פגיעה בעצב סורלי - נכה צה"ל

פסק דין א. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה, מיום 4.7.06. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן: המערער יליד שנת 1971, רואה חשבון במקצועו, מוכר כנכה צה"ל בעקבות פציעתו בפיגוע בשנת 91. המערער מוכר כנכה בשיעור 82%, נכותו העיקרית היא קטיעה מעל הברך של רגל שמאל, וכן לוקה המערער בנכויות בגין צלקות, הוצאת טחול ופגיעות נוספות. המערער הגיש לבית משפט זה ערעור קודם על קביעת הוועדה הרפואית העליונה (ע"א 2667/05). הערעור נדחה ברובו, ובהסכמה הוחזר לוועדה הרפואית העליונה לבחינת הטענה בענין הפגיעה בעצב הסורלי. המערער טען בפני הוועדה הרפואית העליונה, כי נכותו בגין הפגיעה בעצב הסורלי לא קיבלה ביטוי ברשימת הפגיעות, ומשכך, התבקשה הוועדה לבדוק ענין זה שנית. הוועדה הרפואית העליונה קבעה כדלהלן: "... במקרה שלפנינו קבענו בוועדה הקודמת באותו הרכב ב- 14.6.05שאלעד גריזים (המערער - י.ש.) זכאי לנכות צמיתה של 5% בגין הפרעה בתחושה לפי סעיף 32 7 ז. ספר התקנות בפירוש לא כלל (ההדגשה במקור) אחוזי נכות בגין פגיעה בעצב סורלי במפרט. גם ספר התקנות לנכות כללית של הביטוח הלאומי לא כולל נכות בגין פגיעה בעצב סורלי. הסיבה היא פשוטה - עצב זה הוא ענף תחושתי ופגיעתו לא משפיעה באופן משמעותי על תפקודו של הבן אדם שסובל מפגיעתו. יתר על כן, עצב הסורלי הוא ענף תחושתי שנובע משילוב של סיבים, מעצב טיביאליס פוטריין ופרונאוס משותף. לכן, לדעת הועדה אין הצדקה לקבוע אחוזי נכות נפרדים כפי שד"ר לין מבקש בחוו"ד - 16.2.05. הועדה דוחה את הערעור". על ההחלטה הזו של הוועדה הרפואית העליונה, הערעור שבפני. ג. לטענת המערער, לא מילאה הוועדה הרפואית העליונה אחרי הוראות פסק הדין ולא ברור מפרוטוקול הוועדה מדוע לא עשתה כן. לטענת המערער, מסכימה, לכאורה, הוועדה עם עמדת המערער, לפיה יש הפרדה בין שתי הנכויות העצביות, אולם, איננה מגיעה למסקנה המתחייבת, לפיה יש לקבוע בגין הפגיעה בעצב הסורלי, נכות נפרדת מזו המוענקת בגין הפגיעה השורשית. לטענת המערער, אין לקבל את נימוק הוועדה, לפיו הפגיעה אינה משפיעה באופן "משמעותי" על "תפקודו של הבן האדם הסובל מפגיעתו", משספר המבחנים לא קבע תנאים לפיהם הפגיעה צריכה להיות "משמעותית". לטענת המשיב, אין לקבל את הערעור. רופאי הוועדה מציינים כי על פי התקנות יש לקבוע הנכות בגין פגיעה בשורשים המותניים, בהתאם לחומרת הפגיעה, כאשר התקנות אינן קובעות אחוזי נכות בגין פגיעה בעצב הסורלי, וכך גם בתקנות המל"ל. על פי קביעת הוועדה הסיבה לכך היא שהמדובר בענף תחושתי שפגיעתו אינה משפיעה באופן משמעותי על התפקוד. לטענת המשיב, למערער נקבעו 5% נכות לפי מבחן 32 (7) ז II, לתוספת המתייחסת לפגיעה בשורשים המותניים, בהיות העצב הסורלי, חלק מהשורשים הללו, משקפת הנכות שנקבעה, במלואה, את הפגימה בה מדובר. לטענת המשיב, הענות לפיצול שמבקש המערער, תביא להענקת דרגת נכות כפולה בגין אותה פגימה. ד. דין הערעור להתקבל במובן זה שיש להחזיר את הדיון לוועדה הרפואית העליונה. על פי קביעת הוועדה, התקנות והמבחנים לקביעת נכות, אינם כוללים נכות בגין פגיעה בעצב הסורלי. קביעה זו של הוועדה אינה ברורה, לאור פרוטוקולים קודמים של וועדות קודמות. למשל, בפרוטוקול הוועדה מיום 9.8.04, מצויין כי הוועדה מצאה "... העדר תחושה באזור העצב הסורלי מימ'..." בגינה נקבעה למערער, על פי החלטת הוועדה, נכות בשיעור 1%, בגין "גירוי של עצב סורלי מימין ללא חסר מוטורי (מותאם)" על פי מבחן 35 (1) א. לא ברור, איפוא, כיצד מצאה הוועדה בעבר, כי יש לקבוע למערער נכות בשיעור 1%, בגין פגיעה בעצב הסורלי, אולם לימים נשמט מבחן זה, בלא שניתן הסבר לכך, למרות שהופיע, כאמור, בהחלטות קודמות. בנסיבות אלה, נראה לי, כי מן הראוי היה שהוועדה תסביר מדוע נקבעה בעבר נכות בשיעור 1% בגין פגיעה בעצב הסורלי, כאמור, אולם פגימה זאת אינה מוכרת עוד, על ידי הוועדה, כפגימה נפרדת. ה. סוף דבר הערעור מתקבל במובן זה, שהדיון יוחזר, שוב, לוועדה הרפואית העליונה, אשר תדון בטענת המערער, לענין קביעת הנכות הנפרדת, בגין הפגיעה בעצב הסורלי, גם לאור קביעות קודמות של הוועדה הרפואית. כמובן, שהוועדה רשאית, על פי שיקול דעתה, לבדוק פעם נוספת את המערער. אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. צבאנכותצה"לנכי צה"לעצבים