מבוא: 1. בפניי תביעה נזיקית בגין תאונת עבודה בה היה התובע מעורב ביום 31/10/00 (להלן: "התאונה"). 2. התובע הינו פועל רומני, יליד 1971, ובמועדים הרלוונטים לאירוע התאונה הוא עבד באמצעות נתבעת מס' 1, שהינה חברת כוח אדם, בעבודות בנייה אשר בוצעו באמצעות קבלני בנייה, נתבעות מס' 3 ו-5. נתבעת מס' 2 הינה החברה המבטחת של נתבעת מס' 1 ונתבעת מס' 4 היא החברה המבטחת של נתבעות מס' 3 ו-5. 3. בעקבות אירוע התאונה נפגע התובע בגב ובקרסול ימין והוא אושפז בבית חולים מיום אירוע התאונה, 31/10/00, ועד ליום 20/11/00. 4. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובע אי כושר ונכויות כמפורט להלן: א. אי כושר מלא לתקופה 1/11/00-30/4/01. ב. נכות זמנית בשיעור של 100 אחוז לתקופה 1/5/01-31/8/01. ג. נכות רפואית צמיתה בשיעור של 24% החל מיום 1/9/01 ובתוספת 12% בגין תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל"), ובסה''כ נכות משוכללת בשעור של 36%. 5. בעקבות התאונה שילם המל''ל לתובע תגמולים בסך של 371,972 ש"ח משוערך ליום 15/3/06, כאשר בסיס השכר לצורך חישוב התגמולים נקבע על סך של 3,855 ש"ח לחודש. 6. בהתאם לחוות דעת רפואית אשר הגיש התובע, בעקבות אירוע התאונה נותרה לו נכות אורטפדית בשעור של 35.2% לצמיתות (20% בגין הגבלת תנועות במרפק מלווה בדפורמציה וכאבים, 10% בגין הגבלה ניכרת בתנועות בקרסול הימני ו- 10% בגין שבר בגוף חוליה L1 עם הגבלת תנועות קלה בעמוד שידרה מותני, על-פי תק' 49(2)(ו), 48(3)(א) ו- 37(7)(א) לתקנות המל''ל). כמו כן, בחוות הדעת נקבע כי יש להפעיל תקנה 15 לתקנות המל"ל במלואה. הנתבעות לא הגישו חוות דעת מטעמן והן מסכימות לנכות הרפואית אשר נקבעה בהתאם לחוות הדעת מטעם התובע. מאידך, הנתבעות חולקות על הצורך בהפעלת תקנה 15 לתקנות המל"ל. 7. במסגרת הדיון בתביעה הוגשו שני תצהירי עדות ראשית מטעם התובע, מוצגים ת/1 ו- ת/2, והוא נחקר בבית המשפט. מאידך, לא הוגשו תצהירים ולא נחקרו עדים מטעם הנתבעות. נסיבות אירוע התאונה: 8. בסעיף 4 לתצהירו ת/1 תיאר התובע נסיבות אירוע התאונה באומרו: "בתאריך 31.10.00 במהלך עבודתי באתר בניה הנ"ל, עליתי לקומה העליונה של הבניין בו עבדתי על מנת לקרוא לפועל עמית שעבד בקומה העליונה. במהלך עלייתי ותוך כדי דיבור נותקה לפתע פלטת ברזל מקיר שלידיו עמדתי ופגעה בראשי וכתוצאה מכך איבדתי את שיווי משקלי, נפלתי...". בסעיף 22 לתצהירו ת/2 הוסיף התובע לתיאור נסיבות האירוע באומרו: "בבניין טרם נבנו מדרגות והיו שני סולמות שהובילו מקומת הקרקע לקומות העליונות. סולם ארוך וסולם קצר. אני עליתי לקרוא לחברי, ויקטור, שעבד בקומה השלישית.... בהיותי על הסולם לפני הקומה השלישית נותקה מהקיר פלטת ברזל, פגעה בראשי ואני עפתי למטה...". אולם, בחקירתו בבית המשפט הודה התובע כי הוא לא הבחין בפלטת הברזל אשר פגעה, כביכול, בראשו עובר לאירוע התאונה או במהלכה, וזאת באומרו: "לשאלת ביהמ"ש באיזה מרחק הייתי מהמשטח שנפל ופגע בי אני משיב שהיום אני לא יכול לדמיין ולדעת מה המרחק. גם בזמנו אני לא ידעתי שאותו משטח הוא זה שהכה בי. חברים שלי אמרו לי את זה לאחר התאונה. לא יכולתי לראות בתבנית (צ"ל ''התבנית"- ר.ח) עובר לאירוע התאונה כאשר אני נמצא למטה והיא למעלה. אני לא ידעתי שהיא נמצאת במקום. תיארתי לעצמי שהסירו את כל התבניות" (שם, עמ' 17 שורה 16 לפרוטוקול הדיון). ובהמשך: "בפועל אני לא יודע מה היכה בי. החברים אמרו לי שזה היה תבנית מברזל. את הפרטים המופיעים בת/5 (טופס הודעה על פגיעה בעבודה למל"ל- ר.ח) לעניין נסיבות אירוע התאונה לאחר הפגיעה אני מכיר מהחברים. אני אמרתי את מה שנמסר לי מהחברים" (שם, עמ' 25 שורה 19 לפרוטוקול הדיון). 9. מטעם התובע לא הוזמנו עדים לאירוע ומשנשאל לעניין זה הוא השיב באומרו: "לשאלתך מדוע לא הבאתי את העדים לביהמ"ש אני משיב שאילו היה לי מטוס פרטי הייתי מביא אותם ממדינה למדינה" (שם, עמ' 17 שורה 25 לפרוטוקול הדיון). תשובתו הנ"ל של התובע אינה משכנעת בעיניי בהתחשב בסכום התגמולים הנכבד אשר קיבל מהמל''ל בעקבות התאונה וכן לאור הכלל הנהוג, לפיו, המוציא מחברו עליו הראיה. 10. בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות, במשפט אזרחי נדרש סיוע לעדות יחיד שהינו בעל דין, אולם, במקרה דנן, לא רק שאין סיוע לגרסת התובע בדבר נפילת תבנית הברזל והפגיעה בראשו, אלא, אף התגלו סתירות באותה גרסה. התובע צירף לתצהירו ת/1 הודעה למל"ל על פגיעה בעבודה. באותה הודעה נמסר תיאור שונה לעניין נסיבות אירוע התאונה, כדלקמן: "בעת העבודה ניגש לקרוא לאחד העובדים שעבד בקומה העליונה, טיפס במדרגות מעץ... ואחז בתבנית קורה שהייתה בשלבי פירוק ונפל כתוצאה מאיבוד שיווי משקל". אומנם נכון, התובע אינו חתום על ההודעה הנ''ל, אולם, אין הדבר מאיין את משקלה, שכן, היא צורפה לתצהירו ללא כל הסתייגות. רק במהלך חקירתו הנגדית צירף התובע הודעה נוספת למל"ל בחתימתו ואשר תיאור נסיבות אירוע התאונה המפורט בה תואם לנטען במשפט זה (מוצג ת/5). יתרה מכך, הגרסה החלופית, לפיה התבנית נותקה מהקיר ופגעה בתובע לאחר שאחז בה, אינה מתיישבת עם האמור בחקירתו, כמצוטט בסעיף 8 לעיל, לפיו הוא לא הבחין בה עובר לאירוע התאונה. 11. לאור האמור לעיל, התובע לא הוכיח טענתו כי נפל מהסולם עליו עמד עובר לאירוע התאונה כתוצאה מניתוק תבנית ברזל התלויה על הקיר ופגעה בראשו ובהתאם לכך טענתו לעניין זה נדחית. יחד עם זאת, מעדות התובע בפניי, כמו גם מטופס ההודעה למל''ל שבחתימתו, מוצג ת/5, וכן מטופס ההודעה למל''ל שאינו בחתימתו והמצורף לתצהירו, עולה גרסה עקבית שלא נסתרה, לפיה, חפץ כלשהו פגע בראשו של התובע כאשר עמד על סולם וגרם לנפילתו. 12. בסעיף 22 לתצהירו ת/2 טען התובע כי הסולם ממנו נפל במהלך אירוע התאונה "... היה סולם פשוט מעץ ללא מיגון כלשהו וללא גידור". כמו כן, בסעיף 4 סיפא לתצהיר התובע, ת/1, הוא העיד באומרו ''בסמוך למקום עמידתי לא היה כל מעקה שיבלום את נפילתי אף שהמדובר בגובה של למעלה מ- 5 מטרים''. הנתבעות לא חלקו על עובדות אלה, אדרבא, משרטוט זירת האירוע אשר הוגש על ידי נתבעות מס' 3-5 באמצעות התובע, מוצג נ/1, עולה כי, התובע נפל כאשר עמד על סולם שהוצב בחדר המדרגות של המבנה ובטרם נבנו אותן מדרגות. גם התובע אישר זאת בחקירתו באומרו ''האתר בבניין בו עבדנו לא היו לו מדרגות'' (שם, עמ' 16 שורה 17 לפרוטוקול הדיון). בנסיבות העניין, המעבר בין קומה לקומה בבניין היה באמצעות סולמות עץ אשר הוצבו בחדר המדרגות. כן הוכח מעדות התובע, שלא נסתרה, כי הוא נפל כאשר עמד על הסולם המחבר בין הקומה הראשונה לשנייה בבניין בו עבד (שם, עמ' 17 שורה 2 ועמ' 25 שורות 1 ו-18 לפרוטוקול הדיון) וכי "כאשר קרתה התאונה לא הייתה ריצפה של הקומה השנייה ולא של הקומה השלישית אלא היה חלל פתוח כמו פיר מעלית" (שם, עמ' 25 שורה 6 לפרוטוקול הדיון). בהתאם לכך, מתחייבת המסקנה, כטענת התובע, כי הוא נפל מגובה של כ- 5 מטרים. 13. זירת האירוע, כמתואר לעיל, אינה מקיימת אחר החובות הקבועות בפק' הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש''ל-1970 ותקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה) תשמ"ח-1988, וזאת כמפורט להלן: א. סעיף 50 לפקודה, לפיו נקבע: ''היה אדם צריך לעבוד במקום שממנו הוא עלול ליפול יותר משני מטרים, ואין המקום מאפשר אחיזת רגל בטוחה, ולפי הצורך - אחיזת- יד בטוחה, יותקנו - ככל שהדבר מעשי במידה סבירה - אמצעים לבטיחותו על ידי גידור או באופן אחר''. ב. תקנה 75 לתקנות, לפיה נקבע "משמש סולם אמצעי קשר בין שתי קומות או בין שתי דיוטות של משטחי עבודה יהיה פתח בו עובר הסולם קטן ככל האפשר וגדור משלושה עברים", שכן, הפתח במקרה דנן השתרע על כל החלל בחדר המדרגות בו הונחו הסולמות ואותו פתח לא היה מגודר, אף כי גידורו עשוי היה לשמש משענת אשר תמנע נפילת התובע. ג. תקנה 79(א) לתקנות, לפיה נקבע "מסביב לפתח ברצפה במשטח עבודה... במסלול מדרגות או בפיר מעלית יותקן אחד מאלה: אזן יד ואזן תיכון מתאימים ובחוזק נאות למניעת נפילתו של אדם... מכסה בעל חוזק מתאים למניעת נפילת אדם...". ד. תקנה 80 לתקנות, לפיה נקבע "חלל בקיר ששפתו התחתונה נמוכה מ-90 סנטימטרים מעל לרצפה, למשטח העבודה או למדרכת מעבר שלידם או שדרכם עלול אדם ליפול לעומק העולה על 2 מטרים יגודר באזן יד ובאזן תיכון מתאימים ובחוזק נאות, כאמור בתקנות 10,9 ו-11". ה. תקנה 168 לתקנות, לפיה נקבע ''מחייבות תקנות אלה התקנת אמצעי בטיחות למניעת נפילת אדם לעומק העולה על 2 מטרים ואין זה מעשי בנסיבות הענין לעשות כן, יותקנו רשתות או יריעות מתוחות או יסופקו חגורות בטיחות אשר ימנעו נפילה חפשית לעומק העולה על 1.3 מטרים או רתמות בטיחות''. 14. בהתאם להלכה הפסוקה, בקביעת האחריות לאירוע תאונת עבודה, אין להתייחס לעובד ולמעביד על-פי אותן אמות מידה, אלא יש להקל עם העובד ולדקדק יותר עם המעביד (ר' ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו ואח', פ"ד לו(2) עמ' 592 וכן, ע"א 3769/97 דהן נ' דני, פ"ד נג(5) עמ' 581). יחד עם זאת, יש לבחון נסיבותיו של כל מקרה לגופו ובאם שוכנע בית המשפט כי העובד חטא ברשלנות של ממש, יש להטיל לפתחו אשם תורם לאירוע התאונה (ר' ע"א 27/91 קבלו נ' שמעון עבודות מתכת בע"מ, פ"ד מט(1) 450, וכן פס"ד בעניין מפעלי קירור לעיל). במקרה דנן הנתבעות לא הניחו תשתית ראייתית לביסוס טענתן בדבר הטלת אשם תורם לאירוע התאונה לפתחו של התובע, שכן, לא נטען, ומקל וחומר לא הוכח, כי לתובע סופק אמצעי מעבר אחר בין קומות הבניין, למעט סולמות שהוצבו בחדר המדרגות. כמו כן, לא נטען ולא הוכח כי, התובע נמנע משימוש באמצעי מיגון כלשהו אשר, כביכול, סופק לו העשוי היה למנוע אירוע התאונה או למתן את תוצאותיה. בנסיבות העניין, לא מצאתי להטיל על התובע אשם תורם לאירוע התאונה. ראשי הנזק ונכותו התפקודית של התובע: 15. כאב וסבל: בהתחשב בנכותו הרפואית של התובע, 35.2 אחוז, אישפוזו למשך 21 יום בעקבות התאונה, מהות פגיעתו, הטיפולים אשר עבר - כולל ניתוח של הקרסול, השמת גבס לגף וטיפולי פיזיוטרפיה - התובע זכאי לפיצוי בגין ראש הנזק של כאב וסבל בסך של 120,000 ש"ח. 16. כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי נכותו הרפואית של התובע בעקבות התאונה הינה בשעור של 35.2% לצמיתות. בין הצדדים מחלוקת לעניין הנכות התפקודית של התובע. לעניין זה טוען התובע כי נכותו התפקודית בהתאם להמלצת המומחה מטעמו מגיעה לשעור של 52.8% לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות המל''ל. מאידך, טוענות הנתבעות כי הנכות התפקודית שנותרה לתובע בעקבות אירוע התאונה הינה בשעור של 20% בלבד. 17. בהתאם להלכה הפסוקה, קביעת שעור הנכות התפקודית נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט ולא תמיד קיימת חפיפה מלאה בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית. לעניין זה בית המשפט רשאי, בהתחשב במכלול נסיבות המקרה, ובין היתר, דרגת נכותו הרפואית של התובע, לקבוע נכות תפקודית בשעור שונה מהנכות הרפואית (ר' ע''א 61/89 מדינת ישראל נ. אייגר ואח', פ''ד מה(1) עמ' 580, 592, וכן ע''א 3049/93 גירוגיסיאן נ. רמזי ואח', פ''ד נב(3) עמ' 792, 797, 799). 18. התובע העיד כי עבד בבניין במשך מספר שנים עובר לאירוע התאונה, הן בארץ, הן ברומניה והן בגרמניה (שם, עמ' 20 שורה 25 לפרוטוקול הדיון). כן העיד התובע בתצהיריו ובחקירתו הנגדית כי לאחר אירוע התאונה וקבלת תגמולי המל''ל הוא עשה הסבה והחל לעבוד בחקלאות. לצורך כך הוא רכש חלקת אדמה וטרקטור, שכר מפעיל טרקטור בו משתמש לעיבוד אדמותיו וכן הוא משכיר אותו לעיבוד אדמתם של חקלאים אחרים באזור. נכותו של התובע הינה בתחום האורטופדי, הוא אדם צעיר יחסית, כאמור, יליד 1971, ושתי העבודות אשר ביצע עובר לתאונה ולאחריה, בניין וחקלאות, מחייבות מאמץ פיזי. אמנם נכון, התובע העיד כי שכרו הבסיסי של עובד בניין ברומניה מגיע ל- 100 $ ועם תוספות הוא מגיע לסך של 250$ (שם, עמ' 20 שורה 19 לפרוטוקול הדיון) וכי הכנסתו כיום מעבודתו בחקלאות והשכרת הטרקטור מגיעה ל- 300$, אולם, ועל אף זאת, אין לומר כי לא נגרמו לתובע הפסדי השתכרות, שכן, לולא נכותו הוא יכול היה להמשיך ולעבוד בבניין בארץ או במדינות אירופה ולהשתכר סכומים גבוהים מאלה המקובלים ברומניה. כמו כן, לעניין זה יש להתחשב בעובדה כי במהלך שנת 2007 רומניה תהיה חברה בשוק האירופאי וסביר מאוד להניח כי הדבר יביא להעלאת הכנסת אזרחיה. כמו כן, בהתחשב בגילו הצעיר של התובע ובשנות העבודה שנותרו עד יציאתו לגמלאות, חישוב הפסד שכרו בהסתמך על רמת ההכנסה הקיימת כיום ברומניה יקפח אותו ולא ישקף נאמנה הפסד השתכרותו לעתיד בעקבות התאונה. מאידך, התובע לא הגיש ראיות לכימות העלאת השכר הצפויה ברומניה בעקבות כניסתה לשוק האירופאי או לעניין גובה שכרם של עובדי בניין רומנים במדינות אירופה, כמו גרמניה וספרד. כמו כן, לא ניתן לבסס חישוב הפסד השתכרות התובע לעתיד על ההנחה כי לולא אירוע התאונה הוא היה ממשיך בעבודתו בארץ לתקופה ממושכת ומתקדם בה, זאת לאור מדיניות הממשלה בדבר גירוש עובדים זרים מהארץ. 19. לאור האמור לעיל, נכותו התפקודית של התובע תחשב בהתאם לנכותו הרפואית בשעור של 35.2% וחישוב הפסד השתכרותו לתקופה החל ממועד חזרתו לרומניה ועד הגיעו לגיל 65 תעשה לפי בסיס שכר בגובה של 3,500 ש''ח. 20. הפסד השתכרות התובע מיום התאונה ועד חזרתו לרומניה: א. כאמור, המל''ל קבע לתובע תקופת אי כושר מלא בעקבות התאונה מיום האירוע, 1.11.00 ועד ליום 30.4.01. כן נקבעה לתובע נכות זמנית בשעור של 100% לתקופה מיום 1.5.01 ועד ליום 31.8.01, ובסה''כ 10 חודשים. כעולה מסעיף 16 לתצהיר התובע ת/1, עובר לאירוע התאונה הוא עבד בארץ בשתי קדנציות שונות ובמועד אירוע התאונה הוא שהה בארץ לצורך עבודה בפעם השלישית. כמו כן, מעדות התובע עולה כי הגיע לארץ בחודש ספטמבר 2000, כחודש ימים לפני אירוע התאונה (שם, עמ' 14 שורה 21 לפרוטוקול הדיון). בנסיבות העניין, לאור עברו התעסוקתי של התובע, יש להניח כי לולא אירוע התאונה הוא היה ממשיך בעבודתו בארץ גם במהלך 10 חודשים בהם נקבעה לו תקופת אי כושר ונכות זמנית מלאה. בהתאם לכך, התובע זכאי לפיצוי מלא בגין התקופה הנ''ל בסך של 38,550 ש''ח. ב. כעולה ממוצג ת/4, המל''ל נעתר לבקשת התובע והמיר את הקצבה החודשית המגיעה לו בגין נכותו מהתאונה לתשלום חד פעמי וזאת בחודש יולי 2002. סמוך לאחר מכן עזב התובע את הארץ וחזר לרומניה בחודש אוגוסט 2002 (שם, עמ' 19 שורה 1 לפרוטוקול הדיון). אמנם נכון, בחקירתו העיד התובע כי הרופא המטפל קבע כעבור שנה מאירוע התאונה כי הטיפולים הרפואיים בו הסתיימו (שם, עמ' 27 שורה 18 לפרוטוקול הדיון), אולם, אין לקבל עמדת הנתבעות כי כבר באותו שלב היה עליו לחזור לרומניה ומקובלת עלי עמדת התובע, לפיה, היה עליו לשהות בארץ לצורך הטיפול בענייניו עד לקבלת כספי המל''ל. הראיה, לאחר קבלת אותם כספים התובע חזר לרומניה ללא שיהוי. בנסיבות העניין, מאחר ובתקופה מיום 1.9.01 ועד חזרת התובע לרומניה בחודש אוגוסט 2002, נכותו הייתה בשעור של 35.2%, חישוב הפסד שכרו בתקופה הנ''ל יעשה כדלקמן: 3,855*35.2%*12 ובסה''כ 16,283 ש''ח. 20. הפסד השתכרות התובע מיום חזרתו לרומניה: א. לתקופה מחודש ספטמבר 2002 ועד להיום: 3,500*35.2%*44.5 ובסה''כ 54,824 ש''ח. ב. לתקופה מהיום ועד הגיע התובע לגיל 65: 3,500*35.2%*237.1893 ובסה''כ 292,217 ש''ח. 21. עזרת צד ג', הוצאות וניידות: א. התובע העלה טענות לפיהן הוא נזקק לעזרת צד ג', הוצאות בגין שיפוץ בביתו עבור התקנת מערכת הסקה אוטמטית ואינסטלציה וכן רכישת רכב לצורך נסיעותיו מאחר ובמגבלותיו כתוצאה מהתאונה נבצר ממנו להשתמש בתחבורה ציבורית. כן טען התובע לעניין הוצאות שהייתו בארץ עד לקבלת תגמולי המל''ל והגעתו ארצה לצורך המשפט. ב. כבר כעת יודגש כי חלק הארי מטענות התובע לעיל הועלו בעלמא ללא כל אסמכתא או הוכחה, זאת למעט חשבונית מס בגין נעליים אורטופדיות על סך 2,000 ש''ח אשר צורפה לתצהיר התובע ת/1 וכרטיסי טיסה במחיר של 628.3 יורו ואשר העתק מהם צורף לתצהיר התובע ת/2. ג. על אף האמור לעיל, לאור גובה ומהות הנכות אשר נקבעה לתובע, התרשמותי ממגבלותיו בהליכה, בעמידה ובישיבה ומאחר ועם המרת קצבת המל''ל בתשלום חד פעמי, איבד התובע זכותו לכיסוי הוצאות נוספות כלשהם מהמל'ל, יפסק לזכותו סכום גלובלי בגין כל ראשי הנזק כמפורט לעיל בסכום כולל של 70,000 ש''ח. חלוקת האחריות בין הנתבעות: 22. כאמור, נתבעת מס' 1 הינה חברת כוח אדם והיא התקשרה בהסכם מיום 15.8.00 עם נתבעת מס' 3, מוצג נ/3, לאספקת עובדים זרים (להלן: "ההסכם"). מכוח אותו הסכם הובא התובע ארצה על ידי נתבעת מס' 1 והוא הועסק בעבודות שיזמה נתבעת מס' 3 ואשר בוצעו על ידי נתבעת מס' 5 בתור קבלן ראשי. בחקירתו העיד התובע באומרו: "ביום הראשון לעבודתי באתר בו אירעה התאונה הגיע למקום אבי כהן. אני חושב שהוא היה מנהל של נתבעת 1, אני בטוח שמר כהן היה מנהל אצל נתבעת 1.... הביאו אותנו לאדם ששייך לחברת מושקוביץ שאני לא יודע בדיוק מה תפקידו אולם קרוב לוודאי שהאתר היה באחריותו. נאמר לנו לשמוע בקולו ולבצע את מה שאותו אדם יאמר לנו וכי עבורנו העובדים בישראל הוא היה גם אב וגם אם... מר אבי כהן לא הראה לנו את האתר וגם לא אמר לנו מה התפקיד שלנו. הוא אמר לנו רק שזה האתר שבו נעבוד ובכך הוא סיים. קיבלנו כלי עבודה מחברת מושקוביץ." (שם, עמ' 15 שורה 4 לפרוטוקול הדיון). ובהמשך: "אני זוכר איך קרתה התאונה. עבדתי למטה במדרגות, בא מהנדס. מס' ימים לפני האירוע ביקשנו מאחיו של סנעאללה להתיר לנו לעבוד יותר שעות. סנעאללה הוא אחיו של מנהל העבודה. הוא אמר לנו שנעבוד 8 שעות בלבד ואין עבודה יותר מעבר לכך והוא יברר מה ניתן לעשות ושיאפשרו לנו אולי לעבוד בעמודים ובמדרגות..." (שם, עמ' 23 שורה 16 לפרוטוקול הדיון). 23. מהמצוטט לעיל מתחייבת המסקנה, לפיה, התובעת לא פיקחה על עבודת התובע באתר בו אירעה התאונה, לא סיפקה לו אמצעי מיגון או כלי עבודה, לא קבעה סדר עבודתו במקום ולא נתנה לו כל הוראה או הנחייה לעניין אופן ביצוע העבודה. לעניין זה יודגש כי הנתבעות לא הזמינו עדים מטעמן ועדות התובע לעניין זה נותרה עדות יחידה שלא נסתרה וכי לתובע אין כל אינטרס בחלוקת האחריות בין הנתבעות. 24. אמנם נכון, בסעיף 5.1 להסכם נקבע כי לא יחולו יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעת מס' 3, אולם, סעיף זה הינו במישור דיני העבודה ולא במישור הנזיקי בו עסקינן. לעניין זה כבר נפסק כי, פרשנות מושגים בחוק תעשה על פי המטרה שביסוד אותה חקיקה וכי מובנם של המונחים משתנה בהתאם להקשר החקיקתי בהם הם מופיעים (ר' דיון נוסף בג"צ 4600/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נב(4) עמ' 817). במישור הנזיקי הוגדרו המונחים עובד-מעביד בסעיף 2 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), לפיו, "מעביד - מי שיש לו ביחסיו עם אדם שליטה גמורה על הדרך שבו אדם אחר מבצע עבודה בשבילו, ואילו הוא עצמו אין עליו מרות דומה לגבי אותה עבודה, וה'עובד' הוא מי שעבודתו נתונה לשליטה כאמור ...''. 25. הואיל ובמקרה דנן, לנתבעות מס' 3 ו- 5 הייתה שליטה מלאה ומוחלטת על הדרך שבה ביצע התובע את עבודתו עובר לאירוע התאונה והעבודה בוצעה בשבילם, אזי יש לראות בהן כמעביד של התובע. אין באמור לעיל כדי לפטור נתבעת מס' 1 מכל אחריות לאירוע התאונה, שכן, על הנ''ל מוטלת חובה לברר תנאי העסקתם של אותם עובדים, לדרוש מ''המעביד'' לספק להם סביבת עבודה בטוחה ואולי אף להימנע מהפניית עובדים זרים לעבודה שלא מתקיימים בה תנאי בטיחות מינימאליים. 26. לאור האמור לעיל, אני קובעי כי, נתבעות מס' 1-2 תישאנה באחריות לאירוע התאונה בשיעור של 25% ויתר הנתבעות תישאנה באחריות בשיעור של 75% לאירוע. טענה בדבר כפל ביטוח: 27. נתבעות מס' 1-2, כמו גם נתבעות מס' 3-5, העלו טענה בדבר כפל ביטוח ביניהן. טענת נתבעות מס' 1-2 לכפל ביטוח נסמכת על הפוליסה לביטוח צד שלישי אשר הוציאה נתבעת מס' 4, לפיה בוטחה נתבעת מס' 3 וקבלני משנה מטעמה. טענות נתבעות מס' 3-5 לכפל ביטוח נסמכת על הפוליסה לביטוח חבות מעבידים אשר הוציאה נתבעת מס' 2, מוצג נ/4, לפיה בוטחה נתבעת מס' 1 וכן מזמין כוח אדם. לטענת נתבעות מס' 3-5, מאחר ונתבעת מס' 3 הינה ''מזמין כוח אדם'', אזי הפוליסה מכסה אותה. כן נטען, כי גבול האחריות בפוליסה הנ"ל הינו 1.5 מליון דולר, בעוד כי גבול האחריות של הפוליסה אשר הפיקה נתבעת מס' 4 הינו 5 מליון דולר. בנסיבות העניין, בגין כל חלק בנזק אשר יוטל על נתבעת מס' 3, על נתבעת מס' 2 לשאת ב-23% הנוספים. 28. יש לדחות טענת כפל הביטוח אשר העלתה נתבעות מס' 1-2. בהתאם להסכם נתבעת מס' 1 מוגדרת בתור "החברה" ונתבעת מס' 3 מוגדרת בתור "מזמין", ולא כקבלן משנה אשר הפוליסה שהוציאה נתבעת מס' 1 מכסה אותם. כמו כן, אין לומר כי המובן הרגיל של המונח "קבלן משנה" כולל גם חברה המספקת שירותי כוח אדם לקבלן הראשי. 29. בסיכומיהן טענו נתבעות מס' 1-2 כי פוליסת ביטוח מעבידים אשר הוציאה נתבעת מס' 2 אינה מכסה נתבעת מס' 3 בשל העדר יחסי עובד - מעביד בין נתבעת מס' 1 לבין התובע. אין לקבל טענה זו, שכן, משהגעתי למסקנה כי יש להטיל על נתבעות מס' 1-2 אחריות חלקית לאירוע התאונה, מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים שעל פי ההסכם, במישור יחסי עובד-מעביד (להבדיל מהתחום הנזיקי), נתבעת מס' 3 אינה המעביד של התובע, מאחר ולא הועלתה כל טענה או הובאה כל ראיה לעניין נפקות הפוליסה אשר הוציאה נתבעת מס' 2 כלפי מזמיני כח אדם למעט נתבעת מס' 3, שוכנעתי כי יש לקבל את טענת נתבעות מס' 3-5 בדבר כפל ביטוח. סיכום: 30. לאור כל האמור לעיל, בגין אירוע התאונה נשוא התביעה, התובע זכאי לפיצוי בסך כולל של 591,874 ש''ח בניכוי תשלומי המל''ל בסך של 371,972 ש''ח, ובסה''כ 219,902 ש''ח. 31. הסכום כאמור לעיל ישולם על ידי הנתבעות, כמפורט להלן: א. נתבעות מס' 1-2 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 54,975.5 ש''ח. כמו כן, נתבעות מס' 1-2 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, שכר טרחת עורך דין בשעור של 18% מהסכום האמור לעיל בתוספת מע''מ עליו וכן 25% מהאגרה ששולמה בתביעה לפי שוויה להיום. ב. נתבעות מס' 3-5 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 164,926.5 ש''ח. כמו כן, נתבעות מס' 3-5 ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, שכר טרחת עורך דין בשעור של 18% מהסכום האמור לעיל בתוספת מע''מ עליו וכן 75% מהאגרה ששולמה בתביעה לפי שוויה להיום. כל הסכומים כאמור לעיל ישולמו תוך 30 יום. 32. ביחסים שבין הנתבעות, נתבעת מס' 2 תשפה נתבעת מס' 4 ב- 23% מהסכומים בהם חוייבה, כאמור בס''ק 31(ב) רישא לעיל וזאת תוך 30 יום. עובדים זריםתאונת עבודה