סעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן-חוק חופשה שנתית) קובע כי עבור כל אחת מ-4 השנים הראשונות לעבודת העובד, זכאי העובד ל-14 ימי חופשה שנתית קלנדאריים. התובעת הועסקה בנתבעת במשך 20 חודשי עבודה ועל כן זכאית התובעת ל- 23.3 ימי חופשה שנתית קלנדאריים שהם 20 ימי חופשה בפעל לעובד בהיקף של 6 ימי עבודה דוגמת התובעת שבנדון. שווי יום חופשה = 6X 20.7 ₪ לשעה = 124.2 ש"ח. להלן פסק דין בנושא תביעה לתשלום הפרשי פדיון חופשה: 1. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כנציגת מכירות החל מיום 3/2/08 ועד ליום 2/10/09 מועד בו פוטרה מעבודתה. לתובעת נערך גמר חשבון במסגרתו שולמו לה פיצויי פיטורים וכן פדיון חופשה והפרשי דמי הבראה. במסגרת תביעה זו עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הפרשי פדיון חופשה, הבראה ודמי חגים, בגין תקופת עבודתה בנתבעת. כמו כן עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בפיצויים בגין הפרת חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להן - חוק עבודת נשים) וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן- חוק שוויון הזדמנויות), עקב טענתה כי פוטרה בעודה בשלבים מוקדמים של הריונה. 2. בינתיים ולאחר הגשת התביעה, התברר כי ביום 14/3/10 ניתן היתר הממונה לפי חוק עבודת נשים לפיטורי התובעת ממועד הפיטורים, ועל כן בדיון המוקדם שהתקיים בתיק זה ביום 13/9/10 חזרה בה התובעת מתביעתה לפיצויים לפי חוק עבודת נשים. זאת ועוד, במסגרת הדיון המוקדם מיום 13/9/10 המציאו הצדדים לבית הדין את כל תלושי שכרה של התובעת לתקופת עבודתה בנתבעת והודיעו כי מוסכם עליהם שלאור המפורט באותם תלושים, יקבע בית הדין מהם ההפרשים שמגיעים, אם מגיעים, לתובעת בגין תקופת עבודתה בנתבעת בגין פדיון חופשה, הבראה ודמי חגים, בכפוף להסכמות הבאות: א-         אין חולק שלתובעת שולמו 12 ימי חג. ב- אין חולק שלתובעת שולמו 3.75 ימי הבראה בחודש 2/09 ו- 2.8 ימי הבראה בחודש 10/09. ג- כי הסכומים (במובחן ממספר הימים) ששולמו בגין חופשה בחודש 2/09 ו- 10/09 אינם במחלוקת. 3. על האמור לעיל נוסיף, כי בעקבות בירור בכל הנוגע לעיתוי תחילת ההריון, הוצע לתובעת על ידי בית הדין, לשקול אם היא עומדת על המשך ההליכים בכל הנוגע לתביעה לפיצויים לפי חוק שוויון הזדמנויות, וניתנה לה אורכה להודיע עמדתה בעניין זה לבית הדין. לאור המוסכם בין הצדדים לעניין אופן הבירור וההכרעה בתביעות להפרשי חופשה, הבראה ודמי חגים והואיל ובמעמד הדיון המוקדם לא היה ברור מה תהיה עמדת התובעת לעניין המשך ההליכים בכל הנוגע לתביעה לפיצויים לפי חוק שוויון הזדמנויות, הגדילו הצדדים לעשות והגיעו, בהמלצת בית הדין, להסכמה כדלקמן: "בהמלצת בית הדין, מקובל עלינו שאם התובעת תודיע על כך שהיא חוזרת בה מן התביעה לפיצויי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות לא ינתן צו להוצאות וזאת בין אם בית הדין יקבע כי קיימים הפרשים בגין חופשה, הבראה ודמי חגים ובין אם בית הדין יקבע שלא קיימים הפרשים כאמור. ככל שהתובעת תעמוד על המשך ההליכים בכל הנוגע לתביעה לפיצויי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות, ההוצאות בגין תביעת התובעת להפרשים בגין חופשה, הבראה ודמי חגים יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין הסופי בתיק זה" 4. ביום 26/9/10 התקבלה הודעת התובעת לפיה היא חוזרת בה מן התביעה לפיצויים לפי חוק שוויון הזדמנויות ומעמידה את תביעתה על הרכיבים של פדיון חופשה,דמי הבראה ודמי חגים. משכך, נותרה להכרעתנו התביעה בכל הנוגע להפרשי פדיון חופשה, הבראה ודמי חגים, בהתאם ובכפוף להסכמות שבין הצדדים כאמור בדיון המוקדם מיום 13/9/10. אי לכך, נפנה להלן לדון ברכיבי התביעה שנותרו להכרעתנו על יסוד תלושי השכר שהוצגו לנו ובכפוף למוסכם בין הצדדים. התביעה לתשלום הפרשי דמי חגים 5. ברכיב זה לכתב התביעה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום 8 ימי חג בסך כולל של 992 ₪ לפי 124 ₪ ליום, בגין תקופת עבודתה בנתבעת, מעבר לדמי החגים ששולמו לה בפעל. 6. סעיף 7 (א) לצו ההרחבה הכללי במשק, בדבר הרחבת הסכם המסגרת לעניין קיצור שעות העבודה השבועיות דמי חגים וימי אבל מיום 1.12.96 (להלן - צו ההרחבה בעניין חגים), קובע לעניין דמי חגים, כי: "א. עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג) אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא עבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות). עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת".(ההגדשות הוספו - א.ר.ק.) מעיון בלוח השנה הקלנדארי ובהינתן הוראות צו ההרחבה, עולה כי בתקופת עבודתה של התובעת חלו ימי 13 ימי חג המזכים בתשלום דמי חגים, על פי הפירוט שלהלן: בשנת 2008 החל מיום 1/5/08 (שלושה חודשים לאחר תחילת העבודה) 8/5/08 יום העצמאות. 9/6/08 שבועות. 30/9/08 ראש השנה חג ראשון. 1/10/08 ראש השנה חג שני. 9/10/08 יום כיפור. 14/10/08 סוכות חג ראשון. 14/10/08 סוכות חג שני. בשנת 2009 9/4/09 פסח חג ראשון. 15/4/09 פסח חג שני. 29/4/09 יום העצמאות. 29/5/09 שבועות. 19/9/09 ראש השנה חג ראשון (שבת) - אין זכאות. 20/9/09 ראש השנה חג שני. 28/9/09 יום כיפור. 3/10/09 סוכות חג ראשון (שבת) - אין זכאות. 10/10/09 סוכות חג שני (שבת) - אין זכאות. 7. מעיון בתלושי השכר של התובעת ובהינתן אשר לא היה שנוי במחלוקת בין הצדדים לפיו שולמו לתובעת 12 ימי חג בתקופת עבודתה בנתבעת - אין זאת אלא שהתובעת זכאית לתשלום יום חג אחד נוסף מעבר לדמי החגים ששולמו לה בסך של 124 ₪. אי לכך ולאור כל האמור לעיל, זכאית התובעת בגין תקופת עבודתה בנתבעת להפרשי דמי חגים בסך של 124 ₪ בגין יום חג אחד. התביעה לתשלום הפרשי פדיון חופשה 8. ברכיב זה לכתב התביעה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הפרש בגין 7 ימי חופשה בסך כולל של 864 ₪ לפי 124 ₪ ליום. 9. סעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן-חוק חופשה שנתית) קובע כי עבור כל אחת מ-4 השנים הראשונות לעבודת העובד, זכאי העובד ל-14 ימי חופשה שנתית קלנדאריים. התובעת הועסקה בנתבעת במשך 20 חודשי עבודה ועל כן זכאית התובעת ל- 23.3 ימי חופשה שנתית קלנדאריים שהם 20 ימי חופשה בפעל לעובד בהיקף של 6 ימי עבודה דוגמת התובעת שבנדון. שווי יום חופשה = 6X 20.7 ₪ לשעה = 124.2 ש"ח. ועל כן בגין תקופת עבודתה בנתבעת זכאית היתה התובעת לחופשה בסך כולל של 2,484 ₪ לפי הפירוט כדלקמן: 20 X 124.2 ₪ = 2,484 ₪. מעיון בתלושי השכר של התובעת ובהינתן אשר לא היה שנוי במחלוקת בין הצדדים, בחודש 2/09 שולם לתובעת הסך של 1,117.80 ₪ בגין חופשה ובחודש 10/09 במסגרת גמר חשבון שולם לתובעת הסך של 496.80 ₪ בגין פדיון חופשה. 10. אי לכך, לאור המבואר לעיל ולאור אשר לא היה במחלוקת בין הצדדים, זכאית התובעת ליתרת פדיון חופשה בסך של 870 ₪. התביעה לתשלום הפרשי דמי הבראה 11. ברכיב זה לכתב התביעה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום הפרשי דמי הבראה בגין 3 ימי הבראה בסך כולל של 993 ₪. 12. סעיף 5(ג) לצו ההרחבה הכללי במשק בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש (להלן - צו ההרחבה בעניין הבראה), קובע: "לעובדים במשרה חלקית תשולם קצובת הבראה באופן יחדי לחלקיות המשרה". 13. לאור המבואר לעיל, הרי שבגין שנת העבודה הראשונה מחודש 2/08 עד חודש 1/09 ועד בכלל, זכאית היתה התובעת לדמי הבראה בגין משרה מלאה בסך של 1,655 ₪ לפי החישוב: 331 ₪ ליום הבראה X 5 ימי הבראה = 1,655 ₪. היקף משרתה הממוצע של התובעת בתקופה זו, עמד על 66.9% לפי החישוב: 124.4 שעות בממוצע לחודש = 66.9%. 186 שעות משרה מלאה על כן בגין שנת עבודתה הראשונה מחודש 2/08 עד חודש 1/09 ועד בכלל, זכאית היתה התובעת, לאור היקף עבודתה, לדמי הבראה בסך כולל של 1,107 ₪, על פי החישוב: 1,655 ₪ X 66.9% = 1,107 ₪. לאור המבואר לעיל, הרי שבגין החלק היחסי של שנת העבודה השניה מחודש 2/09 עד חודש 9/09 ועד בכלל, זכאית היתה התובעת בגין משרה מלאה לסך של 1,324₪ לפי החישוב: 331 ₪ ליום הבראה X 6 X 8 חודשי עבודה = 1,324 ₪. 12 חודשי עבודה היקף משרתה הממוצע של התובעת בתקופה זו, עמד על 60.2% לפי החישוב: 112 שעות בממוצע = 60.2%. 186 שעות משרה מלאה על כן בגין החלק היחסי של שנת עבודתה השניה מחודש 2/09 עד חודש 9/09 ועד בכלל, זכאית היתה התובעת, לאור היקף עבודתה, לדמי הבראה בסך כולל של 797 ₪, על פי החישוב: 1,324 ₪ X 60.2% = 797 ₪. בסה"כ ולאור היקף משרתה בנתבעת זכאית היתה התובעת לתשלום הסך של 1,904 ₪ דמי הבראה, בגין מלוא תקופת עבודתה בנתבעת. 14. מעיון בתלושי השכר של התובעת ולפי אשר לא היה שנוי במחלוקת בין הצדדים, בחודש 2/09 שולם לתובעת הסך של 1,241.25 ₪ בגין דמי הבראה ובחודש 10/09 במסגרת גמר חשבון שולם לתובעת הסך של 926.8 ₪ בגין דמי הבראה, ובסה"כ שולם לתובעת עבור דמי הבראה הסך הכולל של 2,168.05 ₪. אי לכך ולאור כל המבואר לעיל, אין זאת אלא ששולם לתובעת ביתר עבור דמי הבראה, הסך הכולל של 264 ₪. 15. סוף דבר - אשר על כן, לאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שהתובעת זכאית להפרשי פדיון חופשה ודמי חג ואולם לא רק שאינה זכאית לדמי הבראה אלא שאלה שולמו לה ביתר. משכך, ובהינתן התשלום ששולם ביתר לתובעת בגין דמי הבראה, התוצאה היא שהתובעת זכאית להפרשי דמי חג וחופשה בסך כולל של 657 ₪, לאחר הפחתת הסך של 264 ₪ אשר שולם לה ביתר בגין דמי הבראה. אי לכך, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך הכולל של 657 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3/10/09 ועד לתשלום המלא בפעל. בהתאם להצהרת הנתבעת לפרוטוקול, סכום זה ישולם לתובעת בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. בהתאם למוסכם בין הצדדים, בנסיבות שבנדון - אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"א, 06 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים. (-) (-) נציג עובדיםדב כספי נציג מעבידיםשלמה שפיר אביטל רימון-קפלןשופטת דמי חופשה שנתית