1. זוהי תביעה להכיר בתובע כנכה נזקק ביחס לתקופה שמיום 01.05.09 ועד ליום 31.08.09. להלן עובדות המקרה: 2. התובע, יליד 1961, נפגע ביום 18.04.08 בתאונה, אשר הוכרה על ידי הנתבע כתאונת עבודה. 3. ועדות רפואיות שהתכנסו בעניינו של התובע מעת לעת קבעו לו נכויות זמניות בשיעורים משתנים לתקופות שונות. 4. התובע הגיש לנתבע בקשה להכיר בו כנכה נזקק בתקופה מיום 18.07.08 ועד ליום 05.08.09. ועדת הרשות שהתכנסה ביום 21.08.09 החליטה לאשר את תביעתו בחלק מהתקופה - מיום 18.07.08 ועד ליום 30.04.09 ולדחותה ביחס לתקופה שמיום 01.05.09 ועד ליום 31.08.09. להלן החלטת הועדה - "בתקופה הראשונה הסמוכה לאירוע, וע"פ תיאור הועדה וחומר רפואי של אף אוזן גרון ופסכיאטר ונוירולוג היה זקוק למעקב רצוף ולא היה לו סיכוי סביר לעבודה כלשהי בתקופה מ 01.05.09 ולפי דוחות הועדה מצבו השתפר ומאפשר עבודה כלשהי בעבודות אריזה ,שוער, שומר... פקוח וכו'". 5. מכאן פניית התובע לבית הדין. 6. להלן תמצית טענותיה העיקריות של ב"כ התובע - הועדה לא בדקה כלל אם קיים שיפור במצבו של התובע מבחינת יכולתו לעבוד לאור העובדה כי המשיך להיות במעקבים רפואיים ועבר בדיקות וטיפולים שונים. הועדה לא התייחסה באופן מעמיק למקצועו של התובע, לאופי עבודתו, לגילו ולסיכוייו לחזור לעבודתו מבחינת מצב המקום. הועדה, בטם החלטתה, לא אפשרה לתובע לטעון בפניה, ובכך פגעה בזכותו הטבעית. 7. ב"כ הנתבע מנגד, ביקשה לדחות את התביעה באשר לדעתה לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, כאשר הסתמכה על ממצאיה הרפואיים של הוועדה הרפואית לרבות חוות הדעת מתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה. 8. תקנה 18א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), שכותרתה "דרגת נכות לנכה נזקק" קובעת כהאי לישנא - "(א) בתקנה זו - "הרשות" - ועדה המורכבת מפקיד השיקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), תשט"ז- 1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה; "נכה נזקק" - מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות. (ב) הרשות רשאית לקבוע לנכה נזקק נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית בשיעור של 100%, לתקופה שלא תעלה על 4 חדשים. (ג) הרשות רשאית לדרוש מהנפגע או מהמוסד להמציא לה מידע נוסף הדרוש לה לצורך מתן החלטתה; כן רשאית היא לדרוש מן המוסד לבצע חקירה לאימות נתונים ולקביעת עובדות כדרוש לצורך מתן החלטתה, לפי תקנה זו, תקנה 16א או תקנה 17; דרישת הרשות תפורט ותנומק בפרוטוקול. (ד) חומר חקירה ומידע אחר שהעביר המוסד לרשות ולועדה, יועבר אף לנפגע". 9. מטרתה של התקנה היא להעניק סיוע, לתקופה מוגבלת, לנפגעי עבודה (אשר מצבם הרפואי באותה תקופה, אינו מצדיק קביעת נכות יציבה) ואשר עקב הפגיעה בעבודה אין להם סיכוי סביר לעבודה כלשהי ואף אין להם בפועל הכנסה מהתעסקות. הסמכות לקבוע אם מי שנקבעה לו דרגת נכות זמנית כתוצאה מהפגיעה בעבודה הוא "נכה נזקק" נתונה ל"רשות" ולא לבית הדין. 10. על פי ההלכה הפסוקה, החלטת הוועדה, ככל החלטה מנהלית המהווה החלטה של גוף מעין שיפוטי, נתונה לביקורת שיפוטית, שבמסגרתה בוחן בית הדין את סבירות ההחלטה, את תקינותה בהיבט המנהלי ואת קיומם של עקרונות הצדק הטבעי, הן בדרך פעולת הוועדה והן בהחלטתה. 11. בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, חובות הועדה כוללות: "...ניהול פרוטוקול; קיום זכות הטיעון כהלכתה; הנמקת החלטותיהן; גילוי מידע בעניינו של המבוטח וכל כיוצ"ב. על הועדות הללו לפעול על פי כללי המשפט המנהלי ולהקפיד על קיומם של כללים אלה, בד בבד עם מיצוי מומחיותן הרפואית...". (עב"ל 464/99, המוסד לביטוח לאומי נגד פנחס ארבל, פד"ע לז 249). באשר לשיקולי הוועדה, העובדה שהרכב וועדת הרשות חייב לכלול פקיד שיקום מלמדת על כך כי השיקולים שעליה להביא בחשבון הם תעסוקתיים ולא רק רפואיים. 12. בפעולותיה של ועדת הרשות נפלו פגמים אחדים ואלה עיקריהם - א. החלטת הועדה נומקה בצורה תמציתית ולא ניתן ללמוד ממנה מהם השיקולים התעסוקתיים שעמדו בבסיס אותה החלטה, כשמחובת הועדה להתייחס אליהם. ניכר מתוך הנמקת הועדה, כי היא הסתמכה אך ורק על ממצאי הועדה הרפואית ביחס לתובע, דהיינו על מצבו הרפואי מבלי להתייחס להיבטים התעסוקתיים, הכוללים בין היתר גילו של התובע, השכלתו, ניסיונו התעסוקתי שאין חולק שהינם שיקולים רלבנטיים. לעניין ההנמקה הנדרשת ניתן להקיש מפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין ההנמקה הנדרשת מוועדה הרפואית לעררים הקובעת דרגת אי כושר, והדברים שנאמרו שם יפים לעניינינו - "בבואה לקבוע את דרגת אי הכושר על יסוד האמור, אין די בכך שהוועדה תנמק החלטתה בכך, שהיא "בדעה שהתובע מסוגל לעבודה ביום עבודה מלא, שאינה מצדיקה מאמץ פיסי ניכר ולא התכופפויות מרובות, בעבודות כגון: אריזה ומיון וכו'" (פרוטוקול הדיון בוועדה). האמור הינו מסקנה ולא הנמקה מספקת לקביעת דרגת אי הכושר". (ראה בנדון: עבל 327/03, עזאת מוהרה נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 15.4.04). ב. הוועדה במסגרת דיונה לא פירטה אילו מסמכים רפואיים עמדו לנגד עיניה, ובכלל זה לא התייחסה למסמכים הרפואיים מטעם התובע מיום 31.07.09 מאת ד"ר עונאללה ג'מאל מתחום האורטופדיה ומיום 10.08.09 מאת ד"ר בוניאק שרגא מתחום הפסיכאיטריה, שעיון בהם מעלה אבחנות ביחס למגבלויות בתפקוד התובע בתחומים הרלבנטיים. ג. הוועדה לא שמעה את התובע, ולא נתנה לו זכות הטיעון וההזדמנות להסביר את מצבו. על ועדת הרשות לשקול ולהתחשב לא רק בנכותו הרפואית ובמגבלותיו של התובע כאמור בדו"ח הפוסק הרפואי, אלא גם בנסיבות העובדתיות המסוימות של המקרה, ולשם כך צריכה הייתה לזמן את התובע ולאפשר לו להציג בפניה את הטענות שעשויות היו להכריע את הכף ולהוות בסיס לנימוקי החלטתה. משלא עשתה כן, הוועדה הפרה את כללי הצדק הטבעי ובכך נפלה שגגה בעבודתה. 13. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה, ומורה על השבת עניינו של התובע לוועדת הרשות על מנת שתפעל כדלקמן - א. תזמן את התובע להופיע בפניה ולטעון את כל טענותיו בכל הנוגע לכושר ההשתכרות שלו בתקופה מיום 01.05.09 ועד ליום 31.08.09. ב. על הוועדה לשקול מחדש את הקביעה בשאלה האם נוכח נתוניו האישיים ומצבו הרפואי והתעסוקתי של התובע, מתקיימים בו התנאים הנדרשים להכרה בו כ"נכה נזקק" בהתאם לתקנה 18א' לתקופה מיום 01.05.09 ועד ליום 31.08.09, או לאו. ג. הוועדה תפרט במסגרת דיונה את המסמכים עליהם משתיתה את קביעתה, וכן תתייחס למצבו הרפואי והתפקודי של התובע כעולה מהמסמכים הרפואיים מיום 31.07.09 ומיום 10.08.09 הנ"ל, וההשלכות של האבחנות שבאותם המסמכים על סיכוייו לעבודה כלשהי בתקופה מיום 01.05.09 ועד ליום 31.08.09. על הוועדה לנמק את החלטתה. 14. בנסיבות העניין אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. 15. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. הכרה בתאונת עבודהנכה נזקקתאונת עבודה