צד קרוב לחילופין צד רחוק לשטר

1. תביעה זו ראשיתה בהגשת 4 שקים המפורטים להלן, לביצוע בלשכת ההוצל"פ בכפר סבא ב- 4.9.2006 בתיק הוצל"פ מספר 4-06-10061-17: שיק מס' 16056 על סך 10,000 ₪ שמועד פירעונו 20.3.2006 שיק מס' 16057 על סך 10,000 ₪ שמועד פירעונו 20.3.2006 שיק מס' 16055 על סך 10,000 ₪ שמועד פירעונו 20.3.2006 שיק מס' 16480 על סל 3,000 ₪ שמועד פירעונו 30.6.2006 (להלן: "השיקים").   השיקים הוגשו לביצוע ע"י התובע-הזוכה, אבו רגב מוחמד פארס (להלן:"התובע"), כנגד חברת מאיר דניאל יוסף ובניו (להלן: "הנתבעת"). 2. ביום 28.9.2006 הוגשה התנגדות לביצוע שטר בתיק בש"א שמספרו 176097/06 . ביום 13.3.2007 התקבלה החלטה על ידי כבוד השופט תמיר מיכאל לפיה טענות ההגנה של המבקשת מהוות במהותן הגנה לכאורית, אך הן לא פורטו כנדרש. כבוד השופט תמיר קבע כי כנגד הפקדת מלוא סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל או בקופת בית המשפט תוך 30 יום ממועד ההחלטה תינתן רשות להגן. לאחר ביצוע ההפקדה כאמור נפתח ת.א. והתקיים הדיון שלפניי.   תמצית טענות הצדדים: טענות הנתבעת: 3. לטענת הנתבעת, אשר עוסקת בייצור ושיווק נעליים בבעלותו ובניהולו של מר מאיר דניאל, (להלן:"מר מאיר") התובע הינו שותף בעסקי ייצור לחומרי גלם וייצור נעליים ביחד עם מר אבו רגב מרואן ומר בסל ג'ם ג'ום (להלן:"מר מרואן" ו"מר בסל"). השלושה הינם קרובי משפחה אשר ספקו לנתבעת מוצרי הנעלה שונים. לטענתה, התובע מוכר בענף הנעליים והינו אחד הסוחרים הגדולים בחברון ומסיבה זו מחזיק גם ברישיון סוחר. כשלון תמורה: לטענת הנתבעת, מר מרואן ומר בסל היו אמורים לרכוש חומרי גלם ולייצר נעליים עבור הנתבעת, לצורך אספקתם במהלך החודשים נובמבר-דצמבר 2005. במעמד ההזמנה מסרה הנתבעת לידי מר מרואן ומר בסל 5 שיקים מעותדים על סך כולל של 43,000 ₪. הנתבעת נתנה לבנק המושך הוראה לביטול השיקים כיוון שהסחורה לא סופקה, וכל ניסיונותיה של הנתבעת לאתרם בחברון עלו בתוהו. בנסיבות אלו טענה הנתבעת כי רשאית הייתה לבטל את השיקים מהטעם של כשלון תמורה בין צדדים קרובים. 4. עוד טענה הנתבעת, כי לאחר ביטול השיק הראשון הגיעו התובע ומר בסל למשרדי הנתבעת וטענו כי נקלעו לקשיים כספיים ואינם יכולים לעמוד בהסכם לאספקת הסחורה. במועד זה סוכם כי בחורף 2006 ישלחו הם לנתבעת כל סחורה שיצליחו לייצר. על מנת לסייע להם לעשות כן, הנתבעת אף העבירה לידיהם במעמד הפגישה שיק על סך 10,000 ₪ לרכישת חומרי גלם (שיק מס' 14963). במקביל החזיר התובע את שיק מס 16073 שז"פ 30.4.06. בפועל, לטענת הנתבעת לא עמדו הם באף אחת מההתחייבויות. לתדהמת הנתבעת נשלח מכתב דרישה לפירעון השקים, למרות שהסחורה לא סופקה. כמו כן, לטענת הנתבעת, התובע אינו אוחז כשורה, אלא נעשה ניסיון ל"סיחור" השיקים תחת ידיעתו של התובע על כשלון התמורה, בהיותו מעורב בהליכי המסחר בין הצדדים. עוד טוענת הנתבעת כי התובע הינו צד קרוב ולא צד שלישי והגשת השיקים על ידו כצד ג' נעשתה בחוסר תום לב. דחייה על הסף: 5. לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה על הסף מהנימוק ששמו של התובע לא מופיע על גבי השיקים ומשכך אין לו כל עילת תביעה, בחתימת "המסב" על השיק לא מופיע שמו. מדובר בתושב חברון ומשכך הנתבעת התקשתה לגבות ממנו את הכספים שמגיע לה ולא הגישה תביעה כנגדו. לסיכום טוענת הנתבעת כי מדובר בכישלון תמורה מלא, למי שאינו צד ג', אינו אוחז בעד ערך ולאור עיסוקו, ניתן להניח שידע על כישלון התמורה. משנסתרו החזקו המפורטות בפקודת השטרות אשר מכוחן טען התובע לזכויותיו, דין התביעה להידחות.   תמצית טענות התובע: אוחז כשורה: 6. מנגד התובע טוען כי הוא אינו שותף של המסב, אינו קשור לעסקת היסוד ולא היה נוכח בשום שלב של הזמנת העבודה. השיקים נמסרו לו ע"י מר מרואן כהחזר הלוואה שנתן למרוואן וזאת לאחר שמרואן הסב לו את השיקים בחתימתו בגב כל שיק. במועד קבלת השיקים רשם התובע בגב כל שיק כי השיק ניתן לו מהמסב ואף רשם את תאריך קבלתו. כל השיקים נמסרו לתובע לטענתו, בתאריך 11.7.05 , פרט לשיק 16480 על סך 3,000 ₪ אשר נמסר לתובע בתאריך 12.11.05. לטענת התובע, הפעם הראשונה שהגיע למשרדי הנתבעת היה לאחר שהשיקים חוללו ובמעמד זה הובטח לו על ידי מר מאיר כי ימתין קצת והשיקים יפרעו כשמצבם ישתפר. משלא פרעה הנתבעת את חובה לתובע, ומשחולל השיק הנוסף מס' 16480, פעל התובע לגביית החוב במסגרת הליכי ההוצל"פ. 7. התובע טוען כי היה צד ג' שקיבל את השיקים לאחר שהוסבו לו כדין ע"י המסב כהחזר הלוואה שנתן למסב, אשר דינה על פי סעיף 26 לפקודת השטרות(נוסח חדש) (להלן: "הפקודה") כ"תמורה בת ערך". כמו כן, עומדת לו על פי סעיף 29 לפקודה חזקה על מתן תמורה בתום לב בגין השיקים שהופקדו בחשבונו. מטעמי זהירות טוען התובע כי גם אם ייקבע כי לא נתן כל ערך בעד השיקים זכותו כאוחז כשורה איננה נפגמת לאור סעיף 28 ג' לפקודה. לטענתו, קיבל את השיקים זמן רב לפני מועד פירעונם ולא הייתה לו כל ידיעה גם במועד הפקדתם כי בוטלו או שיש עמם בעיה כלשהי. 8. חזקה לפי ס' 20(ב) (2): לחילופין טוען התובע כי עומדת לו חזקה חלוטה בדבר "מסירה כשרה" הקבוע בסעיף 20(ב)(2) לפקודה ו"החזקה במסירה" הקבועה בסעיף 20(ג). לסיכום, טוען התובע כי הנתבעת לא עמדה בנטל לסתירת החזקות הקבועות בפקודת השטרות כפי שפורט לעיל ולכן יש לדחות את הגנתה ולקבל את התביעה. 9. השאלות השנויות במחלוקת: א. האם היה התובע צד ישיר לעסקה או צד ג'? ב. בהתאם למעמדו של התובע - איזה חזקות הקבועות בפקודת השטרות עומדות לזכותו של התובע.   דיון: 10. התובע התמקד בראש ובראשונה בהוכחת טענתו כי הינו אוחז כשורה שחל עליו ס' 28 (א) לפקודת השטרות. לטענתו, לא היה הוא צד לעסקה מחד ונתן תמורה בגין השיקים עוד לפני מועד פרעונם, מאידך. משכך לטענתו, טענותיה של הנתבעת בדבר כשלון תמורה אינם מעניינו. כדי להינות מחזקה זו על התובע להוכיח כי נתן תמורה בתום לב. התמורה: 11. התובע טוען כי נתן את השיקים לאחר שהוסבו לו כדין כהחזר הלוואה שנתן למסב אשר דינה, על פי סעיף 26 לפקודת השטרות כ"תמורה בת ערך" (להלן:"הפקודה"). כמו כן טוען התובע כי עומדת לו על פי סעיף 29 לפקודה חזקה על מתן תמורה ובתום לב בגין השיקים. דין טענות אלה להדחות מן הטעמים שיפורטו להלן: לטענת התובע, תמורת השיקים נתן הוא לבן דודו הלוואה על סך 50,000 ₪ במזומן. מאחר וההלוואה נתנה במזומן לא ניתן להוכיח את מתן הכספים בכתובים. התובע לא צירף מסמך בנקאי על משיכת סכום ההלוואה מחשבונו בסמוך למועד בו נטען כי נמסרה על ידו לבן דודו. את מתן ההלוואה לבן דודו המהווה את התמורה, ביקש התובע להוכיח בעזרת מסמך שצירף לתצהירו ואשר לטענתו הוא מסמך ההלוואה. בהחלטתי מיום 30.3.08 קבעתי כי מסמך זה לא יכול לשמש כראיה. לאחר מתן החלטתי מיום 30.3.08 בה קבעתי כי מסמך ההלוואה (נספח ב') לא יכול לשמש כראיה, בין היתר כי לא הוגש בידי עורכו, הגיש התובע בקשה לזמן את עורך המסמך כעד למרות שלא הוגש תצהיר מטעמו במועד שנקבע להגשת תצהירים. בקשה זו הוגשה לאחר שהוגשו כבר תצהירי עדות ראשית ולאחר שמועד ההוכחות המקורי נדחה. הנתבעים התנגדו לזימונו של העד ואני קבלתי את התנגדותם, שכן היה מדובר בעד שניתן היה לזמנו ולהגיש תצהיר ערוך ומסודר מטעמו במועד. זימונו המאוחר התבקש כדי להתגבר על החלטתי מה- 30.3.08. בנסיבות אלו לא מצאתי הצדקה לזמן את העד שניתן היה להגיש תצהיר ערוך וחתום על ידו במועד שנקבע להגשת תצהירים. בשולי הדברים יוער כי מסמך המוכתר כהסכם הלוואה ללא שום הוכחה נוספת למתן ההלוואה איננו מהווה הוכחה מספיקה למתן ההלוואה, כך שגם אם היה המסמך מוגש והעד מעיד על עריכתו ללא כל הוכחה נוספת , לא היה בכך ראיה מספיקה. ממסכת הראיות שהתגלתה בפניי התקבל הרושם שעסקי התובע ובני דודיו הם עסקים משולבים הקשורים בסחר בנעליים. התרשמתי שהתובע בהיותו בעל "רישיון סוחר", הרשאי לצאת משטחי הרשות הפלשתינאית לישראל, היה זה שניהל את הקשרים העסקיים מחוץ לחברון, כולל עם הנתבעת. בנסיבות אלו אינני מקבלת את הטענה כי היה "צד רחוק" ולא ידע על הבעיות שהתעוררו באספקת הסחורה. הסבת השיקים לתובע: 12. משקבעתי כי לא ניתן ערך בעד השיקים הרי שאינני נדרשת כלל לדון בשאלה האם חתימתו של התובע נמצאת על השטר אך אתייחס לכך בקצה המזלג. יש מחלוקת בין הצדדים האם השיק הוסב לתובע. לטענת התובע יש הסבה ולטענת הנתבעת אין הסבה שכן שמו אינו מופיע על גב השיק. בתרגום הנוטוריוני שהוגש ע"י התובע ביום 22.10.07 והמהווה ראיה בתיק, מופיעה הסבה למרוואן אבו רגב ולמחמד אבו רגב. מהאמור לעיל עולה כי לא השם פארס ולא השם מחמוד מופיעים על גב השיק, למרות שייתכן שמחמד הוא למעשה מחמוד, אך לגבי השם פארס אין כל זכר על גב השיק (בהתאם לתרגום הנוטוריוני). ס' 31 (4) לפקודה מהווה פתרון לשם מחמד שניתן לטעון שהכוונה למחמוד, אך אינו פתרון ולו בדוחק לחסרונו של השם פארס. אינני נדרשת להכריע בשאלה זו לאחר שקבעתי שהתובע אינו אוחז כשורה הן מסיבות של אי הוכחת תמורה והן מסיבות של אי הוכחת תום הלב הנדרש. אוחז כשורה:  13. התנאים לאחיזה כשורה נקבעו בסעיף 28 (א) לפקודה, הדורש נטילת השטר, שהוא שלם ותקין במראהו, טרם עבר זמנו, ללא ידיעה, שהשטר חולל לפני כן, אם חולל, כשנטילה זו נעשתה בתום לב ובעד ערך ושבשעת סיחורו לא ידע האוחז על כל פגם בזכות קניינו של מסחרו. לאחר שקבעתי כי התובע לא נתן תמורה בגין השקים וכי הנטילה נעשתה שלא בתום לב הרי שנידחת טענתו על היותו אוחז כשורה. לטענת התובע, גם אם ייקבע כי לא נתן כל ערך בעד השיקים, זכותו כאוחז כשורה איננה נפגמת לאור סעיף 28 (ג) לפקודה. אינני מקבלת טענה זו. לאור מסכת הראיות שהונחה בפניי התובע לא עמד בתנאים הקבועים בסעיף 28 לפקודה.   לאור כל האמור לעיל התובע אינו אוחז כשורה.   משנקבע כי התובע אינו אוחז כשורה עומדות לנתבעת כלפיו כל אותן טענות בגין עסקת היסוד, ככל שתוכיח אותן. עסקת היסוד: 13. מהותה של עסקת היסוד היתה תשלום עבור עסקת מוצרי הנעלה (נעלים, סנדלים ומגפיים, להלן:"נעלים"). בין הנתבעת למשפחת התובע היתה קיימת מערכת יחסים עסקית עוד לפני העסקה הנדונה בתיק זה. במשפחת התובע יצרו מוצרי הנעלה ומכרו אותם לנתבעת שמכרה אותם לחנויות שונות. במקרה הנדון טוענת הנתבעת ששילמה עבור הסחורה באופן חלקי ומראש וזאת כדי לאפשר ליצרני הנעלים לקנות את חומרי הגלם. רק לאחר שהנעליים לא סופקו במועד, או לפחות בעונה המתאימה, נתנה הנתבעת הוראה לביטול השיקים ששולמו עבור הנעליים. אני מאמינה לנתבעת כי הנעלים לא סופקו ומקבלת את טענתם לכשלון תמורה. התובע לא צירף ולא הציג תעודות המעידות על משלוח הנעליים, להוציא חשבונית זיכוי אחת, המעידה על כך שלו היו המסמכים מתאימים ניתן היה להציגם. הנתבעת לעומתו טענה שביטלה את השיקים כשלא קבלה את הסחורה, ואכן על השיקים מצוין כי הסיבה לאי כיבודם ע"י הבנק היא "נ.ה.ב" כלומר השיקים אכן בוטלו ע"י הנתבעת. 14. לענין זה יפים דבריו של הנשיא ברק בדנ"א 258/98 ויקטור נ' שלשבסקי, תק-על 98(4),43, (1998): "מסקנתו של בית המשפט משקפת את הדין הקיים. אכן בין צדדים קרובים דינו של שטר כדין חוזה. כל טענת הגנה העומדת לצדדים קרובים כנגד חבות על פי שטר, עומדת להם גם כנגד חבות על פי חוזה. על כן רשאי היה עושה השטר להעלות כנגד הנפרע את הטענה כי הסכום בו הוא חייב על פי עסקת היסוד נמוך מסכום השטר. טענה זו- שאינה טובה כלפי אוחז כשורה- טובה היא כלפי צד קרוב או כלפי אוחז "סתם". אמת, השטר מעניק עילה עצמאית לאוחז. אך קיים קשר פנימי בין השטר לבין עסקת היסוד. קשר זה מאפשר לעושה השטר לטעון להגנתו בתביעה על פי השטר, כי חבותו השטרית פחותה היא לאור עסקת היסוד. ושוב- הגנה זו עומדת לחייב רק כלפי אוחז "סתם". היא אינה עומדת לחייב כלפי אוחז כשורה". ממכלול הראיות שהיו לפניי נראה כי התובע הוא חלק ממשפחה העוסקת בסחר בנעליים. המשפחה היתה בקשר עסקי עם הנתבעת באמצעות בן דודו של התובע מרוואן. השיקים הועברו לתובע לצורך גבייתם, כאוחז כשורה אשר לכאורה אין לו קשר עם עסקת היסוד על מנת שיוכל להינות מהיתרונות של אוחז כשורה. לא השתכנעתי שהתובע עמד בתנאים הנדרשים מאוחז כשורה. נסתרה החזקה כי נתן תמורה. משכך, עליו להוכיח שהיה אוחז בעד ערך והוכחה כזו כאמור לא הצליח להוכיח למרות שהיה יכול להציג הוכחות לכך שהסחורה סופקה , אם אכן סופקה. 15. חשבונית P/871164: חשבונית P/871164 אשר הוגשה בצירוף תרגום נוטוריוני הינה חלק מחומר הראיות (להלן:"החשבונית"). החשבונית הוצאה ע"י מרוואן ביום 30.6.05 ולפיה התקבל סכום של 96,465 ₪ ושולם עליו מע"מ בסך של 16,398 ₪. חשבונית הוצגה למר מאיר במהלך החקירה הנגדית והוא עצמו העיד כי שילם בעבורה מע"מ. להלן דבריו: "ש. האם קיבלתם את המע"מ על הסכומים שמופיעים על החשבונית הזו. ת. סביר להניח שכן, זה מ-2005. ש. אתה מאשר שקיבלת ביום 30.6 את הצ'ק וקיזזת את המע"מ מהחשבונית. ת. נראה שכן". (פרוטוקול, 10.7.08, עמ' 16 שורה 27-30). ממכלול הראיות שהוצגו בפניי אני מגיעה למסקנה שהשיקים נשוא תביעה זו כלולים בחשבונית זו ומאחר והנתבעת הודתה שקיזזה את המע"מ במסגרת ההתחשבנות שלה עם מע"מ יש לראות סכום זה כתמורה שהתקבלה.  6. סוף דבר הנתבעים הצליחו לערער את טענותיו של התובע על היותו אוחז כשורה או אוחז בעד ערך. מהשגעתי למסקנה זו חזרתי לעסקת היסוד ובדיקת טענת כשלון התמורה. קבלתי את הטענה שלא נתנה התמורה ולא סופקו הנעליים, אך באופן עקיף נתנה תמורה ע"י קיזוז המע"מ. לאור האמור לעיל הנתבעת תשלם לתובע את הסכום בקיזוז יחסי לסכום השיקים, דהיינו סך של 5,610 ₪ בתוספת הצמדה וריבית ממועד פירעון השיקים. לאור התוצאות אין צו להוצאות. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים. ניתן היום, ג' תמוז, תשס"ט (25 ביוני 2009), בהעדר הצדדים. חנה קלוגמן, שופטתבית משפט השלום-מחוז תל אביבבשבתו בהרצליה-בן גוריון 31, הרצליה שטר חליפיןשטר