ערעור זה מופנה כנגד החלטת הוועדה ככל שהיא מתייחסת לפגיעה באגן הירכיים והנכות הנוירולוגית ברגל שמאל. להלן פסק הדין בערעור בנושא פגיעה באגן הירכיים: פסק דין ערעור זה מופנה כנגד החלטת הוועדה הרפואית העליונה, על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: "החוק") מיום 17.1.05. העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן: המערערת ילידת 1981 נפגעה בפעולת טרור בתאריך 14.2.01. בשל פציעתה נגרמו לה פגיעות מרובות שכללו פגיעת ראש, חזה, שבר בלסת , שבר באגן הירכיים, פגיעה במעי, קרע בעורק רגל שמאל ושבר בירך שמאל. במהלך השנים נקבעו למערערת נכויות זמניות בקשר לפגיעותיה השונות. ערעור זה מופנה כנגד החלטת הוועדה ככל שהיא מתייחסת לפגיעה באגן הירכיים והנכות הנוירולוגית ברגל שמאל. באשר לפגימה שנקבעה בקשר לפציעה באגן הירכיים, מלינה ב"כ המערערת על כך שהוועדה סיווגה את הנכות על פי פרט 35 לתקנות לקביעת דרגת נכות שהינו מעין "סעיף סל" בעוד שפרט 46 הינו סעיף מיוחד ודן בפגיעות באגן הירכיים. לטענת ב"כ המערערת הפרט המתאים למצבה של המערערת הינו פרט 46 (3) המגדיר את הפגימה: "symphysiolisis או תזוזה של מחצית האגן עם נזק בפרק sacroiliaca והפרעות סטטיות או הפרעות בהליכה." הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית מדוקדקת ועיינה במסמכים הרפואיים שהוצגו לה כולל צילום אגן מיום 4.4.04 וציינה כי נראה קיבוע בעזרת בורג לחץ של "המפרק הסקרי איליאק מצד שמאל עם שברים שהתאחו באיזור עצם הבושת משמאל עם שברים באצטבלום משני הצדדים המרווח הפירקי בפרקי הירכיים שמור (למרות השברים ואין (עדיין) סימנים לשינויים ארטרוטיים..." בפרק הבדיקה ציינה הוועדה כי בבדיקה בעמידה אין שינוי חיצוני בצורת הגוף הקשורה בפגיעה באגן . הוועדה גם ציינה את טווח התנועות של שתי הירכיים בבדיקה בשכיבה. ב"כ המערערת סבורה כי הוועדה הוסיפה לתנאים המפורטים בפרט 46(3) גם דרישה של שינוי חיצוני שאינה מצויה בו; ומטעם זה יש לקבל את הערעור ולסווג את הפגימה על פי הפרט המיוחד. סעיף 12א' לחוק מגביל את הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי לשאלות משפטיות בלבד ולפיכך אין בית המשפט מתערב בממצאים הרפואיים של הוועדה, גם באותם מקרים בהם קיים שוני בין חוות הדעת שהוגשו מטעם המערער לממצאי הוועדה. בענייננו בחנה הוועדה את מצבה של המערערת תוך התייחסות לפרט 46(3), אשר אליו הפנתה באת כוחה את הוועדה, אך לא מצאה כי מצבה תואם לסעיף והגדרותיו. כמצויין לעיל, פרט 46(3) מתייחס לדרישה מצטברת של נזק בפרק הפרעות סטטיות או הפרעות הליכה בנוסף על תזוזה של מחצית האגן . הוועדה בחנה את צילומי הרנטגן שנערכו למערערת באפריל 2004 וציינה כי המרווח הפרקי שמור. גם ד"ר רנד בחוות דעתו מיום 17.12.04 מציין איחוי מלא של השברים ואינו קובע שקיימת תזוזה של מחצית האגן . הוועדה ציינה כי לא מצאה שינוי חיצוני כראיה לחוסר שינוי סטטי ולא כדרישה נוספת על אלה המפורטות בסעיף. באשר ליתר הממצאים בחוות הדעת הרי שמדובר בשאלה רפואית שאין זה מדרכו של בית המשפט להתערב בה. לסיכום נקודה זו אני קובעת כי מסקנת הוועדה הרפואית, ככל שהיא נוגעת לפגימה באגן הירכיים, נסמכת על בדיקה קלינית ופענוח של בדיקות הדמיה ולא מצאתי כי סיווג הפגימה שלא על פי פרט 46(3) שגויה מבחינה משפטית. שונה המצב ככל שהוא נוגע לפגיעה העצבית ברגל שמאל. אין חולק כי המערערת הסובלת משיתוק חלקי של רגל שמאל מהלכת בצליעה, בשל צניחה מלאה של כף הרגל. למרות בדיקתה היסודית של הוועדה נראה כי לא ניתן הסבר משביע רצון להפחתת שיעור הנכות בגין פגימה זו מהנכות שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית מהדרג הראשון, בעוד שהוועדה עצמה ציינה כי לא חל כל שינוי במצבה. אם אכן זה מצב הדברים לא היה מקום לקבוע נכות בשיעור של 30% כאשר הוועדה מהדרג הראשון קבעה 50% נכות. לאור האמור לעיל, החלטתי לקבל את הערעור ביחס לפגימה הנוירולוגית ברגל שמאל ולהחזיר הדיון לוועדה הרפואית העליונה על מנת שתשוב ותבדוק את המערערת ותתייחס לתוצאות בדיקת EMG שנערכה לה ותתן החלטה מתוקנת ומנומקת ביחס לפגימה זו. המשיב ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. נפגעי פעולות איבהאגןירך