להלן גזר דין על עבירות על רקע לאומני: גזר דין (בענין נאשמים 1 עד 7) 1. במסגרת הסדר טיעון תוקן כתב האישום בשלישית, ובו עשרה אישומים. הנאשם 1 (בגיר), ונאשמים 2-7 (קטינים), הורשעו בעבירות בהתאם לחלקם במעשים בהם הודו, ואשר בבסיסם רקע משותף כמפורט להלן: הרקע העובדתי: 2. נאשם 1 עבד כשרת בבית הספר "אחמד סאמח" שבאבו טור (להלן - בית הספר), שבו למדו הנאשמים 2-7. בין החודשים אוקטובר-נובמבר 2001 הציע נאשם 1 לנאשמים 2-7 להקים חוליה, שכינויה יהיה "הפנתר השחור", ושמטרתה ביצוע פעולות לאומניות אלימות נגד יהודים, כגון זריקת בקבוקי תבערה על בתי מגורים, הצתת מבנים, פיגועים ורצח של יהודים. הנאשמים 2-7 הצטרפו לחוליה, שמנתה עשרה חברים (להלן - החוליה). בית הספר שימש בסיס לפעילות החוליה, שם נהגו הנאשמים להתאמן, להכין בקבוקי תבערה, להסתיר ציוד שישמש לפעילותה ולתכנן פעולותיהם. הציוד נקנה בתמורה, שהתקבלה ממכירת פריטים, שגנבו חברי החוליה. פעולות חברי החוליה הלכו והחמירו עד למעצרם, בעקבות רצח שביצעו חלק מחבריה. 3. האישום הראשון - מתייחס לנאשמים 1-6 (ולנאשם נוסף, שבירור עניינו טרם החל מחמת מחלת סניגורו). ביום 8.2.02, לאחר תכנון והכנות של הנאשמים 1-6 ושל סאמר אבו מיאלה (להלן - סאמר) למטרת רצח יהודים בטיילת ארמון הנציב (להלן - הטיילת), יצאו הנאשמים 1-4 וסאמר מבית הספר למערה ליד הטיילת (להלן - המערה), שם החליפו בגדים, חבשו כובעי גרב שחורים וכיסו ידיהם בכפפות. מצוידים במכלי גז ואקדחי גז מדמיע, שאחד מהם סופק ע"י נאשם 6, כדי להמם את הקורבן בטרם ידקרו אותו, המשיכו בדרכם והגיעו לטיילת. שם, מאחורי עצים, ארבו לקורבנם. סמוך לשעה 13:15 עברו במקום גיל נבו (להלן - נבו) ומורן עמית ז"ל (להלן - המנוחה). נאשם 1 סימן לנאשמים 2-4 ולסאמר לצאת מאחורי העצים ולרצוח אותם. כשהבחינו המנוחה ונבו ברעולי פנים - נאשמים 1-4 וסאמר - נבהלו ופתחו במנוסה, אך אלה פתחו במרדף אחריהם. במהלך המרדף התפצלו נבו והמנוחה וברחו לכיוונים שונים. נאשם 2 רדף אחרי נבו, והאחרים רדפו אחרי המנוחה. משלא הצליח הנאשם 2 להדביק את נבו, הצטרף לנאשמים 1, 3, 4 ולסאמר. במהלך בריחתה נפלה המנוחה והתגלגלה על האדמה. בעודה שוכבת, דקרו אותה הנאשמים 1-4 בבית החזה הימני, בבטן, במותן הימנית ובעכוז הימני. כתוצאה מפצעי הדקירות נפטרה המנוחה. הנאשמים 1 ו-3 ברחו ממקום האירוע לבית הספר, שם פגש נאשם 1 את נאשמים 5-6 וסיפר להם על מעשיהם. נאשם 5 סייע לנאשם 1 להטמין את כובעי הגרב, הכפפות, הסכינים ומיכלי הגז המדמיע, שבהם השתמשו בזמן ביצוע הרצח, בשני תיקים בבור ביוב בבית הספר. נאשם 6 נתן לנאשם 1 - 100 ₪ כדי לסייע לו להימלט לרמאללה מהמשטרה, אשר רדפה אחריו. על סמך העובדות הנ"ל הורשעו הנאשמים 1-4 ברצח - עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק); הנאשמים 1-5 הורשעו בקשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; נאשם 6 הורשע בסיוע לרצח - עבירה לפי סעיף 300(2), בצירוף סעיף 31 לחוק; ונאשמים 5-6 הורשעו בסיוע לאחר מעשה - עבירה לפי סעיף 260, בצירוף סעיף 261 לחוק. 4. אישום שני מתייחס לנאשמים 1-5, ולפיו ביום 10.1.02 קשרו הנאשמים 1-5 וסאמר קשר לרצוח למחרת יהודי כלשהו, שיעבור בטיילת, באמצעות סכינים שרכשו למטרה זו. על פי המתוכנן, יצאו הנאשמים 1-4 וסאמר מבית הספר ביום 11.1.02. בדרכם לטיילת עצרו במערה, החליפו בגדים, חבשו כובעי גרב שחורים, לבשו כפפות והצטיידו בסכינים ובמיכלי גז מדמיע. בהגיעם לטיילת הסתתרו מאחורי עצים. נאשם 1 אמר לנאשמים 3-4, שאם יראו יהודי עובר בקרבתם - ישרקו פעם אחת, ואם יראו ערבי - ישרקו פעמיים, כדי שהאחרים ידעו את מי לרצוח. במהלך ההמתנה עבר בטיילת בחור ערבי. נאשמים 1-2 לא שמעו שריקה, והחליטו לבדוק אם הוא ערבי או יהודי. הם התיזו עליו גז מדמיע, הבחור ביקש רחמים והזדהה כערבי. לאחר שוידאו, על פי תעודת זהות, שהציג לפי דרישתם, שהוא אכן ערבי, נתנו לו ללכת. נאשמים 1-4 וסאמר המשיכו להמתין ליהודי שיעבור. בשלב מסוים הם הבחינו ברכב משטרה ובהנרי וייל, יהודי מבוגר, אשר רץ בטיילת (להלן - הנרי וייל). נאשם 1 הורה לנאשמים 2-4 ולסאמר לדקור את הנרי וייל בעוד הוא יתצפת על תנועות המשטרה. נאשמים 2-4 וסאמר חסמו את דרכו של הנרי וייל, דרשו ממנו כסף, התיזו לעברו גז מדמיע ודקרו אותו. בשלב מסוים החליפו נאשמים 2-3 את נאשם 1 בתצפית על המשטרה, ונאשם 1 הצטרף לאחרים ודקר גם הוא את הנרי וייל. נאשמים 1-4 וסאמר דקרו את הנרי וייל בבטנו, בעכוזו וברגליו, ואך בנס לא נפטר. בגין מעשיהם כאמור הורשעו נאשמים 1-4 בניסיון רצח - עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק; נאשם 5 הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. 5. אישום שלישי מתייחס לנאשמים 1-6, ולפיו ביום 6.11.01 הנאשמים 1-6, סאמר וקטין נוסף בשם ע'סאן (להלן - האחרים) קשרו קשר להצית בניין, בו גרים יהודים, ברח' נעמי 10 בירושלים (להלן - הבניין). הנאשמים 1-6 והאחרים נפגשו בחצר בית הספר, שם התקבלה הצעתו של נאשם 1 להשליך בקבוקי תבערה על הבניין, וכל אחד נתן 5 ₪ לקניית בנזין. נאשם 4 קנה שני בקבוקים מלאים בבנזין, והחביא אותם בשירותים סגורים בבית הספר. למחרת נפגשו נאשמים 1-5 והאחרים בבית הספר והכינו חמישה בקבוקי תבערה, בהתאם להנחיותיו של נאשם 1. נאשם 1 צייר לנאשמים 2-4 ולאחרים מפה של בית היהודים וחילק להם תפקידים. הנאשמים 1-5 והאחרים החביאו את בקבוקי התבערה בתיק שחור בחדר מעלית בבית הספר. ביום 8.11.01 נפגשו הנאשמים 1-5 והאחרים, כשהם לבושים בבגדים, בכובעי גרב שחורים ובכפפות, לקחו את הבקבוקים והלכו לכיוון בית היהודים. הנאשמים זרקו את בקבוקי התבערה על הבניין, בעוד האחרים מתצפתים, כדי להזהיר מפני בואם של כוחות בטחון. הנאשמים והאחרים עשו זאת ביודעם, כי ישנם אנשים בדירות באותו זמן. אחד הבקבוקים נפל על מרפסת אחת הדירות, וכתוצאה מכך הוצת חלק מהדירה. שאר הבקבוקים התנפצו בחצר והתלקחו. בגין המעשים הנ"ל הורשעו הנאשמים 1-5 בניסיון הצתה - עבירה לפי סעיף 448 סיפא, בצירוף סעיף 26 לחוק; נאשם 6 הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. 6. אישום רביעי מתייחס לנאשמים 1-4, ולפיו במהלך חודש ינואר 2002, קשרו נאשמים 1-4 קשר לפוצץ את הבניין הנזכר לעיל, על יושביו, באמצעות בלוני גז. נאשמים 1-2 פרצו לחנות באבו טור וגנבו שני בלוני גז, אותם החביאו. ימים ספורים לאחר מכן, נפגשו הנאשמים 1-4 בבית הספר, הכינו חבל ארוך מסמרטוטים כדי לקשור אותו מסביב לבלוני הגז, על מנת שישמש פתיל, וכן קנו בנזין. ביום 19.1.02, סמוך לשעה 19:00, נפגשו הנאשמים 1-4 בבית הספר, לקחו את בלוני הגז, את הסמרטוטים ואת הבנזין, החליפו את בגדיהם לבגדים שחורים, חבשו כובעי גרב שחורים והלכו לבניין. הנאשמים 1-4 הניחו את בלוני הגז סמוך לבניין, קשרו מסביבם את חבל הסמרטוטים, משכו אותו עד הכביש ושפכו עליו בנזין. נאשם 1 פתח את בלוני הגז, והדליק את הסמרטוטים, ושריפה גדולה פרצה בחצר הבניין. בגין מעשים אלה הורשעו הנאשמים 1-4 בהצתה - עבירה לפי סעיף 448 סיפא לחוק. 7. אישום חמישי מתייחס לנאשמים 1-5, ולפיו ביום 12.11.01 החליטו נאשמים 1-5 להצית חדר של אדם בשם פאדל, בטיילת ארמון הנציב, בשל חשדם שהוא משתף פעולה עם כוחות הביטחון הישראלים. הנאשמים 1-5 נפגשו בג'בל מוכבר, לבושים בבגדים, בכובעי גרב שחורים ובכפפות, הביאו עימם בנזין, מצית ומוטות ברזל, והלכו לחדר. נאשמים 1-2 שברו מנעול דלת של מחסן, הצמוד לחדר, באמצעות מוטות ברזל, ונכנסו פנימה, בעוד נאשמים 3-5 תצפתו כדי להזהיר מפני בואם של כוחות משטרה. משלא מצאו דבר במחסן, ניגש נאשם 1 לנתק את האזעקה בחדר, כדי שיוכלו להיכנס לתוכו ולשפוך בנזין, אך האזעקה, שהחלה לפעול, הניסה אותם מהמקום. בסוף חודש נובמבר 2001, קשרו הנאשמים קשר להצית בית קפה בשם "גזיבו", אשר נמצא בטיילת (להלן - בית הקפה), ולשם כך הכינו ששה בקבוקי תבערה והחביאו אותם בשירותים בבית הספר. ביום 31.11.01 נפגשו נאשמים 1, 2, 4 ו-5 בבית הספר, סמוך לשעה 16:00, לבושים בבגדים ובכובעי גרב שחורים, לקחו את בקבוקי התבערה, מצית וגפרורים, והלכו לבית הקפה. נאשמים 1-2 השליכו את בקבוקי התבערה לעבר בית הקפה, בעוד נאשמים 4-5 מתצפתים על מנת להזהיר מפני בואם של כוחות בטחון, אולם רק חלק מהמסעדה הוצת. ביום 1.12.01 החליטו הנאשמים להשלים את מלאכת ההצתה בבית הקפה. לצורך זה קנה נאשם 4 בנזין, ובאותו ערב נפגשו הנאשמים 1-5 לבושים בבגדים שחורים, בכפפות ובכובעי גרב שחורים, והלכו לבית הקפה. נאשם 1 ניתק את האזעקה של בית הקפה, ופרץ עם נאשם 3 פנימה דרך החלון האחורי, בעוד ששאר הנאשמים מתצפתים על מנת להזהיר מפני בואם של כוחות בטחון. נאשמים 1 ו-3 שפכו את הבנזין על קירות בית הקפה ועל הרהיטים, ונאשם 1 הצית. בית הקפה נשרף כליל. בגין המעשים הנ"ל הורשעו הנאשמים 1, 2, 4 ו-5 בשתי עבירות הצתה לפי סעיף 448 רישא לחוק, ונאשם 3 הורשע בעבירה אחת של הצתה. 8. אישום שישי מתייחס לנאשמים 1-4, ולפיו ביום 7.12.01 החליטו הנאשמים 1-4 להצית את בית קפה "הטברנה", הנמצא בטיילת (להלן - בית הקפה). הנאשמים החליפו את בגדיהם לבגדים שחורים, חבשו כובעי גרב שחורים, הצטיידו בבנזין, אותו קנו מבעוד מועד בכסף משותף, ובמכשיר לחיתוך זכוכית, והלכו לכיוון בית הקפה. נאשם 1 חתך את חלון בית הקפה באמצעות מכשיר לחיתוך זכוכית, וכשהכניס את ידו על מנת לפתוח את החלון, החלה האזעקה לפעול, והנאשמים ברחו מהמקום. בשל כך הורשעו הנאשמים 1-4 בקשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 449(א)(1) לחוק. 9. אישום שביעי מתייחס לנאשמים 1-4, ולפיו ביום 9.12.01 קשרו הנאשמים 1-4 קשר להצית את חדר השומר בטיילת בארמון הנציב. לשם כך קנו הנאשמים 1-4 בנזין. ביום 10.12.01, סמוך לשעה 18:00, הלכו הנאשמים 1-4 לחדר, לאחר שהחליפו את בגדיהם לבגדים שחורים, חבשו כובעי גרב שחורים ולבשו כפפות, כשבידיהם בנזין ומוטות ברזל כדי לפרוץ את החדר. נאשמים 1 ו-3 שברו את מנעול הדלת של החדר בעזרת מוטות הברזל, כדי להיכנס לחדר, לשפוך בו בנזין ולהצית אותו. באותו זמן נאשמים 2 ו-4 תצפתו על מנת להזהיר מפני בואם של כוחות בטחון. בשלב זה הבחינו נאשמים 2 ו-4 באלברטו שוורץ, המסתובב במקום. הם הזהירו את נאשמים 1 ו-3, ונאשם 1 נתן הוראה לשאר הנאשמים לתקוף אותו. הנאשמים פנו לאלברטו שוורץ בשאלה אם יש לו כסף, הוא נתן להם כ-40 ₪, והם החלו להכותו בגופו במוטות הברזל שבידם, חבטו בו באגרופים בפניו, ולקחו ממנו 40 ₪, פלאפון ותיק צד. כתוצאה מהמכות איבד אלברטו שוורץ את ההכרה, נגרמו לו חבלות חמורות בראשו ובידיו, וידו נשברה. בגין מעשיהם אלה הורשעו הנאשמים 1-4 בשוד - עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק. 10. אישום שמיני מתייחס לנאשמים 1, 2, 3, 4, 6, 7, ולפיו במהלך חודש ינואר 2002, קשרו נאשמים 1-4 ו-7 קשר לדקור יהודים בטיילת, בכוונה לחבול בהם חבלה חמורה. על פי התכנון, נאשמים 2-4 אמורים היו לחסום את היהודי מאחור, ונאשמים 1 ו-7 אמורים היו לחסום את דרכו מלפנים ולעשות שימוש בגז מדמיע כדי לגרום לקורבן לדמוע, בטרם ידקרו אותו בסכינים שברשותם. שלושה ימים לאחר מכן, מצוידים כמתוכנן בסכינים ובמיכלי גז, שמו הנאשמים פעמיהם לטיילת. בדרכם פגשו את נאשם 6 רוכב על סוסו. נאשם 1 פנה לנאשם 6 וביקש להיעזר בו בכך, שישמש תצפיתן. נאשם 6 הסכים לבקשה וסיכם עם הנאשמים, כי יתקדם עם סוסו לכיוון הטיילת, ויסמן בידו אם השטח פנוי מכוחות בטחון, ובהתאם לכך יוכלו להתקדם או לברוח. נאשם 6 התקדם עם סוסו לכיוון הטיילת, וסימן לנאשם 2, כי השטח פנוי וכי אפשר להתקדם. הנאשמים הסתתרו והמתינו כרבע שעה ליהודי, שיעבור במקום. משלא עבר הלכו לבית הספר, והחליטו לנסות שוב למחרת. בגין מעשים אלה הורשעו הנאשמים 1-4, 6 ו-7, בניסיון לחבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(1) לחוק. 11. אישום תשיעי מתייחס לנאשמים 1-5, ולפיו בתחילת שנת 2002 קשרו קשר לדקור יהודי בטיילת, בכוונה לרצוח אותו. הנאשמים 1-5 החליפו את בגדיהם לבגדים שחורים, חבשו כובעי גרב שחורים, לבשו כפפות, והצטיידו בסכינים ובמכלי גז מדמיע, כדי לגרום לקורבן לדמוע בטרם ידקרו אותו. בטיילת הסתתרו והמתינו ליהודי, שיעבור במקום. בשלב מסוים נשאר נאשם 5 במקום המסתור וחיכה שיעברו יהודים בטיילת, בעוד נאשמים 1-4 החלו לחפש יהודים בחלק העליון של הטיילת. לאחר כרבע שעה של חיפושים, חזרו נאשמים 1-4 ואמרו לנאשם 5, כי לא מצאו יהודי. נאשם 5 הצטרף לנאשמים 1-4 לחיפוש אחר יהודים בטיילת התחתונה. משלא נמצאו יהודים בשטח, הלכו לחורשה סמוכה, החליפו בגדים, ארזו את הכפפות, את כובעי הגרב, את הסכינים, את מכלי הגז ואת הבגדים בשקית פלסטיק, אותה החביאו בבית הספר. בשל כך הורשעו הנאשמים 1-5 בקשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. 12. אישום עשירי מתייחס לנאשמים 1, 2, 3, 4 ו-7, ולפיו במהלך חודש ינואר 2002, קשרו נאשמים 1, 2, 3, 4, 7 קשר עם סאמר לדקור שוטרים בטיילת, בכוונה לרצוח אותם ולחטוף להם את הנשק. הנאשמים 1, 2, 3, 4, 7 וסאמר תכננו להסתובב ברחוב הראשי, הצמוד לטיילת בארמון הנציב, עד שיעצרו אותם שוטרים לבדיקה, לדקור אותם בסכין ולחטוף את נשקם. בשל כך הורשעו הנאשמים 1, 2, 3, 4 ו-7 בקשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. 13. מתסקיר שירות המבחן למבוגרים, שהוגש בעניינו של נאשם 1, ומתסקירי שירות המבחן לנוער, שהוגשו בעניינם של הנאשמים 2-7, עולה, כי כל הנאשמים נולדו בשכונת אבו טור בירושלים, הם מחזיקים בתעודת זהות ישראלית, גדלו במשפחות נורמטיביות ועברם נקי. בשל חומרת העבירות לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית, אך ביקש להתחשב בגיל וברקע האישי של הנאשמים, אליהם נתייחס באופן פרטני בהמשך. 14. ב"כ המאשימה, עו"ד בלובשטיין, ציינה בטיעוניה את הרקע המשותף לנאשמים, כעולה מהתסקירים, והטעימה כי מעשיהם התאפיינו בפעילות אינטנסיבית ממניעים לאומניים נפשעים, המגמדים את נסיבותיהם האישיות. לטענתה, בידי נאשמים 1-4 עלה ליטול באכזריות חיים של המנוחה - צעירה שעברה לתומה בטיילת; נבו, בבריחתו לכיוון אחר, ניצל מגורל דומה; הנרי וייל נחלץ מידיהם כשהוא פצוע קשה; כמו כן ניסו לפגוע במי שנחשד בעיניהם כמשתף פעולה; ביחד עם אחרים ניסו ואף שילחו אש בבניין שיש בו דיירים; בנוסף ביצעו שלל עבירות למימון פעילות החוליה. מדובר בפעילות רצופה ונמשכת, המחייבת ענישה מחמירה ומצטברת של מאסר עולם, ובה הגיל, או טענות בדבר היגררות, אינם יכולים לשמש צידוק להקלה בעונש. בהתאם למידת מעורבותם של הנאשמים בעבירות, בהן הורשעו, ביקשה ב"כ המאשימה לגזור על הנאשמים 1-4 מאסר עולם בגין עבירת הרצח, ובנוסף 20 שנות מאסר בגין ניסיון הרצח, ועונשים כבדים במצטבר בגין כל אחת מהעבירות הנוספות, בהן הורשעו. לגבי הנאשמים 5-7 עתרה למאסר מצטבר ארוך ומשמעותי. נתייחס להלן באופן פרטני לתסקיר, שהוגש בעניינו של כל אחד מהנאשמים, ולנטען על ידי סניגורו. 15. נאשם 1 - סמיר עית' - יליד 7.3.83, היה בן 18 ו-7 חודשים כשהחל לארגן חוליה באוקטובר 2001. הוא סיים 10 שנות לימוד והחל לעבוד כשרת. אביו סובל מבריאות לקויה, אינו עובד ומקבל קצבת נכות. האם עקרת בית. לנאשם שבעה אחים ואחיות. מערכת היחסים במשפחה תקינה. האב ביטא תחושות קשות על מעורבות בנו בעבירות החמורות, וחוסר תובנה למניעיו. הנאשם קיבל אחריות מלאה לעבירות שעבר והסביר את ביצוען, בין היתר, על רקע פוליטי-לאומי. כיום הוא קולט ומבין את ההשלכות הקשות והחמורות מאד, שמעשיו גרמו לקורבנות, לו עצמו ולבני משפחתו, ועל כך הביע צער וחרטה בפני קצין המבחן. בבית המשפט לא הביע חרטה, אלא אימץ את דברי סניגורו. 16. נאשם 2 - אמג'ד אבו רמילה (קטין) - יליד 15.9.86 (היה בן 15 וחודש כשהצטרף לחוליה). משפחת המוצא שלו מונה הורים ו-9 ילדים. ההורים סרבו לשתף פעולה עם שירות המבחן, וכשהאב התרצה - הגיע ללא תיאום מראש ולא ניתן היה להיפגש עמו. הנאשם למד עד למעצרו בכתה ט', יודע לקרוא אך אינו יודע לכתוב. לדבריו, הצטרף לחבריו על רקע האינתיפאדה, ועל רקע רצון לנקום את נקמת העם הפלסטיני. בבית המשפט לא הביע חרטה, אלא אימץ את דברי סניגורו. 17. עו"ד בולוס לא חלק על חומרת העבירות, בהן הורשעו הנאשמים 1-2, אולם חלק על דרישת ב"כ המאשימה לגזור עונשים מצטברים על מאסר עולם. לדעתו, ענישה מחמירה אינה מרתיעה צעירים, שאין להם פעילות בונה בסביבתם כגון מתנ"ס. לפי דבריו, מעשי הנאשמים 1-2 הם פרי באושים של קונפליקט בין שני עמים. מבלי לגרוע מסבל הקורבן, אשר קיפדה את חייה, הוא מבקש לקחת בחשבון את הסבל, שייגרם לנאשמים לאור גילם, לא להשית עליהם מאסר עולם - בעיקר לא לגבי הנאשם 2, ולא לצבור עונשים. כמו כן ביקש לנהוג שוויון בענישה בין יהודים לערבים על מעשים דומים, שבוצעו ממניעים לאומניים. 18. נאשם 3 - מהנד ג'ויחאן (קטין) - יליד 18.7.85 (היה בן 16 ו-3 חודשים כאשר הצטרף לחוליה באוק' 2001, ולא בן 15 כאמור בתסקיר). משפחת המוצא שלו מונה 14 נפשות כולל ההורים, והם מתגוררים בצפיפות בדירה קטנה. האב נפגע בתאונת עבודה, סובל מבריאות לקויה. את בנם, הנאשם 3, מתארים ההורים כילד ממושמע, הם אינם מבינים כיצד נגרר למעשים, שלהם הם מתנגדים בתוקף, והם מתקשים להתמודד עם מעצרו. ההתרשמות היא ממשפחה דלת אמצעים, המתקיימת בעיקר מקצבאות ביטוח לאומי, בעלת מערכת ערכים נורמטיבית בבסיסה. מסקנת שירות המבחן היא, כי הנאשם הנו נער פסיבי ומופנם ובעל דימוי עצמי וביטחון עצמי ירודים. בולטת אצלו נטייה להיגרר, בעיקר אחר אלה, הנתפסים על ידו כחזקים וכדומיננטיים, ולכן התייחס לנאשם 1 כמנהיג ופעל על פי הנחיותיו, מתוך רצון להשביע את רצונו ולהיות בקרבתו. חווית המעצר הייתה קשה לו מכל הבחינות. הוא שידר סימנים של מצוקה פיזית ורגשית. בולט, כי הוא אינו ער לחומרת מצבו המשפטי, ולהערכת שירות המבחן, אין מדובר במניפולציה. הוא מביע צער וחרטה כנים. להערכת שירות המבחן - מבנה אישיותו ונתוניו הדלים של הנאשם עומדים ברקע השתתפותו בעבירות. בין השאר, בולט כי נגרר אחרי חבריו. שירות המבחן סבור, כי הנאשם 3 זקוק לטיפול והכוונה, אך נוכח חומרת העבירות, הוא אינו בא בהמלצה טיפולית. עם זאת, ממליץ שירות המבחן לקחת בחשבון בקביעת העונש את גילו ואת נתוני אישיותו של הנאשם. ההערכה היא, כי שליחתו לתקופה ממושכת מדי מאחורי סורג ובריח עלולה להיות בעלת השלכות שליליות קשות ובלתי הפיכות, ואף לגרוע מסיכויי שיקום בעתיד. בבית המשפט הביע הנאשם חרטה וצער. 19. עו"ד בלום מדגיש בעיקר את נסיבותיו האישיות של הנאשם 3, את אישיותו הדלה ואת היגררותו אחר חבריו. בנוסף הטעים את עמדת המחוקק, אשר הותיר שיקול דעת לבית המשפט, שלא לשלוח קטין למאסר עולם גם מקום, שהחוק מחייב זאת. 20. נאשם 4 - אחמד שוויקי (קטין) - יליד 19.11.87 (היה בן 13 ו-11 חודשים כשהצטרף לחוליה), משפחת המוצא שלו מונה הורים ו-8 ילדים בגילאים 5-24. הבת הבכורה נשואה, שתי בנות אחרות סטודנטיות באוניברסיטת בית לחם ואח נוסף לומד הנדסת בניין ב"אורט". שאר הילדים לומדים בבית ספר. הנאשם למד בכתה ט' בעת מעצרו. רמת לימודיו נמוכה, הוא יודע קרוא וכתוב. בדרך כלל עם שובו מבית הספר נהג לסייע לאמו, ובשעות הערב נמצא בביתו משעה 19:00. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם ביצע את העבירות מתוך ציות למנהיג וחשש מפניו. הוא מצר על אובדן עתידו בגיל 14. לטענתו, היה נתון תחת לחץ קבוצתי ותחת מרות הנאשם 1, לו לא העז להתנגד. הנאשם הביע חרטה וצער גם בבית המשפט וטען שלא הבין לאן יובילו מעשיו. שירות המבחן ממליץ להתחשב בחרטתו של הנאשם ובגילו הצעיר בעת ביצוע העבירות. 21. נאשם 5 - סולימאן אבו מיאלה (קטין) - יליד 29.9.86 (היה בן 15 וחודש כאשר הצטרף לחוליה). משפחת המוצא שלו מונה זוג הורים ושבעה ילדים: הנאשם הוא הבכור, והצעיר הוא בן 4. סאמר, שהיה חבר בחוליה ונטל חלק בפעילותה, הוא אחיו, שנהרג במרדף כוחות המשטרה לאחר מעשה הרצח. מצב בריאותו של האב רעוע, הוא חולה סוכרת ולאחרונה עבר צנתור. מזה כארבע שנים עובד חלקית כגנן בבית ספר ומקבל השלמת הכנסה מהמל"ל. האם פשוטה. אורח חיי בני הזוג נורמטיבי, והם מתקשים לקבל את מעורבות ילדיהם בעבירות, ובעיקר מתקשים הם להשלים עם מות סאמר. ההורים סמכו עלי ילדיהם, ולא העלו על דעתם לעקוב אחרי מעשיהם, שכן השניים הסתירו זאת היטב. על פי התרשמות שירות המבחן, הנאשם 5 הינו צעיר רהוט ובוטח בעצמו, ולמרות מצוקתו בבית המעצר - הוא מעמיד פני חזק ו"גיבור". ביחס לעבירות - הנאשם הודה בהן וייחס אותן לחדשות ולמראות בכלי התקשורת: רצח, הריסות ופגיעה בפלסטינים בשטחים על ידי כוחות צה"ל. הנאשם מקבל אחריות על הצטרפותו לחוליה, מביע חוסר שביעות רצון מהתנהלות הפעולות שלהם ומהקיצוניות, שאליה הגיעה החוליה. לדבריו, לא היה בעד פעולות קיצוניות כמו רצח ולא השתתף בעבירת הרצח. הרושם הוא, שהנאשם ער לחומרת מעשיו ולמצבו המשפטי הקשה. בבית המשפט הביע חרטה וציפייה לעתיד מחוץ לכלא. שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניין הנאשם 5, בשל חומרת העבירות. אולם, המליץ להתחשב בגילו הצעיר ובפוטנציאל הטמון בו, אשר יתכן שינחה אותו בעתיד לכיוונים חיוביים. 22. עו"ד צמל הדגישה את גילם של הנאשמים 4-5. חלקו של הנאשם 4 אמנם חמור יותר, אך צעיר הוא מנאשם 5, וכן צעיר הוא מנאשמים 1-3. למרות שבחוליה דובר על הרג יהודים, הם לא ציפו שהמנוחה תמות, כפי שקרה עם הנרי וייל, אשר נותר בחיים. מדובר בצעירים, שמשפחותיהם עשו כמיטב יכולתם ללמד ולחנך אותם. מרכז החיים שלהם בכפר הוא דל מאוד. אין להם מתנ"ס כפי שיש בארמון הנציב, אין להם קורסים למחשבים אחה"צ, וקל מאוד להשפיע עליהם להתארגן כחוליה. כבודדים לא היו מסתבכים. מבחינה זו רואה בהם עו"ד צמל קורבנות של הנסיבות. נאשם 4 נגרר בצייתו למנהיג החוליה, הנאשם 1. עו"ד צמל סקרה את חלקו של כל אחד מהנאשמים 4-5, וביקשה לא לצבור עונשים ולא להחמיר עימם. 23. נאשם 6 - עלאא שוויקי (קטין) - יליד 3.10.84 (היה בן 17 כשהצטרף לחוליה). משפחת המוצא שלו מונה הורים ו-7 ילדים בגילאים 5-25. שני בנים עובדים בחברה קדישא עם האב, אחות נשואה והשאר לומדים. עד למעצרו למד הנאשם בכתה י"ב ורמת לימודיו גבוהה. ההורים מנהלים אורח חיים נורמטיבי ולא הבחינו בהתנהגות חריגה כלשהי של הבן. את חבריו לא הכירו. הידיעה על מעורבותו בעבירות הכניסה את המשפחה להלם. האם התמוטטה, ואושפזה בבית חולים. הנאשם 6 הרבה לשוחח עם הנאשם 1 על המצב הבטחוני ועל האינתיפאדה, והמחאה כנגד שתיקת העולם הערבי הובילה אותם להקמת החוליה הרצחנית. בפני קצין המבחן לא הביע הנאשם 6 חרטה, וטען כי ביצע את המעשים על רקע אידיאולוגי וכביטוי לכעס. בבית המשפט הביע חרטה, וטען כי את דבריו לקצין המבחן אמר כאשר לא חש בטוב. שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו של נאשם 6, לאור חומרת העבירות ולאור העובדה, שלא הביע חרטה בפניו. 24. עו"ד יחיא לא חלק על עקרונות הענישה שמנו חבריו, אך טען כי חלקו של הנאשם 6 קטן בהרבה מזה של האחרים, הגם שאין להקל ראש בחומרת מעשיו, וכי ענישה אינה מתמטיקה. לדברי עו"ד יחיא, התסקיר בעניינו של הנאשם מעלה, כי משפחתו הביעה את התנגדותה למעשים מן הסוג, אותם ביצע עם חבריו. בבוא בית המשפט לקצוב את עונשו, מבקש הוא לקחת בחשבון, שהעבירה של סיוע לרצח, שבה הורשע, היא משנית ועקיפה, ושאין זה המקרה למיצוי הדין. 25. נאשם 7 - עטא עליוואת (קטין) - יליד 26.4.85 (היה בן 16 ו-6 חודשים כשהצטרף לחוליה). משפחת המוצא שלו מונה 9 נפשות. האב נפטר לפני כחודשיים לאחר מחלה קשה וצער על מעורבות בנו בעבירות. האם חרשת-אילמת מלידה, המומה עדיין ממעורבות בנה וממות בעלה. המשפחה עברה לא מזמן ממקום מגוריה באבו טור לבית חדש בסילוואן. בשיחה עם שירות המבחן גילה הנאשם, כי רצה לעבור לבית ספר אחר על מנת להתרחק מחברי החוליה, אליה הצטרף כחודש לפני המעצר. הנאשם 7 מודה בעבירות ומבין שטעה טעות מרה, המייסרת אותו, והוא חש רגשי אשם, שגרם למות אביו. נאשם 1 והשאר דחקו בו להצטרף לחוליה ושכנעו אותו, כי מדובר במטרה לאומנית עליונה. שירות המבחן התרשם ממבוכתו, מבושתו ומצערו, ובשיחה אחרונה אף בכה בכאב כשדיבר על מות אביו. הנאשם מסר, כי לאחרונה, במיוחד אחרי מות אביו, הוא מתקשה להסתגל לתנאי המעצר, ומרגיש שמשפחתו זקוקה לו. בפני קצין המבחן ובבית המשפט הביע חרטה. התרשמות שירות המבחן היא, ששליחת הנאשם 7 לכלא לתקופה ארוכה עלולה להביא להשלכות שליליות ובלתי הפיכות בעתיד. המלצתו היא להביא בחשבון בגזירת הדין את גילו הצעיר, את הודאתו בעבירות, את חרטתו ואת העובדה שנטל חלק מועט יחסית ליתר הנאשמים. 26. עו"ד דכוור הטעים את הנסיבות האישיות של הנאשם, את הקשר ההדוק עם אביו שנפטר, ואת העובדה, כי הוא נושא תחושת אשם על מות אביו. הנאשם 7 לא נטל חלק בקשירת הקשר ובתכנון העבירות של החוליה, הוא ניסה להתרחק ממנה ללא הצלחה. עו"ד דכוור סבור, כי במדרג העבירות, המצוי בפסיקה, מקומו של הנאשם 7 הוא, לכל היותר, במאסר בעבודות שירות. 27. פירטנו את המעשים, שבהם הורשעו הנאשמים, הבאנו את תוכן התסקירים, שהוגשו בעניינם, ואת דברי סניגוריהם, הטנו אוזן להבעת הצער והחרטה של אחדים מתוכם, ועיינו בפסיקה הענפה, שעל פיה מבקשת ב"כ המאשימה להחמיר וב"כ הנאשמים מבקשים להקל. למותר להוסיף, כי קשה היא גזירת העונש, וקשה שבעתיים גזירת עונשם של קטינים, בעיקר של אלה, המעורבים בעבירות כה חמורות כמו אלה, שבהן הורשעו הנאשמים 1-4, אשר חברו יחדיו כדי לפגוע ברכוש, והעלו את רף פעילותם האלימה עד לרצח, שבו נטלו חיי צעירה. 28. העונש על עבירת הרצח הוא מאסר עולם חובה. באשר לקטין, שהורשע ברצח, מותיר סעיף 25(ב) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, לבית המשפט שיקול דעת (ראו בעניין זה ע"פ 530/90 פלוני נ' מ"י, פ"ד מו(3) 648). במקרה דנן הורשעו הנאשמים 1-4 בעבירות חמורות נוספות, ובהן שלושה ניסיונות לרצוח יהודים, הצתת בנין מגורים על יושביו ועוד, והכל מתוך מניעים נפשעים לפגוע ביהודים באשר הם יהודים ולהרוג בהם. מן הדין היה לגזור על כל אחד מהם עונשים מצטברים על מאסר עולם, אלמלא השוני בגיל ובנסיבות האישיות שלהם כפי שפורטו בתסקירים. 29. באשר לסמכות בית המשפט לגזור עונשים מצטברים כאמור הפנתה ב"כ המאשימה לע"פ 6687/93, 7162/94 ג'ומעה ואח' נ' מ"י תק-על 98(3) 6, שבו דחה בית המשפט העליון ערעורים על ענישה מצטברת של מאסר עולם בגין עבירת רצח, ושש עשרה שנות מאסר בגין עבירה של קשירת קשר לביצוע רצח וחברות בהתארגנות בלתי מותרת. באותו עניין ציין בית המשפט העליון: "הלכה פסוקה היא, כי בסמכותו של בית המשפט לצוות על הצטברות עונשי מאסר, גם כאשר אחד או יותר מהעונשים הוא עונש מאסר עולם (וראו: סעיף 45 לחוק העונשין, וכן ע"פ 35/89 לוגסי נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(253-254, 1) 235; ע"פ 399/89 מדינת ישראל נ' זלום, פ"ד מו(2) 187; ע"פ 598/88 אנג'ל נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 221, 253-256; ע"פ 3126/96 עמיר נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 638, 652-653; וע"פ 1742/91 פופר נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"א(5) 289, 303-304, 307)". 30. גם בעניינם של קטינים הוטלו עונשים מצטברים. ב"כ המאשימה הפנתה לע"פ 1590,1583/91 מ"י נ' פלונים, פ"ד מו(5) 94, שבו מלבד מאסר עולם, שהושת על שני קטינים שהורשעו ברצח, נגזרו עשרים שנות מאסר בגין שלוש עבירות של ניסיון רצח, שעשר מהן מצטברות למאסר העולם, ועשר חופפות למאסר העולם. אסמכתא נוספת להחמרה בעונש של צעיר, שהורשע בניסיון רצח ובשתי עבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה, מובאת בע"פ 517/95 פלוני נ' מ"י, תק-על 95(3) 1114, שבו אישר בית המשפט העליון עונש של 18 שנות מאסר בפועל כאשר בהסדר הטיעון הוסכם, שהוא לא יחרוג מ-20 שנה, בהטעימו כי: "המדובר במסכת של ניסיונות רצחניים שרק בדרך נס הסתיימו בלא קיפוח חיי אדם. חומרת המעשים וההכרח להרתיע את הרבים מעשיית מעשים דומים חייבה הטלת עונש חמור. יצויין כי העונש שנגזר על המערער איננו חורג מאמת המידה העונשית שהוכרה ושאושרה בשורה של פסקי דין שניתנו בבית משפט זה במקרים דומים". כך גם בע"פ 2125/92 דיב בן חסין עודה ואח' נ' מ"י, תק-על 95(1) 714, אישר בית המשפט העליון עונש של 18 שנות מאסר, שנגזרו על שני נאשמים בני 17 ו-19, בגין עבירה של ניסיון רצח. מדובר בניסיון לדקור אדם למוות בסכינים מטעמים לאומניים, רק בשל היות הקורבן יהודי. בית המשפט העליון ציין את גילם הצעיר של הנאשמים, אך סבר, כי העבירות הנן בדרגת חומרה, אשר אינה מצדיקה התערבות ערכאת ערעור. לבסוף, בע"פ (י-ם) 6191/02 מ"י נ' טהא אחסן (טרם פורסם), קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את ערעור המדינה על קולת העונש של 60 חודשי מאסר, שגזר בית משפט השלום על צעיר, יליד 1980, אשר תכנן מעשי חבלה בכוונה לרצוח רבים, אך נעצר בטרם הספיק לבצע את זממו, והשית עליו תשע שנות מאסר. 31. פסיקה מחמירה בעבירות על רקע לאומני, המכוונות לפגוע ביהודים באשר הם יהודים, ושתדירותן ההולכת וגוברת מחייבת ענישה מרתיעה, ניתן למצוא לאחרונה למכביר (ראו למשל ע"פ 9338/01 מ"י נ' עווידה (טרם פורסם), שבו התקבל ערעור על קולת עונשו של נאשם, שהורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, והושת עליו עונש של 11 שנות מאסר לריצוי בפועל תחת 42 חודשים, שגזר עליו בימ"ש מחוזי; פ"ח (י-ם) 4049/01 מ"י נ' בלאל עודה (טרם פורסם), שבו נגזרו על הנאשם 18 שנים; פ"ח (י-ם) 5008/02 מ"י נ' אכרם זהרה (טרם פורסם), שבו נגזרו על הנאשם 16 שנים; פ"ח (י-ם) 3025/00 מ"י נ' ריאד באשיר (טרם פורסם), שבו נגזרו על הנאשם 15 שנים; ועוד). 32. עו"ד בולוס תמך את טיעוניו בעניין העונש בפסיקה, שאינה תואמת את ענייננו, וזאת מהטעמים המפורטים להלן: בע"פ 8/89 חוסאם בן סלימאן (בגיר) ופלוני (קטין) נ' מ"י, תק-על 92(2) 633, נדחה ערעור על עונש מאסר עולם שהושת על בגיר, ו-15 שנות מאסר שהושתו על קטין, בגין עבירה של רצח. בענייננו, מדובר בעבירה של רצח ברוטאלי ואכזרי, ללא התגרות מצד המנוחה, ובשלושה נסיונות רצח ועבירות נוספות שביצעו הנאשמים 1 ו-2, ועל כן, אין הנדון דומה לראיה. בית המשפט העליון ציין, כי לא מצא להקל בעונשו של הקטין, לגביו נאמר: "למזלו היה בעת האירוע קטין (חסרו לו רק מספר חודשים להפיכתו לבגיר) ועל כן נמלט מהטלת עונש של מאסר עולם. המעשה בוצע בצורה ברוטלית ואכזרית ללא התגרות מצד המנוח...". בע"פ 803/96 פלוני נ' מ"י, תק-על 97(2), 864, נדחה ערעור על עונש של 16 שנות מאסר, שהושת על קטין בן 16 בגין עבירת רצח שביצע בקורבן ערבי, אך ורק בשל היותו ערבי ובשל רצונו להוכיח את בגרותו. הערעור על העונש נדחה. בענייננו מדובר בנוסף לעבירת הרצח בשלושה ניסיונות לרצח ובעבירות נוספות. בת"פ (חיפה) 14/95 מ"י נ' פלוני, תק-מח 96(2) 1579, גזר בית המשפט בגין עבירות של רצח, גניבת רכב, הצתה ועבירות נוספות - 20 שנות מאסר, ונמנע מלהטיל מאסר עולם. אולם, ראוי לציין, כי היה מדובר על רקע של יחסים הומוסקסואליים, ולא בעבירות דוגמת אלו, שבהן הורשעו הנאשמים דנן, עבירות שהפכו למכת מדינה, וככאלה נדרשת גם ענישה מרתיעה. בע"פ 3210/91 חליל אבו רג'ב נ' מ"י, תק-על 92(2) 2799, נדחה ערעור על עונש של 11 שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי, שנגזרו על המערער בגין עבירות של חטיפה לשם רצח, סחיטה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות של חשודים בשיתוף פעולה עם השלטונות הישראלים ובהריגתו של אחד החשודים. עונשו של המערער הושווה לנאשם אחר. הערעור נסב על ההשוואה, שאותה מצא בית המשפט העליון כשרה, בעיקר בגלל עבירה אחרת, שביקש המערער לצרף, והיא הצתה של בית מגורים, שתושביו נחשדו כמשתפי פעולה, שעה שבבית היו המתלוננת ובתה שנכוותה. בענייננו, העבירות חמורות יותר וכמותן רבה יותר. 33. עו"ד צמל טוענת, כי באף אחד מהמקרים שעליהם הסתמכה לא ראו בתי המשפט מקום לגזור עונשי מאסר עולם או עונשים מצטברים על מאסר עולם. ברם, מהפסיקה, שעליה הסתמכה עו"ד צמל, לא ניתן להקיש דבר לענייננו: בעניינו של בן סימון, ת"פ (י-ם) 254/98, שם נגזרו עליו 6 שנות מאסר, היה זה בעקבות זיכויו בבית המשפט העליון מעבירת רצח והמרתה בהריגה, שבה מצא בית המשפט סממנים של הגנה עצמית. בתיק פ"ח (י-ם) 1067/01 מ"י נ' פלוני (לא פורסם), שבו הורשע בן 16 ברצח, סקר בית המשפט עונשים, שהוטלו על קטינים, אשר הורשעו בעבירות, שבהן קופחו חיי אדם, ונעו בין 15 ל-16 שנות מאסר. בית המשפט גזר על הקטין 16 שנות מאסר, בהתחשב בנסיבות מיוחדות של הקטין, שנפגע בתאונת דרכים בראשו בצורה קשה, נותח ונקבעה פלטינה בראשו, ובשל נסיבות חייו הקשות במיוחד. גם מע"פ 3112/94 סופיאן אבוחסן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 422, לא ניתן להיבנות. אמנם בית המשפט העליון הפחית עונש מאסר עולם, שנגזר על קטין, ל-18 שנות מאסר, אך זאת בעיקר מן הטעם, שבית המשפט המחוזי טעה בסברו, כי העבירה בוצעה על רקע לאומני. 34. לסיכום: תכיפותן וחומרתן של עבירות, המבוצעות על רקע לאומני ובקצב הולך וגובר, על ידי צעירים וקטינים, שגדלו במשפחות נורמטיביות, אינה מותירה מרווח רב לשיקולי שיקום, וזאת גם כאשר מדובר בקטינים. אם לא עלה בידי הוריהם של הנאשמים לפקח ולגלות את מעשיהם, אולי ענישה מחמירה תניע הוריהם ואחרים להניא את ילדיהם ממעורבות לאומנית נפשעת. לאור האמור לעיל אנו גוזרים על הנאשמים את העונשים כדלהלן: א. על נאשם 1, שהיה הדמות הדומיננטית בחוליה, יזם את הקמתה, גייס חברים, תכנן והפעיל אותה, ולא ניכר, כי הוא מצטער על הדרך בה בחר - אנו גוזרים מאסר עולם בגין עבירת הרצח בה הורשע; בגין ארבע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון רצח, ניסיון הצתה, שלוש עבירות של הצתה, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה ושוד - אנו גוזרים עליו 20 שנות מאסר, אותן ירצה במצטבר למאסר העולם. ב. על נאשם 2, שהורשע באותן עבירות, אנו גוזרים מאסר עולם בגין עבירת הרצח. בגין יתר העבירות, אנו גוזרים עליו 20 שנות מאסר, אולם לאור גילו הצעיר ומעמדו המשני בחוליה, החלטנו שלא למצות עמו את הדין, באופן ש-10 שנים יהיו בחופף למאסר העולם ו-10 שנים במצטבר למאסר העולם. ג. באשר לנאשם 3, שהורשע באותן עבירות, להוציא עבירה אחת של הצתה, החלטנו להימנע מלגזור עליו מאסר עולם, בשל הנסיבות המיוחדות של אישיותו, ולהסתפק בעונש של 25 שנות מאסר החל מיום מעצרו 8.2.02. ד. באשר לנאשם 4, שהעבירות, בהן הורשע, זהות לאלו של נאשמים 1 ו-2, הרי שראוי היה לגזור עליו עונש זהה לזה של נאשם 3. אולם, בשל גילו בעת הצטרפותו לחוליה (13 ו-11 חודשים), ובשל השפעת הנאשם 1 עליו, אנו גוזרים עליו 20 שנות מאסר, החל מיום מעצרו 8.2.02. ה. על נאשם 5, שהורשע בשלוש עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון הצתה, שתי עבירות הצתה וסיוע לאחר מעשה, אנו גוזרים 7 שנות מאסר, החל מיום מעצרו 8.2.02. ו. על נאשם 6, שהורשע בסיוע לרצח, סיוע לאחר מעשה, קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, אנו גוזרים 10 שנות מאסר, החל מיום מעצרו 8.2.02. ז. על נאשם 7, שהורשע בניסיון לחבלה בכוונה מחמירה ובקשירת קשר לביצוע פשע, אנו גוזרים 3 שנות מאסר, החל מיום מעצרו 8.2.02. הודעה לנאשמים זכות הערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום. טרור