ערעור על שוד נהגי מוניות

פסק-דין השופט א' א' לוי: ?1. הנאשמים הובאו לדין בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב באשמת ביצועם של ?6 מעשי שוד. העבירות בוצעו במהלך שבועות ספורים, החל מסוף ספטמבר ובמהלך חודש אוקטובר ?2000, וקורבנותיהם היו נהגי מוניות. השניים נהגו לעצור מוניות בשעות הקטנות של הלילה, ולבקש את נהגיהן להסיעם, וכאשר הורו לנהגים לעצור, הם תקפו אותם ושדדו מהם כסף מזומן ופריטי רכוש אחרים. על מידת תעוזתם של השניים מלמדות עובדותיו של האישום הראשון, כאשר הם לא הסתפקו בשוד הנהג, אלא גם אילצו אותו להסיעם לסניף בנק, שם נטלו ממנו את כרטיס האשראי שלו, ובאמצעותו משכו סכום של ?1,000 ש"ח. אירוע דומה תואר באישום השני, והפעם לא הסתפקו השניים בנטילת כספו של הנהג, אלא גם אילצו אותו לצאת מהמונית, ואחר כך המשיכו בנסיעה עד שנטשו את המונית ברמלה. פן נוסף של חומרה אשר ליווה את מעשיהם של אדוארד ואולג, נובע מהאלימות הרבה בה נהגו בקורבנותיהם. נראה כי על פי תרגולת קבועה, נהג אדוארד לשבת ליד נהג המונית כשהוא מצויד בסכין, בעוד שאולג ישב במושב האחורי ובידו חבל. לאחר שהנהג היה עוצר את המונית, איים עליו אדוארד עם הסכין, ואילו אולג כרך את החבל על צווארו, ובאחד המקרים גרם הדבר לכך שאחד הנהגים איבד את הכרתו למשך מספר שניות. בשלושת מעשי השוד האחרונים נטל חלק אדם נוסף, (להלן - סרגיי), אחיינו של אולג. זה האחרון, שהיה בעת ביצוען של העבירות בן ?19 בלבד, ועלה לישראל חודשים ספורים לפני האירועים, לא טמן את ידו בצלחת וגם הוא הפגין אלימות קשה כנגד הקורבנות, ובאישום השיש נטען כי בעוד אולג כורך את החבל סביב צוארו של הנהג, חבט בו סרגיי בראשו באגרופיו וגם במוט ברזל שהיה עמו. ?2. שלושת המעורבים בפרשה הודו בעובדותיו של כתב-האישום המתוקן, והורשעו בעבירות של קשר לבצע פשע ושוד בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים ?499 ו- ?402(ב) לחוק העונשין. באשר לסרגיי, הגבילה המדינה את עתירתה לעונש לרף עליון של ?5 שנות מאסר בפועל, ובית המשפט לג ממסגרת זו, כאשר גזר לסרגיי ?4 שנות מאסר, וכן שנה וחצי מאסר על תנאי. באשר לנאשמים האחרים - לאדוארד גזר בית המשפט ?7 וחצי שנות מאסר, מהן ?6 שנים בפועל והיתרה על תנאי, ולאולג נגזרו ?8 וחצי שנות מאסר, מהן ?7 בפועל והיתרה על ת ?3. על גזר הדין הוגשו שני ערעורים. המדינה סבורה כי העונש שהושת על המערערים נוטה לקולא, ואין בו ביטוי הולם לחומרתן של העבירות וריבויין. הערעור האחר הוגש על ידי אולג, אשר סבור כי לא היתה עילה להחמיר עימו מעבר לעונש שהושת על שותפו, אדוארד. כמו כן נטען, כי חל החמרה במצב בריאותו, והוא סובל ממחלה בעמוד השדרה, הגורמת בהדרגה לשיתוק הגפיים. לנוכח מצב בריאותו הלקוי של אולג, הודיעה באת כוח המדינה, עו"ד מ' חדד, במהלך הדיון בפנינו, כי היא חוזרת בה מהערעור של עונשו, אולם היא נותרה איתנה בדעתה כי ראוי להחמיר בעונשו של אדוארד. מנגד, סבור בא כוחו של אולג, עו"ד ח' שפילר, כי יש לקצר את תקופת המאסר של שולחו, בעיקר עקב הקשיים הרבים המלווים את שהייתו בכלא והנובעים ממצב בריאותו. ?4. החלטנו לדון בערעורים במאוחד, ונקדים ונאמר כי נקודת המוצא שלנו היא שהעונשים אשר גזר בית המשפט המחוזי נוטים לקולא, כהשקפתה של המדינה. אדוארד ואולג חטאו בעבירות שעל חומרתם נראה כי אין צורך להרבות מילים. הם פגעו וחזרו ופגעו בנהגים תמימים, אשר כל "חטאם" נב מכך שהדירו שינה מעיניהם כדי לנסות למצוא פרנסה מהסעתם של נוסעים המאחרים בנשף. וכאן המקום להדגיש, כי מכוח מצוותו של הדין, נהגי המוניות אינם רשאים לסרב להסיע נוסע זה או אחר, וכך הם מוצאים את עצמם, ולמרבה הצער בתדירות גוברת והולכת, קורבנות למעשי שוד שלעתים קרובות מלווים באלימות קשה עד כדי סיכון חיי אדם. לפיכך, וכדי להעניק לנהגים אלה את ההגנה לה הם ראויים, מצווה בית המשפט להגיב על מעשי שוד מן הסוג שערעור זה עוסק בהם, ביד קשה ובענישה כואבת. ענישה זו נדרשת מתוך תקווה שבדרך זו ניתן יהיה להביא עבריינים בפוטנציה להרהור נוסף, וכדי להמחיש לעבריינים אלה את העונש לו הם צפויים, ואשר עלול להיות כרוך בשלילת חירותם לתקופה ממושכת. כאמור, השקפתנו היא שהעונש אשר נגזר בערכאה הראשונה נוטה לקולא, ומכאן דעתנו, שדין ערעורו של אולג להדחות. לא נעלם מעינינו מצב בריאותו של מערער זה, אולם התרשמנו כי הוא זוכה לטיפול רפואי נאות, ומותר להניח שהוא יוסיף לקבל טיפול זה כל עוד יהיו הגורמים המקצועיים סבורים כי הוא זקוק לו. באשר לאדוארד - מערער זה היה שותף מלא למעשי השוד, ואם הפגין פחות אלימות כלפי קורבנותיו, היה זה ככל הנראה משום "חלוקת תפקידים" עליה הוסכם, ככל הנראה, בין הקושרים. זאת ועוד, למערער זה בניגוד לאולג יש עבר פלילי, חלקו בעבירות אלימות, וכפי שערעור זה מלמד, לא זו בלבד שאדוארד לא הפנים את לקחם של ההליכים שהיו מנת חלקו, אלא שמעשיו עלו מדרגה אם לא למעלה מכך בסולם החומרה. עם זאת, הטרידה אותנו העובדה שהחמרה בעונשו של אדוארד ללא החמרה בעניינו של אולג, עלולה להפר את האיזון בין עונשיהם של השניים. מאידך, שוכנענו כי אין כל הצדקה לזקוף לזכות לאדוארד את מחלתו של שותפו לעבירות כנימוק להקלה בעונשו. עם זאת, ולנוכח נסיבותיו החריגות של ערעור זה, החלטנו להימנע מלמצות את הדין עם אדוארד על מנת שהאיזון בין עונשו לזה של אולג לא יופר כליל. בא כוחו של אדוארד הפנה אותנו גם לעונש של סרגיי, כנתון שיש להביא בחשבון בעת ההכרעה בשאלת עונשו של שולחו. אך אנו סבורים כי אין לגזור מעונשו של סרגיי דבר, לנוכח ההבדלים שבינו לאדוארד כמעט בכל תחום: הגיל, מספרן של העבירות, והעבר הפלילי. לסיכום, אנו דוחים את ערעורו של אולג בע"פ ?6649/01, וכך אנו עושים ביחס לערעור המדינה על עונשו לאחר שהיא חזרה בה מערעור זה, והתוצאה היא שאולג ישא בעונש אשר גזר לו בית משפט קמא. מאידך, אנו מקבלים את ערעור המדינה בעניינו של אדוארד, ומעמידים את עונש המאסר בפוע בו עליו לשאת על ?8 שנים. עונשי המאסר על-תנאי שנגזרו בבית המשפט המחוזי - יישארו על כנם. משפט פלילישודנהג מוניתמוניתערעור