תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שאירעו לתובע עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 16.5.2005 (להלן: "התאונה"). הנכות הרפואית תיעוד רפואי התובע פנה לחדר המיון בבית חולים "אסף הרופא" והתלונן על כאב בכתף ימין ובצוואר. בבדיקה גופנית נמצאה רגישות למישוש על פני שריר הדלטואיד, הגבלה קשה בתנועות כתף ימין ורגישות קלה באמת שמאל. שוחרר לביתו עם המלצות למשככי כאבים ומתלה ליד ימין. התובע פנה להמשך טיפול בקופ"ח והתלונן על כאב עז בכתף, אמה ושורש כף יד ימין. התובע אובחן גם כסובל משבר של SCAPHOID ימין (עצם הסירה של כף היד - ר' עדות המומחה עמ' 17) ללא תזוזה בשורש כף יד ימין, וטופל בקיבוע שורש כף היד בגבס. הגבס הוסר לאחר חודשיים. בצילום ביקורת מיום 7.7.2005 השבר נראה מחובר. בתאריך 22.7.2005 עבר בדיקת EMG אשר פוענחה כמדגימה נוירופטיה של העצב המדיאני בגובה שורש היד מימין. העצב הרדיאלי נמצא תקין. ביום 26.10.2005 עבר בדיקת מיפוי עצמות אשר שללה קיום של שבר ב - SCAPHOID ימין, קליטת יתר בעצמות שורש כף יד ימין, שינויים ניווניים, וכן קליטת יתר בכתף ימין היכולה להתאים לשינויים ניווניים או מצב לאחר טראומה. עקב תלונות על כאב בשורש כף יד ימין, אובחן כסובל מ - DE-QUARVIN וביום 3.4.2006 נותח. ביום 29.1.2007, נותח עקב TRIGGER FINGER באצבע 3. באשר לכתף, צילומי הכתף אותם עבר ביום 25.5.2006 פוענחו כתקינים ובדיקת האולטרה סאונד פוענחה כמדגימה הסתיידויות ליד הגבשושית הגדולה וכנראה קרע קטן בגיד הסופרהספינטוס. חוות דעת המומחה בית המשפט מינה כמומחה מטעמו את ד"ר לוינקופף, כירורג ואורטופד (להלן: "המומחה"). בחוות דעתו פירט המומחה כי עוד קודם לתאונה סבל תובע מבעיות אורטופדיות שונות בכף ידי ימי, כגון תסמונת התעלה הקרפלית, דופיטרן של אצבעות 4-5, וקליטת יתר בכפות הידיים. כמו כן התובע היה מעורב בתאונות דרכים קודמות בשנים 1991 ו - 1997. עוד פירט המומחה כי בדיקות C.T. קודמות שנערכו לתובע בשנים 1992 מגלים תחלואת ע"ז צווארי הנובע מהסתיידויות ובלטי דיסק בין חולייתיים. המומחה מצא עוד כי תחלואת ע"ש צווארי ממנה סובל התובע אינה קשורה לתאונה ומקורה בתחלואי העבר, שהינה כרונית וממושכת. כמו כן מצא המומחה כי אין כל תחלואת כף יד ימין הקשורה לתאונה, כי טווח התנועה מלא ובצילומי הרנטגן מודגם לכל היותר תהליך ארטריטי של מפרק C.M.1, וכי התחלואה ממנה סובל התובע בכף היד אינה פוסט טראומטית והיא קשורה לתחלואה דומה קודם לתאונה הנידונה. באשר לכתף ימין - המומחה מצא כי קיימת הגבלה קלה בקצה טווח התנועה בחלק ממישורי טווח התנועה ועדות לתסמונת התנגשות בכתף. בגין כך סבר המומחה כי יש להעריך את נכותו של התובע בגין התאונה בשיעור של 2.5% לפי סעיף 35(1) לתקנות, בין תקנת משנה א' לתקנת משנה ב'. טענות התובע במישור הנכות הרפואית ב"כ התובע, בסיכומיו, תוקף את ממצאי חוות דעת המומחה בשני מישורים. האחד, במישור הפגיעה בכף יד ימין, והשני מישור הפגיעה בכתף. ביחס לפגיעה בכף יד ימין, התובע טוען כי מסקנת המומחה כי כתוצאה מהתאונה לא נגרם לו משבר בעצם הסירה של כף ימין אין לה על מה שתסמוך שכן הוא לא ראה בעצמו את צילומי הרנטגן מיום 25.5.2005 לצורך עריכת חוות דעתו. כמו כן התובע טוען כי עיון בתיקו הרפואי של התובע ועדותו של ד"ר קשוע מלמדים כי לא אובחנו כל בעיות בכף יד ימין קודם לתאונה. על כן, התובע טוען כי אין לקבל את ממצאי המומחה בהקשר זה, ויש לקבוע כי עקב התאונה נותרה לו נכות גם בכף יד ימין. באשר לפגיעה בכתף, התובע טוען כי המומחה לא עיין בצילומי האולטראסאונד של הכתף מיום 25.5.2005, וזאת על אף שהיה חשש לקרע. כמו כן, בדיקת אולטראסאונד מום 22.8.2006 מצביעה על דלדול שרירי משמעותי ומאששת את טענת התובע כי בשל הפגיעה בכתף הוא מוגבל בתנועות הכתף ואינו יכול להפעיל את היד. כמו כן טוען התובע כי המומחה העיד על אפשרות החמרה עד ל - 5% וכי התובע מוגבל בעובדות ואין ליתן לו להרים משקלים קלים, ועל כן נכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית. על כן, התובע טוען כי בגין הפגיעה בכתף יש לקבוע לו נכות גבוהה יותר ממה שהמומחה קבע. התערבות בנכות רפואית - ההלכה הפסוקה ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי משמינה בית המשפט המומחה חזקה היא כי ינהג באופן מקצוע ויעשה מלאכתו נאמנה (רע"א 7232/06 לויה נ' שירותי בריאות כללית). אף שבית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, ולהלכה אין בית המשפט חייב לפסוק על פי חוות דעתו של המומחה, הרי שלמעשה בית המשפט יתן לחוות דעת מוסמכת כזו את מלוא משקלה בכל הנוגע לצד הרפואי והמקצועי. הכלל הוא, כי אם בחוות דעת המומחה אין מסקנות אשר אינן יכולות לעמוד במבחן הביקורת של ההגיון לאחר עיון בחוות הדעת ובראיות האחרות שלפניו, בית המשפט לא ייטה להתערב במסקנותיו של המומחה. בית המשפט רשאי שלא לסמוך על חוות דעת המומחה רק כאשר התשתית העובדתית עליה היא נשענת אינה מהימנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ פ"ד מ"ה (5) 170). עוד קבעה ההלכה הפסוקה כי אם מחומר הראיות ניתן להגיע למסקנה שמסקנתו של המומחה בדבר שיעור הנכות או בדבר הקשר הסיבתי מוטעים, אם מתוך כך שהתשתית העובדתית שונה או פירוש התקנות נעשה שלא כהלכה - לבית המשפט נתונה הסמכות וגם החובה לתקן את קביעתו המוטעית של המומחה (ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך סמי). מן הכלל אל הפרט: נכות בכף היד המומחה העיד כי בדיקת הבחירה להדגמת שבר בעצם הסירה (היא בדיקת מיפוי עצמות, וקיימת סבירות נמוכה ביותר כי בדיקה כזו לא תאבחן את השבר (עמ' 17 לפרוט'). המומחה אישר כי אכן לא עיין בצילומי הרנטגן במוקדמים של השבר, ואולם לא עשה כן משום שבפניו הונח פיענוח בדיקת מיפוי העצמות המאוחרת, שגילתה כי אין כל שבר בכף יד ימין. בדיקה זו הינה "בדיקת הבחירה" כהגדרתו, המגלה בבירור קיומו של שבר אם יש חשד לכך, ומשהסתבר בבדיקה זו כי אין ממצא לשבר הרי שהמסקנה הינה שאין שבר. העובדה היא שגם צילומי הרנטגן המאוחרים משנת 2006 מגלים כי אין לתובע שבר בעצם הסירה (עמ' 17-18). המומחה עוד הדגיש כי בביקורת מיום 7.7.2005 נתגלה שבר שהיה מחובר, וכי לא ייתכן ששבר בעצם הסירה יתאחה תוך חודשיים. לפיכך, אם היה שבר שהתאחה, אזי הוא אירע לפחות שנה לפני הבדיקה - דהיינו, כ - 10 חודשים קודם לתאונה. על כן, איני סבור כי אי בדיקת צילומי הרנטגן מהווה עילה להתערבות בממצאי חוות דעת המומחה. באשר לעדות ד"ר קשוע אשר הובאה לצורך הזמת ממצאי המומחה. זה מסר אישור (נספח 159 לתצהיר התובע) כי לאחר עיון בתיקו האישי של הממוחשב משנת 1999 ועד שנת 2005 אין רישום לבעיה אורטופדית של כף יד ימין ואין שבר או קרע בכתף ימין, בטרם התאונה. ד"ר קשוע העיד כי נתבקש על ידי הממונה עליו לבדוק את תיקו האישי של התובע ואכן עשה כן, בשנים המפורטות לעיל. דא עקא, בחקירה הנגדית התברר כי עדות זו אינה מדוייקת, בלשון המעטה. ראשית נתברר (עמ' 13 לפרוט') כי התובע סבל עוד בשנת 2001 ממחלת שורש יד ימין עם דלקת בגיד ובמעטפת הגיד (DE-QUARVIN). שנית, נתברר כי ד"ר קשוע כלל לא בדק את תיקו הרפואי של התובע בהתייחס לשנים 1991 - 1999 שכן התיק אינו ממוחשב. במהלך החקירה הנגדית עומת העד עם ממצאי המומחה המפורטים בחוות דעתו, והמבוססים על תיעוד רפואי, אשר מהם עולה כי התובע סבל מבעיות בכפות הידיים עוד טרם התאונה. כך למשל, במסמך מיום 26.12.1994 (ת/19) נאמר כי התובע סובל מתרדמת בכפות הידיים בלילה, וכמו כן במסמכים נוספים נאמר כי לתובע תסמונת התעלה הקרפלית עוד משנת 2003, מיפוי עצמות משנת 2001 המגלה קליטה מוגברת בכפות הידיים, דופטרין משנת 2000, ועוד (ראה חקירתו בעמ' 14-15). לד"ר קשוע לא היתה תשובה של ממש כנגד תיעוד זה ולאחר שנלחץ בחקירה הנגדית הודה כי "מה שרשום - רשום" (עמ' 14) וכי עדותו מתייחסת רק לחומר הממוחשב המצוי בתיק הממוחשב המתחיל משנת 1999 בלבד (עמ' 16) די בכל אלה כדי למוטט מן היסוד את טענתו של התובע כי לא סבל עובר לתאונה מבעיות כלשהן בכפות הידיים. מסמכים אלה מלמדים כאלף עדים כי טענתו הנ"ל אינה נכונה. על כן, איני סבור כי עדות ד"ר קשוע מהווה בסיס להתערבות בממצאי חוות המומחה. אמנם, נכונה טענת ב"כ התובע כי המומחה העיד כי לתובע מגבלה, אשר נובעת ממצב קודם, בשורש כף היד בסגירה הסופית של האגרוף. הנכות שיש ליתן לו בגין מגבלה זו הינה כ - 2%. כמו כן, המומחה העיד כי קיימת אפשרות שאם לפני התאונה התובע תפקד בכף יד ימין ללא מגבלה, ולאחריה הוא סובל מכאבים - הרי יתכן שהתאונה החמירה את המצב (עמ' 22). יחד עם זאת, לשאלת מידת ההחמרה שיש לייחס לתאונה העיד המומחה כדלקמן: "נניח שהתחלואה שלו 100% תחמיר, והתאונה נניח תרמה 1% או 2% אני רואה אחד את השנים מלווים יחד.....התחלואה היא ניוונית ולכן הייתי מייחס לתאונה 1% או 2% מההחמרה" (עמ' 24). דהיינו, התוספת בגין החמרה שיש לייחס לתאונה בגין הפגיעה ביד ימין הינה אפסית ועל כן אין לזכות את התובע בנכות רפואית נוספת בגין כך. נוכח עדות המומחה בפני, והסבריו את סיבותיו לאי פסיקת נכות בכף היד, אינני סבור כי לא ניתן לסמוך על המצע העובדתי עליו הונחו מסקנות חוות הדעת. המומחה הבהיר הבהר היטב מדוע לדעתו הפגימה בכף היד הינה תוצאה של מצב קונסטיטוציונלי של התובע טרם התאונה. כמו כן, המומחה הבהיר כי התאונה לא תרמה כלל להחמרת מצב כף היד. עדותו של המומחה ניתנה בצורה ברורה ובהירה והסבריו לא נסתרו ולא הופרכו בשום צורה שהיא. על כן, סבורני כי יש לדחות את טענות התובע כי עקב התאונה נגרמה לו נכות גם בכף היד. מן הכלל אל הפרט: הפגיעה בכתף המומחה העיד בחקירתו הנגדית כי בבדיקת האולטראסאונד מיום 22.8.2006 נמצא כי אין קרעים בכתף אלא רק הסתיידויות. כמו כן, אותה בדיקה העלתה כי קיים בכתף דלדול שרירי משמעותי דיפוזי הנובע מהכאבים וחוסר השימוש ביד (עמ' 20). אינני רואה מוצא לנכון לקבל את טענותיו של התובע בראש זה. המומחה הסביר כי מצא דלדול משמעותי בשרירי הכתף. גם אם נכונה טענת התובע שהדבר מסביר את ההגבלה בתנועות הכתף הרי בדיוק עקב כך העניק המומחה לתובע את אחוזי הנכות שבחוות דעתו. כמו כן, אמנם נכון כי המומחה העיד על אפשרות החמרה בנכותו של התובע, הנובעת מהתאונה, במהלך השנים עד כדי 5% (עמ' 23) ואולם, ובאותה נשימה ממש המומחה גם העיד כי קיימים פתרונות לכך - ניתוח ארטרוסקופי של הכתף, ניתוח קצר יחסית עם שיעור סיבוכים נמוך, אשר מחזיר את שיעור הנכות לשיעור שנקבע בחוות הדעת בגין הכתף. ניתוח פשוט מסוג זה עולה כדי החובה להקטין את הנזק (ור': ע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל פ"ד מ"ה (4) 45) ועל כן, ונוכח ההלכה הפסוקה כמפורט לעיל, אין לסטות מממצאי המומחה גם באספקט זה. הנכות התפקודית השאלה שנשאלת היא, בהנחה שיש לקבל את דברי התובע כי חוסר היכולת לאגרף את היד (שאין ספק כי הינו ממצא עובדתי, שהמומחה מאשר אותו) לא היה קיים טרם התאונה - האם יש לחוסר יכולת זה השפעה תפקודית? האם לפגיעה בכתף יש השפעה תפקודית? אין ספק, כי קביעת ההשפעה של הנכות הרפואית על תפקודו של הנפגע העומד בפני בית המשפט, הינה מלאכתו של בית המשפט. לנסיבותיו האישיות של הנפגע יש חשיבות רבה בכל הנוגע לשאלה זו. סבורני, כי בנסיבות הענין התובע כלל לא הוכיח את ההשפעה התפקודית של הנכות עליו. התובע עצמו העיד כי עד לחודש אוגוסט 2001 עבד כמנהל מחסן טכני בחברת אל על. במועד זה פרש על מנת לפנות מקום לבנו. לטענתו, טרם התאונה היו לו הצעות עבודה רבות בתחום אומנות המתכת והמסגרות. לטענתו, בשל פגיעותיו, נבצר ממנו לעבוד בעבודה זו. כמו כן התובע טוען כי עקב התאונה וכתוצאה ממנה נבצר ממנו לחזור למקום עבודתו הקודם, בו השתכר כ - 8000 ₪ לחודש, והוא מסתפק בפניסיה של כ - 2,800 ₪ לחודש. דא עקא, טענות אלה של התובע לא הוכחו כלל. ממועד פרישתו מאל על ועד התאונה היו כ - 4 שנים, זמן די והותר על מנת לגבש תעסוקה חלופית. התובע לא הביא כל ראיות שהם בדבר תעסוקתו החלופית בתקופת ביניים זו, ועל הפגיעה בה עקב התאונה ותוצאותיה. גם לא הוכח קשר בין נכותו לבין היעדר יכולתו לחזור לעבודה כמנהל טכני. על אף כל הצער שבכך, ייתכן בהחלט כי חוסר יכולתו של התובע למצוא תעסוקה מסוג התעסוקה הקודמת נבע הן מגילו המתקדם יחסית (62.5 בעת קרות התאונה) וכן ממצבו הבריאותי הקודם שכלל תאונות עבודה רבות אשר בהן נחבל בגבו (מספר פעמים) ברגליו, בראשו ובעמוד שדרה. כמו כן התובע נחבל בתאונה משנת 2001 בה נפגע בין היתר בידיו (נספח 27 לתצהירו), הוא חבש כפפה על יד שמאל ובגין תאונה זו אף נקבעה לו נכות בשיעור של 19% בגין פגיעה ביד שמאל (עמ' 2-4 לפרוט'). התובע אף אישר שלאחרונה הגיש תביעה למל"ל בגין ההחמרה עקב פגיעה זו (עמ' 10 לפרוט'). יתר על כן, המומחה העיד כי לא היה מגביל את התובע משימוש בפטיש (עמ' 23). הנה כי כן, אף שאין חולק כי המדובר באדם אשר עבודתו הינה עבודת כפיים, ואף טוען שמקצועו כיום הינו אומן ברזל, הרי שמגוון הפגיעות הקודמות, בין היתר ביד שמאל, וכן היעדרן של ראיות כלשהן להשתכרותו לאחר התאונה, מובילות למסקנה כי תרומתה של התאונה לפגיעתו התפקודית הינה נמוכה ביותר, ואין מניעה מלקבוע כי הנכות הרפואית מבטאת גם נכות תפקודית. הנזק הפסד השתכרות בעבר ובעתיד התובע ציין בתצהירו כי אלמלא התאונה היה עובד ומשתכר לפחות 7,000 ₪ לחודש (סעיף 19 לתצהירו). כאמור, בעת התאונה התובע היה פנסיונר של "אל על" מזה כ - 4 שנים. התובע לא המציא כל ראיות על השתכרותו במועד שמאז פרישתו ועד למועד התאונה, או לאחר מכן - עד מועד פסק הדין. לפיכך, אין כל דרך לאמוד את השפעת התאונה על השתכרותו בעבר. לא הובאה כל עדות חיצונית (כגון עדות מנהל עבודה באל על) התומכת בטענתו כי לא הוחזר לעבודה רק עקב התאונה, או על הצעות העבודה שניתנו לו, או כל ראיות הקושרות את אי מסוגלותו לחזור לעבודה לתאונה הנידונה. במילים אחרות, התובע כלל לא הוכיח מה יכולה היתה להיות רמת הכנסתו ללא התאונה, וכיצד התאונה פגעה בכושר זה. נוכח האמור סבורני כי התובע לא הוכיח כל הפסד השתכרות בעבר שנגרם לו עקב התאונה. אשר לפגיעה בכושר ההשתכרות, סבורני כי התובע לא הוכיח כלל את טענתו כי לא חזר למעגל העבודה עקב נכותו. כאמור, לתובע נכויות רבות עוד קודם לתאונה, וכמו כן, בעת התאונה היה כבר בן 62.5 ולאחר יציאה לפנסיה. שילובו חזרה למעגל העבודה, בעבודה מסוג העבודה שהיה מורגל בה, הינו - בנתוניו אלה, ועם כל הצער שבדבר - ממילא בעייתי. יחד עם זאת ברור שפגיעה מסויימת בכושר ההשתכרות קיימת שכן מדובר בפגיעה בכתף אשר לא היתה קיימת קודם לתאונה. בהיעדר נתונים ברורים לצורך עריכת חישוב אקטוארי, ובשים לכך שהתובע לא הביא כל ראיות בהקשר זה, הרי שזהו תיק מתאים לפיצוי גלובלי (ור' קציר, "פיצויים בגין נזקי גוף" עמ' 525). אני מעמיד את הפיצוי בראש זה על סך של 7,500 ₪. הוצאות בעבר ובעתיד התובע טען כי נגרמו לו הוצאות רבות בגין התאונה, ואולם לא צירף כל קבלות על כך. כמו כן לא הוכח איזה הוצאות בעתיד עלולות להיגרם לו, ומדוע לא ניתן לקבל את הטיפול הרפואי מקופת החולים. גם המומחה לא הביע כל דעה בראש זה, ולא נשאל על כך דבר. אשר על כן, התביעה בראש זה נדחית. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד התובע טען כי מאז התאונה אינו יכול לבצע את המטלות הביתיות כפי שנהג לבצע טרם התאונה. על כן, הוא נזקק לעוזרת בית במינון של פעם בשבוע לפחות למשך 4 שעות כל פעם. רעייתו של התובע לא הוזמנה להעיד ועדותו אף נסתרת מתצהיר התשובות לשאלון (ר' ת/22 ות/23, שאלות 43 ו - 44 והתשובות להן). על כן, עדותו של התובע בעניין זה הינה עדות יחידה של בעל דין, אשר נסתרת על פניה מניה וביה - ועל כן, אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו בראש נזק זה. יחד עם זאת סבורני כי עקב הפגיעה בכתף יתכן והתובע יזקק למידה קטנה של עזרת צד ג' בפעולות יומיומיות, ואני מעמיד את הפיצוי בראש זה על סך של 2,500 ₪. כאב וסבל אין ספק כי עקב התאונה וכתוצאה ממנה נזקק התובע לטיפולים רפואיים רבים, כמפורט בחוות הדעת. כמו כן, התרשמתי שהתובע סבל כאבים משמעותיים מהפגיעה בכתף, פגימה אשר לא היתה לו טרם התאונה. בנסיבות העניין סבורני כי התובע זכאי למלוא הפיצוי בגין כאב וסבל, בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות. אשר על כן, אני פוסק לתובע פיצוי בראש זה בסך כולל של 10,609 ₪. סוף דבר נוכח כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 20,609 ₪ כפיצוי בגין נזקיו עקב התאונה. כן תישא הנתבעת בהוצאות המשפט (אגרה ושכ"ט מומחה בגין חוות הדעת). וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ. מסכום זה ינוכה הסכום ששולם לתובע כתשלום תכוף. התובע הוא שישא בשכ"ט המומחה עקב עדותו, וזאת נוכח העובדה כי זימונו לחקירה של המומחה לא העלה כל פרי. ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום ג' באייר, תשס"ט (27 באפריל 2009), בלשכתי, בהעדר הצדדים. רפי ארניה, שופט נכותתאונת דרכיםכתפיים