התובעות הינן קטינה (להלן: "התובעת") שנפגעה בתאונת דרכים, ואימה, (להלן: "האם"). התובעת, ילידת 12/4/94, נפגעה ביום 24/4/00 כהולכת רגל ע"י משאית נהוגה בידי הנתבע 1, ושהיתה מבוטחת ע"י הנתבעים 2 ו-3. ב"כ הצדדים חלוקים ביניהם באשר למידת הפגיעות שהתובעת סבלה מהן כתוצאה מהתאונה, הנכויות שנגרמו לה, וגובה הפיצויים שיש לפסוק לזכותה, ולזכות האם. הנכות הרפואית - וכאב וסבל כדי לעמוד על הפגיעות שנגרמו לתובעת כתוצאה מהתאונה, מונו בהסכמה ארבעה מומחים רפואיים שקבעו לתובעת אחוזי נכות רפואית כדלהלן: א. פרופ' יהודה שפירא - מומחה בתחום הנוירולוגיה (1) בחוות דעתו מיום 8/2/06 קובע פרופ' שפירא שיש להעניק לתובעת 20% נכות צמיתה בגין הפרעת קשב וריכוז. במהלך חקירתו הנגדית, לאחר שהוצג בפניו דו"ח של האגף לשירותי רווחה מיום 28/12/06, הציע פרופ' שפירא לשלוח את התובעת לאבחון נוירופסיכולוגי, ולבודקה שוב לצורך הערכה נוספת מצידו. לאחר שנערכה לתובעת בדיקה כאמור, ולאחר עיון במסמכים נוספים שהועברו לידו, ואשר חשפו בפניו את הרקע המשפחתי של התובעת, שב פרופ' שפירא ובדק את התובעת. ביום 24/3/08 מסר חוות דעת משלימה, בה העריך פרופ' שפירא את הנכות הנוירולוגית של התובעת בגובה של 25%, כאשר 20% מתוכם הינם כתוצאה ישירה מן החבלה המוחית שממנה סבלה בזמן התאונה, ו-5% על רקע הגורמים המשפחתיים הסביבתיים. (2) טוען ב"כ הנתבעים, כי לנוכח הנתונים הקיימים אודות התובעת ומשפחתה, יש לדחות את האמור בחוות דעתו של פרופ' שפירא, בדבר גובה אחוזי הנכות שנגרמו לתובעת כתוצאה מהתאונה, ולהעמידם על 12.5% בלבד. לטענת ב"כ הנתבעים, קיימות בעניינה של התובעת נסיבות המצדיקות התערבות בקביעתו של המומחה, בין היתר - התנאים בהם נטען כי התובעת גדלה, כמפורט בדוחות העובדים הסוציאליים במקום מגוריה, העובדה שנולדה במשקל נמוך, העובדה שאחותה הבכורה ואחיה הקטן סובלים מהפרעות קשב וריכוז, הוריה סיימו 11 שנות לימוד, ואינם עובדים בעבודה קבועה. פרופ' שפירא אף נשאל בעניין זה והעיד, בין השאר, "לשאלה האם נכון שבעיה של קשב וריכוז היא בעיה שנפוצה אצל מספר ילדים באותה משפחה, אני משיב שאם יש ילד אחד במשפחה שסובל מבעיות קשב וריכוז, יש סיכוי של 50% שגם ילדים אחרים באותה משפחה יסבלו מאותה תופעה" (עמ' 20 לפרוט' ישיבה מיום 8.10.07). אשר לרקע הסוציו-אקונומי של התובעת, ציין פרופ' שפירא, כאשר נשאל אם אין לייחס לו מחצית מנכותה כי אין הוא מקבל זאת, תוך שהוסיף "לתובעת יש ליקויי למידה ספציפיים שזה יכול להיגרם רק ע"י נזקים ספציפיים... שהיה לה חוסר הכרה ממושך של 10 ימים, והיתה עדות לדימומים במספר מקומות במוח, שתי האונות הרקתיות ובאונה מצחית אחת, ועוד שני דימומים אפידורליים כאשר קיימים כל הסימנים האלה, הספרות מדברת על סיכון גבוה לליקויי למידה קשים, ובעצם זה מה שמצאתי אצלה, ולכן אני התייחסתי בקביעת הנכות בעיקר בליקויי הלמידה ובבעיות קשב וריכוז, כאשר במקרה שלה זה לא תסמונת בעיית קשב וריכוז נפרדת, אלא שזה חלק בלתי נפרד מהתסמונת של נזק מוחי בעקבות חבלה". (שם עמ' 20). בתשובה לשאלות הבהרה שנשלחו לו ציין פרופ' שפירא ביום 29.5.06 "כעקרון בעיות סוציאליות כאלה יכולות להשפיע לרעה על תפקודיים לימודיים והתנהגותיים של ילדים...". עם זאת הוסיף, "יש לזכור שמדובר בילדה שהתפתחה נורמלית עובר לתאונה, אשר סבלה מחבלת ראש קשה מדימומים ברקמת המוח ומחוצה לו דימומים היכולים לגרום לנזק קבוע במוח...". אשר לטענות בדבר האפשרות שבשל משקל לידה נמוך סובלת התובעת מההפרעות, השיב כי לאחר לידתה התאוששה התובעת תוך זמן יחסית קצר, והגיעה לגובה ומשקל ממוצעים, לכן דחה פרופ' שפירא את האפשרות שקשייה של התובעת נגרמו כתוצאה ממשקל לידה גבולי. (3) אכן כטענת הנתבעים עולה מדוחות סוציאליים שמתייחסים למשפחת התובעות כי התובעת גדלה בתוך משפחה בעייתית, הוריה התגרשו, בין השאר על רקע קשיים כלכליים ואלימות, ואחיה סובלים מבעיות קשב וריכוז. עם זאת מקובל עלי האמור על ידי פרופ' שפירא בתשובותיו מיום 29.5.06 לב"כ הנתבעים כמפורט לעיל ובעדותו. דברים אלה אמנם נכתבו ונאמרו לפני מתן חוות הדעת המשלימה, ואולם, גם לאחר קבלת כל החומר אודות התובעת נותר המומחה בדעתו בדבר נכות התובעת כתוצאה מהתאונה - תוך הסתמכות, בין היתר על חוות דעתה של גב' תאיר שערכה לתובעת בדיקה נוירופסיכולוגית. בחוות הדעת המשלימה, כאמור העניק פרופ' שפירא 5% נכות בשל גורמים משפחתיים - יתר אחוזי הנכות שהמומחה העניק לתובעת נאמר לגביהם כי הם תוצאה ישירה של החבלה. לא מצאתי שלא לקבל את קביעות פרופ' שפירא, ולפיכך, והנני קובעת כי לתובעת נכות של 20% בתחום הנוירולוגיה. פרופ' יצחק וינוגרד - מומחה בתחם הכירורגיה בחוות דעתו מיום 6/5/03 קבע פרופ' וינוגרד כי יש להעניק לתובעת 10% נכות בגין כריתת טחול. פרופ' מלר - מומחה בתחום הפלסטיקה בחוות דעתו מיום 10/8/03 סוקר פרופ' מלר את הצלקות שנותרו בגוף התובעת עקב התאונה, וקבע כי הצלקות בבטן, בגב כף הרגל ובקדמת הקרסול, וכן שינויי הגוון בקדמת הירך הימני, מקנים לה נכות צמיתה בשיעור 20%. פרופ' מלר המליץ בחוות דעתו על עריכת ניתוח שמטרתו לצמצם את התופעה הכרונית של פצעים וזיהום, שמקורם בכליאת עור בתוך הצלקות אשר בקרסול ובכף רגל התובעת. פרופ' מלר העריך כי מחצית מאחוזי הנכות שקבע לתובעת "היא נכות פיסית - בגלל סבל בנעל, הפרשות וגרד בצלקות מהזעה ובחום...". פרופ' מלר לא נחקר על האמור ודעתו מקובלת עלי. פרופ' דוד סגל - מומחה בתחום האורתופדיה בחוות דעתו המשלימה מיום 27/10/03 קבע פרופ' סגל כי שיעור הנכות שקבע פרופ' מלר משקף נכונה את מצב התובעת גם בתחום האורתופדי, ומשקף את השילוב שבין הנכות הרפואית לתיפקודית. סה"כ נכות רפואית משוקללת: 42.4% התובעת אושפזה למשך 54 ימים (תצהיר אם התובעת בצירוף יומיים לניתוח פלסטי עתידי). בשים לב לימי האשפוז וגובה הנכות הרפואית 42.4%, זכאית התובעת לפיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 117,390 ₪ (חושב על ידי המשערכת) נכון ליום מתן פסק הדין. הנכות התפקודית טוען ב"כ התובעת, כי יש להעריך את הנכות התפקודית על סמך הערכות המומחים באופן הבא: בתחום הפלסטי-אורתופדי - 10% נכות, בהתבסס על קביעתו של פרופ' מלר כי מחצית משיעור הנכות שהעניק לתובעת היא נכות פיסית. בתחום הנוירולוגי - 25% נכות, שהם כלל אחוזי הנכות שפרופ' שפירא פסק לתובעת. ב"כ הנתבעים טוען, בהתייחסו לתחום הפלסטי-אורתופדי, כי לתובעת לא נותרה כל נכות תפקודית בתחום זה, וכי פרופ' סגל מציין בחוות דעתו כי התובעת התהלכה בבדיקה באופן חופשי, וכי בבדיקה לא נמצאו הפרעות תפקודיות הנובעות מחוסר פעילות של הגידים. בהתייחס לתחום הנוירולוגי, מסכים ב"כ הנתבעים כי הנכות כולה היא תפקודית, ואולם לטענתו יש לייחס אך 12.5% ממנה לתאונה. התובעת העידה כי היא מוגבלת עקב הצלקות. היא אמנם הולכת ללא מגבלות, אך הרגל כואבת לה והיא מתעייפת מהר מכל מאמץ ברגל (ס' 28, 32 לתצהיר התובעת). כמו כן, היא סובלת מהצלקות בקרסולה, אשר גורמות לה לביטחון עצמי נמוך, ולהסתגרות חברתית (ס' 34-40 לתצהיר התובעת; ע' 14 לפרוטוקול). כמפורט לעיל, נקבע כי לתובעת 20% נכות בתחום הנוירולוגיה כתוצאה מהתאונה, נכות זו הינה נכות תפקודית. פגיעתה הקוגניטיבית כוללת, בין היתר, קשיים בתחום הזיכרון, הניהול והקשב, ותקשה עליה לעסוק בעתיד במקצועות הדורשים הפעלת כישורים קוגניטיביים בסיסיים. יתרה מזאת, בפני התובעת מוצב כעת מכשול, אם לא מחסום ממש, בפני האפשרות להיכנס בעתיד למסגרת של לימודים גבוהים והכשרה לתחומי עיסוק רבים. בנוסף לנכות הנוירולוגית קבע פרופ' מלר כי 10% מהנכות בתחום הפלסטיקה היא תפקודית - פרופ' מלר בחוות דעתו מציין כי "מחצית משיעור הנכות היא נכות פיסית - בגלל סבל בנעל, הפרשות וגרד בצלקות בהזעה ובחום...". עוד צויין בחוות הדעת של פרופ' מלר "ההפרעה התפקודית שהצלקת גורמת היא הפרעה פיזית של חיכוך ואי נוחות בנעל, גרד, והופעה של פצעים תופעה מוכרת במצבים כאלה של צלקות בכפות רגליים". קביעתו של פרופ' מלר בדבר נכותה התפקודית של התובעת מקובלת עלי. סטיתי במעט משקלול נכותה התפקודית של התובעת (הנכות הנוירולוגית ומחצית הנכות בתחום הפלסטיקה), שכן מצאתי בדרך זו לפצות התובעת על אובדן תשלומי המעביד לביטוח פנסיוני, כמפורט להלן. לפיכך, הנני מעמידה על 30% את שיעור נכותה התפקודית של התובעת (ראו ע"א 5826/90 בן סטלוגו ואח' נ' שמש ואח', לא פורסם). הפסד כושר השתכרות בעת התאונה היתה התובעת קטינה בת 6 שנים בלבד תלמידה בגן חובה. לטענת ב"כ התובעת יש להעמיד את כושר השתכרותה, כמקובל, על בסיס השכר הממוצע במשק. הנתבעים לעומת זאת טענו כי בשל "הישגיה הלימודיים הנמוכים של התובעת ולימודיה הלא רציניים. וכן הראיות לגבי העדר התעסוקה ו/או תעסוקה חלקית של הוריי התובעת...." יש להפחית 20% מבסיס השכר הממוצע במשק לצורך חישוב הפסד כושר ההשתכרות. אין בידי לקבל את טענות הנתבעים עפ"י הפסיקה, במקרים בהם אין לבית המשפט נתונים לקביעת כושר השתכרותו של הקטין, וכשאין נימוקים לסטיה מהכלל, ישמש השכר הממוצע במשק כמודד ראוי לקביעות כושר ההשתכרות, (ראו ע"א 61/89מדינת ישראל נ' אייגר פ"ד מה(1) 580, 590). בענייננו, הישגיה הנמוכים של התובעת של התובעת בלימודים נובעים מנכותה הנוירולוגית. מצוין במסמך המצוי בתיק משפחת התובעת (תאריך עריכת המסמך קטוע בחלקו העליון), והנראה כדו"ח אודות תפקוד התובעת בגן, כי "לינוי השתפרה מאוד לטובה, היא יותר פתוחה, משוחחת, מקשיבה, משחקת בחצר ובגן, מבצעת תפקידים והכל בצורה הכי טובה. בוגרת, מתנהגת יפה, משוחחת, יוצרת, מציירת, טובה מבחינת מוטוריקה עדינה וגסה. מתמצאת במושגי מרחב וחברותית". כמו כן לא מצאתי כי יש להתחשב, בנסיבות, במצב התעסוקה של הוריי התובעת לצורך קביעת כושר השתכרותה. העובדה שהוריה, ככל הנראה, לא הצליחו להשתכר את השכר הממוצע במשק עדיין אינה מלמדת כי זה אמור היה להיות גורלה של התובעת (ראו ע"א 1433/98 חמד ואח' נ' גנאיים ואח'). לפיכך, הנני קובעת את הבסיס לחישוב הפיצויים כשכר הממוצע במשק. עם זאת, יש מקום לדרג את תקופת העתיד עפ"י הסבירות שלשכר הממוצע במשק היתה התובעת מגיעה רק לאחר מספר שנות עבודה. הנחתי כי תגיע לשכר הממוצע במשק תוך עשר שנים, ולכן, מאחר וכיום השכר הממוצע במשק הוא בגובה של 7,908₪, שאליו תגיע רק באפריל 2024, כאשר עד לאותו מועד יעלה שכרה באופן הדרגתי משכר התחלתי של 3,800 ₪, הועמד שכרה הממוצע נטו של התובעת, לעשר שנות התעסוקה הראשונות מגיל 20 ,על הסכום של 5,500 ₪. לאור האמור לעיל, יש לחשב את הפסדי ההשתכרות העתידיים של התובעת לשתי תקופות כדלהלן: מגיל 20-30: 30%(נכות תיפקודית) * 0.8626(הוון כפול ל- 5 שנים מהיום) * 103.561(מקדם היוון ל- 10 שנים) * 5,500 ₪ = 147,397 ₪ מגיל 30 ועד לפרישתה מעבודה בגיל 65 חושבו הפסדי השתכרות על בסיס השכר הממוצע במשק לאחר ניכוי מס הכנסה כנדרש בחוק הפיצויים הינו הסכום נטו של 6,948 ₪. 30%(נכות תיפקודית) * 0.6419 (היוון כפול ל- 15 שנה מהיום) * 259.8414 (מקדם היוון ל- 35 שנה) *6,948 ₪ 347,665 ₪ = סה"כ הפסדי השתכרות בסך495,062 ₪. הפסד פנסיה התובעת עותרת להפסדי פנסיה בשיעור 70% מהפסדה החודשי למשך 17 שנה. ב"כ הנתבעים לא התייחס לראש נזק זה. ההלכה הנוהגת כאשר מדובר בנפגע קטין היא, כי יש לפצותו בגין אובדן תשלומים סוציאליים, שבגדרם יבואו כל התשלומים בהם צפוי היה לשאת המעביד עבורו, ובכללם גם ההפרשות לקרן הפנסיה (ראו ע"א 9079/04 אלון לילך נ' חגי לאופר ואח', לא פורסם, ניתן ביום 15/4/07). כאמור לעיל, קביעת שיעור הנכות התפקודית העמדה על 30% ולא נעשה שיקלול של הנכות הנוירולוגית והנכות הפלסטית וזאת מתוך מטרה לגלם בכך את הזכויות הסוציאליות שתפסיד התובעת בגין התאונה, לכן אין מקום לפיצוי נוסף בגין ראש נזק זה משהזכויות גולמו כאמור במסגרת חישוב הפסדי שכר (ע"א 5826/90 הנ"ל; ע"א 1027/99 כלל נ' אליס, לא פורסם, ניתן ביום 16/12/93). הפסד הכנסה לאם התובעת אם התובעת עותרת להחזר הוצאות בסכום גלובאלי של 50,000 ₪ עבור הפסד הכנסתה ולהחזר הוצאותיה בחודשיים בהם היתה התובעת מאושפזת וכן עבור נסיעות לטיפולים. לטענתה בזמן שהתובעת היתה מאושפזת שכנתה שמרה על תינוקה (ס' 11 לתצהירה). אם התובעת העידה כי היא עובדת לפרנסתה במשק בית, באופן לא סדיר, וכי עובר לתאונה עבדה פעם בשבוע במשך שעתיים-שלוש (ס' 4 לתצהירה; ע' 4 לפרוטוקול). ב"כ הנתבעים טוען, כי השכנה לא גבתה תשלום על הטיפול בתינוקה של אם התובעת, ואף לא הובאה כל ראיה בדבר הוצאה זו, או כל הוצאה אחרת. כמו כן, טוען ב"כ הנתבעים, כי הוכח כי אם התובעת לא עבדה עובר לתאונה, ועל-כן לא נגרמו לה כל הפסדי השתכרות. יחד עם זאת, מסכימים הנתבעים לפצות את אם התובעת בסכום גלובאלי של 4,000 ₪ בגין ראש נזק זה. גם אם אם התובעת לא שילמה לשכנתה עבור הטיפול בתינוקה שעה שסעדה את התובעת, הרי שאין זה מצדיק את אי פיצוייה. אם התובעת אף העידה כי היא מרגישה צורך לשלם לשכנה (עמ' 9 לפרוט'). בשים לב לאורך התקופה שהתובעת היתה מאושפזת ושאימה ישבה לידה, ההוצאות שהיו לאם על נסיעות והצורך של האם להקדיש מזמנה כדי לטפל בתובעת אף לאחר ששוחררה מאשפוז, הנני פוסקת לאם התובעת סכום גלובאלי של 35,000 ₪ בגין ראש נזק זה. הוצאות רפואיות ועזרת הזולת ב"כ התובעת עותר לסכום גלובאלי בגובה של 100,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות שונות לרבות ניתוחים פלסטיים, טיפולים פסיכולוגיים, נסיעות ומעקבים שונים, וסכום גלובאלי של 50,000 ₪ בגין עזרת הזולת ונסיעות מוגברות עקב הנכות ברגל לעבר ולעתיד. טוען ב"כ הנתבעים, כי כל ההוצאות הרפואיות, בכלל זה ביצוע הניתוח המומלץ בחוות דעתו של פרופ' מלר, מכוסות בסל הבריאות. כן טען כי לתובעת אין כל מגבלת ניידות, ונכותה אינה מצדיקה מתן פיצוי בגין עזרת הזולת לעתיד. מחוות הדעת הרפואיות לא עולה כי לתובעת הגבלות המצדיקות פסיקת פיצוי בגין עזרת הזולת. כמו כן לא הוכח כי היו לתובעת הוצאות רפואיות בעבר או כי התובעת תיזקק להוצאות רפואיות בעתיד פרט לניתוח הפלסטי שעלותו הוערכה על ידי פרופ' מלר בשנת 2003 בסכום של כ- 20,000 ₪ וכן צויין על ידי פרופ' מלר כי התובעת תזדקק לטיפול לאחר הניתוח שעלותו כ- 2,500 ₪. לא הוכח כי הניתוח והטיפול מכוסים על ידי סל הבריאות. אוסיף כי אין לשלול את הצורך של התובעת בעתיד, כתוצאה מהתאונה, לתרופות או טיפולים כלשהם או מידי פעם לעזרת הזולת, ולכן, הנני פוסקת לתובעת בראש נזק זה סכום גלובאלי של 45,000 ₪ . ניכויים מסה"כ סכום הפיצויים יש לנכות תשלום תכוף ששולם לתובעת. ב"כ הנתבעים ציין בסיכומיו כי ביום 22/10/00 שולם לתובעת סכום של 15,000 ₪ בתוספת שכ"ט ומע"מ, וכי סכום זה בתוספת הצמדה וריבית מיום 22/10/00 ועד למועד הגשת סיכומי הנתבעים הוא 25,347 ₪. סיכום נזקי התובעת הפסד כושר השתכרות לעתיד 495,062₪ כאב וסבל 117,390₪ הוצאות רפואיות ועזרת הזולת 50,000 ₪ סה"כ פיצויים 662,452 ₪ פחות ניכויים 25,347 ₪ סה"כ 637,105₪ אשר על-כן, הנני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכום של 637,105 ₪, ולאם התובעת את הסכום של 35,000 ₪ לסכומים האמורים יתווסף שכ"ט עו"ד ומע"מ כקבוע בחוק, והם יהיו צמודים למדד אשר היה ידוע ביום 14.5.09 וישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלומם המלא בפועל. מאחר והתובעת עדיין קטינה הפיצוי אשר נפסק לטובתה יופקד בחשבון שיפתח על שמה בבנק ובו תרשם הערה כי אין לשחרר כספים מהחשבון, ללא רשות בית המשפט, עד הגיע התובעת לגיל 18. הפיצוי לתובעת יושקע בתוכניות חסכון כמקובל לגבי השקעות של כספי הקטינים. בא כוח התובעת מתבקש תוך 30 יום להודיע על פתיחת החשבון כאמור ואופן השקעת הכסף.הפרעות קשב וריכוזהפסדי השתכרות