השופט שמואל צור 1. המערער הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן- המוסד) תביעה לקצבת זיקנה. המוסד אישר את תביעת המערער שנה למפרע ממועד הגשת התביעה. המערער טען כי הוא זכאי לקצבת זיקנה עוד קודם למועד האמור, החל ממועד הגיעו לגיל 70. בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת יהלום הדס; בל' 4400/05) אישר את החלטת המוסד ודחה את תביעת המערער. מכאן הערעור שלפנינו. הרקע 2. המערער, פרופסור לכימיה, יליד שנת 1932, הגיע לגיל 70 ביום 15.4.02, מועד בו הוא זכאי לקצבת זיקנה ללא קשר להכנסתו (להלן- הגיל המזכה). ]]]]3. בסמוך להגיעו לגיל 70, קיבל המערער מהמוסד מכתב הנחיות למילוי תביעה לקצבת זיקנה ואת טופס התביעה שיש להגישו (נספחים א' ו-ב' למוצגי המערער). 4. ביום 15.11.04 - שנתיים וחצי לאחר הגיעו לגיל המזכה - הגיש המערער לראשונה תביעה לקצבת זיקנה. המוסד, בהסתמך על סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה- 1995 (להלן- החוק), אישר את קצבת זיקנה החל מיום 1.11.03, שנה למפרע ממועד הגשת התביעה. לאור זאת, הגיש המערער לבית הדין האזורי בתל-אביב תביעה לביטול החלטת המוסד ולתשלום קצבת זיקנה למפרע ממועד הגיעו לגיל המזכה (15.4.2002). פסק הדין של בית הדין האזורי 5. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער. בית הדין קבע כי קצבת זיקנה הינה בבחינת גמלת כסף שהחוק מעניק למבוטח ולפי החוק והתקנות קיימת חובה על מבוטח להגיש תביעה כדי לממש את זכותו. בית הדין האזורי קבע כי הדרישה להגשת תביעה הינה מהותית ולכן כל עוד לא הוגשה התביעה לתשלום קצבת זיקנה, לא נוצרה הזכאות לתשלומה. כן נקבע כי שעה שהמערער קיבל את מסמכי התביעה, הוא ידע שעליו להגישה ושזכאותו לתשלום מותנית בהגשתה. 6. בית הדין האזורי היה ער לכך שלפי התקנות מוסמך המוסד לשלם גמלה "מסוג מסויים" בהסתמך על נתונים שבמאגר המידע שברשותו אף אם לא הוגשה לו תביעה. כך הדבר למשל ביחס לזכאים לקצבת נכות אשר בעת הגיעם לגיל זיקנה משולמת להם קצבת זיקנה ללא צורך בהגשת תביעה. כך גם ביחס לתשלום מענק לידה, המשולם בבית החולים כנגד הצגת תעודת לידה, ללא צורך בהגשת תביעה. בית הדין קבע כי הוראה זו אינה מחייבת את המוסד לעשות כן ועל כל פנים אין היא שוללת את הוראות החוק המחייבות הגשת תביעה. בית הדין האזורי קבע כי הדרישה להגיש תביעה במקרה של קצבת זיקנה אינה לוקה בחוסר סבירות. 7. בית הדין האזורי קבע כי על תביעה לקצבת זיקנה חלה ההוראה הכללית שבסעיף 296 לחוק הקובע את המועד להגשת התביעה למוסד ואת תחולת התשלום למפרע במקרה של איחור בהגשת התביעה, שהוא 12 חודשים שלפני מועד הגשת התביעה. בית הדין האזורי הסתמך על פרשת מור (עב"ל 162/07 אורי מור- המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 27.11.07; להלן- פרשת מור), בו נקבע, בין היתר, כי הוראת ה"שיהוי" או ה"התיישנות" שבסעיף 296 נועדה להמריץ את הזכאים להגיש תביעה סמוך ככל האפשר למועד היווצרות הזכאות לגמלה. עוד קבע בית הדין כי הגבלת הזכות אינה עולה כדי פגיעה בכבוד האדם ובבסיסה קיימת תכלית ראויה. בית הדין האזורי קבע כי המוסד הוכיח כי לכל מבוטח נשלחת הודעה סמוך להגיעו לגיל המזכה בקצבת זיקנה או לאחר מכן, בה נמסר מידע על הזכות לקצבת זיקנה ועל הצורך בהגשת התביעה. כן נקבע כי המערער היה מודע לקיומה של הוראת ההתיישנות, אלא שסבר שהיא בת שבע שנים, לפי חוק ההתיישנות. הערעור בערעור בפנינו חוזר המערער על מכלול טענותיו, שהובאו בפני בית הדין האזורי. לטענת המערער הזכאות לקצבת זיקנה קמה מיום הגיעו לגיל המזכה באופן אוטומטי ואינה מותנית בהגשת התביעה מצד המבוטח ואינה כפופה להוראות סעיף 296 לחוק. בקשר לכך נטען כי מלשון סעיף 244 לחוק, המטיל על המוסד חובה מפורשת לשלם למבוטח שהגיע לגיל זכאות, יש ללמוד כי ההוראות האחרות שבחוק ובכללן הוראות סעיף 296, אינן חלות עליו. עוד טוען המערער כי גמלאות אחרות, כגון מענק לידה, משתלמות ללא צורך בהגשת טופסי תביעה, בהסתמך על נתונים שבמאגר המידע. כך גם, לטענתו, מקל וחומר בעניין קצבת הזקנה. 10. המערער מוסיף וטען כי על המוסד מוטלת חובה ליידע את המבוטחים בדבר ההליכים הנדרשים לשם מיצוי זכויותיהם, על חובה להגשת תביעה לקצבה ובכלל זה על תקופת השיהוי המקוצרת הקבועה בחוק. בקשר לכך נטען כי הדבר עולה מפרשת פרידמן (תא"מ 08-07- 8227 פרידמן נגד המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 19.10.09), בה פסק בית משפט השלום לאחרונה כי המוסד אחראי בנזקין כלפי מבוטח בשל אי יידועו במועד על הזכות להגיש תביעה לקצבת זיקנה ועל המשמעות האפשרית של שיהוי. עוד טוען המערער כי חובת המוסד ליידע את המבוטחים קיימת אף מכוח חובת תום הלב (עב"ל 1365/04 אסתר ארוש - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 18.10.01; להלן- פרשת ארוש; עב"ל 1381/01 ויולטה אולחובוק - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם ניתן ביום 9.2.04; להלן- פרשת אולחובוק). לטענתו, הדבר עולה גם מדיון שהתקיים ביום 14.11.05 בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת (מוצג 2 לסיכומי המערער), אשר במהלכו הבהירו נציגי המוסד כי בידי המוסד מצוי מידע מלא לשם תשלום הקצבה וכי אין צורך בהגשת תביעה. 11. המוסד תומך בפסיקת בית הדין האזורי תוך הסתמכות על סעיף 296 (ב) לחוק, המגביל תשלום למפרע של 12 חודשים בלבד. המוסד טוען כי חובה לשלם גמלאות למבוטחים נובעת מכח החוק ואין לו כל שיקול דעת להאריך את התקופה. לטענת המוסד, זכאות לגמלאות מכוח חוק הביטוח הלאומי מותנית בהגשת תביעה למוסד בתוך המועד שנקבע בחוק ובהעדר תביעה לא קמה זכות. עוד טוען המוסד כי המשיב קיבל מכתב הנחיות למילוי טופס לקבלת קצבת זיקנה ואת טופס התביעה, אך מסיבות הנעוצות בו בחר שלא להגיש תביעה ובמצב זה אין בידו לשלם לו מעבר לתקופה של 12 חודשים שקדמו להגשת התביעה, כקבוע בחוק. המוסד מוסיף וטוען כי לא מוטלת עליו חובה ליידע מבוטחים על כל שינוי או תיקון בחוק, שכן חזקה היא שהחוק ידוע מרגע פרסומו ברשומות. עוד טוען המוסד כי אין לשלם קצבאות באופן אוטומטי, בהסתמך על הפרטים המצויים במאגר המידע שלו. לטענתו, אף שבגיל הקובע (בענייננו גיל 70) אין מבחן הכנסות לקבלת קצבת זיקנה. עם זאת, אין בכך כדי לקבוע זכאות אוטומטית, שכן יש צורך בבדיקת נתונים רלבנטים כגון - צבירת תקופת אכשרה, קיומו של חוב בדמי ביטוח ותושבות. 13. היועץ המשפטי לממשלה תומך בפסיקת בית הדין האזורי ובעמדת המוסד. לטענתו, הדרישה להגשת תביעה לקצבת זיקנה מחייבת ובלעדיה אין לבחון את זכאותו של המערער. עוד טוען היועץ המשפטי לממשלה כי טעמה של הוראת החוק והמגבילה את סמכותו של המוסד לשלם גמלה למבוטח לתקופה הקודמת למועד הגשת התביעה נעוץ בכך שביטוח סוציאלי, מעצם טיבו, נועד לצרכים שוטפים ומחייב את מימוש הזכות מהר ככל האפשר. ככל שנדרש מן המוסד לפעול במהירות סבירה בטיפול בתביעה לגמלה, כך יש לצפות מן המבוטח, שלא יתמהמה בהגשת התביעה למימוש זכותו. דיון והכרעה 14. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי דין הערעור להידחות. אנו מוצאים כי ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991. מעבר לצורך נוסיף על האמור בפסק דינו של בית הדין האזורי כמה דברים משלנו. 15. זכותו של אדם לגמלת כסף מן המוסד מעוגנת בחוק. פרק י"א לחוק קובע את הזכאות לקצבת זיקנה (סעיפים 244- 251) ופרק י"ד לחוק קובע הוראות כלליות בדבר דרכי מימוש הזכות לכל גמלה (סעיפים 296- 302). אין ספק שיש לראות את ההוראות המיוחדות במשולב עם הוראות כלליות. 16. תנאי הכרחי להענקת גמלה לפי החוק הינה הגשת "תביעה" למוסד (דב"ע נא/31- 0 המוסד - אהרון ציון, פד"ע כג' 367 ; לג/51- 0 יצחק אדרי - המוסד, פד"ע ד' 381). הגשת תביעה היא תנאי הכרחי ובלעדיה לא תבחן זכאותו של התובע (דב"ע לח/95-0 המוסד לביטוח לאומי - יצחק בר פד"ע י', 247). בהעדר הוראה חוקית, לא מוטלת על המוסד חובה לחפש אחר מובטחים ולהעניק להם זכויות או כספים שלא תבעו. בהעדר הוראה נוגדת, דרכי התיקשורת של המוסד עם מבוטחיו נתונה להחלטת הנהלת המוסד ובית הדין לא יחייב אותו לנהוג אחרת. 17. המערער הגיש למוסד תביעה לגמלת קצבת זיקנה בשנת 2004. על תביעה זו חל סעיף 296 לחוק הקובע את המועד להגשת התביעות (לפי התיקון האחרון משנת 2003 הרלבנטי לענייננו) לאמור: "מועד לתביעת גמלת כסף והתקופה שבעדה תשולם (א) כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה בעילת התביעה. (ב) הוגשה תביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור...". הוראה זו קובעת מסגרת זמן מחייבת להגשת תביעה והגבלת הזכות לתשלום למפרע לתקופה של שנה אחת בלבד ממועד הגשת התביעה. אין חולק כי למוסד בכלל אין שיקול דעת לאשר התביעה למעלה מ- 12 חודשים למפרע. הוראה זו, על פי טיבה, היא מהותית. אין מדובר בהוראת "שיהוי" או "התיישנות" אלא בהוראה המגבילה את הזכות ככל שמדובר בתשלום למפרע. בהתחשב בכך אין זה מסמכותו של המוסד לסטור מהוראה זו ואין מסמכותו של בית הדין להורואת לו לעשות כן. 18. יש לזכור כי סעיף 296(ב) עבר שינויים באשר לתקופת התשלום הרטרואקטיבי. בעבר לא היתה מגבלה של תשלום למפרע ולמוסד היה נתון שיקול דעת לקבוע את משך התקופה בה תשולם הגמלה לפני הגשת התביעה. בפסיקת בית דין נקבע זה כי מסגרת שיקול הדעת של המוסד מוגבלת לתקופת ההתיישנות של 7 שנים לפני מועד הגשת התביעה (עב"ל 1303/00 הדסה בוקסבאום- המוסד לביטול לאומי, ניתן ביום 6.6.2002; דב"ע נד/ 287-0 המוסד לביטוח לאומי - חיה הררי ואח', פד"ע כ"ח, 121). לימים תוקן סעיף 296(ב) לחוק ותקופת התשלום למפרע הוגבלה ל-48 חודשים מהחודש בו נוצרו התנאים המזכים לגמלה (תיקון מס' 19 לחוק, אשר נכנס לתוקף ביום 1.6.98). בשנת 2003 תוקן שוב סעיף 296(ב) לחוק ותקופת 48 החודשים קוצרה ל-12 חודשים לגבי תביעות שהוגשו מיום 1.7.2003 ואילך. תיקון זה חל בענייננו. 19. אין לקבל את טענת המערער כי היה על המוסד להודיע לו על התיקון ולהעמידו על משמעות הפגיעה בו. אכן, מקובל עלינו כי ראוי שהמוסד לביטוח לאומי - בתוקף תפקידו ומעמדו כגוף המופקד על הענקת זכויות סוציאליות לציבור - יפעל להרחבת הידע של ציבור המבוטחים באשר לזכויותיהם (פרשת ארוש ופרשת אולחובוק). עם זאת, לא מוטלת על המוסד כל חובה חוקית לעשות כן ואין להעניק למבוטח זכויות בניגוד להוראות החוק בשל אי ידיעתו את הוראותיו. כלל הוא וכך אף נפסק, כי על המבוטח עצמו לברר את זכויותיו ולהגיש תביעה מסודרת למימושן (עב"ל 313/03 בניאל ויקטור - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 11.5.04; עב"ל 1142/04 רקון איוב - המוסד, לא פורסם, ניתן ביום 27.6.05; עב"ל 677/08 מריאנה ברש - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 14.6.09; עב"ל 284/09 חסן חלבי- המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 7.2.10). 20. עניין פרשנותו של סעיף 296(ב) לחוק בדבר מועד הגשת תביעה למוסד נדון בבית דין זה (עבל 1245/02 המוסד לביטוח לאומי - מנחם אעידן (טרם פורסם)) ונפסק לאמור: "... מועד להגשת תביעה למוסד, כתנאי לזכאות לתשלום גמלה אינו חידוש של תיקון 19 לחוק, אלא מדובר בתנאי עתיק יומין, שמצא ביטויו לא רק בסעיף 296 לחוק בנוסחו הקודם, אלא גם בהסדרים ספציפיים אחרים... התניית תשלום הגמלה, במועד הגשת התביעה לגמלה למוסד, עולה בקנה אחד עם תכלית תשלומה של הגמלה לשם מתן מענה לצרכי הקיום השוטפים של המבוטח". בפרשת פריג' (עב"ל 96/03 דוד פריג'- המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם), נתן בית הדין את דעתו באשר לפרשנות סעיף 296 לחוק ואיבחן בין הזכאות לגמלה לבין זכאות לתשלום גמלה. הדברים שם יפים לענייננו ונביאם כלשונם: "... על פי חוק הביטוח הלאומי יש לאבחן בין זכאות לגמלה לבין זכאות לתשלום גמלה. הזכאות לגמלה משמעה - שהתובע עונה על תנאי הדין המזכים בגמלה. הזכאות לתשלום גמלה נבחנת לאחר שקמה הזכאות לגמלה והיא מותנית בתנאים נוספים, כגון: זכאות לכפל קצבה על פי סעיף 320 (ג) לחוק; תשלום דמי ביטוח על פי סעיף 366 לחוק; מועד הגשת התביעה למוסד על פי סעיף 296 לחוק וכו'. מועד הגשת התביעה למוסד, כתנאי לזכאות לתשלום גמלה אינו חידוש של תיקון 19 לחוק, אלא מדובר בתנאי עתיק יומין, שמצא ביטויו לא רק בסעיף 296 לחוק בנוסחו הקודם, אלא גם בהסדרים ספציפיים אחרים. כך למשל: הזכאות לתשלום דמי תאונה על פי סעיף 152 לחוק המותנית על פי סעיף 157 לחוק בהגשת תביעה למוסד תוך 90 יום מיום התאונה; או הזכאות לתשלום גמלת שירותים מיוחדים וגמלת ילד נכה על פי סעיפים 206 ו-222 א' לחוק שנקבעת עקרונית אך ורק מהחודש שבו הוגשה התביעה למוסד וכו'. ... דברים אלה ברורים ונדמה שאין צורך להרחיב עליהם. 21. אין לקבל את טענת המערער כי המוסד לא יידע בצורך להגיש תביעה. למערער נמסרו בכתב הנחיות למילוי טופס לקבלת קצבת זיקנה וכן את טופס התביעה. משעה שהמוסד הביא לידיעת מבוטח בכתב מידע בסיסי באשר לזכויותיו, הוא בודאי יצא ידי חובתו ואין להטיל עליו חובה מוגברת להדריך כל מבוטח באופן אישי בדבר האפשרויות למיצוי זכויותיו. 22. כלל הוא שאי ידיעת החוק אינה יכולה לגרום לחריגה מהוראות החוק ולהרחבת תקופת התשלום למפרע מעבר לקבוע בסעיף 296 לחוק. זכויות המבוטח במוסד לביטוח לאומי קבועות בחוק ובתור שכאלה קיימת חזקה כי המבוטח יודע את מכלול זכויותיו וחובותיו. בקשר לכך, ציינתי, בפרשת ראתב, בין היתר, כי - "אכן, הוראות החוק ופירושו הנכון עלולים להביא למצבים בהם מבוטח לא יוכל לממש את זכותו בשל הגשת תביעה באיחור, אך זה גורלו של כל אדם שזכותו מותנית בעשיית מעשה תוך פרק זמן קצוב הקבוע בחוק... טיעונו של המערער כי הוראות ונהלי המוסד אינם נהירים לו אינו טיעון, שהרי אי ידיעת החוק אינה מהווה טעם לפעולה באיחור." (עבל 1112/01 נוגידאת ראתב - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 18.5.2003). דברים אלה נכונים מקל וחומר כשמדובר בתביעת מבוטח, דוגמת המערער. סוף דבר 23. לאור כל האמור, הערעור נדחה. הואיל ומדובר בערעור מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. ניתן היום א' אייר, תש"ע (15 אפריל, 2010) בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם. השופט עמירם רבינוביץ השופט יגאל פליטמן השופט שמואל צור נציג עובדים מר שלום חבשוש נציג מעבידים מר אורן שחור קצבת זקנה