פסק דין ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט לייתן פס"ד על דרך הפשרה לפי סעיף 4ג', ואולם ב"כ התובעת ביקשה כי פסק הדין יהיה מנומק. אין מחלוקת בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי, ונותר לדון בנזק בלבד. 1. התובעת, ילידת 1974, נפגעה בתאונת דרכים ביום 4.2.07 בעת שסיימה לעבוד בבית חולים בני ציון, כאחות, והיתה בנסיעתה הביתה. 2. התביעה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה אך ללא תשלום. 3. ממקום התאונה נסעה התובעת באמבולנס לחדר מיון בבית חולים בני ציון (כאמור לעיל - מקום עבודתה). התובעת התלוננה על כאבי ראש, צואר וגב וכן על בחילות וסחרחורת. כל הבדיקות שנעשו לה בחדר מיון היו תקינות פרט לרגישות במישוש מעל השרירים והגבלה בתנועות הצואר עקב כאבים. לתובעת ניתן צוארון רך, וכן הומלצו לה 3 ימי מנוחה, שאושרו בתעודה רפואית לנפגע בעבודה (אישור אי כושר למשך 3 ימים מיום 5.2.07 עד 7/2/07). 4. לאחר כחודשיים, פנתה לאורטופד בקופת חולים והתלוננה על כאבי צוואר. בבדיקתה נמצא כי אין כל הגבלה בתנועות הצואר, ואולם אובחנה רגישות במישוש השרירים הצואריים והתובעת הופנתה לקבלת פיזיוטרפיה וכן נרשמה לה תרופה נגד כאבים. בפועל התובעת לא ביצעה ולו טיפול פיזיוטרפי אחד. כחודשיים לאחר התאונה פנתה לרופא פנימי, וניתן לה אישור מחלה ל-8 ימים בגין כאבי ראש וכאבי צוואר. 5. מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדי, ואולם ב"כ התובעת הודיע כי הוא מבקש לבטל המינוי, ומכאן שאין טענה לנכות צמיתה. 6. התובעת טוענת כי כתוצאה מהתאונה היא נאלצה להפסיד שלוש משמרות לילה, דבר שגרם לירידה בשכרה בחודש פברואר 2007. לצורך הוכחת טענה זו הציגה תלוש שכר ואישור ממדור שכר מבית חולים בני ציון, המסביר כי בחודש פברואר 2007 נוכה לה סכום של 622 ש"ח בגין הפחתת 24 שעות (3 משמרות). כן עולה מאישור זה כי התוספת בשכר בגין 3 משמרות לילה ובגין אחראית משמרת הוא בסך 389 ש"ח. כן הציגה התובעת סידור עבודה שבועי מיום 4.2.07 עד יום 10.2.07 שבו נרשם לגבי הימים 5.2.07 עד 9.2.07 "מחלה", כאשר בימים 6.2, 7.2, 8.2 נרשם "של" (נטען כי מדובר במשמרות לילה). 6. התובעת עותרת לפיצוי כולל בסך של כ-30,000 ש"ח (פיצוי מקסימלי בגין כאב וסבל לפי 10%, הפסד שכר גלובלי לעבר ולעתיד בסך 7,000 ש"ח, הוצאות בסך 5,000 ש"ח ואבדן זכויות סוציאליות בגין התקופה שבה לא עבדה בסך 3,000 ש"ח). 7. ב"כ הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה מאחר ומדובר בתאונה קלה ביותר שבה לא נגרם כל נזק גוף, לחילופין, מדובר בנזק של מה בכך כהגדרתו בסעיף 4 לפקודת הנזיקין. לחילופי חילופין הוצע פיצוי בגין כאב וסבל בסך 1,000 ש"ח. 8. לאחר ששמעתי ושקלתי את טענות ב"כ הצדדים ולאחר שעברתי על כל החומר שהוגש, אני סבורה שיש לפצות את התובעת בסכום של 4,700 ש"ח על פי הפירוט הבא: בגין כאב וסבל - אין מקום בנסיבות תיק זה לפצות לפי הסכום המקסימלי בגין 10% נכות. מהחומר שהוצג עולה כי הפגיעה היתה קלה ביותר, וכי אושרו בגינה 3 ימי מנוחה בלבד. התיעוד הרפואי מסתכם בתעודת חדר מיון ובביקור אצל אורטופד (אישור המחלה שניתן על ידי רופא פנימי ביום 4.4.07 אינו מאזכר את התאונה). יש לקחת בחשבון גם את העובדה שהתובעת לא פנתה לקבלת טיפולי פיזיוטרפיה למרות שהופנתה, דבר שיכול להעיד על כך שהסבל לא היה גדול. לאור האמור לעיל אני סבורה כי הפיצוי הראוי בגין כאב וסבל אינו צריך לעלות על 3,500 ש"ח. בגין הפסד השתכרות - לא סביר בעיני כי אחות אמורה לבצע 3 משמרות לילה רצופות (יש לזכור בהקשר זה כי לתובעת תאומות בנות 3). הדבר אף נלמד מלוח השעות שצרפה התובעת ממנו עולה שלאף אחות (אחרת) לא רשומות משמרות לילה רצופות, ולרובן לא רשומות יותר מ-2 משמרות לילה בשבוע (שהן בכל מקרה לא רצופות). על כן לצורך הפיצוי אני יוצאת מנקודת הנחה שהתובעת הפסידה לכל היותר שתי משמרות לילה. מתלוש השכר שצורף עולה כי נגרם הפסד בגין הפחתת 24 שעות עבודה בסך 622 ש"ח. ועל סכום זה יש להוסיף פיצוי בסך 207 ש"ח (תוספת ל-2 משמרות) ו-78 ש"ח הפסד 2 אחריות משמרת-בהתאם לאישור שהוצג. מכאן שסה"כ הפיצוי הינו בסך 900 ₪ (לא הופחת מס הכנסה-לאור שיעור המס המשולם בתלוש השכר של התובעת). בנסיבות פגיעה קלה זו, ובהעדר נכות, אין כל מקום לפצות בגין הפסד אפשרי ו/או הפסד גלובלי בגין אבדן כושר השתכרות לעתיד. בגין הוצאות ועזרת צד ג' - לא הוצגו קבלות פרט לקבלה אחת שלא ניתן להבין ממנה דבר: בגין מה ניתנה, באיזה יום ניתנה, ומה הקשר בינה לבין לתאונה. יחד עם זאת, אפסוק סכום גלובלי בגין הוצאות נסיעה לקבלת טיפול בסך 300 ₪ (בקביעת סכום זה נתתי דעתי גם לשטר החוב שהוצג בענין תשלום האמבולנס, ברם יש לזכור כי מדובר בתאונת עבודה, בה על המל"ל לכסות הוצאות נסיעה לצורך קבלת טיפול רפואי). בהתחשב בפגיעה הקלה, כפי שהדבר משתקף מהמסמכים הרפואיים, אין מקום לפיצוי בגין עזרת צד ג'. בגין אובדן זכויות סוציאליות - אין לפסוק כל פיצוי. 9. סוף דבר: הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 4,700 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. כן תשיב הנתבעת לתובעת את האגרה ששולמה על ידה. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 10. מאחר שהתיק הסתיים לא יאוחר מישיבה שלישית, ועל דרך הפשרה, פטורה הנתבעת מתשלום יתרת האגרה. סעיף 4ג לחוק הפלת"דחובת הנמקת פסק דין