תקיפה - מעצר עד תום ההליכים

החלטה א. אקדמות מלין 1. בפניי בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו במסגרת ת.פ. - 1414/01 של בית משפט זה. 2. על-פי הבקשה, קיימת, במקרה בו עסקינו, עילה כדין למעצר עד תום ההליכים המשפטיים בתיק העיקרי : קיימת תשתית ראייתית לכאורית למהדרין להוכחת האשמה; קיימת עילת מעצר, הן בהסתמך על החזקה שבדין, כאמור בסעיף 21 (א) (1) (ג) (5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996 (להלן : "חוק המעצרים"), והן בהסתמך על עברו הפלילי המכביד של המשיב ועל חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; ולבסוף, לא ניתן להשיג את מטרת המעצר דרך שחרור המשיב בערובה, שתנאיה יפגעו פחות בחירותו מהמעצר עצמו. 3. מנגד, טוען ב"כ המשיב, בלהט רב, כי אין הצדקה בדין, במקרה דנא, להעתר לבקשה, המחוסרת עילה בדין : אין בידי המבקשת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האשמה; אין עילת מעצר וקיימת חלופת מעצר סבירה ראויה ומהימנה. מוצע, כי המשיב ישהה "במעצר בית" מלא בחוה בפארק הירדן, שברמת הגולן, תחת חסותו ופיקוחו של מר יוסי חדד. ב. כתב האישום 4. המדינה מייחסת למשיב, בתיק העיקרי, שש עבירות פליליות : תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"); פציעה בנסיבות מחמירות, לפי הסעיפים 334 ו- 335 (1) לחוק; חבלה ברכב במזיד, לפי סעיף 413 ה' לחוק; היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק (בהוראות החיקוק נרשם בטעות סעיף 472 לחוק - ש.ס.); תקיפת קטין או חסר ישע, לפי סעיף 368 ב' (א) לחוק ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק. 5. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 15/3/2001, שעה 18.00 או בסמוך לכך, איים הנאשם, בכפר טובא, על אחותו שירה הייב בפגיעה שלא כדין בגופה, באומרו לה "בת זונה, אני אהרוג אותכם". בהמשך, תפס המשיב מוט ברזל, באורך של מטר, רדף אחרי אחותו שירה, ואמר לה "עכשיו אהרוג אותך", והכל במטרה להפחידה ולהקניטה. וכן ובהמשך לכך, גרם המשיב במזיד נזק למכשיר הטלוויזיה הנמצא בבית מגורי בני משפחתו, בכך ששבר אותו. כמו כן, וכתוצאה ממעשי הנאשם הנ"ל, ברחו בני משפחתו מהבית לביתה של סלווא הייב, אמו החורגת של הנאשם. בתגובה, רדף הנאשם אחרי בני משפחתו, אל בית סלווא. בהגיעו לשם, שבר הוא את דלת הזכוכית שבמקום; סלווא ובניה באסל (בן 6 שנים) וראיד (בן 8.5 שנים) נמלטו מן המקום החוצה; המשיב רדף אחריהם, השיגם והכה, באמצעות מוט ברזל, את באסל בגבו ואת ראיד בצווארו, וגרם לפציעתם. לבאסל, נגרמו שפשופים בגב ורגישות קלה ולראיד, נגרמה שריטה בגודל 4.5 ס"מ בצוואר בצד ימין. בהמשך, וכאשר פגש המשיב בשכנו, מחמוד הייב, תקפו שלא כדין, בכך שבעט בו בחוזקה ברגלו הימנית. לבסוף, ניפץ המשיב, באמצעות מוט ברזל, את שמשות הרכב השייך לסלווא. ג. המסגרת הנורמטיבית 6. ענין המעצר לאחר הגשת כתב האישום מוסדר בסעיף 21 לחוק המעצרים, לפיו רשאי בית המשפט שבפניו הוגש כתב האישום לצוות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים, אם סבור הוא, כי הוכחו בפניו כל אלה : קיום ראיות לכאורה להוכחת האשמה (ס' 21 (ב)), עילת מעצר (ס' 21 (א) (1) או ס' 21 (א) (2)) והעדר חלופת מעצר (ס' 21 (ב) (1)). כמו כן, סבור בית המשפט, כי המעצר במקרה הספציפי עובר במסננת "פיסקת ההגבלה", כאמור בסעיף 8 לחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו, התשנ"ב - 1992 (להלן - "חוק היסוד"). נקודת המוצא היא, כי החירות האישית הינה זכות חוקתית. בעקרון, אין נוטלים ואין מגבילים אותה במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת (ס' 5 לחוק היסוד). הפגיעה בזכויות החוקתיות, שלפי חוק היסוד, ובכלל זה הפגיעה בחירות האישית במעצר, תהיה רק בחוק ההולם את ערכיה של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור, מכח הסמכה מפורשת בו (ס' 8 לחוק היסוד). כל רשויות השלטון, ובכלל זה הרשות השופטת, חייבות לכבד את הזכויות על פי חוק היסוד (ס' 11 לחוק היסוד). ד. דיון ד.1. התשתית הראייתית 7. עיון בחומר החקירה בכללותו, מראה בעליל, כי למבקשת תשתית ראייתית לכאורית, להוכחת האשמה. חומר החקירה בכללותו, מקיים יותר מיסוד סביר להוכחת אשמת המשיב, בעבירות המיוחסות לו ואף בעבירות נוספות אחרת, כפי שאפרט בהמשך. (ראו בש"פ 8087/95 זאדה נ. מ"י, פ"ד נ (2), 133, 147, 148, בש"פ 825/98 מ"י נ. דחלה, פ"ד נב (1), 625, 629, 631, 632). נזכור ואף נטיב להזכיר : במסגרת הדיון בבקשה כגון דא, מסתכל בית המשפט על חומר החקירה הכולל הסתכלות כללית ואינו מכריע במהימנותם של העדים. בית המשפט אינו מביע את עמדתו האישית באשר למשקל הראיות. הוא בודק, בהסתכלות כללית, את חומר החקירה הכולל, ובוחן אם ואם לאו ישנו סיכוי סביר להוכחת האשמה בסיום המשפט. רק בהגיעו לממצא חיובי, תהיינה ראיות לכאורה להוכחת האשמה. (בש"פ 8087/95 זאדה הנ"ל, עמ' 148). עם זאת, יבחן בית המשפט בהליך זה "...אם אין סתירות או פירכות הגלויות על פניהן, או אם אין ליקויים בסיסיים בהצגת הדברים ובהגיונם, שיש בהם כדי להפחית באופן מהותי ממשקלם הלכאורי של הראיות..."(ב"ש 322/80 מ"י נ. אוחנה, פ"ד לה (1)), 335, 362: בש"פ 7194/97 כהן נ. מ"י, פ"ד נא (5), 403, 406). כאשר בדין נקבע, כי לצורך ההרשעה תידרש תוספת ראייתית, יש לבחון גם בהליך זה קיום תוספת ראייתית לכאורית (בש"פ 2543/94 מ"י נ. ביטון (לא פורסם); בש"פ 2580/97, 2605 אנג'ל ואח' נ. מ"י, פ"ד נא (1), 415, 421; בש"פ 7194/97 כהן הנ"ל, שם, 405). 8. מן הכלל אל הפרט ולעניינו. המתלוננת גב' שירה הייב (להלן : "שירה") מסרה הודעה במשטרה ביום האירוע, 15/3/01. לפי הודעה זו, איים המשיב, בפתח הבית בטובא, בפגיעה שלא כדין בגופה של שירה, באומרו לה "יא בת זונה, אני אהרוג אותכם" (שם, עמ' 1 ש' 3). בהמשך וכאשר היא נכנסה לתוך הבית, המשיך המשיב באיומיו, באומרו לה, בנוכחות אמה "אני אהרוג אותכם". (שם, שם, ש' 5). וכן "המשיך להגיד לי שיהרוג אותי" (שם, שם, ש' 8-7). המשיב גם הפיל הטלוויזיה במקום אל הרצפה (שם, שם, ש' 13). וכן, מסרה שירה בהודעתה זו, כי המשיב איים להרוג את בני משפחתו (שם, שם ש' 24 - 25). 9. מר כמאל הייב, האבא של הנאשם, מסר בהודעתו במשטרה, מיום 15/3/01, כי ביום האירוע, עם חזרתו מהעבודה הביתה, בסביבות השעה 19.00, הבחין "ששמשות הרכב שלו מסוג סוברו ג'סטי מנופצות" (שם, ש' 4), ו - "וחיד גמר על הרכב לגמרי. ועד שהשוטרים הגיעו נכנסו לתוך הבית וראיתי שברי זכוכית על הריצפה. זכוכית של דלת ראשית וזכוכית גז, ובקומה השניה הטלוויזיה היתה על הרצפה" (שם, שם, ש' 6 - 9). וכן, בנו שיר סיפר לו, כי המשיב "השתולל בבית ושבר את הדברים" (שם, שם, ש' 2 - 3). 10. מר שיר הייב, אח המשיב, סיפר בהודעתו במשטרה, מיום 15/3/01, בין השאר, כי כאשר חזר ביום האירוע, בשעות הערב, הביתה, הוא שמע צעקות של סלווא, אמו החורגת. הוא לא נכנס לבית, ועזב את המקום. הוא פגש את אביו וסיפר לו, כי המשיב "השתולל בבית ושבר דברים" (שם ש' 5). הוא גם הבחין בשמשות הרכב מנופצות ושמע את סלווא צועקת, כי המשיב שובר דברים בבית (שם, ש' 10-9 16-14). הוא אף מסר, כי המשיב נוהג לשתות, כל יום, משקאות חריפים (שם, ש' 26-25). 11. הגב' סלווא הייב, סיפרה בהודעתה במשטרה, מיום 15/3/01, בין השאר, כי היא וגב' שמסה הייב נשואות למר כמאל הייב, אביו של המשיב. היא וילדיה גרים בבית, בכפר טובה, בקומה הראשונה, ושמסה וילדיה גרים בקומה השניה. ביום האירוע, בסביבות השעה 18.30, שהתה בביתה, ביחד עם חמשת ילדיה. היא שמעה "רעשים ודברים נשברים בקומה מעליה" (שם, עמ' 1, ש' 2-3). לפתע, נכנסו שמסה וילדיה לביתה. היא נעלה את הדלת הראשית. המשיב, בן שמסה, החל לשבור את הדלת. היא וילדיה פחדו. היא אחזה בזרועותיה את תינוקה, בן החודשיים, לקחה את ילדיה באסל בן ה- 6 שנים, שהוא ילד חולני וראיד בן ה- 9.5 שנים וברחו מהמקום. המשיב רדף אחריהם, השיגם והיכה, באמצעות מוט ברזל שהיה בידיו, את באסל בגבו ואת ראיד בצווארו. ראיד החל לדמם. וכן, דחפם המשיב, היא ותינוקה, והפילם ארצה. לאחר מכן, ברח המשיב מהמקום. היא וילדיה ברחו לבית קרוב המשפחה, מר עאדל הייב. משם, הלכו היא וילדיה לרופא, אשר הפנה אותם לבית החולים. היא ראתה את המשיב בורח מהמקום רגלית, לאחר שהוזעקה המשטרה. (שם, עמ' 1, ש' 16-1 ש' 24-22). מוט הברזל היה באורך כ- 1 מטר (שם, שם, ש' 20). כמו כן, שבר המשיב בביתו "צלחות וכוסות" (שם, שם, ש' 26). 12. גב' סלווא הייב מסרה הודעה שניה במשטרה, בתאריך 21/3/01. בהודעתה זו, סיפרה היא, בין השאר, כי : "ברשותי רכב סוברו מספר 3373408. וחיד שבר עם הברזל את חלונות הרכב" (שם, ש' 2-1). וכן, "קודם בתוך הבית שלי שבר (המשיב - ש.ס.) דברים, חלונות, צלחות ואחרי שיצא שבר את החלונות של הרכב" (שם, ש' 7-6). 13. מר מחמוד הייב, סיפר בהודעתו, במשטרה מיום 19/3/01, בין השאר, כי ביום האירוע, 15/3/01, בשעות הערב, עמד ברחוב שליד ביתו בכפר טובא. הוא הבחין בשכנו, המשיב, יוצא מהבית. אחות המשיב יצאה מביתה וברחה אל בית הסבתא שלה. המשיב רדף אחריה, כשהוא מחזיק בידו מוט ברזל. לפתע, נתן לו המשיב "בעיטה חזקה" (שם, ש' 10) שפגעה ברגלו הימנית. הוא נפל ארצה והתפתל מרוב כאבים. לאחר מכן, הובהל הוא, בליווי אחיו וליד, לבית החולים. המשיב יצא מביתו, כשהוא "עצבני ונרגז, והחזיק מוט ברזל בידו, ורדף אחרי אחותו שירה" (שם, ש' 19-18). 14. גב' שמסה הייב, אמו של המשיב, סיפרה בהודעתה במשטרה מיום 21/3/01, בין השאר, כי ביום האירוע, בשעות הערב, שהתה היא ובנותיה שירה ומדיחה בביתם, בחדרה של שירה. בנה, המשיב, היה "עצבני וצועק" (שם, עמ' 1, ש' 5). היא ומדיחה ברחו מהמקום. שירה פחדה ונשארה בבית. המשיב רדף אחריהן. הן נכנסו לבית גב' סלווא הייב. המשיב השיגם והיה עצבני. הן ברחו מבית גב' סלווא. גב' סלווא וילדיה נשארו בביתם. היא שמעה צעקות, וכנראה, המשיב הרביץ להם. המשיב היה "עצבני מאוד" והן פחדו ממנו (שם, שם, ש' 23). ביום האירוע, היתה "בדכאון ומפוחדת מאוד מוחיד" (שם, שם ש' 13); וכן, המשיב היה "עצבני ובגלל זה כנראה הרביץ להם (לילדים, ש.ס.) (שם, ש' 28). המשיב החזיק מקל של מטאטא. המשיב התעצבן ורדף אחריהן. לאחר שהמשיב רדף אחריהן, ביתם נשרף. 15. גב' מדחיה הייב, סירבה לשתף פעולה עם המשטרה ומאנה למסור הודעה. 16. המשיב נחקר במשטרה ומסר שתי הודעות בתאריך 21/3/01 : הראשונה בשעה 02.17 והשניה בשעה 14.45. בהודעותיו, כפר המשיב בכל החשדות שיוחסו לו. בהודעתו הראשונה, סיפר המשיב, בין השאר, כי הוא לא היה בביתו, בכפר טובא, מזה כחודש ימים. מדובר בעלילת שווא, בני משפחתו, גמרו אומר להעליל עליו, עלילת שווא. כמו כן, הוא הודה, כי יש לו בעיית זכרון (שם, עמ' 1, ש' 20-19) ואינו זוכר איפה היה ביום האירוע, 15/3/01 (שם, ש' 18). בתשובתו לשאלת החוקר, מדוע תקף את אחיו, מסר הוא : "לא תקפתי אף אחד, לא ראיתי אף אחד יותר מחודש, ולא מדבר עם אף אחד גם" (שם, עמ' 2, ש' 2-3). הוא מסר גם, כי הוא "מסוכסך מאוד" עם בני משפחתו (שם, שם, ש' 5). הוא נמצא במנפטה, מזה יומיים, (20/3/01, ו- 21/3/01), ולפני כן, היה באילת. (שם, שם, ש' 12-10). כמו כן הוא שבר את רגלו במנפטה ביום 21/3/01 (שם, שם, ש' 17 - 24), אך לא הלך לקבל טיפול רפואי בבית החולים. במנפטה, הוא ישן אצל השומר במקום, בשם סאמר עבדאללה הייב. סאמר החליף את אחיו, השומר הקבוע, ושמו וליד הייב. בהודעתו השנייה, סיפר המשיב, כי ביום האירוע הוא לא היה בכפר טובא, בכלל. הוא היה באילת, למשך שבועיים וישן על החוף. הוא ישן שני הלילות האחרונים אצל חברו סאמר, השומר במנפטה, עד שעצרה אותו המשטרה. הוא וסאמר ישנו באותו חדר. הוא לא זוכר איפה ישן לפני כן. הוא לא תקף את אחיו. בני משפחתו, מנסים לסבכו. הוא לא תקף אף אחד. הוא לא שבר שמשות הרכב. אין לו הסבר לטענת השוטרים, כי ראוהו בכפר טובא ביום האירוע, 15/3/01. הוא לא פגש את אחיו שיר בכפר טובא ביום 18/3/01. הוא היה במנפטה אצל סאמר הייב מיום ראשון האחרון (18/3/01 - ש.ס.) ועד ליום מעצרו במשטרה, ביום 21/3/01. 17. מר סאמר הייב, השומר במנפטה, מסר בהודעתו במשטרה מיום 21/3/01, בין השאר, כי המשיב בא אליו ביום 19/3/01 וביקש ללון אצלו לילה אחד, כי הוא עייף ולא רוצה לחזור לכפר טובא. הוא הסכים. המשיב ישן בחדרו, עד שנעצר ע"י המשטרה, אתמול, באמצע הלילה. המשיב הגיע אליו למנפטה, "עם כאבי רגל והיתה לו תחבושת ברגל" (שם, עמ' 1, ש' 23, ש' 27-26). לשאלתו, מסר לו המשיב, כי יש לו סתם כאבים ברגל והדבר לא רציני (שם, עמ' 2, ש' 1-2). המשיב הוא קרוב משפחתו. זו הפעם הראשונה שהמשיב לן אצלו, במנפטה. המשיב לא ביקר אצלו לפני יום שני האחרון (19/3/01 - ש.ס.) הוא לא ידע, כי המשיב דרוש למשטרה. 18. מר וליד הייב, סיפר בהודעתו במשטרה מיום 21/3/01, כי הוא שומר במנפטה מטעם קבוצת שחל. המשיב בא למנפטה והיה עם אחיו בחדרו, עד שנעצר ע"י המשטרה, כי היה דרוש למשטרה. ביום האמור, הוא היה בביתו. אחיו סאמר, החליפו במקום העבודה. 19. רס"ר משה אהרוניאן אשר הגיע למקום, ביום האירוע, רשם במזכרו מיום 15/3/01, בין השאר, כי הגיע לבית שבכפר טובא, והבחין בקומה התחתונה, שברים של כלי בית ודלת מזכוכית שבורה. וכן, רכב מסוג סוברו גסטי מ.ר. 3373408 ניזוק קשות : שמשה אחורית שבורה, שמשת צד שמאל שבורה, נזק בדלת קדמית ימנית ופגעי פח בכל הרכב. בתוך הרכב היו שתי אבנים גדולות מאוד. בקומה העליונה של הבית, היתה זרוקה טלוויזיה על הריצפה, אך לא נגרם לה נזק רציני. 20. רס"מ עבדול אדריס, אשר הגיע לזירת האירוע בסמוך לאחריו, הבחין במדיחה הייב, אשר סירבה לשתף פעולה עם המשטרה, ולמסור הודעה, שהיא בוכה ומפוחדת. (מזכר מיום 15/3/01). 21. רס"ר חיים בן זקן, ביצע סריקות בכפר טובא, בסמוך לאחר האירוע, ביחד עם המתנדב יחזקאל ורדיגר. במהלך הסריקות, הבחינו הם במשיב. המשיב, כשהבחין בהם, פתח במנוסה ונמלט מהמקום. (מזכר מיום 15/3/01, עמ' 1) (ראו גם מזכר רס"ר ארהוניאן משה מיום 15/3/01). 22. במזכר שנערך ע"י השוטר זידאן ראדי מיום 15/3/01, נרשם, כי שוהד, אחותו של המשיב, סיפרה לשוטר, כי המשיב היכה אותה, וכן היכה הוא את אחיה באסל, וראיד באמצעות מוט ברזל. כמו כן, שבר המשיב דברים בבית והדלת, והפיל את אמה ארצה, והוא ברח מהמקום. 23. במכתב שחרור של בי"ח רבקה זיו בצפת, מיום 15/3/01, צויין, כי אובחן אצל הקטינה שוהד הייב שטף דם בזרוע שמלאית בגודל 2 x 3 ס"מ. וכן, צויין במכתב שחרור ביה"ח האמור, מיום 15/3//01, כי אובחנה אצל הקטין באסל הייב שפשופים ורגישות בדופן חזה תחתון, אספקט אחורי. כמו כן, צויין במכתב שחרור של ביה"ח האמור, מיום 15/3/01, כי אין סימני חבלה בבטן מחמוד הייב. לבסוף, צויין במכתב שחרור של ביה"ח האמור מיום 15/3/01, כי אובחנה אצל הקטין ראיד הייב, שריטה רגישה בצד ימין של הצוואר, בגודל 0.5 x 4 ס"מ. 24. במזכר השוטר אמל בדר מיום 19/3/01, צויין כי הקטינה שוהד הייב סיפרה לשוטר, שהמשיב חבל בה, עם מוט ברזל, בידה השמאלית. השוטר הבחין ב"סימן כחול מעל המרפק" (שם, עמ' 2). וכן, סיפרה שוהד, כי המשיב גם תקף, באמצעות מוט הברזל, את אחיה באסל וראיד. באסל הינו קטין מפגר מלידה. 25. בדו"ח הפעולה של רס"ל לוי דורון מיום 21/3/01, צויין כי השוטר האמור, ביחד עם פקד אורי כהן, וצוות הפיצוח, הגיעו, בעקבות מידע מודיעיני, למנפטת הגליל, ועצרו את המשיב, שהוכרז עבריין נמלט, והעבירהו לתחנת המשטרה בראש פינה. 26. כאמור, המשיב נעצר ע"י המשטרה ביום 21/3/01, שעה 02.05, בחשד למעורבותו בעבירות של הצתה של בית מגורים ותקיפת אחיו הקטינים. בתגובתו למעצר, הוא טוען כי "לא יודע כלום על מה מדברים". ודוק : בשלב זה, לא טען המשיב טענת אליבי. (דו"ח מעצר מיום 21/3/01). 27. מן המקובץ דלעיל עולה, כי קיימות סתירות מהותיות, הן פנימיות והן חיצוניות, ופירכות, על פני הדברים, בגירסת המשיב. בדבריו, קיימים ליקויים בסיסיים, הן בהצגתם והן בהגיונם. פגמים אלה, מפחיתים באופן דרסטי, על פני הדברים, ממשקל גירסת המשיב. כמו כן, קיימת תשתית ראייתית לכאורית למהדרין, להוכחת אשמת המשיב בעבירות כדלקמן : א. איומים על שירה הייב בפגיעות שלא כדין בגופה, עבירה לפי סעיף 192 לחוק ; ב. פציעת ראיד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 335 (א) (1) לחוק, לחילופין עבירת תקיפת קטין בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382 (ב) (2) לחוק; ג. תקיפת הקטין באסל בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382 (ב) (2) לחוק; ד. תקיפת הקטינה שוהד הייב בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382 (ב) (2) לחוק; ה. תקיפת שמסה הייב, תקיפת סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק; ו. תקיפת מחמוד הייב, תקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיף 380 לחוק; ז. היזק בזדון לטלוויזיה, לדלת ולכלי הבית, עבירה לפי סעיף 452 לחוק; ח. חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413 ה' לחוק. 28. בכתב האישום נפלו פגמים מהותיים. העבירות, אשר נעברו, לכאורה, ע"י המשיב, כפי שעולה מחומר הראיות, לא מצאו ביטוי נכון בכתב האישום. הדבר ניתן לתיקון. בתיקון אין קיפוח לזכויות הנאשם. התיקון חיוני, לשם עשיית הצדק ולגילוי האמת. למיותר לציין, כי ענין תיקון כתב האישום מסור, בשלב זה, לשיקול דעתה של התביעה. ד.2 עילת מעצר 29. במקרה בו עסקינן קיימת עילת מעצר. עילת המעצר מוסקת בראש ובראשונה, מהחזקות שבדין ( presumptio juris), אשר נקבעו בסעיפים 21 (א) (1) (ג) (4) ו- 21 (א) (1) (ג) (5) לחוק המעצרים, לפיהן, קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחונם של בני משפחתו או את בטחון הציבור. בפניי , לא הוכיח המשיב אחרת, ולא סתר את החזקות שבדין האמורות. נהפוך הוא, הוכח בפניי, אף באופן פוזיטיבי וביתר שאת, כי המשיב מסוכן מאוד לבטחון בני משפחתו ולבטחון הציבור. את מסוכנותו זו מסיק אני, הן ממעשי העבירות, הן מנסיבות ביצוען, הן מנסיבותיו האישיות של המשיב, עושה העבירות, והן מנסיבות אחרות, במיוחד, בריחתו מזירת העבירה, מסתורו למשך יומיים וגירסתו המפוקפקת למדיי, והמלאה, על פניה, סתירות מהותיות. ראשית מדובר בסדרת עבירות חמורות מאוד, לפי טיבן ולפי נסיבות ביצוען. המשיב מטיל, מזה זמן, אימה על בני משפחתו. הוא אף תקף, לכאורה, שלא כדין ובברוטליות את אחיו הקטינים, ובכלל זה אחיו הקטין באסל, המפגר מלידה. הוא גם תקף, לכאורה, את אמו החורגת, שעה שהחזיקה בין זרועותיה, אחיו התינוק, בן החודשיים! ואף הפילם ארצה. הוא גם איים, לכאורה, כי ירצח את בני משפחתו ! קיים חשד, שהמשיב הצית את בית הוריו, אך אין בידי התביעה תשתית ראייתית לכאורית לעבירה זו. שנית המשיב מסוכסך מאוד עם בני משפחתו, ואין לו משפחה חמה, אוהדת ותומכת. אין לו עבודה קבועה ומסודרת. הוא מובטל ונוהג לשתות משקאות חריפים, וככל הנראה גם משתמש בסמים מסוכנים. (ראו הודעת שירה הייב מיום 15/3/01, עמ' 1, 28-27). למשיב עבר פלילי (שלושה רשומים פליליים). בעברו הורשע המשיב בעבירות של הפרת הוראה חוקית (שתי עבירות ובשני אישומים נפרדים), היזק לרכוש (שתי עבירות) חבלה במזיד ברכב, ואיומים (שתי עבירות). המשיב צבר את הרישומים הפליליים, בתקופה קצרה מאוד, במהלך החודשים ספטמבר - נובמבר 1999. כמו כן, תלויים ועומדים כנגד המשיב שמונה תיקי מבד"ים שעניינם עבירות של חטיפה, תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו , הפרעות לשוטר בשעת מילוי תפקידו, התחזות לאדם אחר, הפרת הוראה חוקית, גניבה, התפרצות לבית מגורים, תקיפה הגורמת חבלה ממשית, תקיפת עובד ציבור, החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, הצתת מבנים, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות ופציעת חסר ישע! בנוסף לכל אלה, ביצע, לכאורה, המשיב את העבירות שעה שמרחף מעל ראשו מאסר על תנאי בר הפעלה, לתקופה של שלושה חודשים! מכאן עולה, כי המשיב שהוא צעיר בגילו (בן 24 שנים) מפגין במודע זלזול מוחלט בערכים החברתיים המוגנים, בחוק ובשלטון החוק. מעשיו מלמדים על אדם מופקר לחלוטין, וללא שום מורא עליו. שלישית, המשיב נמלט מאימת הדין, לאחר ביצוע העבירות לכאורה. הוא התחמק משוטרי הסיור, ונמלט מזירת האירוע. הוא הסתתר, בחדר השומר במנפטה. המשטרה הכריזה עליו כעבריין נמלט וחיפשה אחריו. בעקבות מידע מודיעיני, נעצר המשיב ביום 21/3/01, בחדר השומר במנפטת הגליל. גרסתו במשטרה מפוקפקת למדיי. ד.3 חלופת מעצר 30. השאלה האחרונה הניצבת בפנינו היא שאלת חלופת המעצר, ואם ניתן להשיג במקרה בו עסקינן, את מטרת המעצר דרך שחרור המשיב בערובה בתנאים שיפגעו בחירותו פחות מהמעצר עצמו. כאמור, מסקנתנו לעיל, היא כי המשיב לא הצליח לסתור את חזקת מסוכנותו לבטחון בני משפחתו ולבטחון הציבור. כפועל יוצא מכך, קמה נגדו חזקה נוספת, הניתנת לסתירה, לפיה אין חלופת מעצר ראויה וסבירה במקרה דנן. עמד על כך, כב' השופט זמיר בבש"פ 8638/96 קורמן נ. מ"י, פ"ד נ (5), 200, 206 : "אולם, לדעתי, חזקת המסוכנות, שלא הופרכה, גוררת חזקה נוספת, ולפיה המסוכנות מצדיקה מעצר בפועל, להבדיל מחלופת מעצר. שהרי, אם חומרת העבירה יוצרת חזקת מסוכנות, המהווה עילת מעצר, היא יוצרת מאליה, לפי ההגיון, חזקה כי שחרור מן המעצר כרוך בסכנה, וחזקה כזאת פועלת נגד חלופת המעצר". המשיב לא הצליח להפריך חזקה זו, של מסוכנותו לבטחון בני משפחתו ולבטחון הציבור, גם בשלב בדיקת חלופת המעצר. אלא בכך לא סגי : הוכח בפניי, אף באופן פוזיטיבי וביתר שאת, ועל פי הבדיקה האינדיווידואלית בעניינו של המשיב, כי הוא מסוכן מאוד לבטחון בני משפחתו ולבטחון הציבור, ואין להשיג את מטרת המעצר דרך שחרור בערובה, בתנאים שיפגעו פחות בחירותו מהמעצר עצמו. אני סומך את קביעתו זו, על מעשי העבירות, (טיבן ונסיבות ביצוען), על נסיבותיו האישיות של המשיב, עושה העבירה, ועל התנהגותו לאחר ביצוע העבירות, והכל, כפי שפירטו בסעיף 29 לעיל, ובשינויים המחוייבים. המשיב לא הצליח להפריך את מסוכנותו לבטחון בני משפחתו ולבטחון הציבור, ולא הוכיח דבר, שבעטיו ניתן לשלול את החשש, לפגיעה בבטחון בני משפחתו ולשלמות גופם, ולבטחון הציבור, במידה וישוחרר ממעצרו. למעשה, האפשרות היחידה, במקרה דנן, לנטרל מסוכנות המשיב, היא מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. גם מעצר בית מלא כפי המוצע על ידו, אין בכוחו לנטרל מסוכנות המשיב. ניתן למנוע מבעד המשיב מלחזור לסורו, רק במעצרו. המעצר במקרה דנן הינו חוקתי וכדין. באיזון החוקתי הראוי, במקרה בו עסקינן, בין חירות המשיב מחד גיסא לבין האינטרס הציבורי לשמירת בטחון בני משפחת המשיב ובטחון הציבור, מאידך גיסא, גובר האחרון על הראשון. ה. סופם של דברים 31. התוצאה היא, איפוא, כי אני מצווה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו במסגרת ת.פ. 1414/00 של בית משפט זה. 32. לא אוכל לסיים את החלטתי מבלי להתייחס, בשולי הדברים, לשתי ההחלטות שהוגשו לעיוני ע"י ב"כ המשיב (בש"פ 627/01 (לא פורסמה) ובש"פ 4190/97, פ"ד (א) (3) 651). בכל הכבוד הראוי, אין הנידון דומה לראיה. יש לאבחן המקרה שלנו משני המקרים שנדונו בהחלטות האמורות. מעצרמשפט פליליאלימותתקיפהמעצר עד תום ההליכים