קינטור

טענת "קינטור" במשפט פלילי


החלטה ספונטנית להרוג, אשר נולדה עקב התגרות, היא שמביאה להפחתת העבירה כדי הריגה, בהתחשב ב"חולשת הטבע האנושי". ובמלים אחרות, התרופפות הבלמים המוסריים, באשר לתוצאות המעשה, המביאה אדם מחמת התגרות, להחלטה ליטול חיי אדם, מובנת על ידי המחוקק, גם אם אינה מוצדקת על ידיו, עד כדי שלילת האחריות הפלילית בשל המעשה.


אולם, החלטה להרוג בתכוף להתגרות שבעטיה נחלשו מעצוריו הנפשיים של הנאשם, עד שלא שקל להעריך את התוצאה הקטלנית, ולא העלה את ערך החיים של הקורבן לדרגה הראויה להם כאדם שקול ומיושב בדעתו, מובנת על ידי המחוקק, הציבה הפסיקה להבנה זו ולחסד המוענק בעקבותיה, סייג וגדר. זאת על ידי הפעלת המבחן המשולב של קינטור אובייקטיבי וסובייקטיבי:


המבחן האובייקטיבי הוא בעיקרו בלם ערכי, הבא לכפות נורמות התנהגות ומטרתו להשיב על השאלה אם הקינטור שהופנה למערער היה כה רציני, בשים לב לנסיבות המקרה, עד כדי שיש להסיק שרוב האנשים היו מתקשים מאוד שלא להיכנע להשפעתו ולפיכך היו עלולים להגיב בצורה הקטלנית שבה הגיב הנאשם.


במקרה בו טוען נאשם ל"התגרות" של הקורבן, נדרש בית המשפט לבחון את סבירות התגובה ביחס לחומרתה של ה"התגרות" הואיל וככל שהתגובה קשה וממושכת יותר, הנטייה תהיה לראות במעשה כמי שקדמה לו מחשבה וכוונה. וכך למשל נקבע בזיקה למבחן האובייקטיבי, במקרה בו חבט אדם בראשה של אשה במוט ברזל ואחר כך גם חנק אותה:


"התגובה הצפוייה של אדם סביר לפי המבחן האובייקטיבי האמור אינה כוללת הנחתת מכת מוט או כלי קהה אחר בראשו של מי שמשמיע סיפור שאינו נעים לאוזנו של השומע. יכולה מידת הרוגז או הרגזנות של הנאשם להיות ככל שתהיה, הרי המבחן האובייקטיבי לא יהפוך את הבחירה במכה בראש לתגובה המקובלת לפי המבחן האובייקטיבי"


עוד נפסק במקרה בו תקף הנאשם אחר אשר נישל אותו מביתו, והנאשם הגיב בכך שהנחית על ראשו של המנוח ועל חלקי גופו האחרים, מהלומות עם מוט. וכך אמר בית המשפט:


"אין מקום שבית המשפט יכיר בקנטור אובייקטיבי בנסיבות בהן תקיפת הקורבן אינה אינסטינקטיבית וקצרה, כי אם מסע נקמה מתמשך, גם לאחר שלא נשקפת עוד מהקורבן כל סכנה. בתגובה כזאת ישנה חריגה מגדר נורמת ההתנהגות של 'האדם מן הישוב', כשהוא מותקף בידי אחר, אפילו לאחר פרובוקציה קודמת. זה המסר הנורמטיבי שעל בית המשפט להציב בפני מי שמותקף, על דרך ייחוס התנהגות מרוסנת כזאת לאדם מן הישוב".


שניים מרכיביה של "הכוונה תחילה" בה עוסק סעיף 301 של חוק העונשין בסוגיית רצח - העדרה של "התגרות בתכוף למעשה" ו"הכנה", נועדו להוכיח כי ההחלטה להמית את הקורבן גמלה בלבו של הנאשם לאחר שיקול דעת. ולהפך, רכיבים אלה נועדו לשלול את האפשרות שמעשה ההמתה נבע מהחלטה רגעית אשר מקורה בסערת רוחו של הנאשם, סערה אשר שללה ממנו את יכולת השליטה העצמית, עד כדי חוסר יכולת להעריך את התוצאה האפשרית של מעשהו.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. קינטור

  2. העונש על רצח

  3. חטיפה ורצח

  4. ביטוח מעבידים רצח

  5. רכיב כוונה להמית

  6. העונש על איום ברצח

  7. מעצר על עבירת רצח

  8. פיצויים על רצח ילדה

  9. רצח ילדה - פסק דין

  10. עונש על ניסיון לרצח

  11. ערעור על הרשעה ברצח

  12. תביעה אזרחית על רצח

  13. עונש על רצח בכוונה תחילה

  14. ניסיון החייאה - עבירת רצח

  15. אשפוז בכפיה על עבירת רצח

  16. רצח עם גרזן במהלך חופשה מהכלא

  17. רצח ניסיון שוד - מעצר עד תום ההליכים

  18. ערעור על הרשעה ברצח בבית דין צבאי מחוזי

  19. האם יש אחריות בנזיקין למדינת ישראל על רצח בעזה ?

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון