להלן גזר דין בנושא תקיפה מינית בשטחים: גזר דין כתב האישום 1. הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות הבאות: א. שתי (2) עבירות של מעשה מגונה, עבירות לפי סעיף 348(ב) בזיקה לסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - "החוק"); ב. ארבע (4) עבירות של מעשה מגונה, עבירות לפי סעיף 348(א) בזיקה לסעיף 345(א)(1) לחוק; ג. שלוש (3) עבירות של מעשה סדום, עבירות לפי סעיף 347(ב) לחוק, בנסיבות המנויות בסעיף 345 לחוק. ד. חמש (5) עבירות של מרמה והפרת אמונים, עבירות לפי סעיף 284 לחוק; ה. שלוש (3) עבירות של הסעה שלא כדין, עבירות לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952; 2. כתב האישום המתוקן כולל חלק כללי ושישה אישומים המיוחסים לנאשם. בחלק הכללי נאמר, כי בסוף חודש נובמבר 2004 החל הנאשם לעבוד כמאבטח בחברת האבטחה "רשף" (להלן - "החברה"), אשר סיפקה שירותי ביטחון ואבטחה עבור עירית מעלה אדומים (להלן - "העיר"). לאחר כחודשיים מתחילת עבודתו קודם הנאשם לתפקיד של קצין ביטחון בחברה. במסגרת תפקידו היה אחראי על גיזרת מעלה אדומים וביצע בעיקר משמרות לילה בין השעות 01:00 ועד השעה 08:00 בבוקר. במסגרת תפקידו הוטל על הנאשם, בין היתר, למנוע כניסתם לעיר של תושבי הרשות הפלשתינאית, שאין בידם אישורי כניסה בני תוקף, ולהורות להם לחזור על עקבותיהם. מתוקף תפקידו בסיוריו הרבים בגיזרה עליה היה מופקד, למד הנאשם, כי פועלים ופועלות רבים שלא היה בידיהם אישור כניסה לישראל, נהגו להסתנן אל תוך העיר, דרך קבע, מהוואדי העולה ל"חורשת פוגל" באזור שכונת 03 (להלן - "החורשה") ומשם להיכנס לתוך העיר, או לחלופין להסתנן פנימה דרך רחוב פרי מגדים. במסגרת תפקידו האמור, נהג הנאשם בשיטתיות לארוב בשעות הבוקר לבחורות צעירות תושבות השטחים שביקשו להיכנס לעיר על מנת למצוא את פרנסתן. הנאשם היה מגיע עם רכב הביטחון לאזור החורשה בשעת בוקר מוקדמת וממתין לצעירות שיעברו דרך החורשה בדרכן לחפש עבודה בעיר. משנתקל הנאשם באחת הצעירות היה דורש לראות את מסמכיה. צעירה שלא היה בידה אישור כניסה כדין, עיכב אותה הנאשם והודיע לה, כי לא תוכל להמשיך בדרכה לעיר אלא אם כן תמצוץ את איבר מינו או תאחוז בו בידה ותאונן עבורו (להלן - "לעשות ביד"). במקרים רבים בהם סירבה אותה צעירה לתנאיו של הנאשם הפעיל הנאשם כח, וכפה עליה מין אוראלי ולעתים כפה עליה לעשות ביד עד הגיעו לפורקן. באישום הראשון - נאמר, כי במהלך החודשים אפריל - מאי 2005, סמוך לשעה 06:30, בעת שהיה בסיור ברכב ברח' פרי מגדים, פגש הנאשם בקטינה ערביה מעזרייה, אותה פגש שבוע קודם לכן במחסום הכניסה לעיר, כאשר באותו מקרה לא איפשר לה להיכנס לעיר משלא החזיקה באישור מתאים. הנאשם העלה את הקטינה לרכב והסיעה לחורשה. מששאל אותה הנאשם אם היא מעוניינת להיכנס לעיר ולעבוד או שהיא מבקשת לחזור לביתה, השיבה לו הקטינה, כי היא מעוניינת להיכנס לעיר ולעבוד. בתגובה אמר לה הנאשם, כי אם היא רוצה לעבוד עליה לאחוז באיבר מינו ולעשות ביד, אחרת לא יאפשר לה להיכנס לעיר. הקטינה לא הסכימה והנאשם ניסה לשכנעה, כי כדאי לה לנסות ולעשות את הדבר. הקטינה הוסיפה ועמדה על סירובה מספר פעמים. אז פתח הנאשם את מכנסיו, חשף את איבר מינו, משך את ידה של הקטינה והניחה על איבר מינו תוך שהוא אוחז בידה. בתוך כך, שלח הנאשם ידו אל חולצתה של הקטינה, החדירה מתחת לחזייתה ומישש את שדיה. באמצעות ידה של הקטינה חיכך הנאשם את איבר מינו בתנועות חוזרות עד הגיעו לפורקן. משבא על סיפוקו הסיע הנאשם את הקטינה לתוך העיר ושחרר אותה לדרכה, וזאת על אף שידע שאין בידה אישור כניסה כחוק. באישום זה הואשם הנאשם בביצוע מעשה מגונה, במרמה והפרת אמונים ובהסעה שלא כדין. באישום השני - נאמר, כי מספר ימים לאחר האירוע שתואר באישום הראשון, בשעת בוקר בעת סיורו ברח' פרי מגדים, הבחין הנאשם בקטינה פעם נוספת. הנאשם הורה לה לעלות לרכבו והסיעה לחורשה. בהגיעם לחורשה, פתח הנאשם את מכנסיו, חשף את איבר מינו והורה לקטינה לעשות ביד. הקטינה סירבה לבקשתו. הנאשם אחז בידה של הקטינה, הניחה על איבר מינו וחיכך בו את ידה. בנוסף לכך, הורה הנאשם לקטינה להכניס את איבר מינו לפיה ולמצוץ אותו. הקטינה סירבה לבקשתו והביעה בפניו את התנגדותה מספר פעמים. משמאמצי השכנוע של הנאשם העלו חרס, אחז הנאשם בראשה של הקטינה, דחף אותו מטה והכניס את איבר מינו לפיה תוך שהוא מזיז את ראשה בתנועות מעלה ומטה עד הגיעו לפרקן. זרעו של הנאשם ליכלך את ידיה של הקטינה המבועתת שנמלאה בגועל מפורקנו של הנאשם. משבא על סיפוקו הסיע הנאשם את הקטינה לתוך העיר ושחרר אותה לדרכה, זאת על אף שידע שאין בידיה אישור כניסה כחוק. על מעשיו המתוארים באישום 1 ו-2 חזר הנאשם במספר הזדמנויות נוספות. באישום זה הואשם הנאשם בביצוע מעשה מגונה, בביצוע מעשה סדום, במרמה והפרת אמונים ובהסעה שלא כדין. באישום השלישי - נאמר, כי בחודש מאי 2005, בשעת בוקר, הגיעה צעירה ילידת 1982 (להלן - המתלוננת) מהכפר עזרייה למחסום הכניסה של העיר. שומר שהוצב במחסום בדק את המתלוננת ונטל ממנה את תיקה האישי. השומר התקשר לנאשם ועדכן אותו בדבר הגעתה של המתלוננת למחסום. תוך מספר דקות הגיע הנאשם ברכבו, נטל מהשומר את תיקה של המתלוננת והורה לה לעלות לרכב. המתלוננת עשתה כדבריו והנאשם הסיעה לעבר החורשה. הנאשם שראה כי למתלוננת אין תעודת זהות או אישור כניסה כחוק, אמר לה שהוא לוקח אותה למשטרה. המתלוננת, שחששה מאוד להיעצר, התחננה בפניו שלא יסגירה למשטרה. בהגיעו לחורשה, עצר הנאשם את הרכב, פתח את מכנסיו וחשף בפניה את איבר מינו, תפס את ידה של המתלוננת ואמר לה, כי אם לא תעשה ביד הוא יקח אותה למשטרה. באמצעות ידה של המתלוננת, אותה אחז, חיכך הנאשם את איבר מינו בתנועות חוזרות עד הגיעו לפורקן. לאחר מכן הסיעה לתוך העיר ושיחרר אותה לדרכה, וזאת על אף שידע שאין בידיה אישור כניסה כחוק וכן הורה לה שלא לספר על כך לאיש. באישום זה הואשם הנאשם בביצוע מעשה מגונה, במרמה והפרת אמונים ובהסעה שלא כדין. באישום הרביעי - נאמר, כי שלושה או ארבעה ימים לאחר האירוע שתואר באישום השלישי, בשעות בוקר, בעת סיור באזור החורשה, הבחין הנאשם במתלוננת שהגיעה מכיוון הוואדי וביקשה להיכנס לעיר. הנאשם פנה אליה ושאלה אם היא מעוניינת להיכנס לעיר. משזו השיבה לו בחיוב, ירד הנאשם מן הרכב ובמטרה להכניסה בכח אל הרכב, תפס בחוזקה את ידיה. בתגובה אמרה לו המתלוננת, כי מבקשת היא לחזור לביתה בעזרייה, אולם הנאשם פתח את דלת הרכב והכניס את המתלוננת לתוכו. הנאשם פתח את מכנסיו, חשף את איבר מינו והטה לאחור את מושב הרכב עליו ישב. הנאשם תפס את ידה של המתלוננת, הניחה על איבר מינו, ואמר לה, כי הפעם הוא אינו רוצה שהיא תעשה ביד, כי אם תמצוץ את איבר מינו. הנאשם תפס בראשה של המתלוננת וכופפו מטה, תוך שהוא פוקד עליה לפתוח את פיה. אז תחב את איבר מינו לפיה ואמר לה: "מהר, מהר, אני רוצה לגמור". הנאשם תפס בשערה של המתלוננת והוריד את ראשה מעלה ומטה, כשאיבר מינו תחוב בפיה, עד הגיעו לפורקן. הנאשם הוסיף ואמר למתלוננת, כי בפעם הבאה הוא רוצה "לגמור לה בפה". עוד אמר לה, כי לא תספר על כך לאיש והורה לה ללכת לדרכה וזו המשיכה אל תוך העיר. באישום זה הואשם הנאשם בביצוע מעשה מגונה, מעשה סדום, במרמה והפרת אמונים. באישום החמישי - נאמר, כי כשבוע ימים לאחר האירוע שתואר באישום הרביעי בשעת בוקר, בעת סיור באזור החורשה, הבחין פקח אחר במתלוננת שהגיעה מכיוון הוואדי וביקשה להיכנס לעיר. הפקח קרא למתלוננת ותוך כדי כך דיווח במכשיר הקשר לנאשם שהגיע למקום תוך מספר דקות. הפקח מסר לנאשם, כי אין למתלוננת תעודת זהות או אישור כניסה כחוק. בתגובה אמר לו הנאשם, כי הוא יקח את המתלוננת ויסיעה חזרה למחסום על מנת שתשוב על עקבותיה. הנאשם הורה למתלוננת להיכנס לרכב הביטחון והסיעה לפינה מבודדת בחורשה. הנאשם פתח את מכנסיו, חשף את איבר מינו, הטה לאחור את מושב הרכב עליו ישב. הנאשם הורה למתלוננת להוריד את מכנסיה, אך היא סירבה, ובתגובה אמר לה הנאשם: "אם לא תורידי את המכנסיים אני אוריד לך אותם בכח, רוצה לראות איך?". הנאשם תפס את חגורת מכנסיה של המתלוננת, פתח אותה, משך את מכנסיה והפשיל את תחתוניה עד לירכיה. אז שלח הנאשם ידו לאיבר מינה של המתלוננת ושיפשף אותו בידיו. המתלוננת אמרה לו, כי היא בתולה, ובתגובה הורה לה הנאשם למצוץ את איבר מינו. הנאשם תפס בראשה של המתלוננת וכופפו מטה. תוך שהמתלוננת מנסה להתנגד, תחב הנאשם את איבר מינו לתוך פיה, ואמר לה, כי הפעם הוא רוצה לגמור לה בפה. הנאשם תפס בשערה של המתלוננת והוריד את ראשה מעלה ומטה, כשאיבר מינו תחוב בפיה, עד ששפך את זרעו בתוך פיה. לאחר מכן שחרר את המתלוננת לדרכה לעבוד בעיר. באישום זה הואשם הנאשם בביצוע מעשה מגונה, מעשה סדום, במרמה והפרת אמונים. באישום השישי - נאמר, כי בעקבות מידע שהתקבל אצל המשטרה, לפיו הנאשם כופה על עובדות פלסטינאיות יחסים מיניים, פנתה המשטרה לנ.א. פלסטינאית, ילידת 1975 (להלן - "המתלוננת"), וביקשה ממנה לפעול עבורה באיסוף ראיות כנגד הנאשם. ביום 22.7.05 ולאחר שצוידה במכשיר הקלטה, הוסעה המתלוננת האמורה על ידי המשטרה לחורשה, שם המתינה לבואו של הנאשם. לא עברו כחמש דקות והנאשם הגיע ברכבו לחורשה והבחין במתלוננת. הנאשם שאל לפרטיה ומהיכן הגיעה, וזו השיבה לו, כי הגיעה מהוואדי לעבוד בעיר בניקיון. הנאשם אמר לה להמתין במקום, נסע משם, ולאחר כחמש דקות חזר והורה לה להיכנס לרכב. המתלוננת עשתה כן. הנאשם שאל אותה בת כמה היא ושאלות נוספות. כשגילה שאין בידה תעודת זהות או אישור כניסה, שאל אותה הנאשם: "איך היא חושבת להיכנס בלי אישור?". הנאשם אמר לה שיכניס אותה העירה בתנאי שתמצוץ לו את איבר מינו. המתלוננת שלא רצתה להיענות לבקשתו אמרה לו, כי אינה יכולה לעשות זאת, מאחר ויש לה משהו בשיניים. בתגובה אמר לה הנאשם: "אם לא תמצצי לי אז תעשי לי ביד". הנאשם הוסיף ואמר לה: "אף אחת לא נכנסת למעלה אדומים עד שלא מוצצות לי את הזין", ובה בעת השעין לאחור את המושב עליו ישב. המתלוננת ניסתה לשכנעו שיתן לה להיכנס ללא תנאי, אולם הנאשם חזר ואמר לה, כי כל עוד לא תמצוץ לו או תעשה ביד, לא יתיר לה להיכנס ולעבוד בעיר. משעמדה המתלוננת על סירובה, הורה לה הנאשם לצאת מן הרכב ולעזוב את המקום. המתלוננת קמה ללכת, אולם אז תפס הנאשם בחוזקה בידה של המתלוננת, הפשיל את מכנסיו ותחתוניו, הניח את ידה על איבר מינו והחל לשפשף את ידה באיבר מינו. המתלוננת הצליחה להיחלץ מאחיזתו ויצאה מהרכב. אז הגיעו כוחות המשטרה ועצרו את הנאשם. באישום זה הואשם הנאשם בביצוע מעשה מגונה. 3. הודאתו של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן ניתנה במסגרת הסדר טיעון, לפיו תוקן כתב האישום, הופחתו מספר אישומים והוסכם, כי המאשימה תעתור לעונש של 8 שנות מאסר בפועל ואילו הנאשם יהיה חופשי בטיעוניו לעונש. כן הוסכם, כי יוגש תסקיר של שירות המבחן. ראיות לעונש 4. מטעם הנאשם הובאו שני עדי אופי. העד הראשון הנו פקד חוסן אבו סעדה, אשר פיקד על הנאשם במשך כשנה וחצי במסגרת שירות החובה של הנאשם שבוצע במג"ב. העד מסר, כי הפלוגה אליה השתייך הנאשם הייתה אחראית על מרכז העיר ירושלים. מהיכרותו עם הנאשם הוא יכול לתארו כאדם שקט, רגוע, ממושמע, אמין, אחראי, מקצועי, בעל מערכת יחסים טובה עם חבריו וכי ניתן לסמוך עליו. הנאשם היה נכון לקבל עליו כל מטלה ללא כל ויכוח וביצע את המשימות על הצד הטוב ביותר ולא הקל ראש בהן. העד הוסיף, כי מעולם לא ראה את הנאשם מתנכל לערבי, או מגלה אלימות, או תוקפנות ולא ניצל את מעמדו כשוטר, למרות שהמערכת מצויה בהתמודדות קשה מול שוהים בלתי חוקיים. בחקירתו הנגדית הוסיף העד, כי במסגרת ההכשרה הערכית לשוטרי מג"ב מתייחסים גם לערך כבוד האדם, ובמיוחד לשוהים בלתי חוקיים ואם אומנם ביצע הנאשם את העבירות בהן הואשם, כי אז הדבר חמור. עד נוסף שהעיד מטעם הנאשם הוא חיים בן חור, מנהל אגף הביטחון בעירית מעלה אדומים, אשר מתוקף תפקידו היה אחראי על הנאשם והוא זה אשר קיבלו לעבודה. על פי עדותו, קיבל את הנאשם לעבודה לפי כל הנהלים, כאשר הנאשם התייצב לפני וועדה והתקבל לעבודה מבין עשרות מועמדים. לדבריו, הנאשם זוהה כבעל פוטנציאל חיובי גם על פי ההמלצות שהיו בידיו וגם על פי הקורסים שעבר. עוד מסר, כי הנאשם התגלה כאדם מקצועי ומהעובדים היותר אמינים אשר עליהם הוא אחראי. כמו-כן הנאשם לא היה מעורב בשום בעיות משמעת. העד העריך, כי המדובר במי שהיה יכול להתקדם במסגרת העבודה. כן ציין, כי רוב המאבטחים היו כאלה שרצו שהנאשם יפקד עליהם, שכן הינו בחור מקצועי וטוב ושררה סביבו אווירה חיובית. בחקירתו הנגדית הוסיף, לאחר שהובאו לידיעתו העובדות שפורטו בכתב האישום ונסיבות ביצוע העבירות, כי לא יהיה מוכן לקבל את הנאשם חזרה לעבודה. תסקיר שירות המבחן 5. מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם, רווק כבן 23, התגורר בבית הוריו במעלה אדומים עד למעצרו. שירות המבחן התרשם מהנאשם כבעל יכולת תפקודית טובה, אולם זאת נמצאת בפער מתפיסתו העצמית ויכולותיו הרגשיות. ייתכן, כי פער זה נמצא ברקע העבירות הנדונות. המדובר בבחור מופנם, בעל דימוי עצמי וגברי נמוך. במהלך מעצרו ניכרה מצוקה, אשמה, בושה ונטילת אחריות מלאה וחרטה על מעשיו תוך כדי גילוי אמפטיה כנה לנפגעות. אצל הנאשם בלטה התאבלות ואובדן על עתידו כתוצאה מההשלכות העונשיות הצפויות לו. הנאשם סיים 12 שנות לימוד והוא בעל תעודת בגרות חלקית, כאשר מגיל 15, במקביל ללימודיו, עבד במלצרות ובעבודות מטבח באולם אירועים. הנאשם שירת שירות צבאי מלא כלוחם במג"ב ומתעודת השחרור שלו עולה, כי התנהגותו הייתה "טובה מאוד" והוערך כ"רציני, יוזם, בעל משמעת עצמית, אחראי, מסור, ביצע תפקידו לשביעות רצון מפקדיו ומסור". לאחר שחרורו מהצבא החל הנאשם לעבוד כמאבטח בחברת אבטחה, ובמסגרת עבודה זו ביצע את העבירות בהן הורשע. באשר לביצוע העבירות, הנאשם נוטל אחריות מלאה על ביצוע העבירות, מביע חרטה עמוקה, תחושות בושה ואשמה קשות, אינו מצליח להסביר מניעיו ומעשיו, אם כי מבין שזקוק לעזרה טיפולית במסגרת מאסרו. שירות המבחן התרשם, כי תפקידו כאיש ביטחון הקנה לו אשליה של כוח, מעמד וערך, אשר הביאה לידי טשטוש גבולות וניצול מעמדו, וזאת על רקע מאפייני אישיותו. שירות המבחן המליץ, כי במסגרת שיקולי הענישה יובאו לקיחת האחריות, החרטה העמוקה והכנה שהביע הנאשם תוך האמפטיה שגילה כלפי הנפגעות, עברו הנקי מפלילים, ותפקודו התקין והחיובי לפני ביצוע העבירות. עיקרי הטיעונים לעונש 6. ב"כ המאשימה, עו"ד חיים הדיה, ביקש, כי בית המשפט יכבד את הסדר הטיעון, לא יחרוג מהרף העליון שלו ויגזור על הנאשם שמונה שנות מאסר בפועל. ב"כ המאשימה ציין, כי אין המדובר בתיק של פשעים חמורים או עבירות מין גרידא, אלא יתר החומרה הקיים בתיק זה הוא הפן של הכיעור, הגועל והסלידה. לדבריו, כל הקורא את כתב האישום עווית של חלילה תאחז בו. עוד הוסיף וטען, כי דווקא הנאשם יותר מאחרים, כמי שהיה במגע במסגרת שירותו הצבאי עם שוהים בלתי חוקיים וידע על הצורך להתנהג כלפיהם מצד אחד, בעדינות, ומצד שני, בחשדנות ויד קשה, היה צריך לדעת גם כיצד לא ליפול למלכודת ולביצוע העבירות בהן הורשע. לדבריו, הנאשם, כמי שהתקדם בקצב מהיר מתפקיד מאבטח לראש צוות ואחראי גיזרה, חש ככל יכול, כמלך. בידיו של הנאשם היה לחרוץ את גורלן של אותן צעירות פלסטינאיות, בחורות פשוטות, פלאחיות, מוסלמיות, לשבט או לחסד, מי תזכה להיכנס לעיר ולעבוד לפרנסת המשפחה ומי זו שתלך הביתה מושפלת, שכן הנאשם לא היה מתיר את כניסתה לעיר. עוד ציין ב"כ המאשימה, כי אין המדובר במקרה יחיד אלא במספר אירועים נמשכים לאורך זמן. מעשיו של הנאשם בוצעו כלפי אותן צעירות פשוטות, כאשר הן בוכיות, ומבקשות, כי יתן להן ללכת, אולם כל זאת לא עניין את הנאשם וגם לא עניין אותו מה התוצאות ומה ההשלכות של הכפייה המינית על צעירות אלה. מבחינתו חשוב היה להגיע לפורקן, כאשר אין סיטואציה משפילה מזאת. ב"כ המאשימה ביקש, כי בית המשפט ישווה לנגד עיניו את הסיטואציות בהן היו נתונות אותן צעירות, בשעה שהנאשם כפה עליהן לבצע את רצונו בדרכים שתוארו בכתב האישום, מעשים של השפלה ושל גועל. עוד הוסיף ב"כ המאשימה, וביקש לתת ביטוי לריבוי המעשים, באיום, כי יסגיר אותן למשטרה, על המשמעויות הנובעות מכך. כן הצביע על כך, על פי המפורט באישום החמישי, כי בזאת הפעם לא הסתפק בדרך פעולתו כפי שנגולה באישומים הקודמים, אלא גם הוריד את מכנסיה ותחתוניה של המתלוננת ושלח את ידיו לאיבר מינה. ב"כ המאשימה ביקש לציין את הפגיעה הקשה מאוד בנפשן של אותן צעירות, אף בלא קבלת תסקיר קורבן, כאשר אף אחת מהן לא באה אליו מרצונה, לא רצתה במעשים הללו, אפילו יכלה "לקנות" באופן זה את האפשרות להיכנס לעיר. 7. ב"כ הנאשם, עו"ד יאיר גולן, טען, כי חלק מטיעוניו של ב"כ המאשימה נכללו במסגרת השיקולים של הצדדים לעריכת הסדר הטיעון אליו הגיעו וזאת לאחר מחשבה מרובה ופגישות רבות בין הצדדים. לדבריו, אינו עותר להטלת עונש סמלי על הנאשם ומעשיו של הנאשם אכן ראויים לענישה ולהוקעה. עם זאת, העונש צריך להיות מתון בהרבה מהרף העליון שאליו טוענת המאשימה, כאשר יש להתחשב בשיקולים לקולא ובצורך לאזן את התמונה. השיקולים לקולא, לפי דברי ב"כ הנאשם מתחלקים לשלוש קטגוריות: האחת, היותו אדם נורמטיבי מיסודו, כפי שעולה מהתיאורים המובאים בתסקיר שירות המבחן, בעל עבר נקי, שסטה מן הדרך ונסחף לביצוע מעשים שאינם מאפיינים אותו, על רקע נסיבות אישיות. אין המדובר באדם שמסוכנות טבועה בו ואין בו רוע. מדובר באדם שהוא בתחילת דרכו ועל הענישה לשקף הותרת תקווה להמשך חיים תקינים לאחר ריצוי העונש. השניה, קבלת האחריות המלאה, גילויי החרטה הכנים והנדירים של הנאשם, ההכרה בצורך ונכונות לקבל טיפול, הבעת חמלה כנה כלפי המתלוננות, תחושת האשמה והרצון האמיתי לתקן את הדברים ולשים את הפרשה מאחוריו. השלישית, שיתוף הפעולה היוצא דופן של הנאשם והודאתו, במיוחד נוכח הנסיבות בתיק זה. ב"כ הנאשם הוסיף, כי העובדות אשר פורטו בכתב האישום, הן התשתית העובדתית היחידה וזו נעוצה בבחירת הנאשם ליטול אחריות על מעשיו, להודות ולשתף פעולה מתוך הבנה שהוא עבר את העבירות שיוחסו לו והנו נזקק לעזרה. ב"כ הנאשם ציין, כי במסגרת השיקולים לקולא, יש לשקול כשיקול מכריע את העובדה, כי נחסכו משלוש המתלוננות חוויה קשה ביותר של מסירת עדות בבית המשפט, והנזק אשר יכול היה להיגרם להן אילו היו מובאות למתן עדות. כל אלו נחסכו עקב נכונותו של הנאשם ליטול אחריות על מעשיו. לשיטתו, גישת הנאשם בנטילת האחריות מחייבת, ובמיוחד במקרה זה, מתן הזדמנות לנאשם להשתקם, להתאושש ולהותיר לו תקווה לעתיד. ב"כ הנאשם הוסיף וציין, כי האלמנט הכוחני איננו הדומיננטי בתיק, אין חשש לביצוע חוזר של המעשים והנאשם אינו מסוכן לציבור. הנאשם ללא עבר פלילי, אדם צעיר בתחילת דרכו, שירת שירות צבאי מלא וחיובי ביותר, ולפיכך, יש לגזור עליו עונש מתון בהרבה מהמבוקש על ידי המאשימה. 8. הנאשם הביע התנצלות והצטער על המעשים שעשה. ביקש את רחמיו של בית המשפט, תוך שהינו מבקש לשים את הכל מאחוריו ולהתחיל בחיים חדשים. דיון 9. דומה, כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי מעשיו של הנאשם חמורים ביותר. הנאשם מעל באמון שניתן בו בהיותו בין האחראים המופקדים על מניעת כניסתם של המנועים מלהיכנס לעיר. הנאשם ניצל את הכוח והשררה שהופקדו בידיו והחליט לאפשר כניסתן של אותן צעירות לעבוד בעיר תמורת ביצוע אותם מעשים שכפה עליהן, אשר מעוררים תחושה של גועל וסלידה. אין כל ספק, כי אותן צעירות חשו מושפלות ביותר משאולצו לעשות את המעשים שתוארו בכתב האישום. מקובלת עלינו הגישה, כי חובה על בית המשפט להוקיע את מעשיו של הנאשם, אשר מבחינת אותן צעירות היווה דמות סמכותית ושלטונית אשר בכוחו לקבוע לשבט ולחסד אם ייכנסו אל העיר וימצאו שבר למשפחתן אם לאו, והכל תמורת אותם מעשים מכוערים שביקש מהן הנאשם לבצע. משסירבו, אילצן בכח לעשות את רצונו על מנת שיגיע לפורקנו. חומרה יתירה יש לייחס למעשיו של הנאשם בכך שאין המדובר במעשה חד פעמי, שאף הוא היה חמור כשלעצמו, אלא בסדרה של מעשים שחזרו ונשנו ושלשו את עצמם, והנאשם לא מצא מקום לעצור את עצמו מלהמשיך לבצעם. יתר על כן, עפ"י עדות מפקדו בשירות הצבאי הונחלו לנאשם ערכים של כבוד האדם, ולרבות כבודם של תושבי השטחים, ומהי הדרך הראויה והנכונה לנהוג באלה, גם אם נתפסים הם כאשר אין בידם אישור כניסה כחוק. הנאשם, לא זו בלבד שלא כיבד ערכים אלו, אלא ניצל את מעמדו והפר אותם באשמורת בוקר, כאשר הגיעו אותן צעירות לחפש עבודה במעלה אדומים ולהביא פרנסה לביתן. לא זו בלבד שהנאשם לא כיבד את הצעירות הללו, אלא אף השפילן בשעה שאילץ אותן לעשות מעשים בזויים שסירבו לעשות. עוד נוסיף, כי מעובדות כתב האישום עולה, כי הנאשם לא הסתפק בביצוע זממו במתלוננות אשר אותן תפס בכף באופן אישי בנסותן להיכנס לעיר, אלא גם במקרים בהם עוכבו המתלוננות במחסום בכניסה לעיר, או במקום אחר, על ידי מאבטח אחר, חש למקום ונטל את אותן מתלוננות לחורשה שם ביצע את זממו. שיקול נוסף לחומרה נעוץ בעובדה שבעיני המתלוננות ייצג הנאשם את מדינת ישראל ורשויותיה, ובאופן בו נהג בהן היה כדי לפגוע גם בתדמיתה של המדינה. מקובלים עלינו דבריו של ב"כ המאשימה, כי במעשיו גרם הנאשם לפגיעה קשה בנפשן של הצעירות, אשר לא ניתן לנו לעמוד על פרטיה הקונקרטיים, בהעדר תסקיר קרבן, אך ברי לנו כי פגיעה חמורה שכזו אכן נגרמה. אם מצא הנאשם להביע לפני שירות המבחן תחושות אשמה ואמפטיה למצבן, אזי נאמר, כי מן הראוי היה שאמפטיה זו תמצא ביטויה עוד בטרם ביצוע המעשים המשפילים שביצע בהן. במסגרת השיקולים לקולא יש לשקול את עברו הנקי של הנאשם, עדויות האופי שהושמעו לטובתו, האמור בתסקיר שירות המבחן לעניין אופיו ונורמטיביותו של הנאשם, הודאתו בעובדות כתב האישום והחסכון מזמנו היקר של בית המשפט, ואף נייחס משקל רב יותר, במקרה זה, לעובדה, כי הודאתו של הנאשם מנעה את הצורך בהבאתן של המתלוננות למתן עדות בבית המשפט, שכן אילו היו מגיעות יכול והיו לכך משמעויות משפחתיות מבחינתן שלא כאן המקום לשערן. כמו-כן נשקול את גילו הצעיר של הנאשם ונאפשר לו פתח של תקווה לאחר סיום ריצוי עונשו מתוך הבעת תקווה, כי אכן יינתן לו טיפול במסגרת שהותו במאסר. לפיכך הגענו לכלל מסקנה, כי נכבד את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים והעונש שיושת על הנאשם יהיה במסגרתו. העונש 10. אחר כל הדברים האלה ולאחר ששקלנו את האמור וכן נתנו דעתנו לטיעוני ב"כ הצדדים, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: א. שש שנים וחצי (6.5) של מאסר בפועל אשר יחלו להימנות מיום 22.7.05. ב. שנה של מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור על אחת מהעבירות בהן הורשע בתיק זה במשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו. 11. המזכירות תשלח העתק מגזר הדין לשירות המבחן. זכות ערעור לבית משפט העליון בתוך 45 יום מהיום. משפט פליליעבירות מיןשטחי יהודה ושומרון