1. בפני בקשה לדחיית תביעה על הסף מחמת התיישנות. במוקד הבקשה, תביעה למתן צו עשה, שעניינה שאלת זכאותה של גב' אדלין קריין (להלן "התובעת", "המשיבה 1") לכספי השלמת פיצויי פיטורים (2.333%) שנצברו בתקופת עבודתה בנעמ"ת- תנועת נשים עובדות ומתנדבות (להלן "המבקשת", "נעמת"), המצויים בקופת גמל של איפקס ניהול קופות גמל בע"מ (להלן "המשיבה 2", "איפקס"). 2. התובעת עבדה בתפקיד מנהלת חשבונות ראשית ויו"ר הועד הארצי של מנהלי החשבונות בנעמת וזאת עד לשנת 1983. 3. איפקס היא חברה מנהלת, כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005, אשר עוסקת בניהול קופות גמל וקרנות השתלמות. 4. על יחסי העבודה שבין הצדדים חלו הוראות חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות (להלן "חוקת העבודה"). 5. בחודש יוני 2009 פנתה התובעת לנעמת בבקשה להעביר לידיה אישור אי העסקה וטופס 161 על מנת שתוכל לקבל את הכספים שהצטברו על שמה באיפקס (נספח ב' לתביעה). נעמת סירבה, ומכאן התביעה למתן צו עשה שבבסיס הבקשה. 6. במענה לתביעה למתן צו עשה, השיבה איפקס, כי על מנת לשחרר את כספי פיצויים לבקשת עמית בקופת הגמל, היא מחויבת על פי דין לקבל אישור מהמעסיק לשחרור כספי הפיצויים המצויים בקופת גמל וכן טופס 161, וככל שתקבל אישור כאמור ישוחררו הכספים. מאחר שנעמת סירבה ליתן אישור כאמור, לא יכולה הייתה איפקס לשחרר הכספים. איפקס מבהירה כי אין לה כל צד או עניין בשחרור הכספים ותפעל בהתאם להנחיות שיינתנו לה על ידי בית הדין. על יסוד האמור בתגובתה ביקשה איפקס לפטור אותה מהתייצבות להליך. 7. לטענת נעמת בעילת התביעה (ככל שקיימת) נוצרה במועד סיום יחסי העבודה של התובעת בנעמת, לפני 27 שנים, והתיישנה. ככל שהתובעת לא קיבלה פיצויי פיטורים במועד סיום עבודתה, היה עליה להגיש תביעתה במועד סיום העבודה ולכל המאוחר, 7 שנים לאחר מכן. נעמת מציינת כי לנוכח ההתיישנות רבת השנים, ממילא חסרים נתונים עובדתיים הכרחיים לצורך דיון והכרעה בתביעה. לגופו של עניין, טוענת נעמת כי הכספים הצבורים באיפקס הינם כספיה שלה ובכל מקרה התובעת אינה זכאית להם. 8. לטענת התובעת, בתום עבודתה בנעמת לא קיבלה פיצויי פיטורים, אולם נאמר לה כי הכספים שנצברו עבורה בקופת קג"מ, שלה הם. רק בחודש מרץ 2009, לאחר שקיבלה מכתב מאיפקס המודיע לה כי צבורים עבורה כספים בקופה (נספח א' לתביעה), החליטה לעשות שימוש בכספים שנצברו עבורה ופנתה לאיפקס על מנת שתשחרר את הכספים. בהתאם לדרישת איפקס, פנתה התובעת לנעמת על מנת שזו תספק לה את המסמכים הנדרשים לצורך שחרור הכספים. פניותיה לנעמת לא הועילו ומכאן התביעה העיקרית. במועד סיום יחסי העבודה נמסר לה כי הכספים שבקופה, שלה הם, והם מגיעים לה במקום כספי הפיצויים. התובעת טוענת כי אין מדובר בעילה שנולדה עם סיום יחסי העבודה, ועל כן בעילת התביעה טרם התיישנה. לטענתה, במועד בו סיימה את עבודתה, הייתה רשאית נעמת לפטור עצמה מחובת תשלום פיצויי הפיטורים באמצעות הפרשה של 2.333% משכר התובעת לקופת גמל, וכך עשתה נעמת. משכך, לא הייתה צריכה התובעת להגיש תביעה כנגד נעמת לתשלום פיצויי פיטורים במועד סיום עבודתה או 7 שנים לאחר מכן, שכן סברה כי נעמת עשתה את כל הפעולות הנדרשות על מנת שכספים אלו, שהופקדו לזכותה, ישוחררו בכל עת בה תחפוץ לשחררם. רק בשלב בו הייתה חפצה התובעת לקבל את הכספים, גילתה התובעת כי נעמת לא ביצעה את הפעולות הנדרשות על מנת להעביר את קופת קג"מ לידיה. בעילת התביעה נולדה במרץ 2009 או לאחר מכן, עת חפצה התובעת למשוך את הכספים מאיפקס, ועל כן בעילת התביעה לא התיישנה. דיון והכרעה 9. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחנתי את טענות הצדדים, דעתי היא, כי התביעה התיישנה. על כן, רואה אני לנכון לעשות שימוש בסמכותי, מכח תקנה 45(א)(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, ולדחות את התביעה, כבר בשלב זה, כפי שיפורט להלן. 10. סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963, קובע כדלקמן: "תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה ובמידה שאושר." מכאן, כי ניתן לבצע הפרשות לקופת גמל, קרן פנסיה וכיוב', אשר יבואו במקום פיצויי פיטורים, כאשר נקבע כן בהסכם קיבוצי, או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה. 11. פרק 18 לחוקת העבודה עוסק בפיצויי פיטורים ומענק פרישה. סעיף 3 לפרק זה שכותרתו "הפרשות לצורך השלמת פיצויי פיטורים או למענק פרישה", קובע כדלקמן: "המוסד יעביר לקג"מ, לזכותו של העובד, החל מיום 1.1.73, מדי חודש 1/3% 2 מהמשכורת הכוללת, לצורך מענק פרישה או לצורך מימון השלמת פיצויי פיטורים." סעיף 5 לפרק זה שכותרתו "הפרשות לקג"מ במקום פיצויי פיטורים", קובע כדלקמן: "עבור תקופת העבודה שעד ה- 1.11.93, תשלומי המוסד המשולמים לקג"מ, כאמור בסעיף 3 בפרק 19 להלן ובסעיף 3 לעיל, יבואו ביחד במקום פיצויי פיטורים על פי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג - 1963. עבור תקופת העבודה שמה - 1.11.93 ואילך, תשלומי המוסד המשולמים לקג"מ על חשבון פיצויי פיטורין (6%), כאמור בסעיף 4 בפרק 19 להלן, ביחד עם תשלומי המוסד כאמור בסעיף 3 לעיל (1/3% 2), יבואו ביחד במקום פיצוי פיטורים, על פי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג - 1963". 12. ביום 19.10.1964 אישר שר העבודה בצו בדבר אישור תשלום לקופת תגמולים כפיצויי פיטורים את האמור בחוקת העבודה, וקבע כי תשלומי מוסד של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל עבור עובדיו לקרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ יבואו במקום פיצויי פיטורים לעובדים כאמור (פורסם בי"פ, תשכ"ה, עמוד 447). ביום 1.12.1993 פרסם השר צו נוסף לפיו תשלומי המוסד בעד עובדיו לקג"מ עבור פנסיה מקיפה עבור תקופת העבודה מיום 1.11.1993 ואילך יבואו במקום 72% מפיצויי הפיטורים. אם הופרשו עבור העובד 2.333% נוספים מהשכר, יבואו כל תשלומיו במקום מלוא פיצויי הפיטורים (פורסם בי"פ, התשנ"ד עמוד 1382). 13. מכאן, כי תביעתה של התובעת לקבלת ההפרשות בסך 2.333% יסודה בהוראות הצו משנת 1993. אלא שבמועד בו סיימה התובעת את עבודתה חל הצו משנת 1964, לפיו רשאית הייתה המעסיקה לפטור עצמה מחובת תשלום פיצויי פיטורים באמצעות הפרשה בשיעור של 12% משכר העובדת לקופת גמל. ההוראה שקבעה כי גם הכספים בשיעור 2.333% יעברו לעובד באה לעולם שנים רבות לאחר שהתובעת סיימה לעבוד, ועל כן אין היא חלה עליה. משנסתיימו יחסי העבודה בשנת 1983, הכספים בשיעור 2.333%, שהופרשו לשם השלמת פיצויי פיטורים הם בבעלותה של נעמת, ואין לתובעת זכות בהם. (ראו: עב (ב"ש) 2679/08 מסעודי חזן-נעמת מחוז השפלה, מיום 18.2.09). 14. מובן כי התובעת, מתוקף תפקידה כ"מנהלת חשבונות ראשית ו"יו"ר הועד הארצי של מנהלי החשבונות בנעמת", ידעה על זכויותיה ועל הכספים הצבורים לטובתה בקג"מ. משכך, אם סברה שלא קיבלה פיצויי פיטורים כדין, היה עליה להגיש תביעתה במועד סיום העבודה, ובכל מקרה, בטרם חלוף תקופת ההתיישנות על פי דין, היינו, 7 שנים מעת סיום העבודה. 15. אין בדיווח חברת איפקס מחודש מרץ 2009, כדי להקים עילת תביעה חדשה. כפי שפרטתי לעיל, כספי ההשלמה הינם כספי המעביד. הכספים הינם בבעלות נעמת ולתובעת אין זכות בהם. "דיווח שנשלח אל המנוחה, בחודש מרץ 2008, והתגלגל לידי התובע, כיורשה, אין בו כדי להקים עילת תביעה חדשה. כל שאומר הדיווח הוא שנצברו בקופה כספי השלמה, על שם המנוחה, ואין בעצם משלוח הדיווח כדי להקים עילת תביעה מחדש, לו היתה כזו; וודאי שאין בכך כדי ליצור עילת תביעה, שלא היתה למנוחה, בשל הנסיבות בהן עברה מנעמ"ת לשירות המדינה... הואיל ומלכתחילה היו כספי ההשלמה כספי המעביד, על אף שנרשמו על שם העובד - לא מדובר ב"פיקדון", כי אם בסכום השמור למקרה שיתקיימו בעובד נסיבות אשר יצדיקו את העברתו לידיו. על-כן, לא חלה בעניין זה "הלכת וויליאמס", אותה הזכיר ב"כ התובע בטיעוניו לפנינו. " (ראו: סע (חי') 2980-08 צבי יוגב, כיורש של המנוחה יעל ידביגה וינשטיין ז"ל - נעמת תנועת נשים עובדות המחלקה למשאבי אנוש (1996) בע"מ, מיום 8.3.10.) 16. בנוסף, עקב חלוף השנים חסרים נתונים עובדתיים הכרחיים לצורך הכרעה, כגון: מכתב פיטורים, נתונים על גובה שכרה של התובעת, נתונים על נסיבות סיום ההעסקה ונתונים על גמר חשבון והכספים ששולמו לתובעת עם סיום עבודתה. אף התובעת מודה כי מאחר וחלפו שנים רבות נתונים אלו אינם מצויים באמתחתה (סעיף 11 לכתב התביעה) ומכאן שלהתיישנות מצטרף גם מימד נוסף - של היזק ראייתי בעל משמעות רבה. 17. אשר על כן התביעה נדחית. 18. אין צו להוצאות. ניתן היום, ז' טבת תשע"א, 11 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים. נציג עובדיםמר מרדכי כהן מיכאל שפיצר, שופטנשיא נציג מעבידיםמר יצחק בן דור פיצוייםנעמ"תשחרור כספים