1. בפנינו תביעה בגין פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. כמו-כן, הוגשה על ידי הנתבעת-תובעת שכנגד (להלן:"הנתבעת") תביעה שכנגד בגין יתרת הודעה מוקדמת על התפטרות. 2. התובע עבד אצל הנתבעת, העוסקת בייצור מוצרי פלסטיק וניילונים החל מ-24.7.03 ועד 9.4.08. לטענת התובע, שכרו האחרון הממוצע היה בסך 6,486 ₪. לדברי התובע, הוא נדרש להעיד מטעם הנתבעת בהליך שהתנהל בפני בית דין זה - תביעה של עובדים אחרים, בה התקיים דיון ביום 15.3.08. על אף הלחץ שהופעל עליו מטעם מנהלי הנתבעת - מר זאב ספיר (להלן:"זאב") וגב' להבה ספיר (להלן:"להבה"), הוא נמנע מלהעיד. כתוצאה מסירובו להעיד, זאב נזף בתובע ואיים עליו. כמו-כן, החל זאב להתנכל לתובע ולכנותו במילות גנאי. ביום 2.4.08, בזמן הפסקה, ישב התובע ושתה תה. זאב הבחין בו והחל לנזוף בו, והודיע לו שהוא מורחק מהעבודה עד ליום 6.4.08 ואכן התובע לא שובץ לאף משמרת עד ליום 7.4.08. בנוסף, לאחר סירובו של התובע להעיד לטובת הנתבעת, לא שובץ התובע במשמרות לילה ושבת, תוך פגיעה בשכרו. התובע שב לעבודה, אך ביום 9.4.08 הוא נפצע במהלך משחק כדורגל ושהה בחופשת מחלה עד ליום 13.4.08. על כך הודיע התובע לנתבעת. ביום 14.4.08 שב התובע לעבודה, בסמוך לשעה 14:00 והלך לכיוון השער, כאשר מחוץ לו פגש את זאב שהחל לצעוק עליו, תוך שהוא אומר לו שאין לו מקום עבודה אצל הנתבעת וכי מוטב שהוא "יעוף לו מהעיניים" ו"יצטרף לשאר הפועלים לשעבר שתבעו את המפעל". התובע נדהם ונעלב מדבריו של זאב ועזב את המפעל. לגרסת התובע, נסיבות הפסקת העבודה מזכות אותו בתשלום של פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, שלא שולמו לו. על הרכיבים האלה הוגשה התביעה שבפנינו. 3. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה כי התובע נתן תצהיר במסגרת התביעה שהוגשה כנגד הנתבעת, אך לאחר מכן הודיע שהוא לא ישתתף בדיון, כאשר ההסבר שניתן היה כי "לא נעים לו מחבריו לעבודה". החלטת התובע שלא להעיד התקבלה בהבנה על ידי הנתבעת, שאף זכתה במשפט. לגרסת הנתבעת, זאב אינו נוהג לדבר עם עובדי המפעל, הן מחמת מעמדו ועקב עומס העבודה וחוסר זמן. באשר לאירוע מיום 2.4.08 טענה הנתבעת כי התובע נטש את מכונת הייצור עליה עבד, שלא בשעת ההפסקה ועל דעת עצמו, אחראית כוח אדם גב' טימי ברש (להלן:"טימי") חיפשה את התובע וגילתה אותו בחדר ההלבשה, היא ביקשה ממנו לשוב להפעיל את המכונה, אך התובע ענה לה בזלזול שהיא לא תפריע לו. זאב שמע את חילופי הדברים ואמר לתובע שאם אין ברצונו לעבוד שייצא לחופשה עד ליום 6.4.08, אז חזר לעבודה בשעה 07:00. הנתבעת הכחישה שהתובע נכח במפעל ביום 14.4.08 כפי שנאמר בכתב התביעה, ובוודאי לא בשעה 14:00 שאינה שעת תחילת המשמרת (שהן משעה 07:00 עד 19:00 ומ-19:00 עד 07:00). על אף היעדרותו של התובע והתעלמותו מהטלפונים מאת הנתבעת, לפנים משורת הדין נשלחה טימי לביתו של התובע בבוקר של יום 15.4.08, התובע לא נכח בביתו וטימי נענתה על ידי אשתו של התובע כי הוא יצא לעבודה. אחר הצהריים נשלח אל ביתו של התובע מנהל הלוגיסטיקה בשם גבי, שקיבל גם הוא את אותה תשובה מאשת התובע. לטענת הנתבעת, התובע התפטר מהעבודה, מבלי לתת הודעה מוקדמת כדין. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בה היא ביקשה לחייב את התובע בתשלום סך של 1,673 ₪- יתרת חוב של התובע לאחר קיזוז תמורת הודעה מוקדמת מן השכר האחרון. 4. התובע הגיש תשובה לתביעה שכנגד בה הכחיש את האמור בתביעה שכנגד וטען כי הוא פוטר - ולא התפטר. 5. עדויות שנשמעו בדיון: התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו. מטעם הנתבעת העידו גב' טימי וגב' להבה וכן הוגשו מסמכים שהנתבעת משייכת לתובע, בין היתר מסמכים חתומים על ידו עם הודעת התפטרות (מ-27.10.07) ומסמך שבו הוא חוזר בו מן ההתפטרות. התובע הודה לגבי החתימה על המסמכים אך טען כי הם לא נכתבו על ידו. לדברי התובע, הוא לא יודע לכתוב בעברית וקריאתו חלשה מאוד (ראו ע' 9 לפרוטוקול הדיון). מר זאב לא העיד במשפט. כאשר נשאלה להבה, שהיא מנהלת הנתבעת יחד עם זאב וגם אשתו, מדוע זאב לא התייצב, היא השיבה: "זאב אדם עסוק, הוא נוסע לחו"ל ומארח אורחים. כרגע יש לו משלחת מחו"ל במפעל. אם יוזמן הוא יבוא להעיד" (ראו ע' 17 לפרוטוקול הדיון). לאחר שמיעת ההוכחות נשלח צו למפעל "תוסף קומפאונדס" - מעבידו של התובע לאחר שסיים עבודתו אצל הנתבעת - עם דרישה להמצאת מסמכים לגבי תחילת העבודה של התובע, תיעוד ראיון עבודה וכו'. מן התשובה לצו עלה כי התובע החל לעבוד אצל המעסיק החדש ביום 15.4.04 בשעה 07:00 - קרי, יום לאחר המועד שבו לטענת התובע הוא פוטר מהעבודה. לא הוגש תיעוד לגבי הראיון שנערך לתובע לפני קבלתו לעבודה. 6. עובדות המקרה: א. התובע עבד אצל הנתבעת החל מיום 24.7.03. ב. עבודת התובע הייתה במשמרות. ג. עובדים לשעבר של הנתבעת הגישו תביעה כנגדה בפני בית דין זה. התובע נתן תצהיר מטעם הנתבעת באותו הליך. בחודש מרץ 2008 נקבע דיון לשמיעת העדויות, אך התובע לא התייצב. התובע הסביר כי הוא הרגיש אי נעימות כלפי חבריו לעבודה. ד. ביום 2.4.08 התובע עשה הפסקה (קיימת מחלוקת האם זו הייתה הפסקה מסודרת או על דעת התובע בלבד), שתה ודיבר בטלפון עם אשתו. גב' טימי הבחינה בתובע שלא נמצא ליד המכונה והעירה לו על כך. מיד לאחר מכן הגיע למקום זאב, אשר גם העיר לתובע והורה לו לצאת לחופשה עד ליום 6.4.08. ה. התובע שב לעבודה ביום 6.4.08 (יום א') בשעה 07:00. ו. ביום 9.4.08 הודיע התובע כי הוא נפצע במסגרת משחק כדורגל בעטייה שהה בחופשת מחלה עד ליום 13.4.08. התובע לא עבד בפועל לאחר מכן ומכאן קיימים חילוקי דעות בין הצדדים האם התובע הגיע למפעל ביום 14.4.08 ומר זאב גירש אותו ופיטר אותו - כטענת התובע- או שמא, כגרסת הנתבעת, התובע עזב מבלי לתת הודעה, לא ניתן היה לאתר אותו בטלפון, גב' טימי הגיעה עד לביתו ונאמר לה על ידי אשתו שהוא עובד במקום עבודה חדש. ז. ביום 15.4.08 החל התובע לעבוד במפעל "תוסף קומפאונדס בע"מ" (המעסיק החדש). 7. נסיבות סיום העבודה של התובע: התובע ועדי הנתבעת העידו לגבי האירועים השונים, שהוזכרו לעיל, אשר קדמו להפסקת העבודה של התובע וב"כ הצדדים התייחסו לאותם אירועים בסיכומיהם. אנו מאמינים כי יחסי העבודה בין הצדדים התדרדרו במידה מסוימת לאחר שהתובע סירב להעיד מטעם הנתבעת במשפט שהתנהל בבית הדין, למרות שהוא נתן תצהיר בשם הנתבעת. כן, הוכח כי האירוע מיום 2.4.08, שבו גב' טימי מצאה את התובע שלא ליד המכונה, כאשר לדבריה הוא עשה זאת פרק זמן החורג מן המותר והמקובל (לדבריה לא הייתה אז הפסקה מסודרת) ולא הסכים לחזור לעמדתו מיד, אכן התרחש. מר זאב שהגיע למקום, סבר כי מדובר בהפרת משמעת ו"העניש" את התובע במעיין השעיה שנמשכה עד ליום 6.4.08 - יום א', אז שב התובע לעבוד במשמרת בוקר. יש לציין כי לא הוכח, בהתאם לראיות שהוגשו לבית הדין, כי מנהלי הנתבעת "התנכלו" לתובע בכך שלא שיבצו אותו במשמרות שבת ולילה, בהן השכר למשמרת גבוה יותר. מספר ימים לאחר שהתובע שב לעבודה, הוא נפצע שלא במסגרת העבודה (תאונת ספורט) ושהה בחופשת מחלה. על כך הוא הודיע לתובע. המחלוקת הרלוונטית באשר לזכאות התובע לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת היא בשאלה האם התובע הגיע לעבודה ביום 14.4.08 בסביבות שעה 14:00 (לפי גרסתו הוא היה אמור להתחיל לעבוד בשעה 15:00) ומר זאב גירש אותו במילים בוטות, או שמא, כטענת הנתבעת, התובע נעלם ולא חזר לעבודה. התובע העיד בדיון: "במפעל עובדים 12 שעות. איזה יום התקשרתי וטימי אמרה לי שאני מחר עובד ערב, לפני שנגמר לי חופש המחלה ב-13.4. שאני עובד מ-15:00 עד 23:00, שאלתי מה זה עונש, והיא אמרה שזה מה שיש. ב-14.4 הייתי בעפולה בקניון, הייתי צריך לחזור לעבוד ערב. ב-13:45 הייתי צריך לחזור הביתה כדי להחליף בגדים ולעשות מקלחת והבנתי שאין לי זמן ושאני אלך ישר למפעל, הגעתי ב-14:05, זאב היה שם, הוא התחיל לצעוק עלי שאצא מהשער שאני מפוטר, שאין עבודה בשבילי במפעל. הוא פיטר אותי". (ראו ע' 5 ש' 26-31). לפי עדותה של גב' טימי לא ייתכן כי התובע הגיע למפעל כדי לעבוד בשעה שהוא תיאר, מאחר שאין משמרת שמתחילה בשעה 15:00, המשמרות הן מ-07:00 או משעה 19:00 (ראו ע' 13 לפרוטוקול הדיון). גב' טימי הצהירה, ועדותה הייתה מהימנה עלינו, כי היא הגיעה לבית התובע, יחד עם אחראי לוגיסטיקה של המפעל, כדי למסור לו מכתב, ולא מצאה אותו. אשתו אמרה לה שהוא יצא לעבודה. גב' טימי לא הצהירה באשר למועד מדויק של הביקור, אך לשאלות בית הדין השיבה כי היא ביקרה פעם אחת בזמן, תקופת המחלה של התובע ופעם נוספת כדי למסור לו את המכתב, שנוסחו כדלקמן: "הנדון: העדרות מהעבודה מתאריך 10/4/08 הינך נעדר מהעבודה בשיחת טלפון שקיימה איתך טימי-אחראית כ"א הודעת לה כי נפצעת במשחק כדורגל ולכן אינך יכול להגיע לעבודה. גם בשיחת טלפון שקיימתי איתך ביום א' ה-13/4/08 הודעת לי כי אתה הולך לבדיקות ואתה תגיע לעבודה ביום שני ה-14/4/08. אתמול ב-15/4/08 משלא השבת לטלפונים ועדיין לא הגעת נסעה לבקר אותך טימי בביתך, לא נמצאת בבית ולפי דברי אשתך יצאת לעבודה, גם בביקור אחר הצהריים בביתך ע"י גבי לא היית. לפי שמועות שהגיעו אלינו הינך עובד בסטארפלסט מזה מספר ימים. עד היום לא הגעת לעבודה ואינך עונה לטלפונים מהמפעל. במידה והחלטת לעזוב הרי שמין ההגינות היה להודיע לנו. הינך נדרש לתת לספיר את ימי העבודה המגיעים על פי חוק. חברת ספיר תעשיות פלסטיק שומרת על מלוא זכויותיה לתבוע ממך את מלוא הנזקים שיגרמו למפעל. מאחר שתאריך המכתב הוא 16.4.08, לפי האמור במכתב, ביקורה של טימי בביתו של התובע, היה ביום 15.4.08. באותו מועד התובע אכן עבד אצל המעסיק החדש, אצלו התחיל לעבוד באותו תאריך. באשר לאירועים שהתרחשו ביום 14.4.08, העדות הרלוונטית ביותר היא עדותו של מר זאב, שלא העיד במשפט. ב"כ התובע הזכיר את ההלכה לפיה, הימנעות צד מלהביא עד פועלת לחובת בעל הדין שנמנע מזימון העד הדרוש (ראו ע"א 50/89 קופל נ' טלנאר, פ"ד מד (4) 596 וכן י.קדמי, על הראיות, חלק שלישי ע' 1391). אכן, הופעתנו מכך שזאב לא הופיע לדיון הוכחות וכן מן ההסבר שניתן באשר לאי הופעתו. אולם, כלל יסוד בדיני ראיות הוא, כי כל בעל דין, הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה (ראה אליהו הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, עמוד 200 ופסיקה שהוזכרה על-ידו). התובע, מבקש הסעד, נושא בנטל השכנוע שהתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה - דהיינו, אותן עובדות בהן מתנה הדין המהותי את מתן מבוקשו, קרי, המוציא מחברו - עליו הראייה. הנטל הראייתי באשר למעשה של פיטורים הוא על כתפי התובע. יש לנו ספק באשר לאמינות התובע בכל הנוגע לחיפוש של מקום עבודה אחר. נראה לנו מאוד מוזר, בלשון המעטה, כי התובע קיבל הודעת פיטורים, שהפתיעה אותו ביותר, ביום 14.4.08 בשעות האחר הצהריים, וביום 15.4.08 בשעה 07:00 הוא כבר החל לעבוד בעבודה חדשה. כמו-כן, עדותה של גב' טימי לגבי שעות תחילת המשמרת - שבאה לסתור את גרסת התובע, מהימנה עלינו. התובע לא הביא כל עדות התומכת בגרסתו באשר לפיטורים ובהתאם לכך אנו סבורים, כי הוא לא הצליח להרים את הנטל הראייתי על מנת להוכיח שהוא פוטר על ידי מר זאב, כטענתו. בשל כך, יש להעדיף את גרסת הנתבעת, לפיה התובע עזב את העבודה, ולא פוטר. התוצאה מן ההכרעה לעיל היא שיש לדחות את תביעתו של התובע בגין פיצויי פיטורים. 8. תביעה שכנגד: לאחר שקבענו שהתובע התפטר מהעבודה ולא פוטר, חלה עליו חובה ליתן הודעה מוקדמת, בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א -2001. בהתאם לוותק של התובע בעבודה, עליו היה להודיע חודש מראש על עזיבתו, ומשלא עשה כן, עליו לפצות את המעביד בגין תמורת ההודעה שלא ניתנה כדין (סע' 4,5,7 לחוק האמור). הנתבעת חישבה את זכאות התובע לשכר עבודה, דמי מחלה, פדיון חופשה ודמי הבראה בתלוש שכר של חודש 4.2008, זכאות של סה"כ 2,219.93 ₪ - יש לציין כי רכיבים אלה לא נדרשו בתביעה. הנתבעת קיזזה את זכאותו של התובע כנגד תמורת הודעה מוקדמת, שחישבה לפי סך של 3,939.73 ₪ ועל כן, חייב התובע לנתבעת סך של 1,637 ₪, סכום הנדרש בתביעה שנכגד. יש לציין כי השכר הקובע לחישוב הינו נמוך מזה הנטען על ידי התובע ועל כן, מטיב עימו. התובע חב לנתבעת את יתרת תשלום בסכום הנקוב בתביעה שכנגד ובגין סכום זה אנו מחייבים את התובע. 9. לסיכום: לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. על התובע-נתבע שכנגד לשלם לנתבעת-תובעת שכנגד סך של 1,637 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.5.08 ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו-כן, על התובע לשלם לנתבעת-התובעת שכנגד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪. 10. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ניתן היום, ח' טבת תשע"א, 15/12/10, בהעדר הצדדים. עידית איצקוביץ, שופטת מר הארון ממדוחנציג עובדים מר צבי הרשטייןנציג מעבידים כדורגלדיני ספורטרפואהתאונות ספורטדמי מחלה