זו העתירה נגד החלטת רשם המהנדסים והאדריכלים (להלן: "הרשם") שלא להעניק לעותר "רישיון מהנדס רשוי במדור הנדסת מבנים - ענף ההנדסה האזרחית" (להלן: "הרישיון") בלי שישלים שנת התמחות תחת פיקוח מהנדס רָשוי. נסיבות העותר, בעל תואר מוסמך למדעים בהנדסה אזרחית מהמכון הטכנולוגי לישראל "הטכניון", סיים את לימודיו בשנת 1998 ונרשם בפנקס המהנדסים והאדריכלים (להלן: "הפנקס") ביום 1/6/98 כמהנדס רשום בענף ההנדסה האזרחית - מדור מבנים, לפי סעיף 9 לחוק המהנדסים והאדריכלים, תשי"ח-1958 (להלן: "החוק" או "חוק המהנדסים"). בתאריך 23/12/2003, בחלוף למעלה מחמש שנים מיום הירשמו בפנקס ולאחר שעבד שלוש שנים בענף ההנדסה האזרחית, הגיש העותר לרשם בקשה מכוח סעיף 11(א) לחוק לקבלת רישיון בהנדסת מבנים ושינוי מעמדו מ"מהנדס רשום" ל"מהנדס רשוי". על פי תקנות המהנדסים והאדריכלים (רישוי וייחוד פעולות), התשכ"ז-1967 (להלן: "התקנות") רישיון, להבדיל מרישום רגיל בפנקס, מאפשר תכנון, ביצוע ופיקוח על פרוייקטים מורכבים יותר ובהיקף נרחב יותר מאלו המתאפשרים לביצוע על ידי מהנדס רשום שאינו בעל רישיון. העותר זומן להופיע לפני הועדה המקצועית שליד הרשם אלא שזו המליצה שלא לאשר את מתן הרישיון במדור להנדסת מבנים בהעדר ניסיון מקצועי מספיק. בהתאם להמלצה זו קבע הרשם כי על העותר להשלים "שנת התמחות" ולהגיש הוכחות על ניסיונו בתכנון מבנים בפיקוח מהנדס רשוי. ב"כ העותר ביקש מן הרשם להבהיר מהי הדרישה לשנת התמחות ומהו מקורה החוקי. הרשם השיב שלא התכוון לביצוע התמחות כמו זו המוכרת בתחומים אחרים כ"סטאז'" אלא לצבירת ניסיון מקצועי תוך עבודה לצידו ובהנחיתו של מהנדס רשוי העוסק בנושאי הנדסה אזרחית. נוכח דרישת הרשם, ביצע העותר עבודות תכנון ופיקוח במשך שנה וחצי תחת פיקוח של מהנדס רשוי. ביום 18/9/2007 המציא העותר לרשם את מכתבו והמלצתו של המהנדס הרשוי אשר תחת פיקוחו עבד, אודות תקופת עבודתו. ביום 14/10/07 השיב הרשם לעותר כי עליו לפרט את הפרוייקטים שביצע במשך תקופת ההתמחות. בקשה זו נענתה והעותר שלח לרשם ביום 31/10/07 פירוט הפרוייקטים האמורים. ביום 19/11/07 הודיע הרשם כי הפרוייקטים שהוצגו ופורטו אינם מאפשרים המלצה כמהנדס רשוי במדור מבנים. בהמשך ביום 24/1/08 קיבל העותר מן הרשם מכתב הדורש ממנו השלמת מידע אודות הפרוייקטים שביצע תחת פיקוחו של המהנדס הרשוי. ביום 17/3/08 המציא העותר את פירוט הפרוייקטים אולם בתאריך 7/7/08 קבע הרשם כי המלצתו היא שרישיון מהנדס רשוי יינתן "לאחר שהעותר יצבור עוד שנה נוספת של ניסיון מוכח ב'תכן מבנים'". מכאן העתירה. טענות העותר סעיף 11 לחוק המהנדסים והאדריכלים קובע שני תנאים מצטברים לצורך קבלת רישיון: רישום בפנקס המהנדסים והאדריכלים במשך שלוש שנים ועבודה בענף הרשום במשך שלוש שנים. העותר גורס כי, רישומו בפנקס המהנדסים מזה חמש שנים לצד שלוש שנות עבודה בענף הרישום, ענף הנדסת מבנים, מקנות לו את הזכות להירשם כמהנדס רשוי, ללא הצבת דרישות נוספות ועל כן דרישת הרשם לשנת ניסיון נוספת מהווה חריגה מסמכות ונעשתה תוך חוסר סבירות קיצונית [בג"ץ 939/05 ברבי נ' שר התמ"ת, (להלן: "פרשת ברבי" או "בג"צ ברבי")]. תקנות המהנדסים והאדריכלים (תנאים לרישוי) התשס"ז 2007 (להלן: "תקנות הרישוי החדשות") מסדירות, בין היתר, את סמכות הרשם לדרוש הכשרה נוספת או ביצוע מבחנים להוכחת כשירות מקצועית. תקנות אלה אינן חלות על העותר שכן זה הגיש את בקשתו בשנת 2003 ותקנות הרישוי החדשות קובעות במפורש כי הן אינן חלות ביחס למי שהגיש את בקשתו עובר לפרסומן (תקנה 13). טענות המשיבים המשיבים טוענים כי העותר זכאי להירשם בפנקס כמהנדס רשוי בענף ההנדסה האזרחית בכל אחד מ-18 המדורים הנכללים תחת ענף ההנדסה האזרחית שבפנקס המהנדסים, והכל פרט לרישומו במדור ה-19, מדור הנדסת מבנים, מאחר שניסיונו המקצועי בתחומי העבודה המיוחדים על פי הדין למהנדס רשוי במדור הנדסת מבנים אינו מספיק. אכן בסעיפים 9 ו-11 לחוק, נקבעו שני תנאים מצטברים לקבלת רישיון (רישום כמהנדס רשום במשך שלום שנים בפנקס ועבודה מעשית בתחום הרישוי המבוקש), אלא שבהקשר לרישויו של מהנדס במדור מבנים מן הראוי לשקול גם את תקנה 2 לתוספת הראשונה לתקנות. תקנה זו מייחדת למהנדס רשוי במדור מבנים פעולות של בנייה שאינן נתונות למגבלות סטטוטוריות. בשונה ממהנדס רשוי בכל מדור אחר המוגבל לתכנון "מבנה פשוט" שגובהו עד 4 קומות בלבד, מהנדס רשום במדור מבנים מורשה לתכנן, לבצע ולפקח על כל מבנה מכל סדר, גודל ומורכבות אשר יהיו. העותר עומד בתנאי הראשון של סעיף 11(א) לחוק (רישום של יותר מ-3 שנים בפנקס). לכאורה, הוא עומד גם בתנאי השני המאפשר רישומו כמהנדס רשוי בענף ההנדסה האזרחית. אלא שסלע המחלוקת נעוץ בסמכות הרשם לבחור את המדור בו ירשם העותר מבין 19 המדורים הנכללים בענף ההנדסה האזרחית, בין היתר בהתאם לניסיונו המעשי של העותר. המשיבים גורסים, שאין לעותר פררוגטיבה להירשם כמהנדס רשוי דווקא במדור הנדסת מבנים. לרשם מוקנית סמכות לבחון את רישומו של העותר במדור מתאים לניסיונו ולעיסוקו. התברר לרשם שהעותר לא עבד שלוש שנים בפיקוח מהנדס רשוי. בתקופה בה עבד תחת פיקוח עסק בעיקר בפרויקטים של מבנים פשוטים ולא בתחומים רלוונטיים למדור הנדסת מבנים. לפיכך סבר הרשם שניתן לרשום את העותר במדור ניהול בנייה ואם רצונו במדור מבנים דווקא עליו לעבור תקופה נוספת של עבודה בתחום ההנדסה הרלוונטי. התקופה שנקבעה היא שנה וחצי. המשיבים סבורים שאין לגזור דין שווה לענייננו מבג"צ ברבי. שם הייתה מחלוקת בעניין עצם רישום העותרת בפנקס המהנדסים והאדריכלים. בענייננו אין ספק שהעותר ראוי לרישום בפנקס וגדר המחלוקת נוגע לטיבו של המדור שכלפיו יתייחס הרישום. זו עובדה שמתקין התקנות ייחד פעולות מסוימות למהנדס רשוי במדור הנדסת מבנים. מכאן מתבקש שרישוי פעילות מהנדס במדור זה מצריכה הבטחת רמה מקצועית גבוהה ביותר לשם שמירה על שלום הציבור ובטיחותו. סמכותו ואף חובתו של הרשם להבטיח כי מבקשי הרישיון האמור עומדים בדרישות החוק והתנסו בתחום הרלוונטי במשך שלוש שנים. כיוון שהכשרתו של העותר בתחום הקונקרטי אינה מספקת מתבקש שההחלטה שלא לרשמו במדור מבנים טרם שהשלים את החסר היא סבירה ותקינה מבחינה חוקית. החלטת הרשם הינה החלטה שבמומחיות. אין זה מתקבל על הדעת שתפקידו של הרשם יסתכם בבחינה טכנית של קיום תקופת התמחות פורמאלית. הרשם מוסמך לבחון את מהות ההתמחות. בהיות שיקול הדעת שלו שיקול דעת מקצועי הלכה היא שבית המשפט לא יטה להתערב בו ולהחליף את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של הרשות המוסמכת על פי דין [בג"צ 338/87 מרגליות נ' שר המשפטים, פ"ד מב(1) 112). שוב ושוב מדגישים המשיבים שהחלטת הרשם בענייני הרישוי היא בעלת השלכה משמעותית על בטיחות מבנים וההגנה על שלום הציבור. על כן יש להקפיד, כי רק אלה שהכשרתם עונה על דרישות ההשכלה וההתמחות המתאימות לשם כך, ירשמו כאדריכלים או מהנדסים. דיון חוק המהנדסים נועד להסדיר את רישום המהנדסים והאדריכליים וייחוד פעולותיהם. החוק קובע מידרג (היררכיה) של רישום ורישוי מהנדסים ואדריכלים בהתאם למומחיותם והיקפי עבודתם. כך קובע החוק, כי תואר "מהנדס רשום" זכאי לשאת מי שעומד בתנאים שנקבעו בסעיף 9 לחוק שעיקרם הוכחת לימודים אקדמאים או הכשרה בתחום ההנדסה או האדריכלות באמצעות תעודה של מוסד להשכלה גבוהה בארץ או בחו"ל. רישום בפנקס הוא תנאי הכרחי לשם קבלת רישיון מקצועי על פי החוק. לפיכך קובע חוק המהנדסים כי "מהנדס רשוי" הוא מי שעמד בתנאים המפורטים בו לאמור: א) רישום בפנקס למשך שלוש שנים; ב) עבודה מעשית בתחום הרישוי המבוקש היינו באותו ענף" במשך תקופה שבין שנה לשלוש שנים (סעיף 11 לחוק). המעבר ממהנדס רשום למהנדס רשוי מקנה לבעל המקצוע סמכות לבצע פעולות תכנון ופיקוח ב"מבנה פשוט" (סעיף 1 לתוספת הראשונה לתקנות). "מבנה פשוט" הוא בעיקר בנין למגורים בגובה ארבע קומות. בענף ההנדסה האזרחית מוכרת חלוקה פנימית נוספת שיש לה עיגון בתקנות המבחינה בין "מהנדס רשוי" במדור להנדסת מבנים ל"מהנדס רשוי" במדורים אחרים. בהתאם לתקנות, שמורה רק למהנדס רשוי במדור להנדסת מבנים הזכות לביצוע פעולות החורגות ממסגרת תכנון ופיקוח על "מבנה פשוט". כך רק מי שרשוי במדור הנדסת מבנים רשאי לעסוק בתכנון מבני ציבור, משרדים, בתי עסק, בתי מגורים, תעשיה מלאכה וכדומה (סעיף 2 לתוספת הראשונה לתקנות). מכאן ברור שהפעילות המקצועית המותרת ל"מהנדס רשוי" במדור מבנים היא מורכבת ומקיפה הרבה יותר מאשר במדורים אחרים. הרישום בפנקס נעשה על ידי הרשם, שהוא עובד משרד התעשייה מסחר ותעסוקה המתמנה לתפקידו על ידי השר הממונה על ביצוע החוק (להלן - השר). תפקידו של הרשם לנהל את הפנקס, המחולק למדורים נפרדים לכל אחד מענפי ההנדסה והאדריכלות. סמכות השר להעניק רישיון למהנדס או אדריכל הואצלה לרשם. בשנת 2001 תוקן החוק כך שניתנה לשר סמכות לקבוע בתקנות תנאים למתן הרישיון, לרבות קביעות בעניין הוכחת כשירות וניסיון של מבקש הרישיון (סעיף 11[ג] לחוק). תקנות הרישוי החדשות משנת 2007 מסדירות את זכאות המבקש לקבלת רישיון ומעגנות בחקיקת משנה את סמכות הרשם לבחון את ניסיונו וכשירותו של מבקש הרישיון על פי אמות מידה מקצועיות שקבעה מועצת ההנדסה והאדריכלות. כיוון שהעותר הגיש את בקשתו בשנת 2003 לפני שהתקנות החדשות ראו אור המשיבים מסכימים שהחלטת הרשם בעניינו אינה יכולה להישען על התקנות החדשות. כיוון שהמשיבים מסכימים שלא ניתן להחיל את התקנות החדשות על עניינו של העותר סובר זה שדרישות הרשם ממנו הנשענות על מה שבסופו של דבר עוגן בתקנות החדשות הן דרישות חסרות בסיס חוקי. המשיבים מנגד סבורים שאין לעותר פררוגטיבה לבחור לעצמו את המדור בו ירשם ועצם העובדה שלרשם מוקנית סמכות הרישוי למדור מסוים מעניקה לו שיקול דעת ליתן רישוי או לסרב לתיתו. לא ניתן לפסול שיקול דעת זה כל עוד הוא נשען על נימוקים סבירים. דרישת ההכשרה המקצועית והניסיון המתאים שדרש הרשם בהתייחס לרישוי בתחום המאפשר פעילות מקצועית מורכבת מאוד הוא שיקול סביר מאוד. במחלוקת שבין הצדדים דעתי כדעת העותר בהתבסס על קביעותיו המפורשות של בית המשפט העליון בבג"ץ 939/05 ברבי נ' שר התמ"ת. בפרשת ברבי ביקשה העותרת, בעלת תואר מוסמך בארכיטקטורה הרשומה בפנקס המהנדסים והאדריכלים לקבל רישיון כדי להפוך ל"אדריכל רשוי" בהתאם לסעיף 11 לחוק. התעוררה שאלה דומה לזו המתעוררת לפני לעניין סמכות הרשם להציב תנאים מסוימים (השלמת תקופת עבודה של שנתיים בפיקוח אדריכל רשוי בתחום תכנון ערים - ע.מ.) שאינם קבועים בחוק. לשון אחר. השאלה היא אם לרשם שיקול דעת במתן רישיון אדריכלות ומה תוכנו של שיקול הדעת. בית המשפט העליון פסק כי התנאים לקבלת דרגה של אדריכל רשוי מנויים בסעיף 11 לחוק. הוראת סעיף 11(ג) שנוספה לחוק בשנת 2001 ולפיה השר הממונה מוסמך לקבוע בתקנות תנאים למתן רישיון אדריכל או מהנדס אינה יכולה לחול על פרשת ברבי שבה הגשת בקשת הרישיון נעשה טרם התקנת התקנות החדשות. מכאן הסיק בית המשפט העליון כי סמכות השר ליתן רישיון לאדריכל בהתקיים שני תנאים שבחוק שמולאו היא סמכות שבחובה. בית המשפט העליון לא התעלם מתכלית החוק שנועד להסדיר את הפעולות המיוחדות לאדריכלים ולמהנדסים למען בטיחות הציבור. אולם נוכח העובדה שהמשיבים לא ראו בהתקנת התקנות תנאי מוקדם להפעלת החוק וקיבלו החלטות בדבר מתן רישיון ללא הסדר מיוחד בתקנות, משמיעה שניתן להפעיל את החוק בהעדר תקנות בהתאם להוראות החוק בלבד. לפיכך סבר בית המשפט העליון שהחלטת הרשם להתנות את מתן הרישיון בתנאים נוספים על אלו הקבועים בחוק חורגת מסמכותו. לשון אחר. משהתקיימו במבקש רישיון שתי הדרישות הכלולות בחוק אין להוסיף עליהם תנאים או דרישות מחוץ לתנאי היסוד שבחוק. המשיבים ביקשו לערוך הבחנה בין פסיקת בית המשפט העליון בפרשת ברבי לפרשה דנן. אולם לדעתי ההבחנה מלאכותית והלכת ברבי על פי לשונה והגיונה חלה בשינויים המחויבים גם בנסיבות המקרה שלפניי. אכן, הפרשה דנן עוסקת ברישוי על פי מדורים ולא ברישוי כללי לענף. אולם, משעה שהמחוקק גילם בחוק דרישות ותנאים לרישום ולרישוי והניח את התנאים לרישום בכל אחד מ-19 המדורים לעיגון בתקנות ולא קבע את התקנת התקנות כתנאי מוקדם להפעלת הסמכויות שבחוק, אין מנוס אלא לקבל וליישם בעניין דנן את הגיון הפסק שנפסק בפרשת ברבי. כך בין היתר אמר בית המשפט העליון באותה פרשה: הקריטריונים שקבע הרשם, אף אם מטרתם להבטיח אינטרסים ציבוריים חשובים התואמים את תכלית החוק, אינם בגדר חקיקת משנה כי אם הנחיות מינהליות. משבאתי לכלל מסקנה כי פעולת הרשם לא קיימה אף לא אחד מהתנאים הנזכרים בסעיף 11(ג) לחוק, סבור אני כי קביעת התנאים הנוספים לצורך קבלת הרישיון נעשתה בחוסר סמכות ... נראה בעיני, כי יש להבחין בין מקרים אלו לבין מצב דברים כמו זה שלפנינו, בו הקנה המחוקק לשר סמכות חובה לבצע את הפעולה המינהלית, בהתקיים תנאים מסוימים הקבועים בחוק, וחרף זאת מוצאות הנחיות פנימיות שאינן מאפשרות את ביצוע הפעולה על פי התנאים האמורים בחוק בלבד, אלא קובעות הסדר אחר, תובעני יותר, לביצוע אותה פעולה. במקרים מן הסוג הראשון שהוזכר, ייתכן, בנסיבות מסוימות, שבית המשפט לא יפסול את פעולת הרשות, מה שאין כן במקרה האחרון. מקום בו נתונה לשר סמכות חובה ליתן רישיון אדריכל, לאחר שהתקיימו התנאים המנויים בחוק, ולמרות זאת נקבעו הנחיות פנימיות הדורשות תנאים נוספים, מתרוקנת מתוכנה סמכות החובה הנתונה לשר, ולכן אין זה סביר כלל כי הוראות מינהל תהוונה תחליף לחקיקת משנה.   אני מבין לרעו של הרשם. הוא מבקש להבטיח שמי שעוסק בפעילות מורכבת ומסובכת של הנדסה אזרחית; פעילות מן הסוג המותרת ומיוחדת למהנדס רשוי במדור מבנים, יהיה אמנם ראוי לרישיון הניתן לו. אין זה דבר של מה בכך שכן חיי אדם תלויים בתקינות פעולתם של מהנדסים בתחום ההנדסה האזרחית, בין שהמדובר בתכנון ובין שהמדובר בפיקוח. יתר על כן הרשם מודע היום לדרישות הספציפיות לעניין רישוי בתחום מדור מבנים הכלולות בתקנות החדשות. דא עקא שהמחוקק ומתקין התקנות שהיו ערים לצורכי הבטחת הכשירות המקצועית קבעו שהתקנות החדשות לא יחולו על מי שהגיש את בקשתו לרישוי קודם לכניסתם לתוקף (תקנה 13). ניתן להניח שגישה זו ננקטה בעינים פקוחות ותוך הנחה שדי במציאות הנורמטיבית שקדמה לשנת 2007 כדי להבטיח שרישום מהנדס במדור מבנים ייעשה בעניינו של מי שמתקיימים בו תנאים מספיקים לכך. התוצאה אני מקבל את העתירה ומורה לרשם לרשום את העותר כ"מהנדס רשוי" במדור מבנים. המשיבים (היינו מדינת ישראל) יישלמו לעותר הוצאות עתירה זו בסך 10,000 ש"ח (מהם 8,000 ש"ח כשכ"ט עו"ד). ניתן היום, י' טבת תש"ע, 27 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים. מבנה