1. התובעת הגישה תביעה לתשלום שכר המכונה "שכר עידוד" במסגרת תפקידה כממונה באגף תלונות הציבור במשרד החינוך וכן תבעה חלק הפרשות מעסיק בגין אי תשלום שכר העידוד. 2. ואלו הן העובדות הרלוונטיות בתיק זה אשר אינן שנויות במחלוקת: א. התובעת החלה לעבוד בשירות המדינה ביום 4/3/79. ב. בשנים 1984 ועד 1999 הועסקה התובעת כעו"ד בלשכה המשפטית של משרד החינוך בדרוג המשפטנים. ג. בחודש דצמבר 1999 התובעת עברה לעבוד ביחידה לפניות הציבור. ד. ביום 1/8/00 מונתה התובעת לתפקיד מנהלי, כממונה באגף פניות הציבור. ה. התובעת המשיכה להיות מדורגת, באישור נציבות שירות המדינה, (להלן: נש"מ), בדירוג משפטנים ושכרה שולם לה בהתאם לדירוג זה. במסגרת מעבר תפקידה, קיבלה התובעת בהחלטה מיוחדת של נש"מ, העלאה לדרגה א'4 בדירוג המשפטנים. 3. ראיות ועדים הגישו תצהירים והעידו בפנינו, התובעת, הגב' מרקוביץ הניה והגברת שולמית לוי, עובדת באגף משאבי אנוש במשרד החינוך. 4. הסוגיה המרכזית השנויה במחלוקת בין הצדדים הנה האם התובעת זכאית לתשלום שכר עידוד במסגרת עבודתה ביחידה לפניות הציבור. התובעת טוענת, כי לאור אופי עבודתה המנהלי והעובדה כי באגף בו היא עובדת נהוגה שיטת שכר עידוד, יש לראותה כמי שזכאית לתוספת. הנתבעת טוענת, כי עובדים בדירוג המשפטנים אינם זכאים לתשלום שכר עידוד ומאחר והתובעת מועסקת בתפקידה בדירוג המשפטנים ולא בדירוג המח"ר אין היא זכאית לתשלום התוספת. 5. דיון והכרעה התובעת הועסקה משנת 1984 כעורכת דין בלשכה המשפטית במשרד החינוך. תנאי שכרה של התובעת שולמו לה בהתאם לדירוג המשפטנים ובכלל זה קיבלה תוספות שכר ייחודיות המוענקות לעובדים בדירוג המשפטנים - תוספת תמריץ ותוספת משפטנים. התובעת התמודדה במכרז לתפקיד מנהלת האגף לפניות הציבור במשרד החינוך ואף נבחרה לכהן בתפקיד זה. תפקידה של התובעת כמנהלת האגף לפניות הציבורי הנו תפקיד מנהלי גרידא ואיננו תפקיד משפטי. למרות האמור המשיכה התובעת להיות מדורגת בדירוג המשפטנים, קיבלה העלאה בדרגה והמשיכה לקבל את תוספות השכר הייחודיות לדרוג המשפטנים. 6. אין חולק, כי באגף פניות הציבור מופעלת שיטת שכר עידוד מזה שנים רבות ובמסגרת זו מתבצעת מדידת עבודה באמצעות מדדים מוגדרים ואובייקטיביים המבוקרים בצורה רצופה. התובעת, פנתה לממונים עליה ודרשה לקבל תוספת שכר עידוד בטענה, כי היא מבצעת עבודה מנהלית וכי תקן משרתה ותפקידה, כיתר העובדים במחלקה, מקנים לה זכאות לקבלת התוספת. יצויין, כי הנתבעת כימתה את תפוקת עבודתה של התובעת והכלילה במסגרת חישוב הזכאות לשכר עידוד ליתר העובדים. 7. עניינה של התובעת הובא בפני הועדה המרכזית (ועדה פריטטית). בקשתה של התובעת לא אושרה לאור חילוקי דעות בין עמדת ההסתדרות לפיה יש לאשר לתובעת תשלום שכר עידוד שכן היא מבצעת תפקיד מנהלי לבין עמדת המדינה כי התובעת איננה זכאית לקבלת שכר עידוד בשל דירוגה. 8. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה, כי התובעת איננה זכאית לשכר עידוד. התובעת, מועסקת בתפקיד מנהלי לאחר שבחרה לעבור מתפקידה כעורכת דין במחלקה המשפטית לתפקיד מנהלי ניהולי כמנהלת אגף תלונות הציבור. אין ספק, כי בתפקידה החדש התובעת ביצעה עבודה מנהלית גרידא וכי עובדי המחלקה תחת ניהולה, זכאים לקבלת שכר עידוד ומקבלים התוספת בפועל. יחד עם זאת ולמרות האמור אין בכך כדי לזכות את התובעת בתשלום שכר עידוד שכן עובדי המחלקה הנם עובדים אשר מדורגים בדירוג המח"ר וככאלה התקבלה חיובית לגבי זכאותם לקבלת שכר עידוד. מהראיות שהובאו בפנינו עלה, כי התובעת בחרה להמשיך בדירוג המשפטנים בתפקידה החדש לאור העובדה כי שכר דירוג המשפטנים גבוה יותר משכר בדירוג המח"ר, דירוג זה המעניק לה הטבות ותנאים במסגרת תפקידה אשר אינם מוענקים לעובדי האגף. התובעת אף קיבלה העלאה בדרגה, בהחלטה מיוחדת וחריגה של נש"מ. זאת ועוד, התוספת להן התובעת זכאית במסגרת דרוג המשפטנים מוכרת לצורת הפרשות לפנסיה שלא כתוספת שכר עידוד אשר איננה מוכרת לצורך הפרשות פנסיוניות. משבחרה התובעת בדרוג המשפטנים, חלים עליה הכללים וההוראות הקיימים בהסכמים הקיבוציים ובהסדרים הקיבוציים החלים על עובדים אלה. 9. הנימוקים לשלילת זכאותה של התובעת מתבססים על ההלכה הקובעת, כי תוספות השכר המוענקות לעובדים נלוות לדרוג אליהם העובדים משויכים ואינן קשורות לתפקיד אותו העובד מבצע בפועל: אין זה מתקבל על הדעת - והדבר נוגד מושכלות ראשונים של מינהל תקין - שעובד המועסק במשרה השייכת לדירוג מסויים יזכה לתוספת שכר הניתנת לבעלי דירוג אחר, גם אם הוא עונה לתנאים המילוליים של התוספת (לדוגמא, בענייננו, הופעה בוועדות סטטוטוריות). במילים אחרות, על פני הדברים, גם אם המערער ייצג את המשטרה בוועדות סטטוטוריות, הוא אינו יכול להיות זכאי לתוספת הופעה למשפטנים מן הטעם הפשוט שהוא לא היה מדורג בדירוג זה. הענקת תוספת שכר מדירוג מסויים למי שמדורג בדירוג אחר פוגעת בהרמוניה של הדירוגים, יוצרת חוסר אחידות במערכת השכר ואינה עולה בקנה אחד עם ניהול מקצועי של כח אדם, (ע"ע (ארצי) 770/06 דניאל סנה נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 23/7/08). 10. ויודגש, גם במסגרת ניהול ההליכים בתיק ניתנה לתובעת האפשרות לעבור לדירוג המח"ר אולם היא סירבה. יוער, כי התובעת אף התחמקה בעדותה מעניין זה וניסתה לשוות מצב בו היא לא בחרה את דרוג שכרה. בעניין זה אף הוגשה על ידי המדינה סימולצית שכר לפיה שכרה של התובעת לפי דרוג המשפטנים עומד על סך של 11,084 ₪ ואילו שכרה של התובעת לו הייתה מדורגת בדירוג המח"ר היה עומד על סך של 9272 ₪ בלבד. 11. לאור כל האמור לעיל הרי שהתובעת איננה זכאית לקבלת תוספת שכר עידוד. 12. טענת האפליה התובעת טענה, כי כל עובדי האגף מבצעים עבודה בעלת אופי זהה ומתוגמלים בשכר עידוד. קבוצת האגף היא קבוצת השוויון אליה משתייכת והיא מהווה חלק ממנה הן באופי עבודתה והן בהכללתה לצורך חישוב שכר עידוד. יתרה מכך נטען, כי התובעת מבצעת בפועל עבודה מעבר לנורמה שבגינה היא זכאית להיכלל בחישוב שכר עידוד ולכן, על הנתבעת חלה חובה מוגברת שלא להפלותה מעובדי האגף האחרים. הנתבעת טענה, כי התובעת איננה מופלית לרעה ביחס לעובדים האחרים באגף שכן קיים שוני רלוונטי בין התובעת לעובדי קבוצת האגף. התובעת מדורגת בדירוג המשפטנים ולא בדירוג המח"ר כיתר עובדי האגף, ומקבלת תוספות ייחודיות שאינן משתלמות לעובדי האגף. 13. בהקשר לטענת האפליה והשתייכות קבוצת השוויון כבר נפסק, כי לא ניתן לבסס טענת הפליה כאשר מדובר בדירוגים שונים באשר לכל דירוג אפיוני שכר הייחודיים לו. מקורם של פערי השכר בין דירוגים שונים בהסכמים קיבוציים ושינויים בהרכב השכר הינם דבר טבעי מקובל ונהוג, "שירות המדינה תנאי העבודה של רוב העובדים נקבעים בהתאם לדירוגם ודרגתם על פי הסכמים והסדרים קיבוציים, שהם תוצאת משא ומתן וניסיון רב שנים. קביעת השכר והזכויות הנוספות נגזרת מדירוג העובדים על פי מקצועם בדירוגים השונים: משפטנים; עובדים סוציאליים; מהנדסים; דירוג המח"ר ועוד. כן מושפעים השכר ושאר הזכויות מויתקו של העובד, תפקידו, תקן המשרה אותה הוא ממלא, מצבו האישי של העובד ועוד. מדובר במערך מורכב של העסקת מאות אלפי עובדים שהתפתח משך השנים, תוך התייחסות לתמורות הרבות בשוק העבודה. ביחס לחלק נכבד מן העובדים תנאי העבודה הינם פרי משא ומתן בין המעסיק הציבורי לבין ארגוני העובדים. בהעדר פגם חמור במערך זה, אין מקום להתערבות בית הדין במרקמו ובכלליו", ע"ע (ארצי) 222/06 שושנה כרם נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 26/7/07). 14. במקרה שלפנינו אנו סבורים, כי יש לדחות את טענת האפליה של התובעת שכן קיים שוני רלוונטי בין התובעת לבין קבוצת עובדי האגף. התובעת כאמור, מדורגת בדירוג המשפטנים מתוך בחירה חופשית ומושכלת. התובעת זכאית לתוספות שכר ייחודיות לעובדים בדירוג המשפטי וכן שכר הבסיס אותו התובעת מקבלת בפועל גבוה יותר משכר הבסיס לעובדים מקבילים בדירוג המח"ר. לאור האמור ובהתאם להלכה הקובעת, מדובר בתנאי שכר שונים הניתנים לעובדים בדירוגים שונים ואין בכך משום אפליה שרירותית כפי שטוענת התובעת. אין בעובדה כי התובעת מבצעת עבודה מנהלית ולא עבודה משפטית כדי לבסס את זכאותה לתשלום תוספת השכר הניתנת לעובדים בדירוג המח"ר בלבד. זאת ועוד יובהר, כי התובעת איננה מעוניינת לעבור לדירוג המח"ר ולקבל את התוספת אותה היא תובעת. בכך התובעת למעשה מבקשת ליהנות מההטבות הניתנות לעובדים בדירוג המשפטי וכן לעובדים בדירוג המח"ר. בית הדין הארצי לעבודה דן בעניין זה ופסק, כי מדובר בדרישה המהווה חוסר תום לב באשר לא ניתן לדרוש ליהנות "גם וגם" מכלל ההטבות הניתנות לדירוגים שונים בשירות המדינה, (ראה ע"ע 1339/02 מאיר נתן ואח' נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 24/11/03). במקרה שלפנינו התובעת אף קיבלה דרגה אישית בהחלטה מיוחדת של נש"מ לאור מעברה לתפקידה החדש. דרגה זו העניקה לתובעת רמת שכר גבוהה וחריגה אף יותר ביחס לעובדים בדרוג המשפטנים וביחס לעובדים בדירוג המח"ר. לאור האמור, אין כל הצדקה לדרישתה של התובעת לקבלת תוספת השכר כאמור. 15. טענה נוספת שהועלתה על ידי התובעת הנה, כי אין היא זכאית לכל התוספות הניתנות לעובדי הדירוג המשפטי ולכן לכאורה, היא מקופחת פעמיים. מדובר ב"תוספת הופעה" אשר ניתנת לעובדים בדירוג המשפטי אשר אין התובעת זכאית לקבלה במסגרת שכרה. מהעדויות והראיות שהובאו בפנינו התברר, כי התובעת אכן איננה זכאית לתוספת הופעה בשל העובדה, כי היא איננה מופיעה בערכאות שיפוטיות ועל כן, איננה ממלאת אחר התנאי המאפשר תוספת הופעה. אין כל קשר בין עבודתה המנהלית לבין אי זכאותה של התובעת לקבלת תוספת הופעה. 16. לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית. 17. לאור הכרעתינו זו התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪. שכר עידודעובדי מדינה