שחרור מוקדם אסירים

מהו חוק שחרור מוקדם של אסירים ? החוק הקרוי חוק לשחרור מוקדם של אסירים [תיקוני חקיקה] התשס"א-2001 [להלן - חוק שחרור מוקדם אסירים]. חוק זה פורסם ברשומות ביום 15.2.01 ונכנס לתוקף ביום 1.3.01. הוא תיקן את סעיפים 49 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 [להלן - חוק העונשין] ו - 28 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב - 1971 [להלן - פקודת בתי הסוהר], בקובעו כי ועדת שחרורים רשאית לשחרר אסיר לאחר שריצה מחצית מתקופת המאסר שנגזר עליו, במקום שני-שליש הימנה כפי שהיה עד כניסתו לתוקף של חוק שחרור מוקדם אסירים. אך חוק שחרור מוקדם אסירים לא האריך ימים ובוטל על ידי חוק שחרור על תנאי. חוק שחרור על תנאי פורסם בספר חוקים 1795 מיום 20.6.01 ועל פי הוראת סעיף 46 שבו תחילתו ביום 1.1.02. ראויה לציון הוראת סעיף 3 המחזירה לתוקפו את הדין שקדם לחוק שחרור מוקדם אסירים - שסמכות ועדת השחרורים לשחרר אסירים חלה רק אם ולאחר שהאסיר סיים לרצות שני שליש מעונשו, ולא מחצית. הוראות החוק החדש כיצד יש לפרש את תחולתו של החוק החדש ביחס לאותה קבוצת אסירים שדינם נגזר לפני פרסומו? האם הוחלו גביהם באורח אקטיבי כל הוראותיו ובהן הוראות בדבר סדרי דין, סמכויות ועדת השחרורים לבטל שחרור על תנאי, ההגבלות על הסמכות לשחרר עברייני מין ועוד, או שמא יש לפרשו כך שעניינם של האסירים הללו בנושאים אלה או בנושאים אחרים יידון על פי הדין הקודם? שאלה זו נדונה בבית המשפט העליון [רע"ב 1559/03 מדינת ישראל נגד דני סויסה] והוכרעה לטובת המסקנה כי חוק שחרור על תנאי מחיל את עצמו החלה אקטיבית על כל האסירים שביום פרסומו הם במעמד של אסיר ברישיון. קביעה זו חלה גם כשמדובר בתחולת החוק על אסיר שדינו נגזר לפני פרסומו של חוק שחרור על תנאי והוא מבקש להתייצב בפני ועדת השחרורים לשם שחרור על תנאי [להלן - גם אסיר ותיק]. גם עליו הוחלו באופן אקטיבי כל הוראות החוק החדש, בשינוי הבא: ועדת השחרורים תהיה רשאית לשחררו בתום מחצית התקופה. ההוראה כלולה בהוראת המעבר שבסעיף 48[ב] לחוק החדש שזה לשונה: "[ב] אסיר, שנגזר עליו עונש מאסר לפני פרסומו של חוק זה [...], יחולו עליו הוראות חוק זה בשינוי הזה: בסעיפים 2 ו- 3, במקום "שני שלישים מתקופת המאסר" יבוא "מחצית מתקופת המאסר". חוק שחרור על תנאי לא השאיר בתוקפה שום הוראה מהוראות חוק שחרור מוקדם אסירים והזֵכֶר היחיד שנותר ממנו הוא אותה הוראת מעבר. [ראו, רע"ב 3748/02 אייל גרצברג נגד סגן מנהל בית סוהר איילון - פסק דין מיום 28.8.02 - נבו המאגר המשפטי הישראלי]. ניתן ללמוד על האקטיביות של החוק בין השאר מהוראות סעיף המעבר וגם מביטול הסעיפים הרלבנטיים בפקודת בתי הסוהר ובחוק העונשין ומביטולו הגורף של חוק שחרור מוקדם אסירים. בית המשפט ציין כי המחוקק הקפיד לשמר לאסירים הותיקים את הזכות להתייצב בפני ועדת השחרורים בתום מחצית התקופה, אך לא שמר להם "זכויות" אחרות: שהמאסר חלף-הקנס יבוא במניין תקופות המאסר ו"הזכות" להשתחרר שוב על תנאי גם מתקופת השליש שהופקעה. אותנו מעניין מה הפרשנות של המנעות המחוקק מלשמר את כל הזכויות הישנות אלא אך אחת מהן. כדי להקל על הדיון נשתמש במונח "זכות", למרות שאין מדובר ב"זכות" במובן המקובל של המונח. אילו כל חפצו של המחוקק היה אך ורק לשמר את זכות "המחצית" יכול היה להסתפק בהוראת המעבר הכללית שבסעיף 22 לחוק הפרשנות תשמ"א - 1981. במקרה כזה לא הייתה מתקפחת זכותו של האסיר, שכן על פי סעיף זה - "22. סייגים לכוחו של ביטול ביטולו של דין אין כוחו יפה - [3] להשפיע על זכות או חיוב שלפי הדין המבוטל". הזכות להתייצב בפני ועדת השחרורים בתום ריצוי מחצית תקופת המאסר מקורה בחוק שחרור מוקדם אסירים, וברי שעצם ביטולו של זה על ידי חוק שחרור על תנאי אינו פוגע בתוקפה של הזכות. אלא, שהמחוקק ביקש להחיל על האסירים הוותיקים את כל יתר הוראות החוק החדש, ולשם השגת מטרה זו לא די בהוראת המעבר הכללית; היה צורך בהוראת מעבר מפורשת. פרט לתקופת המאסר, כל הוראות החוק החדש מוחלות ללא כל הסתייגות באופן אקטיבי על אסיר ותיק, כדוגמת העותר. בהוראות הללו כלולה ההגדרה של המונח "מאסר" שבסעיף 1 לחוק שחרור על תנאי. על פי ההגדרה - "מאסר" - מאסר שנגזר במשפט פלילי, למעט מאסר בשל אי תשלום קנס" הגדרה זו יש בה חידוש לעומת הדין ששרר לפני כניסתו לתוקף של חוק שחרור על תנאי. על פי הדין הקודם [חוק העונשין ופקודת בתי הסוהר], מוסמכת היתה ועדת שחרורים להורות על שחרור מוקדם ברישיון גם ממאסר חלף-קנס, ולא רק בגין מאסר שהוטל כעונש עיקרי. לצורך שחרור ברישיון דינם היה אחד. מסקנה זו עולה מפרשנותו של סעיף 49 לחוק העונשין לאור ההסטוריה החקיקתית שלו וגם לאור הוראות סעיף 71[ה] לחוק העונשין. [ראו ע"פ 1100/91 מדינת ישראל נגד מחמד עלי חסן ג'עפרי פ"ד מז[1], 418, 425]. גם נציבות שירות בתי הסוהר פֵירשה כך את הדין וקבעה בפקודת נציבות 04.23.00 מיום 1.4.01 כי - "דינו של אסיר השפוט בגין אי תשלום קנס הוא כדין אסיר פלילי ויחולו לגביו כל ההוראות החלות על אסיר פלילי, לרבות הוראות בדבר שחרור מוקדם ושחרור מנהלי". יישומה האקטיבי של ההגדרה משמעו שמיום תחילתו של חוק שחרור על תנאי - 1.1.02 - אין ועדת השחרורים מוסמכת לשחרר את האסיר על תנאי משליש המאסר חלף-הקנס, כל שכן ממחציתו. הוראה זו משנה לרעה את מצבו של מי שנגזר דינו לפני חוק שחרור על תנאי וטרם מָלאה מחצית עונשו: אלמלא החוק החדש, לו התייצב בפני הועדה עם השלמת ריצוי מחצית התקופה הכוללת, הייתה הועדה מתייחסת אל המאסרים שריצה ועודנו מרצה כאל תקופה אחת והיתה רשאית לשחרר אותו מיתרתה. אך אם יתייצב האסיר בפני הוועדה לאחר יום תחילתו של חוק שחרור על תנאי - 1.1.02 - הסמכות לשחרר על תנאי שוב אינה חלה אלא על עונש המאסר העיקרי. תקופת המאסר חלף-הקנס אינה נלקחת עוד בחשבון. אם עמדתו של ב"כ העותר נכונה וצריך להחיל על העותר את ההגדרה הקודמת של המונח "מאסר", כי אז אין חשיבות לשאלה איזה עונש ריצה העותר קודם, והוא יֵרָאה כמי שהוטלו עליו שבע וחצי שנות מאסר [90 חודש]. מחציתם נופלת ב - 18.2.04 או בסמוך לכך. אם עמדת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה נכונה, יש לראות את העותר כמי שנגזרו עליו רק ארבע וחצי שנות מאסר. לפי גישה זו, מה שריצה העותר תחילה הוא המאסר בגין אי תשלום הקנס, אך התקופה אינה באה כלל במניין. ביום 12.10.03 הוחל ריצוי עונש המאסר העיקרי, שהוא, ורק הוא, היחיד הרלבנטי לענייננו. ריצוי מחצית עונש המאסר העיקרי יסתיים, לכל המוקדם, ב - 12.1.06 או בסמוך לו ואז, ו רק אז, תהיה ועדת השחרורים מוסמכת לשקול האם לשחררו ממחצית העונש. בכל הנוגע לעותר הוא הפסיד את הסיכוי שינוכו שנה וחצי ממאסרו [מחצית מתקופת המאסר בגין הקנס]. החלתו של החוק החדש על אסירים ותיקים, המרצים עכשיו מאסר שנגזר עליהם לפני תחילתו, אינה החלה רטרוספקטיבית משום שאין הוא מכוון לפגוע בתוקפן של פעולות שהושלמו בעבר. החלתו של החוק על מי שהוא משוחרר ברישיון מכוח הדין הקודם, אינה פוגעת בתוקפו של השחרור המוקדם ברישיון ואינה באה לשנות את תנאיו. אילו הוחל חוק שחרור על תנאי על מי שהוא עכשיו אסיר ברישיון באופן שהשחרור ממחצית המאסר מתבטל ועליו להשלים ריצוי שני שליש העונש - היתה זו החלה רטרוספקטיבית של הוראה מהותית בחוק. אילו הורה החוק, או אילו נקבע שיש לפרשו כחל על מי שתקופת השחרור ברישיון שלו הסתיימה, הייתה זו החלה רטרואקטיבית של החוק. כאמור, אין זה המצב על פי החוק החדש. החוק החדש גם לא התיימר להחיל את עצמו באורח רטרוספקטיבי על הליכים שהסתיימו או שתלויים ועומדים ביום כניסתו לתוקף [תחולה רטרוספקטיבית של הוראה דיונית]. כך, למשל, אסיר שועדת שחרורים החליטה לשחררו בתום ריצוי מחצית העונש והשחרור עמד להיכנס לתוקף לאחר תחילתו של החוק החדש - ההליך לא ייפגם וההחלטה לא תבוטל, שהרי החוק אינו מכוון לחול באופן רטרוספקטיבי על הליכים שהסתיימו או על הליכים תלויים ועומדים. סיכום אין רואים חוק כרטרוספקטיבי אם הוא מכוון לחול מהיום ואילך על מצבים קיימים ולא לשנות פעולות שהושלמו. האבחנה בין מצב קיים לבין פעולה שהושלמה אינה תמיד קלה והיא תוכרע על יסוד תכלית החוק. בית סוהר / כלאאסיריםשחרור מוקדם מהכלאמאסר