הכרעת דין מחמת הספק, אני מזכה את הנאשמים מהעבירה המיוחסת להם בכתב האישום. בכתב האישום נטען (תמצית העיקר): ביום 30.12.96 בשעה 23:00, תקפו הנאשמים את המתלונן במכות אגרוף. נאשם 1 היכה את המתלונן גם באמצעות כלי תקיפה "נונצ'קו". כתוצאה מהתקיפה נגרמה למתלונן חבלה של ממש - חתך בקרקפת. גירסת הנאשמים: המתלונן ובחור נוסף (להלן-סהר) הגיעו בלילה לביתו של נאשם 2, והם שתקפו את הנאשמים. המתלונן היכה גם עם מוט ברזל, וחברו היכה גם עם קרש. המתלונן וחברו ברחו. במהלך בריחתו, המתלונן נפל ונחבל בראשו מהמדרכה [בתשובת הנאשמים לכתב האישום - בעמ' 1 לפר', שו' 15-24; בהודעת נאשם 1 - ת/ 1; בהודעת נאשם 2 - ת/ 2; בדו"ח הפעולה ת/ 4; בעדות נאשם 1 - בעמ' 39-43 לפר'; בעדות נאשם 2 - בעמ' 43 - 46 לפר'; כל ההדגשות שבהכרעת הדין הן שלי-ג'נ']. לאחר ששמעתי וראיתי את העדים, קראתי את הפרוטוקול והמסמכים, ובחנתי ושקלתי את הראיות, מסקנתי היא שאשמתם של הנאשמים לא הוכחה מעבר לספק סביר, ויש לזכותם. בנוסף, אינני קובע שגירסת הנאשמים נכונה, אך לגירסתם יש אחיזה בראיות, והיא אפשרית. גירסת הנאשמים גם היתה עקבית מחקירתם במשטרה, עבור בתשובתם לאישום, וכלה בעדותם. לגירסת הנאשמים יש חיזוקים בגירסת המתלונן וחברו. אפרט: 1. לאחר שראיתי ושמעתי את המתלונן ואת סהר, ואת הנאשמים, כשהעידו, לא ראיתי דוקא להעדיף את גירסת המתלונן וגירסת סהר, על פני גירסת הנאשמים. בנוסף, ספקות לגבי מידת מהימנות גירסת המתלונן וגירסת סהר נעורו למישמע עדותם. עדות המתלונן וסהר בביהמ"ש, סופרה כלאחר יד, המתלונן וסהר לא נשמעו בעדותם כמי שהותקפו כנטען, עדותם עוררה תמיהות, והיו בה גם סתירות לעומת חלקים מגירסתם במשטרה. 2. גירסת המתלונן וגירסת סהר - חיזוקים לגירסת הנאשמים; תמיהות וסתירות: 2.1. בכתב האישום נטען, וכך גם סיפר המתלונן, ששני הנאשמים היכו אותו (בעמ' 19 לפר', שו' 26-27; בעמ' 20 לפר', שו' 2; נ/ 2, שו' 18-22). ואולם: תחילה סהר העיד: בין המתלונן לבין האדם האחר הוא ראה מגע (בעמ' 14 לפר', שו' 4-6, 14, 23), הוא ראה מכות (בעמ' 14 לפר', שו' 15-16). ואולם: לא רק שבהודעתו במשטרה הוא לא אמר זאת, אלא אמר בה במפורש: "לא ראיתי את התקיפות ביניהם בכלל..." (נ/ 1, שו' 48). גם בהמשך עדותו בביהמ"ש סהר העיד שהוא לא ראה קטטה בין המתלונן לבין האדם האחר (בעמ' 16 לפר', שו' 4-5). ודוק: סהר זה שכך העיד, הוא עד תביעה, וחברו של המתלונן. זאת ועוד: המתלונן אמר, שנאשם 1, שם לו מכה בראש עם הנונצ'קו וירד לו דם (נ/ 2, שו' 18-19). מאידך, נאשם 1 העיד, שהנונצ'קו שעימו התגונן, לא פגע באף אחד (בעמ' 41 לפר', אמצע). והנה, גירסת הנאשם חוזקה בגירסתו של סהר, שסיפר במפורש: "...ראיתי שהוא מוציא משהוא ואז אלי (המתלונן - ג'נ') התחמק ולא קיבל מכות..." (נ/ 1, שו' 49-50). בנוסף, בעדותו הראשית בבית המשפט, סהר לא תיאר שהמתלונן הותקף בין בידיים ובין באמצעות כל חפץ שהוא, אלא רק שהיו ויכוחים, צעקות (בעמ' 8-9 לפר'). 2.2. המתלונן העיד: הוא קיבל מהנאשמים גם מכות בגב, ובכל חלקי הרגליים. הוא אמר זאת לרופא והראה לו את המקומות שיש לו כאבים. הוא בטוח בכך כמו שהוא בטוח במקרה בתיק זה, היינו ב - 100% (בעמ' 20 לפר', שו' 17-22). ואולם: בתעודת הרופא - ת/ 8, אין זכר לדברים הללו. המתלונן טען: נאשם 1 היכה בראשו עם הנונצ'קו,וכמו כן הנאשמים דרכו על ראשו כאשר נאשם 1 ממשיך לתת לו מכות עם הנונצ'קו בראש (נ/ 2, שו' 19-22; בעמ' 19 לפר', שו' 25-27; בעמ' 20 לפר', שו' 2). ואולם: ניתן לתהות אם המתלונן נפגע ע"י מכשיר תקיפה פוגעני ומסוכן כנונצ'קו (ת/ 7), או מאלימות קשה כאמור מצד הנאשמים, כאשר כל שארע למתלונן לפי התעודה הרפואית היה "חתך קטן בקרקפת מאחור" (ת/ 8), "חתך קל" (ת/ 4, בע' 2; בע' 4 לפר', ש' 8-16). ספק איפוא אם החבלה של ממש שנגרמה למתלונן נגרמה ע"י הנונצ'קו, או ע"י הנאשמים, כנטען. לא ניתן איפוא לשלול את האפשרות שהמתלונן נפגע מהמדרכה דוקא, כטענת ההגנה. [המשטרה גם לא בדקה אם ישנם סימני דם על הנונצ'קו או על המדרכה (עת/ 1, השוטר עובדיה כרמי - בעמ' 5 - 6 לפר')]. 2.3. המתלונן סיפר: הוא התקשר לנאשם 2 בשעה 23:00 ואמר לו שהוא מגיע (אליו) בגין כסף שלטענתו מגיע לו. נאשם 2 אמר לו שהוא לא מסכים שיבוא, והמתלונן אמר לו שהוא יגיע בכל זאת, וכך עשה (בעמ' 19 לפר', שו' 20-23; נ/ 2, ש' 11-14; בעמ' 34 לפר', למעלה), כשמסתבר שהמתלונן התכוון להגיע לדירתו של נאשם 2 (בעמ' 12 לפר', שו' 28; בעמ' 13 לפר', שו' 4; בעמ' 36 לפר', למעלה). נסיבות אלה מעוררות תהייה, שמא המתלונן אכן לא התכוון "לגבות" את הכסף שלטענתו מגיע לו, בדרכי נועם דוקא. המתלונן טען שזו שעה "נורמלית" לבוא אל מישהו, גם כשיש בביתו ילדים קטנים (בעמ' 33 לפר'), ושהשעה 23:00 איננה לילה, והיא שעה "סבירה" (בעמ' 36 לפר'). ואולם: לפי ניסיון החיים, התנהגות בני אדם, והשכל הישר, השעה 23:00 היא אכן שעת לילה, והיא איננה שעה מקובלת בדרך כלל לבוא להידבר עם מאן דהוא על כסף שבמחלוקת. יצויין: סהר טען שהם לא נסעו לביתו של נאשם 2 בלילה (בעמ' 11 לפר', שו' 20). ואולם: בהודעתו במשטרה סהר אמר שהיה זה בלילה כאשר המתלונן ביקש ממנו לבוא איתו (נ/ 1, שו' 8). 2.4. המתלונן נשאל במשטרה מדוע הוא הלך ליישב עניינים בשעה כזו, והמתלונן השיב שלא היה ברשותו רכב בשעה אחרת (נ/ 2, ש' 24-25;בע' 33, 36 לפר'). ניתן לפקפק בהסבר זה. מה גם שהמתלונן העיד שהוא נוהג ברכב משלו (בעמ' 33 לפר').סהר גם טען שהמתלונן אמר לו שנאשם 1 אמר למתלונן, בלשון של איום, לבוא לבית בענין הכסף (בעמ' 12 לפר', שו' 12-13; בעמ' 8 לפר', שו' 20-22), ואולם סהר לא אמר זאת במשטרה (הודעתו - נ/ 1). 2.5. המתלונן סיפר: הוא נסע לביתו של נאשם 2 עם חברו, סהר שרעבי (בעמ' 19 לפר', שו' 21-22; נ/ 2, שו' 14-15). סהר בא איתו באותו לילה "סתם", כדי "להשקיף" (בעמ' 36 לפר'). תשובתו של המתלונן נשמעה ונראתה סתמית. כשהמתלונן נשאל מדוע סהר בא איתו לבית המשפט, הוא לא רצה לתת סיבה (בעמ' 33 לפר'), זולת שסהר הוא חבר שלו (בעמ' 32 לפר'). כשנשאל סהר מדוע המתלונן ביקש שהוא יבוא יחד איתו באותו לילה לביתו של נאשם 2, הוא השיב: כדי לצאת סתם לסיבוב, כי משעמם בבית (בעמ' 10 לפר', שו' 4-22; בעמ' 9 לפר', שו' 7). וכל זאת בסביבות השעה 23:00 (!). בנוסף: סהר העיד: רק באוטו הוא הבין שהמתלונן נוסע לביתו של נאשם 2 כדי לקחת כסף, והמתלונן לא אמר לו זאת מראש (בעמ' 10 לפר', שו' 24; בעמ' 11 לפר', שו' 9-10). ואולם: מדבריו של סהר בהודעתו במשטרה ובעדותו הראשית, מסתבר אחרת-שהמתלונן אמר לו, עוד לפני שהם יצאו לביתו של נאשם 2, שהמתלונן צריך לקחת מנאשם 2 את הכסף (נ/ 1, ש' 9-12; בע' 8 לפר', ש' 17-18; בע' 9 לפר', שו' 9). בהמשך עדותו סהר הוסיף גירסה וטען, שבמדרגות המתלונן אמר לו לגבי הכסף (בעמ' 11 לפר', שו' 12-13). במכלול הנסיבות דלעיל יש כדי לעורר תהייה, שמא סהר בא עם המתלונן לביתו של נאשם 2 באותו לילה, שלא במחשבה תמימה, אלא כ"תגבורת" פיזית "אקטיבית", לצורך גביית הכסף. 2.6. המתלונן העיד: כאשר הנאשמים התקרבו אל סהר שישב באוטו, סהר ברח (בעמ' 23 לפר', שו' 6, 13, 16-17; בעמ' 20 לפר', שו' 4-5). ואולם: המתלונן לא אמר זאת בהודעתו במשטרה. זאת למרות שהמתלונן טען שהוא ראה שזה כתוב בהודעתו במשטרה, ולא יכול להיות שזה לא כתוב בה (בעמ' 23 לפר', שו' 20-21, 10-12). ההסבר המפוקפק של המתלונן לכך שהדברים לא רשומים בהודעתו היה, ש"אולי לחוקר לא היה כוח לכתוב" (בעמ' 23 לפר', שו' 26). זאת ועוד: המתלונן כן השיב בהודעתו במשטרה מה עשה סהר במקום, וכל שאמר היה שסהר "ישב באוטו ולא התערב" (נ/ 2, ש' 27, ו - 15). המתלונן העיד: הוא בא לנאשם 2 לקחת ממנו דיבורית, והוא בטוח שהוא אמר זאת במשטרה (בעמ' 22, 34 לפר'). ואולם: אין לכך זכר בהודעת המתלונן במשטרה (נ/ 2). המתלונן העיד: נאשם 2 אמר לו לא לבוא אליו בכלל, לא ביום ולא בלילה, והוא אמר זאת במשטרה (בעמ' 36 לפר'; בעמ' 34 לפר'). ואולם: אין לכך זכר בהודעת המתלונן במשטרה (נ/ 2). 2.7. הנאשמים טענו: המתלונן אחז במוט ברזל גדול כשהוא וחברו התקיפו אותם (ת/ 1, שו' 29-30; ת/ 2, שו' 27-28; בעמ' 40 לפר', למעלה; בעמ' 42 לפר', למטה; בעמ' 44 לפר', אמצע; ת/ 4). מוט הברזל הזה, אכן נתפס ע"י המשטרה (ת/ 1, שו' 30; הזכ"ד ת/ 6; בעמ' 5 לפר', שו' 7; בעמ' 6 לפר', שו' 11-12; בעמ' 7 לפר', שו' 4-11; ת/ 4, בעמ' 1). [יצויין: מדובר במוט ברזל באורך של שני מטר (בעמ' 7 לפר', שו' 4-5; בעמ' 8 לפר', שו' 12; ת/ 6)]. 2.8. נאשם 1 אומנם אמר בהודעתו במשטרה שהוא לקח את הנונצ'קו והלך מכות (ת/ 1, שו' 25), ואולם, הוא תיאר כיצד לפני כן, המתלונן ואדם נוסף תקפו אותו, וכך התחילו המכות (שו' 22-24), ולאחר מכן הוא התגונן עם הנונצ'קו (בעמ' 40, 41, 42 לפר'). כבר בפתיח של הודעתו במשטרה אמר נאשם 1 "תקפו אותי" (שו' 8). נאשם 2 תיאר כיצד הוא ונאשם 1 הותקפו ע"י המתלונן וחברו (ת/ 2, שו' 27-29; בעמ' 44, 45 לפר'), ואחר כך, הוא ונאשם 1 התגוננו (ת/ 2, שו' 29), וכך "התפתח מכות" (ת/ 2, שו' 29-30). 2.9. נאשם 1 העיד,שלאחר שאחיו (נאשם 2) אמר לו שהמתלונן התקשר, איים עליו, ואמר לו שהוא רוצה את הכסף, הוא - נאשם 1 - התקשר למשטרה מביתם של ההורים (שם הוא גר), וביקש שיבואו (בעמ' 39-40 לפר'; ת/ 1, שו' 11 - 18). כל זאת, לפני שהחל העימות הפיזי. תדפיס השיחות היוצאות - נ/ 4, תומך לכאורה בדברי נאשם 1 (ראה שיחה מיום 30.12.96, בשעה 22:47). מחמת הספק, אני מזכה איפוא את הנאשמים מהעבירה המיוחסת להם בכתב האישום. משפט פליליאלימותתקיפה