חיסיון זמני של ראיה עד להגשת תצהיר עדות ראשית ערעור זה סב על החלטת כב' הרשמת ריכטמן מיום 19.4.09, לפיה המערערת, הנתבעת בהליך העיקרי (להלן - הנתבעת) תוכל לעיין בקלטת ותמליל שיחה בין הנתבעת לבין המשיבה, התובעת בהליך העיקרי (להלן - התובעת) הנמצאים בידי התובעת רק לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעת, ולהגיש תצהיר משלים לאחר קבלת הקלטת והתמליל. הרקע לערעור: התובעת, עובדת סיעודית, הועסקה על ידי הנתבעת החל מחודש מאי 2002 עד חודש ספטמבר 2007. במסגרת עבודתה, התובעת סייעה בידי הנתבעת בביצוע פעולות יומיום וכן נלוותה אליה לסידורים שונים, ובכלל זה לסניף הבנק בו מנוהל חשבונה, ועזרה לה בביצוע פעולות בנקאיות שונות. ביום 25.3.08 הגישה התובעת את תביעתה כנגד הנתבעת לתשלום שכר בעד התקופה אוגוסט 2007 עד ספטמבר 2007, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ופיצוי פיטורים. לעניין התביעה לפיצויי פיטורים טענה התובעת כי נאלצה להתפטר מעבודתה בחודש ספטמבר 2007 בשל נסיבות שביחסי עבודה ו/או הרעת תנאים מכוחן יש לראות בה כמי שהתפטרה מעבודתה בדין מפוטרת. זאת, מאחר שהחל מחודש יולי 2007, בני משפחתה של הנתבעת העלו נגדה האשמות שווא בנוגע למעילה שביצעה בכספיה של הנתבעת, ואף סירבו לשלם לה את שכר העבודה המגיע לה עבור חודש אוגוסט 2007. הנתבעת הכחישה את התביעה במלואה והתגוננה בטענה כי בדיקה שנערכה בחשבון הבנק של הנתבעת העלתה כי בשנים 2005 - 2007 נמשכו מחשבונה של הנתבעת, באמצעות המחאות, סכומי כסף מופרזים, וכאשר בני משפחתה של הנתבעת ביקשו לברר את העניין עם התובעת היא התפטרה לאלתר. על פי הנטען בכתב ההגנה, לא זו בלבד שהתובעת אינה זכאית עקב כך לתשלום פיצוי פיטורים אלא שהתפטרותה המיידית מחזקת את החשד כי אכן מעלה בכספיה של הנתבעת. במקביל להליך המתנהל בבית הדין הוגשה כנגד התובעת תלונה למשטרת ישראל, וכן הוגשה כנגד התובעת תביעה נזיקית לבית משפט השלום בנתניה. על פי החלטת השופטת בן יוסף מיום 26.3.09 מונתה אחייניתה של הנתבעת, גב' שרה דרימר, לאפוטרופוס לדין של הנתבעת לעניין הליך זה. זאת, על יסוד חוות דעת רפואית לפיה הנתבעת סובלת מדמנציה, שסימניה הראשונים הופיע בשלהי שנת 2005, כאשר התמונה הקלינית והדינאמיקה של התדרדרות המצב תומכים במסקנה כי הנתבעת סובלת ממחלת אלצהיימר. במסגרת הליך גילוי מסמכים שנוהל בין הצדדים, התובעת טענה ל"חיסיון זמני" של תמליל שיחה מיום 20.1.08 שנערכה בינה לבין הנתבעת בנוגע להליך המתנהל בין הצדדים בלשכת ההוצאה לפועל, וזאת עד להגשת תצהירי עדות ראשית של הנתבעת. הנתבעת הגישה בקשה לקבל לעיונה את הקלטת ו/או תמליל השיחה המצויים ברשות התובעת עוד לפני הגשת תצהירי העדויות הראשיות מטעמה. בדיון מקדמי שנערך ביום 19.4.09, נתן בית הדין החלטה המסדירה את סדרי הדין בתיק והגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת. בהחלטה נקבע כי "בתוך 15 ימים לאחר קבלת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת, יוגש העתק התמליל לב"כ הנתבעת. לנתבעת זכות להגיש תצהיר משלים לאחר קבלת התמליל וזאת לאחר 30 ימים מקבלת התמליל". החלטה זו היא מושא ערעור זה. טענות הצדדים: הנתבעת (המערערת בפנינו) טוענת כי אין המדובר בענייננו בטענה של חיסיון ראייתי המוכר על פי דין אלא בעתירה לעיכוב והיפוך סדר הבאת הראיות בתיק. על פי הלכת סוויסה [רע"א 4249/98 שמעון סוויסה - הכשרת היישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515] הכלל הוא גילוי מוקדם של כל המסמכים הרלוונטיים, והחריג לכלל מוגבל רק להגנה על אינטרסים לגיטימיים של בעלי הדין. יש מקום לחרוג מעקרון ניהול ההליך המשפטי "בקלפים גלויים" רק במקרים חריגים בהם קיים חשש ממשי ותשתית ראייתית מבוססת לשיבוש הליכים וראיות. במקרה הנדון, לא הונחה תשתית כלשהי לקיום חשש לתיאום ושיבוש עדויות אם העיון בקלטות יותר לאלתר. הבקשה להגיש את התמליל במועד מאוחר להגשת תצהירי העדות מטעם הנתבעת נגועה בחוסר תום לב ואינה ראויה, וכל כולה נועדה להפתיע את הנתבעת, למנוע ממנה את האפשרות להתייחס בתצהירים מטעמה לתוכן התמליל, ולזכות ביתרון דיוני בלתי מוצדק. כמו כן, לא הוכח כי גילוי התמליל בשלב הנוכחי עלול לחבל בהגנת התובעת בהליך האזרחי המנוהל בין הצדדים בבית משפט השלום. הנתבעת הוסיפה וטענה כי מאחר שמונה לה במסגרת הליך זה אפוטרופוס לדין, יש חשיבות מיוחדת לגילוי התמליל קודם להגשת תצהירי עדות מטעמה. כמו כן, דחיית מועד הגשת הראייה מכבידה ופוגעת ביעילות הדיון. התובעת טוענת כי על פי הפסיקה כאשר העיון אינו משרת את המטרה של בירור האמת, על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולא להתיר את העיון או לדחותו למועד מאוחר יותר. תמליל השיחה מעיד על חוסר מהימנות גרסת הנתבעת שבני משפחתה מנהלים את ההליך בשמה וללא מעורבותה, וככל הנראה אף מפעילים עליה לחץ פסול. הגשת התמליל במועד מאוחר נועדה למנוע תיאום גרסאות מצד הנתבעת לתוכן התמליל ובכך תסייע לחשיפת חוסר מהימנות גרסת הנתבעת ותסייע לגילוי האמת. עוד נטען כי מאחר שמתנהלת במקביל להליך זה תביעה אזרחית נגד הנתבעת, גילוי התמליל יפגע בהגנתה. התובעת הוסיפה וטענה כי החלטת הרשמת מאזנת היטב את האינטרסים של הצדדים בכך שקבעה כי התמליל ייחשף בפני הנתבעת, אך במועד מאוחר להגשת תצהיריה. המסגרת הנורמטיבית: נקודת המוצא לדיון בהליך גילוי ועיון מסמכים היא גילוי הדדי מירבי ורחב של ראיות הצדדים כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית וככלי לשיפור יכולת בית המשפט לחשוף את האמת. בעל דין רשאי לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם 'מועילים' ובין שהם 'מזיקים'. עקרון הגילוי המירבי כולל אף את מועד הגילוי שכן גילוי נדחה מהווה אי גילוי במובן מסוים. עקרון זה מעוגן, בין היתר, בתקנה 11 תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 הקובעת כי על התובע לצרף לכתב התביעה את המסמכים עליהם הוא נסמך בתביעתו. עם זאת, זכות הגילוי והעיון ומועדה אינה אבסולוטית ובית המשפט יאזן בינה לבין אינטרסים אחרים ויחרוג ממנה במקרים מתאימים בהם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עלול לפגוע דווקא באינטרס גילוי האמת ולהביא לשיבוש ראיות [רע"א 4249/98 שמעון סוויסה - הכשרת היישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה1) 515]. אולם על מנת שהחריג לכלל בדבר גילוי מירבי לא יהפוך לכלל, הנטל רובץ על הטוען שיש לדחות את מועד הגילוי. בית המשפט עמד על נקודת האיזון בין האינטרסים המתנגשים בבר"ע (ת"א) 1753/04 בנק לאומי לישראל בע"מ - גולד (מיום 13.12.04): כאמור, נקודת המוצא לעניין גילוי ועיון במסמכים היא גילוי מירבי שתכליתו לחתור לחקר האמת. בעל דין שטוען שיש לחרוג מן הכלל, עליו הנטל להסביר מדוע יהא זה צודק ויעיל שלא לאפשר לצד שכנגד לבדוק ביסודיות ולהתייחס בפירוט בגרסתו העובדתית אל המסמכים שמבוקש לדחות את העיון בהם. נסיבות מעין אלו הוכרו, דרך כלל, בתביעות נזיקין המתנהלות נגד חברות הביטוח, במצבים שבהם התובע, שהיה נוכח בשעת האירוע נושא התביעה, מחזיק בתמונה העובדתית במלואה, ועל חברת הביטוח ללקט באמצעיה כל בדל של ראיה כדי להגיע לחקר האמת. במצבים כגון דא ראוי לאפשר דחיית גילוי ראיות שיש בהן כדי להפתיע את התובע, ולסתור את גרסתו העובדתית שלו. אלא, משעסקינן בתביעה כספית רגילה, שבה אוחזים הצדדים, פחות או יותר, באופן שווה במסמכים ובראיות - אין לחרוג מן הכלל, ולאפשר לצד האחד יתרון דיוני גרידא על פני הצד האחר (בר"ע (ת"א) 13882/97 בנק למסחר בע"מ ואח' נ' עמיר כהן (לא פורסם)" בעניין תא (ת"א) עזבון המנוחה מרים חורשידי ז"ל נ' בית אבות גאולה בע"מ ואח' (לא פורסם, מיום 5.5.97) קבע בית משפט השלום כי - אפילו אם ניתן להכיר בנסיבות מסוימות בחסיון זמני או בעיון מושהה, לא ניתן לעשות זאת ביחס לשיחות שנוהלו עם הצד השני. ראיות עצמאיות שנאספו לחוד, וחילופי דברים בין בעלי הדין לחוד. טול, למשל, מקרה בו בעלי הדין התכתבו ביניהם. כל אחד מהם מחזיק את התכתובות של רעהו. נאמר כי אחד מהם איבד את העותק השמור בין תיקיו. היעלה על הדעת כי הצד האחר יוכל לבקש להטיל חיסיון זמני על התכתובות על מנת לבחון את זכרונו של הצד האחר? הרי במקרה זה אין מדובר במסמך חסוי. המסמך, כמו השיחה, היו בידיעת בעל הדין שכנגד. אין הם חסויים מפניו. הוא נטל בהם חלק. שלילת העיון תהווה נסיון לרדד את ההליך למבחן זכרון. על כן הכלל הוא כי ראיות אשר מקורן בשיחה עם בעל הדין שכנגד אינן חסויות. ומן הכלל אל הפרט: לטענת התובעת, "תמליל השיחה מגלה תמונה קשה לפיה המערערת [=הנתבעת] כלל לא מודעת להליכים המשפטיים המנוהלים נגדה ואלה המנוהלים בשמה ואף סותרת את הגרסה בעניין משיכת הכספים מחשבונה ומאששת את גרסת המשיבה [=התובעת]".לטענת התובעת יש לדחות את העיון בתמליל על מנת שלא תותאם הגרסה בתצהירים לאמור בתמליל. לכן, במקרה הנדון חל החריג על פי הלכת סוויסה, ודחיית מועד העיון בתמליל תשרת את גילוי האמת. אנו סבורות, כי נסיבות המקרה הנדון אינן מצדיקות דחיית העיון בתמליל הקלטת על פי העקרונות שנקבעו בהלכת סוויסה. ראשית, מדובר בתמליל שיחה בין התובעת לבין הנתבעת, וככלל, כפי שנפסק בעניין חורשידי, אין מקום להטלת "חיסיון זמני" על שיחה בין שני בעלי הדין, אשר תוכנה אמור להיות בידיעת שני הצדדים. שנית, במקרה הנדון, גרסת הנתבעת פורטה בהרחבה בכתב ההגנה שהגישה ובכתבי בי דין נוספים, כך שבכל מקרה גרסתה העובדתית של הנתבעת כבר נמסרה ואינה ניתנת ל"שינוי" או ל"התאמות" מרחיקות לכת. שלישית, התובעת אינה בעל דין המצוי מחוץ לתמונה בזמן התרחשותו של אירוע שנוי במחלוקת, כגון חברת ביטוח שאין לה מידע אישי בדבר הדרך בה התרחשה התאונה, ולכן ניתנת לה האפשרות, במקרים חריגים, שלא להציג את ראיותיה לצד שכנגד עד לאחר שהגיש את גרסתו העובדתית. ההיפך הוא הנכון. כפי העולה מתצהיר התובעת, היא זו שסייעה לנתבעת בעריכת הסידורים בבנק עד למועד בו החלו בני משפחתה לבדוק את חשבון הבנק של הנתבעת, וכן ליוותה אותה לקניות וסידורים שונים (ספר, טיפוח ציפורניים, מסעדות). לפיכך, המידע על האירועים מצוי דוקא בידי התובעת. כפי הנטען בתגובת הנתבעת לבקשה לזמנה לעדות מוקדמת, העדויות מטעם הנתבעת בהליך זה יינתנו על ידי בני משפחתה, לנוכח העובדה כי הנתבעת אינה מסוגלת להעיד עקב מצבה הרפואי. בנסיבות אלה, הצדק מחייב דווקא גילוי התמליל, שכן בני משפחתה של הנתבעת הם אלה שאין בידם המידע על האירועים השנויים במחלוקת בהליך זה. מה גם, שנטל ההוכחה להוכיח את טענות ההגנה מוטל על הנתבעת, ומוטל עליה נטל הוכחה מוגבר לנוכח העובדה שמדובר בהאשמה מעין פלילית. בנסיבות אלה, דחיית העיון בתמליל הקלטת תקנה יתרון דיוני בלתי הוגן לתובעת. התובעת טענה כי חשיפת תמליל השיחה בפני הנתבעת תפגע באופן בלתי מוצדק בהגנת התובעת בתביעה האזרחית המנוהלת נגדה על ידי הנתבעת או מי מטעמה בבית משפט השלום. כיון שגם על פי החלטת הרשמת, בה תומכת התובעת, ממילא תמליל השיחה ייחשף בפני הנתבעת לאחר הגשת תצהירי העדות מטעם הנתבעת, טענה זו אינה יכולה לעמוד. מה גם, שהטענה נטענה באופן כללית, והתובעת לא הציגה נתונים ומידע בנוגע לשלב בו מצוי ההליך בבית משפט השלום, וכיצד הוא יושפע מגילוי התמליל. סוף דבר: נסיבות המקרה הנדון אינן מצדיקות את דחיית גילוי תמליל השיחה מיום 20.1.08, עד לאחר מתן תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת. לפיכך, הערעור על ההחלטה מיום 19.4.09 מתקבל ואני מורה לתובעת להעביר לעיונה של הנתבעת את תמליל השיחה בינה לבין הנתבעת וכן את העתק הקלטת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לב"כ התובעת. ימי הפגרה באים במניין הימים. תצהירי עדות מטעם הנתבעת יוגשו עד ליום 15.10.09. עדותחיסיוןדיוןמסמכיםתצהיר עדות