הסכם זיכיון עם סוכנות נסיעות

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט משה סובל) מיום 6/11/08 בת.א 63026/04 בו התקבלה תביעת המשיבה (להלן: גם "אשת") כנגד המערערים (להלן: גם "X תיירות" ו"X" בהתאמה) והתקבלה בחלקה הקטן התביעה שכנגד של X תיירות וX. הרקע, העובדות, המחלוקות והכרעת בית משפט קמא 1. מדובר בסכסוך בין המערערים למשיבה לגבי התחשבנות בעקבות יחסים עסקיים שהיו ביניהם והסכמים שנערכו בין הצדדים. אין מחלוקת שב- 2/01 התקשרו X תיירות בהסכם זכיון עם אשת ששימשה כסוכנות נסיעות העוסקת במתן שירותי תיירות ונופש בארץ ובחו"ל, כשX חתם כערב לתשלומים ולהתחייבויות שלקחה על עצמה X תיירות. בנוסף, ביום 19/5/04 חתמו אשת וX תיירות על הסכם שכותרתו "הסדר חובות". לצורך עריכת ההתחשבנות בין הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט - רו"ח גולדין). למעשה, לאור הערעור נותרו ארבע מחלוקות פתוחות בין הצדדים. 2. המחלוקת הראשונה בין הצדדים, כפי שמוקדה בערעור בפנינו, העוסקת בנושא סיטונאות אשת - חו"ל, התמקדה לענין הפרשנות שיש לתת לסעיף 6.5 להסכם הזכיון ולמושג "מחיר המחירון הרשמי". ליתר דיוק, האם העמלה לה זכאית X תיירות הינה 12% ממחיר המחירון הרשמי הכולל גם את ההוצאות בגין מיסי הנמל, דמי רישום היטל בטחון והעברות כטענת X, או שמא 12% ממחיר המחירון הרשמי, שאינו כולל את מיסי הנמל, דמי הביטוח, היטל הביטחון והעברות כטענת אשת. אין מחלוקת שבפועל אשת שילמה לX 12% ממחיר המחירון הרשמי לפי פרשנותה, דהיינו, בלא שמחיר זה כלל את הוצאות מיסי הנמל, דמי הרישום, היטל הביטחון וההעברות. בית משפט קמא קיבל בענין זה את טענותיה של אשת וקבע כי אשת הפחיתה כדין את מרכיב ההוצאות הנ"ל מהמחיר הבסיסי טרם חישוב העמלה לה זכאית X תיירות ולכן X תיירות לא זכאית להחזר כספים בגין הנ"ל, ברם בית משפט קמא התבסס בקביעתו על כך כי יש לחשב את 12% של העמלה מהרווח הגולמי של אשת (קביעה שיש לשנות כפי שיפורט בהמשך). המחלוקת השניה בין הצדדים נוגעת לעמלות כרטיסי האשראי, והאם היה ניתן להפחית עמלה זו מסכום הבסיס להתחשבנות בין הצדדים. בית משפט קמא קבע, כי גם בענין זה, לאור קביעתו כי העמלה צריכה להיגזר מהרווח הגולמי, הרי בדומה להוצאות של מיסי נמל, דמי רישום והעברות - דינם כדין עמלות כרטיסי האשראי, ולכן אין מקום להחזר רכיב זה לX תיירות (שווי עמלה זו הוערך ע"י המומחה ב- 56,000 ₪ + מע"מ). המחלוקת השלישית בין הצדדים נוגעת לשאלת החשבוניות "הפתוחות", רכיב שבית משפט קמא קיבל את טענת אשת, וחייב את X בסך 36,999 ₪. המחלוקת הרביעית בין הצדדים עניינה "עמלת מזומן", כאשר X תיירות טענה להסכמה בע"פ לעמלה של 2% בגין תקבולים המתקבלים במזומן (X טענה שמגיע לה עקב כך 67,450 ₪). טענה זו נדחתה ע"י בית משפט קמא. פסק הדין עוסק בסוגיות נוספות, ברם בערעור התמקדו המערערים ב-4 מחלוקות אלו בלבד. טענות הצדדים בערעור 3. במסגרת הערעור חזרו הצדדים על טענותיהם בפני בית משפט קמא, למעט העובדה שהמשיבה הסכימה לכך שאין לחשב את 12% העמלה של המערערים מהרווח הגולמי כפי שקבע בית משפט קמא, אלא ממחיר המחירון הרשמי, והשאלה להכרעה הינה מהו אותו "מחיר מחירון רשמי", והאם הוא כולל את מיסי הנמל, דמי הרישום, העברה והיטל הביטחון אם לאו. כן חזרו הצדדים על טענותיהם לגבי זכאות המערערים לעמלת כרטיסי אשראי, לעמלת מזומן ולחשבונויות הפתוחות. דיון לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון אנו מקבלים את הערעור בחלקו בלבד, לענין נושא עמלת כרטיסי האשראי. לענין סיטונאות אשת - חו"ל 4. בענין זה אנו מקבלים את התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא, ברם לא מנימוקיו. למעשה, השאלה העיקרית שהיתה צריכה להיות מוכרעת ע"י בית משפט קמא לא היתה האם יש לנכות הוצאות באופן שהתשלום לזכיין יחושב לאחר תשלום ההוצאות מהרווח הגולמי, כפי שדן בשאלה זו בית משפט קמא, אלא מהו מחיר המחירון הרשמי. כך, הסכים גם ב"כ המשיבה בדיון בערעור בפנינו, כי מקובל עליה כי הפרשנות של סעיף 6.5 להסכם הזכיון הינה שהעמלה בשיעור 12% הינה ממחיר המחירון הרשמי של החברה, ולא מתוך הרווח הגולמי. ברם לטענתה, מחיר המחירון הרשמי לא כולל את הסכום שהופחת לכל נוסע בגובה 105 דולר בגין דמי רישום, מיסי נמל, היטל ביטחון והעברות. לפי הסכם הזכיון (סעיפים 6.3 - 6.5), מתוך תמורת המוצרים תשלם אשת תחילה לספקים של המוצרים, דהיינו מלונות, חברות תעופה וכו'. מלוא הרווח הגולמי בתיירות פנים, לאחר התשלום לספקים, יתחלק בין אשת לX תיירות (35% לאשת ו-65% לX תיירות) בעוד לגבי תיירות יוצאת, נאמר כי הרווח הגולמי בגין תמורת המוצרים בתיירות יוצאת שיוותר בחשבון הבנק לאחר התשלום לספקים, יחולק בין אשת לX תיירות כדלקמן: 6.51 "לגבי אוכלוסית בודדים ממוצרי אשת למעט מבצעים (FIT) - תשלום לזכיין בשיעור 12% (לחברה 88%) ממחיר המחירון הרשמי של החברה". ברי כי במקרה של תשלום עמלה של 12% ממחיר המחירון הרשמי של החברה, לא מדובר, בניגוד למה שקבע בית משפט קמא, ב- 12% לאחר הפחתת התשלום לספקים בגין מלונות וחברות תעופה, שכן אחרת היה מדובר על הפסדים לX תיירות ולא רווח, כפי שהסכים לכך סמנכ"ל הכספים של אשת בדיון בפנינו בערעור. יחד עם זאת, השאלה שלמעשה היה צריך בית המשפט קמא להכריע בה הינה האם ל"מחיר המחירון הרשמי של החברה" יש להוסיף את מיסי הנמל, דמי הרישום, ההעברות והיטל הביטחון כפי שטוענת X תיירות או שמא מחיר המחירון הרשמי אינו כולל את מיסי הנמל, דמי הרישום, ההעברות והיטל הביטחון, כפי שטוענת אשת. בענין זה אני סבור כי הדין עם אשת, ולא היה מקום ליתן לX תיירות לגזור את העמלה מתוך הסכום של 105 דולר שהופחת לכל נוסע בגין מיסי נמל, דמי רישום, היטל ביטחון והעברות בסך של כ- 105 דולר לאדם. כפי שגם עולה מהפרסומים של אשת בעיתונים, לא כלל מחיר המחירון הרשמי את הסכום הנ"ל, אלא על סכום מחיר המחירון הרשמי מתווספים הסכומים הנ"ל, שאינם נכללים במחיר המחירון הישן. כך נאמר במפורש בפרסומים של אשת, כי המחיר אינו כולל העברות, מיסי נמל, מס בטחון ודמי רישום בסך של כ- 95 - 111 דולר לאדם. גם הנוסעים יודעים היטב שמחיר המחירון הרשמי אינו כולל (ולא נאמר גם שכולל אלא להיפך נאמר שלא כולל) את מיסי הנמל, דמי הרישום, העברות והיטל ביטחון. כך גם לא נאמר בסעיף 6.51 להסכם שישולמו 12% מהתמורה ששילם הנוסע, אלא ממחיר המחירון הרשמי. העד יוסף פתאל, המשמש כמנכ"ל התאחדות סוכני הנסיעות והתיירות בישראל, שהינו עד נייטרלי שבית המשפט קיבל את עדותו כמו גם את עדויות עדי אשת, העיד על קיומו של נוהג כזה בענף התיירות, שהרווח אינו כולל את ההוצאות הישירות וביניהם כל מה שקשור לדמי רישום, מיסי נמל, העברות, ושלפי נוהג זה הופחת סך של 95 - 105 דולר לאדם בגין הנ"ל לצורך חישוב העמלות, ושאינו מכיר אדם שקיבל עמלה מספק בגין מיסי נמל, דמי רישום, היטל בטחון והעברות. כך גם בית המשפט קיבל את עדויות עדי אשת, מנכ"ל אשת טורס מר אילן קרמר, וסמנכ"ל הכספים של אשת, כי מחיר המחירון הרשמי לא כולל עלויות כמו מיסי נמל, דמי רישום והעברות, וכך גם פורסם באמצעי התקשורת, כאשר נוהג זה הוכח גם מעדותו של העד מטעם X תיירות, מר זכריה קציר, שאישר שלכל הסניפים באשת ניטרלו את המיסים של 95 דולר לצורך עמלה וכן שבפועל אשת לא נהגה לשלם לזכיינה עמלה על הנ"ל. בכך תומכת גם העובדה שX תיירות לא התנגדה במהלך 3 שנות ההתקשרות עם אשת לאופן חישוב העמלה, ולא טענה כנגד כך, ואף הפחיתה בעצמה תשלומים אלו כפי שציין בית משפט קמא, כעולה ממכתב X מיום 31/3/04 המופנה למנכ"ל אגד תיור, כך ש-12% ממחזור מוצרי אשת בניכוי מיסים ודמי רישום ייזקף לטובת אגד וכן כעולה מדוחות ההתחשבנות של X לשנים 2002 - 2003 שX תיירות בעצמה ניטרלה את מרכיב ההוצאות בסך 105 דולר לאדם. כך גם בית משפט קמא קיבל את גירסת אשת כי מכתבו של מר קרמר מיום 1/11/02, שבו נכתב מפורשות שהזכיין יקבל 12% ממחיר מחירון לא כולל דמי רישום, העברות ומיסי נמל (111 דולר בשכר ישראל או 100 דולר בשכר זר), לא מעיד על שינוי המצב מהוראות הסכם הזכיון, אלא נועד לחדד את נושא העמלות ולא היה בכך שום חידוש או שינוי מהוראות הסכם הזכיון, כאשר X תיירות לא הציגה מכתב בו העלתה טענות כנגד האמור בהודעה זו, וחתימתה על הסדר החובות מראה על השלמתה לכאורה עם ההסכמה של 105 דולר לנוסע. מדובר בקביעות עובדתיות והסקת ממצאי מהימנות של בית משפט קמא שקיבל את עדויות עדי אשת והסבריהם ולא קיבל את עדויות עדי X תיירות, וכידוע ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית שהתרשמה התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מהעדים והראיות ובמקרה דנן לא התקיים החריג המצדיק סטיה מהכלל הנ"ל. לכן יש לדחות את טענות המערערים לגבי ענין זה, גם אם אין מקום לקבל את פרשנות בית משפט קמא לגבי גזרת 12% עמלה מהרווח הגולמי. לגבי עמלת כרטיסי האשראי 5. משקבעתי כי הפרשנות הנכונה הינה של זכאות X תיירות לעמלה של 12% מתוך מחיר המחירון הרשמי, שלא כלל את מיסי הנמל, דמי הרישום, העברת היטל הביטחון בסך של כ- 105 דולר לאדם, ולא הפרשנות של בית משפט קמא של 12% מהרווח הגולמי - יש מקום לקבל את הערעור בנושא זה. מחיר המחירון הרשמי לא כלל אמנם את מיסי הנמל, דמי הרישום, דמי ההעברה והיטל ביטחון, אך לא היה מקום לניכוי עמלת כרטיסי האשראי שכן העמלה לה זכאית X תיירות הינה ממחיר המחירון הרשמי ולא מהרווח הגולמי. למעשה, זוהי גם עמדת מומחה בית המשפט שקבע כי יש לנטרל את הוצאות כרטיסי האשראי שחושבו על חשבון עסקאות סיטונאות חו"ל, שבית משפט קמא לא קיבל את עמדתו בענין זה. לטעמי, היה מקום לקבל את עמדת המומחה בענין זה בהתחשב בפרשנות הנכונה והראיה של הנגזרת של 12% עמלה ממחיר המחירון הרשמי ולא מהרווח הגולמי כפי שקבע בית משפט קמא ובהתחשב בכך שלא היה מקום לנכות ממחיר המחירון הרשמי את עמלת כרטיסי האשראי. לכן, יש מקום לקבלת הערעור בנקודה זו בלבד, באופן שישי לזכות את המערערים בסכום של 56,000 ₪ + מע"מ נכון ליום הגשת התביעה, בגין ניכוי עמלת כרטיסי האשראי, שלא היה מקום לנכותם, שכן למערערים הגיעה עמלה של 12% ממחיר המחירון הרשמי. לגבי עמלת המזומן 6. אין מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא, שדחה את גירסתם העובדתית של X תיירות שהובטחה להם בעל פה עמלה מיוחדת של 2% מהסכומים שיתקבלו במזומן. מדובר בטענה בע"פ הסותרת מסמך בכתב, בניגוד להסכם הזכיון הממצה את ההסכמות בין הצדדים, והמערערים לא עמדו בנטל להוכחת טענה זו שהועלתה לראשונה לאחר שאשת הודיעה על הפסקת ההתקשרות עם X תיירות ולא הועלתה בזמן אמת, גם שהועלתה באיחור, נטענה הטענה באופן כללי ללא פירוט נסיבות ההסכמה הנטענת ומול מי סוכמה, ובית המשפט קמא דחה טענה זו וקיבל את עדויות עדי אשת ואין מקום להתערב בקביעותיו. לגבי נושא החשבוניות הפתוחות 7. יש לדחות טענה זו, כפי שדחה אותה בית משפט קמא, שאימץ את חוו"ד המומחה שמונה ע"י בית המשפט שקיבל את טענות אשת בענין זה, ואישר את קיום החוב וקבע שלא נפל פגם בהתנהלות אשת. בית משפט קמא קיבל כאמור את עדויות עדי אשת בענין זה, ולא קיבל את עדויות עדי X תיירות, ולכן לא הוכחה טענת X תיירות שמדובר בחלק מהחוב בגינו נחתם הסדר החובות ושלא היה מקום לתבוע חוב זה פעמיים כחיוב כפול. התוצאה 8. התוצאה הינה כי אמליץ לחברי להרכב לקבל את הערעור בחלקו לגבי הנושא של עמלת כרטיסי האשראי בלבד. לפיכך יש לתקן את פסק דינו של בית משפט קמא באופן שיש להפחית מהסכום שחוייבו המערערים בפסק הדין, סכום של 56,000 ₪ + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה 28/9/04. בהתחשב בכך שרק חלק מהערעור התקבל ,תשלם המשיבה למערערים שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ + מע"מ כדין. הפיקדון הכספי שהפקידו המערערים יוחזר למערערים באמצעות באי כוחם. ד"ר קובי ורדי, שופט השופט י' שנלר -אב"ד: אני מסכים. ישעיהו שנלר, שופטאב"ד השופטת ר' לבהר שרון: אני מסכימה. רות לב הר שרון, שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד"ר קובי ורדי. חוזהנופשסוכני נסיעות (תביעות)זיכיוןהסכם זיכיון