פסק דין בית המשפט מודיע לנאשם כי החליט לזכותו מהעבירות בהן הואשם. 1. האישום הנאשם הואשם בשלוש (03) עבירות: הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור. על פי הנטען בכתב האישום הרי שבתאריך 12/11/98, סמוך לשעה 10:20 במחסום ביציאה ממעלה אדומים עשה הנאשם מעשה בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא תפקידו כחוק או להכשילו בכך שניסה לחטוף מידיו של השוטר שמעון בוחבוט (להלן: השוטר) את רשיונות הרכב בו נהג על מנת למנוע ממנו לרשום לחובתו דו"ח תנועה. בהמשך, תקף הנאשם את השוטר ע"י כך שדחף אותו ובעט ברגליו. באותן הנסיבות העליב הנאשם את השוטר שהינו עובד ציבור בכך שקילל אותו באומרו לו "אתה על הזין שלי כל השוטרים הם מניאקים, אני אזיין אותך שוטר מניאק". 2. הראיות 2.1 ע"ת/1 רס"ר שמעון בוחבוט, קצין סיור בתחנת המשטרה במעלה אדומים, העיד, בין השאר: "אני ושלומית אביבי ביצענו מחסום, אני בדקתי רכבים והיא בדקה מול המסוף, עד שהגיע רכב מסויים. ... עצרנו את הרכב בצד, היו שני אנשים בפנים, ביקשתי מסמכים, תעודת זהות, מסרתי את התעודות לשוטרת שהיתה איתי, היא בדקה והיא מסרה לי שמבחינת האנשים, עבר פלילי, זה תקין ולגבי הרכב עצמו - רישיון הרכב לא בתוקף. ... הודענו לנהג הרכב [אין חולק שהוא הנאשם - ע' 4 ש' 19-י.מ.] שאני מתכוון לרשום לו דו"ח תנועה על כך שהוא נוהג ללא רישיון רכב בתוקף והבחור התחיל להשתולל, לקלל. הוא אמר לי 'מניאק. בן זונה, שרמוטה' מה שאמר לי גם פה לפני שנכנסנו לאולם ביהמ"ש. הוא התחיל להשתולל, לדחוף אותי, הוא ניסה למשוך לי את המסמכים מהיד. בשלב אני נרתעתי אחורה והודעתי לו שהוא מעוכב בגין הכשלת שוטר" (ע' 4 ש' 26-12) הוא הגיב ביתר זעם, הוא דחף אותי ובעט בי ברגליים ועם אגרוף קמוץ היכה אותי בכתף וביד השניה הוא דחף. בשלב זה הודעתי לו שהוא עצור וניסיתי להכניס אותו לניידת מהדלת האחורית, הבנאדם התנגד בכוח, המשיך להשתולל, לאורך כל הדרך המשיך לקלל. הוא אמר: 'בן זונה, שרמוטה, כל השוטרים מניאקים, אתה זבל' אולי שכחתי פה ושם משהו. ... רפי כהן הוא עזר לי להשתלט על העצור ורק אז הצלחנו לכבול אותו הכנסנו אותו לניידת... 'נדמה לי שלנאשם נגרמה שריטה בראש בזמן האירוע. אני לא יכול להיות בטוח ממה נגרמה לו השריטה אבל אין ספק שנגרמה לו מתוך השתוללות שלו בתוך הניידת" (ע' 5 ש' 15-1). ... "אני לקחתי ממנו את תעודות הזהות ורשיונות, בדקתי את תעודת הזהות בהסתכלות מול האדם ומול התמונה ואז מסרתי את כל המסמכים בידי השוטרת שלומית אביבי שישבה בניידת. המרחק שלי מהניידת היה כ - 3-4 מטרים". (ע' 5 ש' 22-25). ... "שלומית....אמרה... [ש]רשיון הרכב לא בתוקף. חזרתי לנהג ואמרתי לו שרשיון הרכב לא בתוקף. ... נכון שהחזקתי את הרשיון ביד, ואם הייתי מסתכל בו הייתי יכול לראות אם הוא בתוקף או לא בתוקף. (הדגשה לא במקור - י.מ.). לא נכון שהנהג אמר לי 'תסתכל רק לפני כמה ימים עשיתי טסט הרשיון בתוקף אלא הרשיון' שהיה בידי לא היה בתוקף. אחרי הבדיקה של השוטרת שלומית ראיתי שהרשיון לא היה בתוקף. אני אומר לך שבהתחלה לא הסתכלתי ברשיון אבל אחר כך לאחר הבדיקה של השוטרת שלומית ראיתי שהרשיון לא היה בתוקף. זה הזכרון שלי. כשאתה אומר שהנהג הציג לי את רשיון הרכב ואומר לי שהרשיון הוא בר תוקף אני משיב לך ואומר שאני לא זוכר אבל אני בטוח שכשהרשיון הגיע לידי הוא לא היה בתוקף (ע' 6 ש' 13-5) (הדגשה לא במקור - י.מ.). הנהג היה מחוץ לרכב שלו ואז כשאמרתי לו שהרשיון לא בתוקף הוא מיד תקף אותי. אני לא זוכר אם קודם הוא תקף אותי פיזית אחר כך מילולית או להיפך. ... המילים שהוא אמר לי 'מניאק, בן זונה, שרמוטה, כל השוטרים שרמוטות' זה הסגנון". (עמ' 6 ש' 18-15) (הדגשה לא במקור - י.מ.) ... "בדו"ח המעצר שכתבתי ואני מקריא: 'בן זונה, מניאק, כל השוטרים מניאקים, בני זונות, ושרמוטות' (ע' 7 ש' 9-8) (ראו ת/2 שהוגש ע"י הסניגור וסומן בטעות ת. במקום נ. י.מ.) ... "הודעתי לנאשם שאני עוצר אותו אחרי שהוא תקף אותי ונתן לי מכות. כשאתה שואל אותי אם אני רוצה שביהמ"ש יאמין לי שעומדים שני שוטרים ובודקים רשיונות והנאשם ישר תקף אותי, אני משיב לך שאני מצפה שביהמ"ש יאמין לי מפני שזאת פעם ראשונה שקורה לי אירוע כזה במחסום" (ע' 7 ש' 24-20). "אני לא זוכר הערה עם שוטרים פלשתינאים אני לא זוכר מקרה כזה שאני קיללתי את הנאשם על האמא שלו, זה לא אני. ... לא זכור לי שהנאשם אמר לי אתה לא היית מעז לדבר כך עם שוטרים פלשתינאים. לא זכור לי שהנאשם אמר לי דבר כזה שהשוטרים הפלשתינאים לא מענינים אותו והם על הזין שלו". (ע' 8 ש' 11-3) (הדגשה לא במקור - י.מ.) ... "נכון, אמרתי לחוקר, כששאל אותי שכרגע אני לא זקוק לטיפול רפואי" (ע' 8 ש' 15) 2.2 ע"ת/2 רס"ל שלומית אביבי, שוטרת סיור (במועד הרלבנטי) בתחנת המשטרה במעלה אדומים, העידה, בין השאר: "עצרנו את הרכב, לא זוכרת את סוג הרכב, אני חושבת פורד, הרכב היה נהוג על ידי הנ"ל (מצביעה על הנאשם) ולידו ישב נוסע שהתברר אחר כך שזה חבר שלו. שמעון עצר את הרכב והורה לו לעמוד בצד, ואני ביחד עם שמעון עם מכשיר קשר, קרובה מאד לרכב המשטרתי. שמעון לקח מהם את רשיונות הרכב ותעודות זהות וביקש ממני לבדוק מול היומן בתחנה ששם יש מסוף, על הרכב ועל תעודות הזהות. מהיומן קבלתי דיווח שהרכב אינו בתוקף. הודעתי על כך לשמעון ושמעון פנה לנהג שיושב כאן (מצביעה על הנאשם) ואמר לו שימתין כיוון שהרכב אינו בתוקף, על פי בדיקה שערכנו במסוף. להמתין לזה שהוא צריך לרשום לו דו"ח על כך שהרכב אינו בתוקף. הנהג הגיב בכך שהוא מאד התעצבן והתחיל לקלל את המשטרה, הוא אמר המשטרה על הזין שלי, המשטרה זבל, היו עוד כמה אני לא זוכרת. באיזה שהוא שלב הוא פנה לשמעון והתחיל לקלל אותו ואמר לו 'בן זונה'. חוץ מזה שהנאשם התחיל לקלל, הוא רעד כולו, הוא היה אדום והיה עצבני ורותח מכעס. הוא התחיל להתפרע תוך כדי שהוא מקלל והחל לתת בוקסים ובעיטה לשוטר שמעון. שמעון הודיע לו שהוא עצור על תקיפת שוטר ובא לשים לו אזיקים על הידים. (ע' 9 ש' 27-11). ... "לא הסתכלתי מה כתוב בתוך הרשיונות אלא בדקתי מול המסוף על פי מספר רישוי ועל פי תעודת זהות, לא הבחנתי אם זה בתוקף או לא". ... נכון שהנאשם אמר לשמעון שהרשיון בר תוקף, אני לא מאשרת שנאמר לו 'רק לפני שבוע עשיתי טסט' כי אני לא זוכרת". ... "הנאשם אמר לשמעון 'למה אתה רושם לי דו"ח, תראה הרשיון שלי בתוקף' ואז שמעון אמר לו שבבדיקה שערכנו במסוף הרשיון הרכב אינו בתוקף... הנאשם אמר 'כולכם אתם המשטרה על הזין שלי' אמר המשטרה על הזין שלי, 'כולכם' או 'אתם', אינני זוכרת. הוא אמר גם משטרה זבל'" (ע' 11 ש' 27-9). ... "אני זוכרת שהנהג קילל את אמא של שמעון. לא זוכרת בבהירות את המילים שהוא אמר. אם שמעון העיד שלא קללו אותו, אז הוא לא זוכר. אני אומרת את מה שאני זוכרת... אולי התבלבלתי כשאמרתי שהנהג אמר לשמעון 'אבא שלך בן זונה' אולי התבלבלתי אני זוכרת עכשיו שהנאשם אמר שאמא של שמעון. אני מסכימה שלהגיד למישהו שאמא שלו היא זונה זה חמור מאד. אתה לא מצפה שאתן לך תשובה מה שמעון אמר או לא אמר. ... "הנאשם כן אמר וכן התפרץ, וכן עשה בלגן וכן צעק וכן קילל את כל המשטרה ואת שמעון. בשלב הזה המרחק ביני ובין הנאשם ושמעון היה קרוב מאד. הם היו מחוץ לרכב. אני לא יודעת לאמוד את זה במטרים, בערך כמו המרחק ביני ובין השופט (המרחק הוא כשני מטרים). זה לא נכון שעמדתי במרחק של 3-4 מטרים מהם, יכול להיות שזה 3-4 מטרים, אני לא יודעת לאמוד את המרחק אבל שמעתי בבירור מה הם אמרו. ... לא נכון שהשוטרים קיללו את הנאשם אני לא ראיתי דבר כזה שהשוטרים חבטו בנאשם עד שנזקק לטיפול רפואי" (ע' 12 ש' 27-1). 2.3 ע"ת/3 רס"ב רפי כהן, ראש צוות בילוש במשטרת מעלה אדומים, העיד, בין השאר: "רעננתי את זכרוני מהדו"ח שערכתי תיכף לאחר האירוע" (ע' 14 ש' 21) ... "הגעתי לכניסה למעלה אדומים הבחנתי בניידת סיור בחלק האחורי שלה שהשוטר שמעון בוחבוט נאבק עם החשוד. ניגשתי אליהם צעקתי 'משטרה' ביקשתי מהחשוד להירגע. החשוד התפרע. השוטר שמעון בוחבוט ניסה לאחוז את החשוד ובמשך כל הזמן החשוד התפרע וצעק: 'אתם שוטרים את מניאקים אני שם זין עליכם'. ביקשתי מהחשוד להירגע ושוב הוא אמר: 'אתם שוטרים מניאקים ואני שם זין עליכם'. בלית ברירה נאלצנו לנסות לכבול אותו, לא הצלחנו, הכנסנו אותו בכח לניידת ובתוך הניידת הוא התפרע תקף אותי בגופי בבעיטות ובאגרופים ובצעקות והוא אף קילל כאשר הצלחנו להכניס אותו לתוך הניידת במשך כל הזמן הוא בועט ונותן אגרופים ומקלל הצלחנו לכבול אותו כשידיו מאחורי גבו. במהלך ההתפרעות שלו והמאבק איתו החשוד נשרט במצח אם אני לא טועה בחלק השמאלי של המצח. במשך כל הזמן הוא מקלל, מתפרע, בקשתי ממנו שוב להירגע אבל שמעתי ממנו רק קללות" (ע' 15 ש' 16-5). 2.4 בדו"ח פעולה (ת/1) שערך השוטר רן כרמלי מיום 12/09/98 שעה 11:40, אשר התקבל בהסכמה (ע' 16 ש' 21-17) אף כי השוטר הנ"ל לא נרשם ברשימת עדי התביעה, נכתב כי "הגענו למקום הבחנתי בבחור צעיר לבוש בחולצה אדומה ומכנסי ג'ינס דוחף את השוטר שמעון בוחבוט לתוך הניידת ובתוך הניידת ישב בחור שצעק וקילל את שמעון בוחבוט... כשהגעתי למקום שמעתי את החשוד מקלל את השוטרים (רפי כהן ושמעון בוחבוט ומאיים עליהם..." (הדגשה לא במקור - י.מ.) 2.5 ע"ה /1 אבו-עסר מוחי אלדין (הנאשם) העיד בין השאר: "בדרך היציאה ממעלה אדומים, היה רכב משטרה, הוא משטרה, הוא אמר לי תעצור בצד ימין, עצרתי, הוא ביקש ממני את תעודת הזהות שלי ושל האנשים אשר נמצאים איתי וכן את רשיונות הרכב ואת הביטוח. נתתי לו את מה שביקש... השוטר אמר לנו לחכות שם והוא הלך לשוטרת שהיתה איתו והם בדקו את הזהות שלנו במחשב... השוטר חזר ואמר לי שאין לי טסט לאוטו, אמרתי לו שיש לי ועשיתי טסט לפני יומיים. הוא אמר לי אין טסט, אמרתי לו שיעשה לי דו"ח. השוטר אמר לי לצאת מהאוטו ואמר לי שאני עצור. הוא אמר לי לעלות לאוטו של המשטרה. אני ישבתי באוטו של המשטרה. השוטר בא אלי עם אזיקים בידו והוא היכה אותי עם האזיקים על הידיים שלי"... (ע' 18 ש' 26-16). "אמרתי לו למה אתה עושה דבר כזה, אני נמצא בתוך האוטו, השוטר אמר לי שאם הייתי עושה בעיה עם המשטרה הפלסטינאית ביריחו אז הם היו עושים לי דברים יותר גרועים. אני קיללתי את המשטרה הפלסטינאית. השוטר החל לקלל ולצעוק עלי ואף לדחוף אותי ולהכות אותי. צעקנו אחד על השני. אני צעקתי עליו ושאלתי אותו' מה עשיתי לך'? לא זוכר אם השוטר או השוטרת התקשרו למשטרה ורכב אמריקאי של המשטרה הגיע השוטר שהעיד לפני [רס"ב רפי כהן - י.מ.] ירד מהרכב, אפילו לא שאל מה השם שלי ומה הבעיה ומה אני רוצה והוא התחיל לתת לי מכות. אני באותו זמן הייתי בתוך הרכב של המשטרה. השוטר הזה דחף אותי להדסה של האוטו. היו שלושה שוטרים. השוטר הזה דחף אותי לריצפה של האוטו. היו שלושה שוטרים, השוטר הזה דחף אותי אל הריצפה ושם לי אזיקים בידיים מקדימה, הורידו לי את נעלי, וגם את הגרביים שלי והם ישבו עלי וגם היכו אותי וכל הזמן אמרו לי להגיד לשמעון שאני מתנצל... במעלה אפריים הקצין של בית המעצר ראה את פני עם כל החבטות והנפיחות והוא אמר שהוא לא יקבל אותי למעצר אלא אם יש חוות דעת מרופא . לקחו אותי ממעלה אפרים למוצב צה"ל באריאל. לקחו אותי לרופא צבאי שהוא לבוש מדים של צה"ל, הוא עשה לי בדיקות, והוא אמר לי שאם יקרה לי תופעות אחרות, אם אני יקיא או משהו כזה אז צריך להודיע לקצין שיביא אותי לבית החולים. הוא נתן לי חוות דעת רפואית וזהו. אני הייתי בתוך הרכב של המשטרה, איך הייתי יכול להכות את האיש משטרה הוא היה בגובה 2 מ' מי יעז להכות שוטר במעלה אדומים" (ע' 18 ש' 23 - 1). "בפעם שעברה שהייתי כאן במשפט לא דיברתי עם השוטר שהעיד אז [שמעון בוחבוט - י.מ.] הייתי במסדרון של ביהמ"ש ועם מתורגמן אליאס, דיברתי עם מר אליאס. אליאס אמר לי להיכנס לאולם בית המשפט. אמרתי לו שהשוטר שיש לי בעיה איתו נמצא בתוך האולם בגלל זה אני לא רוצה להיכנס לאולם" (ע' 18 ש' 27 - 23). "אני אומר שכפי שבפעם הראשונה, השוטר העליל עלי שאני הכיתי אותו, ועשה לי בעיות סתם, הוא רוצה לעשות את זה עוד הפעם וגם אם הוא יתפוס אותי עוד הפעם, הוא יעשה זאת" (ע' 19 ש' 3-1). ... "רישיון הרכב שלי היה בתוקף. אם הרישיון לא היה בתוקף לא הייתי יכול למכור את הרכב" (ע' 19 ש' 5 - 4). הצהרת התובע: בשלב זה הצהיר התובע כי "אין מחלוקת שבסיומו של אותו אירוע לא נרשם לנאשם דו"ח על כך שאין לו רישיון תקף" (ע' 19 ש' 8 - 7). ... "אני רק קיללתי כשהוא הזכיר לי את המשטרה הפלסטינאית. אני קיללתי אותם ורק זה. לא אמרתי לשוטר כלום בגלל שלא היה לי אפשרות לדבר איתו. הוא מיד החל להכות אותי. אני לא אמרתי 'מניאקים' אני לא אמרתי 'אני אזיין אותך שוטר מניאק' (ע' 19 ש' 13 - 10). ... "הדבר היחיד שאמרתי לשוטר 'תרשום לי דו"ח' התווכחתי עם השוטר אם יש טסט לאוטו שלי או לא. התווכחתי אם יש טסט או אין. אחר כך אמרתי לו שירשום לי דו"ח. זה בדיוק מה שהיה שבלי שום סיבה הוא הרביץ לי. אפשר גם להתרשם מההתנהגות של השוטר בבית המשפט. אני לא זוכר ב - 100 אחוז אם השוטר קילל אותי" (ע' 19 ש' 26 - 21 ). ... "יכול להיות שקיללתי את השוטר במהלך אותו אירוע... אני לא הכרתי את הבן אדם הזה לפני כן, איך הוא יכול לדעת שאני טיפוס עצבני. הם כותבים מה שהם רוצים" (ע' 20 ש' 9 -3 ). ... "זה לא נכון שאני הפלתי לשוטר את הרישיונות מהיד. זה לא נכון שבהמשך התחלתי לתקוף את השוטר אני צעקתי בגלל הכאבים שהם היו תוצאה של המכות שקיבלתי" (ע' 20 ש' 16 - 14) . 2.6 הנאשם בהודעתו (לאחר אזהרה) במשטרה (ת/1) מיום 12/11/98 בשעה 12:05 מסר בין השאר: "בדרך לעזריה, אמר לי השוטר לעמוד בצד. עמדנו בצד. השוטר אמר לי כי הוא צריך לבדוק אותנו... ונשארנו ברכב. השוטר אמר לי לגשת אליו. הלכתי אליו הוא ביקש ממני את הרשיונות, הוא אמר לי שאין לי טסט לרכב הוא צריך לרשום לי דו"ח, אמרתי לו שעשיתי טסט לפני יומיים, אמר לי שוב שאין לי טסט לרכב, ואני הראתי לו שיש לי טסט לרכב. אמר לי לעלות לרכב של המשטרה. אני עליתי לרכב המשטרתי, לאחר מכן הגיעו שוטרים בסביל אני גם התווכחתי עם השוטר קצת אמרתי לו למה, הם לא שאלו אותי כלום ונתנו לי מכות (הנ"ל מצביע בצד שמאל ליד עין שמאל מעל הגבה יש סימן אדום ואחרי האוזן צד ימין מצביע על סימן אדום) ואני הייתי בתוך הרכב כאשר השוטרים הגיעו והם נתנו לי מכות בתוך הרכב. (גיליון 1 ש' 25 - 14, גיליון 2 ש' 27 - 26). ... "לא היה ברשותי שום רישיון רכב ישן אלא רק רשיון רכב חדש בלבד. את רישיון הרכב הם לקחו ממני במשרד הרישוי בירושלים לפני שבוע" (שם ש' 33 - 31). כאשר נשאל הנאשם כי השוטר מסר בעדותו שהנאשם בעט בו בעיטות ברגל השיב הנאשם "הוא שקרן גדול אני לא עשיתי כלום" (שם ש' 35 -34 ). ... וכאשר נשאל הנאשם אם קילל את השוטרים כפי שמסר השוטר, השיב :"אני לא קללתי את השוטר רק לאחר שקילל את אמא שלי ואז אני קיללתי אותו" (שם ש' 38 - 36 )(הדגשה לא במקור - י.מ.). כאשר נשאל הנאשם אם אמר שכל המשטרה על הזין שלו הוא השיב: "השוטר אמר לי אם היית עושה זאת עם שוטר פלסטיני היה מזיין אותך אני השבתי לשוטר שאני הייתי מזיין את השוטרים הפלסטינים אמרתי לו שכל השוטרים הפלסטינים על הזין שלי. כך אמרתי לו. (שם, ש' 43 - 39) (הדגשה לא במקור - י.מ.). ... "אני לא עשיתי שום דבר השוטר התחיל עם הבעיות" (שם, ש' 47). ... "כן אמרתי לשוטר שאני ממהר... אני לא תקפתי אותו ולא קיללתי" (שם ש' 57 - 53). 3. הדיון ב"כ המאשימה טען בסיכומיו כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעל לכל ספק סביר וביקש להרשיעו. לדעת ב"כ התביעה אין מחלוקת כי ביום האירוע נעצר הנאשם בבדיקות רשימות שגרתיות כאשר לטענת השוטרים לאחר בדיקה במסוף, התברר כי היה מקום לרשום לו דו"ח כיוון שנהג ברכב ללא רשיון בר תוקף לרכב. לדעת ב"כ התביעה המחלוקת היא רק בשאלה האם הנאשם התנהג באופן המיוחס לו בכתב האישום או האם הנאשם הוכה ע"י השוטרים לא בצדק כפי שהנאשם העיד (ע' 21 ש' 21 -14). הסניגור טען כי עדי התביעה 1 ו - 2 ובמיוחד עד התביעה 1 השוטר שמעון בוחבוט שיקרו ולפיכך התביעה לא הוכיחה את האישומים, כל שכן לא מעבר לכל ספק סביר, וביקש להאמין לעדותו של הנאשם ולזכותו. לאחר ששמעתי וראיתי בפני את עדי התביעה - מחד ואת עדי הנאשם - מאידך והתרשמתי מהם, לאחר שבחנתי את המוצגים ת/1, ת/2, נ/1, נ/2 ולאחר ששקלתי את כל הנ"ל, הגעתי לכלל מסקנה, כי התביעה לא הרימה הנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה אשמתו של הנאשם. מכל מקום נותר בליבי ספק כבד מאוד באשר לאמיתות גירסת התביעה, וכי על כן אני סבור כי יש לזכות את הנאשם, ולו מפאת הספק. תימוכין למסקנתי מצאתי כדלקמן: תמך ראשון: בדבריו של ע"ת/1 רס"ר שמעון בוחבוט, שהעיד כי החזיק בידיו את רישיון הרכב של הנאשם, ויכול היה לראות אם הוא בתוקף או לא בתוקף. (ע' 6 ש' 5). לאחר מכן העיד כי "אני אומר לך שבהתחלה לא הסתכלתי ברישיון אבל אחר כך לאחר הבדיקה של השוטרת שלומית ראיתי שהרישיון לא היה בתוקף. זה הזיכרון שלי" (ע' 6 ש' 14 - 9). גירסה זאת אין בידי לקבלה משום שהיא לא הגיונית לחלוטין, שכן עובדה היא שכנגד הנאשם לא הוגש דו"ח על כך שנהג ללא רישיון רכב בר תוקף, אחרי שכביכול הבירור במסוף המשטרתי העלה שרישיון הרכב לא בתוקף או בשפת העם "אין טסט". לאי רישום הדו"ח לא ניתן כל הסבר על ידי ע"ת/1 רס"ר שמעון בוחבוט, ואילו התובע הסתפק בהצהרה כי "אין מחלוקת שבסיומו של אותו אירוע לא נרשם לנאשם דו"ח על כך שאין לו רישיון בתוקף" (ע' 19 - ש' 8-7). אם משתמע מכך שבידי הנאשם היה רישיון ישן, דבר שהוכחש מפורשות על ידי הנאשם כבר בחקירתו - הודעתו במשטרה (ת/1 ש' 32 -31) היכן הרישיון הישן? הרי אין חולק שהנאשם נעצר במקום. אין כל הסבר מדוע לא נעשה עליו חיפוש כדי למצוא את הרישיון הישן. אף לא נטען כי הוא הציג רישיון ישן ואחר כך החביא אותו. אין גם היגיון כי נהג הנעצר במחסום לביקורת רישיונות יציג לשוטר רישיון רכב ישן. התביעה גם לא אששה את הגירסה שהבדיקה במסוף המשטרתי העלתה שרישיון הרכב של הנאשם לא בתוקף. מה מנע מהתביעה להגיש פלט מחשב בנדון, או אישור משרד הרישוי? במקרה דנן, לא מדובר בפרט שולי וזניח אלא במטרת ביקורת המסמכים ובגורם הראשון והעיקרי לאירועים שהביאו להגשת כתב האישום דנן. כאן גם המקום לציין ולהביע תמיהה על כך שבדו"ח המעצר (ת/2) נכתב רק כי "עצרתי את החשוד בחשד שעבר עבירה של תקיפת שוטר"(שם ס' 2), אך לא פורטו הנסיבות של התקיפה הנטענת. על כן מתבקשת המסקנה כי ע"ת/1 בהעידו "... אני לא זוכר אבל אני בטוח שהרשיון הגיע לידי הוא לא היה בתוקף" (ע' 6 ש' 13 - 12) - לא אמר אמת. תמך שני: בחוסר ההגיון שבגירסת ע"ת/1 רס"ר שמעון בוחבוט כי "... כשאמרתי לו שהרשיון לא בתוקף הוא מיד תקף אותי" (ע' 6 ש' 15). נהג מצוי ובודאי נהג ערבי שמתבקש להציג מסמכים לביקורת המשטרה, יעשה כן במהירות, כדי שהעיכוב בדרכו יהיה מזערי והוא יוכל להמשיך מיד בדרכו. תקיפת שוטר במקרה שכזה, חסרת כל תכלית, אלא אם כן מצליחים לברוח מהמקום בלי להשאיר כל מסמכי זיהוי, מה שלא היה במקרה דנן. תמך שלישי: בזכרונו "הלקוי" של ע"ת/1 רס"ר שמעון בוחבוט. הוא העיד כי "זאת פעם ראשונה שקורה לי אירוע כזה במחסום" (ע' 7 ש' 20) על כן הגיוני שהוא יזכור היטב אירוע שכזה ואולם לא כך הוא הדבר. על תקיפתו ע"י הנאשם הוא העיד "אני לא זוכר אם קודם הוא תקף אותי פיזית ואח"כ מילולית או להיפך" (ע' 6 ש' 17) והוא המשיך והעיד עוד ארבע (04) פעמים "אני לא זוכר", לענין השוטרים הפלסטינאים שלוש (03) פעמים ולענין קללת אמו של הנאשם פעם אחת (01). זכרונו "הלקוי" של ע"ת/1 רס"ר שמעון בוחבוט בענין שתי טענות ההגנה הראשיות של הנאשם, קרי שהרישיון בתוקף וכי הנאשם אמר כי השוטרים הפלסטינאים על הזין שלו - אומרת דרשני, ולאחר שדרשתי וחזרתי ודרשתי, שוכנעתי כי גירסת ע"ת/1 לא הגיונית ועל כן איני נותן בה כל אמון. תמך רביעי: בדבריה של ע"ת/2 השוטרת רס"ל שלומית אביבי שהעידה כי "... הוא [הנאשם - י.מ.] רעד כולו, הוא היה אדום והיה עצבני ורותח מכעס" (ע' 9 ש' 24). זהו תיאור של אדם המחזיק בידיו ממש רישיון רכב בר תוקף כאשר מולו עומד רס"ר במשטרה וטוען כי הרישיון לא בתוקף. אין ספק כי מעמד שכזה יכול להוציא אדם מן הכלים, וזה לדעתי מה שקרה כאן. "חילופי דברים" היו בין השניים, במהלכם הם "הזכירו" שלא על דרך החיוב, אחד לשני כל אחד את אמו של השני (ת/1 ש' 38 -37 ,ע' 6 ש' 18, ע' 9 ש' 23, ע' 10 ש' 15 -14), אבל תקיפת השוטר "בבוקסים ובבעיטה" (ע' 9 ש' 25) לחלוטין אינה הגיונית. תמך חמישי: בדבריה של ע"ת/2 השוטרת רס"ל שלומית אביבי כי הנאשם אמר לשוטר רס"ר שמעון בוחבוט כי הרישיון שלו בר תוקף ושאל מדוע הוא רושם לו דו"ח (ע' 11 ש' 24 - 17). בכך יש תימוכין לגירסת הנאשם. תמך שישי: לחוסר התימוכין והחיזוק לגירס0ת ע"ת/1 רס"ר שמעון בוחבוט. כוונתי לכך שהתרשמתי לשלילה מע"ת/2 רס"ל שלומית אביבי, ועל כן איני נותן אמון בדבריה. התרשמתי שעדותה מגמתית. למשל, היא העידה כי "אם שמעון העיד שלא קללו אותו אז הוא לא זוכר" (ע' 12 ש' 3). היא "התבלבלה" בין אביו לבין אמו של ע"ת/1 רס"ר שמעון בוחבוט כלומר, האם הנאשם אמר לשוטר הנ"ל "אבא שלך בן זונה" או שהנאשם אמר שאמו של השוטר זונה (ע' 12 ש' 8 - 5). כאשר נשאלה ע"י הסניגור מה השיב רס"ר בוחבוט כאשר הנאשם אמר לו בן זונה שלדעת העדה "זה חמור מאוד" (ע' 12 ש' 8) השיבה העדה בעוינות ובחוצפה "אתה לא מצפה שאתן לך תשובה מה שמעון אמר או לא אמר" (ע' 12 ש' 9). בודאי שהסניגור היה זכאי לתשובה לשאלתו הרלבנטית ומשלא נתנה, ברור כי הדבר נעשה במכוון כדי להסתיר את תגובתו של השוטר בוחבוט. בחנתי את השוטרת שלומית אביבי בעת עדותה כשאמרה "לא נכון שהשוטרים קללו את הנאשם אני לא ראיתי דבר כזה שהשוטרים חבטו בנאשם עד שנזקק לטיפול רפואי" (ע' 12 ש' 27 - 26) והתרשמתי כי לא אמרה אמת ובודאי לא כל האמת. ניכר היה שהיא מנסה להעלים או למזער את חלקם של השוטרים בתקיפת הנאשם. תמך שביעי: בעובדה כי על אף שהנאשם כביכול תקף את ע"ת/1 רס"ר בוחבוט שמעון, האחרון לא פנה לרופא ולא הוגשה כל תעודה רפואית באשר לממצאי התקיפה (ע' 8 ש' 15, 12), אף כי לטענת השוטר הנאשם "בעט בו ברגליים ועם אגרוף קמוץ בכתף" (ע' 5 ש' 2 - 1). תמך שמיני: בהעדר כל אישור רפואי לדבריו של ע"ת/3 רס"ב רפי כהן, שהעיד כי הנאשם תקף אותו בגופו בבעיטות ובאגרופים (ע' 15 ש' 12). יתר על כן אם כך היו פני הדברים מדוע לא הואשם הנאשם גם בתקיפתו של ע"ת /3 רס"ב רפי כהן? תמך תשיעי: בתצהיר של מתורגמן בית המשפט מר אליאס סאדר מיום 27/02/01 שהוגש בהסכמת התביעה וסומן נ/2 (ע' 16 ש' 21 -17). תצהיר זה הוא בעל חשיבות מרובה. ע"ת/1 רס"ר שמעון בוחבוט העיד כי "הוא [הנאשם - י.מ.] אמר לי 'מניאק, בן זונה, שרמוטה' מה שאמר לי גם פה לפני שנכנסנו לאולם ביהמ"ש". (ע' 4 ש' 24 - 23) (הדגשה לא במקור - י.מ.). המתורגמן מר אליאס שהיה המתורגמן במשפט בישיבה בה העיד רס"ר בוחבוט כאמור, הצהיר בתצהירו נ/2 כי "אין זה נכון כי הנאשם אמר דברים אלו לשוטר כי מהרגע ששני השוטרים הגיעו עד שנכנסו לאולם בית המשפט, הנאשם היה על ידי וכלל לא דיבר עם השוטר. אמרתי לנאשם בו נשב מול האולם של הנשיא כי הדיון מתקיים שם, הנאשם אמר לי כי אינו רוצה משום שהשוטר היושב שם (הכוונה לשוטר בוחבוט) האירוע היה איתו ואיני רוצה להתקרב אליו" (נ/2 ס' 6 -5). כמו גם עדות הנאשם בנדון (ע' 18 ש' 27 -24) כאמור התצהיר הוגש בהסכמה, ולא באה כל בקשה מצד התביעה לחקור את המצהיר ו/או להביא עדות הזמה. על כן ובכל הכבוד, טענת התובע כי "היה די זמן [לנאשם - י.מ] לאמר מילים כאלו במרווח הזמן הזה" (ע' 22 ש' 13 - 8) אינה יכולה להיות תחליף לחקירת המצהיר ו/או להגשת עדות הזמה. תמך עשירי: בדברי הנאשם כי "הקצין של בית המעצר ראה את פני עם כל החבטות והנפיחות והוא אמר שהוא לא יקבל אותי למעצר אלא אם יש חוות דעת מרופא" (ע' 18 ש' 17 - 15) וכן בעובדה כי התביעה לא הגישה בנדון כל אישור רפואי מטעמה ואף לא העידה את קצין בית המעצר, אף כי בהודעתו של הנאשם במשטרה (ת/1) צויינו פרטים על חבלות. אמנם זוהי טענת הגנה ואולם סבור אני כי חובתה של המאשימה להציג בפני הנאשם ובפני בית המשפט כל ראיה רלבנטית שאפשר להגישה. המסלול של הנאשם מעת עצירתו לביקורת מסמכים, דרך מעצרו, בדיקתו ע"י רופא וממצאי הרופא רלבנטיים לבירור האשמות בהן הואשם הנאשם. לא נעלם מעיני כי הסניגור לא הגיש את האישור הרפואי שהיה בידו, ואולם כל ההליך של הבאת הנאשם לבדיקה ע"י רופא צבאי במוצב של צה"ל (ולא בפני רופא משטרתי או אזרחי) לא לצורך טיפול רפואי אלא לצורך קבלת אישור למעצרו - נראה בעיני, בכל הכבוד, מוזר ומצריך בדיקת תקינותו. גם בנושא זה ולאור עדותו של הנאשם לא ביקשה התביעה להסביר, לנמק ואף לא להגיש עדות הזמה ויש לתמוה על כך . תמך אחד - עשר בגירסתו העיקבית והנחושה של הנאשם כי היה לו רישיון רכב בתוקף וכי הוא לא תקף את השוטרים. לאור כל האמור לעיל סבור אני כי היו "ויכוחים" ואף "קללות" בין הנאשם לבין ע"ת/1 רס"ר שמעון בוחבוט אך לא היתה תקיפה של הנאשם את בוחבוט או את ע"ת/3 רס"ב רפי כהן ובנסיבות הענין לא מדובר בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו ובהעלבת עובד ציבור. סביר בעיני כי ע"ת/1 רס"ר שמעון בוחבוט "לא אהב" את עמידתו של הנאשם על דעתו (כי רישיון הרכב שלו בתוקף) וכי על כן הוא השוטר העיר לו כי כך לא היה מתנהג עם השוטרים הפלשטינאים ואז השיב לו הנאשם "שכל השוטרים הפלסטינאים על הזין שלי" (ת/1 ש' 43). זוהי לדעתי הגירסה ההגיונית של תחילת התפתחות האירוע, שבמהלכו נעצר הנאשם. התרשמתי וזוהי תחושתי כי תיאור הנאשם את שעשו לו השוטרים ברכב המשטרה (כמפורט בע' 18 ש' 14 - 11) - אמת. בנסיבות כמתואר לעיל רשאי היה הנאשם להתגונן אף בכח ולהתנגד למעצרו, שלעניות דעתי היה מעצר בלתי חוקי. אינני קובע שהמעצר היה בלתי חוקי מהטעם הפורמלי הפשוט שלא היה טיעון ודיון בנדון. ע"ת/3 רס"ב רפי כהן והשוטר רן כרמלי הגיעו למקום רק בחלקו השני של האירוע כלומר כאשר הוזעקו ע"י רס"ר שמעון בוחבוט, לצורך מעצרו של הנאשם. שוטרים אלה לא היו עדים לעצירתו של הנאשם במחסום, לדין ודברים, לצעקות ולקללות ההדדיות שהוחלפו בין הנאשם לבין ע"ת/3 רס"ר שמעון בוחבוט וכמובן שלא היו עדים לבדיקת רשיון הרכב ולעיכובו של הנאשם לצורך הגשת דו"ח נגדו. הם ראו ושמעו את תוצאות העיכוב הנ"ל, דהיינו שמעו את צעקותיו של הנאשם וראו את התנגדותו למעצר. על כן ולאור כל האמור לעיל, בדבריהם אין כל חיזוק לגירסתו של ע"ת/3 רס"ר שמעון בוחבוט. השוטר רן כרמלי אף לא זיהה את הנאשם אלא את חברו, ואף ציין באופן כללי כי שמע את הנאשם צועק ומקלל את השוטרים אך לא אמר במפורט ובמפורש מהן הקללות ששמע. ומשום כך כנראה התביעה מראש לא ציינה אותו כעד תביעה. בכל הכבוד, אני מסכים עם דברי התובע כי "העדות המרכזית" היא של ע”ת/1 רס"ר שמעון בוחבוט (ע' 23 ש' 10) ואולם משמצאתי כי אין ליתן אמון בעדות זאת, משום שבבסיסה אינה אמת, לא נותר מה לחזק ועל כן שאר העדויות לא מחזקות אותה, גם לאור המפורט לעיל. 4. לסיכום: אשמתו של הנאשם בכל אחת מהעבירות בהן הואשם לא הוכחה מעבר לכל ספק סביר, ומכל מקום נותר בליבי ספק רב באשר לנכונות גירסת התביעה בנוגע להשתלשלות האירועים. התרשמתי כי הנאשם במקום זה היה הקורבן כפי שטען הסניגור (ע' 29 ש' 8) ולא השוטר רס"ר שמעון בוחבוט, שבתקיפתו הואשם. התוצאה היא שאני מזכה את הנאשם מהעבירות בהן הואשם. משטרהאלימותתקיפת שוטרתקיפהשוטר