דמי לידה בונוס

השאלה העומדת להכרעה בהליך זה עניינה, מהי ההכנסה המהווה בסיס לחישוב דמי הלידה להם היתה זכאית התובעת בגין לידה מיום 30.1.07. התובעת הגישה ביום 28.3.07 תביעה לדמי לידה בגין לידת בנה הבכור ביום 30.1.07. הנתבע הכיר בזכאותה של התובעת לדמי לידה מיום 29.1.07 ועד 22.4.07 וחישב את דמי הלידה על בסיס הכנסת התובעת ברבע השנה שקדמה ללידה, קרי חודשים אוקטובר - דצמבר 2006. הנתבע קבע כי הכנסתה הקובעת של התובעת בחודשים אלו עומדת על סך 38,227 ש"ח (ראה החלטת הנתבע מיום 1.5.07, נספח ה לכתב התביעה). התובעת, שהועסקה כשכירה בתפקיד "סחרנית" "TRADER” בתקופה הרלוונטית לחישוב, טוענת כי שכר היסוד שלה מורכב משני מרכיבים: האחד, תשלום קבוע בסך 8,942 ש"ח המשולם מדי חודש בחודשו. השני, תשלום רבעוני משתנה המשולם בסוף כל רבעון, אשר נקבע כאחוזים מהיקף העסקאות שביצעה התובעת ורווחיה בכל רבעון. לאור האמור, הרי שהכנסתה הקובעת ברבע השנה שקדמה להפסקת העבו דה לצורך חישוב דמי הלידה, צריכה להיות בגובה 77,092 ש"ח (להלן: "המשכורת הנטענת"), כשהיא כוללת את שכר היסוד החודשי בצירוף השכר הרבעוני ברבעון האחרון של שנת 2006. הנתבע מצידו טוען כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, שכן ההודעה על חישוב זכאותה לדמי לידה נשלחה לתובעת ביום ,1.5.07 בעוד שתביעתה לבית הדין הוגשה ביום 1.7.08. לגופו של עניין, נטען כי שכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב דמי הלידה נעשה לפי רבע השנה שקדם להפסקת עבודתה קרי 06. 12-10, כאשר בחודש 12.06 קיבלה התובעת "בונוס" אשר הינו בגדר תשלום נוסף ולפיכך, חולק הבונוס ל-12 חודשים שקדמו לתשלומו וחלקו היחסי התווסף לחודשים 06. 12-10. הכרעה: באשר לטענת ההתיישנות: התובעת טוענת כי החלטת הנתבע מיום 1.5.07 הומצאה לה רק בחודש יולי 2007. עוד נטען כי ביום 12.7.07 הגישה התובעת למוסד לב"ל מכתב השגה בדבר אופן חישוב דמי הלידה (נספח ו לכתב התביעה), כאשר תשובת המוסד לעניין ההשגה הומצאה לה רק בחודש אפריל 2008 (תשובת המוסד מיום 3.3.08- נספח ז לכתב התביעה). על כן, לא חלפה תקופת ההתיישנות ודין טענת המוסד בעניין זה להידחות. דין טענת ההתיישנות שהעלתה ב"כ הנתבע להידחות. ואולם הטעמים לדחייתה שונים מאלה שהובאו על ידי ב"כ התובעת בסיכומיה: תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) התש"ל-1969 קובעת, כי "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך 6 חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע." בעב"ל 677/08 מריאנה ברש- המוסד לביטוח לאומי (מיום 14.6.09) שניתן לאחרונה, קבע בית הדין הארצי כי: "בפרשת פשס קבע בית דין זה, כי פנייה למוסד ש"על-פי סוגה, מהותה ותכליתה" מחייבת דיון "בסמוך, בכל האפשר, לאירוע ולמתן החלטה" הינה בבחינת "תביעה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי שלגביה נקבע מועד מוגדר וקצר להגשתה [דב"ע נה/ 38-0 אורי פשס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח 269, 275]. עוד נפסק, כי "הפנייה לגבי הפרשי הקצבה, ככל שהם מגיעים, כפופה להוראות החוק בדבר תשלומים רטרואקטיביים" ועל כן הינה בגדר "תביעה" [עב"ל 445/97 יוסף סעיד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד ,35, 39]. בהתאם, פנייתה של יולדת למוסד בתביעה לתשלום דמי לידה עונה על הגדרת "תביעה". שכן, על המוסד ליתן החלטתו בזכאותה של מבוטחת לדמי לידה סמוך למועד בו פנתה בדרישה לתשלום. זאת, נוכח תכליתה של גמלת דמי לידה שהיא גמלה מחליפת הכנסה לתקופה מוגבלת בגין פרק הזמן בו היולדת אינה עובדת, או אינה עוסקת במשלח ידה לרגל ההיריון והלידה [ עבל 1126/00 יוכבד לוי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 193; דב"ע נב/ 0-3 עטיל זאקס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 153; רות בן ישראל, ביטחון סוציאלי, כרך ב', תשס"ז- 2006, 651]. בדומה, אף פנייה לתשלום הפרשי דמי לידה, עונה על תכליותיה של תביעה לתשלום דמי לידה, ומחייבת הכרעה מהירה, בהיותה מתייחסת לתקופה בה היולדת אינה עובדת ומוגבלת בשל ההיריון, או הלידה. ... מסקנת הדברים היא, כי פנייה למוסד לתשלום הפרשי דמי לידה הינה על פי מהותה ותכליתה "תביעה" למוסד, העומדת על רגליה היא, ואין לכלול אותה במסגרת התביעה הקודמת לדמי לידה, כעולה מטענות המערערת. לפיכך, בדין קבע בית הדין האזורי כי דרישת המערערת לתשלום הפרשי דמי לידה הינה תביעה לתוספת גמלה כמשמעותה בתקנה 9 לתקנות." (הדגשות הוספו) בהתאם להלכה זו, הרי שפניית התובעת מיום 12.7.07 בהשגה על אופן חישוב דמי הלידה הינה בגדר "תביעה" ועל כן החלטת המוסד מיום 3.3.08 הינה החלטה בקשר לאותה תביעה. משכך, תביעת התובעת לבית הדין ביום 1.7.08 נעשתה תוך פרק הזמן הקבוע בתקנות, שכן הוגשה בחלוף כ-4 חודשים מיום החלטת המוסד בקשר לתביעה לעניין ההפרשים. על כן דין טענת ההתיישנות להידחות. ואולם בכך אין כדי להועיל לתובעת בתביעתה. שכן, לאחר שקלול כלל העדויות והראיות ושמיעת טיעוני הצדדים, החלטנו לדחות את תביעת התובעת לגופה. להלן נבהיר טעמנו: למעשה המחלוקת היחידה בין הצדדים עניינה בפרשנות שיש ליתן לגבי סעיף 4.5 להסכם העבודה של התובעת (סומן ת/1). התובעת טוענת כי התשלום הרבעוני שקיבלה, אשר כונה בפי מעבידה כ"בונוס" הינו למעשה חלק משכרה הרגיל, ועל כן יש להביאו בחשבון לצורך חישוב הכנסתה הקובעת לדמי לידה. הנתבע לעומתה סבור כי אותו תשלום רבעוני שקיבלה התובעת הינו בגדר "בונוס" המהווה "תשלום נוסף" ולפיכך, בדין נפרש אותו תשלום ל-12 חודשים שקדמו ללידה . אכן, הדין עם באת כוח המוסד כי התשלום הרבעוני לו זכתה התובעת אינו יכול להיחשב כחלק משכרה הרגיל בנסיבות העניין. על פי סעיף 4.5 להסכם העבודה של התובעת מוגדר אותו תשלום רבעוני כ"בונוס" המשולם לתובעת רק כנגזרת של עמידה ביעדים. אף התובעת עצמה אינה חולקת על מהותו של אותו תשלום, שהינו נגזרת של רווחיה ואישרה בעדותה כי חישוב התשלום הנוסף נעשה על פי תפוקתה בעבודה ולדבריה "אם החשבון היה בהפסד לא ישלמו לי כלום, אם החשבון היה ברווח ישלמו לי את ה-20%" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 4-3, 11-8) גם בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), התשנ"ה- 1995 מוגדר "תשלום נוסף" כ-"שכר הניתן לעובד בנוסף לשכר החודשי הרגיל, לרבות תשלומים שניתנו כבונוס או כמענק השתתפות ברווחי המעביד...". כאשר תקנה 5(1) לאותן תקנות קובעת כי פריסת התשלום הנוסף במקרה כזה תבוצע על פני 12 חודשים שקדמו לתשלומו. כך ובהתאם שולמו גם דמי הביטוח על ידי התובעת למוסד (ראה תע"צ של מר אבינועם טל שהוגשה מטעם הנתבע). על כן צדק המוסד כי יש לחלק את אותו תשלום נוסף ל-12 חודשים שקדמו לתשלומו, וכי רק חלקו היחסי יתווסף לחישוב ההכנסה הקובעת ברבע השנה שקדמה למועד הלידה. לאור כל האמור לעיל, אין לנו אלא לקבוע כי הבסיס לחישוב דמי הלידה ששולמו לתובעת, בהתאם לקביעת הנתבע בדבר ה"שכר הקובע"- היה כדין. בנסיבות אלה דין התביעה - להידחות. אין צו להוצאות. זכות ערעור: תוך 30 יום. ניתן היום י"ב באלול, תשס"ט (1 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים. נ.ע. מר ר. נחום נ.מ. מר ר. עדן ד"ר י. לובוצקי - שופט, אב"ד לידהדמי לידהבונוס