ערעור על החלטת ועדת שר"מ

1. לפני ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן:"החוק") על החלטת הועדה לעררים לענין אי כושר מיום 2.4.09. הועדה שבה ודנה בעניינו של המערער בעקבות פסק דין שניתן ביום 7.1.09 בערעור קודם שהוגש לבית הדין (בל 5281/08). הועדה קבעה בהחלטתה כי דרגת אי הכושר של המערער עומדת על 65%. בכך הותירה על כנה את החלטתה הקודמת מיום 14.9.08.   2. הרקע העובדתי לערעור   ביום 4.3.08 התכנסה ועדה רפואית לעניין דרגת אי כושר לדון בעניינו של המערער וקבעה לו דרגת אי כושר בשיעור של 60% בתחולה מיום 30.6.00.   על החלטת הועדה הוגש ערעור (בל 2673/08) במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה (בהנחיית עו"ד ענבל רונן) שניתן לה תוקף של פסק דין על ידי כב' הנשיאה, השופטת פוגל ביום 9.7.08, לפיה יועבר עניינו של המערער לועדה בהרכב אחר. הועדה בהרכבה החדש קבעה בהחלטתה מיום 14.9.08 דרגת אי כושר בשיעור של 65% בתחולה מיום 30.6.00. על החלטת הועדה הוגש ערעור (בל 5281/08). ביום 7.1.09 ניתן פסק דינה של כב' הרשמת ויסמן בתיק בל 5281/08 בו נקבע כי: "עניינו של המערער יוחזר אל הועדה לעררים על מנת שתתיחס לכלל המסמכים הנזכרים בפסק דינה של כב' הרשמת ולך מיום 16.12.07 בתיק בל 3391/07, לעובדה כי המערער זכאי לגמלת שר"מ כפי שמפורט גם בפסק הדין של כב' השופטת פוגל מיום 9.7.08 ובהנחיות עורכת דין ענבל רונן אשר קיבלו תוקף של פסק דין וכן להוראות בית הדין הארצי בפסק דינו מיום 7.11.06. הועדה תתבקש לשקול מחדש עמדתה לגבי דרגת אי כושרו של המערער להשתכר, לאור האמור לעיל ונוכח קביעותיה כי היה מוגבל באופן חלקי ניכר ביכולותו לעבוד וכן יתכן והיו ימים שהתקשה לצאת לעבודה. המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון בפני הועדה". 3. בנימוקי הערעור נטען כי הועדה התייחסה לחוות דעת הרופא האורטופד ד"ר נסינג מיום 20.10.03 התייחסות זהה לאופן בו התייחסה הועדה הקודמת להמלצותיו וכי עניין זה נדון כבר בערעור בתיק בל 2673/08. לטענת ב"כ המערער, מלבד הבעיות האורטופדיות סובל המערער מליקויים במישורים נוספים - סכרת, י.ל.ד, כיב תרסריון ומגרנה - ליקויים שלא נלקחו בחשבון בהערכתו של האורטופד. עוד נטען כי הועדה התייחסה לחוות הדעת הנוירולוגית של ד"ר בלוך מיום 24.11.03 לפיה מבחינה נוירולוגית המערער מסוגל לעבוד בעבודה משרדית, כאשר גם לכך התייחס המערער במסגרת ערעורו בתיק בל 2673/08 וטען כי ד"ר בלוך נמנעה מלהתייחס בהערכתה לקשיי הישיבה הקיימים למערער נוכח כאבי הגב מהם הוא סובל. לטענת ב"כ המערער, עמדת הועדה לפיה חיבור אריתמטי של הערכות היועצים בנוגע לכושר עבודתו מביא בהכרח להשוואת ההערכה הינה בלתי סבירה באופן קיצוני. הועדה עברה בקפידה על חוו"ד ד"ר גרושצקי, פרופ' סולסי וד"ר קוריצקי, בכולן נאמר כי המערער חסר כושר התשכרות לחלוטין. אולם הועדה לא עמדה בחובתה להתייחס באופן ענייני ומנומק לחוות הדעת כפי שנקבע בפסק דינה של כב' הרשמת ולך, שכן היה עליה לנמק מדוע היא אינה מקבלת עמדתם. גם התייחסות הועדה לזכאות המערער לשר"מ היתה כללית ולא התייחסה באופן ספציפי לנסיבות המקרה שבפניה. הועדה לא התמודדה עם הממצאים העולים מתוך דו"ח הערכת התלות שאינם מתיישבים עם מסקנתה בדבר כושר עבודה חלקי בישיבה למערער. הועדה גם לא פירשה מדוע קבעה למערער דרגת אי כושר בשיעור 65% ולו העניקה למערער דרגת אי כושר 74% שהיא לטענת ב"כ המערער, דרגת אי הכושר ההולמת את מצבו של המערער כמי שאיבד באופן חלקי ניכר כושרו לעבוד. עוד טען ב"כ המערער כי הועדה לא התייחסה להוראות פסק הדין של בית הדין הארצי מיום 7.11.06 כפי שנדרשה לעשות בהוראות פסק הדין. הועדה לא הנחתה עצמה בהתאם להוראות בית הדין הארצי לפיהן "נקודת המוצא הינה שדרגת הנכות הרפואית מבטאת דרגת אי כושר אובייקטיבי להשתכר. בהתבסס על מדד זה ועל נתוניו האישיים של המבוטח, על הועדה לקבוע את דרגת אי הכושר להשתכר של המבוטח הקונקרטי". לטענת ב"כ המערער, מסקנות הועדה מנותקות מנסיבות המערער, אינן לוקחות בחשבון כי נכותו הרפואית המשמעותית מבטאת כשלעצמה דרגת אי כושר אובייקטיבי להשתכר, מתעלמות מנתוניו האישיים, מגילו נכון למועד בו הוגשה תביעתו לקצבת נכות כללית ולעובדה כי עיסוקו ממועד פרישתו המוקדמת היה בבעיקר בריפוי בעיסוק ולא בעבודה ממשית, בשים לב להיקף עבודתו הזעום, כפי שצויין בפסק דינו של בית הדין הארצי. בכך החטיאה הועדה את הוראות פסק הדין ולא הגשימה את תכלית החקיקה וההלכה הפסוקה בעניינו של המערער. לאור האמור ביקש המערער לקבל את הערעור ולהורות על השבת עניינו לועדה לשם דיון וליבון חוזר בדרגת אי כושרו להשתכר. בדיון שקוים בפני כב' הרשמת ויסמן ביום 30.9.09 חזר ב"כ המערער על כל טיעוניו.   4. ב"כ המוסד טענה בדיון שהתקיים כי הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין מיום 7.1.09. לטענתה, על פי הוראת פסק הדין, הוחזר עניינו של המערער לועדה על מנת שתתייחס למסמכים ולעובדה כי המערער זכאי לגמלת שר"ם. הועדה נתבקשה לשקול מחדש את עמדתה נוכח המצוין לעיל ונוכח הקביעה כי המערער היה מוגבל באופן חלקי ניכר ביכולתו לעבוד וייתכן כי יהיו ימים בהם יתקשה לצאת לעבוד. הועדה עיינה במסמכים ושוחחה עם המערער שהיה מיוצג. הועדה עברה על כל מסמך ומסמך בתיק, לרבות חוות הדעת הפרטיות ופירטה את הרשום בהן. הועדה עיינה בבדיקה אורטופדית שנערכה בחודש אוקטובר 03' ובחוות דעת נוירולוגית מנובמבר 03'. בכך מילאה הועדה את הדרישה לעיין במסמכים השונים ולהתייחס אליהם. עוד טענה ב"כ המוסד כי הועדה התייחסה באופן מפורט וברור לטענה שהמערער זכאי לגמלת שר"ם והבהירה את מסקנתה כי אין בזכאות זו סתירה עם הקביעה כי למערער כושר עבודה בישיבה, לפחות באופן חלקי. הועדה גם התייחסה לקביעה כי המערער יתקשה לעבוד בימים מסוימים עקב ליקויים וציינה כי הדבר נלקח בחשבון בעת קביעת דרגת אי הכושר. לטענת ב"כ המוסד, הועדה מילאה את שנדרש ממנה על פי הוראות פסק הדין ועל פי ההלכה הפסוקה ובהיעדר כל טעות משפטית בעבודתה - יש לדחות את הערעור. הכרעה 5. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה.   הועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה. היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן, אולם בית הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים בלבד, הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק. (דב"ע שם/1318-01 יצחק עטיה נ' המוסד פד"ע טו 60).   6. משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לועדה לעררים בפסק דין עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160). אם מילאה הועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות שבחוק המחייבת התערבותו של בית הדין בהחלטתה.      7. לפי פסק הדין מיום 7.1.09 הוחזר עניינו של המערער לועדה הרפואית לעניין אי כושר על מנת שתתייחס לעניינים הבאים: א. לכלל המסמכים הנזכרים בפסק דינה של כב' הרשמת ולך מיום 16.12.07 בתיק בל 3391/07. ב. לזכאות המערער לגמלת שר"מ כמפורט בפסק הדין של כב' השופטת פוגל מיום 9.7.08 (שנתן תוקף להסכמות הצדדים שהתקבלו בהנחיית עו"ד ענבל רונן). ג. להוראות בית הדין הארצי בפסק דינו מיום 7.11.06. ד. על מנת שתשקול מחדש עמדתה לגבי דרגת אי כושרו של המערער להשתכר לאור האמור לעיל ונוכח קביעותיה כי היה מוגבל באופן חלקי ניכר ביכולתו לעבוד וכי יתכן ויהיו ימים שהתקשה לצאת לעבודה. 8. הועדה עיינה במסמכים שבתיק, ראיינה את המערער שהגיע עם בא כוחו ועיינה בפסק הדין מיום 7.1.09. בפרוטוקול ציינה הועדה כי עברה בקפידה על כל מסמך ומסמך בתיק, לרבות בחוות הדעת הפרטיות, בבדיקה אורטופדית שנערכה ביום 20.10.03 ע"י ד"ר נסינג ובחוות דעת נוירולוגית מיום 24.11.03. הועדה פירטה את ממצאי חוות הדעת והבדיקה. בכך מילאה הועדה את הדרישה להתייחס למסמכים הנזכרים בפסק דינה של כב' הרשמת ולך. 9. באשר ליתר הוראות פסק הדין, הועדה התייחסה לעובדה כי המערער זכאי לגמלת שר"ם. לדעת הועדה, אין סתירה בין זכאות לשר"מ חלקי לבין יכולת עבודה, כאשר ההמלצה בעבר ועד היום היא לעבודה בישיבה לפחות באופן חלקי. הועדה התייחסה גם לקביעה כי המערער יתקשה לעבוד בימים מסוימים עקב ליקוייו וציינה כי הדבר נלקח בחשבון בעת קביעת דרגת אי הכושר. אמנם, לכאורה מילאה הועדה, על פניו, את הדרישה להתייחסות לנושאים אלו, אלא שלא ניתן לקבוע כי מדובר בהנמקה ברורה ומלאה. ההסבר שניתן היה לאקוני ולא מפורט דיו. בנוסף, לא מצאתי בהחלטת הועדה התייחסות ספציפית לשיעור הנכות הרפואית הגבוה (90%), אשר כשלעצמו מבטא דרגת אי-כושר אובייקטיבית להשתכר ואף לא לגילו של המערער במועד הרלבנטי, כנדרש בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 7.11.06. 10. בנסיבות אלה, נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה לעררים, באי מילוי הוראות פסק הדין שמכוחו הוחזר הדיון אליה, במלואן. סוף דבר:   11. הערעור מתקבל. הועדה תשוב ותדון בעניינו של המערער תוך מילוי הוראת פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 7.11.06 (מכח פסק הדין שניתן ב-7.1.09), בנוגע לגילו של המערער ודרגת נכותו הרפואית. כמו כן תשלים הועדה התייחסות מנומקת בנושא גמלת השר"מ ואי יכולתו של המערער לעבוד בימים מסויימים, הכל במועד הרלבנטי לדיון. 12. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו. 13. המוסד ישא בשכ"ט עו"ד לטובת התובע בסך של 1,800 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. ניתנה היום, 13 בינואר, 2010 (כ"ז בטבת תש"ע), בהעדר הצדדים. מיכל לויט, שופטת שירותים מיוחדיםערעור