ערעור על פסק דין של תביעות קטנות

אדם הגיש בקשת ערעור על פסק דין של תביעות קטנות. להלן ההחלטה בערעור: החלטה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה (כב' השופטת יעל קלוגמן) מיום 30.3.06, בו נדחתה תביעת המבקשת כנגד המשיב לתשלום פיצוי בגין נזק שגרם למכוניתה במהלך אירוע אלים, שתחילתו על פי הנטען בתקיפת המשיב שכן אחר (הצדדים שכנים) וסיומו בהתנפלות על המבקשת, כמתואר בכתב התביעה שהוגש לבית משפט קמא. המשיב כפר במיוחס לו וטען שמדובר בסכסוך מתמשך בין המבקשת לבינו, במועד האירוע לא היה כל עימות בינו לבין השכן הנוסף, הוא לא תקף את אותו שכן, הוא לא התעמת עם המבקשת ולא גרם כל נזק למכוניתה. כל כולה של התביעה אינה אלא פרי המצאה של המבקשת. בית משפט קמא, קיים דיון אחד במעמד הצדדים שלאחריו נקבע דיון נוסף, אליו הוזמנו עדים ולאחר שמיעת הצדדים, ניתן פסק הדין בו נדחתה התובענה. המבקשת, שכאמור אינה מסכינה עם פסק הדין האמור, עותרת לביטולו, באשר היא סבורה שהוכיחה את התביעה במידה הנדרשת מבעל דין בהליך אזרחי ואילו המשיב מתנגד מכל וכל למתן רשות להתגונן וכן התנגד לכך שאדון בבקשה כבערעור. לא ברור לי פשר התנגדות אחרונה זו של המשיב, באשר טענות הצדדים פורטו בהרחבה רבה בכתבי הטענות שהוגשו, גדר הסכסוך אף הוא ידוע וברור ומשכך, אני מחליט ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה על פי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור. אני סבור שבית משפט קמא נתפס לכלל טעות בניתוח הדין, שעה שבחן את הראיות כפי שהובאו לפניו. בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי המבקשת לא הוכיחה באופן ברור שהמשיב הוא זה שגרם נזקים לרכבה (על עצם קיום הנזקים לא נמצא חולק, השאלה היתה אם המשיב היה זה שגרם להם). כאמור, עיון בתשתית הראייתית כפי שהובאה לפני בית משפט קמא, מלמד שהמדובר בקביעה שגויה שאינה יכולה לעמוד. אין מחלוקת, שהתרחש ביום 7.3.03 אירוע שבו היו מעורבים הצדדים, לרבות אותו שכן בשם דואני. אותו דואני העיד בסופו של דבר, כעד הגנה, ועשה על השופטת קמא רושם של עלה נידף ברוח ובלשונה "ניתן היה להתרשם כי דואני הוא "מקופל" ומפוחד. על רוב השאלות בקשר להשתלשלות האירוע הוא השיב בסגנון: "לא זוכר, שכחתי הכל" ותשובות כיוצ"ב אשר עוררו רושם שאינן אמיתיות" (עמ' 8 לפסק הדין, פסקה 7). יחד עם זאת, כאמור סברה שופטת קמא שהתביעה לא הוכחה, אך לא מצאתי בפסק הדין שניתן על ידה במעמד שמיעת ראיות, כל התייחסות במילה אחת מטוב ועד רע לגירסת המבקשת. המבקשת העידה על שאירע ביום המפגש בינה לבין הנתבע, היא אף ענתה לשאלות בית משפט בעניין זה, כאמור, העד דואני תמך בחלקים מסוימים בגירסתה, הנתבע, מטעמיו, נמנע מלחקור את התובעת ולו בשאלה אחת על גירסתה בשתי ההזדמנויות בהן העידה (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 8.12.05 ועמ' 6 לפרוטוקול מיום 30.3.06) ובאותה נשימה סרב להעיד כעד הגנה. הסיכום של התשתית הראייתית שעמדה לנגד עיני בית משפט באותו מעמד בו נשמעו הראיות, הינו שהתובעת העידה על האירועים ועל הנזק שגרם הנתבע למכוניתה, העד דואני הגיע לבית המשפט כשהוא מפוחד כולו ואף הוכח בקלטת שהובאה לבית המשפט כי מדובר במי פוחד פחד מלבוא ולהעיד בבית המשפט, לאחר שזומן על ידי התובעת (המבקשת), עדה נוספת העידה שאכן היה אירוע בין המבקשת למשיב, אלא שהיא לא התעכבה לראות האירוע לפרטיו, אך בדבריה יש כדי לתמוך בגירסת המבקשת (והמשיב אף ציין בפרוטוקול שעדותה אמת) ומנגד כאמור, נמנע המשיב מלחקור את המבקשת על עדותה בשתי הזדמנויות ונמנע מלהעיד כעד הגנה מטעמו. התוצאה המתבקשת של מכלול ראיות זה, חייבת להיות שונה מהתוצאה אליה הגיעה בית משפט קמא. כאמור, מתקבל הערעור ופסק דינו של בית משפט קמא מבוטל. המשיב ישלם למבקשת את סכום הנזק שגרם למכוניתה 1,328 ש"ח, כמו גם הסך של 350 ש"ח בגין שכר טרחת השמאי, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 17.3.05 ועד לתשלום המלא בפועל (בכתב התביעה נתבעו סכומים נוספים אך אלה לא הוכחו), כן ישא באגרת המשפט בבית משפט זה ובבית המשפט לתביעות קטנות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום האגרות ועד להחזר המלא בפועל וכן ישא בהוצאות המבקשת בשתי הערכאות בסך 2000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. תביעות קטנותערעור