אישור להכריז על סכסוך עבודה

1. בפנינו בקשת רשות שדות התעופה בישראל (להלן: "הרשות") למתן צו זמני דחוף נגד המשיבים, על רקע שיבושי עבודה בהם החלו לנקוט העובדים האקדמאים ברשות החל מיום 10.5.09. 2. הדיון בבקשה לסעדים זמניים אוחד עם הדיון בבקשה למתן סעדים קבועים. 3. בין הרשות ובין ועד האקדמאים נחתם הסכם קיבוצי בשנת 2006, והסכם זה הסדיר את היחסים בין הצדדים לשנים 2005-2007. תוקפו של הסכם זה פקע ביום 31.12.07. בסמוך לתום תקופת תוקפו של ההסכם, החלו הנהלת הרשות ונציגות העובדים לנהל מו"מ לקראת חתימה על הסכם קיבוצי חדש. 4. לטענת הרשות, המשא ומתן בין הצדדים מתנהל מזה למעלה משנה, באופן ענייני ואינטנסיבי ובתום לב. הרשות טענה בנוסף כי הצדדים ליבנו ביניהם מספר טיוטות להסכם קיבוצי חדש, ונותרו ביניהם מחלוקות מצומצמות. למרות זאת, ביקשה נציגות העובדים אישור להכריז על סכסוך עבודה, והיא הודיעה על שביתה ביום 23.2.09 (נספח ה' לבקשת הצד). לטענת הרשות, ההודעה על השביתה מנותקת לחלוטין מהשלב המתקדם בו מצוי המשא ומתן, ומהטיוטה הסופית של ההסכם הקיבוצי המתגבש. הרשות טענה עוד, כי ההכרזה על סכסוך העבודה נעשתה שלא כדין; כי הנזקים הנגרמים לרשות עקב השביתה אינם מידתיים ביחס לעילת השביתה - כאשר הצדדים נחלקים ביניהם בסוגיות ניסוחיות גרידא; וכי משמעות השביתה בה נוקטים עובדיה היא עצירה מוחלטת ושיתוק של הפעילות המנהלתית בשדה התעופה, העלולה להוביל להפרת חובותיה החוקיות של הרשות כלפי גורמי חוץ. הרשות טענה כי לאור הנזקים הקשים העלולים להיגרם לה עקב השביתה, נוטה מאזן הנוחות לטובת היענות לסעדים שביקשה: א. להורות למשיב 2 לקיים שגרת עבודה תקינה ברשות, למנוע כל שיבוש בעבודה השוטפת ולחדול לאלתר מכל פעולה הננקטת על ידי מי מעובדי הרשות, אשר יש בה משום האטת קצב העבודה. ב. להורות למשיבים 1-2 לבטל כל החלטה לגבי שיבוש העבודה ברשות. ג. להורות למשיבה 1 להפעיל מרותה הארגונית על המשיב 2 ועל העובדים המשתייכים אליו, על מנת לאפשר עבודה שוטפת וסדירה ברשות. ד. ליתן צו הקובע כי ההכרזה על סכסוך עבודה אינה כדין, מאחר ואף אחד מהעניינים שבסכסוך אינו מהווה עילה לגיטימית לנקיטה בצעדים ארגוניים, בנסיבות החלות בין הצדדים. ה. ליתן צו הקובע כי אין לנקוט צעדים ארגוניים מכוח ההכרזה על סכסוך העבודה מיום 23.2.09, שעה שבין הצדדים מתנהל מו"מ לקראת חתימה על הסכם קיבוצי. ו. ליתן צו הקובע כי צעדים ארגוניים הננקטים ו/או יינקטו מכוח ההכרזה על סכסוך עבודה אינם כדין. 5. המשיבים טענו, מנגד, כי המקרה שבפנינו הוא זה בו על בית הדין לכבד את זכות השביתה החוקתית של העובדים האקדמאים ברשות: לטענת המשיבים, דרישת נציגות העובדים לחתום על הסכם קיבוצי חדש עומדת על הפרק מזה כשנה וחצי, כאשר כל נסיונות נציגות העובדים להידבר עם הרשות ולחתום על הסכם חדש מוצו, והמוצא האחרון שנותר הינו נקיטה בעיצומים. לטענת המשיבים, לא נותרו בינם ובין הרשות מחלוקות הנוגעות לסוגיות ניסוחיות בלבד, אלא העיצומים ננקטו על רקע התנהלותה חסרת תום הלב של הרשות, כאשר כל אימת שהצדדים הגיעו לסיכומים מחייבים ונדמה כי ההסכם עמד להיחתם - חזרה בה הרשות מהסיכומים הללו, והעלתה דרישות חדשות, והכל - על מנת להימנע מחתימה על הסכם חדש. המשיבים הוסיפו וטענו כי הם אינם נוקטים בשביתה, אלא בעיצומים חלקיים, ממוקדים ומידתיים, הנוגעים לחלק קטן בלבד מתחומי האחריות של העובדים האקדמאים. עיצומים אלה גם אינם נוגעים או פוגעים בשירות הציבורי שמספקת הרשות. עוד טענו המשיבים, כי העיצומים בהם הם נוקטים נוגעים לתנאי שכר ולדרישה לחתימה על הסכם קיבוצי חדש לאחר מיצוי המו"מ, ועילתם היא עילה כלכלית ולגיטימית. להלן - הכרעתנו: 6. לאחר ששמענו את טענות הצדדים, החלטנו לדחות את בקשת הרשות. להלן - נפרט נימוקי ההחלטה. עם זאת, מפאת לוח הזמנים הקצר בו נדרשנו ליתן החלטתנו, העלינו את הנימוקים על הכתב בקצרה ובאופן תמציתי. 7. מעיון בראיות הצדדים, עולה כי על אף טענות הרשות, מסרו המשיבים הודעה כדין על סכסוך העבודה, ולא קיבלנו את טענות הרשות כאילו ההודעה אינה כדין משום שהעניינים שבסכסוך, המפורטים בה, אינם תקפים או אינם לגיטימיים בנסיבות בהן מתקיים משא ומתן מתקדם לחתימה על הסכם קיבוצי חדש. 8. אין חולק, כי ההסכם הקיבוצי האחרון בין הצדדים נחתם בשנת 2006, לתקופה עד 31.12.07. מאז, קיימו הצדדים מו"מ ביניהם, אך בניגוד לטענות המבקשת, התרשמותנו היא כי המשא ומתן לא קוים באופן אינטנסיבי. קיבלנו טענות המשיבים בדבר השיהוי הבלתי סביר בחתימה על ההסכם, כאשר מזה שנה וחצי מקיימים הצדדים את המשא ומתן, אך ללא גיבוש ההסכם, והכל - כשברקע המשא ומתן, גם נחתם, ביום 17.4.09, הסכם מסגרת קיבוצי במגזר הציבורי. המבקשת, הנמנית על הצדדים המעסיקים המפורטים ברישא של הסכם המסגרת, לא חתמה עליו בסופו של דבר. 9. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע, כפי שביקשה המבקשת, כי אין עילה לגיטימית לעיצומים בהם נוקטים המשיבים. עילתם של עיצומים אלו היא כלכלית, בהיותה קשורה בתנאי השכר שלהם, ובדרישתם לחתום על הסכם קיבוצי חדש. ברקע העיצומים, מצוי המשא ומתן הממושך המתנהל בין הצדדים, מבלי שהניב, עד היום, תוצאה סופית. על כן, מצאנו כי עילת העיצומים בהם נוקטים המשיבים - לגיטימית, ומנגד לא מצאנו כל טעם המצדיק מתן צו מניעה נגד העיצומים הללו. 10. יצוין עוד, כי לפי התרשמותנו, העיצומים בהם נוקטים המשיבים מידתיים, והם אינם פוגעים בשירות הציבורי אותו מספקת הרשות. גם העד מטעם המבקשת, שמואל זכאי, אשר נחקר בחקירה נגדית על תצהירו, העיד כי העיצומים אינם משפיעים על התחבורה האווירית ועל הנוסעים, וכי כל עובדי הבטחון ברשות עובדים כרגיל (עמ' 10 לפרוטוקול). על כן, גם מטעם זה לא מצאנו לקבל עמדת המבקשת, כי יש ליתן צו מניעה נגד המשיבים מפאת הנזקים, לכאורה, להם גורמים העיצומים בהם נקטו. לעניין זה, אנו קובעים כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים דווקא, שכן העיצומים בהם הם נוקטים מוגבלים בהיקפם, ומנגד - הנזק שעלול להיגרם להם אם לא ייחתם הסכם קיבוצי חדש במהרה, הינו נזק כלכלי כבד ביותר. 11. סוף דבר, הבקשה נדחית. אנו מתירים את העיצומים בהם נוקטים המשיבים כיום, בהיקף הנוכחי, למשך 15 ימים נוספים מיום מתן פסק דין זה. אנו קוראים לצדדים לקיים מו"מ רצוף ואינטנסיבי, מתוך רצון אמיתי לסיים את הסכסוך. בכל מקרה, ימסרו הצדדים לבית הדין דיווח על התקדמות המשא ומתן ביניהם, תוך 15 יום ממועד מתן פסק הדין. ניתן היום כ"ג באייר, תשס"ט (17 במאי 2009) בהעדר הצדדים. נ.צ. - מר כהן נ.צ. - מר כבדיאל ע. פוגל, שופטתנשיאת בית הדין האזורי לעבודה תל אביב סכסוך עבודהסכסוך