##מהו מסדר זיהוי ?## מטרתו של מסדר זיהוי היא לבדוק באמצעות מבחן אוביקטיבי את מידת קליטתו או את כח זכרונו החזותי של המתלונן או של העד המזהה והואיל ומשקלו של מסדר הזיהוי, בעיקר כשהוא ראיה יחידה, עשוי להיות מכריע ובסיס לשעה, נדרשים גורמי החקירה להקפיד בקיום הכללים שנקבעו לעריכת המסדר, וביניהם אלה: (1) מספר הניצבים לא יפחת מ-8, והם חייבים להיות דומים בחזותם החיצונית לחשוד. אף שבחירת הניצבים נעשית על ידי עורך המסדר, שמורה לחשוד הזכות להביע התנגדות לניצב זה או אחר, ולהתנגדות זו עשוי להנתן משקל, בבוא בית המשפט להחליט בשאלת משקלו של המסדר כראיה. (2) לחשוד שמורה הזכות לקבוע את מיקומו בשורת הניצבים. (3) מסדר הזיהוי ייערך בנוכחות סניגורו של החשוד. (4) יש להבטיח שהעד המזהה לא יראה ולא ישמע דבר מן ההכנות למסדר, וברור גם שאסור לעד המזהה לראות את החשוד או את הניצבים עד למסדר עצמו. (5) לחשוד ולסנגורו שמורה הזכות להציג שאלות לעד המזהה. ##מסדר זיהוי "חי":## קיימת עדיפות למסדר זיהוי חי על פני מסדר זיהוי תמונות, ככל שהדבר אפשרי, ועל פי נהלי משטרת ישראל נוהל אח"מ 300.04.005, כמו גם על פי הפסיקה, "ככלל יש להעדיף עריכת מסדר זיהוי חי על פני מסדרי זיהוי אחרים", ואולם קיומו של מסדר תמונות כשלעצמו, אשר נעשה על פי הכללים הקבועים, אינו יוצר כשלעצמו כרסום בתשתית הראייתית הלכאורית, וזאת אף אם משקלו של מסדר זיהוי חי גבוה יותר. למסדר זיהוי "חי" עדיפות על מסדר זיהוי בתמונות ובפסיקה נקבע כבר לא אחת כי מקום שניתן היה לערוך מסדר זיהוי "חי", מאחר שהחשוד בביצוע העבירה אותר, יש לתהות מדוע ערכה המשטרה מסדר זיהוי בתמונות ולבחון האם עומדים ביסוד ההחלטה על עריכת מסדר זיהוי זה שיקולים מוצדקים. חשיבותם של הדברים נוגעת למשקל שיש לייחס למסדר הזיהוי בתמונות (ע"פ 10360/03 שדיד נ' מדינת ישראל, תק-על 2006 (1) 3018) וההפניות שם). ##כיצד עורכים מסדר זיהוי ?## השאיפה היא שהחשוד לא יהיה יוצא דופן בהופעתו בהשוואה לניצבים האחרים, ומכאן הדרישה שהניצבים יהיו דומים, אף שברור כי קיים קושי אוביקטיבי באיתור אנשים שקיים ביניהם דמיון ממש. ככל שהדמיון בין הניצבים גדול יותר, כך גדל עימו משקלו של המסדר כראיה. קביעת משקלו של מסדר זיהוי נעשית על פי מבחן כפול, שאחד מהם הוא העמידה באותם כללים שצוינו לעיל ולא די במבחן האחר - אמינותו של המזהה בעיניו של בית המשפט. בית המשפט פסק כי לעניין המהימנות, לא הרי זיהויו של הנאשם על ידי קרבן העבירה כהרי עדותו של מה שקרה לו, אפילו נצא מן ההנחה שהצד השווה שבהם הוא מהימנות המזהה והעד כדובר אמת. מהימנותו כדובר אמת מטביעה הן על עדות הזיהוי והן על עדות המעשה חותם של אמת סובייקטיבית; אך עד שיוכל בית המשפט, על-ידי שיסמוך ידו על אמת זו, להפכה לאמת אובייקטיבית (כביכול), צריך הוא להיות סמוך ובטוח תחילה שהעד, בהאמינו לתומו שכל עדותו אמת היא, לא טעה, לא מתוך היסח הדעת ולא מתוך מגבלות הזכרון האנושי ולא מתוך השפעות חיצוניות או תת-הכרתיות. כשמדובר הוא בסיפור מעשה מפי עד-דובר-אמת, והסיפור הוא הגיוני וסביר, אין מקום, בדרך כלל, לחשוש לטעויות מעין אלו; שאם לא תאמר כן, לא יהיה סוף לחיטוטים ולפלפולים פסיכולוגיים, וכל שיטת הראיות שלנו סופה להתמוטט. ואילו בזיהוי הנאשם על ידי קרבן העבירה, כשאין ראיה אחרת הקושרת את הנאשם לעבירה, יש, בדרך כלל, לחשוש מטעויות מעין אלו - לא משום שלענין זה נפגמה כהוא זה מהימנותו של המזהה כדובר אמת, אלא אף-על-פי שלא נפגמה כלל. הרי רובם ככולם של הזיהויים המוטעים שהביאו לידי הרשעתם של חפים מפשע, נעשו בתום-לב על-ידי עדי אמת: רק משום שהיו מהימנים על השופטים או המושבעים, האמינו להם גם לענין הזיהויים. חייבים אנו ללמוד את הלקח הפשוט ממשגים אשר כאלה שכבר נחשפו ונחקרו דיים - והוא שלענין זיהויו של הנאשם בידי קרבן העבירה, במהימנות המזהה לא סגי. ואולם אין צריך לומר שגם לענין זיהוי זה תנאי בל יעבור הוא, כנקודת מוצא, שהמזהה יהא נאמן על בית-המשפט כדובר אמת. גם לאחר שנמצא כי מסדר זיהוי נערך כדת וכדין, וגם לאחר ששוכנע בית המשפט מאמינותו של המזהה, ראוי כי ייעשה שימוש במבחני-עזר נוספים, וכוונתי לבחינתן של הנסיבות אשר אפפו את הטבעת הדמות בזכרונו של העד: למשל: (1) מהו משך הזמן שבו צפה העד בעבריין (2) מאיזה מרחק (3) האם ההסתכלות הופרעה על ידי נתונים אובייקטיביים (4) מה היתה מידת התאורה לכך נכון להוסיף גם את רכיב הזמן שחלף מאז מפגשו של העד עם העבריין ועד לעריכת המסדר, וכן מהי מידת הבטחון שגילה העדשאלת הזיהוי, ועניין אחרון זה נכנס לגדרה של שאלת האמינות הסוביקטיבית של העד. בית המשפט ציין בפסיקתו כי ככלל, גם פגם בהליכי הזיהוי אינו פוסל את תוצאות ההליך, אלא רק פוגע במשקלו כראיה. הוא הדין ביחס לזיהוי לא-ודאי שהשקפת הפסיקה לגביו היא ש"גם זיהוי שאינו מוחלט, אלא מלווה בספק מה אינו זיהוי חסר ערך. משקלו אמנם יפחת ולא יהא זה בטוח על פי זיהוי מופחת שכזה בלבד לקבוע ממצא מרשיע, אך משקלו עדיין עמו ואם ייתמך הזיהוי בראיות נוספות, המחזקות את הודאות שבו, כי אז תהווה ראיה זו בסיס איתן למבנה ההרשעה. משפט פלילימסדר זיהוי