1. בתאריך 29.1.08 הגיש התובע לנתבע תביעה להכיר בליקויי השמיעה שמהם הוא סובל כפגיעה בעבודה. ביום 25.3.08 הודיע הנתבע לתובע כי התביעה בגין ירידה בשמיעה הוכרה ובאפשרותו להגיש תביעה לנכות עבודה בגין ליקוי זה. התביעה בגין טנטון נדחתה על ידי הנתבע בהתאם לסעיף 84 א' (ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) (להלן:"חוק הביטוח הלאומי") בשל העדר פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי בגין הטנטון. 2. בהעדר מחלוקת עובדתית בתיק, הסכימו ב"כ הצדדים כי התיק יתנהל לפי סיכומים בכתב, בצירוף מסמכים, לעניין הסוגייה שבמחלוקת. 3. המסגרת הנורמטיבית: סעיף 84 א' לחוק הביטוח הלאומי קובע: (א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה: (1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה - רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה. (ג) רעש תמידי באוזניים (להלן - טינטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" - תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה; (2) הטינטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית. לגרסת הנתבע לא מתקיימות הדרישות של פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומות רפואיות בשל הפגיעה בתפקוד עקב הטנטון. בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה בעבל 53/08 ברלכיס ואח' - המוסד לביטוח לאומי (פסק דין מיום 2.10.08, טרם פורסם, להלן:"פס"ד ברלכיס"), נקבעו קווים מנחים באשר לפרשנותו וליישומו של סעיף 84 א' לחוק הביטוח הלאומי. 4. דרישה של פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי עקב הטנטון: בפס"ד ברלכיס נקבע: "כי על פקיד התביעות ובית הדין לשקול את מכלול העובדות הנוגעות לתלונות על טינטון המתועדות ברשומות הרפואיות ולבחון ולהעריך אם מתקיים תנאי ה - "פניות חוזרות ונשנות". אולם, על פקיד התביעות ובית הדין ליתן משקל מכריע למספר הפניות, מועדיהן ומהות התלונות שפורטו במסמכים הרפואיים. באשר למספר הפניות - איני רואה מקום לנקוב במספר מדויק זה או אחר. אולם, הכלל הוא שנדרשות פניות חוזרות ונשנות, קרי מספר פניות שחזרו ונשנו. סבורני, כי לאור תכלית סעיף 84א(ב) יש לפרש דרישה זו למצער, כפניות העולות על שתי פניות אקראיות. פניות חוזרות ונשנות אלו צריכות להיות משך פרק זמן משמעותי, שאינו מתמצה בחודשים ספורים לפני הגשת התביעה למוסד. היקף הפניות הדרושות יכול שישתנה בעניינו של כל מבוטח לאור מיהות התלונות, לרבות תיאור ההפרעה והפגיעה בתפקוד, וכן לאור ההפניות למומחים שונים והבדיקות והטיפולים שעבר המבוטח. כאמור לעיל, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו וכלל הנתונים הצריכים לעניין - כך, אין דין תלונות סתמיות בעלמא באוזני רופא המשפחה כדין ברור מקיף, תוך הפניה לבדיקת מאפייני טינטון ומתן טיפול על ידי מומחה אף - אוזן - גרון. ... זאת ועוד, לפי לשונו של סעיף 84א(ב)(3) לחוק נדרש, כי: "הפגיעה בתפקוד עקב הטינטון חייבה פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית (ההדגשה אינה במקור, ס.א.)". הסעיף מתייחס ל"פגיעה בתפקוד" ויש להניח, כי רופא בפניו מתלונן מטופל על בעיה בתפקודו, מתעד את התלונה ועושה את שלאל ידו לטפל בה ולהקל על סבלו של המטופל. כך נראה למשל, כי ברוב המקרים ישלח המבוטח על ידי הרופא, בפניו התלונן על פגיעה בתפקוד עקב הטינטון, להיוועצות במומחה אף - אוזן - גרון ולבדיקות שונות ויהא תיעוד לרצף הטיפולי. ואף זאת. ליקוי הטינטון הינו ליקוי ידוע והרפואה מעמידה אמצעים, כלים ותרופות להתמודדות עמו וככל שמדובר בהפרעה קשה הפוגעת בתפקוד המבוטח, יש להניח כי המבוטח לא יסתפק בתשובה סתמית, אלא ימשיך ויחפש מזור, בפניה לרופאים שונים, מומחים בתחום וכדומה". בהתאם להלכה שנקבע בפס"ד ברלכיס נתייחס לקיום הדרישה בעניינו של התובע. 5. מן הכלל אל הפרט: המועד הרלוונטי לקביעת הזכאות של התובע הוא זה של הגשת טופס התביעה לנתבע, בתאריך 29.1.08. יש לבחון האם לפני המועד הנ"ל קיימות פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי ברשומות רפואיות, המעידות על פגיעה בתפקוד. בתקופה זו, קיימים רישומים כדלקמן, כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים שהוגשו, ושאינם במחלוקת: א. פנייה לרופאת א.א.ג. ד"ר גולדנבלום נילי, מיום 7.1.2007, שבה נרשם כ"סיבת הפנייה": "סיים כדורים לסחרחורת עם הטבה לפני 14 יום סחרחורת משכיבה לעמידה ללא בחילות או הקאות. לדברו שנים ליקוי שמיעה לאחרונה רעשים באוזיים". נרשמה אבחנה של "DIZZINESS" והפנייה לבדיקת שמיעה. יש לציין כי לא נרשם ברשומה הרפואית כי קיים קשר בין התלונה על סחרחורת לבין זו לגבי רעשים באוזניים. ב. ביקור אצל אותה רופאה- ד"ר גולדנבלום - מיום 21.1.07, לאחר בדיקת שמיעה מאותו תאריך. אבחנה של "TINNITUS". ג. הפנייה כללית מיום 11.10.07 שבה נרשמה תלונה על "רעשים באוזניים מזה כשנה - שנה וחצי עם החמרה לאחרונה" וציון של בדיקת שמיעה מ-13.5.07 שהראתה ליקוי שמיעה עיצבי דו צדדי בטונים גבוהים עם אסימטריה קלה. נרשמו המלצות (לא להרטיב אוזן, טיפות, מעקב שמיעה, שימוש אטם אוזן במקום עם רעש ומעקב). ד. ביקור רפואי מיום 20.12.07 (לאחר בדיקת שמיעה מ-11.10.07), נרשם כי בבדיקת אאג מ-13.12.07 "צפצופים וירידה בשמיעה". באותו יום ניתן לתובע מרשם של תרופה "AGISERC". ה. הפנייה כללית מיום 13.12.07 עם תלונה על צפצופים רוב הזמן במיוחד בלילה. יש לציין כי בבדיקות שמיעה שנעשו לתובע בטרם הגשת התביעה למוסד, אשר הוגשו לבית הדין, לא נעשו בדיקות מאפייני טנטון. זו נעשתה ב-27.10.08, שם תלונה על הפרעה בשינה, אך מדובר בבדיקה לא רלוונטית להכרעה, לאור מועד הגשת התביעה לנתבע. ישנה בדיקת שמיעה נוספת, ממכון גל, מיום 6.3.08 (גם היא לאחר הגשת התביעה לנתבע) שבה נעשה מבחן מאפייני טנטון ונרשם "חזרתיות על PITCH הטנטון: אינו עקבי". באף אחד מן הרישומים הרפואיים שקדמו להגשת התביעה לנתבע לא מופיעה פגיעה בתפקוד כתוצאה מהטנטון. לגבי הרישום הראשון שהוזכר לעיל, שבו תלונות על סחרחורת, ספק אם מדובר בפגיעה בתפקוד, ובנוסף, לא נרשם ולא הוכח כי היה כל קשר שהוא בין הרעשים באוזניים, שאז, בערך, החלו, לבין אותה תלונה. לכן, לא ניתן לקבוע כי מדובר בפגיעה בתפקוד של התובע כתוצאה מהטנטון. לגבי התרופה שלגביה ניתן מרשם לתובע: AGISERC, מדובר בטאהיסטין, תרופה הדומה בחלק מתכונותיה לחומר טבעי המכונה היסטאמין, משמשת לטיפול בחולים הסובלים ממחלת מנייר. מחלה זו, הנגרמת בשל לחץ מוגבר של הנוזל באוזן התיכונה, גורמת לסחרחורת ובחילה, ובטאהיסטין מקילה על תסמינים אלו. בנוסף, מסייעת התרופה להקלה על הטנטון (צפצוף באוזן) המלווה מחלה זו. - המידע הרפואי נלקח מאתר "אינפומד" גם עצם קבלת מרשם לתרופה האמורה, שלא הוכח כי התובע אכן נטל אותה, לא מצביע על הפרעה בתפקוד כתוצאה מן הטנטון, מאחר והתרופה מיועדת להקל על עצם תופעת הרעשים ולא מיועדת לשיפור בתפקוד. בכך יש להבחין בין קביעתינו כאן לזו שנעשתה על ידי מותב של בית דין זה בבל (נצ') 1507/07 אשר כהן - המוסד לביטוח לאומי (20.4.09, לא פורסם), שם הוכח כי לתובע שם היו הפרעות בשינה כתוצאה מן הטנטון ממנו הוא סבל. לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי במקרה של התובע לא מתקיימת הדרישה של "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית" כפי שנדרש בסעיף 84 א' (ב) (3) לחוק הביטוח הלאומי. לכן, אין להכיר בטנטון שממנו סובל התובע כפגיעה בעבודה. 6. לסיכום, אנו דוחים את תביעתו של התובע להכיר בטנטון ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה. בהתחשב כי מדובר בתביעה בתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. 7. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. ניתן היום כ"ה בסיון, תשס"ט (17 ביוני 2009) בהעדר הצדדים. עידית איצקוביץ-שופטת מר יצחק רז מר יהודה ברקן נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים) אוזנייםשמיעההכרה בתאונת עבודהמטרד רעשתאונת עבודה