התביעה נשוא תיק זה היא תביעת שיבוב שהגיש המוסד לביטוח לאומי בגין קצבאות שהוא שילם לפלונית (להלן: הנפגעת) אשר נפצעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.9.93. התביעה מבוססת על ההסכם שנחתם בין הצדדים בסוף שנת 1978 והבהרות נוספות שהוסכמו בין הצדדים. התובע הגיש כראיות מטעמו את חוות הדעת שניתנו בתביעת הנפגעת (ת"א 411/94 בביהמ"ש המחוזי בירושלים). חוות הדעת שהוגשו בתביעת הנפגעת פרופ' א. פינסטרבוש, מומחה בתחום האורטופדיה, קבע בחוות דעת מיום 29.11.94 כי בעקבות התאונה נגרמה לנפגעת נכות צמיתה כמפורט להלן: 30% בגין הגבלה קשה בתנועת עמוד שדרה צווארי ומצב לאחר קיבוע של חלק מחוליות הצוואר. 15% בגין הפגיעה במרפק. פרופ' א. רכס, מומחה בתחום הנוירולוגיה, קבע בחוות דעת מיום 13.12.94 כי בעקבות התאונה נגרמה לנפגעת נכות כמפורט להלן: 40% בגין המיפרזיס בינונית משמאל. 10% בגין סימנים פירמידליים, ספסטיות והיפואסטזיה מימין. 5% בגין חולשת העצב הקרניאלי ודיפלופיה לשמאל. ד"ר גורביץ, מומחה אף אוזן גרון קבע בחוות דעת מיום 21.10.95 כי בעקבות התאונה נגרמה לנפגעת נכות צמיתה בגובה 15% בגין צלקות בצוואר ונכות נשימתית בגובה 5%. פרופ' שאקו, מומחה שיקום קבע בחוות דעת מיום 26.2.95 כי בעקבות התאונה איבדה הנפגעת את היכולת לעבוד ולהשתכר למחיתה. קביעות המוסד לביטוח לאומי הנפגעת הגישה תביעה לקצבת נכות כללית ביום 17.7.94. אבחון מיום 21.7.94 מצב אחרי תאונת דרכים מולטיטראומה בעצמות, מערכת עצבים ולסת - 100% הנכות שנקבעה הייתה זמנית עד ליום 31.8.95. האבחון הבא המצוי בתיק הוא מיום 8.8.95 והוא נערך בשל תום הזמניות. ממצאי האבחון הרפואי מיום 8.8.95 מצב אחרי תאונה - המיסינדרום משמאל - 40% פגיעה בעצב V - 20% צלקות בפנים ובצואר - 10% פגיעה וסטיבולרית - 10% הגבלות תנועות מרפק שמאל - 10% אחוי אחורי עמ"ש צווארי - 20% ליקוי ראיה - 10% מ.א. הצרות הקנה - 5% נכות משוקללת: 76% הנכות שנקבעה היא נכות יציבה. קביעת הרופא המוסמך מיום 8.8.95 הייתה כי צירוף הליקויים של הנפגעת גורם לכך שהיא אינה מסוגלת לעבוד. הרופא המוסמך המליץ על פתיחת תיק כעבור שנתיים, דהיינו בשנת 1997. אין מחלוקת כי הנפגעת לקתה במחלת סרטן ביום 10.8.97. חוות הדעת שהוגשו תומכות בכך שהנכויות שקבע המוסד לביטוח לאומי עד לפרוץ מחלת הסרטן ביום 10.8.97 נובעות כולן מתאונת הדרכים שאירעה ביום 21.9.93. כפי שטוען ב"כ הנתבעים, באבחון הרפואי מיום 21.1.01 נרשם כי הנפגעת פתחה חנות של לבני נשים, כדי שתהיה עסוקה. לעובדה זו אין משמעות בכל הנוגע לזכות המוסד לביטוח לאומי לשיפוי על פי ההסכם. הנתבעים חייבים בשיפוי התובע בגין תקופה זו גם מטעמים של השתק, וזאת לאחר שהם ניכו מהפיצוי שקיבלה הנפגעת בגין תקופה זו את קצבאות המל"ל המתאימות. הקביעות לאחר פרוץ מחלת הסרטן ביום 12.10.97 הגישה הנפגעת בקשה לבדיקה מחדש לפי תקנה 37. הנימוק לבקשה היה אבחון של מחלה אונקולוגית. ביום 18.12.97 הגישה הנפגעת תביעה לקצבת שירותים מיוחדים. באבחון מיום 22.12.97 נקבעה לנפגעת נכות בגובה 100% בגין מחלת הסרטן בנוסף לנכויות שנגרמו בתאונה. הנכות נקבעה החל מיום 10.8.97. קביעה מיום 22.12.97 סרטן צוואר הרחם - 100% מיום 10.8.97 שיתוק - 40% פגיעה עצב V - 20% צלקות פנים - 10% פגיעה וסטיבולרית - 20% ע"ש צווארי - 20% ליקוי ראיה - 10% סינוסיטיס - 5% אבחון נוסף אשר קיים בתיק הנו מיום 25.2.01. ממצאי האבחון הרפואי מיום 25.2.01 מחלת מעיים - 30% אסטמה - 0% צלקות פנים - 10% ליקוי שמיעה- 20% הגבלה בינונית בכפוף הצוואר - 20% הגבלה ביישור המרפק - 10% חולשת פלג גוף שמאלי - 30% ליקוי ראיה - 10% סינוסיטיס - 5% באבחון זה אין התייחסות למחלת הסרטן, וכפי שטען ב"כ הנתבעים, יתכן שהמסמך חסר, שכן בחוות דעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות נרשם: "סרטן צוואר הרחם. מצב אחרי מולטי טראומה." דו"ח ועדה לעררים מיום 7.11.01 "מתוך התיק עולה תמונה של אישה חרוצה שעבדה כל עוד מצבה הרפואי איפשר זאת.התובעת ידועה כסובלת מקרצינומה של צוואר הרחם מזה מספר שנים ומהחומר הרפואי העדכני שהוצג בפני הועדה קיימת עדות להתפשטות המחלה..." "מחישוב צמצום עולה כי חל צמצום משמעותי ביותר בכושר השתכרותה הועדה מקבלת את הערר בהתאם לחישוב הצמצום." סיכום הנכויות הרפואיות ביום 27.3.07 במסגרת תביעה לשר"ם מרפק - 10% חולשת צד שמאל - 30% ליקוי ראיה - 10% סינוסיטיס - 10% ניקוב מעי - שני אשפוזים - 100% החלמה מקוליטיס - 50% כריתת שד - 15% צלקת - 10% ליקוי שמיעה - 20% ע"ש צוארי - 20% מדוחות הועדות הרפואיות עולה כי מאז פרצה מחלת הסרטן לנפגעת נקבעה נכות משמעותית גם בגין מחלה זו והשלכותיה. דיון לטענת המוסד לביטוח לאומי על הנתבעים לשאת במלוא קצבת הנכות ששולמה לנפגעת עד למועד בו היא נפטרה. התובע מסתמך בטיעוניו על פסק דין שניתן בע"א (מחוזי י-ם) 11066/07 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם במאגרים, 16.9.07)). באותו מקרה לקתה הנפגעת במחלת ריאות, אשר בגינה נקבעה לה נכות בשיעור של 40%, לאחר שכבר הוכרה כזכאית לקצבת נכות כללית בעקבות תאונת הדרכים וביהמ"ש פסק: "זכאותה של גב' טויזר לקצבת נכות כללית מלאה התגבשה עוד עובר לקביעת נכות נוספת בגין מחלת הריאות - שרק אשררה זכאות זו, הקיימת ממילא, במשנה תוקף. ודוק: על פי אותו רציונל, לא מחלת הריאות היא שבעטייה נקבע לגב' טויזר אי הכושר המדובר - 75% שכן זו אך השתלבה במסד רפואי רחב קיים שכבר עיגן אותו בשלבים מוקדמים יותר. בנסיבות אלו, אין מקום להחיל על נסיבות העניין את הלכת "פרלה עמר". לטענת התובע הלכת פרלה עמר ((רע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 18.5.03)) חלה על מחלות אשר קדמו לתאונה ולא שפרצו לאחר מכן ולכן לא חלה על המקרה הנדון. לטענת הנתבעים מרגע שניתנה נכות של 100% בגין מחלת הסרטן, בלעה נכות זו את הנכויות שנגרמו בתאונה, ואת הגמלאות המשולמות יש לייחס אך ורק למחלה. לטענת ב"כ הנתבעים יש להחיל על המקרה בהתאמה את הלכת חננשוילי (ע"א 248/86 עזבון חננשוילי נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(2) 529 (1991)) בה נפסק כי המוות - תוצאת התאונה השנייה "בלע" ומחק את תוצאות התאונה הראשונה. בפרשת גבאי (ע"א 617/80 גבאי נ' תע"ל, פ"ד לו3) 337 (1982)) נפסק: "כשנפגע אדם כתוצאה מרשלנותו של מזיק, והוא נפגע שוב לאחר מכן ולפני מתן פסק-דין בפגיעה שנייה, שאינה תוצאת הפגיעה הראשונה, כי אז אין המזיק חייב לשאת בנזקים, שנגרמו כתוצאה מהפגיעה השנייה, שבגללה בלאו הכי נשלל מהניזוק כושר השתכרותו, זמנית או לצמיתות. דעה זו מקובלת, ואין עוררין עליה בכל הנוגע לפגיעה שניה שהיא מחלה או אירוע שאין בגינו אחריות על מאן דהוא, "פגיעה בידי שמים"..." בפרשת חננשוילי נפסק: "באמדן הנזק לעתיד מתחשבים בארועים ובהתפתחויות העלולים או עשויים לקרות במהלך חייו של הנזוק ואלה שכבר קרו עד למתן פסק הדין, שבכחם להגדיל את נזקיו או להקטינם." אין בפני ראיות מהן ניתן ללמוד במדויק על כושר השתכרותה של הנפגעת בפועל בתקופות השונות. מדוחות הועדות עולה, לכאורה, כי בשלב מסוים לאחר התאונה היא פתחה חנות בגדים ובשלב מסוים לאחר שפרצה מחלת הסרטן היא נאלצה לסגור את החנות. לו היינו דנים בתביעת הנפגעת, היה מקום לבדוק האם בשל מחלת הסרטן נפגע לחלוטין כושר השתכרותה ואם המסקנה הייתה חיובית, כי אז לאור הלכת חננשוילי, לא היה מקום להטיל על הנתבעים חובת פיצוי בגין התקופה שלאחר פרוץ המחלה ובמקביל, לא היה מקום לנכות את הקצבאות שקיבלה הנפגעת מהמוסד לביטוח לאומי בגין תקופה זו מהפיצוי שהיא הייתה זכאית לקבל. אלא שתביעת המוסד לביטוח לאומי היא עפ"י ההסכם ולא לפי דיני הנזיקין. לפי הלכת פרלה עמר, אשר הוחלה גם על הסכמי השיפוי בין המוסד לביטוח לאומי ובין חברות הביטוח (רע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם במאגרים, 29.3.09)) חיובן של המבטחות להחזיר למוסד לביטוח לאומי את הקצבאות ששילם מותנה בקיומו של קשר סיבתי בין תאונת הדרכים ובין הקצבאות ששולמו. הקצבאות בתקופה שלאחר פרוץ המחלה שולמו לנפגעת הן בגין הנכויות שנגרמו בתאונה והן בשל הנכויות הנובעות מהמחלה ולא ניתן לומר כי ניתק הקשר הסיבתי בין התאונה ובין תשלום הקצבאות. כפי שנפסק בע"א (מחוזי י-ם) 6414/05 המוסד לביטוח לאומי נגד קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (לא פורסם, 27.12.05) בו נדון ערעור על פסק דינו של השופט וינוגרד בת"א (שלום י-ם) 13497/02 (פורסם במאגרים, 17.6.05), בחלוקה יחסית בין הנכויות הקשורות לתאונה ובין אלו שאינן קשורות לתאונה יש כדי להשלים את הראיה הכוללת של הנכויות ועשיית הצדק בין הצדדים, במתכונת שהותוותה בהלכת פרלה עמר, גם אם אינה חלה במדויק בנסיבות אותו מקרה. עוד נפסק בערעור הנ"ל כי: "משהוכרה הנכות הכללית יש לבחון את כל גורמיה ובהתאם לכך לחלק בין הגורמים עקב התאונה ובין אלו שאינם עקב התאונה. לגישתנו, עמדה זו אמורה לבוא לידי ביטוי גם במצב ההפוך, שבו ניתן היה להכיר בנכות הכללית גם אלמלא התאונה, אך בסופם של דברים הנכות הכללית כוללת גם את הנכויות מתאונה, בין אם תאונת דרכים ובין אם תאונה אחרת. גם אז אנו סבורים שראוי ונכון לחלק באופן יחסי בין הצדדים את חיובי הגימלאות, ולא להפיל את הסיכון כולו על המוסד לביטוח לאומי". באותו ערעור נפסק עוד כי: "ככלות הכל, הכוונה היא להקל במסכת ההתדיינויות שבין המל"ל ובין חברות הביטוח וקרנית. לשם כך נועד ההסכם שנעשה עוד בשנות ה- 70' ואשר תוקן מדי פעם בפעם. כל שנדרש הוא לקבוע מנגנון באשר לחלוקה היחסית של הגורמים לתוצאת ההכרה בענף הנכות הכללית. כמובן מוטב יהיה אם הצדדים ישכילו להגיע ביניהם להסכם בנושא זה, אך כל עוד הדבר לא עולה בידיהם, אין מנוס אלא שבית המשפט יכריע בהתאם למתכונת הכללית, כפי שהותוותה בפסק הדין פרלה עמר" . בנסיבות המקרה ועפ"י עקרונות פסק הדין בעניין פרלה עמר על הנתבעים להחזיר למוסד לביטוח לאומי מחצית מהקצבאות ששולמו בתקופה בה לקתה הנפגעת במחלת הסרטן ועד לפטירתה. המקרה שבפני שונה מזה שנדון בע"א (מחוזי י-ם) 11066/07 הנ"ל בכך שבמקרה הנדון הנכות בגין מחלת הסרטן, כשלעצמה, מזכה את הנפגעת בקצבת נכות כללית מלאה. תביעת הנפגעת הסתיימה בפשרה לפני שפרצה מחלת הסרטן. לאור השינוי המשמעותי בנסיבות ולמרות שמהפיצוי שנפסק לנפגעת נוכו הקצבאות ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי, אין מקום לחייב את הנתבעים בשיפוי על בסיס השתק. ביחס לריבית, כפי שנפסק: "בהסכם בין הצדדים אין תנאי המסייג הוראה זו. יש להניח, כי הצדדים שיוו לנגד עיניהם, כי במהלך הזמן והמקרים הרבים יתגלעו ביניהם מחלוקות לגיטימיות לא מעטות, חרף זה הם בחרו שלא לסייג את סעיף הריבית המיוחדת בהסתייגות כלשהי, ומכיוון שההוראה ברורה ופשוטה, אין גם מקום בהליך זה לסייגה" (ע"א (מחוזי י-ם) 9105/06 ביטוח לאומי נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 2.7.06)). על הנתבעים לשלם את הריבית על פי ההסכם, למעט בתקופה בה ניתנה לתובע ארכה להגשת התביעה עם תום תקופת ההתיישנות. סיכום על פי ההסכם על הנתבעים להחזיר לתובע 80% מהקצבאות ששילם. הנתבעים יחזירו לתובע 80% מהקצבאות ששילם עד ליום 10.8.97. כמו כן יחזירו הנתבעים לתובע 80% ממחצית הקצבאות ששילם התובע עד להפסקת תשלום הקצבאות. לסכומים יש להוסיף ריבית על פי ההסכם ממועד הדרישה (18.8.02) למעט בתקופה בה קיבל התובע מהנתבעים ארכה להגשת כתב התביעה לאחר תום תקופת ההתיישנות. אם תתעורר בין הצדדים מחלוקת לגבי החישוב העדכני, יגיש התובע חישוב עדכני לביהמ"ש ולאחר קבלת עמדת הנתבעים, יינתן פסק דין משלים. הנתבעים ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 10.4% מהסכומים שנפסקו. תאונת דרכיםביטוח לאומי