תלונה לרשם האגודות השיתופיות

העובדות 1. התובעת הינה אגודה שיתופית אשר מנהלת את היישוב אדם (להלן - "האגודה"). בישוב אדם שתי שכונות; שכונת "בנה ביתך", בה נבנו בתים פרטיים ואשר מכונה, על כן, "שכונת הוילות", ושכונת ס.א.ד.ר., אשר בה נבנו בתי דירות רגילים. תושבי שכונת הוילות ותיקים יותר בישוב מאשר תושבי ס.א.ד.ר., ובתוקף כך במשך השנים שמשו נציגיהם כחברי ועד הנהלת האגודה (להלן - "הועד"). בשנת 2002 ביקשו תושבי ס.א.ד.ר לקיים בחירות חדשות לועד, ולאחר שבקשתם לא נענתה הם שכרו את שירותיו של עו"ד זוהר שדה לשם קידום ענייניהם. לצורך מימון שכר טרחתו של עו"ד שדה אספו נציגי ס.א.ד.ר שיקים מתושבי שכונתם. בסופו של דבר התקבלה דרישת תושבי ס.א.ד.ר והבחירות התקיימו ביום 28.8.02. בבחירות נבחר ועד חדש בן חמישה חברים, ששלושה מהם - הנתבעים 1 - 3 - הם תושבי ס.א.ד.ר. נתבע 1 (להלן - "סיידה"), שימש כיו"ר הועד, נתבע 2 (להלן - "שמש"), שימש כגזבר האגודה ואילו נתבע 3 (להלן - "איקו"), שימש כחבר ועד עם זכות חתימה. כאמור, בנוסף לאלו נבחרו לועד גם שני תושבים משכונת הוילות - הגב' אברמוביץ, ומר בהט שגם לו היתה זכות חתימה בשם האגודה. כמו כן, נבחר תושב שכונת הוילות - מר נבון בר - לתפקיד יו"ר ועדת הביקורת של האגודה. יצויין, כי ביום 9.12.02 התפטר איקו מהועד ובמקומו מונתה הנתבעת 4, גם היא מתושבי ס.א.ד.ר. הנה כי כן, לאחר הבחירות נוצר מצב שבו לראשונה היה לתושבי ס.א.ד.ר. רוב בועד. התנהלות הועד לאחר הבחירות התאפיינה בכך שהנתבעים השתמשו בכוחם כסיעת הרוב, ובאמצעותו הם "העבירו" בישיבות הועד החלטות שונות שהיו כרוכות בהוצאת כספים מקופת האגודה, זאת חרף התנגדות עקבית של אברמוביץ ובהט, אשר טענו שההחלטות אינן חוקיות. לנוכח מצב דברים זה, לא חלף זמן רב וכבר במחצית חודש ספטמבר 2002, שבועות ספורים לאחר הבחירות, פנה יו"ר ועדת הביקורת לרשם האגודות השיתופיות בתלונה על אי סדרים באגודה. מר זרח יהב אשר שימש בתפקיד עוזר מנהל מחלקת הפיקוח ברשם האגודות העביר את המכתב לתגובת חברי הועד, ובמקביל הורה להם בסייפת מכתבו כי: " ... עד סיום בירור התלונה עליכם להימנע משימוש בכספי האגודה למעט שימוש לצורך תשלום עבור הוצאות שוטפות כגון משכורות, חשמל, מים וכד'". (ראו - נספח ת/15 לתצהיר גב' בניסטי). בהמשך לפניית יו"ר ועדת הביקורת מינה רשם האגודות שני חוקרים לבדיקת התנהלות האגודה ובסופו של דבר אף מונה לאגודה יו"ר ועד ממונה (ראו - נספח ה' לכתב הגנתו של נתבע 3 בתיק ת.ק. 4733/02, שקדמה לתובענה שלפניי). במקביל לחקירה שביצע רשם האגודות פנה עו"ד שדה, בשם האגודה, למר יהב וביקש ממנו לבטל את הנחייתו הנ"ל בדבר הקפאת ההוצאות (ראו - נספחים ו - ח לכתב הגנתו של נתבע 2). מכתביו של עו"ד שדה לא נענו, וביום 16.12.02 הודיע עו"ד שדה למר יהב כי אם לא תתקבל תשובה תראה עצמה האגודה חופשית לנהל את ענייניה כראות עיניה (נספח ט' לכתב הגנתו של נתבע 3). גם למכתב זה לא ניתנה תשובה מאת מר יהב, והאגודה המשיכה בהתנהלותה בהנהגתם של הנתבעים. בדיעבד התברר כי לפחות לחלק מתלונותיו של יו"ר ועדת הביקורת היה היה בסיס מוצק, באשר ביום 3.8.03 נעצרו סיידה ושמש על ידי המשטרה בחשד למעילה רחבת היקף בכספי האגודה. סיידה ושמש הועמדו לדין בבית המשפט המחוזי והורשעו שניהם, בין היתר בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים, וגניבה על ידי מורשה (סיידה בלבד). מהכרעת הדין עולה כי סיידה גנב מקופת האגודה כחצי מליון ₪ וכי שמש סייע לו בכך שרימה את איקו ואת חברי ועדת הביקורת, ובכך אפשר את הגניבה. כמו כן, הורשעו סיידה ושמש בכך שהוציאו במרמה מקופת האגודה סכום נוסף של 520,000 ₪, תוך שימוש במסמך מזוייף. בהמשך להכרעת הדין החמורה הוטלו על סיידה ושמש עונשי מאסר בפועל. 4. כדי לסבר את האוזן נציין, כי כתוצאה ממעשי הנתבעים, הפליליים והלא פליליים, התרוקנה קופת האגודה, וכך בתוך תקופה של מספר חודשים לא רב בהם כיהנו הנתבעים כחברי ועד, ירדה יתרת כספי האגודה מסכום של כשלושה וחצי מליון ₪ לסכום של מאה אלף ₪ בלבד (סעיף 9 לתצהיר בניסטי). לנוכח מצב דברים זה פתחו הגב' אברמוביץ ומר בר, בשם האגודה, בהליכים אזרחיים נגד הנתבעים. תחילה הוגשו שתי תביעות קטנות נגד הנתבעים, אך עד מהירה אוחדו שתי התביעות והועברו לפסים של דיון רגיל בבית משפט השלום. התביעה המאוחדת נדונה תחילה בפני כב' השופטת אביב, ולאחר מכן היא הועברה לטיפולי. בשלב מסויים אף תוקן כתב התביעה באופן שהאגודה הפכה לתובעת במקום אברמוביץ ובר. להשלמת התמונה יצויין, כי בתחילה הוגשה התביעה גם נגד עו"ד שדה כנתבע 5, ברם התביעה נגדו נמחקה בהסכמה. וכמו כן, יצויין, כי בעניינה של גב' מימוני (נתבעת 4) הושגה פשרה. 5. התביעה בתביעה שלפניי תובעת האגודה מהנתבעים פיצוי כספי בגין הוצאות שהוצאו מקופת האגודה בניגוד לנוהל ולדין. בתחילה כלל כתב התביעה רשימה של הוצאות רבות, ברם בסוף הדרך צומצמה הרשימה ונותרו לדיון ארבע הוצאות בלבד; שכ"ט בסך של 25,000 ₪ ששולם לעו"ד שדה , שי לחג שחולק לתושבי הישוב בעלות של 23,000 ₪, הקצבה בסך של 10,000 ₪ שהועברה מקופת האגודה לבעל פינת חי ביישוב, וסך של 15,223 ₪ שהוציאה האגודה כדי להחזיר טלפונים סלולאריים שרכשו הנתבעים - למעט נתבע 3 - מכספי האגודה. ויודגש, אף אחת מההוצאות הללו לא נדונה בהליך הפלילי, וגם בהליך שלפניי לא הוצגה הוכחה שכספים אלו הועברו במרמה לכיסי הנתבעים. על כן, טענת האגודה איננה שהנתבעים גנבו את הכסף, אלא טענתה הינה שהנתבעים התרשלו או הפרו את חובות האמון המוטלות עליהם כחברי ועד בעת שהוציאו הוצאות אלו. למען נוחות הדיון אדון להלן בכל הוצאה והוצאה בנפרד, תוך סקירת טענות הצדדים. דיון והכרעה 6. נושאי משרה באגודות שיתופיות - חובות אמון וזהירות הנתבעים היו נושאי משרה באגודה התובעת, ובתוקף כך הם חבו לאגודה חובות אמון (ראו - ס. אוטולנגי "אגודות שיתופיות - דין ונוהל" (1995) עמ' 361 ואילך). קיומה של חובת האמון בא לידי ביטוי בתקנה 23 (ג) לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), התשל"ה 1975, אשר קובעת כי: " הועד וחבריו יפעלו בתחום סמכויותיהם, בכפוף לתקנות האגודה והחלטות האסיפה הכללית לטובת האגודה וללא אפלייה". חובת האמון של חבר ועד האגודה קבועה גם בסעיף 48 לתקנון האגודה אשר זו לשונו: " על חבר הועד לפעול לטובת האגודה במסגרת מטרותיה וסמכויותיה בהתאם לתקנון ולהחלטות האסיפה הכללית, בדרך שמנהל נאמן היה פועל באותן נסיבות, להוציא לפועל את עסקיה, להקל על ביקורת החשבונות, ולהגיש את המסמכים הנאותים לכך לברית הפיקוח". אין ספק כי גם אלמלא סעיפים אלו בתקנות ובתקנון, עדיין היתה מוטלת על חברי ועד האגודה חובת אמון לאגודה, וזאת מכוח הכלל הבסיסי לפיו כאשר נתונים לאדם כוח או סמכות על נכסיו של אחר, אזי חב אותו אדם חובת אמון (ראו - א. חביב סגל "דיני חברות" (2007) עמ' 491; ע"א 817/79 קוסוי נ' פויכטוונגר בעמ' פ"ד לח (3) 253 , 278). מקובל לומר כי לחובת האמון שני פנים; האחד חיובי - לפיו חייב נושא המשרה לפעול לטובת התאגיד, והשני שלילי - לפיו נושא המשרה חייב להימנע ממצב של ניגוד עניינים בינו לבין התאגיד (א. חביב סגל בעמ' 497 ואילך, וכן אוטולנגי בעמ' 363 - 364). בצד הדוקטרינה המשפטית שעניינה חובת האמון קובעת ההלכה כי נושא משרה בתאגיד חב גם חובת זהירות לתאגיד, וכי ובמקרה של הפרת חובת הזהירות חב אותו נושא משרה בנזיקין (אוטולנגי בעמ' 364, ע"א 817/79 הנ"ל בעמ' 278). לנוכח עקרונות אלו ברור כי אם הנתבעים הפרו את חובת האמון או הזהירות אזי ראוי לחייבם לפצות את התובעת בגין הנזק שנגרם לה. הנתבעים לא חלקו על תחולתם של העקרונות האמורים בענייננו, ברם ב"כ הנתבע 2 טען בסיכומיו כי טענות התובעת לפיהן הפרו הנתבעים את חובות האמון והזהירות מהוות שינוי חזית. טענה זו כבר נדחתה על ידי ביום 18.9.07, כך שהנתבע 2 לא הופתע מטענות התובעת בסיכומיה. יתר על כן, אין בסיכומי הנתבע 2 שום טענה לפיה הוא לא הביא עד או לא השמיע טענה כלשהי בגלל שהוא לא ידע שעליו להתגונן מפני הטענות של הפרת חובת הזהירות והאמון. במצב דברים זה גם אם כתב התביעה, שהוגש מלכתחילה ללא ייצוג משפטי, לא נוסח בבהירות יתירה, הרי שלנתבע 2 לא נגרם בהמשך הדרך שום עוול כתוצאה מכך. נפנה, אם כן, לדון בטענות הצדדים לגבי כל הוצאה והוצאה. שכ"ט עו"ד שדה - 25,000 ₪. כאמור לעיל, בראשית נשכרו שירותיו של עו"ד שדה על ידי תושבי שכונת ס.א.ד.ר בלבד, במטרה לסייע להם בדרישתם לקיים בחירות. מיד לאחר הבחירות, ביום 5.9.02, רשמו הנתבעים שיק של האגודה על סך 25,000 ₪ לפקודת עו"ד שדה (ראו נספח ת/2 לתצהיר בהט), למרות שלא היתה שום החלטת ועד בנושא. רק ביום 17.9.09 הובא הנושא לדיון רטרואקטיבי בישיבת הועד, ובתמיכת הנתבעים אל מול התנגדות אברמוביץ ובהט הוחלט כי: " ניתנה מקדמה לעו"ד זוהר שדה ע"ח יעוץ משפטי עבור ועדת קלפי ועבור מקדמה בשיתוף פעולה בגביה מול ברדריאן. השיק ניתן ב-5.9.02 ע"ס 25,000 ₪ ואושר היום בהסכמה של שלושה: רמי איקו, שמוליק שמש, סיידה אלון". (נספח ת/1 לתצהיר בהט). דא עקא, ששבוע לפני ישיבת הועד שלח חבר ועדת הקלפי - מר גדעון בצלאל - מכתב ליו"ר ועדת הביקורת בו נאמר כי הועדה מעולם לא קיבלה יעוץ משפטי מעו"ד שדה (נספח ת/3 לתצהיר בהט). לנוכח מכתבו של בצלאל טוענת האגודה, כי הסכום האמור שולם לעו"ד שדה לא עבור ייעוץ משפטי לאגודה, אלא עבור היעוץ המשפטי שהוא נתן לתושבי ס.א.ד.ר., וכי האגודה לא אמורה לממן סכום זה. מכאן תביעת האגודה שהנתבעים ישיבו את הסכום לקופתה. מנגד, הנתבעים טוענים כי עו"ד שדה נתן שירותים משפטיים לאגודה ולכן היא זו שצריכה לשאת בשכר טרחתו. 9. התמונה העולה מן הראיות שהוגשו ומן העדויות שנשמעו מעט מורכבת. שמש העיד כי חלק מן הסכום האמור שולם לעו"ד שדה בגין ייעוץ לתושבי ס.א.ד.ר לפני הבחירות, וחלק עבור ייעוץ לועדת הקלפי (עמ' 51 ש' 24 - 26). סיידה טען בעדותו כי הסכום של 25,000 ₪ ניתן לעו"ד שדה עבור ייצוג ועדת הקלפי בלבד (עמ' 45 ש' 8 - 9), ברם בהמשך עדותו מאשר סיידה שלא כל הסכום שולם בגין יעוץ לועדת הקלפי (עמ' 45 ש' 18), וכך גם עולה במפורש מסעיפים 12 - 15 לתצהירו. סיידה אף הודה בעדותו כי השיקים שנגבו מתושבי ס.א.ד.ר בתחילת הדרך לשם מימון שכר טרחתו של עו"ד שדה לא נפרעו על ידי עו"ד שדה, דבר המרמז על כך שהסכום ששילמה האגודה לעו"ד שדה היה לפחות בחלקו עבור ייצוג תושבי ס.א.ד.ר. ואולם לדברי סיידה השיקים לא נפרעו משום שעו"ד שדה לא ראה לנכון לפדותם לאחר שקיבל את תפקיד היועץ המשפטי לאגודה (עמ' 45 ש' 25, עמ' 46 ש' 2). עדותו של איקו לא מוסיפה הרבה בנושא זה, כיוון שלדבריו הוא לא יודע האם הסכום ששולם לעו"ד שדה הוא בגין ייצוג תושבי ס.א.ד.ר לפני הבחירות (עמ' 54 ש' 12 - 13). יחד עם זאת איקו העיד שהסכום שנגבה מכל משפחה עבור מימון שכרו של עו"ד שדה עמד על סך של 150 ₪ בלבד (עמ' 54 ש' 6). המסקנה שלי מעדויות אלו הינה, שלפחות חלק מהסכום ששולם לעו"ד שדה שולם לו בגין ייצוג תושבי ס.א.ד.ר לפני הבחירות, כפי שהודו שמש וסיידה בתצהיריהם. האם חלק מהסכום האמור שולם לעו"ד שדה גם עבור ייצוג ועדת הבחירות של האגודה? בעניין זה העיד יו"ר ועדת הבחירות - מר אליהו בינון - אשר טען כי הוא לא שכר את שרותיו של עו"ד שדה ולא קיבל ממנו ייעוץ משפטי (עמ' 20 ש' 12, 22 - 23). טענה זו מתחזקת לנוכח העובדה שחבר ועדת הבחירות בשם גדעון בצלאל, שלח ביום 15.9.02 לועדת הביקורת של האגודה מכתב בו הוא מצהיר כי במשך חברותו בועדת הבחירות הוא לא קיבל יעוץ מעו"ד שדה (נספח ת/3 לתצהיר בהט). ואולם, הנתבעים צירפו מספר מסמכים המעמידים בספק את עדותו של בינון. ראשית, צורף מכתב של בינון עצמו לעו"ד שדה מיום 11.8.02 בו הוא מבקש ממנו בתוקף תפקידו כיו"ר ועדת הבחירות, לפנות לרשם האגודות בבקשה להאריך את תוקף כהונת ועדת הבחירות (נספח ב' לכתב ההגנה של שמש). שנית, הוגש כראיה תצהיר שערך עו"ד שדה עבור מר בינון, ביום 31.7.09, במסגרת תפקידו כיו"ר ועדת הבחירות (נספח ג' לכתב ההגנה). ושלישית, הוגש כראייה פרוטוקול ישיבה שהתקיימה במשרד רשם האגודות בה השתתף עו"ד שדה, ובו נרשם כי הוא "ב"כ חברי ועדת הקלפי". כמו כן, לכתב התביעה צורף כנספח 1 מכתב של עו"ד שדה מיום 5.9.09, בו הוא דורש שכ"ט עבור ייצוג ועדת הקלפי. מסמכים אלו מלמדים שיש יסוד לטענה שעו"ד שדה נתן שירותים לועדת הבחירות של האגודה, ולפיכך טענתו של מר בינון כי הוא פנה לקבל שירותים מעו"ד שדה באופן חברי בלבד (עמ' 21 ש' 11 - 14), אינה משכנעת. הראיות מלמדות, אם כן, שחלק מהסכום ששולם לעו"ד שדה נועד למימון שכר טרחתו בגין ייצוג תושבי ס.א.ד.ר בתקופה שלפני הבחירות, וחלק בגין הייעוץ שנתן לועדת הקלפי. עתה, יש לברר מה הסכום ששולם בגין ייצוג תושבי ס.א.ד.ר., שכן רק לגבי סכום זה טוענת התובעת שיש לחייב את הנתבעים, וכן יש לברר האם אכן מדובר בהוצאה פסולה מסיבה כלשהי. אשר לסכום ששולם בגין ייצוג תושבי ס.א.ד.ר; על סמך עדותו של שמש לפיה בשכונת ס.א.ד.ר התגוררו 96 משפחות (עמ' 51 שורות 26-24 וכן סעיפים 7 ו- 17 לתצהיר שמש), ולנוכח עדותו של איקו לפיה נגבה מכל משפחה סך של 150 ₪, אני קובע כי מתוך הסך של 25,000 ש"ח שולם לעו"ד שדה בגין ייצוג תושבי ס.א.ד.ר סך של 14,400 ש"ח. ודוק, אני ער לכך ששמש העיד כי יתכן שגבו מכל משפחה 260 ש"ח, ברם עניין זה לא הוכח, ולכן אני מבסס את הכרעתי לגבי הסכום שנגבה על עדותו של איקו. כמו כן, אם אקבל את עדותו של שמש, אזי המסקנה הינה שכל הסכום ששולם לעו"ד שדה הינו בגין ייצוג תושבי ס.א.ד.ר., ותוצאה זו לא הגיונית לנוכח מסקנתי לעיל, לפיה עו"ד שדה כן נתן ייעוץ לועדת הקלפי ולא סביר שהוא נתן אותו חינם אין כסף. 12. אשר לשאלה האם הוצאה זו הוצאה כדין; אין ספק בעיניי כי ההחלטה לשלם לעו"ד שדה שכ"ט בגין ייעוץ לועדת הבחירות הינה החלטה תקינה וסבירה. ועדת הבחירות הינה חלק ממוסדות האגודה, גם אם לא מוסד קבוע, והיא פעלה לטובת האגודה. על כן האגודה צריכה לשאת בשכ"ט עו"ד שדה שנתן שירותים מקצועיים לועדת הבחירות. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לאותו חלק בשכר הטרחה ששולם בגין הייעוץ לתושבי ס.א.ד.ר., מפני שתושבי ס.א.ד.ר. והאגודה אינם גוף אחד, אלא שני גופים נפרדים שלכל אחד מהם אישיות משפטית משלו. תושבי ס.א.ד.ר. אינם חלק ממוסדות האגודה, וכאשר הם פעלו לקיום בחירות הם לא פעלו במסגרת האגודה ולמענה, אלא הם פעלו נגד תושבי שכונת הוילות שהתנגדו לבחירות. עצם העובדה שדרישת תושבי ס.א.ד.ר. התקבלה לבסוף איננה מקנה להם זכות להיפרע מן האגודה בגין ההוצאות המשפטיות שנגרמו להם, אלא הם זכאים להיפרע, אולי, מאלו שהתנגדו לקיום הבחירות, וגם זאת רק לאחר שיתקיים הליך משפטי בעניין זה. ויודגש, המקרה שבפניי שונה מאותם מקרים בהם חבר בתאגיד מגיש תביעה נגזרת בשם התאגיד ולאחר מכן דורש את הוצאותיו מהתאגיד. השוני נעוץ בכך שבתביעה נגזרת פועל התובע בשם התאגיד ולמענו, ואילו במקרה דנא פעלו תושבי ס.א.ד.ר. עבור עצמם. במצב דברים זה החלטת הנתבעים במסגרת הועד, שהאגודה תממן את שכ"ט עו"ד שדה במקום תושבי ס.א.ד.ר. היתה בלתי חוקית, ולכן על הנתבעים לפצות את האגודה בסך של 14,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 05.09.02 ועד ליום התשלום בפועל. 13. שי לחג לחברי האגודה - 23,000 ₪ סמוך לאחר בחירת הנתבעים לועד הם החליטו, על סמך הצעתו של איקו, לרכוש עבור תושבי הישוב שי לחג בעלות כוללת של 23,000 ₪. התובעת טוענת כי נושא רכישת השי לא נדון בועד האגודה וכי השי נרכש בלי שהנתבעים טרחו לקבל הצעת מחיר מכמה ספקים. ודוק, התובעת אינה מלינה בסיכומיה על עצם הרעיון לרכוש את השי, אלא רק על אופן ביצועו. סיידה העיד כי ההחלטה על רכישת השי התקבלה על ידי שלושת הנתבעים בביתו של אחד מהם, בלי ששותפו בהחלטה שני חברי הועדה האחרים (עמ' 46 ש' 25 - 27). סיידה אמנם טוען בעדותו כי לאחר מכן נערכה הצבעה טלפונית בנושא על ידי חברי הועד, ברם אין בידי הנתבעים שום אסמכתא לכך. העדרה של אסמכתא כגון פרוטוקול, בולט על רקע העובדה שלגבי רכישות אחרות הוצגו פרוטוקולים של ישיבות הועד שאישרו אותן. החלטה בדבר חלוקת השי לחברי האגודה איננה החלטה רגילה ויום יומית. החלטה זו דומה לחלוקת כספים מקופת האגודה לחברי האגודה, ועל פי סעיפים 26(ג) (6) ו- 81 - 82 לתקנון האגודה, החלטה בדבר אופן השימוש ברווחי האגודה מסורה לאסיפה הכללית. בנסיבות אלה אני סבור כי הנתבעים התרשלו בכך שבניגוד לדין הם החליטו על רכישת השי ללא דיון בועד האגודה, וללא דיון באסיפה הכללית, ולפיכך על הנתבעים, יחד ולחוד, להשיב לתובעת את סכום השי (25,000 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.9.02 (ראו - נספח 8 לכתב התביעה), ועד ליום התשלום בפועל. 14. סיוע לבעל פינת החי - 10,000 ש"ח על מתן הסיוע לבעל פינת החי ביישוב, בסכום של 10,000 ₪, הוחלט בישיבת הועד מיום 8.1.03 (ראו- נספח 17 לכתב התביעה). להחלטה זו לא היה שותף איקו, אשר באותה עת כבר פרש מחברותו בועד. התובעת טוענת, בצדק, כי החלטה זו התקבלה בניגוד גמור להנחיית מר יהב מרשם האגודות במכתבו מיום 18.9.02 (נספח ת/15 לתצהיר בניסטי). עמדתי לעיל על כך שעו"ד שדה הלין בפני מר יהב על החלטת ההקפאה, ברם אין שום ראיה שמר יהב ביטל אותה בשלב כלשהו, ומכאן מתחייבת המסקנה שסכום זה שולם בניגוד גמור להוראותיו. סיידה העיד כי: "לא הייתה בעיה להוציא אישור מיהב על 10,000 ₪, הוא התכוון שלא להוציא מליון ₪ על פרוייקטים" (עמ' 48 ש' 16 - 17), ברם עדות זו אינה מתיישבת עם מכתבו של יהב אשר לא הבחין בין הוצאות קטנות לגדולות, אלא בין הוצאות שוטפות לאחרות, ואין ספק שתמיכה בפינת החי של אדם פרטי הגר בישוב איננה בבחינת הוצאה שוטפת. מכל מקום, אין שום ראיה שיהב אישר הוצאה זו, ומכאן שהנתבעים 1 ו- 2 התרשלו בכך שאישרו הוצאה זו בניגוד להוראתו של יהב. על כן, אני פוסק שעל הנתבעים 1 - 2 להשיב לקופת האגודה סך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.1.03. 15. עלות ביטול רכישת פלאפונים לחברי הועד - 15,223 ש"ח. לאחר בחירת הועד החדש נרכשו, על חשבון האגודה, עבור הנתבעים 1 ו-2 בלבד, מכשירי טלפון סלולאריים. התובעת טוענת כי הרכישה בוצעה בניגוד להנחייה של מר יהב מיום 14.10.02 (נספח 10 לכתב התביעה), לפיה רכישה כזו מותרת רק בכפוף לכך שההוצאה בגינה אושרה במסגרת התקציב השנתי של האגודה, אשר מאושר באסיפה הכללית. ודוק, התובעת איננה טוענת כי הרעיון לרכוש מכשירי טלפון עבור חברי הועד היה פסול מעיקרו, או שהם השתמשו בהם לצרכיהם הפרטיים. דין טענת התובעת להידחות. על התובעת מוטל הנטל להוכיח את טענתה לפיה הרכישה בוצעה בניגוד לתקציב האגודה, ולשם כך היה עליה להציג את התקציב המאושר. ויודגש, אין מקום לצאת מנקודת הנחה לפיה לא היה לאגודה תקציב מאושר לשנת 2002, שכן אם זה היה המצב אזי אסור היה להוציא שום הוצאה מקופת האגודה, גם לפני בחירת הועד החדש. ואכן, העיון בתצהיריהם של בניסטי ובהט מלמד שהם אינם טוענים שלא היה שום תקציב מאושר לאגודה, אלא ניתן להבין שלשיטתם נושא רכישת מכשירי הטלפון היה צריך להיות מובא לאישור מיוחד של האסיפה הכללית. כאמור, בניסטי ובהט מבססים טענה זו על מכתבו של מר יהב ממשרד רשם האגודות (ראו - נספח 5 לתצהיר בהט), ברם, לדעתי, אין במכתב כדי לסייע להם. במכתב לא נכתב שההחלטה בדבר רכישת הטלפונים היתה חייבת לקבל אישור מיוחד של האסיפה הכללית, אלא נכתב כי הוצאה זו כשרה, ובלבד שהיא חלק מהתקציב שאושר באסיפה הכללית. אמור מעתה, כדי לבחון כראוי את טענת התובעת היה עליה להציג את התקציב המאושר לשנת 2002 כדי שבית המשפט יוכל לבדוק האם קיים בו סעיף תקציבי, ספציפי או כללי, כגון - "הוצאות הנהלה", שבמסגרתו ניתן לשבץ את ההוצאה בגין רכישת הטלפונים. דא עקא, שהתובעת לא הגישה כראיה שום מסמך המלמד על התקציב שאושר באסיפה הכללית לשנת 2002, ולפיכך היא לא הרימה את הנטל המוטל עליה. ואם יטען הטוען, כי התקציב הזמני שאושר לשנת 2003 (נספח 10 לכתב התביעה), הוא התקציב הרלבנטי לענייננו, אזי אציין כי קיים בו סעיף שעניינו "הוצאות משרד כלליות", שבמסגרתו ניתן היה לרכוש את מכשירי הטלפון. זאת ועוד, התובעת גם לא הוכיחה כדבעי את הנזק שנגרם לה כתוצאה מרכישת הטלפונים. גב' בניסטי טענה בתצהירה, כי הנזק מתבטא בקנס בסך של כ- 15,000 ₪, אותו נאלצה האגודה לשלם כדי להשתחרר מההסכם עם חברת הטלפונים. הראיה היחידה להוכחת טענה זו הינה "טופס הפקדת שיק" של בנק לאומי (נספח ת/16 לתצהיר בניסטי), בו נרשם כי האגודה הפקידה שיק עבור חברת פלאפון תקשורת. לא ברור בגין מה הופקד השיק, לא ברור מדוע נדרשה האגודה לשלם קנס כה גבוה, וגם לא ברור מדוע לא "השביתה" האגודה את הטלפונים ובכך חסכה את הקנס. אשר על כן, התביעה בראש נזק זה נדחית. אשר על כן, לפיכך אני מחייב את הנתבעים 1 - 3, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 14,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.9.02 ועד ליום התשלום בפועל, וכן את הסך של 23,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.9.02 ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את נתבעים 1 - 2, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.1.03 ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעים יישאו יחד ולחוד בהוצאות התובעת. הנתבעים ישלמו יחד ולחוד לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. כמו כן, הנתבעים 1 ו-2 בלבד ישלמו, יחד ולחוד, לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום נוסף של 2,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק, וזאת בגין החיוב הנוסף בו הם חוייבו במסגרת סעיף 14 לפסק הדין. על התובעת לנכות מכל הסכום שנפסק את הסכומים שגבתה התובעת מגב' מימוני לפי הסכם הפשרה. ניתן היום ב' באב, תשס"ט (23 ביולי 2009) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. אברהם רובין, שופט רשםאגודה שיתופית