ביטול הלכת קינזי - עדות שותף לעבירה

מהי הלכת קינזי ? להלן סקירה של ההתפתחויות עד להחלטה על ביטול הלכת קינזי: פסק הדין בהלכת קינזי, ניתן בחודש מרץ 1976, והסתמך - בין היתר - על פסק דינו של השופט האנגלי קוקבורן, שניתן יותר ממאה שנים קודם לכן (1866). שני השופטים שחיוו דעתם במפורט, באותו פסק דין (השופט ויתקון הסכים עמם), הדגישו כי השאלה איננה נוגעת לקבילות עדותו של השותף, שעניינו מתברר בנפרד, וטרם נגזר דינו, וזאת לאור סעיף 2 לפקודת הראיות, לפיה הכל כשרים להעיד. וכפי שהתבטא גם כב' השופט עציוני - השאלה העקרונית היא, לא אם מטעמים פורמליים אפשר להעידו, אלא אם לאור הטעמים שהזכרתי קודם, יהיה זה רצוי במשפט פלילי להביא עדות כזו. גם כב' השופט (כתוארו אז) שמגר, מדגיש כי אין ספק, שלא קיימת בחוק החרות הוראה הפוסלת את עדותו של עד, כאמור (והוא מוסיף על סעיף 2 לפקודת הראיות, גם את סעיף 139 לחוק סדר הדין הפלילי). מכאן שיש לבדוק אם נובע איסור על העדתו של עד, כאמור, מכללי המשפט המקובל בתחום דיני הראיות, ושמא יש לגבש במשפטנו פרקטיקה לפיה תימנע עדותו של שותף, כל עוד תלוי ועומד משפטו. מאז יצאה אותה הלכה, מעם בית המשפט העליון; ולמרות שמספר התיקים הפליליים מאז הלך וגדל מדי שנה, כפי שגדלה חומרתם של המעשים, תיחכומם של העבריינים, קיצור התקופה שבה ניתן להשאירם במעצר והפרקטיקה שנצטברה; למרות הקולות של אנשי אקדמיה, ושופטים של בית המשפט העליון לשנותה; למרות שמדובר בה על פרקטיקה רצויה - דומה שכולנו נהגנו על פיה, במהלך כל השנים הללו, כאילו הייתה כלל-ברזל. ואפילו המלומד קדמי מציין בספרו: על הראיות, מהדורת 1999 חלק ראשון, ע' 936 (שמביא בפני הסניגור המלומד), כי אף שפסק הדין נוקט לשון "הפרקטיקה הנכונה", הפכה ההלכה לכלל נוקשה, לפיו - אין מתירים העדתו של שותף לעבירה נושא כתב האישום, אלא לאחר שהסתיים משפטו שלו; ובית המשפט אינו בוחן שמא במקרה המסויים, הנדון בפניו, אין מקום לחששות שהקימו את "סייג הפרקטיקה" שנקבע במשפטו של קינזי, וניתן על כן לשמוע את העד לפני שהסתיים המשפט. במשך השנים הלכו והתרבו הקולות לביטול הלכת קינזי, משום שפג זמנה ושוב אינה רלוונטית, או שהיא זקוקה לבחינה מחודשת - מצדו של המחוקק, או של בית המשפט העליון. שנים רבות שהעושים במלאכה מנסים להביא לביטולה של "הלכת קינזי" או, למיצער להגמשתה. כך בהצעות חוק שמשום מה לא באו לכלל בשלות וכך בהלכה. ביקורת נוקבת הרבה יותר על המשך קיומה של הלכת קינזי, בצירוף הנמקות חד משמעיות לביטולה, מצויים בחוות דעתה של כב' השופטת שטרסברג-כהן (בהסכמת כב' הנשיא ברק וכב' השופט חשין) בבג"צ 6319/95 + 5565/95 ורע"פ 6836/95 בעניינם של חכמי ואח' שנדונו במאוחד, פ"ד נ"א (3) 750, 755. אף שסברה כי אין זה המקרה המתאים לדון בהלכת קינזי ולבטלה באותו פסק דין, משום שעסק בהעדתם של עדי הגנה - אומרת השופטת הנכבדה דברים ברורים וחד משמעיים, בדבר הצורך לשנות את ההלכה: "שמירה על כללים ועקרונות של צדק דיוני וראייתי, הינה בבחינת מקדם בטחון בעל חשיבות עליונה בעשיית הצדק המהותי ובשמירה על זכויותיהם של חשודים, נאשמים ועדים במסגרת הליך פלילי. העדתו של מעורב בעבירה כעד במשפטו של מעורב אחר, הינה אחת מההסתעפויות החשובות של תחום רחב זה והיא מהווה נקודת מפגש בין התחום הפלילי והתחום החוקתי, שהרי קיים חשש שהעד לא יוכל לממש את זכויותיו כנאשם, בלא שיפגע במידה זו או אחרת בזכויות הנאשם האחר ולהיפך, הבטחת זכויותיהם של המעורבים בהליכים פליליים חשובה במיוחד בשיטתנו הלעומתית (אדברסרית) בה מוטל נטל הוכחת האשמה על התביעה. קביעות אלה, גם אם אינן נכללות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, זוכות למשנה תוקף בהשראת החוק, שהעלה את זכותו של האדם לחרות לכבוד ולפרטיות, לדרגת חשיבות עליונה. אלא שזכויות אלה, חשובות ככל שתהיינה, אינן מוחלטות. מולן ניצבת זכותה וחובתה של החברה להילחם בעבריינות ולהגן על עצמה ועל כל אחד מפרטיה, מפניה; מולה ניצבת חובתה של החברה כלפי קורבנות הפשיעה, שכבודם, חירותם, ביטחונם האישי ורווחתם הגופנית והנפשית, נרמסים ברגל גסה על ידי עבריינים חסרי מצפון; מולם ניצב הצורך למגר פשיעה הפוגעת ברקמה העדינה של החברה במישור הערכי, הנורמטיבי, הפרטי, והציבורי. תפקידה של חברה מתוקנת הוא למצוא את האיזון הראוי בין כל אלה באופן שיהיו בידי השיטה המשפטית הכלים המתאימים שיהא בהם כדי לאפשר קיום משפט הוגן ויעל, למנוע הרשעת חפים מפשע ולהבטיח לבל יחלץ האשם מן הדין." ובהמשך: "האם יש מקום להרחבת ההלכה ולהחלתה על המקרה הנדון? אינני סבורה כן, לטעמי ראוי לשקול ביטולה של הלכת קינזי, ועל כל פנים, בין אם יש להשאירה על מכונה ולהמשיך ולנהוג על פיה ובין אם הגיעה העת לבטלה, אין מקום להרחיבה ויש לצמצמה לדלת אמותיה כל עוד שרירה וקיימת היא." מאז הלכת קינזי נחשפו תחום סדרי הדין הפלילי ודיני הראיות לתמורות מרחיקות לכת, הן מצד המחוקק והן מצד בית המשפט, וחל מעבר הדרגתי מדיני קבילות לדיני משקל. מפאת הפשע הגואה, הצורך להגן על הציבור, המנעותם של עבריינים מלמסור עדות, בעיקר במשפטי חבריהם לפשע והקושי של בית המשפט להגיע לחקר האמת. עוד צוין ע"י בית המשפט כי חודו של הרציונל שבבסיס הילכת קינזי מוקהה במידה רבה גם על ידי הפרקטיקה המתירה העדת עדי מדינה נגד נאשם שותף לעבירה, שעדותם קבילה למרות שמדובר בצדדים אינטרסנטיים מן המעלה הראשונה ובתור שכאלה יכול וידבקו בעדותם כל הפגמים האפשריים. הוא הדין בעדותו של "סוכן שתול" ושל מדובב שהרשויות המופקדות על השלטת החוק מפעילים אותם מחמת אילוצים, אף שלעתים אישיותם מפוקפקת, והם נושאים על גבם עבר פלילי עשיר ולמרות להיטותם הטבעית "לספק את הסחורה" למזמין. על אף כל אלה אין שיטתנו המשפטית נרתעת מלאפשר העדתם ולהשאיר את מלאכת הערכת משקלה של העדות בידיו האמונות של השופט. בשנת 2006 בוטלה הלכת קינזי ע"י בג"צ. משפט פליליעדותדיוןשותפים לעבירה