התובע הגיש תביעתו הנוכחית לאחר שהנתבע סירב להכיר בטנטון ממנו הוא סובל, כפגיעה בעבודה. הנתבע הכיר בירידה בשמיעתו של התובע כפגיעה בעבודה, ואולם, דחה את תביעתו להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה על פי הוראת סעיף 84(א)(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). שכן, תיעוד של פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי הפך לתנאי להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה. סעיף 84 א(ב) לחוק קובע כדלקמן: "רעש תמידי באוזניים (להלן: "טנטון") עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3000 ו- 4000 מחזורים בשניה; (2) הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית.". המחלוקת בתובענה הנוכחית, היא - כאמור - בשאלה אם התקיים בתובע התנאי האמור בסעיף 84א(ב)(3) לחוק, כלומר - שהפגיעה בתפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית. בהתאם להסכמת הצדדים, נתבקשה הכרעה בשאלה המשפטית בהסתמך על החומר המצוי בתיק ועל טיעוני ב"כ הצדדים בכתב. התשתית העובדתית, אם כן, אינה במחלוקת והיא כוללת את המסמכים הרפואיים הבאים: ביקור אצל ד"ר רמי משען, רופא מומחה במחלות אף, אוזן, גרון מיום .10.05. שם נרשם: "עובד ברעש הרבה שנים מרגיש צפצופים ירידה בשמיעה". בדיקת שמיעה במכון "אדוט יצחק בע"מ" מיום 10.10.05 בה נרשם: "עובד רעש. מתלונן על טנטון קבוע...". בדיקה אודיולוגית מיום 31.10.06, שם נרשם: "חשוף לרעש 20 שנה... מרגיש ירידה בשמיעה, סובל מטנטון וסחרחורות...". ביקור אצל ד"ר משען מיום 5.11.06, בו נרשם: "... מתלונן על רעשים אוזניים וירידה בשמיעה עובד ברעש". תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, החתומה בידי מומחית ברפואה תעסוקתית, ד"ר גורדון אלה מיום 9.11.06, בה נרשם: "עובד במפעל ידיעות אחרונות 20 שנה בדפוס מתלונן על רעשים באוזניים, ירידה בשמיעה...". ביקור אצל ד"ר יוסף כהן, מנהל מכון סוכרת, שם נרשם: "תלונות על סחרחרת חוזרת- מעקב לב- בעיות שמיעה כולל טנטון וירידה בשמיעה...". בדיקה גופנית במכון מלרם מיום 2.5.07, שם נרשם: "שמיעה: טנטון בשתי האוזניים ידוע על ירידה קלה בשמיעה לדבריו חשוף לרעש...". בדיקת סף שמיעה מיום 2.5.07 בה נרשם: "ידוע על ירידה קלה בשמיעה לדבריו חשוף לרעש. בבדיקה: ירידה דו"צ... בגלל ה H.L, הטנטון והאסימטריה, ...". בדיקת שמיעה במכון י. אדוט מיום 9.8.07, בה נרשם: "טנטון באוזניים, עבד רעש... מומלץ המשך מעקב א.א.ג ושמיעה". הכרעה תנאֵי הסף להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה קבועים בסעיף 84 א(ב) לחוק הביטוח הלאומי, שנכנס לתוקפו ביום 1.4.2005 (תיקון מספר 79 לחוק). בעב"ל 53/08 ברכליס ואח' נ' המוסד (להלן: "פס"ד ברכליס") ובעב"ל 325/08 המוסד לביטוח לאומי - בוחבוט שרלי, ניתן 12.10.2009 (להלן: "פס"ד בוחבוט") התווה בית הדין הארצי את אמות המידה להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה (על עיקרי הדברים האמורים חזר בית הדין הארצי לעבודה לאחרונה בפסק הדין בעב"ל 281/07 שויחט סמיון- המל"ל, מיום 22.2.10). תכלית התיקון לחוק היתה "לקבוע תנאי סף מקדמיים, שבדיקתם תטיב את האבחון בין מי שאכן סובל מליקוי שמיעה ומטנטון עקב רעש מזיק במקום העבודה, לבין מי שליקוי השמיעה והטנטון מהם הוא סובל אינם קשורים בקשר סיבתי לתנאי העבודה ואינם בעלי נפקות תפקודית... בהתמלא תנאים אלה, עדיין רובצת על פקיד התביעות החובה לבחון קיומו של קשר סיבתי בין העבודה והליקוי". בפסק דין ברכליס ובפסק דין בוחבוט, ציין בית הדין הארצי כי התנאי של "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי" נועד לבחינת אותנטיות תלונותיו של המבוטח על טנטון. במסגרת זו נקבע בעניין ברכליס, כי "פניות חוזרות ונשנות אלו צריכות להיות משך פרק זמן משמעותי, שאינו מתמצה בחודשים ספורים לפני הגשת התביעה למוסד". עוד נקבע בהקשר זה בפסק דין בוחבוט לאמור: "סמיכות הזמנים בין פניותיו של המשיב לקבלת טיפול רפואי לבין מועד הגשת תביעתו למוסד לביטוח לאומי, מטילה צל על אותנטיות פניותיו לקבלת טיפול. כפי שעמדנו על כך לא אחת, הטנטון אינו נבחן בפרמטרים רפואיים מדעיים ומדובר בתלונה סובייקטיבית הנסמכת על דבריו של המבוטח. מטעם זה, נודעת חשיבות לבחינת אותנטיות תלונותיו של המבוטח על טנטון, בין היתר, באמצעות בחינת פרק הזמן בו התלונן על טנטון עובר להגשת התביעה למוסד...". במסגרת פס"ד ברכליס הותוו אמות מידה שיסייעו בבחינת עמידתו של המבוטח בדרישות הסעיף, והן, בין היתר, אלה: נדרשות פניות לטיפול רפואי "העולות על שתי פניות אקראיות". הפניות צריך שתהיינה על פני משך פרק זמן משמעותי, שאינו מתמצה בחודשים ספורים לפני הגשת התביעה למוסד. היקף הפניות הדרושות יקבע בכל עניין לאור "מהות התלונות, לרבות תיאור ההפרעה והפגיעה בתפקוד, וכן לאור ההפניות למומחים שונים והבדיקות והטיפולים שעבר המבוטח". בדיקות שונות יכולות לבוא במניין הפניות, אם נבדק במסגרתן עניין הטנטון "והמבוטח תאר במהלכן פגיעה מתועדת בתפקוד כתוצאת הטנטון". 5. אין להביא במניין הפניות, פניות שנעשו לאחר הגשת התביעה למוסד, מאחר והתנאים לבחינת התביעה נדרשים להתקיים במבוטח במועד הגשתה. 6. בדיקות שנעשו על פי הנחיית המוסד, לא יבואו במניין הפניות. כך למשל נקבע בעניין בוחבוט, כי תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, לא תובא במניין הפניות לטיפול רפואי. 7. הרישומים הרפואיים כוללים תיעוד להפרעה מתמשכת ולפגיעה בתפקוד עקב הטנטון. לאור הקריטריונים שנקבעו בפס"ד ברכליס, אין לראות בבדיקת השמיעה שנערכה לתובע ביום 9.8.07, אשר בוצעה כחודש לאחר הגשת התביעה למוסד (התביעה למל"ל הוגשה ביום 15.7.07), כפנייה לטיפול רפואי. בעב"ל 738/07 המוסד לביטוח לאומי - אפלבוים (ניתן ביום 2.10.2008; להלן: "עניין אפלבוים"), הוסיף וקבע בית הדין הארצי כי דרישות הסעיף "הן לתיעוד ברשומות רפואיות של פגיעה בתפקוד ואין להסתפק בתלונה סתמית על טינטון". הוא הדין באשר לתעודה הראשונה לנפגע בעבודה מיום 9.11.2006 שניתנה לצורך הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, ואף אותה אין להביא במניין הפניות לטיפול רפואי (ראה לעניין זה גם: עב"ל 682/07 שלום שלי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 2.10.2008; ופסק דין בוחבוט). נותרו אם כן שבע (7) רשומות רפואיות שיש לבחון, האם הן עומדות בתנאי של "פניות חוזרות ונשנות"- הפניה הראשונה לטיפול רפואי היתה ביום 9.10.05, היינו כשנתיים טרם הגשת התביעה למל"ל. אח"כ נפרשו הפניות על פני תקופה ממושכת שקדמה לפניה למל"ל. לדידנו, המדובר בפרק זמן משמעותי מספיק טרם הגשת התביעה. באשר לטענת הנתבע כי הבדיקה אצל מומחה לסוכרת ו/או הבדיקה הגופנית המקיפה שנערכה לתובע, אינן יכולות להיחשב במניין הפניות לטיפול רפואי, הרי שלאור קביעת בית הדין הארצי בעניין ברכליס ולפיה בדיקות שונות יכולות להיחשב במניין הפניות, ככל שנרשמו בהן תלונות על טנטון, הרי שגם בדיקות אלה צריכות לבוא במניין הרשומות הרפואיות הרלוונטיות. בעב"ל 494/08 המוסד לביטוח לאומי - יחזקאל איזיקאל, (ניתן ביום 25.6.2009) קבע כב' הש' פליטמן כי: "דרישת הפגיעה בתפקוד משמעה האפשרי לעיתים הינה עצם התלונה בשל הטנטון. שהרי, מדוע אדם פונה לרופא לקבל מזור לליקוי ממנו הוא סובל אם אותו ליקוי אינו מפריע ופוגע בתפקודו". לפיכך, העובדה שבכל הפניות הנ"ל מצוינות תלונות התובע בקשר ל"צפצופים באוזניים", "רעשים באוזניים" ו/או טנטון, מספיקה לדעתנו כדי להעיד ל עצם האוטנטיות של התלונות. סוף דבר: התביעה מתקבלת בכך שביה"ד מצהיר, כי אצל התובע התקיימו תנאי סעיף 84א(ב)(3) לחוק. אין בקביעה זו כדי להביא להצהרה שגם הטנטון של התובע הוא תוצאה של פגיעה בעבודה. כל שיש בקביעה זו הוא לבטל את החלטת הנתבע על דחיית התביעה להכרה בטנטון בשל אי-קיום התנאים האמורים בסעיף 84א(ב)(3) לחוק. הנתבע יישא בהוצאות ההליך הנוכחי וישלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪, בצירוף מע"מ כשכ"ט עו"ד. זכות ערעור: תוך 30 יום.אוזנייםחשיפה לרעשטינטוןשמיעהמטרד רעש