השופט צ' סגל: .1לפנינו ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בירושלים (כב' הש' ר' כרמל), בת"פ 2359/96 מיום 7.7.99, בגדרו הורשע המערער בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות-לפי סעיף 274(1) ו- (3) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977(להלן: "החוק"), ובעבירה של סיוע לבריחה- לפי סעיף 258לחוק. בגין ביצוע עבירות אלו הושת על המערער עונש מאסר בפועל למשך חודשיים וכן מאסר על תנאי של 4חודשים. .2המערער הורשע בכך, שביום 29.5.96, היום בו התקיימו הבחירות לכנסת ה-14 ולראשות הממשלה, הוא עמד בראש חבורת אנשים אשר המתינה מחוץ לקלפי שהיתה ממוקמת בבית הספר בשכונת רמות. בשעה שמר יוסף מנחם הגר, נאשם 1בבית משפט קמא (להלן: "יוסף הגר"), ניסה לשלשל לתיבת הקלפי שתי מעטפות הצבעה נוספות, ולאחר שחברי ועדת הקלפי הבחינו במתרחש והזעיקו שוטר שנכח במקום, והלה אף הודיע ליוסף הגר שהוא מעוכב, או-אז, הקיפה החבורה בהנהגת המערער את השוטרים ואת יוסף הגר, וחילצוהו מידי השוטרים תוך שימוש באלימות ואפשרו לו להימלט מהמקום. .3טוען המערער, כי טעה בימ"ש קמא עת העניק אמון לגרסת השוטרים אריק דרי (להלן: "השוטר דרי"), וחיים משה (להלן: "מפקח משה"), על אף שנתגלו ליקויים בגרסת כל אחד משניהם, ולמרות שלא הובאו ראיות נוספות התומכות בגרסתם. מנגד, כך הוא טוען, טעה ביהמ"ש עת בחר שלא להעניק אמון לו ולעדי ההגנה. עוד טוען המערער, כי טעה בימ"ש קמא בקבלו את גרסת השוטר דרי, לפיה הוא שמר על קשר עין עמו לאורך כל האירוע. לדבריו, נוצרה מהומה גדולה במקום בה נטלו חלק אנשים רבים בעלי חזות דומה לשלו, ולכן, לא ניתן לסמוך את ההרשעה על עדותו, לפיה הוא היה היחיד שלבש אותה עת חולצה לבנה. מוסיף המערער וטוען, כי גם אם נקבל את עדויות התביעה כמהימנות, עדיין לא ניתן יהיה להרשיעו בסיוע לבריחה ממשמורת חוקית, שכן באותו שלב בו "חולץ" יוסף הגר מידי השוטרים הוא היה במעמד של "מעוכב" בלבד ולא במעמד של "אסיר" או "עצור" כנדרש בסעיף 258לחוק העונשין. בנוסף, מעדותו של השוטר דרי גם לא עולה כל נתון ראייתי המורה שהוא סייע ליוסף הגר לברוח. לטענתו, מעיון בעדותו של המפקח משה עולה, כי לא הוזכרה העובדה שהוא תקף אותו אלא התקיפה יוחסה לשאר הבחורים, וביניהם ליוסף הגר. עוד טען, כי הרשעתו בעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות בטעות יסודה. לחילופין, לעניין העונש, טוען המערער, כי טעה בימ"ש קמא משלא קיבל את המלצת שירות המבחן להסתפק בעונש של של"ץ, זאת נוכח נסיבותיו האישיות; חלוף הזמן הרב שבין מועד האירוע לבין מועד מתן גזר הדין, וכן בהתייחס לעובדה שלא היה לו כל קשר לעבירה שביצע יוסף הגר הנוגעת לזיוף בבחירות. .4בית-משפט קמא, לאחר ששמע את עדויות הצדדים והתרשם מכל אחת מהן, קבע כלהלן: "לאחר ששמעתי את עדי התביעה מחד, ואת הנאשם ועדי ההגנה מאידך, נראות לי עדויות השוטרים אריק דרי והמפקח חיים משה (וכן של השוטר שלמה טובול שהעיד על האירוע באופן כללי) כאמינות ומהימנות, ומנגד אני דוחה את עדויות הנאשם ועדי ההגנה כבלתי מהימנות כמו גם בלתי אמינות" (ראו: עמ' 4לפסה"ד). המדובר, אפוא, בממצאי מהימנות ואין בית-משפט שלערעור נוטה להתערב בממצאים מסוג זה אלא במקרים חריגים, ואנו לא מצאנו עילה המצדיקה זאת במקרה דנן (ע"פ 1201/98 כליפה (חליפה) נ' מ"י, דינים עליון נד' 100). באשר לטענת המערער, לפיה לא ניתן להרשיעו בעבירה של סיוע לבריחה ממשמורת חוקית, שכן אין המדובר במשמורת חוקית משום שיוסף הגר רק "עוכב" ע"י השוטרים, יצוין, כי דין עיכוב לעניין זה כדין הכרזה על מעצר, שכן אי היענות להוראת העיכוב מהווה, היא לעצמה, עילה למעצר. בענייננו, יוסף הגר עוכב כדין וברח ממשמורת השוטרים. בידוע הוא, כי "לביטוי 'משמורת חוקית' שתי משמעויות: האחת, מבטאת 'מצב עובדתי' של הימצאות בפיקוח ובשליטה, הלכה למעשה; והשניה, מבטאת 'מצב משפטי', של שלילה נורמטיבית של חופש התנועה, בין אם קיימת שלילה בפועל ובין אם לאו" (ראו: י' קדמי, על הדין בפלילים, 1995, חלק שני, עמ' 900). בע"פ 787/79 חיים מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4)421, נקבע בהקשר זה כלהלן: "על פי המשמעות הראשונה, "משמורת חוקית" היא מצב עובדתי בלבד. על פי המשמעות השניה, "משמורת חוקית" הוא "מצב משפטי" או מעין- סטטוס, העשוי להתקיים הן כאשר מתקיים "מצב עובדתי" והן כאשר זה אינו מתקיים. .... ...יש הגורסים שאין כל יסוד להגביל את הביטוי "משמורת חוקית" למשמורת "עובדתית" בלבד. כפי שאומר פרופסור ליבאי: "ה'משמורת החוקית', עם זאת, היא מצב משפטי של שלילת או הגבלת חופש התנועה של אדם כדין, ולא רק מצב עובדתי של השגחה עליו או פיקוח של תנועותיו. לכן, אם נתקיים התנאי שאדם 'הושם' במשמורת, אין בעובדה שהורשה להסתובב בתוך מתקן הכליאה או מחוצה לו ללא ליווי או פיקוח צמוד כדי לערער את המשך דבר היותו מבחינה משפטית ב'משמורת'..." (דיני מעצר ושחרור (1978), ע' 89). ... כאשר המשמורת אינה "פיסית" אלא מהווה הגבלה נורמטיבית על חירות התנועה, בא סעיף 257לחוק להגן על האינטרס הציבורי על הגשמת המערכת הנורמטיבית, והוא בא להעניש כל מי שמשתחרר שלא כדין מכבליה של מערכת זו, תוך הפרת האמון שניתן בו. שיטות המשמרת משתנות במשך השנים, ועמן משתנות שיטות ההשתחררות שלא כדין ממסגרותיה. חרף שינויים אלה, עלינו ליתן לחוק פירוש אשר יגשים את המטרה החקיקתית הגנוזה בו". יוסף הגר היה נתון ב"משמורת חוקית", שכן "עיכובו" הגביל את חופש תנועתו, ומאותו רגע שעוכב נשללה ממנו חירות התנועה, הוא לא היה רשאי לעשות כרצונו, והוטלה עליו החובה לציית להוראות השוטרים. בנסיבות אלו, הוא היה נתון במשמורת חוקית עד לסיום פעולת השוטרים. עם זאת, יוסף הגר לא היה בחזקת "אסיר או עצור" (כנדרש בסעיף 258(1)); הוא לא ריצה מאסר ואף לא המתין לגזר דינו. הילכך, סעיף העבירה הרלוונטי לענייננו הוא סעיף 259(2) הדן ב"הברחת אדם" ("המבריח או מנסה להבריח אדם ממשמורת חוקית") . .. (להבדיל מאסיר או עצור), חלף סעיף העבירה בו הואשם מלכתחילה והורשע בסופם של ההליכים. המערער העלה טענה נוספת, לפיה לא הובא כל נתון ראייתי המצביע על העובדה שהוא סייע ליוסף הגר לברוח, או שהוא תקף את השוטרים. דא-עקא, עדויות השוטרים, להן בחר בימ"ש קמא להאמין, מפריכות טענה זו. ראשית, עדות השוטר דרי (לעניין ההברחה ממשמורת חוקית): "...אני מצביע על הנאשם מס' 2אותו אני מזהה כאותו בחור (המערער התוספת שלנו). כשהגר נכנס והוא צועק להגר "בואו בואו בואו", כשהוא מצביע לפינה שבה היו הבלשים עם הבחור המעוכב "הנה הוא, הנה הוא", צועק ומכוון את ההמון לבלשים... כשהבחנתי בנאשם 2(המערער - התוספת שלנו), פשוט שמרתי עליו טווח ראייה וקשר עין תמידי, כי הוא היה נראה לי הכי דומיננטי, גם בלבוש הבולט שלו, החולצה הלבנה, צעקתי לצוות הבילוש להתחיל להיזהר. זה לא עזר. ההמון הצליח לחלץ את הבחור (יוסף הגר התוספת שלנו) שניסה לשלשל את המעטפה לקלפי... את הבחור (המערער התוספת שלנו) שכיוון את ההמון הצלחנו לתפוס... הם פשוט הסתערו קדימה המטרה לחלץ את הבחור שעיכבנו. אותנו הם דחפו. זה היה גל דורס, כשהבחור (המערער) מוביל את הכוח נמצא בראש, זה היה מן משפך כזה, דלת אחת שהיתה פתוחה ודרכה נכנסו פנימה והנאשם 2(המערער - התוספת שלנו) צועק לעבר ההמון "בואו בואו, הנה הוא הנה הוא" (ראו: עמ' 7- 8לפרוטוקול). ובהמשך עדותו: "... הוא (המערער - התוספת שלנו) צעק לעבר ההמון "הנה הוא הנה הוא" כשהוא גם צועק לו באידיש "קים, קים" וגם משתתף בהסתערות. הוא השתתף בהסתערות ההמונית. הוא היה כל הזמן עם הקבוצה שהסתערה קדימה" (ראו: עמ' 9למטה). שנית, המפקח חיים משה (לעניין התקיפה): "...אני, שהייתי קרוב לחשוד (יוסף הגר- התוספת שלנו), נדחפתי, דחפו ואז משכו אותו, הכניסו אותו ביניהם ויצאו החוצה... זיהיתי את הבחור (המערער - התוספת שלנו) שצעד בראש החבורה שהגיע אלינו... ... הוא רץ בראש החבורה. כאשר הגיע אלי החשוד הגר יוסף לא היה כבול הוא עמד לידי. הוא דחף אותי וכל שאר האנשים משכו אותו אליו" (ראו: עמ' 15- 14לפרוטו'). שלישית, השוטר שלמה טובול (אף הוא לעניין התקיפה): "תוך כדי תקיפה, ניסינו להדוף את כולם החוצה מחוץ לשער ביה"ס, השוטר שהיה איתי חיים משה ביצע מעצר על אחד החרדים אנו גוננו עליו כדי שיוכל לבצע מעצר לאחר מכן הגענו עם העצור לתחנה. זה המון שנכנס וניסה להדוף אותנו עם החשוד. זה התבצע עם דחיפות ידיים ומכות עם הידיים" (ראו: עמ' 17- 18לפרוטו'). בהסתמך על עדויות אלו, ניתן לקבוע בוודאות, כי המערער נטל חלק פעיל בתקיפת השוטרים. כך גם ביחס לעבירה של סיוע לבריחה ממשמורת חוקית בה נטל המערער חלק פעיל בהנהגת ההמון שהסתער לכיוון השוטרים וחילץ בסופו של יום את יוסף הגר. יודגש, כי על מנת שהמערער יורשע בעבירה זו אין צורך שהוא ייטול בה חלק באופן אקטיבי, דהיינו, אין צורך שהוא יהיה זה שיפעל באופן פיזי על מנת שאותו יוסף הגר יימלט ממשמורת חוקית. חוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כלל) תשנ"ד-1994, בפרק ה', סימן 2, מגדיר את אחריות הצדדים לעבירה. אחריותו של כל שותף היא בהתאם למהות תרומתו להתהוות העבירה. לכל אחת מצורות השותפות לדבר עבירה - הן הישירה והן העקיפה - יש יסודות עובדתיים ונפשיים משלה. האם מכלול פעולותיו של המערער בעניין דידן מכניס אותו להגדרת "מבצע בצוותא"? לסברתנו, כיוון שהמערער השתתף בביצוע העבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, כמפורט בהרחבה לעיל, בין אם כל המעשים נעשו ביחד, בין אם מקצתם נעשו בידיו ומקצתם בידי אחרים, ייחשב הוא כמבצע בצוותא (ראו: סעיף 29לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וכן ע"פ 4147/95 ג'בארין נ' מ"י, פ"ד כרך נ(4), 38, בעמ' 44). בע"פ 4389/93, 4497/93מרדכי עבודי נ' מ"י, פ"ד כרך נ(3), עמ' 239, קבע כב' הנשיא ברק (שם, בעמ' 250, מול אות השוליים א'), כלהלן: "הקושי בהבחנה נעוץ בכך, שהן המבצע בצוותא והן המסייע הם שותפים לעבירה רבת משתתפים, ואחריותו של כל שותף היא על-פי מהות תרומתו להתהוות העבירה. לעניין זה, המבצע בצוותא הוא שותף ישיר, ואילו המסייע הוא שותף עקיף". כמבואר לעיל, למערער היתה שליטה פונקציונלית על מכלול העשייה העבריינית והתפתחותה. הוא שידל אחרים להשתתף בביצועה תוך עשיית מעשים לביצועה, הוא לא היה שותף עקיף ומשני, ובוודאי שלא היה מחוץ למעגל הפנימי של הביצוע. המערער היה אחראי לתכנית המשותפת שבה השתתף ושבמסגרתה הוצאה אל הפועל העבירה שבוצעה גם אם הוא עצמו לא ביצע בפועל כל מעשה פיזי של סיוע להברחה. המערער ייחשב, אפוא, כמבצע בצוותא אף אם מעשיו אינם מקיימים את כל היסודות העובד תיים של העבירה (ראו: ע"פ 2796/95 פלוני ואח' נ' מ"י , פ"ד נא(3) 388). .5לאור האמור לעיל, דין הערעור לעניין הכרעת הדין, להידחות, למעט שינוי סעיף העבירה בו הורשע, דהיינו, בסעיף 259(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, חלף סעיף 258(1) לחוק הנ"ל. לעניין אחרון זה, נחה דעתנו, כי ניתנה למערער הזדמנות סבירה להתגונן (סעיף 184לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982). הסניגור המלומד אף לא טען אחרת. .6מכאן לעניין העונש: כאשר מוגש סיוע להברחת אדם הנתון במשמורת חוקית, לאחר שהנמלט נחשד זה מקרוב בביצוע עבירה של זיוף פתקי הצבעה בבחירות שנערכו באותו מועד, כפי שאירע במקרה עליו נסב ערעור זה, מן הראוי, לאור אופייה של העבירה ונסיבותיה, לנקוט אמצעים עונשיים משמעותיים כדי להרתיע את כל מי שעלול להתפתות לסייע לאדם בבריחתו. העבירה של זיוף פתקי ההצבעה לבחירות לכנסת ולראש הממשלה מביאה, מטבע הדברים, בעקבותיה גם מאמצים הננקטים מצד מכרים יודעי דבר על מנת לסכל את עשיית המשפט. אותם מסייעים ועוזרים מגויסים כדי לאפשר לעבריין להתחמק ממתן הדין או לברוח מן המשמורת (ראו: ע"פ 17/81 מ"י נ' קליין ואח’, פ"ד לה(3), 829, 832מול אות השוליים ז'). לעניין זה, אין נפקא מינה אם הושטת הסיוע להדרכה מוגשת בשל הזדהות עם מעשיו של העבריין או בשל חולשה מוסרית בקרב אותה חבורה אליה משתייך יוסף הגר, החותרת תחת יכולתם לסרב על אתר להגיש את הסיוע למי שמשתייך לקהילתם. אמצעי יעיל, אשר בכוחו לצמצם את התופעה הפסולה המתוארת לעיל, אליה עוד נלוותה עבירה של תקיפת שוטרים, שניסו לבצע כראוי את תפקידם הקשה, הנו ענישה מרתיעה אשר תבהיר לכל מה צפוי למי שמסייע לביצוע מעשים כגון אלה שנעשו במקרה דנן. על כן הננו סבורים, כי בימ"ש קמא בודאי לא החמיר עם המערער יתר על המידה וראוי הוא העונש שהושת עליו, על אף נסיבותיו האישיות, לרבות אלו שפורטו בתסקיר שירות המבחן, וחלוף הזמן הרב ממועד ביצוע העבירות. כללו ועיקרו של דבר, גם דין הערעור לעניין העונש להידחות, וכך אנו קובעים. שופט השופטת מ' שידלובסקי-אור: אני מסכימה. שופטת השופט מ' גל: אני מסכים. שופט הוחלט לדחות את הערעור. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 8.11.99בשעה 00: 09בבית המעצר מגרש הרוסים בירושלים. בריחה ממשמורת חוקיתמאסרערעור