כללי 1. התובע, יליד 11.6.82, נפגע בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 7.12.04 בדרכו לעבודה. בעת קרות התאונה רכב התובע על קטנוע מספר רישוי 27-034-01 (להלן: הרכב) שהשימוש בו בוטח על ידי הנתבעת.  אין חולק כי התאונה מהווה תאונת דרכים במובן המונח בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) וכי קיים כיסוי ביטוחי. המחלוקת נעוצה בסוגיית גובה הנזק בלבד. המצב הרפואי 2. ממקום התאונה הועבר התובע למרכז הרפואי רמב"ם, שם אושפז במחלקה האורטופדית עד ליום 11.12.04. במהלך האשפוז אובחן שבר על שם Galeazzi באמה השמאלית בשליש האמצעי של עצם הרדיוס עם פריקה של ראש האולנה וכן פצע שטחי בברך שמאל. בוצע ניתוח במהלכו קובע השבר בעזרת פלטה וברגים. ידו השמאלית של התובע הושמה בגבס. עם שחרורו מבית החולים הומלץ לו להפעיל את אצבעות יד שמאל, להמשיך במעקב אצל הרופא המטפל ואצל אורטופד בקופת חולים ולהשתמש במשככי כאבים לפי הצורך. כן הוזמן לביקורת במרפאה האורטופדית של בית החולים. כן הומלץ על שלושים ימי אי-כושר. 3. ביום 13.12.04 שב התובע לחדר המיון של בית החולים והתלונן על כאבים בלתי נסבלים ביד שמאל ולחץ הגבס על האמה. לאחר החלפת החבישה וקיבוע האמה השמאלית בסד גבס שוחרר לביתו. 4. בהמשך המשיך התובע בטיפולים רפואיים, שכללו פיסיותרפיה ומעקב אורטופדי. בתום טיפוליו הסתבר כי בשורש כף היד נותר זיז מעצם האולנה שלא התחבר. 5. מהרישומים בתיקו הרפואי בקופת חולים עולה כי בחודש יולי 2005 החל התובע התלונן על כאבים בברך שמאל, קושי בכיפוף, אי-יציבות ונעילת ברך זו. הוא הופנה לצילומי רנטגן שלא הראו ממצא חולני. 6. התובע חולה סכרת נעורים ומטופל באינסולין. בעטיה של מחלתו זו נזקק למעקב רפואי ולהקפדה על אורח חיים המחייבו לאכול בשעות קבועות ובצורה מסודרת ולעסוק בפעילות גופנית המתאימה למומו. 7. התאונה אירעה במסגרת העבודה, התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, שהכיר בה כתאונת עבודה ואישר לו תקופת אי-כושר בת שלושה חודשים (מיום התאונה ועד ליום 6.3.05). התובע נבדק על ידי ועדות רפואיות אשר העריכו כי נותרה לו נכות זמנית למשך עשרה חודשים בשיעורים משתנים הנעים בין 40% - 20%. החל מיום 1.1.06 נקבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. 8. עוד בטרם החל הדיון בבית המשפט ובטרם נקבעה נכותו על ידי המוסד לביטוח לאומי הסכימו הצדדים על מינוי פרופ' צינמן כמומחה רפואי מוסכם בתחום האורטופדי (להלן: המומחה). לדעת המומחה בעטיה של התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור 19% - 10% בשל המצב לאחר השבר באמה השמאלית כאשר השבר ב- ulnar styloid לא התחבר (בעוד השבר ברדיוס התחבר היטב) לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1958 (להלן: התקנות) ונכות נוספת בשיעור 10% בגין הפגיעה בברך שמאל לפי סעיף 48(2)ז' I לתקנות. עם קבלת חוות דעת המומחה הגיש התובע ערר על קביעת הוועדה הרפואית, שנדחה. 9. בנסיבות, אין חולק כי לעניין קביעת דרגת נכותו של התובע מחייבת חוות דעת המומחה ולא זו של הוועדות הרפואיות שליד המוסד לביטוח לאומי (ראה רע"א 1619/93 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מז(4), 89 [1993]). לכן, מסמכי הוועדות הרפואיות אינם יכולים לשמש כראיה בהליך דנן (ראה רע"א 2750/94 עציוני ובניו בע"מ נ' מוסא, משנת 1994). פרופ' צינמן נחקר על חוות דעתו, ועל כך תהא התייחסות נוספת בהמשך. חוות דעת המומחה 10. כאמור, העריך המומחה את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 19% בגין פגיעה באמה ובברך שמאל. לדעת הנתבעת, אין לקבל את הערכת המומחה שכן חוות דעתו אינה משקפת את המצב לאשורו. לדעתה, ככל שנותרה נכות צמיתה, הרי זו אינה עולה על 10%. 11. אין חולק, כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון גם בסוגיות רפואיות שנמסרו לחוות דעת של מומחה שמונה על ידו. עם זאת, אם אין בחוות הדעת הרפואית מסקנות שאינן מתיישבות עם ההגיון ועם יתר הראיות שלפניו, יתן לה בית המשפט את מלוא משקלה, יסתמך עליה במלואה ולא יטה להתערב במסקנותיה. אין באמור לעיל כדי לשלול מבית המשפט את הסמכות להכריע בניגוד לדעת המומחה ברם הדבר ייעשה במשורה ועל סמך נימוק כבד משקל ובולט לעין אשר יצדיק לדחות את קביעות המומחה מטעם בית משפט. ראה בסוגיה ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(1) 170 [1993] והפסיקה הנזכרת שם. 12. בנוגע לשבר באמה השמאלית בחקירתו הנגדית אישר אמנם המומחה כי אי-חיבור השבר מהווה תופעה שכיחה בשברים מהסוג הנדון וכי אינו יוצר מגבלה תפקודית ואף במקרה של התובע לא מצא מגבלה כזו בפרק כף היד. עם זאת הדגיש כי מצב זה אינו טבעי ("אם אלוהים ברא אותנו כאשר האולנה מחוברת ואליו מחוברת הרצועה הצדדית של פרק כף היד כנראה שזה המצב הנכון שיהיה") וכי מנסיונו הקליני יכול לומר שרוב החולים אשר סבלו משבר כזה שלא התאחה מתלוננים על כאבים, רגישות וחולשה בפרק כף היד (ראה עמ' 6 ש' 6 ואילך). המומחה גם הוסיף כי אין לשלול אפשרות כי בעתיד תהא החמרה במצבו של התובע, "היד תחלש ותהיה גם הגבלה בתנועות כתוצאה מאותו חוסר חיבור של האולנה" (ראה בעמ' 7 ש' 18 ואילך). לכן לדעתו, גם אם כיום אין מגבלה בתנועות תתכן כזו בעתיד. עובדה זו יחד עם העובדה שחוסר החיבור של האולנה גורם לכאבים, רגישות וחולשה בפרק כף היד מצדיקים לדעתו הענקת נכות בגין השבר באמה. דברים אלה עומדים במבחן ההגיון. 13. ביחס לברך סבר המומחה כי בעטיה של התאונה נגרם לתובע נזק במיניסקוס, המצדיק הענקת נכות צמיתה בשיעור 10%. המומחה ציין, כי העדר ממצא בצילומי רנטגן אינו מעיד מאומה שכן לא ניתן לראות בו קרע במיניסקוס וכי בהעדר בדיקת דימות (MRI) נותר נזק זה בגדר חשד בלבד. עם זאת, עמד על דעתו כי תלונות התובע כמו גם ממצאי בדיקתו הקלינית, שמידת הדיוק שלה עולה לעתים על זו של בדיקת MRI או ניתוח ארתרוסקופיה, מתיישבים עם המסקנה שנגרם לתובע נזק במיניסקוס. הסבריו אלו לא נסתרו אף הם, מתיישבים עם מבחן ההגיון. ראוי לזכור כי בתחום הרפואה אין אמת מוחלטת ולא פעם מונחות לפתחו של בית המשפט חוות דעת של מומחים טובים ומוערכים ביניהם פער עמוק. במקרה דנן, נחקר המומחה על חוות דעתו ולא זו בלבד שקביעותיו והערכותיו לא נסתרו אלא שהסבריו מתיישבים כאמור עם מבחן ההגיון, אינם מתעלמים ממצב התובע כיום ומביאים בחשבון גם אפשרות שיחולו שינויים בעתיד. בנסיבות אלו, יש לקבל את חוות דעת כמות שהיא. 14. אשר על כן, אני מקבלת את חוות דעת המומחה ובהסתמך עליה אני קובעת כי נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום האורטופדי בשיעור 19%. אבדן השתכרות 15. התובע עובד ברכבת ישראל בתור מכונאי מנועים בדירוג רכבתי. בעבודתו זו החל בחודש מאי 2003. שכרו ערב התאונה עמד על סך 7,394 ₪ ממוצע ברוטו לחודש ולאחר ניכוי מס הכנסה הסתכם שכרו הממוצע בסך 5,821 ₪. סכום זה משוערך להיום (הצמדה וריבית) מגיע לסך 7,860 ₪. עם קבלתו לעבודה, אושרו לתובע הפסקות לצורך אכילה והליכה כמתבקש ממחלת הסכרת ממנה סובל. הפסקות אלו אינן פוגעות בשכרו. 16. בעטיה של התאונה נעדר התובע מעבודתו עד ליום 2.4.05. סה"כ נעדר במשך ארבעה חודשים בקירוב (פחות חמישה ימים). אין חולק, כי רכבת ישראל בהיותה מעביד מאושר לפי סעיף 343 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 שילם לתובע את מלוא שכרו בגין שלושת החודשים אשר הוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי כתקופת אי-כושר מלא (תחילה שכר יסוד ללא תוספות, כגון ממוצע שעות נוספות, והשלמת שכר עם קבלת החזר על ידי המוסד לביטוח לאומי). בגין יתרת התקופה בה נעדר לא שולם לו שכר. 17. המומחה אישר בחקירתו כי בשים לב לפגיעה הנדונה היעדרות בת ארבעה חודשים הנה סבירה. הנתבעת למעשה אינה חולקת על כך, ולכן יהיה מקום לפסוק לתובע אבדן השתכרות בעבר בגין החודש הנוסף בו נעדר מהעבודה מעבר לתקופת האי-כושר המאושרת. 18. בתום היעדרות בת ארבעה חודשים (בקירוב) שב התובע לאותה עבודה כמכונאי מנועים ומאז ועד היום מתמיד בה. מאז התאונה התקדם התובע בדרגה כמקובל אצל עובדים במחלקה בה עובד ושכרו עלה ככל שהתקדם בסולם הדרגות. העלאה בדרגה טעונה המלצת הממונה על העובד. במקרה של התובע המליץ הממונה עליו על מתן קביעות בעבודה ולאחר מכן על תוספת דרגה בהתאם להתקדמות הרגילה של העובדים באותה מחלקה. 19. משכורתו הממוצעת של התובע מסתכמת כיום בסך כ- 14,000 ₪ ברוטו, שבניכוי מס בשיעור 25% מגיעה לסך של 10,500 ₪ נטו לחודש. יודגש, המדובר בשכר ממוצע הכולל תוספות המשולמות לעובדים במהלך שנת עבודה, כגון משכורת 13, דמי הבראה, תוספת ביגוד ואחזקת רכב. 20. לטענת התובע לאחר שובו לעבודתו נעדר מעת לעת לצורך בדיקות רפואיות ולשם כך ניצל ימי מחלה שעמדו לזכותו. התובע לא השכיל להראות כי נאלץ להיעדר מהעבודה בשל הצורך בטיפולים רפואיים הנובעים מהתאונה הנדונה. התובע חולה כאמור בסכרת נעורים ומחלתו זו מחייבת מעקב רפואי מידי שלושה חודשים. 21. מעדות מנהל כח אדם מטעם רכבת ישראל מר בוריס לוינסון (להלן: העד לוינסון) עולה, כי התובע התקדם בסולם הדרגות ככל עובד אחר. עם זאת ציין, כי קבלת הקביעות וכפועל יוצא קידומו בדרגה התעכבו בארבעה חודשים עקב היעדרותו בעקבות התאונה הנדונה. גובה ההפסד לא הוכח כדבעי ובכל מקרה אינו מתבטא בסכום משמעותי (שהרי המדובר בהפרש בין דרגתו הבסיסית לדרגה הבאה אחריה במשך ארבעה חודשים). בהערכת אבדן השתכרות בעבר יובא בחשבון, בנוסף להפסד שכר בגין החודש בגינו לא שולמה לו משכורת, פיצוי נוסף המשקף את ההפסד בגין עיכוב בקבלת קביעות ודרגה כמו גם האפשרות כי חרף האמור בסעיף 20 דלעיל נעדר מידי פעם בעקבות התאונה. בגין הפסדי העבר יש לפסוק אפוא לתובע פיצוי בסך של 15,000 ₪. 22. מעדות העד לוינסון עולה, כי בעוד כחמש שנים וחצי יהיה זכאי התובע להעלאה נוספת בדרגה - האחרונה לפי דירוג רכבתי - ובעקבות זאת תעלה משכורתו לסך של כ- 16,500 ₪ ברוטו ממוצע לחודש. העלאה בדרגה מותנית כאמור באישור הממונה עליו ברם בהסתמך על העבר, אין להניח כי זו לא תתקבל. ביוזמתו למד התובע לתואר הנדסאי מכונות ולפי עדותו סיים שלוש שנות לימוד. 23. כאמור, מועסק התובע כיום כעובד בדירוג רכבתי. מנתוני השכר שהציג העד לוינסון, מוצג ת/3, עולה כי עובדים בדירוג אחר (טכנאים, הנדסאים, מהנדסים או אקדמאים) משתכרים סכומים גבוהים מאלה המשתכרים עובדים בדירוג רכבתי, ושכרם המרבי כיום יכול להגיע לסך של כ- 21,000 ₪ ברוטו. עובדים בתפקידים ניהוליים זוכים להטבות שכר נוספות. מעבר מדירוג לדירוג מותנה בהשכלת העובד, בדרישות התפקיד ובעמידתו במבחני התאמה (דוגמת מבחני פילת). התובע סיים או עתיד לסיים את הכשרתו לקבלת תואר הנדסאי מכונות. סביר להניח שרכש השכלה על מנת להתקדם במקום עבודתו לרבות מעבר לדירוג אחר, בו השכר גבוה יותר. 24. התובע אינו חולק על העובדה שקידומו במקום העבודה לא נפגע וכפועל יוצא גם שכרו ברם לטענתו נובע הדבר מהמאמצים שהוא משקיע כדי לעמוד בדרישות התפקיד כמו גם בסיוע שמושיטים לו חבריו לעבודה. לטענתו, ייתכנו פיטורין במקום עבודתו, ולא מן הנמנע שבשים לב למגבלותיו עקב התאונה ימצא עצמו בין המפוטרים. 25. אין לקבל טענה זו. אמנם נכון, אף עובד אינו חסין מפני פיטורין ממקום עבודתו כך שסיכון זה מרחף מעל התובע כמו מעל יתר חבריו לעבודה. יש לבחון אפוא מה הסבירות שהתובע במומו עקב התאונה יפלט ממעגל העבודה. נראה שזו נמוכה. התובע התקבל לעבודה אף כי סובל ממחלה המגבילה אותו בתפקוד. הממונים עליו מרוצים מן הסתם מתפקודו, שהרי מאז קבלתו לעבודה התקדם ככל עובד אחר בדירוגו. מצב זה לא זו בלבד שלא השתנה לאחר התאונה אלא השתפר, שהרי התובע קיבל קביעות בעבודה ותוספות דרגה לאחריה. וזאת, חרף היעדרותו למשך כארבעה חודשים, מתוכם רק שלושה הוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי כתקופת אי-כושר מלא. מאז התאונה חלפו למעלה מחמש שנים בהן עבד התובע לשביעות רצון הממונים עליו. כמו-כן, התובע למד לתואר הנדסאי מכונות, שאמור לסייע לו בעבודתו ברכבת ישראל בכלל וכדי להתקדם לדירוג נוסף, בו השכר גבוה יותר בפרט. אשר על כן, אני קובעת כי לא הוכח שמרחפת מעל ראשו של התובע סכנת פיטורין יותר מאשר אצל כל עובד אחר. עוד אני קובעת כי הוכח שקידומו של התובע לא נפגע בעקבות התאונה הנדונה או כי עלול להפגע בעתיד. 26. אין בקביעותיי דלעיל כדי לשלול מהתובע פיצוי בגין אובדן כושר ההשתכרות לעתיד. הלכה פסוקה כי ניזוק זכאי לפיצוי גם כאשר הוכח שמאז התאונה שב למעגל העבודה ושכרו לא נפגע. זאת בין היתר בשל החשש פן יחמיר מצבו הרפואי בעתיד או כי בהתקדם הגיל ישפיעו מגבלותיו על יכולתו לבצע את עבודתו כקודם, כך שיאלץ מטעם זה לעבוד בהיקף משרה מוקטן או יעדר תכופות מעבודתו או כי חלילה יפוטר מעבודתו הנוכחית ויתקשה במומו להשתלב במעגל העבודה. 27. לדעת התובע יש להעריך את הפסדיו לעתיד על בסיס שכר בסך 24,000 ₪ ברוטו, המבטא את סיכויי התקדמותו בסולם הדרגות בעתיד ומכאן, כושר השתכרותו האמיתי. עוד הוא טוען, כי נוכח שיעור הנכות כמו גם סוג עבודתו הכרוכה במאמץ פיסי גבוה (הוא נדרש לגרסתו להרים חפצים שמשקלם רב ויכול להגיע עד כדי 20 ק"ג) נכותו הרפואית משקפת את נכותו התפקודית ובהתאם לכך יש לחשב את הפסדיו על ידי מכפלת השכר הקובע (הגבוה משכרו כיום) בשיעור הנכות שנקבעה לו. 28. הנתבעת מנגד סבורה כי גם אם בניגוד לדעתה יקבל בית המשפט את חוות דעת המומחה ככתבה וכלשונה, הרי שהעובדות מוכיחות כי אין לנכות הרפואית שנקבעה השפעה על תפקודו של התובע ולכן אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק של אבדן השתכרות. לחלופין, ראוי להעריך את הפיצוי בגינו הערכה גלובלית. 29. התובע הנו צעיר ולפניו שנים רבות של עבודה. אם כי סיכוייו להתקדם בתפקיד שהוא ממלא כיום אינו רב שכן הגיע כמעט לשיא יכולת הקידום וההשתכרות בו, הרי שנוכח התקדמותו הסדירה עד עתה, שמעוגנת בהמלצות הממונים עליו, ובשים לב ללימודיו ששיפרו את יכולתו לעבור מתפקידו הנוכחי לתפקיד אחר ששכר גבוה יותר בצדו, יש להניח כי יעלה בידיו להתקדם במקום עבודתו הנוכחי ויזכה לעבוד בדירוג גבוה יותר. 30. התובע לא הוכיח כי סיכוייו להתקדם לתפקיד ניהולי גבוהים, והסתפק בטענה בעלמא ובהסתמכות על העובדה שהעד לוינסון התקדם מעבודה כפקיד לתפקיד ניהולי. השוואה זו אינה במקומה, הן משום שעל פניו נתוני העד לוינסון שונים מאלה של התובע (מלכתחילה הועסק בעבודה פקידותית ולא בעבודת כפיים) והן משום שנתוני העד, לרבות שכרו, לא הוכחו. 31. סביר להניח כי קיים יחס הפוך בין ההתקדמות בדירוג לבין המאמץ הפיסי הדרוש לביצוע העבודה. ככל שיתקדם התובע בדירוג כך גם תפחת העבודה הכרוכה במאמץ פיסי שיידרש לבצע, כך שהשפעת נכותו על כושר השתכרותו תקטן בהתאם. 32. בנסיבות אלו, כאשר עולה מחוות דעת המומחה שכיום אין לתובע מגבלה בתנועות שורש כף היד והמגבלות בברך שמאל קלות בלבד בעוד הסיכון שמצבו יוחמר הנו בגדר הערכה בלבד, בפועל ממלא התובע את תפקידו לשביעות רצון הממונים עליו בלא ששכרו או קידומו נפגעו אלא ההפך ואף סביר להניח כי בנתוניו יתקדם לעבודה שאינה כרוכה במאמץ פיסי רב, ראוי לפסוק פיצוי בגין אבדן כושר השתכרות לעתיד על בסיס הערכה גלובלית תוך הבאה חשבון שכר נטו בסך 11,250 ₪, המעט גבוה משכרו כיום. 33. על יסוד האמור לעיל, אני מעריכה את הפסדי התובע בגין אבדן כושר השתכרות לעתיד בסך 300,000 ₪. עזרת הזולת 34. לטענת התובע נזקק לעזרת בבני משפחה. התובע סבל משבר באמה השמאלית שהאיחוי שלו היה איטי. בנוסף, נפגע בברכו. לכן ניתן להניח כי העזרה אשר הושיטו לו בני משפחתו חרגה מזו הניתנת ברגיל לבן משפחה חולה. התובע זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 3,000 ₪. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה 35. התאונה אירעה במסגרת העבודה ולכן כל הוצאותיה - נסיעה ורפואיות - מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי. עם זאת סביר להניח שנגרמו לתובע הוצאות מסוימות שלא כוסו על ידי גורם זה. לכן זכאי התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 1,500 ₪. נזק בלתי ממוני 36. התובע זכאי לפיצוי בגין נזק בלתי ממוני על בסיס נכות רפואית משוקללת בשיעור 19% וחמישה ימי אשפוז. התובע זכאי אפוא לפיצוי בסך 38,230 ש"ח בגין ראש נזק זה, נכון ליום מתן פסק הדין. ניכויים 37. התובע קיבל תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי בסך 17,077 ₪ (קרן) בגין התקופה בה נקבעו לו נכויות זמניות (ללא דמי פגיעה). סכום זה משוערך להיום (ריבית והצמדה) מסתכם בסך 21,012 ₪. סוף דבר 38. על יסוד האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 336,718 ₪ כפיצוי בעד כל נזקיו הנובעים מהתאונה הנדונה, לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי. כן תשלם הנתבעת שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין ואת אגרת המשפט. הסכומים הללו ישולמו תוך שלושים יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום שאיחרו בתשלומו ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתן היום, ח' אדר תש"ע, 22 פברואר 2010, בהעדר הצדדים. נכותמיניסקוס