החלטה זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים בת.פ. 1005/02, בו הואשם בחמישה אישומים שונים בעבירות של תקיפת חסרי ישע, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים והיזק בזדון. העבירות בוצעו כלפי רעייתו (להלן: המתלוננת) וילדיו. על פי הנטען בכתב האישום, בשנת 1999, בביתם שבקלנסווה תקף המשיב שלא כדין את ילדיו, בכך שהיכה אותם בכל חלקי גופם באמצעות כבל של אנטנה. כתוצאה מכך, נגרמו לילדים סימני אודם בכל חלקי גופם (אישום 1). במהלך חודש נובמבר 2000, בביתם, תקף המשיב את ילדיו, בכך שהיכה אותם באמצעות כבל בכל חלקי גופם וגרם להם לסימני אודם. כן איים על המתלוננת באומרו "מה החוק יעשה לך, מקסימום תגישי תלונה ואני אעצר וכשאני אצא מהכלא אני יורה בך ויורה בעצמי" (אישום 2). בחודש ספטמבר 2001 תקף המשיב את בנו הקטין בן ה-16, בכך שהיכה בו בכל חלקי גופו, דחף אותו, הפילו ארצה ובעט בבטנו עד אשר הקיא (אישום 3). במהלך חודש יוני 2001 שבר המשיב מוצרי חשמל בבית, במזיד: מיקרוגל, טלוויזיה, וידאו, מחבת חשמלי, רדיוטייפ וטוסטר (אישום 4). ביום 27.11.01 בסמוך לשעה 11:30, בביתם, תקף המשיב את המתלוננת בכך שדחפה והיכה בראשה במכות אגרוף. למתלוננת נגרמה רגישות בראשה. כן איים המשיב על המתלוננת, באומרו לה כי ירצח אותה וזאת כשהוא רודף אחריה עם סכין בידו. המשיב אף איים על ילדיו, ברודפו אחריהם כשהוא אוחז סכין בידו, והילדים נסו לבית דודתם הסמוך. המשיב תקף את בתו א.ס., בת 18, בכך שהיכה אותה במכות אגרוף בראשה וכן איים על המתלוננת ועל ילדיו, באומרו להם, כי ישרוף את הבית ואת רכבם (אישום 5). יצויין, כי למשיב 11 הרשעות קודמות, שרובן ישנות, בעבירות של סמים, נשק, רכוש ואלימות. כן תלויים ועומדים נגדו ארבעה תיקים, בגין התחזות כאדם אחר במטרה להונות, גניבת רכב והפרעת שוטר במילוי תפקידו. בני המשפחה לא התלוננו בעבר על אלימותו ואיומיו של המשיב כלפיהם, על אף הימשכות האלימות ותדירותה, ועל כן אין למשיב הרשעות קודמות או תיקים פתוחים בעבירות של אלימות במשפחה. בגין הרשעותיו, ריצה המשיב בעבר עונשי מאסר בין כתלי הכלא לתקופות שונות, חלקן ממושכות. ממאסרו האחרון שוחרר בשנת 1999. ב"כ המשיב לא חלק על קיום ראיות לכאורה ועילת מעצר, וטען לחלופת מעצר בבית אחיו של המשיב, כשבהמשך ולאחר תהליך קבלה, ייקלט המשיב במוסד גמילה מסמים, בתנאי מעצר בית. הוגשו תסקירי מעצר לבחינת מסוכנותו של המשיב למתלוננת ולילדיהם ואפשרות חלופת מעצר. המשיב, כמו גם המתלוננת וילדיהם, טשטשו בפני שירות המבחן כל בעיית אלימות אצל המשיב, כמו גם בעיית התמכרות לסמים. המשיב אף ציין, כי מאז מאסרו האחרון, בשנת 1999 חדל משימוש בסמים וכיום נוהג הוא ליטול כדורי הרגעה בלבד, לפי מרשם רופא. שירות המבחן לא יכול היה לאשר נקיונו של המשיב מסמים וכן התקשה, לאור האמור לעיל, להעריך את נסיבות הסכסוך המשפחתי ולשלול את מסוכנותו של המשיב כלפי המתלוננת וילדיו. אחי המשיב, מוחמד, הביע נכונות לקחתו לביתו תחת פיקוחו למשך מספר ימים, עד למציאת קהילה טיפולית, אשר תקבל את המשיב לשורותיה, לשם תחילתו של תהליך גמילה מסמים. האח הינו עובד מחלקת החינוך בקלנסאווה והוא הסכים ליטול מספר ימי חופש לצורך השגחה על המשיב, עד לתחילתו של תהליך טיפולי כאמור. שירות המבחן ציין, כי בחלופת המעצר המוצעת יש כדי להפריד בין המשיב ובין המתלוננת וילדיו, ועל כן ניתן לקבוע שחלופה זו ראויה היא, ובתנאי שהמשיב אכן ייכנס לתהליך טיפולי מתאים. מבירור שערך שירות המבחן בתקופת הדחייה עולה, כי מנהל הקהילה הטיפולית "אלפטאם" הסכים לקבל את המשיב לטיפול ממושך וזאת לאחר שיעבור ראיון ובדיקות רפואיות כמקובל. בנוסף, הציע שירות המבחן, ישהה המשיב תחת פיקוחו למשך ששה חודשים ושירות המבחן יעקוב אחר תהליך הטיפול. השאלה העומדת בפני, איפוא, היא האם חלופת מעצר זו ראויה היא, מבחינת מסוכנותו של המשיב כלפי המתלוננת והילדים. מעיון בראיות לכאורה, קרי: הודעותיהם של המתלוננת, של שלושת הילדים, של אחיה של המתלוננת ושל אימה, עולה תמונה קשה ומזעזעת של אלימות יומיומית בלתי מרוסנת ובלתי הגיונית כלפי המתלוננת והילדים. אלימות זו באה לידי ביטוי בחבטות אגרופים בראשיהם של בני המשפחה, איומי רצח תוך אחיזת סכין, צליפה עליהם בכבל מתכת או מקל מטאטא, בעיטות בגוף הילד בן ה-14, השלכת חפצים לעבר גופיהם ושבירת מכשירי הבית וחפציו לעתים תכופות. כן מאיים המשיב על בני הבית, לעתים תכופות, בין בפגיעה פיזית, בין בשריפת הבית ואשר בו ובין בגירוש מהבית. הרושם המתקבל מהראיות לכאורה הוא כי המשיב הפך את חיי המשפחה לגיהנום עלי אדמות ושלל מהם כל אפשרות לשלווה ושקט בביתם. עוד עולה מהראיות לכאורה, כי המשיב דורש כספים מהמתלוננת לעתים תכופות, למימון צריכת הסמים שלו, ואם אינו מקבל את מבוקשו - הוא מאיים ברצח. מההודעות עולה, כי האם ניסתה במקרים רבים להגן על ילדיה על ידי הרחקתם או "הברחתם" מהמשיב בעת התקפי אלימותו, וספגה את המכות במקומם. המתלוננת והילדים נמלטו באירוע האחרון מאימת המשיב וסכינו לבית אחות המתלוננת, אך המשיב המשיך לרדוף אחריהם גם שם ודרש להיכנס למקום הימצאם. נוכח ההתרשמות מהתנהגותו האכזרית והבלתי נשלטת של המשיב, העולה מחומר הראיות, ניתן לקבוע כי מסוכנותו למתלוננת ולילדים היא גבוהה ביותר, ונראה כי כולם אחוזי אימה מפניו, עד כדי חשש לחייהם. המתלוננת אמרה מפורשות בהודעתה, כי לא התלוננה בעבר בשל איומיו של המשיב כי לאחר שישוחרר ממעצר - יבוא וירצח אותה ואז יתאבד. לדבריה, הסיבה שהגישה תלונתה בסופו של דבר, לאחר מסכת התעללות ממושכת, היא שלא יכלה לסבול עוד. ברם, בהודעה מאוחרת, לאחר שהמשיב נעצר, ביקשה המתלוננת לבטל את תלונתה כנגד המשיב, בציינה כי "עשו סולחה" ביניהם. כן ציינה, כי אינה יכולה לחיות בנפרד מן המשיב וכי היא וילדיה זקוקים לו והוסיפה, כי אינה זוכרת מה אמרה בהודעותיה הקודמות וממילא אמרה את הדברים בהיותה מתוחה. אף בדברים שביקשה לומר בפני בדיון, מסרה המתלוננת, כי אין כל סכסוך בינה ובין המשיב ומעולם לא היכה אותה. לדבריה, היא וילדיה רוצים לחיות עימו, באשר היא חולה וזקוקה לתמיכתו. בידוע, שנשים, אשר נפלו קורבן להתעללות מצד בן זוגן, נתונות בדילמה קשה ולוקות באמביוולנטיות ביחסן כלפי בן הזוג; מצד אחד הרצון להפסיק את ההתעללות ולהרחיק את התוקפן מהבית, ומנגד, תחושת המחוייבות לתא המשפחתי, והדאגה לאביהם של הילדים, הנתון במצוקת המעצר. מה עוד, שלאחר שבן הזוג נעצר, מתחילה מסכת לחצים מצד בני משפחת המוצא שלו - בין מתוך דאגה לעצור ובין מסיבות של "כבוד המשפחה" - המטילה על המתלוננת נטל רגשי כבד מנשוא, לחזור בה מתלונתה ולהביא לשחרור בעלה. התרשמתי, כי חזרתה של המתלוננת מתלונתה כנגד הנאשם נובעת הן מלחצים חיצונים ופנימיים כאמור לעיל, והן מחששה מפני המשיב ואשר הוא מסוגל לעולל לה ולילדים אם לא תשכך את זעמו. בכך יש בו כדי לשפוך אור על מידת המסוכנות הנובעת מהמשיב, כמו גם להצביע על קיומו של חשש לשיבוש מהלכי משפט והדחה בעדות לולא ייעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. יחד עם זאת, עיון בחומר הראיות לימדני, כי משך למעלה מחודש מאז הגשת התלונה, לא נעצר המשיב על ידי המשטרה. על פי חומר הראיות, הושארה לו הזמנה בביתו ונעשו סריקות אחריו ביום התלונה. לאחר שלא אותר באותו יום ולא התייצב לחקירה, נעשו מספר שיחות לטלפון של המשיב, שלרובן לא היה מענה. בנוסף היו גם מספר שיחות טלפון (בימים 10.12.01, 13.12.01, 27.12.01, 1.1.02) להן ענה המשיב, שוחח עם השוטרים והבטיח להתייצב למחרת לחקירה עם המתלוננת, כשלדבריו עשו בני הזוג "סולחה" ביניהם. המשטרה הסתפקה בהתחייבויותיו המילוליות ולא שלחה ניידת לעצרו מיידית, על אף שלפחות באחד המקרים, מקום הימצאו של המשיב היה ידוע למשטרה מתוך דבריו. רק ביום 2.1.02 התייצב המשיב מיוזמתו בתחנה, ואז נחקר ונעצר. לדעתי, לנוכח המסוכנות הרבה שהיתה ידועה למשטרה, לא נעשו מאמצים מספיקים לעצור את המשיב בהקדם האפשרי. מעיון במזכרים עולה, כי רק פעמיים במשך החודש שחלף מאז הגשת התלונה, נעשו סריקות של ממש לחיפוש המשיב, ויתר הזמן הסתפקה המשטרה בשיחות טלפון אקראיות למשיב או למתלוננת ומשפחתה. אציין, כי ביחס לחודש שחלף מאז הגשת התלונה ועד למעצרו, לא קיימות ראיות לכך שהמשיב התנהג באלימות כלפי המתלוננת והילדים. ביום 28.11.01, ניתן לבקשת המתלוננת צו הגנה במעמד צד אחד כנגד המשיב, האוסר עליו להיכנס לתחומי קלאנסווה וכן אוסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת, בין במישרין ובין בעקיפין. ביום 5.12.01, לאחר דיון במעמד הצדדים, ניתנה החלטה לפיה יוכל המבקש להיכנס לתחומי קלנסאווה ויתגורר בקומת הקרקע של הבית, בעוד המתלוננת וילדיהם יתגוררו בקומה העליונה. על המשיב נאסר ליצור קשר מילולי או פיזי עם המתלוננת. מדיון המשך עלה מפי אחי המתלוננת, כי המשיב מאיים על הילדים ואינו מאפשר להם להכנס לבית, ואולם לא נמסר על מעשי אלימות. בית המשפט הותיר את ההחלטה על כנה. לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים שבפני, סבורתני, כי על אף המסוכנות הנשקפת מן המשיב למתלוננת ולילדיהם, יש לתת משקל למחדלה של המשטרה מלעצרו במשך חודש ימים, בהיותו בתחום אזור מגוריו ולא בבריחה, וכן לעובדה כי אין ראיות לכך שבתקופה זו ביצע המשיב עבירת אלימות נוספת כלפי בני המתלוננת וילדיו. בנסיבות אלה, ולאור תסקיר המעצר הממליץ על חלופה של כניסת המשיב למוסד גמילה, ניתן להסתפק בחלופת מעצר, שפגיעתה בחירותו של המשיב קשה פחות. סבורתני, כי בנסיבות שתוארו לעיל, ניתן לאמץ את החלופה המוצעת, קרי, שהמשיב ייכנס לקהילה הטיפולית "אלפטאם", בה ישהה בתנאי מעצר בית מלא, ויתחיל בקבלת טיפול לצורך גמילתו מסמים. זאת, אם יימצא מתאים לכך מבחינת המוסד הטיפולי. בשלב זה הנני מורה על יציאת המשיב לבדיקות/ראיון קבלה בליווי אחיו מוחמד, אשר יחתום ערבות צד ג' ע"ס 5,000 ₪ להבטחת יציאתו של המשיב לבדיקות/ראיון וחזרתו לבית המעצר מיד בסמוך לכך, תוך הקפדה על אי יצירת כל קשר בין המשיב לבין המתלוננת והילדים. לאחר שיושלמו הליכי הקבלה, יודיע הסניגור על כך לבית המשפט וייקבעו תנאי השחרור. מעצראלימותתקיפה