השופט עמירם רבינוביץ 1. המערער הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי - הוא המשיב (להלן גם : המוסד) לתשלום יתרת מענק נכות מעבודה. משנדחתה תביעתו הגיש את התביעה, מושא ערעור זה, לבית הדין האזורי בתל אביב. בית הדין האזורי (סגנית הנשיא חגית שגיא; בל 3446/07) דחה את התביעה, ומכאן הערעור שבפנינו. הרקע העובדתי 2. המערער הגיש בשנת 2001 תביעה למוסד להכיר בליקוי ממנו הוא סובל בשורש כף היד כ"פגיעה בעבודה". תביעתו זו נדחתה, ומשכך הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי להכיר, כאמור, בפגימה בשורש כף היד כ"פגיעה בעבודה". 3 בפסק דין של בית הדין האזורי (בל 159/03 ; השופטת ורדה סאמט ונציגי הציבור מר המר ומר ישי) מיום 5.12.05 הוכרה דלקת גידים ממנה סובל המערער כ"מחלת מקצוע". ועדה רפואית לעררים מיום 18.12.06 קבעה למערער 10% נכות בתחולה רטרואקטיבית מיום 1.6.97 (להלן : הפגיעה בעבודה). 4. בגין הפגיעה בעבודה שילם המוסד למערער מענק חד פעמי בסכום של 24,920 ש"ח. המענק שולם למערער על בסיס הכנסתו ברבעון האחרון שקדם ליום בו נקבעה נכותו, היינו לפי הכנסתו לחודשים מרץ עד מאי 1997, מועד בו עמד ממוצע שכרו החודשי על סך 3,324.68 ש"ח. 5. בשנת 2007 הגיש המערער את התביעה, מושא ערעור זה, לבית הדין האזורי, בה טען, כי לצורך חישוב המענק לו הוא זכאי יש לקחת בחשבון את שכרו בשלושת החודשים האחרונים לעבודתו, ולפי חישוב זה מגיע לו מענק בסך 41,417 ש"ח. 6. בית הדין האזורי לעבודה דחה, כאמור, את התביעה, תוך שקבע לאור הוראתו של סעיף 98 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן : חוק הביטוח הלאומי או החוק) כי בסיס "שכר עבודה רגיל" לתשלום לנפגע עבודה חל על "פגיעה בעבודה" בכללותה, לרבות מחלת מקצוע או מיקרוטראומה, ולפיו חישוב השכר נעשה לפי הכנסתו של הנפגע ב"רבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה" (הדגשה הוספה). זאת, לאור תכלית החוק, לפיה מענק נכות נועד לאפשר לשמור על רמת ההכנסה בה חי הנפגע עובר לפגיעה בעבודה ונוכח פסיקתו של בית דין זה. 7. בערעורו טען המערער, כי במחלת מקצוע לא ניתן להצביע על מועד מדויק כמועד הפגיעה, על כן, הבסיס לתשלום הגמלה צריך שיהא על פי שכרו בשלושת החודשים האחרונים במקום העבודה בו לקה במחלת המקצוע. המוסד לביטוח לאומי תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי וביקש לדחות את הערעור. 8. לאחר שבחנו את כלל החומר שהובא לפנינו ואת טענות הצדדים, נחה דעתנו כי דין הערעור להדחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בדין ובעובדה וראוי להתאשר מטעמיו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב -1991. 9. על האמור נוסיף את הדברים הבאים. השאלה שבמחלוקת בערעור זה מתייחסת לדרך חישוב המענק לנכה עבודה שדרגת נכותו פחותה מ-20%. במקרה הנוכחי, דרגת נכותו של המערער היא של 10%. 10. על פי סעיף 107(א) לחוק הביטוח הלאומי בנוסחו המחייב לענייננו, חישוב המענק יעשה על ידי מכפלת הקצבה החודשית בשבעים. הסכום הבסיסי של קצבה חודשית של מי שדרגת נכותו היא 100% שווה לדמי הפגיעה שהיו משולמים למבוטח כפול שלושים. קצבה חודשית למי שדרגת נכותו פחותה מ-100%, תשולם באותו יחס שבין אחוז דרגת נכותו ל - 100% (סעיפים 105 (א) ו-106 לחוק). 11. השכר הרגיל לצורך חישוב שיעור דמי הפגיעה של מבוטח, הוא הסכום המתקבל מחלוקת הכנסתו ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לו לראשונה דמי פגיעה. (סעיף 98 לחוק). על פי הוראות אלה של חוק הביטוח הלאומי, המענק נקבע על בסיס הקצבה, הקצבה נקבעת על בסיס דמי הפגיעה, ודמי הפגיעה מחושבים על בסיס השכר שלפני היום שבו מגיעים לראשונה דמי פגיעה. 12. סעיף 92 לחוק קובע כי הזכות לדמי פגיעה מתגבשת ביום שבו המבוטח אינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה אחרת. מאותו רגע נולדת הזכות לדמי פגיעה. מועד זה ניתן לכנותו כ"תאריך הקובע" את מועד התגבשות הזכות לדמי פגיעה. לגבי נכה כתוצאה ממחלת מקצוע או מיקרוטראומה, "התאריך הקובע" עשוי להיות דינמי, משום שמחלת מקצוע עלולה להתפתח באופן הדרגתי, היינו בשלבים (דב"ע נד/0-77 לואיזה לקסר- המוסד לביטוח לאומי פד"ע כח 361,366 מול האות ד', להלן : פסק דין לקסר). יחד עם זה, אפשר שהתאריך הקובע יהיה היום שבו הוועדה הרפואית קבעה כיום תחילת הנכות. תאריך זה הוא התאריך בו בשלה הנכות, ועקב כך נולדה מאותה עת זכאותו של המבוטח לקצבה או למענק. הרציונל הקיים בעניין זה ביחס לדמי פגיעה קיים גם לגבי קצבה ומענק. כשם שדמי הפגיעה נולדים במועד בו נגרם לנפגע בעבודה אובדן כושר העבודה, כך קצבת נכות או המענק נולדים, בעת שנפגע העבודה איבד את כושרו לעבוד באופן מלא או חלקי. 13. במקרה הנוכחי, קבעה הוועדה הרפואית כמועד תחילת הנכות, מועד תחילת חלק מאובדן הכושר בעבודה של המערער, את תאריך 1.6.97. מועד זה הוא המועד המשמש כתאריך שממנו ימנו אחורנית את רבע השנה שעל פיה יחושב השכר הרגיל לצורך קביעת דמי הפגיעה או קצבת הנכות או המענק (סעיף 98 לחוק). הרציונל העומד מאחורי דרך חישוב זו הוא לשמור על כך שהכנסת נפגע העבודה אחרי התאונה או מחלת המקצוע לא תפחת מהכנסתו לפניה. לצורך זה "מצלמים" את הכנסתו של נפגע העבודה לפני הפגיעה בעבודה במגמה לשמור על הכנסה זו גם לאחר הפגיעה. ההנחה העומדת מאחורי רציונל זה היא, שאפשר שהפגיעה בעבודה תגרום לירידה בכושר העבודה של נפגע העבודה ובעקבותיה לירידה בהכנסותיו. יוצא, איפוא, שחישוב השכר הרגיל לצורך חישוב תשלום המענק למערער נעשה בהתאם לחוק. רציונל זה מצא את ביטויו גם בפסיקתנו בסוגיית "החמרת מצב" (ראו לעניין זה : עבל 86/08 שליט - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 17.5.2009; עבל 501/07 משה קיטה - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 10.6.08 עב"ל 1144/02 אפריים מוסקוביץ - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לט, 241). 14. המערער מבקש להיתלות בהלכת הררי (עב"ל 327/97 המוסד לביטוח לאומי- שמואל הררי, לא פורסם, ניתן ביום 24.10.2001, להלן : הלכת הררי או עניין הררי) כתנא דמסייע לטענתו, כי יש לחשב את המענק על בסיס שכרו בשלושת החודשים האחרונים לעבודתו. טענה זו דינה להידחות. בעניין הררי לפני התאריך הקובע, שנקבע באופן שרירותי, היה המערער מובטל כחודשיים ימים, כך שחישוב בסיס השכר לצורך חישוב המענק, היה צריך להביא בחשבון את התקופה בה לא עבד המבוטח ולערוך את החישוב בהתאם, כדי שהגמלה אכן תשמש כתחליף ההכנסה של תקופת עבודתו, ולא כתחליף הכנסה של התקופה בה לא עבד בחלק ממנה. כך גם נעשה בנסיבותיו של פסק דין לקסר, בהן לא השתכרה המבוטחת תקופה ארוכה עקב חופשה ללא תשלום, ובחלק מהתקופה עבדה בחצי משרה בשל מחלתה. בנסיבות אלה, נעשה חישוב הקצבה על פי השכר בתקופת העבודה המלאה. נסיבות אלה אינן מתקיימות כלל במקרה שלפנינו, ולכן אין להקיש מאותם מקרים למקרה שלפנינו. 15. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ז שבט, תש"ע (01 פברואר 2010) בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם. הנשיא סטיב אדלר סגנית הנשיא נילי ארד השופט עמירם רבינוביץ נציג עובדים מר איתן כרמון נציג מעבידים מר יורם בליזובסקי נכות מעבודהמענק נכותמענקכף הידידייםנכות