זהו פסק דין בערעור שהגיש המערער כנגד החלטת ועדת הערר לשירותים מיוחדים (שר"מ) כנגד החלטת ועדת ערר לשירותים מיוחדים מיום 13/10/09. הרקע לערעור:א. המערער, יליד 1959, סובל ממחלות שונות, בעיקר על רקע מחלת הפוליו.ב. למערער נקבעה נכות רפואית בשיעור של 82%, מתוכם 80% בשל נכותו ברגל ימין.ג. המערער מקבל קיצבת נכות כללית מיום 15/4/06.ד. המערער הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן גם: המשיב), תביעה לקבלת שירותים מיוחדים - אולם תביעתו זו נדחתה. כך גם נדחה הערר שהגיש. לאור זאת הוגש הערעור לבית דין זה. נימוקי הערעור בתמצית:א. הוועדה התעלמה מתלונות המערער, מקביעות וועדות אחרות שדנו בעניינו, ומהחומר הרפואי שצורף לערעור.ב. ההחלטה בעניין ניידות בתוך הבית אינה מנומקת דיה, ואין בנימוק שניתן כדי להצדיק את קביעתה.ג. קביעת הוועדה אינה סבירה לאור העובדה לעניין יכולתו להתנייד בתוך הבית, וזאת לאור העובדה שרגלו הימנית משותקת על רקע מחלת הפוליו ובכף הרגל הוא סובל מעיוות קשה המקשה על הדריכה.ד. חוסר ההיגיון בקביעת הוועדה הוא גם לאור העובדה שבגין הנכות הקשה ברגל ימין קיבל המערער 80% נכות כללית, ואף קיבל 80% בתחום הניידות (מחוץ לבית). לאור זאת החלטת הוועדה כי המערער עצמאי בניידות בתוך הבית אינה מתיישבת עם מצבו הבריאותי והתפקודי.ה. הוועדה קובעת במפורש שהמערער "קם ומתיישב בעזרת מקל" - משמע - לפי גרסת הוועדה המערער אינו עצמאי בניידות.ו. מצופה מהוועדה לרדת לכל פעולה מפעולות היומיום בביתו ולהתייחס גם למקרים שהמקל לא נמצא לידו, כולל גם אפשרות לעלייה ולירידה במדרגות - דבר שלא נעשה.ז. המערער מוסיף וקובל על כל אחת מקביעות הוועדה לעניין תפקודו (הלבשה, רחיצה וכו'). כמו כן טוען שהוועדה התעלמה מהרעד בידיים. עמדת המשיב:המשיב ביקש בדיון שקויים להגיב בכתב, אך לא עשה כן למרות שבית הדין נתן למשיב הזדמנות נוספת לעשות כן. אמנם תיאורטית ניתן היה לתת פס"ד על יסוד האמור בכתב הערעור, אלא, שמאחר שמדובר בערעור על החלטת וועדת הערר - אין מקום למתן פס"ד על יסוד כתב הערעור כיוון שאין מקום להחזיר לוועדה תיק, אם בית הדין אינו מוצא טעות משפטית. יחד עם זאת, וככל שיתעורר ספק - יפעל הספק לטובת המערער. קביעת הוועדה:הוועדה מצאה כי המערער עצמאי בתחום הניידות, ההלבשה וההפרשות וכי הוא זקוק לסיוע מוטע בתחום הרחצה והאכילה. עוד קבעה הוועדה כי אינו זקוק להשגחה. בנימוקיה קבעה הוועדה כדלקמן:"בן 50. סובל מבעיה קשה בפרקים עקב מחלת פוליו בילדותו. כמו כן מחלת ריאות רסטרקטיבית. עקב מחלות אלו קיימת מגבלה תפקודית אך בסך הכל מוצא את הדרך לבצע את הפעולות השונות ברמות התפקודיות השונות ואינו זכאי לשר"ם". לאור זאת קבעה הוועדה כי המערער אינו תלוי בזולת בעזרה רבה ברוב שעות היממה. דיון: ראשית, יש לזכור כי מדובר בתביעה שהוגשה לעניין שירותים מיוחדים. לכן, על הוועדה לפעול בהתאם לכללים הנהוגים לעניין שירותים מיוחדים, כאשר הבדיקה הינה בדיקה תפקודית של המבוטח בפעולות היומיומיות: ניידות בתוך הבית, הלבשה, רחצה, אכילה והפרשות, וכן בשאלה האם זקוק להשגחה. שאלת תפקודו מחוץ לבית (כמו למשל: עלייה וירידה במדרגות), אינה רלבנטית (אלא אם כן מתגורר בבית בו יש בתוך הבית מדרגות, דבר שלא נטען כאן). יצויין כי לעניין ניידות מחוץ לבית - קיימת לעניין זה גמלה נפרדת, ועל כן תחום זה - שהוא חיוני לתפקודו מחוץ לבית - מכוסה בדרך של אישור תביעתו לניידות. עוד יובהר כי אין קשר מחייב בין דרגת נכותו הרפואית, לקבלת גמלת שר"ם. מדובר בשני תחומים שונים. יתכן שאדם בעל דרגת נכות נמוכה יותר יהיה זכאי לגמלת שר"מ, ולהיפך - אדם שדרגת נכותו גבוהה, אך בבדיקות לשרותים מיוחדים ימצא כמי שאינו זקוק לגמלה זו. מכל מקום - שאלת סבירות ההחלטה לעניין זכאותו לשירותים מיוחדים אינה נגזרת בהכרח משאלת גובה נכותו, מה גם שעיקר הבעיות של המערער הינן ברגל אחת, וכי על פניו אין לו בעיה תפקודית משמעותית באברי הגוף האחרים החיוניים לתפקוד שוטף. לאור זאת יש לבדוק את החלטת הוועדה והאם יש בקביעותיה משום טעות משפטית בלבד. ודוק: בבדיקת המבוטח לשר"ם, נבדקת שאלת התפקוד - האם אדם זקוק לעזרת הזולת בפעולות היומיומיות, או שמסוגל לבצע את הפעולות באופן עצמאי. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי לעניין רחצה ואכילה - נמצא כי המערער זקוק לסיוע מועט - דבר העולה גם מהבדיקה שערכה לו. כך גם לעניין ההפרשות - אין טעות משפטית, כאשר קבעה כי הוא שולט על הסוגרים באופן מלא ושומר על הגיינה אישית, ולפיכך הינו עצמאי בתחום זה. השאלות הנשאלות הן לעניין ההתניידות בבית עם מקל, ושאלת הצורך בעזרה בהלבשה.לעניין ההליכה בבית עם מקל - הוועדה מציינת כי קם ומתיישב והולך בעזרת המקל. לטענת בא כוחו - מלמד הדבר כי אינו עצמאי לחלוטין. אף שעל פניו ההזדקקות למקל אינה הופכת אותו בהכרח כמי שנזקק לסיוע הזולת, והיות וכאמור לא הוגשה תגובת המשיב - יהיה זה נכון להחזיר את התיק לוועדה על מנת שתתייחס ותבהיר נקודה זו, והאם אין מקום לראותו כמי שזקוק לסיוע מועט. יפה שטיין כך גם לעניין ההלבשה: על פי הבדיקה שבפני אחות בריאות הציבור, המערער "הדגים הפשטת החולצה והלבשה כולל כפתור, גם הפשטת גופיה, הפשיל את מכנסיו ולבש חליצת נעליים נעל ושרך שרוכים", דבר שמלמד לכאורה על ביצוע פעולות באופן עצמאי. יחד עם זאת נרשם בהמשך כי: "בולטת מוגבלות מסויימת והיה צריך לתמרן בין עמידה לישיבה כדי לבצע את הפעולות הנ"ל אך ביצע אותם בעצמו". גם בנקודה זו ולאור הקשיים שצויינו בתפקודו - ומשכאמור - המשיב לא הגיב לאמור בערעור - יהיה זה נכון כי הוועדה תשוב ותבדוק האם בנסיבות אלו יש לראות את המערער, ולו גם כמי שזקוק לסיוע מועט. בנוסף הוועדה תתייחס גם לשאלת הרעד בידיים, ועד כמה יש בו (ככל שישנו) כדי להשפיע לע תפקודו בעניינים אלו. סוף דבר:ענינו של המערער יוחזר לוועדה אשר תבדוק האם אין לראות את המערער כמי שזקוק ולו גם לסיוע מועט, הן לעניין ההליכה (לאור הזדקקותו למקל) והן לעניין ההלבשה (לאור המוגבלות שצויינה). כמו כן תבדוק הוועדה את טענות המערער לעניין הרעד בידיים והאם יש בעניין זה (ככל שישנו) כדי להשפיע על החלטת הוועדה לעניין תפקודו של המערער.ולעניין הוצאות - בנסיבות העניין, כאשר חלק ניכר מנימוקי הערעור נדחה, ומשמאידך - התיק מוחזר לוועדה - ישלם המשיב למערער סך של 1,200 ₪ + מע"מ כשכר טרחת עו"ד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער. ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"א, 54 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים. שירותים מיוחדיםעררועדת ערר