1. זוהי תביעה כספית - תביעת נזקי גוף - עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. בתאריך 24.12.05 נפגעה התובעת בתאונת דרכים, עת חצתה את הכביש במעבר חציה. התובעת נפגעה מרכב שהיה נהוג על-ידי הנתבע 1 ומבוטח אצל הנתבעת 2. אין מחלוקת על אירוע התאונה ועל הכיסוי הביטוחי. המחלוקת מתמקדת בשיעור הנזק. 2. המצב הרפואי על מנת לאמוד את מצבה הרפואי של התובעת, תוצאת התאונה, מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדי - פרופ' הלפרין. את מצבה הרפואי של התובעת תוצאת התאונה, מסכם פרופ' הלפרין: "דיון ומסקנות ב-24.12.05 נפגעה כהולכת רגל במעבר חצייה ע"י רכב והובאה למיון בי"ח איכילוב כשהיא מתלוננת על כאבים בברך ימין. אובחן שבר דחיסה של הטיביאל פלטו הלטרלי שצקר II עם דחיסה של כ-1 סמ'. ב-25.12.05 נותחה, השבר קובע והרגל קובעה בסד. היא שוחררה מהמחלקה בהמלצה לפיזיוטרפיה ללא דריכה על רגל ימין. ב-30.3.06 הותרה דריכה מלאה. עדיין הלכה עם מכשיר וקב אחד. בבדיקות חוזרות נמצאה אי יציבות צידית פנימית עם מכשיר וקב אחד. בבדיקות חוזרות נמצאה אי יציבות צידית פנימית ו/או רב מישורית. ב-10.8.06 היו טווחי התנועה מלאים ללא דלדול שרירים. הגב. פרנקל מתלוננת על כאבים רצופים בברך ימין, ברוב הפעילויות במשך היום וכן על כך שאינה מסוגלת לעמוד על רגל אחת ולרדת לכריעה. כמו כן היא מתלוננת על חוסר יציבות. בבדיקה של הברכיים: קיימת רגישות בתא חיצוני של הברך ובמפרק הפיקה ירך, הברכיים בולגוס קל, יותר בימין, היא מתקשה לרדת לכריעה בגלל כאבים, קיימות 2 צלקות מעט מכערות ואחת מעט רגישה, קיימת הגבלה בסוף היישור והכיפוף של הברך הימנית, קיימת חוסר יציבות קדמית ומדיולטאלית. Bounce home test ו-Tthessaly test מעוררים כאב בקדמת הברך ובמפרק הפיקה-ירך קיים סימן טחינה חיובי מימין. הטסטים המניסקאלים אינם משמעותיים. אני מעריך את נכותה בעקבות התאונה מ-24.12.05 ב-20% על שילוב של שבר תוך פרקי וחוסר יציבות קדמית ודיולטרלית לפי סעיפים מותאמים 35(2)א ו-ב'. ועל צלקות ב-3% לפי סעיף מותאים 75(1). תתכן החמרה במצב הברך בעתיד. המלצתי: לאור כל האמור לעיל ועל סמך קובץ התקנות של המוסד לביטוח לאומי, אני מעריך את ההפרעה הקיימת בכושר הפעילות עקב הפגיעה ב-20% על פגיעה תפקודית ו-3% על פגיעה אסטתית". מאמץ אני את חוות דעתו של פרופ' הלפרין. 3. כאב וסבל התובעת ילידת 12.4.1980. לתובעת נקבעה נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 22.4%. התובעת היתה מאושפזת בעקבות התאונה מיום 24.12.05 ועד ליום 3.1.06. כפועל יוצא, זכאית התובעת לפיצוי כספי בסך של 42,788 ש"ח, בראש נזק זה. 4. הפסד השתכרות עובר לתאונה למדה התובעת במדרשה לאמנות ב"בית ברל", לתואר ראשון במסלול אמנות וחינוך. במקביל - החל משנת 2003 עבדה התובעת בעיריית כפר-סבא. תחילה, כמדריכה במסגרת פרויקט "פרס הנוער" ולאחר מכן כרכזת מתנדבים עמ"ן במחלקת הנוער והקהילה. בעדותה העידה התובעת כי נאלצה להחליף תפקיד עקב התאונה ונוכח אי יכולתה להמשיך ולעבוד כמדריכה של קבוצה, תפקיד שדורש דינמיקה עם קבוצה ופעילות גופנית. היום תפקידה הוא יותר תפקיד משרדי מנהלי של ריכוז ההדרכה וההפקה של תוכניות כלליות. עדותה נתמכה על-ידי הגב' אושרית גני גונן - מנהלת המחלקה לנוער וקהילה. עיינתי בתיק האישי של התובעת המתנהל בעיריית כפר סבא וממנו ניתן ללמוד את הפרטים הבאים: התובעת החלה את עבודתה בעיריית כפר סבא ביום 1.2.03 כעובדת זמנית. ביום 10.3.05 - טרם התאונה - נחתם חוזה עבודה מיוחד עם התובעת בו מוגדרת משרתה של התובעת כ"רכזת פרס נוער בית הנוער המרכזי". ביום 28.8.05 - טרם התאונה - נחתם חוזה נוסף עם התובעת בו הוגדרה משרתה של התובעת "רכזת מדריכה פרס הנוער" שתחולתו מיום 1.9.05 ועד ליום 31.7.06. בתקופת חוזה עבודה זה, ארעה התאונה. מאישור שניתן על-ידי המעביד לביטוח הלאומי, ניתן ללמוד על שכרה של התובעת כדלקמן: בחודש 9/05 - 2,891 ש"ח. בחודש 10/05 - 4,339 ש"ח. בחודש 11/05 - 4,887 ש"ח. סה"כ שכר ממוצע - 4,039 ש"ח על בסיס של כ-20 ימי עבודה בחודש - 202 ש"ח ליום. ב"כ הנתבעת מפנה לתלושי השכר מהם הוא לומד על שכר נמוך יותר. מעדיף אני את פירוט הסכומים המופיעים בדיווח המעביד לביטוח הלאומי, מתוך הנחה שדיווח זה משקלל כבר את כל התוספות וההפרשים ששולמו שלא במועדם המופיעים בתלושי השכר. בנוסף לעבודתה בעירית כפר סבא, התחילה התובעת - בשנת 2003 - לעבוד כברמנית במועדון "נטשה". לטענתה בעבודה זו היא הרויחה כ-2,000 ש"ח לחודש. בבית המשפט העיד מר אמיר קורן - מנהל המועדון, אשר סיפר כי התובעת סיימה את עבודתה במועדון מיוזמתה, עוד טרם התאונה הנדונה. התובעת סיפרה כי נאלצה להפסיק את עבודתה במועדון חודש לפני התאונה, היות והתחילו הלימודים והיה לה פחות זמן (התובעת החלה את הלימודים בשנת 2003). בנסיבות אלו, איני רואה מקום להוסיף לשכרה של התובעת בעירית כפר סבא שכר של עבודה נוספת. התובעת לא היתה מסוגלת - כפי שהעידה בעצמה - גם ללמוד, גם לעבוד בעירית כפר סבא וגם לעבוד בעבודה נוספת. מכאן שהבסיס לחישוב הפסד השתכרות התובעת בתקופת אי הכושר יהיה בסיס השכר אותו היא הרויחה בעירית כפר סבא. בתיק האישי של התובעת מופיעה התקופה בה זכאית התובעת לדמי פגיעה - מיום 25.12.05 ועד ליום 31.3.06, הגם שבפועל כנראה חזרה לעבודה במאי 2006. כך עולה מהתיק האישי ומתלושי השכר. מדובר בתקופת אי כושר שראוי לאשר אותה. בגין תקופה זו זכאית התובעת למלוא השכר. קרי, שכר של שלושה חודשים ושבוע (96 ימים) - 19,392ש"ח (משוערך להיום הצמדה וריבית ממחצית התקופה) 23,289 ₪. התובעת חזרה לעבודה במאי 2006. בהחלטת ועדת הרשות לענין תקנה 15 מיום 22.7.07, נאמר: "... הנפגעת עובדת בעירית כפר סבא. רכזת נוער לאחר תקופת ההחלמה חזרה לעבודה והשתכרה. ישנה ירידה בשיעור של 17%, כלומר אין ירידה ניכרת. המלצות: הועדה איננה ממליצה להגדיל את הנכות". בהחלטת נוספת מיום 16.3.08 נאמר בין השאר: "... לאחר תקופת ההחלמה הנפגעת חזרה לעבודה בעירית כפר סבא ובשכרה לא הייתה ירידה ניכרת. לאחרונה יצאה לחל"ת מעבודתה בעיריה למשך שנה לצורך התנסות במיזם חדשני. החלה לעבוד בעבודה משרדית במשרד פרסום. שנתיים לאחר הפגיעה המשיכה בעבודתה ללא ירידה ניכרת בשכר ולאחרונה בחרה שלא להמשיך בעבודה זאת. המלצה: הועדה איננה משנה את המלצתה שלא להגדיל הנכות". אתחשב בנתונים אלו. מקובל עלי כי למגבלותיה הרפואיות של התובעת יש השפעה כלשהי על כושר השתכרותה, הגם שלא במידה הנטענת על-ידי התובעת. מחלוקת בין הצדדים באשר לשכר הראוי לשמש בסיס לאומדן הפסד השתכרות התובעת. ב"כ התובעת סבור כי נוכח גילה הצעיר של התובעת והמקצוע אותו היא לומדת, יש לקבוע את הבסיס לפי השכר הממוצע במשק. מנגד סבור ב"כ הנתבעת, כי יש לחשב את שכרה של התובעת במשך 5 השנים הקרובות על בסיס השתכרות חודשית נטו של 4,000 ש"ח ולאחר מכן על בסיס השכר הממוצע במשק נטו. שני הצדדים מסכימים שבשלב כלשהו, יש לקחת כבסיס לאומדן את השכר הממוצע במשק. המחלוקת מתמקדת בשאלת המועד לכך. מקבל אני את עמדת ב"כ התובעת כי סביר להניח שבאחד הימים, התובעת בכישוריה, תוכל להשתכר כפי השכר הממוצע במשק. המועד לכך עדיין לא הגיע משום שהתובעת טרם השלימה את לימודיה. מחלוקת נוספת בין הצדדים באשר לתפקודה של התובעת והשפעת התאונה על כושר עבודתה. הוצג לעיוני, סרט החתונה של התובעת - מחודש נובמבר 2007 - בצירוף קלטת נוספת מירח הדבש. עיינתי בסרט זה. בסרט נראית התובעת בהכנותיה לקראת החתונה, בצילומים מקדימים באחד האתרים ובערב החתונה עצמו. התובעת מקבלת את האורחים ורוקדת עמם במהלך הערב, בין השאר ריקודים קצביים. ניתן לראות כי התובעת חובשת לרגלה מגן ברך כחול וכי התובעת נמנעת ככל האפשר מלהעמיס את מסת הגוף על הרגל הפגועה. אין פלא שלמחרת היום נראית התובעת נעזרת במקל הליכה בעת שהותה בירח דבש ב"צימר". מאמץ יום החתונה בוודאי נתן את אותותיו על התובעת. עם זאת, אין להתעלם מהיכולת של התובעת לתפקד במשך יום שלם ולרקוד בערב החתונה כפי שהדבר נצפה בסרט החתונה (ת/1). בנסיבות אלו, מחד גיסא, מקובלת עלי טענת התובעת כי למגבלות תוצאת התאונה יש השפעה על כושר השתכרותה. מאידך גיסא, ההשפעה אינה בהיקף הנטען. מאז ששבה התובעת לעבודה בחודש מאי 2006, היא עובדת באופן רצוף לשביעות רצון מלאה של הגב' אושרת גני גונן - מנהלת המחלקה לנוער וקהילה בעירית כפר סבא. כך העידה העדה בבית המשפט. במהלך השנים גם גדל היקף משרתה של התובעת. החל מיום 1.1.07 גדלה משרת התובעת מהיקף משרה של 30.5% למשרה בהיקף של 61% בתוספת 30% גמול ניהול. הגדרת התפקיד שונתה ל"מנהלת מדור התנדבות נוער - עמ"ן". ללמדך, על התקדמות התובעת ושביעות הרצון מעבודתה ומתפקודה בתקופה שלאחר התאונה. בפנייתה למנהלת אגף משאבי אנוש, כותבת התובעת: "בקשה לאחזקת רכב מתוקף תפקידי כמנהלת תחום התנדבות נוער אני נאלצת להשתמש ברכבי למטרת נסיעות לבתי הספר, מועדונים ומקומות השמה למתנדבים בכפר סבא, ונסיעה להכשרות והשתלמויות על בסיס קבוע מחוץ לעיר (תל-אביב, פתח-תקוה, רמת השרון, ירושלים). אודה לכם אם תתייחסו ברצינות לבקשתי". במכתב נוסף מיום 20.2.07 מפרטת התובעת את פעילותה הרבה בתחומים השונים, פעילות המחייבת נסיעות רבות. על כן, על מנת "להמשיך בתפקידי באופן תקין ומלא" מבקשת התובעת אישור לאחזקת רכב. לתובעת אושרה אחזקת רכב בגובה עד 500 ק"מ לחודש החל מיום 1.2.07. התובעת אמנם נמצאת היום בחופשה ללא תשלום לתקופה של שנה. זאת, משום רצון התובעת לעסוק בפרויקט פרסום כלשהו שלמענו לקחה את החופשה. בעדותה בבית המשפט מאשרת הגב' אושרת גני גונן כי נוכח שביעות הרצון מעבודתה של התובעת, יש כוונה להמשיך ולהעסיק אותה בעירית כפר סבא. נוכח האמור, לא ניתן לכמת בצורה מדוייקת את הפסד השכר שנגרם לתובעת בעקבות התאונה (מעבר לתקופת אי-הכושר), כך גם קשה מאוד להעריך את אובדן כושר ההשתכרות העתידי. בנסיבות אלו, יש לנסות ולהעריך אובדן השתכרות/כושר השתכרות זה על דרך האומדן. סבור אני כי פיצוי כספי בסך 180,000 ש"ח, יהיה הולם את הנסיבות. 5. עזרת צד ג' בעדותה, מספרת התובעת: "ש. אחרי האשפוז בבית החולים היית בשיקום יום 3 חודשים. ת. נכון. הייתי שלושה חודשים בשיקום יום בבית חולים לוינשטיין. ... ת. אחרי הפציעה אחרי שהשתחררתי מהאשפוז הייתי במיטה מושבתת במשך 3 וחצי חודשים. התזוזות היו בכסא גלגלים. אח"כ עברתי לקביים והתחלתי לאט לאט לדרוך. נעזרתי תקופה ארוכה בקביים ואחרי זה בקב אחד. עד ינואר של השנה נעזרתי במקל הליכה. אני עדיין נעזרת בו לסירוגין כשהמצב מחמיר". אין לי כל ספק, כי בתקופה זו נדרשה לתובעת עזרת צד ג' ברת פיצוי, הגם שהתובעת לא ציינה זאת במפורש. התובעת לא העידה מי סייע לה בתקופה זו, אך יש להניח כי קיבלה עזרת בני משפחתה. סבור אני כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת פיצוי כספי בסך 8,000 ש"ח, עבור תקופה זו. התלבטתי באשר לפיצוי הראוי בגין תקופות נוספות. בעדותה נשאלה התובעת בנושא זה: "ש. ממה את סובלת היום בעקבות התאונה. ת. יש לי קושי בהליכה, בישיבה ממושכת, בעמידה ממושכת. הרגל מתנפחת בסוף כל יום. יש לי כאבים כל הזמן, מתעצמים באופן מיוחד מקור או מפעולות ממושכות. אני לא יכולה להתכופף. לענין כביסה ולשטוף את הבית, אני לא יכולה להתכופף. אני לא יכולה להתכופף ולהרים את הסלסלאות כביסה". מעדות התובעת ניתן ללמוד כי עוד לפני התאונה היא נעזרה מידי פעם בעוזרת בית. כדבריה: "ש. שאלנו אותך בשאלון לגבי העסקת עזרה לפני התאונה וענית לנו שגם לפני התאונה העסקת עוזרת בית באופן קבוע. נכון? ת. כמעט קבוע. שעתיים בשבוע. אם אתה אומר כשנה וחצי לפני התאונה העסקתי עוזרת, אני אומרת שיכול להיות. ש. למרות שגרתם בדירה קטנה, היתה לך היכולת להעסיק עוזרת. ת. היתה עוזרת בבית של ההורים אז היא נכנסה גם אלינו לשעתיים. זה היה גם לפני התאונה בהיקף מצומצם יותר". לאחר התאונה ועד לחודש יולי 2007, לא היתה לתובעת עזרת צד ג' מלבד בני משפחתה. מעדותה של הגב' אסינטה ג'ולנדה מנה, ניתן ללמוד כי החל מחודש יולי 2007 נעזרת התובעת בשירותיה: 5 שעות בשבוע בעלות של 40 ₪ לשעה. התובעת העידה: "ש. לגבי עזרת צד ג', אנחנו יודעים שנעזרת בגב' מסוימת ביולי 2007. האם רק אז נעזרת בעוזרת. ת. לא. נעזרתי בעוזרת מאז הפציעה. פשוט עד יולי 2007 גרתי עם בן הזוג שלי אצל הוריו. היתה לנו יחידה בחצר ונעזרתי בעוזרת של ההורים פעמיים בשבוע לשעתיים כל פעם. זו היתה דירה קטנה". נכון אני לקבל כי התובעת נזקקת מידי פעם לעזרת צד ג' בעת ניקיון הבית. אין אני נכון לקבל כי העזרה הנדרשת הנה בהיקף הנטען על-ידי התובעת. מצבה הרפואי של התובעת מאפשר ביצוע מטלות הבית עם עזרה הנדרשת לביצוע עבודות בית קשות יותר. גם קודם לתאונה קיבלה התובעת עזרה כזו. סבור אני כי יהיה זה נכון לפצות את התובעת בפיצוי כספי של 30,000 ש"ח, בראש נזק זה. 6. הוצאות רפואיות בעקבות התאונה נגרמו לתובעת הוצאות רפואיות לא מעטות. הגם שחלקם הוחזרו מביטוח לאומי. מוכן אני גם לקבל כי גם בעתיד ייגרמו לתובעת הוצאות רפואיות אשר לא תהיינה מכוסות על-ידי המוסד לביטוח לאומי. אין אני מקבל את הנטען בסיכומי הנתבעת כי כל ההוצאות הרפואיות מוחזרות על-ידי המוסד לביטוח לאומי. ככל שחלף הזמן מאז התאונה, הוצאות אלו הלכו ופחתו. בנסיבות אלה סבור אני כי יהיה זה ראוי לפסוק לתובעת פיצוי כספי בסך 25,000 ש"ח, אשר יבטאו את אותן הוצאות אשר לא כוסו ו/או לא יכוסו על-ידי המוסד לביטוח לאומי. 7. הוצאות נסיעה בעדותה, העידה התובעת: "ת. בתקופה שלפני התאונה נזקקתי רק להגיע לעבודה ברכב כי גרתי ברמות תושבים והפעילות בכפר סבא עשיתי רגלית. לכל מקום שהייתי צריכה להגיע הלכתי ברגל. לא הייתי זקוקה לרכב ולכן קיבלתי רק תשלום על נסיעות. עכשיו, 1/7/07 עברתי לגור בכפר סבא בסמוך למקום העבודה ולמרות שזמן ההליכה הוא כ-7 דקות, חשבתי שאוכל לעשות את זה ברגל אבל אני לא יכולה. אני צריכה רכב צמוד". מוכן אני לקבל כי בעקבות התאונה נדרשת התובעת להתנייד באמצעות תחבורה ציבורית או פרטית, יותר מאשר בתקופה אשר קדמה לתאונה. אין אני מוכן לקבל כי הניידות המוגברת של התובעת הנה כולה תוצאת התאונה. לתובעת אושרה בחודש פברואר 2007 החזקת רכב של 500 קמ"ש לחודש, בגין המטלות שהיה עליה לבצע במסגרת עבודתה בעיריית כפר סבא. עיינתי בתיק ולא מצאתי דרישה כלשהי להעניק לתובעת השתתפות זו בהוצאות הרכב - עקב מצבה הרפואי. גם התובעת שבאה בדרישה לקבלת הוצאות אלו, אינה מנמקת זאת במצב רפואי אלא מתוקף תפקידה כמנהלת תחום התנדבות נוער והצורך להשתמש ברכב לצרכי עבודה. בנסיבות אלו, סבור אני כי פיצוי כספי בסך 25,000 ש"ח יבטא את הצורך בהוצאות הנסיעה המוגברות של התובעת עקב התאונה. 8. ניכויים התאונה הוכרה כתאונת עבודה. על-פי חוות דעת האקטואר דר' רמי יוסף מיום 6.7.08 סך הקצבאות אותן אמורה לקבל התובעת - נכון ליום זה - הנם 253,736 ש"ח. יש לנכות גמלאות אלה מסך הפיצוי, משוערך להיום (הצמדה בלבד) 256,244 ש"ח. 9. סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: כאב וסבל - 42,788 ש"ח. הפסד השתכרות - 203,289 ש"ח. עזרת צד ג' - 38,000 ש"ח. הוצאות רפואיות - 25,000 ש"ח. הוצאות נסיעה - 25,000 ש"ח. ניידות מוגברת סה"כ 334,077 ש"ח. מסכום זה יש לנכות את הסך של 256,244 ש"ח. סך הכל היתרה לתשלום 77,833 ₪. סכום זה ישא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. כמו כן ובנוסף, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד לשלם לתובע, שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסכום הכולל לתשלום ביום התשלום בפועל, בתוספת מע"מ כחוק ואגרת בימ"ש. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים. ניתן היום כא באדר, תשס"ט (17 במרץ 2009) בהעדר הצדדים. יהודה פרגו, שופט תאונת דרכיםשבר