החתמת כרטיס נוכחות בעבודה ע"י אחרים

1. לפנינו תביעתם של ה"ה מר אטדגי מיכאל (להלן:"תובע מס' 1" או "מיכאל") ושל מר אברמוב אביב (להלן:"תובע מס' 2" או "אביב"), כנגד מעסיקתם לשעבר - חברת טל והדס בע"מ (להלן:"הנתבעת"), לתשלום הסכומים הבאים: א. תובע מס' 1 סכום קרן של 34,980 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. סכום של 5,966 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת. ב. תובע מס' 2 סכום קרן של 34,651 ₪ בגין פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. סכום של 5,331 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת. 2. במסגרת כתב הגנתה, הכחישה הנתבעת את שנטען כנגדה, למעט העובדה כי אכן לא שילמה לתובעים פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. הנתבעת טענה כי התובעים אינם זכאים לסעדים המבוקשים על ידם, היות ופוטרו בשל גניבה ממעביד, שהתבטאה בהחתמת כרטיס נוכחות זה של זה. 3. מהלך הדיון ביום 21/1/09 התקיים דיון מוקדם בפני ראש ההרכב, במהלכו השמיעו באי כח הצדדים טענותיהם וכן השיבו התובעים על מספר שאלות. בסיום הדיון המוקדם, הוצע לצדדים להסכים כי פסק הדין יינתן לפי סעיף 79 א. לחוק בתי המשפט (לא מנומק), התובעים שתצהירי עדותם הראשית צורפו כבר לכתב התביעה, הודיעו על הסכמתם והנתבעת ביקשה כי תינתן לה אפשרות לשקול הצעה זו. בסופו של דבר, הודיעה הנתבעת כי היא אינה מקבלת את הצעת בית הדין והגישה תצהיר עדות ראשית מטעם המנהל - מר אלי תייר (להלן:"מנכ"ל הנתבעת"). ביום 1/6/09 התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרו התובעים ומנכ"ל הנתבעת על תצהיריהם. יש לציין כי במסגרת חקירתו של תובע מס' 1, הושמעה לו קלטת, אשר תמלילה צורף לתצהירו של מנהל הנתבעת (נ/1). ראיות נוספות בתיק היו מכתב הפיטורים ותלושי השכר לחודשים 10/07 עד 1/08, של תובע מס' 1 (ת/1 ו-ת/2) וכן מכתב הפיטורים ותלושי השכר לחודשים 10/07 עד 1/08, של תובע מס' 2 (ת/3 ו-ת/4). לאחר שגם הצעתו הנוספת של בית הדין, לפיה, יינתן פסק הדין לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט (לא מנומק), התקבלה על ידי התובעים אך נדחתה על ידי הנתבעת ולאחר שהצדדים ביקשו לסכם בכתב, הורנו להם לעשות כן וזאת לאחר שהבהיר ב"כ התובעים כי:"..נבקש שבית הדין יכריע בעניין פיצויי הפיטורים, הודעה מוקדמת ופיצויי הלנה" (עמ' 16 שורות 13-12 לפרוטוקול). ביום 15/6/09 הגישו התובעים סיכומיהם וביום 7/7/09 הגישה הנתבעת סיכומיה. 4. להלן העובדות הרלוונטיות כפי שעלו מחומר הראיות א. תובע מס' 1 עבד אצל הנתבעת מיום 1/8/02 ועד ליום 31/1/08, עת פוטר לאלתר כמפורט ב-ת/1. ב. תובע מס' 2 עבד אצל הנתבעת מיום 1/8/01 ועד ליום 31/1/08, עת פוטר לאלתר, כמפורט ב-ת/3. ג. לתובעים לא שולמו פיצויי פיטורין וכן לא שולמו דמי הודעה מוקדמת. ד. שכר היסוד השעתי של תובע מס' 1, במועד פיטוריו ואף בתקופה מסויימת קודם לכן, עמד על סכום של 29 ₪. ה. שכר היסוד השעתי של תובע מס' 1, במועד פיטוריו ואף בתקופה מסויימת קודם לכן, עמד על סכום של 28 ₪. ו. תובע מס' 1 עבד אצל הנתבעת, כמנהל אחזקה. ז. תובע מס' 2 חולה אפילפסיה, עבד אצל הנתבעת כמלגזן. ח. בחודש ינואר 2008 התעוררה בעיה עם רישיון הנהיגה על מלגזה, של תובע מס' 2. ט. מספר העובדים שעבדו בנתבעת, פחת משמעותית מאז עבדו שם התובעים. י. הנתבעת לא הגישה תלונה במשטרה כנגד התובעים. 5. הסיבה לשלילת פיצויי הפיטורים של התובעים גרסת התובעים תובע מס' 1 במסגרת סעיף 4 לתצהירו של תובע מס' 1, הוא הצהיר כי:"..קיבלתי הודעה ביום 31/1/08 לעלות למשרדי החברה, ולתדהמתי מסרו לי מכתב פיטורין, הנושא תאריך של אותו יום, היינו ה - 31/1/08 וכל זאת ללא כל הודעה מוקדמת בנדון". במסגרת סעיף 5 לתצהירו של תובע מס' 1, הוא הצהיר כי:"..המעסיק/הנתבעת ניצלו את העובדה כי חלה האטה בכמות העבודה בחברה ו/או כל סיבה אחרת והתחילו לחפש סיבות שונות ומשונות להיפטר הימני כאשר מצאו לנכון לנסות להפליל אותי בטענה משוללת יסוד כי החתמתי כרטיס עבודה של עמיתי לעבודה דבר שלא נחקר מעולם ולא הוכח בכל דרך שהיא". במסגרת העדות שמסר תובע מס' 1 במהלך הדיון המוקדם הוא העיד כי:"לשאלת בית הדין אם זה לא נכון לחלוטין שאני העברתי כרטיס של חבר שלי, אני משיב שלא היה ולא נברא" (עמ' 3 שורות 25-24 לפרוטוקול). ובהמשך:"....הסיפור לגבי החתמת כרטיס זאת עלילת השווא השלישית" (עמ' 5 שורה 9 לפרוטוקול). במסגרת חקירתו הנגדית של תובע מס' 1, הוא נשאל: "בתצהיר שלך אני רואה שאתה אומר שכל הסיפור של החתמת כרטיס הנוכחות לא היה ולא נברא?" (עמ' 7 שורות 17-16 לפרוטוקול) ותשובתו היתה:"זה לא היה . זה היה חשד" (עמ' 7 שורה 18 לפרוטוקול) ובהמשך:"נכון. אני עדיין אומר שלא היה ולא נברא" (עמ' 7 שורה 21 לפרוטוקול). בהמשך, השמיע ב"כ הנתבעת שיחה שהקליט מנהל הנתבעת (נ/1) ואשר התמליל שלה צורף, כאמור לעיל, לתצהירו של מנכ"ל הנתבעת. לאחר שהושמעה הקלטת, נשאל תובע מס' 1 מספר שאלות. מפאת חשיבות השאלות והתשובות, נביאן להלן: "ש. זה אתה בקלטת? ת. אני? אני לא זוכר שהוא דיבר איתי, או הקליט אותי. ש. זה הקול שלך בקלטת? ת. זה לא הקול שלי. ש. הוא טוען שזאת הקלטה שלך? ת. הוא יכול לטעון. עובדה. הוא שאל אם החתמתי או לא, אמרתי שלא, והוא גם שאל את תובע מס' 2. ש. איך אתה מסביר את ההקלטה הזאת? ת. לא יודע. לא יודע מה הוא עשה איתה. אין לי מושג. אז למה מהתחלה לא אמרתם שיש קלטת, כי סידרתם משהו. אני יודע מה עשיתם?" (עמ' 9 שורות 26-17 לפרוטוקול). תובע מס' 2 במסגרת סעיף 4 לתצהירו של תובע מס' 2 הוא הצהיר כי:"..קיבלתי הודעה ביום 31/1/08 לעלות למשרדי החברה, ולתדהמתי מסרו לי מכתב פיטורין, הנושא תאריך של אותו יום, היינו ה - 31/1/08 וכל זאת ללא כל הודעה מוקדמת בנדון". במסגרת סעיף 5 לתצהירו, הצהיר תובע מס' 2 כי:"..המעסיק/הנתבעת ניצלו את העובדה כי רישיון המלגזה שלי נפסל ביום ה-27/1/08 והתחילו לחפש סיבות שונות ומשונות להיפטר הימני כאשר מצאו לנכון לנסות להפליל אותי בטענה משוללת יסוד כי החתמתי כרטיס עבודה של עמיתי לעבודה דבר שלא נחקר מעולם ולא הוכח בכל דרך שהיא". במסגרת העדות שמסר תובע מס' 2 במהלך הדיון המוקדם הוא העיד כי "ביום 31/1/08 הוא אמר לי "לך", לא בעל הבית. אני עובד המון שנים, ולא בעל הבית בא ואמר לי אלא המזכירה של המפעל. היא קראה לי ברמקול, בשעה 15:55 כשבשעה 16:00 אני מסיים את המשמרת, היא נתנה לי מכתב. בעל הבית אמר לי "לך, אני לא אפטר אותך. גנבת לא גנבת, הדפסת כרטיס למישהו" אני אמרתי לא" (עמ' 2 שורות 31-29 לפרוטוקול וכן עמ' 3 שורות 2-1). במסגרת חקירתו הנגדית של נתבע מס' 2 הוא נשאל מספר שאלות, להלן השאלות שנשאל והתשובות שהשיב: "ש. נכון שהיתה לך שיחה עם אלי ובה הודית שהחתמת את הכרטיס של התובע 1? ת. לא. ש. אתה סיפרת לבית הדין שהיו לך בעיות עם רישיון המלגזה שלך? ת. נכון. ש. נכון שמר תייר אמר לך שלא חשוב איזה בעיות יש לך עם הרישיון "אתה תישאר לעבוד אצלי". ת. לא זוכר" (עמ' 10 שורות 24-18 לפרוטוקול). לסיכום גרסת התובעים, נביא את הדברים שציין בא כוחם, במהלך הדיון המוקדם:"..א' הנתבעת כנראה נקלעה לקשיים כלכליים והתחילה לפטר הרבה עובדים ולא רק את שני התובעים בתיק דנן. ולכל עובד ניסתה להעליל עלילת שווא בתאונה זו או אחרת שהוא עשה מעשה פלילי ו/או כל סיבה אחרת. הנתבעת חיפשה דרך איך להיפטר מעובדיה בלי לשלם להם את זכויותיהם על פי חוק, וכך היא נהגה לגבי הרבה עובדים. ולראיה, היום היא נשארה עם שבעה או שמונה עובדים, כאשר בזמן פיטורי העובדים (היה צ"ל "התובעים" - א.י), היו 60 או 70 עובדים" (עמ' 2 שורות 7-3 לפרוטוקול). גרסת הנתבעת במסגרת סעיף 2 לתצהירו של מנכ"ל הנתבעת, הוא הצהיר כי: "..החלטתי על פיטוריהם של התובעים בתיק זה...ההחלטה התגבשה לאחר שהתברר לי מעבר לכל ספק כי שני העובדים הנ"ל נהגו להחתים כרטיסי נוכחות זה של זה ועל ידי כך זכו לתמורה עבור שעות עבודה נוספות, תמורה שלא הגיעה להם ואשר תשלומה לידיהם מהווה למעשה, מעשה גניבה של כספים מהחברה". במסגרת סעיפים 5-3 לתצהירו של מנכ"ל הנתבעת, הוא תאר, בצורה מפורטת איך גילה את דבר החתמת כרטיסי הנוכחות. במסגרת סעיף 6 לתצהירו של מנכ"ל הנתבעת הוא הצהיר כי: "לאור זאת קראתי לאטדג'י למשרדי בשנית. לפני שיחה זו כבר הצטיידתי במכשיר הקלטה, דבר שלא עלה בדעתי לעשות קודם לכן. כשהגיע למשרדי הבהרתי לאטדג'י כי חברו כבר הודה במעשה, מששמע זאת הודה גם אטדג'י במעשה. דבריו הוקלטו ותמליל ההקלטה מצורף לתצהיר זה..". במסגרת סעיף 11 לתצהירו, התייחס מנכ"ל הנתבעת לטענות התובעים כאילו ניסתה הנתבעת למצוא עילה לפטרם, וכך הצהיר: "11.1 טענות התובעים כאילו ניסיתי למצוא עילה לפטר אותם מצוצה מן האצבע. הייתי שמח אילו לא היו התובעים נתפסים במעשה כל כך חמור והייתי יכול להשאירם בעבודה. כפי שהבהרתי, למרות מחלתו של אביב אברמוב הבטחתי לו כי אמצא לו עבודה בה יוכל לעבוד במפעל. 11.2 המפעל נקלע לקשיים כספיים רק במחצית השנייה של שנת 2008 כאשר כל המשק נקלע לקשיים. מייד אחרי פיטוריהם של התובעים שכרתי עובדים אחרים שיחליפו את מקומם. 11.3 מאז פרץ המשבר העולמי, מספר חודשים לאחר פיטורי התובעים, פוטרו כמחצית עובדי המפעל. פיטורי התובעים היו כחצי שנה קודם לכן". במסגרת חקירתו הנגדית, השיב מנכ"ל הנתבעת בשלילה, עת נשאל האם זה נכון שגמלה בליבו ההחלטה לפטר את התובעים בעקבות קשייו הכלכליים של העסק (עמ' 11 שורות 11-8 לפרוטוקול). בהמשך, הודה מנכ"ל הנתבעת כי אין הוא מחזיק באותו מספר עובדים שהחזיק במועד בו הוגשה התביעה - 15/5/08 (עמ' 11 שורות 14-12 לפרוטוקול) וכן השיב: "פיטורי העובדים התחיל בעקבות המשבר הכלכלי בחודש ספטמבר. אנו עובדים בתעשיית הרכב - "ג'נרל מוטורוס" הוא לקוח גדול שלנו. כל מה שקרה בארצות הברית ובאירופה פגע בנו מאוד קשה ומחודש ספטמבר התחילו פיטורים. והתפקיד של מנהל אחזקה שתובע מס' 1 מילא, וגם התפקיד שמילא תובע מס' 2, הם תפקידים מרכזיים שאיישתי אותם לאחר שנאלצתי לפטר את התובעים. מדובר בתפקידים שהמפעל לא יכול לתפקד כשהם לא מאוישים" (עמ' 11 שורות 19-15 לפרוטוקול). מנכ"ל הנתבעת נשאל: אתה חיפשת עדיין איזשהו קשר או סיבה או מניע, לגבי התובעים כדי להוציא אותם ממעגל העובדים שלך. ואתה אומר את זה "תהיתי", "חשבתי", "חיפשתי", "הנחתי" מדובר בהנחות ובהשערות. אתה יכול לומר מה בדיוק חיפשת אצל שני האנשים האלה?" (עמ' 12 שורות 21-19 לפרוטוקול). ותשובתו היתה: "כאשר נודע לי שהכרטיס של תובע מס' 1 הוחתם בשעה 18:30 במקום בשעה 14:00, מישהו אחר היה צריך להחתים לו את זה. ושאלתי את החבר'ה שמכירים אותו, את היחסים במפעל, מי בקשר כזה שיכול לעשות את זה ושאמרו לי את השם "אביב" לא האמנתי. ירדתי למטה, היה לי מאוד קשה עם זה, והלכתי אליו ושאלתי אותו, ראיתי שקשה לו לשקר וגם קשה לו לומר את האמת, אחר כך זימנתי אותו למעלה, למשרד שלי, שאלתי אותו ושם הוא הודה. לפני כן שאלתי את תובע מס' 1, והוא הכחיש את זה מכל וכל, ושאלתי את תובע מס' 2, שלו יותר קשה לשקר, והוא הודה בהחתמת השעון, רק אז לקחתי טיפ, הזמנתי שוב את התובע מס' 1 לאותה שיחה, ואמרתי לו ש'החבר שלך, אביב כבר הודה'" (עמ' 12 שורות 30-22 לפרוטוקול). בהמשך, חקירתו הנגדית, משהתבקש מנכ"ל הנתבעת להסביר:"איך חשדת בדיוק, הרי יש לך עשרות עובדים שם. למה דווקא חשדת במקרה של אביב" (עמ' 13 שורה 1 לפרוטוקול) וכן:"מתוך 60 עובדים בדקת את הכרטיס של תובע מס' 1" (עמ' 13 שורה 5 לפרוטוקול), הוא השיב: "גנבו לנו GPS ממשאית, המשאית היתה רק אחרי השעה 16:00, היא איחרה למפעל, ולכן ידעתי שרק מהשעה הזאת והלאה יכלו לגנוב את המכשיר. וביקשתי לראות איזה עובדים נשארו במפעל אחרי השעה 16:00. ואחד המנהלים שלי אמר לי שתובע מס' 1 הלך בשעה 14:00 ולא בשעה 18:30. אמר לי את זה אחד העובדים שישבתי איתם. שאלתי אותם מי נשאר ומי לא, רציתי לדעת איפה כל אחד היה. ואמרו לי שהתובע מס' 1 לא היה ואני שאלתי מה לא היה כי השעון הנוכחות שלו הראה על 18:30 וזאת הסיבה שהגעתי לזה". ואז נשאל: "זאת הסיבה שחשדת בו שהוא גם גנב את ה-GPS וגם החתים כרטיס?" (עמ' 13 שורה 12 לפרוטוקול) ותשובתו: "לא. הוא לא יכול לגנוב את ה-GPS, אם הוא הלך בשעה 14:00 ואפשר לגנוב משעה 16:00" (עמ' 13 שורה 13 לפרוטוקול). ואז נשאל: "אבל שאלת את העובדים?" (עמ' 13 שורה 14 לפרוטוקול). ותשובתו: "שאלתי את המנהלים שלי מי מהעובדים נשאר אחרי שעה 16:00. ומאחר והתברר שהתובע מס' 1 הלך בשעה 14:00, אז הוא מיד כבר לא היה חשוד בנושא ה-GPS, אבל כאשר הבנתי שהוא הלך בשעה 14:00 זה לא הסתדר לי עם הרישום שלו, כאילו הוא הלך בשעה 18:30" (עמ' 13 שורות 17-15 לפרוטוקול). 6. המסגרת הנורמטיבית בטרם נדון ונכריע במקרה שלפנינו נפנה להוראות החוק הרלוונטיות: סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") קובע את הכלל לפיו עובד שעבד שנה אחת ברציפות אצל מעבידו ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים. החריג לכלל מצוי בסעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים הקובע כי: "לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד". ואילו סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, הדן בנסיבות בהן לא חל הסכם קיבוצי על אותו ענף עבודה, קובע: "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע, בדונו בעניין זה יונחה בית הדין לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". מאחר והן סעיף 16 לחוק והן סעיף 17 לחוק דנים בחריג לכלל הקובע את זכאותו של העובד לפיצויי פיטורים עקב פיטוריו - הרי שהלכה פסוקה היא שעל הטוען לקיום יוצא מהכלל, מוטל נטל ההוכחה להראות כי התקיים התנאי לסטייה מהכלל - היינו, כי הנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, מוטל על המעביד [ראה: דב"ע ל/6-3 אליהו שמואלי ואח' נ. שושנה שרייר, עבודה ארצי, כרך ג (1), 162; דב"ע שן/119-3 עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי פד"ע כ"ב, 303]. מכאן שעל מעביד הטוען לשלילת פיצויי פיטורים, הנטל להוכיח את אותם מעשים או מחדלים המיוחסים לעובד אשר בעטים לטענתו פוטר העובד, ושומה עליו להראות כי אותם מעשים או מחדלים מצדיקים שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מן העובד, במלואם או בחלקם. באשר לדמי הודעה מוקדמת, הרי שלעניין זה קובע סעיף 2 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001 (להלן: "חוק הודעה מוקדמת") שכותרתו "חובה ליתן הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות", כדלקמן: "א. מעביד המבקש לפטר עובד ייתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים, לפי הוראות חוק זה. ב. עובד המבקש להתפטר מעבודתו ייתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות, לפי הוראות חוק זה". סעיף 10 לחוק אשר כותרתו: "פיטורים והתפטרות בלא מתן הודעה מוקדמת", קובע באופן הדדי, כי: "10. הוראות סעיפים 2 עד 7 לא יחולו (1) על עובד בנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק זה; שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת ובהתייעצות עם ארגוני עובדים וארגוני מעבידים שלדעתו הם יציגים, נסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש מהעובד כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. (2) על מעביד, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי". באשר לרמת ההוכחה הנדרשת ממעביד במסגרת הליך בבית הדין לעבודה, עת הוא טוען כי עובד שלו ביצע עבירה פלילית, קובעת ההלכה כי בבתי הדין לעבודה, מידת ההוכחה הדרושה להוכחת ביצוע עבירה פלילית על ידי העובד, נמוכה ממידת ההוכחה של שכנוע מעבר לכל ספק סביר הנוהגת במשפט הפלילי, אך גבוהה ממידת נטיה של מאזן ההסתברות הנוהגת בהליכים אזרחיים רגילים [ראה: דב"ע נה/3-60 אנואר חמיד נ. יעקב הלמן, עבודה ארצי, כרך כח(2)195; ע"ע 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ נ. עזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל (מיום 25/4/06); דב"ע נד/3-31 ד"ר אוססקין ואח' נ. מוטורולה ישראל בע"מ (פסה"ד מיום 9/3/94)]. 7. דיון והכרעה נקדים ונציין כי נתנו אמון בעדותו של מנכ"ל הנתבעת וכן השתכנענו כי ההקלטה שהושמעה במהלך הדיון ואשר התמליל שלה צורף כנספח נ/1 לתצהירו, אכן התרחשה בטרם החליט מנכ"ל הנתבעת לפטר את התובעים. עוד השתכנענו כי אכן למנכ"ל הנתבעת היה יחס מיוחד לתובע מס' 2 וכן האמנו לו כי גם תובע זה הודה בכך שהחתים כרטיס נוכחות עבור חברו. מפאת חשיבות ההקלטה להכרעה בתביעה, יובא התמליל להלן: "אלי: אטדגי, בוא בוא רגע, בוא סגור את הדלת רגע. שב, שב. אתמול אמרת לי שלא, שהלכת הביתה ושאתה לא יודע מה קרה. היום דיברתי עם אביב והוא אומר לי נכון, אני החתמתי לו את הכרטיס לאטדגי. אטדגי: אני יודע מזה. אלי: אם אתה יודע מזה למה לא אמרת לי זה כן החתים לי כרטיס ו(התפרצות של אטדגי) אל... פעמיים זה קרה וגם הוא החתים לך הוא אמר לי. הוא יודע מהכל, פעמיים. אטדגי: כן אני והוא עשינו פעם פעמיים. אלי: זה נראה לך סביר? אטדגי: זה לא סביר אבל אני אגיד לך מה קרה החודש. אני התאכזבתי החודש מאד מאד מהקטע שכולם שהרבה קיבלו בונוס ואני אכלתי אותה החודש מהבחינה הזאת. אלי: טוב, אבל לא עושים דברים כאלה, אסור להחתים כרטיס. אטדגי: בהחלט, בסדר גמור, אבל אני לא אומר שאתם לא צודקים, צודק, אבל אמר לי כאילו, אז אמרתי לאביב אתה יודע מה קח תחתים לי גם והוא החתים לי ואני החתמתי לו פעם. זהו. אלי: זו פעם אחרונה, נכון? אטדגי: ברור, מה, איזה שאלה? זה לא יקרה יותר, זה היה סתם במקרה אני אגיד לך את האמת אני באתי ליעל השבוע ואמרתי לה שמעי, אנשים פה קיבלו בונוס אם אני לא קיבלתי וזה. אלי: זה לא קשור, זה לא, אין קשר, אתה יכול להתלונן אבל להחליט לקחת לך את הבונוס מה... אטדגי: לא זה היה חד פעמי, זה לא. אלי: זה לא נעשה? אטדגי: לא בסדר גמור, עובדה שגם התקשרתי לבלילטי ואמרתי לו תשמע אני יוצא ורק אחרי זה חשבתי על זה. אלי: בסדר, יצאת מזה? אטדגי:..... אלי: אוקיי זהו. אטדגי: בסדר. אלי: כן". תובע מס' 1 לא הרשים אותנו כדובר אמת, עת ניסה להתכחש לקולו בהקלטה וכן לא הרשים אותנו כדובר אמת עת הכחיש כי החתים את כרטיס הנוכחות עבור חברו. אנו סבורים כי תובע מס' 1 אכן החתים את כרטיס הנוכחות של תובע מס' 2 וכי תובע מס' 2 החתים את כרטיס הנוכחות עבור תובע מס' 1, בדיוק מהטעם שמסר תובע מס' 1 במסגרת השיחה שנערכה בינו לבין מנכ"ל הנתבעת - אני התאכזבתי החודש מאד מאד מהקטע שכולם שהרבה קיבלו בונוס ואני אכלתי אותה החודש מהבחינה הזאת. גם תובע מס' 2, לא הרשים אותנו כדובר אמת עת התכחש לשיחה במסגרתה הודה במעשה שיוחס לו וכן לא שכנע אותנו באמיתות הכחשתו את עצם מעשה החתמת הכרטיס של חברו - תובע מס' 1. לנוכח האמור לעיל הרינו קובעים כי הנתבעת הוכיחה, באמצעות עדותו המהימנה של מנכ"לה ובאמצעות נ/1, ברמת ההוכחה הנדרשת כי תובע מס' 1 ותובע מס' 2 החתימו זה לזה כרטיס נוכחות, פעם אחת. בכל הקשור לפעמים אחרות שלטענת הנתבעת, יתכן והיו, הרי שאלו לא הוכחו לפנינו. 8. האם בנסיבות שלפנינו, בדין נהגה הנתבעת עת שללה מהתובעים את מלוא פיצויי פיטוריהם ואת דמי ההודעה המוקדמת? ראשית נציין כי החתמת כרטיס נוכחות של עובד אחר, על מנת להטעות את המעביד ועל מנת לזכות בתשלום שכר עבודה שאינו מגיע לעובד הוא אכן מעשה חמור שאין להתייחס אליו בשלוות נפש וזאת גם בשל העובדה כי מדובר במעשה שהאמצעים לעשותו הינם פשוטים יחסית ולכן, גם מי שאינו "גנב מועד" עלול להתפתות ולחטוא בעבירה זו, כל אימת שהוא סבור שהמעביד לא נהג עימו בצורה הוגנת, בכל הקשור לתשלום רכיב כזה או אחר. במקרה שלנו, למדנו מ-נ/1 כי היתה "סיבה" להחלטתם של התובעים לבצע את העבירה - האכזבה שהיתה נחלתם "מהקטע שכולם שהרבה קיבלו בונוס ואני אכלתי אותה מהבחינה הזו", הווה אומר, ההחלטה לבצע את העבירה לא נעשתה בשל חוסר מחשבה או אי הבנת חומרת העבירה אלא לאחר מחשבה ומתוך תחושה של "מגיע לי", כאמור, סבורים אנו שמדובר בהתנהגות חמורה. כפי שקבענו לעייל, על ענייננו חלות הוראות סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, אשר לפיהן, בדונו בסוגיה זו, יונחה בית הדין לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה. ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, הוא תקנון העבודה שנחתם ביום 19/9/1962 בין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן:"תקנון העבודה"). סעיפים 53-51 לתקנון העבודה קובעים כללים מפורטים בשאלת הדין החל על עובד שהפר את המשמעת. במסגרת זו מונים הם את סוגי עבירות משמעת לפי סדר עולה בחומרתן, ואת העונש בצידן, כאשר העבירות החמורות במדרג זה הן אלו הנקובות בסעיף 53 לתקנון, כדלקמן: "א.הפר משמעת באופן חמור; ב. גרם להכאות במפעל בתוצאותיהן חמורות; ג. גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה; ד. קלקל חומרים, מכשירים או מכונות במזיד; ה. בזבז חומרים בזדון; ו. מסר סודות המפעל; ז. עישן במפעל או בחלק ממנו בו העישון קשור בסכנה והודע על כך לעובדים; ח. עבד במקום אחר ללא קבלת רשות מאת ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל; ט. עבד במקום אחר בתקופה בה נעדר מהעבודה מחמת מחלה או תאונה; י. עבר עבירה פלילית חמורה 22". העונש על עבירות אלו, נע בין הפסקת עבודה זמנית או ממושכת ללא תשלום עבור דרך פיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים ועד לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים בשים לב לאשר הוכח בפנינו, הרי שמבין החלופות כאמור לעיל (ואשר כאמור נועדו להנחות את בית הדין), נופל ענייננו מבחינת חומרתו בחלופה המנויה בסעיף קטן 53(א) לתקנון, דהיינו "הפר את המשמעת באופן חמור" וסעיף 53(ג) דהיינו "גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה", אשר העונש בצידן נע בין הפסקת עבודה זמנית או ממושכת ללא תשלום, עבור דרך פיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים ועד לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. מכל מקום, באשר למידת העונש שיש להשית על העובד נפסק בדב"ע לז/33-3 חברת נוימן - ברזל לבניה 1974 בע"מ נ. עמר מסאוורה; פד"ע ח', עמ' 315 בהקשר לסעיף 53 לתקנון העבודה כי "קשה לפרש את הדיבור "ללא פיצויים" בגדר הוראה עונשית, בדרך אחרת מאשר כהתוויית גבול עליון לסמכות הענישה, גבול שאינו דוחה אפשרויות של עונשי ביניים, לפי שיקול הדעת". וכן ראה לעניין זה: דב"ע מג/84-3 הרצל חלפון נ. ארגיל בע"מ פד"ע ט"ו עמ' 38, דב"ע מה/71-3 ממשלת ישראל ואח' נ. בנימין גור אריה פד"ע ט"ז, עמ' 269, בעמ' 273 וכן עא(חיפה) 4216-07 ביטון דורון נ. טבעול (1993) בע"מ (פסק דין מיום 12/5/09), אשר חלקים נרחבים מהמסגרת הכללית המופיעה בו הובאה בפסק דיננו. זאת ועוד בע"ע 214/06 אלוניאל בע"מ נ. אלכסנדר צרניאקוב (פסה"ד מיום 31/5/07) עמד בית הדין הארצי לעבודה על התכלית שבבסיס ההוראות הנ"ל בתקנון העבודה, ועל השיקולים שעל בית הדין לשקול בבואו ליישמם, בציינו כי התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע, ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. עוד נקבע ע"י בית הדין הארצי באותו מקרה כי: "בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים, ייתן דעתו לתכלית החוק, ויאזן בין השיקולים הנדרשים לעניין בנסיבות המקרה, לרבות השיקולים שלהלן: השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה; השיקולים לקולא - אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו; [וראו במסגרת השיקולים הללו גם ע"ע 3000/96 אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון, ניתן ביום 2.7.01]". באשר לנפקות המעשים בגינם פוטר העובד, נפסק בע"ע 272/06 משה אוחנון נ. קלניק שיווק מזון (1986) (פסה"ד מיום 18/9/07), שם נדונה עבירת גניבה של עובד ממעבידו: "יחסי עבודה הם יחסים קרובים בהם קיים משקע עמוק וחיוני של יחסי אמון בין עובד למעסיקו. עבודתו של עובד כרוכה, כמעט תמיד, בטיפול ברכוש של המעסיק וחובת הנאמנות הבסיסית שלו מחייבת לטפל ברכוש זה בזהירות ובהגינות ולא לשלוח בו יד. פגיעה מכוונת של עובד ברכוש מעבידו או גניבת רכוש זה מהווים הפרה יסודית של חוזה העבודה ומצדיקים פיטורים על אתר ושלילת פיצוי פיטורים". ומן הכלל אל הפרט - בעניינינו, כאמור, עשו התובעים מעשה חמור ביותר, מעשה אשר הוכח לפנינו כי נעשה פעם אחת ולמרות שתיאורטית יתכן וארע פעמים נוספות הרי שאיננו קובעים כי כך היה מאחר וענין זה לא הוכח לפנינו, מנגד עומדות לזכותם של התובעים 6.5 ו-5.5 שנות עבודה סדירה. בצד השיקולים הנ"ל יש לקחת בחשבון גם את גורם ההרתעה והצורך להעביר מסר מרתיע לכלל העובדים לבל יתפתו להחתים כרטיסי נוכחות, לא להם. לאחר שנתנו דעתנו למכלול השיקולים והנסיבות הרלוונטיים לעניינינו, אנו סבורים כי החלטתה של הנתבעת לשלול מהתובעים את דמי ההודעה המוקדמת, מהווה החלטה סבירה ומידתית בעוד שלגבי החלטתה לשלול מהם את מלוא פיצויי הפיטורים הרי שהחלטתה לא היתה סבירה ומידתית שכן בענין זה אנו סבורים כי די היה לשלול מהתובעים מחצית מפיצויי הפיטורים שלהם. 9. שכרם הקובע של התובעים גרסת התובעים תובע מס' 1 תובע מס' 1 טען כי שכרו הקובע הינו 5,996 ₪, ובהתאם טען שפיצויי הפיטורים המגיעים לו הינם בסכום של 34,980 ₪. תובע מס' 2 תובע מס' 2 טען כי שכרו הקובע הינו 5,331 ₪ ובהתאם טען שפיצויי הפיטורים המגיעים לו הינם בסכום של 34,651 ₪. התובעים הגישו, כאמור, מספר תלושי שכר להוכחת טענתם לשכר קובע, אולם לא הסבירו כיצד המופיע בתלושים הנ"ל תואם את טענתם לשכר קובע. גרסת הנתבעת ביחס לתובע מס' 1 הנתבעת חישבה ומצאה כי שכרו החודשי הקובע של תובע מס' 1 הינו 5,290 ₪ וזאת בשים לב לארבעת תלושי השכר שהגיש, מהם עולה כי הוא עבד, בממוצע 182.4 שעות בחודש, בשכר שעתי של 29 ₪ ביחס לתובע מס' 2 הנתבעת חישבה ומצאה כי שכרו החודשי של תובע מס' 2 הינו 4,082 ₪, וזאת בשים לב לארבעת תלושי השכר שהוא הגיש עולה כי הוא עבד, בממוצע 171.5 שעות בחודש, בשכר שעתי של 29 ₪. דיון והכרעה מעיון בתלושי השכר של התובעים עולה כי מופיעים בהם רכיבים שונים: שכר יסוד; שעות נוספות 125%; שעות נוספות 150%; נסיעות; שווי ארוחות; נסיעות, פיצויי שווים ולעיתים גם בונוס; הבראה; ימי חג; חופשות ופעם אחת פידיון חופשה. יש לציין כי הסכומים בגין השעות הנוספות אינם קבועים, כנ"ל לגבי "שווי ארוחות", אשר הבסיס לה זהה אך מספר הארוחות משתנה בהתאם למספר ימי העבודה. תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד - 1964, קובע כי רכיבי השכר שיובאו בחשבון שכר עבודה לענין תקנות אלה הם: שכר יסוד; תוספת ותק; תוספת יוקר המחיה ותוספת משפחה. מאחר והתובעים לא הבהירו הכיצד קבעו את ה"שכר הקובע" שלהם ומאחר ולא נטען לפנינו כי תלושי השכר, אשר הוגשו על ידי התובעים, אינם משקפים את אשר שולם להם בפועל ו/או אינם משקפים את השעות שעבדו, הרי שלא מצאנו פגם בחישוב הנתבעת לשכר קובע ובהתאם הרינו קובעים כי שכרו הקובע של תובע מס' 1 הוא 5,290 ₪ ושכרו הקובע של תובע מס' 2 הוא 4,082 ₪. אשר על כן ולנוכח קביעתנו כי על הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים מחצית מפיצויי הפיטורים להם היו זכאים, הרינו מחייבים אותה לשלם לתובע מס' 1 סכום של 15,429 ₪ ולתובע מס' 2 סכום של 13,266.5 ₪. 10. האם זכאים התובעים לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים סעיף 20 (ד) לחוק הגנת השכר , התשי"ח - 1958, קובע כי: "...ואולם בית דין אזורי יהיה מוסמך להפחית או לבטל פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 18, אך אם פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב אחד מאלה: (1) חילוקי דעות בדבר עצם הזכאות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית הדין; (2) חילוקי דעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עובד מעביד; (3) הזכאי...." הואיל ונתנו אמון בגרסת מנכ"ל הנתבעת וקבענו כי אכן עברו התובעים את העבירה שיוחסה להם - החתמת כרטיסי נוכחות איש לרעהו, הרי שענין לנו ב"חילוקי דעות בדבר עצם הזכאות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש.." ועל כן החלטנו שלא לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. 11. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לסיכומי הצדדים, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע מס' 1 סכום של 15,429 ₪ בגין מחצית פיצויי פיטורים, להם היה זכאי לפי דין ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/2/08 ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנוסף, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע מס' 2 סכום של 13,266.5 ₪, בגין מחצית פיצויי פיטורים, להם היה זכאי לפי דין ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/2/08 ועד ליום התשלום המלא בפועל. 12. הוצאות בהתחשב בתוצאה אליה הגענו ולנוכח העובדה שלו היה הדבר תלוי בתובעים, היה ניתן לחסוך את ישיבת ההוכחות, שכן הם הסכימו, כבר במעמד הדיון המוקדם, שפסק הדין יינתן לפי סעיף 79 א. לחוק בתי המשפט (לא מנומק), החלטנו לחייב את הנתבעת לשלם לשני התובעים, ביחד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כמפורט להלן: א. סכום של 300 ₪ בגין הוצאות משפט. ב. סכום של 2,700 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק. הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום. 13. הצדדים רשאים לערער על פסק דין זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא להם. ניתן היום כ"ט בתמוז, תשס"ט (21 ביולי, 2009) בהעדר הצדדים. אורית יעקבס - שופטת מר יוסף לוינציג ציבור (עובדים) מר צבי הרשטייןנציג ציבור (מעבידים) כרטיס נוכחותשעות עבודה ומנוחה