קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות

הנאשם הורשע בגדר הכרעת הדין בביצוע ארבע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. להלן גזר הדין בנושא קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות: גזר-דין 1. הכרעת הדין בתיק זה ניתנה לא מכבר ואין להכביר כעת מלים אודותיה. הרי ברי, כי דיון משפטי מפרך שנמשך שנים ארוכות, האוצר בחובו מטען עובדתי רב וסבוך, בגדרו כרוכות פרשות כלכליות מסועפות, יצריך מלאכת עיון מעמיקה טרם הכרעה, וכך אכן היה. יחד-עם-זאת יוער, כי מטבע הדברים הכרעת הדין היא שמהווה את העוגן המשמעותי והמהותי ממנו ניתן לדלות, בין היתר, מעבר למצע העובדתי העשיר, גם חתכי הסתכלות על הנאשם שאף רלבנטים לשלב גזירת דינו. יוזכר, כי הנאשם הורשע בגדר הכרעת הדין בביצוע ארבע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. יחד-עם-אלה גם הוכח - הפעם במסגרת מעשים אחרים שביצע הלה, אף בלא הרשעה בגינם - הלוך נפשו הפלילי של הנאשם, המעצים את ניחוח האשם הכללי הנודף מן התיק דנן (ראו: ריקון "איי.טי.אס", שימוש במסמך מזויף של "טאג", קשירת קשר להונאת הרשויות - כמבואר בעמ' 102, 105 ו-154 להכרעת הדין, בהתאמה). 2. במסגרת הראיות לעונש העידו מטעם הנאשם הגב' צביה שמר, עו"ד במקצועה העובדת כמפקחת על רישום המקרקעין בנתניה, כמו גם הגב' מירב רוזנפלד, היא כאמור רעייתו. הגב' צביה שמר הכירה את אשת הנאשם במשך מעל לעשור שנים במסגרת עבודתן המשותפת בבנק והנה בגדר חברה קרובה שלהם. הגב' שמר תיארה את סבלו של הנאשם שעה שנותק ממשפחתו הגרעינית לאור "חזרתו בשאלה", מהלך שחיזק ביתר שאת את רצונו להקים משפחה חדשה עם רעייתו דהיום. דא עקא, שאשת הנאשם נאלצה לעבור טיפולי פוריות ואף כמעט נפטרה מספר פעמים בעקבות הפלות, שלמרבה הצער חתמו את אותם טיפולים. זאת ועוד, האבחון ביחס להעדר הצלחת הטיפולים האמורים היה, כי אשת הנאשם סובלת מלחץ נפשי המונע ממנה את יכולת התעברותה. ביחס לנאשם עצמו הוסיפה הגב' שמר וציינה, כי הלה משלם מחיר כבד בגין המשפט דנן, כל שכן לאור החשיבות שהוא מייחס לשמו הטוב, נזק המתבטא במצב בריאותו הרופף. לסיום הדגישה, כי הנאשם הנו אדם עדין, חם, איש משפחה, חבר טוב ואף נטול מאפיינים רעים כלשהם. הגב' מירב רוזנפלד, שגם העידה כזכור במהלך המשפט עצמו, ומטבע קרבתה הטבעית היתרה לצפונות נפשו של הנאשם הנובעת מתוקף היותה רעייתו, שיתפה את בית המשפט בתחושותיו השונות של הנאשם משעה שננקטו נגדו ההליכים המשפטיים בהם עסקינן, כמו גם ביחס להשפעתם על הקשר הזוגי ביניהם. הגב' רוזנפלד הטעימה, כי מאז הגשת כתב האישום חייה המשותפים עם הנאשם הפכו לסיוט. את הניתוק האמור שאירע בין הנאשם לבין משפחתו הגרעינית, קרי, ילדיו, כינה הוא בפניה בשם "השואה שלי". המשפט דנן הניב את אובדן שמו הטוב של הנאשם, כמו גם הפגנת השפלה ובוז כלפיו מצד אנשים אחרים בסביבתו. המחיר הכבד שמשלם הנאשם בבריאותו על מאבקו להוכחת חפותו הזין את רצונה של הגב' רוזנפלד להעניק לו למצער ילדים משותפים, אך דא עקא, שכאמור היא לא צלחה לעשות כן עבורו. הגב' רוזנפלד הדגישה, כי לנאשם שני עיקרים בחייו: הראשון - המשפחה; השני - הכבוד העצמי. זאת ועוד, הגב' רוזנפלד אף הפגינה בפני בית המשפט את חששה לשלומו הנפשי והפיזי של הנאשם, לאור הטראומה הרפואית שהושתה עליו במועד הסמוך ליום מתן הכרעת הדין, עת אושפז בבית החולים על רקע לבבי ובוצע לו צנתור. כאן המקום לציין, כי למרות שב"כ הנאשם נמנע מלהעיד את הנאשם בשלב הראיות לעונש, הרי ששעה שכבר האזין לסיכומי ב"כ המאשימה לעונש, בגדרם נתבקש בית המשפט להשית על הנאשם קנס כספי משמעותי, בשיעור של מיליוני שקלים, כגודל המרמה, תוך שגם צוין כי לשם התאמת גובה הקנס המבוקש לעובדה הנטענת על-ידו בדבר היות משאביו הכלכליים מוגבלים לכאורה, יהא עליו להוכיחה באופן פוזיטיבי, הוא ביקש מבית המשפט לאפשר לו לעשות כן בשלב האמור, זאת טרם יסכם לעונש. בקשתו נעתרה בחיוב. בעדותו לעונש ציין הנאשם, כי הנו חסר פרנסה עד כדי כך שמצבו הכלכלי אף מנע ממנו רכישת תרופות בבית המרקחת בסך של 130 ₪. זאת ועוד, לנאשם תיק איחוד בהוצאה לפועל בתל-אביב, בגין חוב המעפיל על מיליון ₪, שאף בגדרו אינו משלם דבר לאור חקירת היכולת שנערכה לו. לא-זו-אף-זו, הקביעה שבוססה בתיק דלעיל הייתה, כי יכולת התשלום החודשית המרבית של הנאשם מאמירה עד לכלל 500 ₪ בלבד. בהמשך לרוח הדברים האמורים לעיל הטעים הנאשם, בתשובה לשאלה ישירה שנשאל על-ידי בא-כוחו, עו"ד מ' קירש, כי הוא אינו משלם שכר טרחה לעורך דינו מן המועד שקדם לעדותו במשפט. 3. יצוין, כי ב"כ הנאשם הגיש לבית המשפט שתי תעודות רפואיות ביחס לאירועים האמורים שפקדו אותו לאחרונה: הראשונה - מטעם ד"ר יהודה אלחכם, מומחה לרפואה פנימית בתחום האלרגיה והאימונולוגיה הקלינית, מיום 19.7.02 (נע/1), בגדרה מצוינת רשימת המחלות המלאה מהן סובל כיום הנאשם. יוטעם, כי ד"ר אלחכם אומנם סבור כי מצב הסוכרת ומחלת הלב מהן סובל הנאשם יציב, אך אליבא דסברתו, שינוי במצבו הנפשי של הנאשם כתוצאה ממתחים ומלחצים עלול להוציא אותו מכלל האיזון האמור, באופן שיש בו כדי לזרז את קצב התפתחות המחלות דלעיל באופן משמעותי, ומשכך, עליו להימנע ממצבי לחץ; השניה - מטעם ד"ר אורן אגרנט, מומחה לקרדיולוגיה, מיום 24.7.02 (נע/2), בגדרה סקר ד"ר אגרנט את מצבו הקרדיולוגי של הנאשם, תוך שציין, כי המתח הנפשי בו הוא שרוי כיום, הוא ככל הנראה בגדר הסיבה העיקרית להחמרת הסימפטומים הלבביים הנוכחיים שלו, שהובילה כידוע לעריכת צנתור בלבו רק זה לא מכבר. לא-זו-אף-זו, ד"ר אגרנט הטעים, כי עמידת הנאשם בתנאי המתח הנוכחיים בהם הוא שרוי נוכח המשפט דנן, אף עלולה להוות עבורו סכנה ממשית לחייו. משכך, המלצת ד"ר אגרנט הנה כי על בית המשפט להתחשב בנתונים דלעיל במכלול ההליכים המשפטיים. 4. ב"כ המאשימה האריך מאוד בסיכומיו לעונש, תוך שעיגן טענותיו במספר נקודות מרכזיות כלהלן: הראשונה - אופיין החמור של עבירות המירמה בהן כבר הורשע הנאשם, כפי שאלו פורטו בהרחבה בגוף הכרעת הדין; השנייה - אבחנה בין חלקו של הנאשם ברקימת פרשות המירמה לבין חלקם של שני שותפיו האחרים, גבאי ומקלף, שגורלם כידוע נחרץ במסגרת מוסדות עד המדינה והסדר הטיעון, בהתאמה; השלישית - נקודת הייחוס שנקבעה בע"פ 446/01 מקס רודמן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, פסק-דין מיום 27.6.02; להלן: "פרשת רודמן"), פרשה בעלת מאפיינים זהים לזו שלפנינו, לרבות הדמויות המעורבות בה, המשליכה אור על מסגרת הענישה הכללית הראויה גם במקרה דנן. משכך, ב"כ המאשימה ביקש להשית על הנאשם למצער 4.5 שנים מאסר בפועל, בתוספת קנס משמעותי, שיהא בו כדי לשקף את היקף הסכומים העצומים שהוא הפיק בגדר ביצוע פרשות המירמה מקופת המדינה, בסך של מיליוני שקלים, המגלמים במאוחד עונש ראוי וחמור כאחד. לסיום הטעים ב"כ המאשימה, כי לוּ יושת על הנאשם מאסר ממושך כמבוקש יש להורות על ביצועו באופן מיידי מבלי שיעוכב ביצועו. 5. ב"כ הנאשם בטיעון ממצה טען, כי יש להפעיל את חוש הצדק הטבעי בשעת גזירת הדין של הנאשם, שהרי גורלם של שותפיו, גבאי ומקלף, כבר נחרץ באופן המקרין כעת באורח בלתי נמנע על ספקטרום הענישה האפשרי שעל בית המשפט להביא בחשבון. זאת ועוד, הזמן הממושך שחלף מאז מועד ביצוע העבירות בפועל על-ידי הנאשם ועד היום מפחית מיעילותה של ענישה מחמירה. לא-זו-אף-זו, אופיים הבעייתי של עדי מפתח מטעם המאשימה, הם כאמור שותפיו של הנאשם, אילצו את ההגנה להתמודד עם גרסאות "מנופחות" ושקריות. אליבא דב"כ הנאשם, הנאשם הוא זה שאף סייע לרשויות החקירה למקד את הפלוגתאות שהיו דרושות הכרעה, כפי שנלמד מהודעתו במשטרה. ב"כ הנאשם הזכיר, כי המדובר בפרשה מסועפת בה נטלו חלק אנשים רבים נוספים, בגדרה גם השקיע הנאשם מנכסיו הפרטיים, תוך שהיא אף גילמה רעיונות ממשיים ברי-קיימא המוכיחים עצמם כיום. מצבו הרפואי העגום של הנאשם, כמו גם עצם העובדה כי הוא הותיר אחריו משפחה וילדים החיים במסגרת חרדית, עמה הוא כאמור נעדר כל קשר, מלמדים אודות הסבל המתמשך בו הוא נתון. לסיום הדגיש ב"כ הנאשם, כי הנאשם מחוסר אמצעים כלכליים, עובדה המגולמת, בין היתר, בעצם הימנעותו המתמשכת לשלם לו את שכר הטרחה, ומשכך, אין להשית עליו קנס עצום שלא יוכל ממילא לשלמו. כאן המקום לציין, כי לזכות הנאשם עומדת ערבות בנקאית בסך 350,000 ₪ בגין שחרורו בערובה בתיק זה, אותה ניתן, ורק אותה, כך למצער אליבא דטענת בא-כוחו, להקצות לטובת הקנס שיוכל הנאשם לשלם בפועל בתיק זה, זאת לוּ יידחה הערעור שבדעת הנאשם להגיש לבית המשפט העליון. זאת ועוד, ב"כ הנאשם ביקש בכל מקרה לעכב את מועד תחילת ריצוי עונש המאסר, שככל הנראה יושת על הנאשם, ב-45 יום, תוך שהדגיש כי אין חשש שהלה ייצא מן הארץ במהלך התקופה המבוקשת, מה גם שצו עיכוב יציאה מהארץ תלוי ועומד כנגדו. לא-זו-אף-זו, ב"כ הנאשם הצהיר בפני בית המשפט, כי בדעתו לסיים את מלאכת ייצוגו של הנאשם עם תום הדיונים בערכאה דנן ואין בכוונתו להוסיף ולייצגו בהמשך. 6. לאור תוצאות הכרעת הדין נבצר מבית המשפט שלא לתהות אחר קנקנו של הנאשם, כפי שזה התגבש לאיטו במהלך המשפט הממושך כולו. למותר לציין, כי כל מירמה, באשר היא כזו, גובלת ב"זיהום" של הלב והמחשבה כאחד. הדבר מקבל משנה תוקף רועם, שעה שלפנינו תרמית עתירת היקף, בגדרה "נשדדו" בפועל כספי מדינה ללא כל איום נצפה של נשק או הפחדה. יחד-עם-זאת, הנאשם השכיל לחבוש על פניו מסכות מגוונות, צבועות בגוונים של דיני חברות ועסקאות משונות. אין לזכות את הנאשם בשבחים על דרך ניהולו את המשפט, שהרי תימרות העשן שהותיר ב"שדה הקרב" בו נפלו רשויות המדינה קורבן, ערפלו, הקשו וסיבכו את מלאכת פיזורן. או-אז, נחשפו באופן סופי, ולמרבה הצער - בדיעבד, מקורות המירמה ועצם מהותה. דא עקא, שאין המדובר במקרה בדיד או בתקלה, שכן לפנינו נתגלתה תופעה. ניסיונות התרמית של המבקשים להתל ברשויות המדינה, פושטים ולובשים צורה, מחליפים זהויות וגוזרים הכרעות. אין חולק, כי אובדן זמן שיפוטי כה יקר, על רקע מירמה כלכלית כה אדירה, שחימשה ככל הנראה את הנאשם בהרבה סובלנות עד מתן ההכרעה, מאופיינת בקו הגנה נוקשה של הכחשה, שעה שכבר ידע את האמת לאמיתה עוד מלכתחילה, ראוי להוקעה מצד החברה בכללותה. יוער, כי בניגוד למעשה מירמה ממוקד ופשוט, בגדרו נבחר קורבן בדיד, אדם חי וממשי, בשר ודם, הנוטה מעצם טבעו האנושי לחולשה ולמגבלה ביחס לכלל אמצעי השליטה והבקרה הנתונים לרשותו לצורך הגנה, הרי שגופי המדינה אומנם אינם מקובצים במכלול פיזי קונקרטי הטריוויאלי לתפיסה, אך יחד-עם-זאת הנם חמושים בשרשרת בקרות וחישני התרעה. היות הקורבן בגדר גוף ערטילאי, המיוחס למוקדי כוח ושליטה של המדינה, לעתים מקהה את עוצמת הפגיעה שהושתה עליו, למצער זו הנתפסת בעיני הבריות, עד לכלל ביטול או אפסות גמורה, שכן המדובר לכאורה בשליחת יד לכיס כה עמוק ורחב, שאין לחוש בנפחו המצטבר, לא-כל-שכן - בחסרונו. דא עקא, שהמציאות עולה על כל דמיון. הפגיעה במוסד המפעל המאושר פועלת באופן ישיר לרעת התעשייה בכללותה, הקשורה טבורית למשק, שכידוע משליך בסופו של יום על חיי האזרח הפשוט. הכבדה על מערך הסיוע דנן והפגיעה הקשה באמון שעליו לייחס כעת באופן אפריורי למבקש להיכנס לד' אמותיו עלולה לחבל ביעילות פעולתו הנתונה עוד ממילא בתווך כלכלי המורכב לכשעצמו. ניסיונו של האזרח לפגוע ישירות במנגנון ממלכתי, שנועד רק לשם סיוע ועידוד השקעות הון מקומי וחיצוני כאחד, זקוק אפוא לתגובה הולמת. אין המדינה זקוקה לתזכורת נוספת, דווקא מצדו של הנאשם, כי קשיים אין סופיים אורבים לפתחה. יפים לענייננו דבריו של המלומד, י' בזק, בספרו "הענישה הפלילית" (1981), כלהלן: "הצורך בעונש ובכוחו המרתיע משתנה לפי העבירות השונות. יש להבחין בין עבירות אינסטרומנטליות, שהן אמצעי להשגת מטרה אחרת, כגון עבירות-רכוש, ובין עבירות אכספרסיביות, כגון עבירות-אלימות ועבירות-מין, שבהן ביצוע העבירה עצמו הוא מטרת העבריין. גלוי לעין כי מידת העונש והשפעתו שונים בשני סוגי עבריינות אלה ... עבירות-אלימות ועבירות-מין ניתנות כנראה פחות להרתעה על-ידי עונש, ואילו עבירות-רכוש ועבירות-מירמה, ובייחוד אותן עבירות כלכליות המכונות 'עבירות של צווארון לבן', המבוצעות לשם השגת יתרון חומרי, ניתנות כנראה יותר להרתעה" (שם, עמ' 73) בהקשר זה יצוין עוד כי: "... ככל שהעבירה נובעת ממניעים נורמליים ורציונליים, כן גדולה מידת השפעתה של הסנקציה הפלילית על שמירת החוק" (שם) על גישת הפסיקה ביחס לעבירות "הצווארון הלבן" ניתן אף ללמוד מן האמור בע"פ 173/75 מ"י נ' יהושע בן-ציון [פ"ד ל(1) 119], כלהלן: "לא יעלה על הדעת שגנב הפועל בשיטות 'קונבנציונליות', כמו פורץ או שודד בנק, ייענש כראוי לו, בעוד שגנב בעל צווארון לבן, הפועל בשיטות מתוחכמות ו'נקיות' כביכול, שפגיעתן הרעה גדולה לעין שיעור בממדיה מפגיעתו של אותו פורץ או שודד - יופלה לטובה" (שם, עמ' 139) זאת ועוד, בע"פ 395/75 מיכאל צור נ' מ"י [פ"ד ל(2) 589], ציין כב' השופט ח' כהן, כי "עבירתו של בעל 'הצווארון הלבן', המקפיד על ניקיון בגדיו ומזניח ניקיון-כפיו, חמורה פי כמה, ועונשו של זה חייב להיות חמור שבעתיים" (שם, עמ' 598). לא-זו-אף-זו, מחקר שנערך בדנמרק אודות מידת העבריינות שעה שסולק מגדרה כוח המשטרה כולו במהלך שנת 1944, מלמד, כי דווקא אז חלה עלייה תלולה בשיעור מעשי השוד (פי 10 בהשוואה למצב הקודם), התפרצויות, גניבות ורמאויות, זאת בעוד שזה ביחס לעבירות המין והרצח - לא השתנה כלל. הדבר משכילנו, כי כוחו המרתיע של העונש תקף לכאורה לגבי עבירות רכוש, שדבר גילוין דורש כוח משטרתי מיומן בעל אפשרות לחקירה מקצועית (ספרו של י' בזק, שם). 7. עת אשקול את מידת הענישה הראויה להיות מושתת על הנאשם אביא בחשבון מספר עקרונות: הראשון - חומרת תוצאות מעשיו; השני - מידת שכיחותה של העבירה בה הורשע; השלישי - מידת הפיתוי לעבור אותה עבירה; הרביעי - מידת הקושי לחשיפת מעשיו; החמישי - שיקולים אישיים (אינדיבידואליזציה של הענישה). זאת ועוד, בתי המשפט, בבואם לקבוע את שיעור העונש, מונחים גם על-ידי עקרונות נוספים כדוגמת אחידות הענישה, השיהוי שבין מועד ביצוע העבירה לבין יום גזר הדין, והודאה באשמה (שם, עמ' 201 ואילך). בהקשר בו עסקינן יוטעם, כי יש הבדל של ממש בין עבירה הגורמת נזק לפרט לבין עבירה הגורמת נזק לכלל הציבור ולמדינה, תוך החמרה בדין באופן מיוחד בעבירות מן הסוג השני. זאת ועוד, עבירות שיסודן בשחיתות, תרמית ומעילות אף הן דורשות החמרה בדין. יוטעם, כי שעה שעבריין המועל באמון שניתן לו באמצעות תחבולות ומעשי תרמיות, מצליח לגנוב סכומים ניכרים, תוך שנדמה לו כי מחד-גיסא קיים עבורו הסיכוי שלא ייתפס, ומאידך-גיסא, אף אם ייתפס, גם אז ייפטר מן הדבר במאסר קצר מועד - הרי שיש בהטלת עונשים קלים מדי משום עידוד עקיף לביצוע עבירות מעין דא; הדבר מאפשר אפוא לעבריין "פרנסה קלה", שכן כדאי יהיה לו לשהות בבית הכלא לפרק זמן קצר על חשבון המדינה, תמורת רווח כספי ניכר שהוא הפיק ממעלליו [ראו: ע"פ 2/56 מרדכי זוהר נ' היועמ"ש, פ"ד י(1) 404]. טען ב"כ הנאשם, כי אין לאבחן את הנאשם משאר שותפיו לדבר ביצוע העבירות דנן לעניין דרגת הענישה שיש להשית עליו כעת. העובדה כי גבאי זכה למעטפת חמימה של הגנה מטעם מוסד עד המדינה, כמו גם מקלף, אשר אף הוא שילב כוחות עם המדינה וחתם על הסדר טיעון ביחס לפרשה דנן, אינה צריכה לעמוד לנאשם לרועץ. אומנם, שותפיו האמורים של הנאשם אכן בררו את דרכם באופן שמנע מהם התנגשות משפטית חזיתית עם הדין, אך יחד-עם-זאת אין בכך כדי להוות מסגרת התייחסות מחייבת גם למקרה דנן, לא-כל-שכן להגביל באופן מהותי את טווח הענישה האפשרי לגביו בנסיבות אלו. יוזכר, כי מוסד עד המדינה בכלל וזה שגולם בגבאי בפרט, הוא שסייע עוד מלכתחילה לחשוף את יסודותיה העובדתיים של הפרשה דנן, כמו גם פרשות נוספות. הרי רק מן ההגיון לבדו נובע, כי לוּ היה המוסד האמור כובל את המדינה בבואה חשבון עם נאשמים, שאינם מצויים במערכת יחסים כה ייחודית עם נציגיה, ושכידוע - חוסך ממנה הפעלת משאבי חקירה רבים, לשם ברור העובדות הסבוכות לאשורן, הרי שבכך הוא גם היה מרוּקן מכל תוכן ממשי [ראו: ע"פ 3987/98 סונינו נ' מ"י (דינים עליון, כרך נה 183); ע"פ 5450/00 שושני נ' מ"י (תק-על 2002 (1) 350]. נדמה אפוא, כי ב"כ הנאשם כיוון את טענתו דלעיל לעבר מקלף, הנאשם הנוסף בתיק זה, עליו הושת כאמור עונש מאסר לריצוי בעבודות שרות בלבד. דא עקא, שבימי גזירת הדין של מקלף היה ידוע, על-סמך תעודות רפואיות שהוגשו לבית המשפט - שבהסתמך עליהן גם נערך הסדר הטיעון - כי הלה סובל ממחלה סופנית, שתימנע ממנו יכולת ריצוי מאסר בפועל בין כתלי הכלא, ומשכך, הופחת עונשו במידה ניכרת. נמצאנו אפוא למדים, כי נסיבותיו האישיות של מקלף הן שהובילו לגזירת דינו באופן דלעיל, זאת יודגש - מבלי שכמובן ניתן היה אז לדעת עוד מראש מה יוליד יום - הן ביחס לגורל חייו הנוטה לו כיום חסד, ועל כך יש לקוות איש אינו מצר, והן בדבר עדותו הבעייתית במשפט דנן. עצם העובדה כי ב"כ המאשימה הודה בפה מלא במהלך סיכומיו לעונש, כי עסקת הטיעון עם מקלף נתבררה בדיעבד כמקח טעות אומנם אומרת דרשני, אך עדיין אינה מלמדת גזירה שווה ביחס לעונש שיש להשית גם על הנאשם. למותר לציין בהקשר זה, כי ידוע הדבר למי ניתנה הנבואה. יוזכר בנוסף, כי עסקת הטיעון שנרקמה בין המדינה לבין מקלף אפשרה לו להבטיח לעצמו ענישה ידועה ומוסכמת מראש, גם כאן - תוך חיסכון זמן שיפוטי יקר. לא-זו-אף-זו, בסיכומי המאשימה לעונש למדנו, כי גם לנאשם עצמו הציעה המאשימה עסקת טיעון ביחס לתיק דנן, אך הלה, מטעמים השמורים עמו, בחר לדחותה, תוך שכפה עליה בעשותו כן ניהול משפט ארוך ומפרך. משכך, אין לגלם כיום אנלוגיה בת-קיימא בין גורלות שנגזרו מחוץ לאולם בית המשפט לבין זה שכעת עומד להכרעה לפנינו, לאחר משפט שנמשך מספר שנים [ראו: ע"פ 607/00 מ"י נ' נאפז (תקדין-עליון 2000(2) 390]. עוד יוזכר, כי בגדר הכרעת הדין נקבע, שהנאשם הוביל את פרשות המרמה כ"שחקן" מרכזי, שאינו בגדר קורבן תמים שהופלל על-ידי שותפיו, כל שכן שעה שגם התגבשו כנגדו חשדות עצמאיים המנותקים לחלוטין מכל קשר אליהם, זאת הפעם בדבר מעשים נוספים בגדרם פעל הוא לבדו (עיינו, לשם הדוגמא בלבד, בפרק ניפוח מחיר הסורק המהיר, עמ' 40 להכרעת הדין). יוער בנוסף, כי מקלף שימש בעיקר כמתווך נשוא פנים בין הנאשם לבין גבאי, בגדר טוויית פרשות המרמה, ולכן, מטבע הדברים, חלקו הריאלי בכלל גיבושן פחוּת לעין ערוך מזה שיוחס לנאשם (ולגבאי), על-פי הקביעה העובדתית שבוססה בהכרעת הדין. לגופם של דברים ייאמר, כי הנאשם הורשע בביצוע ארבע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, כפי שפורט בהרחבה בהכרעת הדין. יצוין, כי כל קורא סביר המעיין במסגרת הכללית שמתווה את הכרעת הדין יגיע לכלל מסקנה חד-משמעית, כי לפניו פרשת תרמית מקיפה ביותר, מתוחכמת מעין כמותה, רבת- שלבים, קוריה טווים רשת מפוארת של תזמון, תאום ושתוף פעולה מצד גורמים שונים, ביניהם חברות וגם פרטים. עובדת היות הפרשה הכללית מורכבת משתיים משניות ("איי.טי.אס" ו"גאליום"), בעוד שכל אחת מהשתיים מפוצלת אף היא למרמות-משנה ולמצגי-שווא עשירים נוספים, רק מעצימה ומחזקת את חומרתה, כמו גם את מלאכת התכנון, היזימה ויכולת ההוצאה לפועל - שהיו דרושים במקובץ לשם עצם יישומה - כולם כאמור מבית היוצר של הנאשם. כאן גם המקום לשוב ולהדגיש, כי הנסיבות המחמירות שהיו כרוכות סביב העבירות בהן הורשע הנאשם, ושתוארו בקצרה לעיל, הנן בגדר מנוף עונשי בשלב דנן, שהרי רמת הענישה שנקבעה בחוק ביחס אליהן הנה מוגברת, זאת בהשוואה לקבלת דבר במרמה סתם כך. 8. ב"כ המאשימה ביקש מבית המשפט להחיל למצער את רף הענישה שנקבע בפרשת רודמן, בגדרה הורשע רודמן בקשירת קשר לביצוע פשע; בשלוש עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; בשתי עבירות של ניסיון לקבל דבר בנסיבות מחמירות; בזיוף מסמך בנסיבות מחמירות בכוונה לקבל דבר; ובשימוש במסמך מזויף - והושתו עליו 4.5 שנות מאסר בפועל, כמו גם מאסר על-תנאי למשך שנתיים (בתנאים שנקבעו), ובנוסף - קנס בסך 1,171,313 דולר, הוא שווה-ערך לסכום הכספי שהלה קיבל בפועל במירמה מרשויות המדינה. מקס רודמן, אזרח ותושב דרום אפריקה, היה בן 63 בעת שדינו נגזר; הרשעתו כאמור נבעה משימושו הנלוז בהוראות החוק לעידוד השקעות הון, תשי"ט - 1959, לשם ביצוע השקעות פיקטיביות בדרכי מרמה, הונאה וזיוף. בבוא בית המשפט העליון לדון בערעורו של רודמן על חומרת העונש דלעיל, צוין בהקשר זה, כי: "לא מצאתי (כב' השופט י' טירקל - צ' ס') מקום להתערב בעונש המאסר שנגזר על המערער (מקס רודמן - צ' ס'). חומרת מעשיו של המערער עולה מתוכם ולמותר להוסיף דברים על שנאמר. המערער בא להתעשר על חשבון הציבור ודינו כדין כל אדם הבא לשלוח יד בכספי הזולת שראוי לנהוג בו במידת הדין. אכן תקופת המאסר של ארבע שנים ומחצה לריצוי בפועל היא ארוכה, ובודאי שהיא קשה למערער, אולם עונש זה אינו חמור במידה המצדיקה את התערבותנו. אין גם מקום להתערב בסכום הקנס שהוטל על המערער, המשקף את חומרתן של העבירות, מבחינת התועלת הכלכלית שהפיק מהן, ומבחינת הפגיעה בציבור" (פסקה 26) אומנם, אין גזר הדין בפרשת רודמן תפור בדיוק למידותיו של הנאשם, אך יחד-עם-זאת, אין להתעלם מהמסגרת העונשית האמורה שהושתה עליו ושאושרה פה-אחד על-ידי בית המשפט העליון, ממנה אף ניתן להקיש, אם לא לחלוטין אז למצער - מבחינה עקרונית, לענייננו. אין חולק, כי רשימת העבירות בהן הורשע רודמן שונה מזו התקפה כאן; כך גם מובן מאליו, כי אין נסיבותיהם האישיות של השניים זהות. עם זאת, היקפן הכספי המצטבר העצום לאין שיעור של פרשות המרמה בגדרן ביצע הנאשם את העבירות שיוחסו לו ושבגינן גם הורשע בדין, מפצות במידת מה על מגוון העבירות העשיר בהן הורשע רודמן. בכל אופן יצוין, כי העקרונות שהתווה בית המשפט העליון בדבר חומרת הענישה הראויה לעבירות מעין דא, המגולמת בתצורת השתת מאסר משמעותי בפועל וקנס מהותי בגובה המרמה כאחד, יאומצו אף כאן באיזון המתאים ובשינויים המחויבים. 9. מידת הענישה שיש להשית על הנאשם תלויה כאמור במצבור משתנים הנתונים להערכה ולכימות יחסי. נוכח האמור לעיל, חומרת מעשי הנאשם אינה דרושה הרחבה נוספת, לא-כל-שכן לאור היותם מכוונים כנגד מנגנון סיוע ממלכתי, שמלכתחילה נועד רק להיטיב עם קהיליית המשקיעים. מידת שכיחותה של העבירה בה הורשע הנאשם יודעת כיום שיאים חדשים, זאת עד כדי הגדרתה כ"מכת מדינה". מידת הפיתוי לבצע עבירה מעין דא תלויה מן הסתם במידת הרווח הצפויה לעבריין הפוטנציאלי; באופיים של הבלמים והאיזונים הטבועים בשיטה המעניקה בסופו של יום את ההטבות המבוקשות למשקיע; בסכנה הגלומה בעצם ביצוע העבירה נוכח תוצאות צפויות בבית המשפט, לוּ כלל ייתפס העבריין; ביכולתו האישית של פלוני לפתח מומחיות מתאימה, אם לבדו ואם בסיוע אחרים, הנחוצה לצורך הנהגת מרמה מול רשות מדינה; ולסיכום - בעריכת מאזן עלות-תועלת כללי, הממוקד למערך נסיבתי נתון. הרי ברי לאור הדיון דלעיל, כי תרומת בית המשפט תגולם כאן בהשתת ענישה מרתיעה. מידת הקושי בחשיפת פרשות מרמה מעין אלו בהן עסקינן נלמדת מעצם כרוניקת התיק דנן, הכוללת בחובה שנים של מחקר עובדתי הכרחי, שהיה נדרש טרם גיבוש כתב האישום עצמו. הדבר נובע כמובן מקיומה של מסת פרטים עצומה הדרושה מיון, עריכה וקישור. זאת ועוד, אחידות הענישה נמצאת פועלת לרעת הנאשם לאור פסיקת בית המשפט העליון האמורה במקרה דומה, כמו גם נוכח אופייה החמור לכשעצמו של העבירה דנן. יוזכר, כי יש לאבחן את הנאשם משאר שותפיו לפרשות המירמה, זאת לאור הדיון הרלוונטי דלעיל. לעניין השיהוי יצוין, כי העבירות בוצעו על-ידי הנאשם החל משנת 1992, כתב האישום הוגש ביום 23.6.97, והכרעת הדין ניתנה ביום 18.7.02. בהתחשב בעובדה כי התיק דנן נשען על אלפי עמודי פרוטוקול, מכיל הוא בחובו מאות מוצגים עבי כרס, ובגדרו נשמעו עשרות עדים - אין להתפלא על עצם היווצרותם של פרקי הזמן האמורים, כל-שכן שאין לומר כי לנאשם נגרם עינוי דין, שעה שבית המשפט אִפְשר לבא-כוחו לחקור את העדים העיקריים במשך ימים ארוכים. יחד-עם-זאת, בשעת גזירת הדין אתחשב גם בנתון זה, המביא לכאורה להתרופפות הקשר הסיבתי הטבעי שבין גזר הדין לבין העבירות הרלוונטיות. לסיום יוזכר, כי הנאשם, גם לאחר הכרעת הדין, לא השמיע כל המיה של חרטה, ומשכך, אין להקל בעונשו אף מסיבות אלו, שהרי הפנמת האיסור שבמעשיו עדיין ממנו והלאה. 10. באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם יצוין, כי ניתוקו ממשפחתו הגרעינית נוכח "חזרתו בשאלה" הנו לבטח בגדר תוצאה מכאיבה ביותר, המתעצמת לאור ניסיונותיה של רעייתו להרות לו. זאת ועוד, מצב בריאותו הרופף של הנאשם, כל שכן כעת, על רקע ההליכים המשפטיים שהתנהלו נגדו במשך שנים כה ארוכות ושהבשילו לכלל הכרעה וגמר מורטֵי עצבים מבחינתו, מקשה עליו עוד יותר להתגבר על השעה הקשה מבחינתו בה נחרץ גורלו. לא-זו-אף-זו, אמירות הגב' שמר בדבר אופיו של הנאשם (עדין, חם, איש משפחה, חבר ואדם טוב) אכן חשפו נדבך נוסף במבנה אישיותו, שלא ניתן היה לבססו בדרך אחרת במהלך המשפט. הדגשת רעייתו של הנאשם את הסכנה האורבת לשלומו הפיזי והנפשי של הנאשם נוכח הטראומה האחרונה שפקדה אותו, ושהובילה לכלל האירועים הרפואיים שפקדוהו, אף היא חידדה את הזווית הפנימית על חיי הנאשם. יוטעם, כי טרם גזירת הדין יובאו בחשבון מכלול נסיבותיו האישיות האמורות של הנאשם, למעט אלו המאפיינות את ההליך הפלילי מעצם טבען. 11. בכל הנוגע לקנס המשמעותי שביקשה המאשימה להשית על הנאשם יודגש, כי לא הוכח באופן הנדרש כי הלה אכן סובל ממצוקה כלכלית חובקת עולם. לא-זו-אף-זו, בעוד שהנאשם העיד כי הנו חסר פרנסה, הרי שבא-כוחו טען, כי עליו לערוך סידורים בקשר לעסקיו (יוער, כי ב"כ הנאשם ציין בהקשר זה, כי לנאשם עסק קייטרינג כלשהו, אך משום מה הדבר נשמט מפרוטוקול הדיון), זאת שעה שנתבקשה השהיית הפעלת גזר הדין למשך 45 יום, סוגייה שעוד תידון להלן. הסתירה הבולטת בין הדברים שנאמרו לעיל, כמו גם עצם העובדה הפשוטה, כי הנאשם הורשע בקבלת כספי מדינה בדרכי מירמה, בהיקפים עצומים, שמסיבה עלומה "בלעה אותם האדמה", תוך שהוא נותר חסר כל - אינם עולים בקנה אחד עם קווי אישיותו שנידונו ונקבעו כממצאים עובדתיים במסגרת הכרעת הדין. התיאוריה, בגדרה טען הנאשם כי הוא שנפל קורבן למעללי שותפיו, הופרכה כדבעי; אישיותו הדומיננטית של הנאשם ברקיחת פרשות המירמה המסועפות אינה תואמת תוצאה סופית כאילו הלה לא קיבל נתחים משמעותיים מן השלל שנבזז, או למצער, שגם לא דאג כלל לכיסו הפרטי. נכון הדבר כי המאשימה נטולת ממצאים פוזיטיביים בדבר אופן קבלת הכספים האמורים על-ידי הנאשם עצמו, כמו גם ביחס להיקפם המדויק, שהרי הלה הסתייג מכל קשר שהוא ביחס לעובדת הפקדתם בפועל דווקא בחשבון הנאמנות של טיצ'ר, אך עדיין יודגש, כי ב"כ הנאשם הודה במהלך המשפט בנכונות היקף הסכומים שהועברו מהבנק לפיתוח תעשייה לידי השותפים, היינו: 5,222,594 ₪ בגין מיזם "איי.טי.אס" ו- 12,083,592 ₪ בגין מיזם "גאליום" (ראו: פרוט' מיום 14.11.01, עמ' 2071; עמ' 93 להכרעת הדין). לא-זו-אף-זו, הכחשתו הגורפת של הנאשם את עצם קבלתו למצער חלק מן הכספים דלעיל, ללא מתן כל הסבר מצדו המפרש את עובדת היעלמותם הנטענת, אולי אפילו לאור הכרתו, כי בכך אולי יחליש את תוקפה הטוטאלי, מביאה את בית המשפט לכלל מסקנה, כי הללו למעשה הוסתרו על-ידו. יוזכר, כי הכחשה גורפת של הנאשם בהקשר זה אינה מהווה הסבר מקום שנדרש כזה לנוכח המסקנה המתחייבת מראיות המאשימה שהוכחו במשפט. משכך, הקושי הראשוני בייחוס הכספים שהופקדו בחשבון הנאמנות של טיצ'ר, בעורמה לא מבוטלת יש לציין, גם לנאשם עצמו, נפתר אפוא באמצעות מנגנון משולב, המאחד את הודייתו המפורשת בדבר היקף הסכומים שנתקבלו מהבנק לפיתוח תעשייה מחד-גיסא, עם הכחשתו הגורפת ביחס לנידון מאידך-גיסא, זאת על רקע מצבור הממצאים העובדתיים שנקבעו בהכרעת הדין, ובאופן האומר דרשני. היענות בית המשפט לבקשת ב"כ הנאשם, להשית על הנאשם קנס מקסימלי בסך 350,000 ₪ בלבד, כמוה אפוא כאיון הקביעה העובדתית בהכרעת הדין עצמה, לפיה היקף הסיוע הממשלתי שקיבלו השותפים בפועל, בדרכי מרמה ובנסיבות מחמירות, עליהם נמנה כמובן גם הנאשם עצמו, אכן היה עצום, ואף נאמד במיליוני שקלים. זאת ועוד, עיון במסגרת המשפטית הנורמטיבית הרלוונטית לעניין זה, היינו: בסעיף 63 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, מלמד, כי בית המשפט אף רשאי להטיל על הנאשם קנס הגבוה עד פי ארבעה (!) משוויו של הנזק שנגרם למדינה בפועל, קרי, 17,306,186 ₪, אפילו יהא זה מובחן מהיקף טובת ההנאה (כחלופה נוספת המופיעה בסעיף הנ"ל) שנתקבלה על-ידי הנאשם עצמו בפועל, ומשכך, הקנס הפוטנציאלי המרבי שניתן להשית עליו מעפיל אפוא לכלל 69,224,744 ₪ (!!!). כאן המקום לציין, כי בית המשפט אכן ער למצב הריאלי הקיים, בגדרו נמנעת מהנאשם כל יכולת של ממש לשלם בפועל קנס בקנה מידה כה עצום. זאת ועוד, הנאשם לא ביצע את המירמות בהן עסקינן בגפו, אלא כאמור בסיוע שני שותפים נוספים, ולכן אין לייחס לו בכל מקרה קבלת מלוא סכומי המירמה דלעיל. הנה-כי-כן, חישוב אריתמטי פשוט של הנזק שנגרם למדינה בפועל, אפילו יחולק לשלושה חלקים שווים, כמספר השותפים לפרשות המירמה, הגם שהנאשם עצמו אופיין כאמור כאישיות מרכזית בעצם רקיחתן והוצאתן אל הפועל, מניב את התוצאה, כי למצער עליו לשאת בתשלום קנס כספי בסך 5,768,728 ₪. עוד יוטעם, כי בהחלת פרמטר נוסף על משוואת הקנס דלעיל, המביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם, כמו גם את עיקרון המידתיות שבין יכולתו הריאלית של הנאשם כאדם פרטי לשלם את הקנס בפועל, לבין גובה הקנס המפוצל האמור, שעדיין בולט בשיעורו הרב, ניתן אף לילך כברת דרך נוספת לעבר הנאשם, ולהשית עליו קנס סופי מופחת עוד יותר. 12. לעניין השהיית הפעלת גזר הדין ב-45 יום, נדמה, כי על אף עמדתה הנוגדת של המאשימה, יש להיעתר לבקשת ב"כ הנאשם. אומנם, הלכה היא לפני כי על כל נאשם שהורשע בדין ושנגזר עליו מאסר ממושך לרצות את עונשו באופן מיידי, שהרי אין לזכותו באופן אפריורי בפרס כלשהו, המגולם דווקא בהשהיית מועד תחילת פירעון חובו לעצמו ולחברה כולה כאחד (ראו: ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מ"י, פ"ד נד(3) 769]. דא עקא, שהסניגור המלומד סיים את מלאכת ייצוגו של הנאשם, הן בהליך דנן והן בכלל, ובהתחשב בכוונתו של הנאשם להמשיך ולפעול למען טיהור שמו בבית המשפט העליון, הרי שיש, זו הפעם כחריג לכלל ולפנים משורת הדין, לאפשר לו, זאת חרף היותו כבר נושא את אות הקלון הפלילי של ההרשעה בדין, לממש את רצונו לחדש את ייצוגו על-ידי עורך-דין אחר, משימה שאין להקל בה ראש, לא-כל-שכן נוכח נפחו העצום של התיק דנן, המצריך עיון ולימוד ממושכים. 13. למעלה מן הצורך יוער, כי בית המשפט עיין בתעודות הרפואיות של הנאשם, שהוגשו על-ידי בא-כוחו במהלך הטיעונים לעונש. למותר לציין, כי אף בין כתלי הכלא עצמו מצויות מסגרות רפואיות תומכות, המאוישות בסגל מקצועי ומיומן, הזמין לכל קריאת מצוקה מטעם מאן דהוא. ברי, כי בכל מצב חירום רפואי של ממש, לוּ חלילה כלל יתהווה, כל הדרכים תהיינה פתוחות עבור הנאשם לקבלת הטיפול באמצעות השב"ס, וזו השעה הראויה אף להפנות את תשומת-ליבם לכך מייד עם היקלטותו במסגרתם. בהקשר זה יודגש, כי על הנאשם גם לזכור את ראשיתם של דברים ולא רק את אחריתם בלבד. 14. בבואי לאזן בין כלל האינטרסים המנוגדים הרלבנטים הנני מביא בחשבון מחד-גיסא את שיקולי הענישה המניעים את כף המאזניים לחומרא, ומאידך-גיסא גם את אלה המאיטים את תנועתה ומכבידים על נטייתה האמורה, שלא לומר - אף הופכים מגמתה - לקולא. משאיזנתי כאמור בין המגמות המנוגדות המזינות במאוחד את משוואת הענישה הכללית, תוך התחשבות בעקרונות הענישה שנידונו לעיל, לרבות במסגרתה ביחס לעבירות דנן לעניין תקופת המאסר והקנס כאחד, הנני משית על הנאשם את העונשים כלהלן: א. ארבע (4) שנות מאסר בפועל. אם לא ייקבע אחרת על-ידי ערכאה מוסמכת, יתייצב הנאשם בבית המעצר שבמגרש הרוסים בירושלים ביום 18.9.02 שעה 08:30, לשם תחילת ריצוי עונשו. ב. 12 חודשי מאסר על-תנאי, שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירת מרמה כלשהי. ג. קנס כספי בסך 4,000,000 ₪, או שלוש שנות מאסר תמורתו. זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום. משפט פליליקבלת דבר במרמהמרמה