פיטורים לאחר תאונת עבודה

פיטורי עובד לאחר תאונת עבודה:

פתיח ותשתית עובדתית

עניינו של תיק זה בטענת התובע כי פוטר שלא כדין.




מטעם התובע העידו הוא עצמו וכן חברו מר מאיר כהן (במסגרת עדות מוקדמת). מטעם הנתבעת העידו מר גיורא ראובני, מר יאיר ושדי, מר אורי אלוני, מר משה יקותיאל, גב' גילה זוארץ, מר דודו הדרי וכן מר אברהם אמונה.




להלן עובדות הרקע:


הנתבעת היא מועצה מקומית (להלן גם "המועצה"), אשר חלים עליה בין היתר תקנון המועצות המקומיות (יהודה ושומרון), התשמ"א - 1981 וכן חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות.




התובע יליד שנת 1956, היה עובד הנתבעת, כחשמלאי ראשי, החל מיום 1.7.92.




במהלך חודש 5/03 נפגע התובע בגבו, פגיעה שהוכרה כתאונת עבודה. משך כשלושה חודשים שהה בתקופת אי כושר, וביום 2.9.05 חזר לבקשתו לעבודה חלקית, לניסיון של שבועיים, בהתאם להנחיות הרופא התעסוקתי (ת/2), "במתכונת מצומצמת של עד ארבע שעות ליום ובהגבלה של הרמת משאות כבדים וכיפופים תדירים".
לאחר חזרת התובע לעבודה פנה מזכיר המועצה, מר אורי אלוני, בעל פה לרופא התעסוקתי, והסביר כי התובע "מתלונן על כאבים מחזיק צד והוא חושש להעסיקו במצב זה" (ת/7). בנוסף כתב לרופא התעסוקתי מכתב (ת/3), בו הבהיר כי התובע נדרש במסגרת תפקידו הרגיל "לשאת ציוד כארגזי כלים, סולם וכיוצ"ב ולבצע "כיפופים תדירים"", ולכן "במידה והנך סבור כי הנ"ל – למרות האמור במכתבך – מתאים לחזור לעבודה סדירה במתכונת של חצי משרה, נבקשך להודיעני בכתב".


בשלב ראשון התבקש התובע להמתין בביתו עד שיוברר מצבו, אך לבסוף נמצאה לו לתקופה זו מטלה של ביצוע בדיקות בטיחות, שאינה מחייבת מאמץ גופני כלשהו (מכתבו של מר יקותיאל מיום 10.9.03, נספח א' לתצהירו המשלים).



ביום 18.9.03 החליט הרופא התעסוקתי כי התובע מנוע מלחזור לעבודה, ולו חלקית, עד סוף חודש 9/03 (נספח ג' לתצהיר מר ושדי). עם זאת, התובע חזר בפועל, באישור הרופא, לעבודה חלקית החל מתחילת חודש 10/03, ולעבודה מלאה החל מתחילת חודש 11/03 (נספח ד' לתצהיר מר ושדי; בו ציין הרופא כי המתכונת המלאה מאושרת בשלב ראשון "למשך חודש ימים. במהלך תקופה זו תתקיים ביקורת להערכה שוטפת של מצבו").




במהלך חודש 11/03 נערכה פגישה בהשתתפות התובע, ראש המועצה, מר יאיר ושדי ומר גיורא ראובני. לפי תרשומת הפגישה שנערכה על ידי מר ושדי (נספח ה' לתצהירו):

"גרשון מבקש:


3 חודשי עבודה בחשמל/ נהג הסעות.
6 חודשי הסתגלות.
מבקש להשאיר את הפנסיה התקציבית.
מבלי לפגוע בפנסיה אפשר לקבל פיצויים (בגובה של 28% פרטים אצל אברהם אמונה במשרד הפנים).
מכתב פיטורין.
סוכם שתבדק אפשרות של 2 – 3 חודשי תשלום עבור הודעה מראש וכד' – יאיר. וכן סעיף 4 – באחריות גיורא.
תינתן תשובה לגרשון עד יום שני 1.12.03. עם ההסכמה תהיה חתימה בכתב".




ביום 1.12.03 שוחחו התובע ומר ושדי טלפונית. לפי תרשומת השיחה, שערך מר ושדי (נספח ה' לתצהירו):

"בשיחה טלפונית עם גרשון נחום סוכם:


כל סיכום ביניים יהיה תלוי ועומד בהסכם פרישה שמקובל על שני הצדדים.
על בסיס הנ"ל סוכם שהחל מ – 1.12.03 ועד 29.2.04 יקבל גרשון משכורת ללא הגעה לעבודה.
מעבר ל – 3 חודשים הללו לא תהיינה תביעות כלפי המועצה. התקופה הנ"ל כוללת ימי חופשה שנותרו לעובד.
העובד יתן למעסיק מסמך על בקשתו ל – 28% פיצויי פיטורים.
המועצה תנסה לקבל מידע ממשרד הפנים שנמצא בעיצומים.

העובד מעוניין בהסכם פרישה/ מכתב פיטורין לצורך קבלת דמי..." (סיום המשפט אינו קריא אך כפי הנראה הכוונה היא לדמי אבטלה – ס.ד.מ).



ביום 18.12.03 נחתם בין התובע לבין המועצה מסמך "תנאי פרישה" (ת/9), שנוסחו כדלקמן (להלן – "הסכם הפרישה"):

"בהמשך לשיחתנו להלן סיכום הדברים:


תאריך סיום עבודתך במועצה 29.2.04.
חודש דצמבר ישולם לך בגין חופשה שנתית.
חודשים ינואר – פברואר 2004 ישולמו לך בגין "הודעה מוקדמת".
עפ"י בקשתך, תישמר הפנסיה התקציבית עד להגיעך לגיל פרישה.
קרן ההשתלמות בבעלותך. ביום הפירעון, ניתן לגשת לכל סניף של בנק הפועלים ולמשוך את הכסף.
ביטוח מנהלים בחברת "י.ק.ב" – יעבור לבעלותך.
קרן מקפת – קופה לרכיבים שאינם פנסיוניים – תעבור לבעלותך.
בנק יהב – קופת גמל להחזר הוצאות – תעבור לבעלותך.

העובד מצהיר בחתימתו כי הוא מסכים לקבלת התנאים לעיל ועם קבלתם, אין לו ולא תהיינה לו תביעות נוספות בעתיד מהמועצה המקומית קרני שומרון".



במעמד חתימת הסכם הפרישה נמסר לתובע גם מכתב פיטורים (נספח ת/8), חתום על ידי מזכיר המועצה מר ושדי, לפיו:

"בהמשך לשיחתנו, הריני להודיעך על הפסקת עבודתך, עקב צמצום כוח האדם במועצה.
מועד סיום עבודתך יהיה בתאריך 29.2.04.
אנו מודים לך על עבודתך לאורך השנים ומאחלים לך הצלחה בהמשך".



בעקבות הסיכומים דלעיל סיים התובע את עבודתו בפועל במועצה ביום 18.12.03כאשר יחסי עובד ומעביד נמשכו עד סוף חודש 2/04. ביום 30.12.03 נמסר לתובע מכתב המלצה (נספח ח' לתצהיר מר ושדי), בו צוין כי עבודתו הסתיימה עקב "צמצומים בכח האדם במערכת". מר ושדי הסביר כי כתב סיבה זו לבקשת התובע, "על מנת שהדבר לא יפגע בו בבואו להגיש מועמדות לתפקידים אחרים" (סעיף 18 לתצהירו).




בתקופה שבין 13.1.04 ל – 10.4.04 שהה התובע בארצות הברית (נ/2). לדבריו, נסע לחו"ל "על רקע מצבי הנפשי, הדיכאון אליו נכנסתי והמשבר ביחסיי האישיים מאז פיטוריי" (סעיף 42 לתצהירו). לאחר שובו לארץ קיבל דמי אבטלה, החל מחודש 4/04, למשך כחמישה חודשים (נ/3).




ביום 9.1.05 שלחה אשתו של התובע, גב' רחל גרשון, מכתב בשמו למזכיר המועצה (ת/12), בו נטען כי "להפתעתי מצאתי בסעיף 15(4) לחוק הגמלאות מי שפוטר לאחר 10 שנות שירות והוא נולד לפני חודש מרץ 1964... זכאי לקצבת פרישה... על כך לדעתי אני זכאי לקיצבה מרגע הפסקת עבודתי. נא בידקו הנושא ועדכנוני...". למכתב צורף ייפוי כוח כללי מהתובע לאשתו, עליו חתם בפני נוטריונית ביום 10.12.03 (נספח א' לתצהירו המשלים של מר ראובני).


תשובתו של מזכיר המועצה למכתב זה (ת/13) היתה כי "עפ"י היועץ המשפטי של המועצה, הנך זכאי לפנסיה תקציבית ככל שזאת תאושר ממשרד הפנים, החל מיום הגיעך לפנסיה. יחד עם זאת, אנו נעביר את פנייתך למשרד הפנים ונפעל עפ"י הנחיותיהם" (מכתבים נוספים מהחודשים פברואר – מאי 2005, לרבות מול משרד הפנים, צורפו כנספחים ת/14 – ת/18).



נוכח פניית אשתו של התובע למשרד הפנים התבקשה המועצה ליתן הסברים בקשר לסיום עבודתו. במכתבו של מר ושדי למשרד הפנים, מיום 30.3.05 (ת/20), נכתב כדלקמן:

"א. העובד פנה לגזבר המועצה... והביע את רצונו לפרוש מהעבודה... הנ"ל ביקש 120% פיצויי פיטורין אך הגזבר הניא אותו מהבקשה והמליץ לו להשאיר את הפיצויים לטובת פנסיה, בהגיעו לגיל פרישה.
ב. בהתדיינות עם מזכיר המועצה הגיעו להבנה לפרישה מרצון וסיכמו את תנאי הפרישה: באחד התנאים סיכמו שיקבל מכתב פיטורין ע"מ שיוכל לקבל דמי אבטלה, עד להשתלבותו חזרה במעגל העבודה.
ג. לא היתה בכוונתנו לפטר את העובד כלל, ולאור פנייתו סיים את עבודתו במערכת. על כן, לא מדובר בהליך פיטורים כאמור בחוקת העבודה...
ד. אין אנו רואים את העובד כמפוטר בשום תנאי...".



ביום 29.5.05, במענה לפנייה נוספת מטעם משרד הפנים, הבהיר מר ושדי את הדברים הבאים (ת/19):

"1. אין החלטת מליאת המועצה בעניין פיטוריו של נחום גרשון מאחר ואין אנו רואים זאת כפיטורים במעמד צד אחד, אלא בהסכמת שני הצדדים (הסבר מפורט במכתבנו מ – 30 ספטמבר 2005) (כפי הנראה הכוונה ל – 30.3.05 – ס.ד.מ).
2. זכויות פנסיה לעובד הנם זכות פנסיה תקציבית כקופת פנסיה, שאר הקופות שברשותו הנם קופות משלימות פנסיה עפ"י החלטות והסכמים קיבוציים שנחתמו במהלך השנים.
3. במסגרת תאונת עבודה העובד מימש את כל ימי תאונת עבודה שעומדים לו כחוק בבטוח לאומי.
4. העובד נשלח לרופא תעסוקתי על מנת לקבל דיאגנוזה להמשך עבודתו... ובנובמבר חזר לעבוד משרה מלאה זמני ע"מ לבחון את יכולתו לחזור למסגרת עבודה רגילה, הערכת רופא מחודשת אמורה היתה להתקבל במהלך חודש נובמבר אך במחצית החודש התקבלה החלטה משותפת על סיום עבודתו כך שלא היה צורך מבחינת המועצה להערכת רופא מאחר וסיום עבודתו לא היה מסיבה רפואית".



בסיום טיפולו של משרד הפנים בנושא נשלח למועצה מכתבו של ממונה פיקוח ובקרת גמלאות ברשויות המקומיות, מר ניסים בן יקר, מיום 6.9.05 (נספח ד' לכתב ההגנה), בו נרשם כי "בהמשך לפגישה שהתקיימה בתאריך 5.9.05... הובהר מנציגי הרשות כי פרישתו של מר נחום גרשון היתה ביוזמת העובד", ולפיכך משרד הפנים אינו מתערב בכך. בחקירתו של מר אמונה בבית הדין הבהיר בקשר לכך כי "לא יכולים לקבוע אם התפטר או פוטר" (עמ' 17), ולפיכך הינם מותירים את ההכרעה לבית הדין.




ביום 21.11.05 הוגשה התביעה שבפני, במסגרתה דורש התובע פיצוי בגין פיטורים שאינם כדין, פיצוי בגין עוגמת נפש, פנסיה תקציבית החל ממועד סיום עבודתו ואילך (תוך חישובה על בסיס מוגדל לפי חוזר 5/97), מענק פרישה לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), התש"ל – 1970 (להלן – "חוק הגמלאות") וכן ארבעה חודשי הסתגלות.




להשלמת הרקע נוסיף כי במסגרת הליכי קדם המשפט הוגשה לתיק תשובתו של מר בן יקר ממשרד הפנים מיום 19.11.06 (נ/6; אושר גם בעדותו של מר אמונה – עמ' 17 לפרוטוקול), לפיה:

"1. במידה והעובד מתפטר מרצונו על הרשות להקפיא את זכאותו לגמלה עד לגיל פרישה.
2. בהנחה שעובד פוטר על ידי הרשות הוא זכאי לזכויות הבאות:
א. לקצבת פרישה בשיעור 22.67% מהמשכורת הקובעת לפי חלקיות 100% המשרה.
ב. למענק פרישה בשיעור של 5.67 משכורות קובעות לפי חלקיות משרה של 100%.
ג. לפדיון ימי חופשה.
ד. לשני חודשי הסתגלות הכוללים חודש הודעה מוקדמת".

יח. עוד אוסיף להשלמת התמונה כי נוכח נסיבותיו הייחודיות של המקרה נעשו מאמצים רבים להביא את הצדדים לידי פשרה, לרבות בסיועו של מר אמונה ממשרד הפנים אשר הציע לשקול לאשר תשלום חודשי הסתגלות לתובע ו/או פנסיה מגיל 60 (במקום 67), אך לצערי ללא הצלחה.



התובע העיד כי ביצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר אך בשלב מסוים נקלע לסכסוך עם מזכיר המועצה מר אורי אלוני, שדרש ממנו לבצע עבודה שלא במסגרת תפקידו ולאחר שסירב לכך אמר לו - "אתה עוד תשלם על זה ביוקר" (סעיף 6 לתצהירו). לאחר מכן ניצל את התקופה בה התובע שהה באי כושר בשל תאונת העבודה, והודיע לו טלפונית "שכדאי לי להתפטר... ושמצבי במועצה גרוע ושלמועצה אין עוד צורך בי וכן הוא אמר לי בוא נשב נסכם מה מגיע לך ותלך" (סעיף 9).


לגישת התובע, מכתבו ת/3 של מר אלוני (סעיף 3(ד) לעיל) - בו ניסה לדחות את חזרתו לעבודה - נבע מהמשך ההתנכלות כלפיו.



התובע הוסיף כי נוכח הסכסוך בינו לבין מר אלוני, נוצרה מערכת יחסים עכורה גם בינו לבין הממונה עליו, מנהל המחלקה מר משה יקותיאל (סעיף 15 לתצהירו), תוך ש"החל תהליך שמטרתו מחד הינה למרר את חיי בנתבעת ולהפוך את עבודתי בנתבעת למשפילה ובלתי נסבלת על מנת לאלצני להתפטר, ומאידך, למצוא סיבות ומניעים לפיטוריי תוך נישולי מזכויותיי" (סעיף 16).

לדבריו, מר יקותיאל חדל לשוחח עימו, העביר לו מסרים רק באמצעות עוזרו מר דודו הדרי, החל לצמצם את סמכויותיו כחשמלאי ראשי, ובהזדמנות אחת דרש ממנו כי יאשר רטרואקטיבית הזמנה של חומרי חשמל שנה לאחר שהוזמנו בפועל, וכאשר התובע סירב לכך כל עוד לא יבדוק זאת – נענה בשטף צעקות כולל "לפיתה (מצד מנהל המחלקה) של חולצתי, הרמת ידו (של מנהל המחלקה) בתנועה מאיימת כלפיי ודחיפתי בברוטאליות אל מחוץ למשרד מלווה במילים "תסתלק מפה"" (סעיף 20 לתצהירו).



התובע הדגיש כי הכרסום בסמכויותיו והאיומים המרומזים לגבי המשך עבודתו הביאו אותו לחרדה, כפי העולה מדו"ח ביקור אצל הרופא התעסוקתי מיום 27.10.03 (נספח ת/7), בו נרשם "מדווח על יחסי עבודה בעייתיים בעבודתו. מעוניין להמשיך לעבוד..."; מדו"ח ביקור מיום 19.11.03 אצל רופא המשפחה בו נרשם "הרגשה של חוסר אוויר בלילה התעורר ולא הצליח להרדם, נזלת, עיפות, לחץ מעל עיניים. מודאג בשל פיטיר (כך במקור – ס.ד.מ) מעבודה לפני שבוע" (נ/1), וכן מדו"ח ביקור נוסף אצל הרופא התעסוקתי, מיום 24.11.03, בו נרשם – "בעבודה הוצא לחופשה עד לבירור מצבו, לא מוכנים לקבלו בשלב זה. כמו כן מספר על סכסוך עם המנהל שלו. כעת בחופשה מאולצת לדבריו" (ת/7(7)).


עוד ציין כי חלה הרעה במצבו המשפחתי, שממילא "עבר טלטלות רבות בתקופה שקדמה לאירועים הללו" (סעיף 23; בחקירתו הנגדית אישר כי יחסיו עם אשתו ידעו עליות ומורדות עוד קודם פיטוריו הנטענים, לרבות פתיחת תיק גירושין בשנת 2001 – נ/4).

במאמר מוסגר יצוין כי בעותק של נ/1 אשר צורף לתצהיר התובע (ת/11) תוקנה המילה "פיטיר" בכתב יד, ושונתה ל"פיטורים". לדברי התובע, הרופאה היא שביצעה את התיקון (עמ' 8), ובישיבת ההוכחות שלאחר מכן הגיש אישור שלה על כך (ת/31).



התובע ציין כי לאור כל האמור לעיל פנה לראש המועצה דאז (מר יהודה ליברמן), בתקווה שהלה יפעל ליישור ההדורים. לצערו, ראש המועצה לא רק שלא הועיל, אלא אף אמר לו במפורש – "אם כך אחד משניכם צריך ללכת הביתה וכמובן שאני לא אשלח את מנהל המחלקה, אלא שתבין שזה אתה שצריך ללכת" (סעיף 24). גם הצעתו של התובע להפרידו ממחלקתו של מר יקותיאל – נענתה בשלילה.


בחקירתו הנגדית של התובע ייחס את אקט הפיטורים אך ורק לשיחה זו עם ראש המועצה, ולדבריו – "אמר לי אודי ראש המועצה אתה הולך הביתה אין מה לעשות, בעקבות מה שסיפרת לי שהיחסים שלי מעורערים עם הממונה עלי ועם המזכיר. הצעתי שיוציא אותי מהמחלקה... הוא אמר שלא, אנחנו עכשיו במצב של צמצומים, אתה הולך הביתה, זה ברור לך? אני ניסיתי, הוא קבע את הגזירה" (עמ' 11). בהמשך החקירה נשאל האם פוטר על ידי מר יקותיאל והשיב – "לא. הוא גרם לכך שיפטרו אותי. ראש המועצה פיטר אותי ולא אף אחד אחר. הוא אמר לי שאני הולך הביתה. משה גרם לכך בגלל שבשיחה שהיתה לי עם ראש המועצה הוא אמר לי ללכת הביתה בגלל היחסים שהיו לי עם משה" (עמ' 16).



התובע לא מזכיר כלל בתצהירו, ולו במילה אחת, את חתימת הסכם הפרישה מיום 18.12.03, ואף לא מצרף אותו כנספח. כל שהוא מציין בקשר לכך הוא כי ראש המועצה, המזכיר והגזבר הם שהחליטו על "תנאי פיטוריי" (סעיף 28), כאשר הוא עצמו טען כי הנו זכאי לפנסיה תקציבית ונענה בתשובה כי "אין חוק כזה" וכי "לא מגיע לך כלום" (סעיף 29).


לדבריו, המועצה אף לא עירבה את נציגות העובדים ו/או משרד הפנים בתהליך סיום עבודתו, שנעשה מבלי שהיה מודע לזכויותיו. כאשר נשאל מדוע הוא עצמו לא פנה לועד העובדים, השיב כי "מספר דקות לפני הישיבה שאודי זימן בנובמבר" דיבר עם אחת מחברות הועד על מנת שתתלווה אליו אך היא היתה עסוקה, ואת גב' זוארץ לא הצליח להשיג אותו זמן "וכבר הייתי צריך להיכנס לישיבה" (עמ' 8). עוד ציין כי התייחס לועד העובדים כאל "ועד של טיולים ומתנות" (עמ' 9).



התובע הדגיש כי משרתו לא צומצמה, ובפועל מעסיקה הנתבעת חשמלאי אחר תחתיו (סעיף 38 לתצהירו). עוד פירט את מקומות העבודה החלופיים שמצא לאחר סיום עבודתו (סעיף 40 לתצהירו), המשקפים לדבריו "ירידה אדירה בשכר ובמעמד" (סעיף 41).




התובע נשאל בחקירתו הנגדית על ייפוי הכוח הכללי שנתן לאשתו ביום 10.12.03, והסביר כי רכש דירה בסמוך טרם לכן ולכן השאיר לאשתו טרם נסיעתו לארצות הברית ייפוי כוח כללי, למקרה שיהיה בו צורך במהלך שהותו בחו"ל (עמ' 12). בנוסף אישר כי עוד טרם מועד זה (10.12.03) כבר החליט לנסוע לארצות הברית, לדבריו שכן כבר אז היה ברור לו כי יפוטר.
התובע צירף תמלילי שיחה שערך עם מר דודו הדרי, חשמלאי ששימש כעוזרו במועצה (והעיד בהמשך מטעם המועצה), ביום 4.5.06, בו אומר מר הדרי, בין היתר, את הדברים הבאים (ת/30):
"היה איזשהו שלב שכבר חיפשו אותך"
"אם לא היתה לך את התאונה... אחרי עצמאות היית הולך הביתה"
"משה לא פיטר אותך"
במענה לשאלת התובע "למה אורי חיפש אותי?" השיב – "בגלל שאמרת לו העובדים שלך לא עושים כלום. הוא אמר אני לא אשכח לך את זה... על הבריכה" (מהמשך הדברים ניתן להבין כי התובע התבקש להרים שולחן בבריכה, ביקש מעובדיו של מר אלוני לעשות זאת בעצמם שכן ממילא אינם עושים כלום, ונענה בתשובה כי ההערה לא תישכח – ס.ד.מ).
"משה שם עליך עין... עם האוטו... אחי, זה אכל אותו... אני בטוח שהוא חשב שאתה הלכת מאחורי הגב שלו" (מהמשך הדברים ניתן להבין כי לגישת מר הדרי מר יקותיאל נפגע מכך שלתובע הוצע רכב צמוד – ס.ד.מ).
"כשהם מפטרים מישהו, יש להם את כל הגיבוי. השאלה עכשיו לגבי הפיצויים... אם פיטרת, תשלם.... כתוב בפירוש הנ"ל יוצא לחודשיים הסתגלות. מה זה הסתגלות? עקב פיטורין, לא?".


יצוין כי מר הדרי הבהיר, בקשר לשיחה האמורה, כי "התובע משך אותי בלשון... לדוגמא, לא טענתי שמשה פיטר את התובע. כשאמרתי "משה" אחרי שהוא שאל מי פיטר אותו, זה היה במטרה להתחיל משפט שקשור למשה והתובע קטע אותי" (סעיף 7 לתצהירו).



מר מאיר כהן, חברו של התובע, אשר העיד מטעמו במסגרת עדות מוקדמת, העיד כי נפגש עם התובע במהלך ביקורו בישראל בסוף שנת 2003, והציע לתובע לנסוע עימו לארצות הברית, לאחר שהתובע סיפר "כי הוא זקוק לבריחה מכל הלחצים והדיכאון שתקף אותו עקב פיטוריו" (סעיף 4 לתצהירו), וכאשר "נראה שעולמו... חרב עליו, באשר הפיטורין ממקום עבודתו הביאו גם למשבר ביחסיו האישיים ובניסיונותיו לשקמם" (סעיף 5).




מר כהן העיד כי בילה עם התובע במהלך שהותו בארצות הברית וטייל עימו, מבלי שהתובע ניסה לחפש עבודה בארצות הברית וכאשר היה ברור לכל אורך הדרך שבכוונתו לחזור לישראל. כאשר נשאל מתי תכנן עם התובע את הטיול האמור, השיב – "זה ממש לא היה תכנון... אני זוכר שהתובע התקשר אלי ואמר לי שהוא במצוקה והוא רב עם אשתו והולך לעזוב את הבית, תאריכים בדיוק איני זוכר. אני זוכר שהוא אמר לי שהוא פוטר... הוא היה בדכאון ובמצוקה והמלצתי לו לבוא אלי לארה"ב" (עמ' 4).
מר אורי אלוני, מזכיר המועצה עד חודש 11/03 (בפועל כיהן עד יום 30.9.03), העיד כי לאחר יום העבודה הראשון של התובע בעבודה חלקית בתחילת חודש 9/03, "התברר לי שהתובע אינו יכול לבצע את עבודתו כחשמלאי אפילו כאשר אין מדובר בהרמת משאות כבדים וכיפופים תדירים" (סעיף 5 לתצהירו; בחקירתו הסביר כי למד זאת ממר הדרי, שעבד עם התובע באותו יום – עמ' 28), ולכן הבהיר לתובע שייאלץ לפנות לקבלת הכוונתו של הרופא התעסוקתי. לדבריו, "אלמלא הייתי פונה לרופא התעסוקתי יכול והייתי נחשב כרשלן ומעמיד הן את המועצה והן את התובע עצמו בפני סיכון שמא יגרם נזק" (סעיף 7).


מר אלוני הוסיף בהקשר זה כי התובע ביקש להשתבץ בעבודה משרדית, אולם לא היתה משרה פנויה להציע לו ולכן הדבר לא התאפשר.



מר אלוני הדגיש כי לא זכורות לו הערות כלשהן שהעיר לתובע, ו/או אמירות בסגנון "אתה עוד תשלם על זה ביוקר", ו/או שיחת טלפון במהלכה המליץ לו כביכול לסיים את עבודתו. כן לא זכור לו כי ביקש מהתובע לבצע עבודה כלשהי והלה סירב. לדבריו, "לא היה לי כל עניין בפיטורי התובע" (סעיף 8 לתצהירו), ולראשונה נודע לו על "סכסוך" בינו לבין התובע מקריאת כתב התביעה.


16. מר יאיר ושדי, מזכיר המועצה החל מחודש 10/03 (במקביל להמשך כהונתו כמנהל מחלקת החינוך במועצה), העיד כי לאחר שובו של התובע לעבודה מלאה בחודש 11/03 יזם התובע מספר פגישות עימו, חלקן בהשתתפות גורמים נוספים, לרבות הפגישה שתוארה בסעיף 3(ו) לעיל. בפגישות אלו העלה התובע דרישות ספציפיות בנוגע להתפטרותו (לרבות חודשי הסתגלות ופנסיה תקציבית), וזאת ככל הנראה לאחר ש"התייעץ עם גורם כלשהו" (סעיף 14 לתצהירו). לדבריו, התובע הדגיש בפניו כי "אינו מעוניין להמשיך לעבוד בתפקידו לאור יחסי עבודה מעורערים וכי מיצה את תפקידו במועצה" (סעיף 14 לתצהירו).

מר ושדי הסביר כי היה אותה עת בתחילת דרכו כמזכיר המועצה ולא היה בקיא בעריכת הסכמי פרישה; לכן הסכים לבקשת התובע לקבלת מכתב פיטורים לצורך קבלת דמי אבטלה (דבר אשר בדיעבד הינו מבין כי היה לא תקין), והבהיר לו כי כתנאי לכך על הצדדים לחתום על הסכם פרישה מסודר לרבות העדר תביעות נוספות. בהתאם, נחתם הסכם הפרישה, ומייד לאחר מכן הוצא לתובע מכתב הפיטורים.
17. מר ושדי הדגיש כי לא היה כל גורם במועצה אשר יזם את סיום עבודתו של התובע, ו"מדובר ביוזמה של התובע הנעוצה בסיבות אישיות" (סעיף 19 לתצהירו). עוד הדגיש כי במקרים בהם המועצה מבקשת לפטר עובדים היא מיידעת תחילה את ועד העובדים ואת הממונה הישיר, דבר שכלל לא נעשה במקרה זה ולא בכדי.

בחקירתו הנגדית הכחיש כי סיום עבודתו של התובע היה מעשה מוגמר בעת שנכנס לתפקידו, וטען כי התובע "עבד, והיה חלק מהמערכת לכל דבר ועניין" (עמ' 39), עד שפנה אליו וביקש לסיים את עבודתו (עמ' 40). כאשר נשאל מה משמעותם של "פיטורים בהסכמה", הסביר כי הניסוח אינו משפטי וכי "כל דבר שאנו עושים במסגרת המועצה שלנו אנו מנסים להגיע להבנה גם כאשר עובד רוצה לפרוש וגם כאשר הוא מפוטר" (עמ' 41), כאשר עמד על כך שלא היו במקרה זה פיטורים אלא סיום עבודה לבקשת העובד.

18. מר גיורא ראובני, גזבר המועצה, העיד כי התובע הוא שביקש לעזוב את עבודתו במועצה, ופנה אליו על מנת לברר את התנאים המגיעים לו כתוצאה מכך. לדבריו, לא הופתע מכך שכן קדמו לכך "שתי פגישות התייעצות בהן שוחח עימי התובע בנושא התפטרותו בהיבט זכאותו לפיצויים כן או לא. כמו כן, לאורך השנים התובע שוחח עימי לא אחת וציין בפני כי הוא מעוניין להיות חשמלאי עצמאי. למיטב ידיעתי וכפי שציין בפני התובע, הוא היה מעוניין לנסות את מזלו בארה"ב" (סעיפים 5 – 6 לתצהירו; בתצהירו המשלים וכן בתצהירו של מר הדרי קיימת הרחבה בקשר לכך, לרבות בנוגע לקשר רומנטי אשר נטען כי היה לתובע בארצות הברית אותו זמן).

19. מר ראובני הוסיף כי הבהיר לתובע שיהיה זכאי לפיצויי פיטורים גם כמתפטר, אולם המליץ לו שלא לקבלם אלא להמתין לקבלת פנסיה בגיל פרישה, "שזו חלופה המיטיבה עימו יותר" (סעיף 8 לתצהירו). עוד הדגיש כי התובע לא היה זכאי לתנאים המיוחדים הנקובים בחוזר מנכ"ל משרד הפנים 4/97, ו/או מכוח ההסכם הקיבוצי מיום 4.8.03, שכן אינו עומד בתנאים הנקובים בהם (דברים אלו אושרו גם על ידי מר אברהם אמונה ממשרד הפנים – עמ' 17 לפרוטוקול).

20. בחקירתו הנגדית אישר מר ראובני כי עובד מתפטר אינו זכאי להודעה מוקדמת, אך הסביר כי "יש עובדים שרוצים להתפטר ובמסגרת מערכת היחסים שנבנתה לאורך שנים הם מקבלים הרבה יותר ממה שמגיע להם" (עמ' 32). בנוסף הדגיש כי מעולם לא היו במועצה דיון, שיחה או החלטה לגבי פיטורי התובע (עמ' 33). כאשר התבקש להסביר מה פירושם של "פיטורים בהסכמה" (לפי מכתב המועצה ת/19), השיב כי "התובע התפטר וניגש למזכיר ובהסכמה כיוון שהערכנו אותו מאוד, נתנו לו תנאים מועדפים למתפטר בהסכמה" (עמ' 34). עוד הדגיש כי "לו היה פיטורים יש נוהל פיטורים במועצה ולא היה אחד שפסחו על הנוהל הזה" (שם).

21. מר משה יקותיאל, מנהל מחלקת שפ"ע במועצה, העיד כי קלט את התובע לתפקיד חשמלאי המועצה ושימש מנהלו הישיר בכל תקופת עבודתו. לדבריו, "למעט מספר בעיות משמעתיות שטופלו במסגרת הפנימית של המחלקה, היה התובע עובד אחראי ומקצועי והיתה הערכה הדדית בינינו" (סעיף 3 לתצהירו; בחקירתו הנגדית סייג זאת לעניין "קונפליקטים טבעיים כמו מנהל ואיש צוות", וזאת "פה ושם" – עמ' 37). בהתאם, לאחר שהתובע נפגע בתאונת העבודה ושהה בתקופת אי כושר – העדיף למלא את תפקידו באמצעות עובדי חברות כוח אדם, ולא ביקש מעולם כי תפקידו יאויש על ידי חשמלאי אחר.

22. מר יקותיאל הוסיף כי לאחר שובו של התובע לעבודה – "דאגתי ככל שניתן היה להקל על התובע בעבודתו ולהתחשב במגבלות שהוטלו עליו עד שיחזור לתפקוד מלא" (סעיף 11), ולפיכך הטיל עליו רק מטלות התואמות את מצבו הרפואי (שם ובתצהירו המשלים). בנוסף, אין זה נכון כי היתה אווירה עכורה כלשהי בינו לבין התובע, וכפי הנראה היתה זו תחושתו הסובייקטיבית של התובע בהתחשב בפגיעותו באותה תקופה ובהיעדרותו הממושכת.

מר יקותיאל הוסיף כי בקשתו מהתובע לאשר את חשבונות החשמל בדיעבד היתה שגרתית ונועדה לצרכים פנימיים; לאחר שביקש זאת מהתובע יצר הלה "פרובוקציה" (סעיף 17), וצעק וקילל, ולכן התבקש לצאת מחדרו של מר יקותיאל, כאשר הטענות לגבי אלימות כלשהי ו/או מגע כלפיו – מוכחשות מכל וכל. העד אישר, עם זאת, כי האירוע עלה ל"דציבלים גבוהים" וזאת באופן "דו צדדי" (עמ' 38).

23. מר יקותיאל הדגיש כי לא היה מעורב כלל בפניית התובע למזכיר המועצה וגזברה בבקשה לסיים את עבודתו, ואף לא במו"מ הקשור לכך.

24. מר דודו הדרי, חשמלאי נוסף במועצה מאז שנת 1996 אשר שימש כעוזרו של התובע, העיד כי מאז ומתמיד התובע לא היה מרוצה ממקום העבודה, והדבר גרר חיכוכים בינו לבין הממונים עליו. בנוסף, התובע התקשה לקבל את מרותו של מר יקותיאל, ולאור זאת היו "עליות ומורדות" ביחסים ביניהם לאורך השנים (סעיף 12 לתצהירו). בחקירתו הרחיב כי מר יקותיאל נהג להתקשר אליו ולבקש ביצוע מטלות על ידי התובע במקום להתקשר לתובע ישירות, כאשר "מתוך זה הסקתי כל הזמן שמשה כועס על התובע או לא יודע מה" (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 1.5.08). עם זאת הדגיש כי מר יקותיאל "יכול לכעוס אך לא להגיע לפיטורים של אדם" (שם).

מר הדרי הדגיש – בנוגע לדברים שאמר בשיחתו המוקלטת עם התובע (סעיף 11 לעיל) - כי אין לו כל ידיעה אישית בנובע לכוונה כלשהי לפטר את התובע או בנוגע לכך שפוטר, וכל שידוע לו הוא דברים שסיפר לו התובע עצמו ומסקנות אישיות שלו. כך גם בנוגע ל"תקרית" בין התובע לבין מר אלוני (עליה שוחח עם התובע בשיחה שהוקלטה), שאין לו לגביה מידע ישיר קונקרטית למעט דברים ששמע מהתובע ומסקנות אישיות שהסיק.

25. גב' גילה זוארץ, יו"ר ועד העובדים במועצה החל משנת 2002, העידה כי התובע לא פנה אליה, וככל הידוע לה גם לא למי מחברי הועד האחרים, בטענה כי פוטר, על אף שבדרך כלל עובדים מפוטרים (לרבות בשלב של איום בפיטורים) פונים לסיוע הועד על מנת לנסות ולמנוע את הפיטורים, ובמקרה כזה הועד פועל מיידית ואף מערב את המחלקה המשפטית של ההסתדרות. בנוסף, גם המועצה עצמה לא פנתה לועד בקשר לפיטורי התובע, על אף שהינה נוהגת ליידע את ועד העובדים ככל שיש רצון בפיטורים.

גב' זוארץ הדגישה כי "היה ידוע לי וליתר חברי הועד כי התובע הגיע להסכם פרישה עם המועצה" (סעיף 4), כאשר "שאלתי את ההסתדרות אם אני צריכה להתערב, והשיבו לי שעובד רשאי להגיע להסכמי פרישה ללא עירוב ועד" (עמ' 20).

הכרעה

26. הגם שהצדדים לא מפנים לכך, הדין הרלוונטי בכל הנוגע ליחסי המועצה מול עובדיה הינו הצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה ושומרון) (מס' 892), התש"ם - 1980, וכן תקנון המועצות המקומיות (יהודה ושומרון), התשמ"א – 1981 אשר נחקק מכוחו ומתייחס בין היתר גם לפיטורי עובדים (ראו בקשר לכך את ע"ע 300050/98 המועצה המקומית גבעת זאב ואח' – מחמוד מוחמד עלי מחמוד ואח', פד"ע לח 577; דב"ע מה/3-42 ארנונה עפרון – המועצה המקומית אריאל, פד"ע יז 209).

27. התובע לא העלה טענה קונקרטית בכתב התביעה על כך שפוטר בניגוד לחוק/ צו/ תקנון כלשהו החל על פיטוריו, אלא העלה טענה זו בדבר "ההיבט הסטטוטורי" לראשונה בסיכומיו, תוך הפנייה לפסיקה העוסקת בפיטורי עובדת מועצה מקומית שאינה בתחומי יו"ש (כך שהדין החל על אותה עובדת - צו המועצות המקומיות - אינו רלוונטי לענייננו). בהתחשב בכך שטענה זו עלתה לראשונה בסיכומים, וגם זאת שלא באופן מפורש, ממילא אין באפשרותי להתייחס אליה.

28. התובע טען כי "נזרק" מעבודתו טרם שהספיק לשוב לעבודה סדירה לאחר תאונת העבודה, עקב הסכסוך בינו לבין הממונים עליו שראש המועצה כלל לא ניסה לפתרו, בלא שקוים לו שימוע, תוך הטעייתו בדבר זכאותו לפנסיה תקציבית, ובניגוד להוראות משרד הפנים. לטענתו, לא יכולה להיות מחלוקת כי פוטר וזאת בהתחשב במכתב הפיטורים, במכתב ההמלצה (בו נרשם במפורש כי פוטר), בעובדה כי קיבל דמי הודעה מוקדמת, וכן במכתבי המועצה לאחר פניותיו בו נרשם כי הנו זכאי לפנסיה תקציבית וכי פוטר "בהסכמה".

להלן אבחן טענות אלו, כאשר אבהיר מראש כי לאחר עיון בכלל הראיות ושקילת כלל העדויות, שוכנעתי כי התובע אכן התפטר, ולפיכך אין יסוד למרבית תביעתו.

29. אני נותנת אמון מלא בעדויותיהם של מר ושדי ומר ראובני, אשר עדויותיהם לא נסתרו, ואשר העידו שניהם כי התובע הוא שבחר להתפטר, אמר זאת לשניהם, ניהל משא ומתן להסדרת התנאים שיינתנו לו עם סיום עבודתו, ולבסוף חתם על הסכם הפרישה וסיים את עבודתו בפועל מרצונו (תוך קבלת הזכויות שהוענקו לו בהסכם הפרישה, לרבות שכר על שלושה חודשים אשר במרביתם שהה בארצות הברית).

ה"סתירות" שמנסה התובע בסיכומיו למצוא בגרסאותיהם – אינן סתירות כלל; גרסתם היתה לכל אורך הדרך כי בשלב ראשון שוחח התובע עם מר ראובני, העלה בפניו את רצונו לסיים עבודתו והתייעץ עימו על הזכויות להן הוא זכאי, ובשלב השני סיכם מול מר ושדי את התנאים ומר ושדי הוא שניסח את הסכם הפרישה ואת מכתב הפיטורים שבא בעקבותיו. לעומתם, עדותו של התובע היתה מגמתית, ולא חוזקה בעדויות רלוונטיות נוספות מטעמו (למעט עדותו של מר כהן, אשר הרלוונטיות שלה היתה שולית).
30. בחקירתו הנגדית ובסיכומיו הדגיש התובע כי את אקט הפיטורים הוא מייחס לראש המועצה, אשר לפי הנטען פיטר אותו במהלך פגישתם (לגביה לא צוין מועד קונקרטי כלשהו). עוד הוא טוען כי אי הבאת ראש המועצה לעדות, כאשר אף אחד משבעת עדי המועצה לא נכח בפגישה זו – מלמדת כי יש לתת אמון מלא בדבריו.

צודק התובע, כי אי הבאתו של מר ליברמן לעדות מטעם המועצה – מעלה סימני שאלה. עם זאת, עיון בכתב התביעה ובתצהיר התובע מלמד כי התובע לא שם דגש באותה עת על שיחתו עם ראש המועצה (אותה הזכיר כחלק מהרקע העובדתי, אך ללא הבהרה כי זהו אקט הפיטורים הנטען); נהפוך הוא – בכתב התביעה ובתצהיר טען התובע כי פוטר כחלק מהתנכלות מר אלוני כלפיו, כאשר סעיפים ארוכים מפרטים את רצונו של מר אלוני לפטרו ולאחר מכן את מערכת היחסים העכורה מול מר יקותיאל, בעוד שביחס לראש המועצה מדגיש התובע כי הוא עצמו יזם את הפגישה עימו על מנת לנסות וליישר את ההדורים, אך הוברר לו במהלך פגישה זו כי ניתנת תמיכה אוטומטית לבכירים ממנו.

הנתבעת לא יכולה היתה לנחש, לפיכך, כי אקט הפיטורים ייוחס בדיעבד, במהלך החקירה הנגדית ולאחר שהוברר כי ראש המועצה אינו מעיד, דווקא לראש המועצה.

31. חיזוק לאמור לעיל ניתן למצוא בפעם הראשונה בה התובע טען כי פוטר - מכתבו למשרד הפנים מיום 2.5.05 (ת/17), אשר נכתב בהמשך להתכתבות שהחלה אשתו. במכתב זה כתב התובע, בין היתר, את הדברים הבאים:

"מרגע הפגיעה החל דין ודברים ביני לבין המזכיר ואנשים נוספים כמו ראש העיר שטען בפני כי מישהו מאיתנו צריך לעזוב והבהיר לי כי אני הוא אחד מאיתנו זה אני עקב מעמדי הפחות ממנהל המחלקה. פציעתי גרמה למערכת יחסים בעבודה החלה להתפורר ומאז אולצתי לעזוב בדרישות חוזרות ונשנות ואף באמצעות טלפונים לביתי שבהם ניסו להבהיר לי כי אין לי מקום יותר במערכת... מרגע הפציעה לאורך כל הדרך דאגו הנוגעים בדבר לשדל אותי להתפטר... במכתב הפיטורין שמסר לי מר ושדי מזכיר המועצה האחרון מציין כי הייתי עובד טוב ומקצועי... אני עומד על כך כי מועצת קרני שומרון על עובדיה האחראיים הערימו עלי בקנוניה ודאגו ועשו הכל לפטר אותי ללא תנאים של פנסיה תקציבית המגיעה לי כחוק...".



32. גם במכתב זה התובע לא שם לפיכך דגש על "אקט פיטורים" מוגדר שנעשה לטענתו על ידי ראש המועצה במהלך פגישה מסוימת, אלא ניתן להבין ממכתבו – כפי שניתן להבין גם מכתב התביעה ומתצהירו – כי הוא טוען למערכת שלמה של רמזים ומעשים מצד עובדיה הבכירים של המועצה, אשר היוותה פיטורים דה פקטו בכך שגרמה לו לחתום על הסכם הפרישה. בהתחשב בכך, וכאשר המועצה הביאה שבעה עדים אחרים מטעמה – לא מצאתי כי באי הבאתו של ראש המועצה (שכבר אינו מכהן ככזה) כשלעצמה יש כדי לתמוך בגרסת התובע. קל וחומר, כאשר בהתחשב בכך שמר ליברמן אינו מכהן עוד כראש המועצה – גם התובע עצמו יכול היה לזמנו למתן עדות, אך בחר שלא לעשות כן.

זאת ועוד, גם אם נניח כי ראש המועצה אכן אמר לתובע כי אין באפשרותו לסייע לו בפתרון בעיותיו האישיות מול מר יקותיאל, וכי ככל שיש סכסוך ביניהם התובע הוא שצריך להתאים את עצמו לממונה עליו ולא להיפך (או לחלופין להסיק את המסקנות) – אינני סבורה כי ניתן לראות בכך אקט של פיטורים, ולא בכדי אף התובע עצמו לא טען לכך בזמן אמת (כאשר טענתו לכך בדיעבד אך פוגעת באמינותו).

33. השתלשלות הדברים כפי העולה מהעדויות מלמדת כי התובע החליט - ממגוון רחב של סיבות - לסיים את עבודתו בנתבעת. סיבות אלו היו בחלקן אישיות (פרידתו מאשתו אותה עת והחלטתו לנסוע לארצות הברית ולנסות מזלו – כפי הנראה הן מבחינה תעסוקתית והן מבחינה זוגית), ובחלקן קשורות למקום העבודה (תאונת העבודה אשר כתוצאה ממנה עדיין לא היה ברור באופן סופי אם יוכל להמשיך בביצוע עבודתו הרגילה; תחושתו כי מעמדו נפגע כתוצאה מהיעדרותו הממושכת; מערכת היחסים מול מר יקותיאל אשר התובע - ולו מבחינתו הסובייקטיבית - ראה אותה כעכורה וכללה באותו פרק זמן ויכוח קולני בנושא אישור החשבוניות; והעלבון שחש מסירובו של ראש המועצה להתערב בנושא לטובתו).

מהעדויות עלה כי החלטה זו של התובע גמלה בליבו כבר בחודש 11/03 או קודם לכן. ראיה חד משמעית לכך הינה כי כבר ביום 10.12.03 חתם על ייפוי כוח כללי לאשתו, שנועד לשמש אותה במהלך היעדרותו הממושכת, ומכאן שנסיעתו לזמן בלתי מוגבל לארצות הברית כבר היתה מעשה מוגמר באותה עת. לאחר גיבוש החלטתו שוחח על כך עם גזבר המועצה ומזכיר המועצה, וניהל מולם משא ומתן לצורך הגעה להסכם פרישה כולל עד חתימתו ביום 18.12.03. לאחר חתימת הסכם הפרישה חדל לחלוטין להגיע לעבודה וזמן קצר לאחר מכן נסע לארצות הברית כפי שתכנן – מבלי לומר דבר על לחץ או כפייה שהופעלו כלפיו. גם לאחר חזרתו ארצה, לאחר מספר חודשים, לא הלין על הסכם הפרישה שנחתם עימו ולא אמר דבר כנגד סיום עבודתו, עד שאשתו השתמשה בייפוי הכוח שנתן לה לפני נסיעתו לארה"ב ושלחה בשמו (על אף שהיה בארץ אותה עת) את מכתב הדרישה לפנסיה תקציבית (סעיף 3(יב') לעיל).

34. התובע טוען כי "ראש המועצה, המזכיר והגזבר" הם שקבעו את "תנאי הפרישה" שלו, אך התכתובת מלמדת שאין הדבר כך. קיימים רישומים בכתב ידו של המזכיר המלמדים על דרישותיו המפורשות של התובע, והעדים אף פירטו מספר פגישות ושיחות בקשר לכך, במהלכן ניהל התובע מו"מ על התנאים שיינתנו לו עם פרישתו ואף דרש במפורש קבלת מכתב פיטורים (כאשר עצם דרישתו לכך מחזקת את גרסת המועצה כי לא היה מקבל מכתב זה ללא דרישתו המפורשת, ומכאן שלא פוטר). מו"מ זה החל ביוזמת התובע ונמשך לאורך כחודש במהלכו היה לתובע זמן מספיק לחשוב ולהתייעץ עם כל מי שיחפוץ (וייתכן כי אף עשה זאת).

35. ייתכן מאוד, כי התובע מצטער על החלטתו לעזוב את עבודתו בנתבעת, לאחר שהחליט לחזור ארצה והתקשה למצוא עבודה חלופית שוות ערך. עם זאת, חרטתו אינה יכולה לשנות את ההחלטה שקיבל ואת הפעולה שביצע, לאחר שהוא עצמו פנה למזכיר המועצה וגזברה וביקש לסיים את עבודתו, ואף חתם על הסכם פרישה מפורש המקנה לו זכויות של מתפטר בלבד (הגם - ולא ניתן להתעלם מכך - שלא נרשם בו במפורש כי עבודתו באה לידי סיום מרצונו). התובע אף העלה טענות המנוגדות להסכם פרישה זה לראשונה כשנה לאחר סיום עבודתו בפועל, מבלי שנתן הסבר מספק כלשהו לחלוף הזמן, ומבלי שפנה לועד העובדים ו/או להסתדרות בקשר לכך משך כל התקופה במהלכה נוהל המו"מ לסיום עבודתו, ו/או בעת שחתם על הסכם הפרישה, ו/או במשך תקופה ארוכה לאחר מכן.

36. למעשה, טענתו המקורית של התובע, כפי שניתן להבינה ממכתבו למשרד הפנים וכן מכתב התביעה ומתצהירו, הינה לניצול מצוקתו האישית (כתוצאה ממצבו הרפואי והזוגי) באופן שהובילו על כורחו לחתימת הסכם הפרישה. עם זאת, ככל שאכן זו הטענה, התובע צריך היה לעתור לביטול הסכם הפרישה, להסביר את הסיבות המשפטיות לכך (כפייה? עושק? פגם בכריתה?), ולהוכיח את התנאים העובדתיים והמשפטיים המצדיקים זאת (לרבות הדרישה, בסעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, לביטול ההסכם תוך זמן סביר לאחר שנודעה עילת הביטול או פסקה הכפייה).
עם זאת בפועל, התובע כלל לא התייחס להסכם הפרישה וכלל לא טען לביטולו או בטלותו, וממילא אינני יכולה לבחון טענות אלו מיוזמתי.

37. צודק התובע, כי הוצאת מכתב הפיטורים על ידי מר ושדי, בניגוד למציאות ועל מנת לסייע לתובע (לבקשתו) לקבל דמי אבטלה - הנה פסולה ויוצרת חזקה כי התובע אכן פוטר, תוך שהנטל עובר למועצה להוכיח את ההיפך (ע"ע 65/99 אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ – מימון תורג'מן, מיום 22.10.00). עם זאת, בהתחשב באמון שנתתי בעדויותיהם של מר ושדי ומר ראובני, אני קובעת כי המועצה עמדה בנטל זה. על התובע לזכור בהקשר זה כי הוצאת מכתב הפיטורים השקרי נעשתה לבקשתו, תוך שהוא מנצל מכתב זה לצורך קבלת דמי אבטלה בפועל, כך שלא המועצה בלבד היא שפעלה באופן פסול בקשר לכך.

הן המועצה והן התובע ראויים לפיכך לגינוי תקיף בהיבט זה, ואני מקווה כי המועצה עשתה את כל הדרוש לצורך הסקת המסקנות הנובעות מכך על מנת שדבר מסוג זה לא יתרחש שוב.

38. התובע שם דגש על הדברים שאמר לרופאת המשפחה ביום 19.11.03 (נ/1), לפיהם פוטר שבוע טרם לכן, ומעידים לגישתו כי אכן "פוטר". עם זאת, ביום 24.11.03 לא אמר התובע דבר על פיטורים לרופא התעסוקתי, אלא הבהיר כי הינו בחופשה מאולצת (ת/7(7)). הדברים שאמר התובע לרופאים מלמדים לפיכך כי היה במשבר אותה עת, לרבות בכל הנוגע להמשך דרכו במועצה, אך אין בהם כדי ללמד כי פוטר דווקא.

39. התובע שם דגש בסיכומיו גם על כך ששולמו לו דמי הודעה מוקדמת כחלק מתנאי פרישתו, דבר המעיד לגישתו כי פוטר. מקובל עלי הסבר המועצה בקשר לכך (שאושר גם על ידי מר אמונה ממשרד הפנים בחקירתו – עמ' 17) כי קיימים מצבים בהם גם כאשר עובד מתפטר – נערך עימו הסדר פרישה מסודר ותיתכן הסכמה על תנאים מסוימים שיינתנו לו, לרבות הודעה מוקדמת. זהו גם ההסבר לניסוח הדברים בת/19, כי היתה זו "החלטה משותפת על סיום עבודתו".

התובע הפנה עוד למכתבו של מר ושדי למשרד הפנים ת/13, בו מודה המועצה בזכאותו לפנסיה תקציבית. התשובה לכך הינה כי המועצה מדגישה במכתב זה כי הזכאות לפנסיה תקציבית תחל במועד הגיעו לגיל פרישה, היינו בהתאם לזכויותיו של עובד מתפטר (סעיפים 17א' ו- 46(ג) לחוק הגמלאות), ולפיכך אין במכתב זה כדי לתמוך בטענות התובע (נהפוך הוא; יש בו כדי לתמוך בטענות המועצה, שעמדה על גרסתה העקבית כי התובע התפטר - גם אם בהבנה על התנאים שיינתנו לו - לכל אורך הדרך מרגע העלאת הנושא על ידי אשתו).

40. לא מצאתי כל ממש בטענות התובע כנגד מר אלוני ו/או בנוגע ל"התנכלות" כלפיו. מר אלוני העיד באופן ברור ועקבי כי לא היה כל "סכסוך" בינו לבין התובע וממילא לא היה לו כל קשר לפיטוריו. אני נותנת אמון מלא בעדותו של מר אלוני, אשר לא נסתרה. התובע הפנה בקשר לכך למכתבו של מר אלוני לרופא התעסוקתי ת/3, אך מקובלת עלי בקשר לכך תשובתו של מר אלוני כי כאשר הסתבר כי בפועל התובע מתקשה בביצוע משימות פיזיות, וכאשר עבודתו הרגילה כללה את אותם מרכיבים מהם הורה הרופא להימנע – האחריות המוטלת עליו חייבה שלא לאפשר לתובע להמשיך בעבודתו לפני הבהרת הדברים מול הרופא התעסוקתי, כפי שאכן עשה. ממילא, סיום עבודתו של התובע נעשה בתקופת כהונתו של מר ושדי, לאחר שמר אלוני לא עבד כלל במועצה, ומבלי שהוכח כל קשר שלו – ולו עקיף – לסיום עבודתו של התובע.

באותו אופן, לא הוכחה כל התנכלות מצידו של מר יקותיאל, אשר כלל לא היה מעורב במגעים מול התובע לקראת סיום עבודתו, והתובע אף לא טען לכך.

41. לסיום אבהיר כי אינני מייחסת משקל ממשי לדברים אותם אמר מר הדרי בשיחתו עם התובע במהלך שנת 2006 (ת/30). יש לזכור כי התובע ניגש לשיחה במטרה להקליט את מר הדרי ולספק ראיות לגרסתו, ניסה באופן ברור למשוך את מר הדרי בלשונו לאורך כל השיחה, וממילא הדברים שאומר מר הדרי הינם קטעי שמועות, דברים ששמע מהתובע ומסקנות אישיות, שאין בהם כדי להוות ראיה של ממש.



42. נוכח מסקנתי כי התובע התפטר ולא פוטר, אין רלוונטיות לטענות התובע כי פוטר שלא כדין, בניגוד לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, ו/או בחוסר תום לב, ו/או ללא שימוע. ממילא, אינו זכאי לפנסיה תקציבית ממועד סיום עבודתו, ו/או למענק מכוח חוק הגמלאות, ו/או לחודשי הסתגלות (שממילא לא הובהר המקור החוקי להם).

עם זאת, ומבלי לפגוע במסקנה דלעיל, אני סבורה כי נפלו פגמים גם בדרך התנהלותה של המועצה כלפי התובע בכל הנוגע לסיום עבודתו. גם אם התובע הוא שיזם את סיום עבודתו והיה מעוניין בכך – המועצה מצידה מיהרה לקבל את התפטרותו (ולכן גם הגדירה זאת במכתבה למשרד הפנים כ"החלטה משותפת על סיום עבודתו"), בלא להסביר לתובע את ההבדל הדרמטי בין זכויותיו של עובד מתפטר לעובד מפוטר (בפרט בהקשר של פנסיה תקציבית בהתחשב בגילו ובוותקו), מבלי שרשמה במפורש בהסכם הפרישה כי התובע מתפטר, ותוך שהוציאה לו מכתב פיטורים בניגוד למצב העובדתי. בהחלט ייתכן, כי לו היה התובע מודע לזכויות שיכולות להינתן לו במקרה של פיטורים – לא היה מסכים לחתום על הסכם הפרישה.

43. מאידך גיסא, התובע כאדם בוגר יכול וצריך היה לפנות לקבלת ייעוץ הולם בקשר לזכויות המגיעות לו (וייתכן כי אף עשה זאת), ולכן התנהלות המועצה אין בה כדי לאיין את הסכם הפרישה ואת אקט ההתפטרות אשר נעשה באופן רצוני. עם זאת, אני סבורה כי התנהלות המועצה בכללותה מצדיקה, בנסיבות חריגות אלו, תשלום פיצויים לתובע בגין עוגמת נפש (דב"ע נג/3-99 משרד החינוך – דוד מצגר, פד"ע כ"ו 563), וזאת בסך של 25,000 ₪.

למען הסר ספק אבהיר בהקשר זה כי אינני סבורה כי תניית הויתור המופיעה בהסכם הפרישה מצדיקה שלא לפסוק סכום זה לטובת התובע.

44. סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה הקטן. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 25,000 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.3.05 ועד התשלום בפועל. בהתחשב בתוצאה לעומת סכום התביעה, אין צו להוצאות.



בית הדין האזורי לעבודה ת"א – יפו -9712/05

ניתן היום ב' בסיון, תשס"ט (25 במאי 2009) בהעדר הצדדים. דוידוב מוטולה סיגל, שופטת      








לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פיטורים מעבודה

  2. סיבה לפיטורים

  3. פיטורים חשאיים

  4. פיטורי בכירים

  5. פיטורים במפתיע

  6. פיטורים עיתונאי

  7. פיטורים בגיל 63

  8. פיטורים מרכזנים

  9. פיטורים מיידיים

  10. בקשה לבטל פיטורים

  11. פגם בהליך פיטורים

  12. פיטורים - תקשי''ר

  13. תקיפה בגלל פיטורים

  14. מנהל עבודה פיטורים

  15. פיטורי טייס

  16. פיטורים בגין תלונה

  17. מכתב ביטול פיטורים

  18. פיטורים הורדה בדרגה

  19. ביטול מכתב פיטורים

  20. פיטורים עובדי מלון

  21. שדרן רדיו - פיטורים

  22. פיטורים עובד ניקיון

  23. פיטורים עקב צמצומים

  24. פיטורים בחוסר סמכות

  25. פיטורים עקב צימצומים

  26. הוכחת פיטורים

  27. פיטורים אחרי חצי שנה

  28. פיטורים בגלל ויכוחים

  29. טיפולי הפריה פיטורין

  30. איך מוכיחים פיטורים ?

  31. עבודה ארעית - פיטורים

  32. פיטורים בגין אי התאמה

  33. טכנאי רנטגן - פיטורים

  34. חתימה על שטרי פיטורין

  35. מרצה ומתרגל - פיטורים

  36. פיטורים בהודעה טלפונית

  37. פיטורים של אם חד הורית

  38. פיטורים עובד חברת חשמל

  39. פיטורי צמצום - פיצויים

  40. פיטורים מזכירה בהיריון

  41. פיטורים מוצדקים

  42. חופפת במספרה - פיטורים

  43. פיטורים אחרי שנת שבתון

  44. החזרת עובד שפוטר לעבודה

  45. זכויות מצילים - פיטורים

  46. פיטורים בגלל חשד לגניבה

  47. פיצוי בגין מניעת השתכרות

  48. פיטורים ללא נימוק

  49. פיטורי עובד כבאות

  50. פיטורים בגלל מעילה באמון

  51. פיטורי עובדת מטבח

  52. פיטורים עקב אילוצי המערכת

  53. פיטורי רכזת תרבות

  54. פיטורים בגלל תקיפת תלמיד

  55. פיטורים בגלל גיל מבוגר ?

  56. שינוי סיבת פיטורים

  57. פיטורים מנימוקים פוליטיים

  58. פיטורים בגלל חוסרים במחסן

  59. פיטורים במשק חקלאי

  60. פיטורים בניגוד להסכם

  61. פיטורים מעסק משפחתי

  62. סמכות ממונה מחוז - פיטורים

  63. סמכות לפיטורי משגיח

  64. פיטורים של שליח – אי התאמה

  65. סכסוך עבודה - פיטורי עובדים

  66. פיטורים בגלל שינוי טכנולוגי

  67. תאריך לא נכון במכתב פיטורים

  68. פיטורים מנהלת סניף בורגראנץ'

  69. בקשה לאסור על פיטורים

  70. ביטול פיטורים - החזרה לעבודה

  71. פיטורי עובדת סוציאלית

  72. אי הנפקת מכתב פיטורים

  73. סיבת פיטורים לא נכונה

  74. פיטורים פוליטיים - עובד עירייה

  75. פיטורים ללא נימוק ענייני

  76. רשימות עובדים מועמדים לפיטורים

  77. עיכוב פיטורי עובד עיריה

  78. פיטורים לאחר שיחת הבהרה

  79. ערעור על פיטורים בגלל אי התאמה

  80. פיטורים ללא סיבה בטלפון

  81. עילה לא מוצדקת לפיטורין

  82. פיטורי נהג שרישיונו נשלל

  83. פיטורים בגלל כרטיס נוכחות

  84. פיטורים לאחר תאונת עבודה

  85. פיטורים בגלל חבלה מכוונת במכונה

  86. פיטורים על ידי קצין בטחון - קב"ט

  87. מכתב פיטורים בדואר - האם חוקי ?

  88. פיטורים לאחר פגישה בארבע עיניים

  89. עובד שמנסה לגרום לפיטוריו

  90. עתירה נגד פיטורים של עו''ד

  91. פיטורי עובד קבלן 9 חודשים

  92. פיטורים בעקבות מעשה הונאה

  93. פיצוי על פיטורים שלא כדין

  94. פיטורים בגלל השקפה פוליטית

  95. דחיית כניסה לתוקף של מכתב פיטורים

  96. החתמת כרטיס נוכחות - פיטורים

  97. הוכחת טענת פיטורים בשל מחלה

  98. פיטורים עקב גרימת נזק תדמיתי לחברה

  99. פוטר ללא כל סיבה בבושת פנים

  100. פיטורים בגין תלונות על מנהל לא תקין

  101. פיטורי עובד בשל מעילה בתפקיד

  102. פיטורי עובד זמני בחברת החשמל

  103. פיטורים בגלל בקשה להעלאת שכר

  104. פיטורי עובד קבלן תשעה חודשים

  105. פיטורי שוטר לאחר חקירת מח''ש

  106. החזרת עובד לעבודה לאחר פיטורין

  107. פיטורים של עוזרת גננת בעקבות העדרויות

  108. פדיון כספי עבור תקופת איסור הפיטורים

  109. פיטורי עובדת בדיוטי פרי באוניה

  110. פיטורים בגלל כתב אישום שהוגש נגד עובד

  111. פיטורים עקב צימצומים ושינויים מינהלים

  112. פיטורים של מנהל בר בגין גניבת בקבוקים

  113. האם נזיפה בעובד מהווה פיטורים ?

  114. הקונגרס היהודי העולמי - פיטורים של עובד

  115. פיטורים בשל הגשת תביעה נגד המעביד

  116. מימוש אופציות של עובד בחברה לאחר פיטורים

  117. מכתב פיטורים פיקטיבי רק בשביל ביטוח לאומי

  118. פיטורים של שוטר בגלל הוצאת חומר מאגר מידע

  119. האם חובה לגלות על פיטורים ממקום עבודה קודם

  120. פיטורי עובד בטענת ביצוע עבירה פלילית

  121. פיטורים בסמוך לתום שנה מתחילת העבודה

  122. פיטורים בשל החתמת כרטיס נוכחות בעבודה

  123. בקשה לצו פירוק נגד המעביד - בקשת צו פירוק פיטורים

  124. מניעת אפשרות לחפש מקום עבודה חילופי - פיטורים

  125. פיטורי עובד בפעם השניה לאחר חזרה לעבודה

  126. פיטורים בגלל שימוש בטלפון המשרדי לצרכים פרטיים

  127. פיטורים אסורים מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה

  128. פוטר סירב להבדק במכונת אמת לאחר שנחשד בגניבת כסף

  129. סעד אכיפה - השבת עובד שפוטר שלא כדין לעבודתו

  130. תביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין

  131. פיטורי עובד לאחר התראות לשפר את התנהגותו

  132. במועד פיטורים כבר מונה מחליף – פיטורים לא חוקיים ?

  133. פיטורים בחוסר תום לב מתוך התנכלות עקב מניעים פסולים

  134. בעל הבית לא נתן מכתב פיטורים - הציע לעבור לחברה אחרת

  135. פיטורי עובד שלא הגיע לעבודה (יום אחד) בגלל מחלה

  136. פיטורים של עובד בגלל תלונה על אי סדרים בניהול - חוק הגנה על עובדים

  137. פיטורים בעקבות רישומים כוזבים בתלושים וסירובו להטלת קנסות

  138. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון