ה ח ל ט ה 1. בעניינו של החשוד, קצין בכיר, המשרת בצבא הקבע, מתנהלת חקירת מצ"ח בחשד לביצוע עבירות אינוס כלפי חיילת, ששרתה תחת פיקודו. החשדות הן באשר לחמישה-עשר אירועים נפרדים: עשרה במהלך שירות החובה של המתלוננת (במהלך התקופה: נובמבר 2003 - פברואר 2004); וחמישה לאחר שחרורה משרות סדיר. התלונה הוגשה כשמונה חודשים לאחר האירוע האחרון, שבו נחשד המערער. במהלך חקירת מצ"ח שנפתחה, בעקבות התלונה, נעצר המערער; ולאחר מכן, באה בפני בית הדין המיוחד בקשה להארכת המעצר בשבעה ימים. הבקשה להארכת המעצר הושתתה על העילות הבאות: "...צרכי חקירה... מסוכנות... עילה הרתעתית... שיבוש מהלכי חקירה - השפעה על עדים". לאחר דיון בבקשה נענה - בעקרם של דברים - נשיא בית הדין המיוחד, אל"ם כספי, לבקשת התביעה, והורה על מעצרו של החשוד עד יום א' הקרוב, בשעה 13:00. כלפי החלטה זו מופנה הערעור. 2. בהחלטתו ציין אל"ם כספי: "... נאספו ראיות לא מעטות, אולם כעולה מן החומר ומזכרון דברים החסוי שהוגש לעיוני, יש צורך לבצע פעולות חקירה משלימות רבות למדי, שלפחות חלקן מחייבות השתתפות של החשוד או זמינות שלו לחוקרים. יש גם חשיבות להשלמת פעולות חקירה אלה ללא הפרעה בטרם ניתן יהיה להעריך באורח כולל את עוצמת הראיות. כל שאוכל לומר, בשלב זה..., הינו שלבד מהודעותיה של המתלוננת, המייחסות לחשוד ביצוע יותר מעשרה מעשי אונס בגופה (וכן מעשים מגונים והטרדה מינית), יש בראיות שנאספו עד כה חיזוקים מהותיים לעדותה של המתלוננת, ואפשר שבהמשך הדרך יימצאו אימותים נוספים לפרטים הכלולים בהודעותיה. לא התעלמתי מטענות ההגנה הנוגעות לחוסר הגיון בגרסה ולקשיים לוגיים שיש להסבירם, אולם בשלב זה - כאשר מיוחסים לחשוד מעשים כה קשים המקימים, אם יימצאו די ראיות לכאורה להוכחתם עילה מגובשת למעצר עד תום ההליכים - נראה לי כי יש לאפשר את המשך החקירה לפחות לימים אחדים, כאשר החשוד נתון במעצר...". 3. באי-כוחו המלומדים של המערער, הסנגורית הצבאית הראשית - אל"ם דוד ועו"ד עמירם תוקפים את החלטת בית הדין המחוזי. נטען, כי "פעולות חקירה לביצוע וזמינותו של העורר לחקירה אינן מהוות עילות מעצר". הסנגורים המלומדים מציינים, כי העילה המרכזית, אשר עמדה בבסיס בקשת המעצר היא עילת שיבוש הליכי חקירה. אלא, שהופניתי לכך, שהממונה על החקירה, מפקד הימל"ם, סא"ל ששון, אישר כי לא נעשתה כל פעולה מצד המערער לשיבוש החקירה. מכאן, כך נטען, ש"לא היתה כל עילה" להארכת המעצר. יתר על כן, לטענת ההגנה, גרסת המתלוננת מופרכת על-פניה. כך, מפנה ההגנה לכך, שהמתלוננת קָבְלה בשעתו בפני קצינת הנפגעים ביחידה על הטרדה מינית מצד המערער. אולם, באשר למעשי האונס, שלגרסתה, התרחשו לאחר מכן, "מילאה את פיה מים". עוד מפנה ההגנה לכבישת התלונה לפרק זמן נכבד, ולכך שלגרסת המתלוננת הייתה קורבן למעשי אונס גם לאחר שחרורה מהשירות הצבאי. מכאן פליאת ההגנה מדוע המשיכה המתלוננת לשמור על קשר עם מי שאנס אותה, לגרסתה, בהיותה פקודתו. 4. מנגד, התובע הצבאי הראשי, אל"ם ליבמן, טוען, כי בידי התביעה מסכת ראייתית לכאורית, אשר עולה באורח משמעותי על הנדרש בשלב דיוני זה. אשר לעילות המעצר, סבורה התביעה, כי הערכאה קמא השתיתה הנמקתה הן על "צרכי החקירה" והן על "עילת המסוכנות". מכל מקום, מטעים התצ"ר, שלהשקפתו מתקיימות בעניין דנן ארבע עילות המעצר, שלהן טען בפני הערכאה הראשונה. 5. אין צריך להכביר מלים אודות החקירה המורכבת והרגישה בפרשה זו, המתנהלת כלפי קצין בכיר, שבעברו הישגים וזכויות שצבר בעמל שנים. הכחשתו המוחלטת של המערער, אשר טוען כי לא התקיימו יחסים אינטימיים בינו למתלוננת, בתקופה ששירתה תחת פיקודו בשרות חובה, מצביעה על חזית המחלוקת הרחבה הפרושה בין הצדדים. מובן, אפוא, שגורמי החקירה תרים אחר היבטים שונים, שבכוחם יהא לשפוך אור על הפער רחב ההיקף, שבין גרסת המתלוננת לגרסת החשוד. לאחר שעיינתי בחומר שהונח בפניי, ומבלי להרחיב היריעה באשר להיבטים שעיקרם בא לידי ביטוי בת/1 (שהונח לפני הערכאה קמא) ובת/ע/1 (שהונח בשלב הדיון בערעור) מצאתי, כי בידי התביעה מסכת ראייתית לכאורית, העונה על דרישת ה"חשד הסביר", הנחוץ בשלב דיוני זה. זאת, שעה שאף המערער לא מציג מניע אפשרי, שהוליך את המתלוננת להעליל עליו עלילת שווא באשר לעבירה, שמידת חומרתה זועקת. 6. מכאן לשאלת קיומה של עילת מעצר. א. אפתח בבחינת קיומו של יסוד סביר לחשש ה"מסוכנות" כפי שעוצב בהלכה הפסוקה. לאחרונה, חזר בית המשפט העליון על כי: "בית משפט זה, כבר הביע עמדתו בעבר, כי עבירת האינוס כשלעצמה היא מעשה אלימות המקים עילת מעצר, והיא מן העבירות החמורות אשר רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ניתן להסתפק לגביהן בחלופת מעצר (ראו לדוגמא: בש"פ 4543/94 פלוני נ' מדינת ישראל...; בש"פ 2092/95 טלקר נ' מדינת ישראל...; בש"פ 2846/96 מדינת ישראל נ' גטניו...; בש"פ 665/97 מדינת ישראל נ' פלוני...; בש"פ 5286/98 שלי נ' מדינת ישראל)..." (בש"פ 3281/04 מדינת ישראל נ' סבן). חזקת המסוכנות לא נסתרה בשלב זה. מובן, שבחנתי את האפשרות לנקיטת חלופת מעצר. ברם, אין ניתן לומר, כי לפנינו נסיבות המצדיקות חריגה מן הכלל והמאפשרות, בשלב זה, נקיטת חלופת מעצר. יתר על כן, מחומר החקירה עולה חששה של המתלוננת מפני המערער. כך, המתלוננת מתארת בעדותה, שבשעתו - בעקבות שיחתה עם המערער בצוותא עם חיילת אחרת "שהמעשים שלו שהנגיעות שלו בנו וההתקרבות שלו מפריעים לנו. ושנינו מבקשות שזה ייפסק" - באה אזהרה מפי המערער באזניה "הוא איים עלי הזהיר אותי אסור לך לספר על השיחה ביננו. לאף אחד... אני מזכיר לך אני לא רוצה לשמוע שמשהו ידע מהשיחה הזאת. אחרת יקרה לך משהו רע 'אסור לך לספר, הבנת' ומתוך פחד אמרתי 'כן'". חששה של המתלוננת מפני המערער מאוזכר על-ידה בעימות, שנערך בין המתלוננת למערער ועולה גם מעדויות נוספות המצויות בחומר החקירה ואשר עליהן הופניתי בת/ע/2. היבט זה מוליך אף הוא לכך, שלעת הזאת, אין מנוס מהתוצאה שעליה הצבעתי לעיל (השוו, על דרך קל וחומר לשיקולי מעצר בדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים: בש"פ 7497/03 גואטה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שבה בואר כי "בעבירות אינוס מהסוג בו מואשם העורר, קיים סיכון טבוע כי אם ישתחרר ממעצרו מי שמיוחסים לו המעשים הנטענים בכתב האישום, תהיה המתלוננת נתונה ללחץ נפשי ולחרדות ותחוש כי נותרה ללא הגנה"; בש"פ 6051/00 מור-חי (מזרחי) נ' מדינת ישראל, שבה הוטעם "אפשר, כי עתה סכנת שיבוש ההליכים מצדו של העורר פחתה, אולם סכנת הפגיעה במתלוננת לא פחתה. כפי שהודגש בפסיקת בית משפט זה, עילת המסוכנות נועדה להבטיח מפני חשש לפגיעה בבטחון הציבור ו'חשש זה משתרע אף על פגיעה נפשית העשויה להיגרם לקרבן העבירה כתוצאה משחרור העבריין'"). ב. נוכח קיומה של עילת המעצר בדין הכללי, איני רואה צורך להידרש לעילת המעצר הייחודית לערכאות השפיטה הצבאיות (ראו במישור הכללי ע"מ/22/00 טור' אולמן ואח' נ' התובע הצבאי הראשי; ובמישור הקונקרטי ע"מ/37/97 טור' שוויד נ' התובע הצבאי הראשי). 7. התוצאה היא אפוא, כי החלטת נשיא בית הדין המיוחד נותרת על כנה. מעצרמשפט פליליצבאעבירות מיןחיילים