החלטה 1. לפני ערר על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה, (ס. הנשיא, כב' השופט חרסונסקי), מיום 2.12.02, שניתנה בב"ש 5129/02 לפיה, שוחרר סאמי עראיה, להלן: "המשיב", עם חתימה על ערובה עצמית וערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח כל אחת, וכן התיצבות במשטרה לחקירה בכל עת שיידרש, להלן: "ההחלטה". 2. כתב האישום מייחס למשיב עבירת סחר בסם מסוכן לפי ס' 13+19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג - 1973. על פי כתב האישום סחר המשיב, ביום 14.10.02 בשעה 21:13, ברחוב יוחנן הקדוש בחיפה, בסם מסוכן מסוג הירואין, בכך שמכר לסוכן משטרה סמוי, להלן: "הסוכן", שתי מנות סם, במשקל נטו של 0.5272 גרם תמורת 200 ש"ח, להלן: "האירוע". יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, להלן: "חוק המעצרים", מהטעם שלמבקשת ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמת המשיב, בין השאר, הודעת הסוכן הסמוי, הקלטה ותצפית משטרה. כן נטען כי "העבירה המיוחסת למשיב חמורה ומסכנת שלום הציבור ובטחונו ודי בחומרתה כדי להוות עילה למעצר המבוקש" וכי לאור עברו המכביד של המשיב, 24 הרשעות קודמות, שעיקרן עבירות סמים, כמו גם מאסר על תנאי, אין ליתן בו אמון ולשחררו לחלופת מעצר. 3. ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערר. ב"כ הצדדים טענו בפני באריכות והשלימו את הטיעונים בכתב. אסקור להלן, בקיצור, את טענות ב"כ הצדדים והחלטתו של בית המשפט קמא. ההדגשות בהחלטה הן שלי אלא אם נאמר אחרת. 4. בית המשפט קמא בחן את ראיות התביעה אחת לאחת ומסקנתו הייתה שלא הונחה התשתית הראייתית הנדרשת לשם מעצר המשיב עד תום ההליכים. תחילה, בחן את הודעת הסוכן, שנמסרה ביום 14.10.02, להלן: "ההודעה", בה תיאר את קורותיו ביום האירוע, תוך שבית המשפט התעכב על תיאור האירוע עצמו. מהשוואת תיאור האירוע בהודעה, אל דו"ח התצפית שנערך ביום האירוע, ושנועדה לעקוב אחר המפגש בין הסוכן למשיב, קבע כב' השופט חרסונסקי: "כבר בשלב זה ניתן לומר, כי 'הפגישה' בין הסוכן הסמוי שעליו מושתת כתב האישום נערכה כדקה אחת בלבד לפי התצפית ועל פי עדותו של הסוכן הסמוי ערכה הפגישה תקופה ארוכה יותר, שבה ניתן היה, לערוך שיחה ארוכה כפי שהסוכן הסמוי תיאר בפני חוקריו. אגב, אם נקרא את הדברים שתוארו ע"י הסוכן הסמוי, ונתרגם זאת לזמן, נבחין אל נכון, כי לא ניתן לערוך שיחה כה מפורטת במשך דקה". 5. מכאן עברה הבחינה לראיה נוספת עליה ביקשה התביעה להיסמך והיא קלטת השיחה בין המשיב לבין הסוכן, לגביה קבע כב' השופט חרסונסקי כי: "עיון בה אינו מצביע על כל קשר לסמים." כב' השופט קמא הוסיף וציין כי המשיב אינו מכחיש את היכרותו עם הסוכן ואת פגישתם ביום האירוע, אך טוען כי לא מכר באותו היום סמים לסוכן ואף כפר בכך כי הוא שהוקלט על קלטת ומשהושמעה לו ההקלטה טען כי אינו מזהה את קולו והוא נכון לעמוד במבחן השוואת קולות. עוד ציין בית המשפט קמא כי מדו"ח התצפית, כמו גם מהקלטת, עולה כי בסיום הפגישה בין הסוכן לבין המשיב עלה הסוכן על מונית. לעניין זה קבע כב' השופט חרסונסקי כי "לא ברור בשלב זה מהיכן השיג הסוכן הסמוי את הסם, האם במונית שבה נסע לאחר הפגישה בת הדקה עם המשיב, או אחרת, לדעתי זהו חסר בראיות לכאורה בשלב זה." הראיה האחרונה אליה נדרש בית משפט קמא היא דו"ח התפיסה וסימון, שבוצע בדירת המשיב. לעניין זה, ציין כב' השופט חרסונסקי כי מדו"ח החיפוש עולה כי לא נתפסו שטרי הכסף המסומנים שהמשטרה מסרה לידי הסוכן ביום האירוע, לשם ביצוע עסקת הסמים. 6. על רקע סקירת הראיות, ולאור הקריטריונים שנקבעו ב-בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פד"י נ(2) 133, להלן: "פס"ד זאדה", קבע בית המשפט קמא: "לאחר שבחנתי את חומר החקירה לא יכולתי להתעלם מכך שלפי דוח התצפית והמידע שמסר הסוכן המשטרתי, נוצר פגם ראייתי, כלומר מצטיירת תמונה עובדתית בלתי הגיונית, לפיה הנאשם מנהל שיחה עם הסוכן המשטרתי בה כביכול מועבר לו הסם ואשר בה מנהלים הנ"ל שיחה של לכל הפחות מספר דקות בעוד שבדוח התצפית בתיק נרשם כי הפגישה בין הנ"ל ארכה דקה בלבד (ראה דוח תצפית). גם מתמלול השיחה המוקלטת לא ניתן היה להבין את תוכן השיחה אשר לא נשמע ברור בקלטת. לאור חוסר ההתאמה הלכאורי בראיות (דוח תצפית מול הודעת הנאשם) יש להניח לבית המשפט לבחון את הנושא במסגרת שמיעת הראיות בבוא העת." בנסיבות אלה, הורה בית המשפט קמא על שחרור המשיב בתנאים כמפורט בהחלטה. 7. ביום 2.12.02 הגישה העוררת ערר על ההחלטה בה טענה כי בית משפט קמא טעה בקובעו כי לא ניתן להעריך את אורך השיחה בין הסוכן למשיב בכדקה. עוד נטען כי קיים דו"ח מסדר זיהוי בו זיהה הסוכן בוודאות את המשיב, כמי שרכש ממנו סם מסוכן מסוג הירואין וכי קיימים דוחות תצפית של פקד מואטי, להלן: "מואטי", המתעדים את שליחת הסוכן למשיב ואף מזכר של מואטי מיום האירוע, שעולה בקנה אחד עם הודעת הסוכן. לעניין הקלטת נטען כי "גם אם ההקלטה אינה באיכות טובה מאוד ואינה משקפת את השיחה בכללותה... עדיין יש התאמה בין הדברים שאמר הסוכן בהודעתו לבין הדברים המוקלטים בקלטת." כמו כן נטען כי הסוכן זיהה בוודאות את המשיב בקלטת שהושמעה לו, ראה מזכר של רס"מ בן נעים מיום 4.11.02 "ולגבי המשקל של הזיהוי - שאלה זו, עליה להתברר בשלב משפט ההוכחות." באשר לקיומה של עילת מעצר ואי התאמתה של חלופת מעצר בנסיבות עניינו של המשיב, טענה ב"כ העוררת, וטענות אלו זהות בעיקרן לטענות שנטענו בגוף הבקשה למעצר שהוגשה לבית משפט קמא, אותן פירטתי לעיל ולא אחזור עליהן, ועל-פיהן ביקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. ההבדל היחיד הוא שבבקשת המעצר נטען לקיומה של עילת מעצר בשל כך ש"העבירה המיוחסת למשיב חמורה ומסכנת שלום הציבור ובטחונו ודי בחומרתה כדי להוות עילה למעצר המבוקש", הרי שבהודעת הערר נטען כי "העבירה נשוא כתב האישום מקימה עילת מעצר לפי סעיף 21א ב (3) (לחסד"פ מעצרים" - כך במקור). והנה, בסיכומיה של ב"כ העוררת בפני, טוענת היא לקיומן של עילות למעצר המשיב הן מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) והן מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. בנסיבות העניין, לאור התוצאה אליה הגעתי, כפי שיוסבר בהמשך, לא אתעכב על סתירות אלה. 8. בדיון שהתקיים בפני ביום 3.12.02 במעמד ב"כ העוררת בלבד, נעתרתי לבקשת ב"כ העוררת והוריתי על הארכת מעצרו של המשיב עד לאחר מתן החלטה בערר והוספתי כי נימוקים יינתנו בהחלטה לגופו של עניין. לדעתי, כפי שנקבע לא פעם בפסיקה, יש לעכב ביצוע החלטה כדי לאפשר הגשת ערר ודיון בו: ראה החלטתו של כב' השופט חשין בבש"פ 2614/99, מדינת ישראל נ. פלוני, תק.על. 99(2), 83, וכן החלטת כב' השופט זמיר ב-בש"פ 2512/96, מדינת ישראל נ. נסאסרה ואח', פס"ד נ(2), 101, אם כי הנסיבות בהן נדרש העיכוב בשתי החלטות אלה שונות, אך העקרון המונח שם יפה גם לענייננו. במועד הדיון ביקשה ב"כ העוררת להשמיע את הקלטת כדי להוכיח את טענתה כי מן האפשר הוא שהמשיב והסוכן דיברו את שהסוכן מוסר בהודעתו וכל זאת בפרק זמן של כדקה וכי קיימת התאמה בין נושאי השיחה שבקלטת לבין אלו שעליהם מוסר הסוכן. ב"כ המשיב לא התנגדה לכך. התרתי לב"כ העוררת להשמיע את אותו חלק של הקלטת שלשיטתה תומך בטענתה, וזאת למרות שהקלטת לא הושמעה בפני בית משפט קמא. אומר מיד כי לעניין זה אין לי אלא לאמץ את מסקנת כב' השופט חרסונסקי שאמנם לא שמע את הקלטת אך עיין בתמליל. לאחר שהאזנתי לקלטת, התרשמתי כי הסתום, העמום, המעורפל והחסר בה רב מהבהיר והמלא. לא פעם קבעתי כי הקלטה ברמה ירודה ולא ברורה אינה יכולה לשמש ראיה ואפילו לכאורה. הלכה למעשה, לעניין תוכנם של הדברים הנאמרים, לא הוסיפה שמיעת הקלטת על התמליל מאום. בקושי ניתן "לאתר" מתוך השיחה שלושה נושאי השיחה שעל פי הודעת הסוכן שהיו בינו לבין המשיב אך בהעדר ראיה שהמשיב הוא בן שיחו של הסוכן, ובהעדר מבחן השוואת קולות - אשר הוצע על ידי החוקרים למשיב ונענה בחיוב על ידו אך לא בוצע, אין בו כדי לתמוך בהודעת הסוכן אף לא לעניין כך שהשיחה התנהלה בינו לבין המשיב. אשר למסגרת הזמן הרי שדעתי, עם כל הכבוד, שונה מדעת כב' השופט חרסונסקי. אין חולק כי על פי דו"ח התצפית, פרק הזמן בו התקיימו חילופי הדברים בין המשיב לבין הסוכן היה כדקה. סבורני כי השיחה, עליה מסר הסוכן בהודעתו, יכולה הייתה להתקיים בפרק הזמן האמור. יש לזכור כי לכאורה, אין ענייננו בשיחת חולין. עמדת העוררת היא כי תכלית הפגישה הייתה העברת סם מיד ליד וזאת ברשות הרבים. אף אם הסוכן ניסה לשוחח עם המשיב על נושאים נוספים, כפי שמסר הסוכן בהודעתו, סביר הוא - ואף נלמד במידת מה מהתשובות שייחס הסוכן למשיב בהודעתו - כי המשיב לא השיב לו באריכות. דעתי היא, אפוא, כי אין כל אי התאמה בין גירסת הסוכן לדו"ח התצפית בנקודה זו. עם זאת, ברור הוא כי עצם האפשרות הטמפורלית להשמעת הדברים אין בה כל ראיה לכך שהשיחה התנהלה בין המשיב לסוכן. לעניין זה אנו חיים מפי הסוכן בלבד שהרי, כפי שקבעתי, בהקלטה אין מאום התומך בהודעתו. 9. עוד הוסיפה ב"כ העוררת וטענה כנגד הספק שעורר כב' השופט חרסונסקי לעניין מקור הסם, נוכח עלייתו למונית של הסוכן, עובר לפגישתו עם מפעילו. ב"כ העוררת ביקשה להיסמך על האמור בהודעת הסוכן לפיה מיד לאחר המפגש התקשר אליו מואטי ושאלו אם המשיב העביר לו את הסם והוא השיב לו בחיוב. לא ירדתי לסוף דעתה של ב"כ העוררת כיצד יש בכך כדי להשמיט את הבסיס תחת הספק שהעלה כב' השופט חרסונסקי. הוכחת עקיבות גרסת הסוכן אינה מעידה על אמיתותה ואין חלק אחד מההודעה יכול לאמת חלק אחר בה. לשם כך נדרשת ראיה חיצונית ממקור עצמאי. אשר לאפשרות להיסמך על עדות מואטי לשם אימות גירסת הסוכן ברי כי גם אם מואטי יתמוך בגרסה לפיה הסוכן הודיע לו, מיד לאחר הפגישה עם המשיב, כי המשיב העביר לידיו את הסם, לא יהיה בכך כדי לאמת את תוכן גרסת הסוכן, להבדיל מאימות עצם מסירת הידיעה למואטי. 10. לדעתי, המבחנים והקריטריונים לקביעת קיומן של הראיות לכאורה נקבעו בדעת הרוב בפס"ד זאדה בפסק הדין שניתן בפסק דין זאדה הנ"ל, המבוססת על "מבחן הסיכוי הסביר להרשעה", שם בע' 147, 150 - 151. מבחן זה זכה לעיגון בפסיקה מאוחרת של בית המשפט העליון, כדוגמה בש"פ 2637/97 האשם נ. מדינת ישראל, תק.על. 97(2), 292 מפי כב' השופטת בייניש ולאחרונה בש"פ 1610/01 תק.על. 2001(1), ע' 1045 מפי כב' השופטת פרוקצ'יה. לטעמי הספק שעורר כב' השופט חרסונסקי אינו יכול לעמוד במבחן הראיות לכאורה על פי הקריטריונים שנקבעו בפס"ד זאדה. אכן, בספק לפיו מקור הסם הוא במונית יש כדי לעורר ספק בחומר החקירה אך אין בו, לדעתי, כדי לשלול קיומו של סיכוי סביר להרשעה. 11. לעניין הכחשתו של המשיב כי סחר בסם וטענתו כי הקול בקלטת אינו קולו שלו, גורסת ב"כ העוררת כי דווקא הכחשות אלו עלולות בהמשך ההליך לשמש חיזוק לראיות התביעה. טענה זו אין בידי לקבל משני טעמים עיקריים: ראשית, הסיכוי כי הכחשותיו של המשיב יופרכו בהמשך ההליך אינו משנה את העובדה כי בשלב זה אין בידי העוררת ראיה לכאורה שבכוחה להשתלב למסכת העובדתית הנדרשת לשם מעצרו. שנית, והוא העיקר, טענה זו אין מקומה בכלל בשלב בחינתן של ראיות לכאורה. עניינה באופן מובהק במהימנותן של עדויות. היא מבקשת מבית משפט זה להטות את הכף לחובת המשיב על יסוד ההנחה לפיה בית המשפט הדן בתיק לגופו יכריע לטובת גירסת התביעה, יוסיף ויקבע כי לאור זאת גירסת המשיב היא שקרית ועל יסוד שני ממצאים אלו יסיק כי בשקרים האמורים יש כדי לחזק את ראיות התביעה. טענה זו היא מרחיקת לכת ואני דוחה אותה. עוד ציינה ב"כ העוררת כי בהודעתו קושר המשיב את עצמו לסם בתאריך הרלוונטי לאישום, בכך שהוא מוסר כי במועד האמור אולי השתמש יחד עם הסוכן בסם. בסיסה המשפטי של טענה זו הוא רעוע ואינני יכול לקבלה. כזכור, המשיב אינו מכחיש כי הוא נרקומן המכור לסם וטענתו היא כי בתאריכים הרלוונטיים לכתב האישום "אולי" השתמש עם הסוכן בסם. אין בגירסת המשיב כל הודאה בקיומה של עובדה מרשיעה או מפלילה המהווה יסוד מהמארג העובדתי עליו מושת האישום כנגדו. הטענה נדחית. 12. מוסיפה וטוענת ב"כ העוררת כנגד התייחסותו של כב' השופט קמא לכך שמדו"ח החיפוש, התפיסה והמעצר עולה כי לא נמצא סם או שטרי כסף מסומנים בדירת המשיב. לטענתה, החיפוש נערך כחודש אחרי האירוע "ולכן ברור הוא שלא את ה - 200 ש"ח המסומנים הם (השוטרים - ר.ג'.) חיפשו". אני דוחה את הטענה נוכח קיומם של מסמכים סותרים בתיק החקירה: מהבקשה לצו החיפוש, שאושרה על ידי בית משפט ביום 30.10.02, עולה כי טעמו של החיפוש היה מציאת סמים מסוכנים בחזקת המשיב הא ותו לא. לעומת זאת בדו"ח החיפוש שמולא ביום עריכת החיפוש, 13.11.02 ואינו חתום על ידי איש, מצוין כי החיפוש התבצע בקשר להחזקת סמים מסוכנים וכל רכוש שהושג בדרך פשע. אין דעתי נוחה מהליך החיפוש שבוצע במקרה דנן. הכלל, הקבוע בסעיף 23 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969, הוא כי הליך חיפוש "בבית או במקום" יעשה על פי צו שיפוטי הפוקע תוך 30 יום מיום נתינתו. רק במקרים מסויימים ניתן לערוך חיפוש כאמור ללא צו שיפוטי. דין זה אך מתבקש, נוכח פוגענותם הרבה של הליכי החיפוש בזכויות היסוד של הנאשם. הרציונל המונח ביסוד הדין אינו מתיישב עם מקרה בו רשויות החקירה מציגות בפני שופט טעם מסויים להליך החיפוש ופועלות על פי טעם אחר. אין רשויות החקירה מצויות מעל החוק - עליהן לפעול במסגרתו. לגופו של עניין, דעתי היא שאין באי מציאת שטרי הכסף, בחיפוש שנערך לאחר חודש, כדי לתמוך בטענת ההגנה. 13. ב"כ המשיב סמכה עצמה על ההחלטה. היא הדגישה את קביעות בית משפט קמא לעניין הראיות לכאורה לפיהן במסכת העובדתית קיים חסר ראייתי לעניין מקור הסם ובצידו אי התאמה בין גרסת הסוכן לבין דו"ח התצפית. כן הסתמכה על קביעת בית המשפט לפיה, מתמלול השיחה שנערכה בין הסוכן לבין המשיב לא עולה כל קשר לסמים. עוד טענה הסניגורית באריכות ובפירוט לעניין אי מהימנותו של הסוכן והפנתה לעניין זה ל"הסכם הסוכן" המצוי בתיק החקירה, ממנו עולה כי בעבור סיועו זוכה הסוכן לתשלום בסך 2000 דולר וסגירה של 36 תיקי חקירה, אשר 16 מהם נפתחו רק בשנה האחרונה. לטענתה, לסוכן עבר פלילי עשיר ביותר בעבירות סמים, רכוש ואלימות, בגינן ביצע עשר תקופות מאסר בפועל שלפי האחרון בהם ישב 44 חודש במאסר. לא בכדי, טוענת ב"כ המשיב, שוגר הסוכן עם מכשיר הקלטה עליו ובפיקוח צמוד של תצפיתן שכן היה ברור אף למפעיליו כי אין לתת כל אמון בהודעתו. לדעתי, אין מקומה של הטענה בשלב זה, אך מאחר וב"כ המשיבה טרחה והעלתה את הטענה, אעיר רק זאת: אכן, לסוכן מניעים שונים - גלויים וסמויים - העלולים לפגום באמינות ואמיתות הודעתו. כך, בבסיס הסכם הסוכן מונחת ההתחייבות כי הסוכן יקבל תמורה באם יבצע את החיובים שנטל על עצמו. פירוש הדבר, כי יש לו עניין ברור "לספק את הסחורה" ולקבל את תמורתה. למניע זה עשויה להיות השלכה על אמיתות הודעתו. אף לעובדה כי הסוכן מצוי בעולם הפשע ובעל עבר פלילי עשיר, המצטרפת להיכרותו הקודמת עם המשיב, עלולה להיות השלכה לעניין מניעיו של הסוכן ואמינותו. בית המשפט שידון בתיק העיקרי יבחן את עדותו של הסוכן, כמתחייב בטרם יבסס עליה, בצד ראיות אחרות, הרשעה בפלילים. לדעתי, בחולשתה האינהרנטית של עדות סוכן משטרתי אין כדי לשלול את הסיכוי כי בית המשפט שדן בתיק לגופו יבסס עליה הרשעה, אם ימצא ראיות אחרות שיתמכו בה. סבורני כי השאלה העיקרית שעומדת בפני היא מהו היחס בין ראיה פוטנציאלית זו לבין ראיות פוטנציאליות אחרות הקיימות, אם אמנם קיימות, בחומר החקירה, קרי האם מצויות בחומר החקירה ראיות פוטנציאליות אחרות העשויות לתמוך בעדות הסוכן. ראה גם בש"פ 496/88, מדינת ישראל נ. דדון ואח', תק.על. 88(3), 425, אליו הפנתה ב"כ העוררת בטיעוניה בפני כב' השופט חרסונסקי. 14. ב"כ המשיב הוסיפה וטענה לעניין מקורו האפשרי של הסם שמסר הסוכן למפעיליו בסיום האירוע. לטענתה, מתחילת התמליל עולה כי בראשית התצפית, עוד קודם למפגש הסוכן עם המשיב, עמד מישהו ליד הסוכן והם שוחחו ביניהם. התקיימותה של שיחה זו אינה מאומתת על ידי דו"ח התצפית ומכאן ניתן להסיק כי כבר בתחילת פעילותו של הסוכן היה נתק בין התצפית לבין הסוכן. ב"כ המשיב התיחסה לספק שהעלה כב' השופט חרסונסקי בדבר מקורו של הסם מהמונית, אליה עלה הסוכן לאחר האירוע ובאמצעותה הגיע למפעיליו, תוך שהדגישה כי זהותו של נהג המונית אינה ידועה ו"יתכן מאוד" שהסוכן קיבל את הסמים במונית עצמה והוסיפה כי מדו"ח התצפית עולה כי התצפיתן מבחין בבגדי הסוכן ובגדי המשיב על צבעיהם אך לא בהעברת הכסף והסם ביניהם. עוד הוסיפה הסניגורית וציינה כי מהודעת הסוכן, ע' 1 שורה 16 עולה כי בשעה 20:50 ישב לשיחה עם מפעיליו ובמהלכה קיבל שיחת טלפון במכשיר הטלפון הסלולרי שלו. לטענתה יש לראות בחומרה את העובדה כי שיחת הטלפון שקיבל הסוכן לא צויינה במזכר מטעם מי מאלה שישבו סביבו. במהלך הדיון, נוכח העובדה כי היה עלי לשמוע תיקים נוספים שנקבעו לדיון בבקשות למעצר נאשמים עד תום ההליכים, הוריתי על ב"כ המשיב להשלים את טיעוניה בכתב ולהמציאם ללשכתי עד לשעה 14:00 אותו היום ולמסור העתק מהם לב"כ העוררת, לה הוריתי להמציא ללשכתי את סיכומי התשובה לטענות עד ליום המחרת. 15. בסיכומיה הוסיפה ב"כ המשיב לטיעוניה כנגד קיומן של ראיות לכאורה את הטענה שהעלתה אף בפני כב' השופט חרסונסקי לפיה מהסם לא נלקחו טביעות אצבעות. אכן, בכך יש טעם לפגם: העיסקה בוצעה לכאורה ביום 14/10/2002 והמשיב נעצר ביום 13/11/2002, ראה דו"ח מעצר שערך רס"מ אבי הראל. עד היום לא נשלחו שקיות הסם לבדיקה שהיה בה כדי לאשש או להפריך את טענות העוררת בדבר הקשר שבין המשיב לבין הסם. עוד הוסיפה ב"כ המשיב כי לזיהוי המשיב על ידי הסוכן, כמי שהעביר לו את הסם אין כל משקל ראייתי לעניין האישום בסחר בסם משום שהמשיב והסוכן מכירים שנים רבות והמשיב אינו מכחיש כי נפגש עם הסוכן. אמנם, בטענת המשיב לפיה אולי השתמש בסמים עם הסוכן באותו היום אין לדעתי, כדי לקעקע את ערכו הראייתי הפוטנציאלי של דו"ח הזיהוי מיום 10/11/2002. עם זאת, בנסיבות העניין, אין דו"ח הזיהוי יכול לתמוך בהודעת הסוכן ולו משום שלשתי ראיות פוטנציאליות אלו מקור זהה. 16. בפתח סיכומי התשובה השיבה ב"כ העוררת לטענה שהועלתה על ידי ב"כ המשיב בדיון שבפני, לפיה בתחילת התמליל שוחח הסוכן עם אדם אחר, שיחה שהתנהלה מבלי שהתצפיתן שם ליבו אליה וכי ייתכן ואותו אדם הוא שהעביר לסוכן את הסם. לטענת ב"כ העוררת אותו אדם היה מפעילו של הסוכן שאף שנשמע בהקלטה, הרי שוחח עימו לפני תחילת התצפות. אינני מוצא לנכון להכריע במחלוקת זו בין ב"כ הצדדים נוכח עמדתי לפיה שאלת הספק בדבר מקור הסם אינה סוגייה שההכרעה בה נדרשת לשם קביעת קיומן או היעדרן של ראיות לכאורה. זולת הטענה האמורה הוסיפה וטענה ב"כ העוררת כי בחומר החקירה נמצאים חיזוקים רבים להודעת הסוכן. כך, טוענת ב"כ העוררת בדבר מזכרו של מואטי לפיו שוחח עם הסוכן מיד לאחר העיסקה ובו אישר הסוכן למואטי כי רכש סמים מהנאשם. כפי שהסברתי לעיל אין לראות בכך חיזוק לעדות הסוכן שכן במזכר אין כדי לאמת את תוכן דבריו של הסוכן, להבדיל מאימות עצם מסירת הידיעה. עוד טוענת ב"כ העוררת לחיזוק ההודעה בדוח התצפית המפרט פרטים רבים ומדוייקים המתיישבים עם הודעת הסוכן. אכן, בנקודות הדומות יש חיזוק אולם בנקודה המכרעת הנזקקת לאימות - העברת הסם תמורת הכסף - נאלם דוח התצפית. מוסיפה ב"כ העוררת ומפנה מחד לדו"ח מפגש, חיפוש והכוונה שערך רס"מ לייבל מיום 14/10/2002 בו תיאר כיצד נפגש עם הסוכן בשעה 20:00, ערך על גופו חיפוש ולא מצא דבר, מסר לידיו 200 ש"ח, הרכיב עליו את מכשיר ההקלטה, הפעילו, הכווינו למפגש עם הנאשם ונפרד ממנו בשעה 21:03 ומאידך לדו"ח פעולה, תפיסה סימון והפקדת הסמים אשר נתפסו מהסוכן, שאף הוא נערך על ידי רס"מ לייבל, מיד כשחזר הסוכן מהמפגש עם המשיב וכן לדו"ח חוו"ד מומחה מיום 20/10/2002 לעניין הסם שנתפס וזוהה כהרואין. לדעתי, כאן מקומה הראוי של ההתחשבות בספק שעורר כב' השופט חרסונסקי. במה דברים אמורים. לכאורה עזב הסוכן את מפעיליו ללא סם ושב אליהם, לאחר שפגש במשיב, כשבחזקתו סם. לפנינו, אפוא, מערכת נסיבתית מפלילה לכאורה. הספק שהועלה על ידי כב' השופט חרסונסקי באשר למקור הסם, נותן למערך נסיבתי זה הסבר אלטרנטיבי סביר המסכל את כוחו הפוטנציאלי להפליל את המשיב באמצעות תמיכה בהודעת הסוכן. עוד מבקשת ב"כ העוררת להיסמך על ההקלטה כחיזוק להודעת הסוכן. את עמדתי ביחס לטיבה של ההקלטה ויכולתה לתמוך בהודעה הבעתי לעיל. כן ביקשה ב"כ העוררת למצוא חיזוק להודעת הסוכן במזכר בן נעים מיום 04/11/2002 בו תיאר כיצד הסוכן מזהה בוודאות את קולו שלו ואת קול המשיב בהקלטה ובדו"ח מסדר זיהוי התצלומים בו זיהה הסוכן את המשיב כמי שמכר לו את הסם בעסקה נשוא כתב האישום. לעניין מסדר הזיהוי הבעתי דעתי, בס' 15 לעיל כי אין בו כדי לתמוך בהודעה ומסקנתי לעניין השוואת הקולות זהה ביסודה ובטעמה. גם לעניין החיזוק האחרון עליו מבקשת ב"כ העוררת להיסמך, הודעת המשיב לפיה אולי השתמש עם הסוכן באותו היום בסם, הבעתי דעתי לעיל, ראה ס' 11 לעיל. 17. לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים ומתוך סקירת חומר החקירה אני בדעה כי בתשתית הראייתית שהניחה העוררת אין כדי לתמוך בבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו שכן חומר הראיות הגולמי לא שכנע אותי, ולו לכאורה, כי טמון בו אותו פוטנציאל אשר קיים סיכוי סביר שיצא במהלך ההליך הפלילי אל הפועל ויאפשר לבסס על יסוד הרשעה. הודעת הסוכן היא הראיה הישירה היחידה הקושרת את המשיב לביצוע העבירה, המערך הנסיבתי להוכחת לכאורה של האשמה, קרי הגעה לעסקה ללא סם ומפגש עם המפעילים לאחריה, כשביד הסוכן סם מסוכן, קורס לאור קיומו של הסבר אלטרנטיבי סביר. בנסיבות אלו, אמנם מבחינה טכנית קיימת ראיה הקושרת לכאורה את המשיב לביצוע העבירה המיוחסת לו. ברם, ראיה לכאורית זו, הודעת הסוכן, אינה יכולה, מבחינה מהותית, להיחשב לתשתית ראייתית שבכוחה לתמוך בהחלטת מעצר באשר הסיכוי כי בית המשפט ירשיע את המשיב על יסודה, מבלי שתתמך בראיות חיצוניות שבשלב זה אינן מצויות בחומר החקירה, הוא סיכוי בלתי סביר. בנסיבות אלה אני דוחה את הערר. מעצרפיצויים לנאשם שזוכהפיצויים