רקע 1. המנוח אדהם חטיב ז"ל, היה כבן 16 שנים בעת שנהרג, כתוצאה מהתהפכות הטרקטור בו נהג. לאדהם לא היה רישיון נהיגה, ואת הטרקטור, שהיה בבעלותך סבו, נטל ללא רשות הסב. 2. במועד התאונה, היה אדהם תלמיד בית הספר התיכון בישוב ינוח - ג'ת. המערערת בערעור העיקרי (להלן - "הרשות המקומית") היא הרשות המקומית המפעילה את בית הספר בו למד אדהם, והיא "רשות חינוך מקומית" לעניין חוק לימוד חובה, תש"ט - 1949 (להלן - "חוק לימוד חובה"). משיבה מס' 4 בערעור העיקרי (להלן - "המבטחת") היא חברת הביטוח שביטחה את תלמידי בית הספר בביטוח "תאונות אישיות". 3. בתביעה שהגישו המשיבים 1 עד 3 בערעור העיקרי (להלן - "המשיבים") לבית המשפט קמא, עתרו המשיבים לחייב את הרשות המקומית ואת המבטחת לשלם להם תגמולי ביטוח בסך 129,000 ש"ח, כערכם ליום הגשת התביעה (14.12.2004) על פי הפוליסה לביטוח תאונות אישיות שהפיקה המבטחת. 4. החובה לבטח תלמידים בביטוח "תאונות אישיות" מעוגנת בסעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה, הקובע לאמור: "מי שזכאי לחינוך חינם לפי סעיף זה יהיה מבוטח בביטוח תאונות אישיות, באמצעות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך שבו הוא לומד; התשלומים שייגבו מהמבוטחים בעד הביטוח ייקבעו על ידי השר במסגרת התשלומים לפי סעיף קטן (ד)." הרשות המקומית, מכוח החיוב החוקי שהוטל עליה, סידרה ביטוח "תאונות אישיות" לתלמידי בית הספר שבתחומה אצל המבטחת. ואולם, בפוליסת הביטוח , כדרכן של חברות ביטוח בפוליסות ביטוח, נקבעה רשימה של "חריגים לכיסוי". בסעיף 5(א) לפוליסת הביטוח נקבע: "המבטח לא יחויב בפיצוי תאונות אישיות בשל תאונה שנגרמה על ידי תאונת דרכים בארץ, כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975." אין מחלוקת שאדהם המנוח נהרג כתוצאה מ"תאונת דרכים" כמשמעות הדבר בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן - "חוק הפיצויים"), על פי "ההגדרה הבסיסית" שבחוק זה (וראו: ע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ'(3) 532 (1996). על כן, המבטחת סברה שהחריג הקבוע בסעיף 5(א) לפוליסת הביטוח חל על תביעת המשיבים לתגמולי הביטוח, ודחתה את התביעה. על כך הוגשה תביעת המשיבים לבית המשפט קמא. בבית המשפט קמא טענו המשיבים, שהיה על הרשות המקומית לדאוג לסדר ביטוח שיחול אף על האירוע שאירע לאדהם, ומשלא דאגה לסדר ביטוח שכזה, לא יצאה ידי חובתה לפי חוק לימוד חובה. כנגד המבטחת טענו המשיבים, כי מכיוון שאדהם נהרג בנסיבות שאינן מזכות את המשיבים בפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, כי אז אין מקום להחיל את עניינם את החריג הקבוע בסעיף 5(א) לפוליסה, ועל המבטחת לשלם לה את תגמולי הביטוח. ב. פסק דינו של בית המשפט קמא 5. במהלך הדיונים שהתקיימו לפניו פנה בית משפט קמא למשרד החינוך, על מנת שיביע עמדתו בשאלה, האם על רשות חינוך מקומית לבטח את תלמידיה מפני כל נזק שנגרם להם, אף אם נזק זה נגרם עקב תאונת דרכים שאינה מזכה את הנפגע בפיצוי לפי חוק הפיצויים. בהודעתו, ציין משרד החינוך כי מרבית הפוליסות לביטוח תאונות אישיות מחריגות את תאונות הדרכים מהכיסוי בפוליסה. החרגה זו מקובלת על משרד החינוך, מאחר והמטרה בהחרגה הינה מניעה של כפל פיצוי, אשר עשוי להתקבל מכח חוק הפיצויים. בנוסף, ציין משרד החינוך כי החרגה זו מופיעה בחוזר מנכ"ל מחודש 9/03. 6. בפסק דינו קיבל בית המשפט קמא תביעת המשיבים כנגד המועצה, אך דחה את תביעתם כנגד המבטחת. בית משפט קמא ראה בתביעת המשיבים כנגד המבטחת כתביעה חוזית, ותנאי החוזה שנכרת בין הצדדים הם תנאי פוליסת הביטוח. בית המשפט קמא מצא, כי התניה המופיעה בסעיף 5(א) לפוליסת הביטוח הינה ברורה ובלתי מסויגת, ולא ניתן לפרשה באופן המוצע על ידי המשיבים, כאילו חריג זה אינו חל על תאונת דרכים שאינה מזכה בפיצוי בהתאם לחוק הפיצויים. באשר לתביעת המשיבים כנגד הרשות המקומית, קבע בית המשפט קמא, כי לעומת התביעה כנגד המבטחת, המושתתת על תנאי פוליסת הביטוח, התביעה כנגד הרשות המקומית מבוססת על הוראת סעיף 6 (ד1) לחוק לימוד חובה, כמצוטט לעיל. בית המשפט קמא קבע כי סעיף זה מטיל על הרשות המקומית חובה בלתי מסויגת להבטיח תגמולי ביטוח לתלמיד שנפגע בתאונה, ללא קשר למידת אשמו לתאונה. מכוח הוראה זו, כך סבר בית המשפט קמא, היה על הרשות המקומית לדאוג לבטח את התלמידים בביטוח שיכסה אותם מפני כל נזק שיגרם להם מכל תאונה שהיא. 7. בית משפט קמא קיבל את עמדת משרד החינוך, לפיה ההחרגה שנכללה בפוליסה נועדה למנוע כפל פיצוי מאחר והפיצוי מוסדר בחוקים אחרים, אולם הוסיף וקבע, שהיתה זו חובתה של המדינה ו/או הרשות המקומית לתת את דעתן למצבים שבהן אין התלמיד שנפגע זכאי לפיצוי על פי חוקים ספציפיים אלה, ולדאוג להסדרת ביטוח שיכסה את נזקיו במצבים כגון אלו באופן ברור ומפורש. על כן, בית משפט קמא קבע, כי בכך שהרשות המקומית לא דאגה לכיסוי ביטוחי מספיק, הרי התרשלה כלפי המשיבים ואף הפרה חובה חוקית שהוטלה עליה. לפיכך, חויבה הרשות המקומית לשלם למשיבים סך של 129,000 ₪ (כגובה הפיצוי המשוערך בפוליסה למקרה מוות) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.12.04 ועד התשלום המלא בפועל. 8. על פסק דינו של בית המשפט קמא הגישה הרשות המקומית את הערעור שלפנינו, והמשיבים הגישו ערעור שכנגד. ג. טענות הרשות המקומית: 9. בעיקרי הטיעון שהגישה, התייחסה הרשות המקומית באריכות לאופן בו, לטענתה, יש לפרש את ס' 6 (ד1) לחוק לימוד חובה. הרשות המקומית סבורה, שאין לראות בסעיף כמטיל חובת ביטוח בלתי מסוייגת, ללא קשר למידת אשמו של התלמיד, כפי שפסק בית משפט קמא, אלא יש לפרש הסעיף כך שיוחרגו מהביטוח מקרים בהם נהג התלמיד באופן בלתי חוקי או מוסרי. פרשנות זו, לטענת הרשות המקומית, מתחייבת מהעיקרון לפיו אין לעודד מעשים בלתי חוקיים או בלתי מוסריים, עקרון החל בבסיס חוק לימוד חובה ובדיני הביטוח, ואף מהווה אחת מתכליותיו של חוק הפיצויים. עוד מפנה הרשות המקומית לסעיפים 61 ב' ו- 45 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, לפיהם על המועצה לספק ביטוח לתלמידים "מסוג וטיב בינוניים", ויש לפרש זאת כביטוח הכולל חריגים וסייגים. ביטוח כזה הכולל חריגים וסייגים הנו ביטוח סביר ומקובל. הרשות המקומית מוסיפה ומפנה לחוזר מנכ"ל משרד החינוך והתרבות מספר 3.1 - 13 תשס"ד 1[א], בו פורסם נוסח פוליסת ביטוח לדוגמא, הכולל סעיף המחריג מן הפוליסה ביטוח תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים. לטענת הרשות המקומית, פעלה בהתאם להוראות חוזר מנכ"ל זה, וחזקה היא כי הרשות המנהלית אשר פרסמה את החוזר, פעלה כחוק ובסבירות. 10. לטענת הרשות המקומית, לא היה מקום לקבוע, כי בכך שלא דאגה לכיסוי ביטוחי מספק, עוולה כלפי המשיבים בעוולה של הפרת חובה חקוקה. ראשית, החוק אינו מטיל על הרשות המקומית חובה מפורשת, אלא קובע כי הביטוח יעשה באמצעות הרשות המקומית. שנית, משפעלה המועצה על פי הוראות חוזר מנכ"ל באשר לתוכן פוליסת הביטוח, הרי שקיימה את חובתה בהתאם לסעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה. שלישית, סבורה הרשות המקומית, שהוראת החוק נועדה לטובת התלמיד ולא לטובת הוריו או יורשיו, ולפיכך תנאיה של עוולת הפרת חובה חקוקה אינם מתקיימים גם מן הטעם שהחיקוק המופר אינו נועד לטובת המשיבים. הרשות המקומית אף מוסיפה וטוענת כי משפעלה על פי הוראות חוזר מנכ"ל ובתום לב, חלה עליה ההגנה הקבועה בסעיף 6 לפקודת הנזיקין, ובנוסף לכך, סכום הפיצוי אותו חויבה לשלם למשיבים אינו קבוע בחוק אלא בפוליסה בלבד, ולכן לא היה מקום לחייבה בו. לחלופין, טוענת הרשות המקומית, שאם ייקבע שסעיף 6 (ד1) לחוק לימוד חובה מורה על ביטוח תלמידים ללא סייגים, יש מקום לחייב את המבטחת בפיצוי המשיבים, שכן יש לפרש את החריג בפוליסה, השולל פיצוי ממי שנפגע בתאונת דרכים, בפרשנות מצומצמת, ולהחילו רק על נפגעים הזכאים לפיצוי מכח חוק הפיצויים. המועצה סבורה כי פרשנות זו עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף, עם מטרתו - מניעת כפל פיצוי, ועם המגמה הכללית לפיה יש לפרש חריגים בחוזי ביטוח על דרך הצמצום. ד. טענות המשיבים: 11. ערעור המשיבים נסב על דחיית התביעה כנגד המבטחת. המשיבים סבורים, ובתמיכה לכך מפנים לעמדתו של משרד החינוך, כי הסעיף בפוליסה המורה על כך שהמבטח לא יחויב בשל תאונת דרכים, מטרתו למנוע כפל פיצוי למבוטח. לפיכך, מאחר והמשיבים לא היו זכאים לפיצוי על פי חוק הפיצויים, לא מדובר בכפל פיצוי, ואין לשלול את פיצויים מכוח הפוליסה. לדעת המשיבים, החריג השולל כיסוי ביטוחי, גם כאשר אין זכאות לפיצויים מכוח חוק הפיצויים, מנוגד לסעיף 6 (ד1) לחוק לימוד חובה, אשר אינו מתיר לסייג את ביטוח התלמידים, ולפיכך הנו בטל. 12. המשיבים סבורים שיש לראות בפוליסת הביטוח, אשר התלמידים לא היו צד לעריכתה, כחוזה לטובת צד שלישי, וככזה אינו יכול לגרוע מהזכויות המוענקות לתלמיד בהתאם לסעיף 6 (ד1) לחוק לימוד חובה. ככל שהדברים אמורים בערעור הרשות המקומית, טוענים המשיבים, כי יש לדחות את ערעורה מן הטעם שטענותיה כולן, הנוגעות לפרשנות חוק לימוד חובה, לא הועלו ולא נדונו בבית משפט קמא, ולא היה מקום להעלותן לראשונה כעת. המשיבים מוסיפים וטוענים, שיש לדחות את הערעור גם לגופו, שכן סעיף 6 (ד1) לחוק לימוד חובה מטיל על הרשות המקומית חובה מוחלטת לבטח תלמידיה ללא אפשרות לסייג חבות זו, לרבות במקרים בהם זכאי התלמיד לכפל פיצוי, ואין בהוראותיו של חוזר מנכ"ל כדי לשחרר את המועצה מחובה זו. המשיבים סבורים כי יתכן והוכללו חריגים בפוליסה רק לשם חסכון בפרמיה המשולמת. 13. לבקשת המשיבים, הותרה הגשת השלמות טיעון בנוגע לשאלת ביטוח נזק שנגרם לנפגע, אגב ביצוע מעשה שאינו חוקי. לטענת המשיבים, בית המשפט העלה טענה זו מיוזמתו. לדעתי, טיעון זה עלה בערעור הרשות המקומית, אך מכל מקום, מאחר ובית המשפט אינו מוגבל לנימוקי כתב הערעור (תקנה 415 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984), ומשהתקבלו טענות הצדדים בנושא זה, אין כל מניעה מלבחון הסוגיה כעת, והרי אין פגיעה בזכות הטיעון של הצדדים. המשיבים טוענים, כי מכיוון שפוליסת הביטוח לא החריגה פיצוי עבור תאונות שנגרמות אגב ביצוע עבירה פלילית- אין מקום לבצע החרגה שכזו. פוליסת הביטוח, כמו גם חוק לימוד חובה, לוקחים בחשבון כי חובת ביטוח התלמידים מתייחסת לתלמידים בגילאי 3 עד 18 שנים. הללו מרבים לבצע "מעשי שובבות", העולים לעיתים כדי עבירה פלילית אף במתכוון. חובת הביטוח חלה על התלמידים כולם, ואין מקום לערוך הבחנה בין הדין החל על ילד למטה מגיל 12, אשר חוק העונשין אינו מטיל עליו אחראיות פלילית, לבין תלמידים בוגרים יותר, שכן על כולם חל חוק לימוד חובה. ה. טענות המבטחת 14. לטענת המבטחת, הרשות המקומית לא העלתה בבית משפט קמא טענה כי יש לחייב את המבטחת בפסק הדין, ולפיכך, מנועה היא מלהעלות טענה זו במסגרת ערעורה, וכתוצאה מכך מנועים גם המשיבים מלהעלות טענותיהם כנגד המבטחת במסגרת הערעור שכנגד. לגופו של עניין טוענת המבטחת, כי התביעה אשר הוגשה כנגדה הנה תביעה חוזית, המבוססת על תוכנה של פוליסת הביטוח. פוליסה זו מחריגה במפורש מקרה המוגדר כ"תאונת דרכים", מבלי לבחון האם המקרה הנו בר כיסוי אם לאו. תניה זו, עליה הסכימו הצדדים, הנה תניה מחייבת. לטענת המבטחת, אין מקום לקבל הפרשנות המוצעת על ידי המשיבים, כאילו מטרת החריגים בפוליסה הנה מניעת כפל פיצוי. פרשנות זו משנה את כוונת הצדדים לחוזה בניגוד לכל ראיה קיימת. מקום בו רצו הצדדים לפוליסה למנוע כפל תשלום ציינו זאת במפורש (כגון במקרה של תאונת עבודה "שבגינה זכאי" התלמיד לפיצוי מהמוסד לביטוח לאומי). המבטחת סבורה כי הפוליסה אינה נקבעת על ידי חוק לימוד חובה, ומוסיפה, כי חוק לימוד חובה קובע כי רשות תבטח את תלמידיה בביטוח תאונות אישיות, ולא בגין תאונות דרכים. ו. הרחבת חזית: 15. הן המשיבים והן המבטחת טוענים, שהרשות המקומית העלתה בערעורה טענות חדשות אשר לא העלתה בפני בית משפט קמא. עיון בסיכומי המועצה שהוגשו בבית המשפט קמא מעלה, שאכן, רק בערעורה התייחסה הרשות המקומית לראשונה לפרשנותו של ס' 6(ד1) לחוק לימוד חובה ולכך שאינו כולל ביטוח מעשים לא חוקיים, וכן העלתה לראשונה טענותיה כנגד המבטחת. ככל שהדברים אמורים בטענות הרשות המקומית בנוגע לפירושו של חוק לימוד חובה, יש מקום לדון בהן, על בסיס ההלכה הקובעת, כי "מקום בו מדובר על העלאתה של טענה משפטית, שהיא במסגרת בעילת התביעה והנובעת מן הנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים ופתוחים בפני בית-המשפט ובפני הצד שכנגד - הרי אין לנעול את הדלת בפניה" (ע"א 271/75 פרחה שושן נ' דוד שושן, פ"ד ל(1) 473 (1975) בעמ' 476). לעומת זאת, את טענתה החלופית המופנית כנגד המבטחת, לא היתה הרשות המקומית רשאית להעלות, שכן טענה זו מנוגדת לטענתה בבית משפט קמא אשר נטענה יחד עם המבטחת, כי לא קמה למשיבים זכות לפיצוי על פי הפוליסה (ר' פס"ד שושן, שם). 16. ואולם, הנני סבור, שבכל זאת היו המשיבים רשאים להעלות טענותיהם כנגד המבטחת במסגרת הערעור שכנגד, שכן מדובר בהליך אחד, כאשר על פי פסק דינו של בית משפט קמא, קשורה חבות הרשות המקומית בקשר הדוק לחבותה של המבטחת (בש"א 7182/94 יעל זילברמן נ' עו"ד שמואל שנפלד, פ"ד מט (2) 1 (1995). מטעם זה נדרשת ממילא התייחסות לחבותה של המבטחת גם לגופו של עניין. ז. דיון 17. לדעתי, דין ערעור הרשות המקומית להתקבל ודין ערעור המשיבים להידחות, מהטעמים הבאים: (א) הנני סבור שביטוח "תאונות אישיות", שהרשות המקומית סידרה לפי הוראות חוק לימוד חובה, תאם את הוראת הדין, ולא היה מקום למצוא את הרשות אחראית לפצות את המשיבים. ב) יש לדעתי מקום לשלול זכאותו של המשיבים לתגמולי ביטוח לפי פוליסת "תאונות אישיות", גם כאשר אין הם זכאים, בשל התנהגותו הבלתי חוקית של המנוח, לפיצויים לפי חוק הפיצויים. 18. חוק לימוד חובה חייב את הרשות המקומית לבטח ב"ביטוח תאונות אישיות" כל תלמיד הזכאי לחינוך חינם. למעשה מדובר בביטוח חובה, והרשות המקומית אכן סידרה ביטוח זה כנדרש, אלא שהביטוח החריג אירועים שהם "תאונת דרכים" כמשמעות הדבר בחוק הפיצויים. המערכת הביטוחית שנוצרה היא אפוא, שהמנוח היה מבוטח בביטוח תאונות אישיות כל עוד חוק הפיצויים אינו חל עליו. במערכת שנוצרה, המנוח היה מכוסה למעשה בשני ביטוחי חובה, שאין ביניהם חפיפה. 19. בבואנו לשקול, האם הכיסוי הביטוחי שרכשה הרשות המקומית, לפי סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה, אכן קיים את חובתה החוקית של הרשות לפיח חוק זה, אציע להפעיל שני מבחנים. המבחן האחד הוא מבחן הסבירות והמבחן השני הוא מבחן הצפיות. כמו כן יש לדעתי מקום לשקול את המדיניות המשפטית הראויה במקרה מסוג זה שלפנינו. 20. מבחן הסבירות: בבואה לרכוש כיסוי ביטוחי, כחובתה לפי חוק לימוד חובה, רשאית היתה הרשות המקומית להניח, שאין כל צורך בכיסוי ביטוחי לתלמיד שנפגע ב"תאונת דרכים", שכן תלמיד שכזה יהיה זכאי לפיצויים מכוח חוק הפיצויים, ומנגנון ביטוח החובה שהוקם לצדו לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970. שיקולה של הרשות המקומית, להחריג את הכיסוי הביטוחי למי שנפגע בתאונת דרכים, היה שיקול הגיוני וסביר, מה עוד שהוא נסמך על הוראות משרד החינוך. 21. כל אדם שנפגע ב"תאונת דרכים", כהגדרתה בחוק הפיצויים, זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים, אלא אם הוא אחד מאלה המנויים באחת מהחלופות הבאות, שנקבעו בסעיף 7 לחוק הפיצויים: (1) מי שגרם לתאונה במתכוון; (2) מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות), תשכ"ד-1964, וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שהנוהגים בו כאמור; (3) מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו, למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה או מחמת הגבלה שהוטלה לפי פרק ו'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז -1967; (4) מי שהרכב שימש לו, או סייע בידו, לביצוע פשע; (5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב; (6) בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ושנפגע בתאונת דרכים שאירעה באותה נהיגה, בין בהיותו ברכב ובין מחוצה לו. המאפיין את רשימת הנפגעים, אשר אינם זכאים לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, היא התנהגות פלילית יוצאת דופן בחומרתה, הכרוכה בשימוש בכלי רכב מנועי. התנהגות זאת אינה מאפיינת בדרך כלל התנהגותם של בני נוער, ועל כן, ההנחה, שנער שנפגע בתאונת דרכים יזכה לפיצוי מכוחו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, היא הנחה סבירה, ובעטיה רשאית הייתה הרשות המקומית לרכוש ביטוח תאונות אישיות אשר אינו חל אנשים הנפגעים בתאונות דרכים. 22. זאת ועוד, הדרישה, כי הרשות המקומית תדאג להוצאת פוליסת "תאונות אישיות", כחובתה לפי סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה, אותה היא ממנת מכספי ציבור, אשר תבטיח פיצוי במקרה של פגיעה עקב ביצוע עבירה פלילית, אינה סבירה, ולדעתי אף נוגדת את תקנת הציבור. אמנם, קיומם של שני ביטוחי "חובה", שאינם חופפים נועד למנוע תשלומי כפל, אך מכאן אין ללמוד, שכאשר אין התלמיד הנפגע זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים, אוטומטית יהיה זכאי לפיצוי לפי ביטוח "תאונות אישיות" שסודר לפי חוק לימוד חובה. 23. על כן, ככל שהדברים אמורים בסבירות פעולתה של הרשות המקומית, אציע לחברי לקבוע, כי הרשות המקומית פעלה בצורה סבירה, וקיימה חובתה לפי סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה. 24. מבחן הצפיות: אם נבחן את פסק דינו של בית המשפט קמא, כי אז נמצא, שפסק הדין, מטיל על הרשות המקומית חובת פיצוי, בשל כך שלא צפתה את האפשרות שהמנוח יפגע תוך כדי שימוש בכלי רכש מנועי, בנסיבות המוציאות אותו מכלל הזכאים לפיצויים לפי חוק הפיצויים. במילים אחרות, מפסק הדין קמא עולה, שהרשות המקומית הייתה חייבת לצפות את האפשרות שהמנוח יפר את החוק בצורה בוטה, ויטול כלי רכב מנועי ללא רשות בעליו, ומבלי שיש בידו רישיון נהיגה לנהיגת אותו כלי הרכב. לא זו בלבד, אלא שעל פי פסק הדין, הרשות המקומית אף הייתה חייבת לסדר למנוח ביטוח, שיקנה לו זכות לפיצוי אם חלילה ייפגע מהתנהגותו הבלתי חוקית, הכרוכה בשימוש בכלי הרכב. תוצאה זאת מתקשה אני לקבל. עם כל הכבוד, הנני סבור, שאין מקום להטיל על הרשות המקומית חובת צפיות ברמה שכזאת. הרשות המקומית, בבואה להסדיר את ביטוח התלמידים לפי סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה, רשאית הייתה לצפות, שהביטוח נועד לפצות תלמיד שנפגע בתאונה אישית, שאינה תוצאה של מעשה פלילי מצדו, ולא היה עליה לצפות את הצורך בכיסוי ביטוחי, למי שנפגע אגב הפרת חוק חמורה ומסוכנת, הכרוכה בשימוש בכלי רכב מנועי ללא רשות בעליו וללא רישיון נהיגה, כפי שאירעה במקרה שלפנינו. 25. מדיניות שיפוטית: מבחינת המדיניות השיפוטית, הנני סבור, כי בנסיבות המקרה שלפנינו, לא יהיה זה נכון לקבוע שהרשות המקומית הפרה חובתה לפי סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה, ואף לא יהיה זה נכון להטיל עליה חובת פיצוי. 26. בסעיף 7 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, קבע המחוקק רשימה של נפגעים שלא יהיו זכאים לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנפגעים המנויים ברשימה זו, שנפגעו אגב התנהגות פלילית חמורה, אינם זכאים ליהנות מ"קופת ביטוח החובה" שיצר המחוקק לפי פקודת ביטוח רכב מנועי, והם זכאים לתבוע את נזקם לפי פקודת הנזיקין. השיקולים שהנחו את המחוקק למנוע תשלום פיצויים מתוך "קופת ביטוח החובה", שנוצרה לפי פקודת ביטוח רכב מנועי, יפים אף למנוע פיצוי ממי שנפגע בנסיבות המפורטות בסעיף 7 לחוק הפיצויים, מתוך "קופת ביטוח החובה" שנוצרה לפי סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה. אם לא נקבע כך, כי אז עלולים אנו ליצור מנגנון העוקף את סעיף 7 לחוק הפיצויים, דבר שעלול לעודד נערים צעירים, שחוק לימוד חובה חל עליהם, לנהוג בכלי רכב מנועיים ללא רישיון נהיגה, ללא רשות בעליהם וללא תעודת ביטוח חובה. לחוק הפיצויים מטרה סוציאלית מובהקת, אך לצד הרצון להשיג את התכלית הסוציאלית, יצר המחוקק מנגנון הרתעתי, שנועד לשפר את השגת התכלית הסוציאלית. המנגנון ההרתעתי הוא זה שנקבע בסעיף 7 לחוק הפיצויים (וראו: רע"א 3339/00 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון דהן, פ"ד נ"ז (1) 530, 511 (2002)). גם להוראת סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה יש תכלית סוציאלית. ואולם, במקרה של פגיעה כתוצאה מתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים, עשיית שימוש בתכלית הסוציאלית של סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה, לצורך תשלום פיצויים בדלת האחורית (מכוח פוליסת "תאונות אישיות"), למי שאינו זכאי לפיצויים בדלת הראשית (לפי חוק הפיצויים), יעמעם את התכלית ההרתעתית של חוק הפיצויים, וממילא יפגע בעקיפין אף במטרות הסוציאליות של חוק הפיצויים. ח. הערעור שכנגד 27. ככל שהדברים אמורים בערעור שכנגד, בגדרו עותרים המשיבים לחייב את המבטחת לפצותם, אציע לחברי שלא להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא. פרשנותו של בית המשפט קמא את פוליסת הביטוח, ובמיוחד את היקף הביטוח על פיה, מקובלת עלי. חבותה של המבטחת נקבעת על פי היקף הביטוח שנרכש ממנה, וכמו בית המשפט קמא, אף אני סבור, שפרשנות הפוליסה מובילה למסקנה, שהפוליסה אינה חלה על מקרה בו תלמיד נפגע בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים, וזאת אפילו במקרה בו התלמיד אינו זכאי לפיצוי משום שהוא בא בגדר אחת מחלופותיו של סעיף 7 לחוק הפיצויים. החרגת זכויותיו של המנוח במקרה שלפנינו, מגדר הזכאים לפיצויים מכוח חוק הפיצויים, אינה מובילה למסקנה, שעל המבטחת לשלם למשיבים פיצויים לפי פוליסת התאונות האישיות שהפיקה. מלבד זאת, הנימוקים שהבאתי לעיל, עת דנתי בערעורה של הרשות המקומית, יפים אף לעניין חבותה של המבטחת כלפי המשיבים, בשינויים המחויבים. על כן, הנני סבור שיש לדחות את הערעור שכנגד. ט. סוף דבר 28. אשר על כל האמור לעיל, אציע לחברי כדלקמן: (א) ערעורה של הרשות המקומית, המועצה המקומית ינוח ג'ת, יתקבל, ותביעת המשיבים נגדה תידחה. (ב) הערעור שכנגד, שהוגש על ידי המשיבים 1 עד 3, יידחה אף הוא. (ג) המשיבים 1 עד 3, יחויבו לשלם למערערת, המועצה המקומית ינוח - ג'ת, את הוצאות הערעור בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ובנוסף לכך יחויבו המשיבים 1 עד 3 לשלם למערערת ולמשיבה מס' 4 (שירביט חברה לביטוח בע"מ), שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. (ד) ככל שהמערערת הפקידה ערובה להבטחת תשלום הוצאות הערעור, הערובה תוחזר לה באמצעות בא כוחה. (ה) ככל שהמשיבים 1 עד 3 הפקידו ערובה לתשלום הוצאות הערעור שכנגד, ערובה זו תועבר על ידי המזכירות, בחלקים שווים, למערערת ולמשיבה מס' 4, באמצעות באי כוחן. י' כהן, שופט סגנית הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג [אב"ד]: אני מצטרפת לתוצאה אליה הגיע חברי, השופט יצחק כהן, ומבקשת להוסיף ולהעיר מספר הערות: 1. מבחינת מעמדה של המועצה, היה עליה למלא את החובה כמפורט בסעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949 (להלן: "חוק לימוד חובה"), אשר קובע כי מי שזכאי לחינוך חינם יהיה מבוטח בביטוח תאונות אישיות, באמצעות רשות החינוך המקומית, ועוד נקבע כי התשלומים שייגבו מהמבוטחים בעד הביטוח, ייקבעו על ידי השר. 2. בעקבות ההוראה האמורה, יצא חוזר מנכ"ל משרד החינוך והתרבות, שמספרו 13-3.1 תשס"ד 1[א] שעניינו ביטוח תאונות אישיות - תנאי מינימום מחייבים לפוליסת ביטוח תלמידים. לאותו חוזר אף צורפה דוגמא לפוליסה סטנדרטית לביטוח תאונות אישיות של התלמידים של החברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי סוכנות לביטוח [1992] בע"מ של הרשות לביטוח תלמידים באמצעותה. באותו חוזר פורטו תנאי הפוליסה המחייבים, וכן תוארו החריגים שיש לכלול בפוליסה לדוגמא, בזו הלשון: "המבטח לא יחוייב בפיצוי תאונות אישיות בשל תאונה שנגרמה: (א) על ידי תאונת דרכים בארץ או בחו"ל כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975; (להלן: חוק הפיצויים) .... ... ... (ד) כתוצאה מתאונת עבודה שבגינה זכאי התלמיד הנפגע לפיצוי מהמוסד לביטוח לאומי; (ה) כתוצאה מרשלנות רפואית ו/או נזק ו/או פגיעה אשר נגרמו כתוצאה ישירה מטיפול רפואי; ...". המועצה פעלה על פי החוזר, ויש גם להדגיש את הסבירות העומדת מאחורי החלטת החוזר הנ"ל. הביטוח שצריך היה לעשות מכוח ההוראה האמורה שבחוק לימוד חובה, בא להשלים ביטוח בגין תאונות אישיות, לאותם מקרים שלא קיימים ביטוחים אחרים. 3. משביצעה המועצה ביטוח כמתחייב אצל חברת הביטוח שרביט, וכביטוח משלים - שאף הוא ביטוח חובה החל על כלל ציבור הנוהגים והמשתמשים בדרך, מכוח הוראות חוק הפיצויים (חובת ביטוח כמפורט בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, סעיפים 2 ו-3) - השלימה המועצה את חובתה. כל החרגה מבחינתה לא נעשתה. מן הטעם האמור, לא חלה עוד על המועצה כל חבות לשאת בנזק כלשהו שנגרם עקב התאונה נשוא הערעור. 4. החריג מצוי בחוק הפיצויים, והוא פרי עטו של המחוקק. על אף שהאחריות לפי חוק הפיצויים היא מוחלטת, קבע המחוקק בסעיף 7 של החוק הגבלת זכאותם של נפגעים לפיצוי, בנסיבות של נהיגה ללא רשות וללא רישיון. החרגות מצויות גם בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, הגם שבעיקרו הוא חוק הבא להגן במידה רבה על המבוטח. כך למשל בסעיף 26 של החוק, פטור המבטח מחבותו אם מקרה הביטוח נגרם במתכוון על ידי המבוטח או המוטב. לעומת זאת, כאשר ביקש המחוקק לחייב בתשלום תגמולי ביטוח על אף אופן התנהלות של המבוטח או המוטב, כגורם לאירוע הביטוחי - כך למשל בפוליסת ביטוח חיים - נדרש המחוקק להוראה מפורשת, המורה אחרת (סעיף 50 לחוק חוזה הביטוח בנוגע להתאבדות אדם שחייו מבוטחים). נראה כי המחוקק עצמו קבע אמות מידה ראויות לפיצוי באמצעות חברות ביטוח, גם כאשר מדובר בחבות מוחלטת, תוך שימת דגש שיהיו מצבים מסוימים בהם המבוטח או המוטב לוקח על עצמו סיכונים הנובעים ממעשיו שלו, תוך הפרה ברורה של הוראות הדין, עד כדי האפשרות של הסתכנות מרצון, שכיסוי ביטוחי לא יינתן. תוצאה כזו הייתה מתקבלת גם אם הביטוח לא רק היה משולם על ידי הורי התלמיד, אלא גם אילו הם עצמם היו דואגים להוצאת הפוליסה. לכן, מצטרפת אני כאמור לפסק דינו של חברי השופט כהן. ש' וסרקרוג, ס' נשיאהאב"ד השופט ר' שפירא: אני מסכים. ר' שפירא, שופט 28. אשר על כל האמור לעיל, הוחלט כדלקמן: (א) ערעור המערערת, המועצה המקומית ינוח ג'ת, יתקבל, ותביעת המשיבים 1 עד 3 שהוגשה נגדה תידחה. (ב) הערעור שכנגד, שהוגש על ידי המשיבים 1 עד 3, יידחה אף הוא. (ג) המשיבים 1 עד 3, יחויבו לשלם למערערת, המועצה המקומית ינוח - ג'ת, את הוצאות הערעור בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ובנוסף לכך יחויבו המשיבים 1 עד 3 לשלם למערערת ולמשיבה מס' 4 (שירביט חברה לביטוח בע"מ), שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, לכל אחת. (ד) ככל שהמערערת הפקידה ערובה להבטחת תשלום הוצאות הערעור, הערובה תוחזר לה באמצעות בא כוחה. (ה) ככל שהמשיבים 1 עד 3 הפקידו ערובה לתשלום הוצאות הערעור שכנגד, ערובה זו תועבר על ידי המזכירות, בחלקים שווים, למערערת ולמשיבה מס' 4, באמצעות באי כוחן. ניתן היום, א' בסיון תש"ע, 14.5.2010, בהעדר הצדדים. ש' וסרקרוג, ס' נשיאהאב"ד י' כהן, שופט ר' שפירא, שופט דיני חינוךביטוח תאונות אישיותביטוח תלמידים