לנאשם יוחסו בכתב האישום עבירות של זיוף,שימוש במסמך מזוייף,ניסיון לקבל דבר במירמה, ושיבוש מהלכי משפט - בית המשפט החליט על זיכוי. להלן הכרעת הדין בנושא עבירות זיוף - זיכוי: הכרעת דין מחמת הספק, אני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. כתב האישום (תמצית העיקר): הנאשם הוא ממנהליה ובעליה של חברת דומר (להלן- דומר). המתלונן הינו ממנהליה ומבעליה של חברת שלדן (להלן- שלדן). בחודש פברואר 1994 עמדו דומר ושלדן לחתום על חוזה להקמת חברת סאני מוטו אשר תייבא אופנועים וחלקיהם מחברת וינקינג והוכנה טיוטת חוזה (להלן-החוזה). במהלך חודש פברואר 1994 חתם המתלונן על ערבות אישית בסך של 100,000 דולר לקיום כל התחייבויות שלדן כלפי דומר בקשר ליציאתה של דומר מהחוזה כאמור בסעיף 22 לחוזה (להלן-הערבות). הנאשם כתב את הערבות שעליה חתם המתלונן. החוזה נחתם ביום 11.4.94.בין פברואר למאי 1994, הוקמה חברת סאני מוטו. משלא צלחו היחסים העסקיים עם חברת וינקינג, הוחלט להחליפה בחברת פטרסון. ביום 11.6.94 נחתם הסכם בין שלדן לדומר הנוגע לקשר עם חברת פטרסון (להלן-ההסכם החדש). לאחר חודש פברואר 1994 ולאחר חתימת המתלונן על הערבות, זייף הנאשם את הערבות ע"י הוספתם ומחיקתם של הפרטים הבאים: א. הוספת המילה פטרסון ליד המילה וינקינג כאילו הערבות ניתנה מראש לגבי 2 החברות; ב. במקום חודש פקיעת הערבות אפריל, רשם את המילה יוני; ג. הוספת התאריך 22.11.94 כמועד חתימת הערבות (להלן-כתב הערבות המזוייף). הנאשם הגיש תביעה לביהמ"ש במטרה לאכוף את כתב הערבות. במעשיו ניסה הנאשם לקבל במירמה מהמתלונן את סכום הערבות שלא מגיע לו עקב פקיעת תוקף הערבות. מיוחסות לנאשם עבירות של זיוף,שימוש במסמך מזוייף,ניסיון לקבל דבר במירמה, ושיבוש מהלכי משפט (כל ההדגשות שבהכרעת הדין הן שלי-ג'נ'). גירסת הנאשם(תמצית העיקר):התיקונים שנעשו בכתב הערבות ת/ 1 (להלן-הערבות), נעשו במעמד החתימה, ועל דעתו, בידיעתו ובהסכמתו של המתלונן. במעמד חתימת הערבות שונה התאריך ל"יוני" במקום "אפריל", הוספה המילה "פטרסון", והתאריך 22.11.94 הוא התאריך שבו לבסוף המתלונן אכן חתם על הערבות (בתשובה לאישום; בעמ' 25-26, 34, 35, 36, 37 לפר'; ת/ 11, בעמ' 2-3; ת/ 13, בעמ' 2-3). לאחר ששמעתי וראיתי את העדים לרבות הנאשם,קראתי את הפרוטוקול ואת המסמכים ובחנתי ושקלתי את הראיות, הגעתי למסקנה כי לאור פגמים באמינות ובסבירות חלקים מגירסת המתלונן, כשעדותו היא למעשה עדות יחידה לגבי עצם ההתרחשויות נושא כתב האישום, ולאור האמור בחלק מהמסמכים, לא אוכל לקבוע שאשמת הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר. על כן, ומחמת הספק,יזוכה הנאשם בדינו.איני קובע שגירסת הנאשם על כל רכיביה, היא הגירסה הנכונה. מגירסת הנאשם גם עולות תמיהות. ואולם, לגירסת הנאשם יש אחיזה בראיות,והיא גירסה אפשרית שאין לשללה מיניה וביה.אלה נימוקיי: 1. המכתב שכתב המתלונן - נ/ 2: 1.1. המתלונן העיד: הזיוף שבערבות, הוא בין השאר, בכך שהוספה המילה "פטרסון" בחלק "הנידון" שבמסמך (בעמ' 6 לפר', שו' 11-12, 18-20) ובכך כאילו הערבות חלה גם על ההסכם החדש לגבי חברת פטרסון. זאת כאשר בעקבות חתימת ההסכם החדש עם חברת פטרסון, הערבות שניתנה לגבי החוזה עם חברת וינקינג, בוטלה.(בעמ' 6 לפר', שו' 6-8,20-21; ראה בהסכם החדש ת/ 4א', בסע' 26). כבר בחודש פברואר מרץ 1994, לא היה תוקף לערבות (בעמ' 16 לפר', שו' 3-4). בדיון בת.א. 29546/97, ת.ה. 117369/98, המתלונן העיד, שהוא ידע כל הזמן שהוא איננו ערב (נ/ 3, בעמ' 1, שו' 22-23, 28). ואולם: בשנת 1996, שנתיים בערך לאחר חתימת הערבות, ובזמן שלפי טענת המתלונן הערבות כבר מזמן לא היתה אמורה להיות בתוקף, המתלונן רשם בכתב ידו, את המכתב נ/ 2, המופנה לשותפו בחברת שלדן, דניאל אזרי, ובמכתב המתלונן אמר, בין השאר, כך: "לידיעת כולם עד היום חתום שלמה שני (המתלונן-ג'נ') באופן פרטי על ערבות בסך 100,000 $ דולר ארה"ב וזאת להבטחת סעיף היציאה של חב' דומר...". (בעמ' 12 לפר', שו' 20-28). כך, בלשון ברורה וחד משמעית, המתלונן מצהיר במכתב נ/ 2, שהוא חתום על הערבות, כפי שטען הנאשם, כבר במשטרה (ת/ 11, בעמ' 1, שו' 10-13; ת/ 12, בעמ' 1, שו' 6-21; ת/ 13, בעמ' 3, שו' 5-6). 1.2. באופן תמוה, לאחר שהמתלונן אישר בעדותו שהוא רשם את המכתב נ/ 2, המדבר בעד עצמו כאמור, המתלונן העיד שהוא "לא מודה" שהוא ערב לפי הערבות משנת 1994, אך יחד עם זאת הוא העיד, תחילה בנוסח חמקמק, שהוא "נטה להאמין" שיש ערבות ברת תוקף, והמשיך במילים מפורשות: "חשבתי שיש ערבות ברת תוקף ולכן כתבתי את הטיוטה הזאת" (בע' 13 לפר',ש' 4, 7-10, 25-26). המתלונן טען שזו טיוטת מכתב שנלקחה ממנו (בעמ' 13 לפר', שו' 4). ואולם, גם אם כך הדבר, אין בכך כדי לגרוע ממה שהמתלונן כתב במכתב נ/ 2, למעשה לגבי תקפות הערבות כאמור, כאשר כך אכן הוא חשב, כפי שהעיד כאמור. המתלונן גם טען שהוא כתב את המכתב נ/ 2 לשותפו כי הוא רצה להבהיר לו שבמידה וקיימת ערבות, אז גם הוא שותף לערבות הזאת, ולדבריו, כך הוא כתב במכתב (בעמ' 14 לפר', שו' 7-12). ואולם: לא רק שהדברים הללו לא כתובים במכתב נ/ 2, אלא שהמתלונן כתב בו את ההיפך: שדניאל אזרי לא חתום (נ/ 2, בעמ' 2, שו' 3 מלמעלה). 1.3. המתלונן טען: בשנת 1996 הוא היה במצב ירוד ועדין מבחינה רפואית, והוא טעה לחשוב שקיימת ערבות תקפה (בעמ' 16 לפר', שו' 8-13; בתצהיר נ/ 1, בסע' 30, סיפא). הנאשם טען: המתלונן לא היה מוגבל בפעילותו עקב מצבו הבריאותי הנטען (בעמ' 30-31 לפר'; ראה גם בעדות אביו של הנאשם, עה/ 2, עוזי נתנאל, בעמ' 39-40 לפר'). גירסת הנאשם ואביו עדיפה על דעתי, על פני גירסת המתלונן. א. כאשר לראשונה בחקירתו הנגדית המתלונן התייחס למכתבו נ/ 2, הוא לא הזכיר כלל את מצבו הבריאותי הנטען בהקשר זה (בע' 12-14 לפר'). רק בהמשך חקירתו הנגדית, טען המתלונן למצבו הבריאותי כעילה ל"טעותו" בשנת 1996 בענין תקפות הערבות. ב. המכתב נ/ 2 כולל לא רק את דברי המתלונן כאמור בענין הערבות, אלא גם מספר נושאים נוספים במסגרת טענות גם של המתלונן כנגד דניאל אזרי. מתוכן המכתב ומתשובות המתלונן בחקירתו הנגדית הסתבר, שהמכתב נ/ 2 איננו שירבוט סתמי של מילים חסרות פשר,אלא שיש בו התייחסות עניינית ומגובשת למספר נושאים, על רקע המצב הקיים באותה עת בחברה (בעמ' 13 לפר', שו' 28-29; בעמ' 14 לפר', שו' 3-23) וזאת כאשר מתוכן המכתב, המתלונן מצטייר כמי שמצוי בעניינים, פעיל ומעורב בנעשה. אין סיבה שדוקא הצהרת המתלונן במכתב נ/ 2 לגבי תקפות הערבות, מתוך כל העניינים שפורטו במכתב, תחשב כטעות עקב מצב בריאותי ירוד. ג. למרות מצבו הבריאותי הירוד הנטען של המתלונן, הוא המשיך ותיפקד באופן פעיל, ואף השתתף ברוב ישיבות של מועצת המנהלים של חברת סאני מוטו - כשהיו 22 ישיבות (ת/ 16, נ/ 12; בעמ' 21 לפר', שו' 27-28; בעמ' 22 לפר', שו' 6 - 18; ת/ 17 - ת/ 18; ראה גם בעדות הנאשם- בעמ' 26, 30 אמצע, 31 לפר', למעלה); הוא היה המנהל הפעיל בחברה (בעמ' 22 לפר', שו' 18-20). לא נראה איפוא, שלמצבו הבריאותי של המתלונן באותה עת, היתה השפעה על האמור באופן ענייני,ממוקד ולגופם של דברים במכתב נ/ 2.עם כל הצער למישמע מצבו הבריאותי הנטען של המתלונן, נראה היה שבריאותו שורבבה על ידו בהקשר לערבות, כתירוץ סרק, כדי לחלץ את המתלונן מהמיצר לנוכח מה שכתב במכתב נ/ 2. 1.4. גם ההסבר של המתלונן בדיון בת.א. 29546/97, ת.ה. 117369/98, ששותפיו אמרו שהוא ערב, והבטיחו להמציא לו את כתב הערבות תוך זמן קצר ולכן הוא כתב במכתב נ/ 2 שהוא ערב למרות שידע שהוא אינו ערב (נ/ 3, בעמ' 1,שו' 27-28), נשמע תירוץ לא אמין ובלתי סביר. א. במכתבו נ/ 2, המתלונן לא כתב בנימה עתידית מותנית, אלא כתב שהוא חתום על ערבות. נוסח דברי המתלונן במכתבו נ/ 2, מלמד על כך שהמתלונן כבר חתום, ולאורך זמן, על ערבות. ב. המתלונן, כאיש עסקים, לא היה כותב במכתב נ/ 2 את דבריו המפורשים לגבי היותו חתום על הערבות המסויימת בסך של 100,000 $, לו כל שהיה לו היתה אמירה של שותפיו שהוא ערב והבטחה מצידם להמציא לו את כתב הערבות. ג. לו ידע המתלונן שהוא לא ערב, כטענתו, הוא לא היה כותב במכתבו נ/ 2 את היפוכו של דבר. ד. בעדותו בתיק זה- ת.פ. 6771/98, המתלונן לא טען את טענותיו דלעיל מהתיק האזרחי. 1.5. די באמור במכתב נ/ 2 - שכאמור המתלונן אישר שהוא כתב את האמור בו משום שהוא אכן חשב,בשנת 1996,שהערבות היא ברת תוקף-כדי לעורר ספק באשמת הנאשם: המילה "פטרסון" הרשומה בחלק "הנידון" בערבות ת/ 1, לכאורה איפוא, רשומה שם על דעת המתלונן (כפי שטען הנאשם-ג'נ'). זאת כאשר בעת כתיבת המכתב נ/ 2, החוזה לגבי וינקינג כבר בוטל מזמן, ובאותה עת ההסכם החדש לגבי פטרסון כבר נחתם. תוספת המילה "פטרסון", אינה מנותקת איפוא מהמציאות, אלא היא משקפת מצב, כפי שכך גם חשב המתלונן, שלפיו הערבות חלה גם על ההסכם החדש לגבי פטרסון. לו היתה הערבות מוגבלת לחוזה שבוטל לגבי חברת וינקינג, ותוספת המילה פטרסון היתה זיוף, לא היה המתלונן סבור בשנת 1996, כפי שאכן עולה ממכתבו נ/ 2, שהערבות היא אכן בתוקף. 2. המתלונן העיד: הוא בטוח שמחיקת המילה "אפריל" שבכתב הערבות ורישום המילה "יוני" הם זיוף כי לפי סעיף 22 לחוזה לגבי וינקינג, מדובר על 26 חודשים מיום חתימת ההסכם - פברואר 1994, ועד חודש אפריל 1996 (בעמ' 10 לפר', ש' 3-6; ת/ 15, בסע' 22). ואולם: החוזה לגבי חברת וינקינג נחתם בחודש אפריל 1994 ולא בחודש פברואר 1994 כטענת המתלונן (ראה: חוזה חתום ת/ 15). מנין של 26 חודשים מחודש אפריל 1994, מגיע אכן לחודש יוני 1996, כפי שתוקן בערבות. אם זהו איפוא הבסיס (השגוי) לבטחונו של המתלונן לגבי אחד מרכיבי טענתו לזיוף,ספק אם ניתן לקבוע מימצאים לחובת הנאשם במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי גם על סמך שאר טענותיו של מתלונן זה. זאת ועוד: בכתב האישום נטען [סע' 3 (ג)], וכך גם טען המתלונן, שהוא חתם על הערבות בחודש פברואר, 1994 (בעמ' 5 לפר', שו' 26-27; בעמ' 6 לפר', שו' 9-10; ת/ 6, בסע' 8). הנאשם שלל טענה זו (בעמ' 29 לפר', אמצע).עמדת הנאשם עדיפה על דעתי,על פני גירסת המתלונן. בערבות ישנה הפנייה לסעיף 22 לחוזה.כאמור, החוזה לגבי וינקינג נחתם בחודש אפריל 1994.לא סביר שערבות תפנה לסעיף בחוזה שטרם נחתם;לא סביר שערבות תחתם לפני שהחוזה שאליו היא מתייחסת, נחתם ובר תוקף; ערבות שתוקפה מוגבל בזמן נקוב בהתאם לחוזה, ומנין הזמן אמור "לרוץ" מיום חתימת ההסכם (סע' 22 לחוזה ת/ 15), לא סביר שערבות כזו תחתם כחודשיים לפני מועד חתימת החוזה שממנו מתחיל מנין תקופת תוקפה. סביר איפוא להניח, שמועד חתימת הערבות, לא היה בחודש פברואר 1994 כנטען ע"י המתלונן,כאשר תאריך חתימת החוזה לגבי וינקינג אכן היה 11 באפריל, 1994 (ת/ 15). 3. המתלונן טען בעדותו: הוא לא חתם על החוזה לגבי וינקינג (בעמ' 10 לפר', שו' 10); החוזה לגבי וינקינג לא נחתם על ידו בחודש אפריל 1994 (בעמ' 10 לפר', שו' 12-18; בעמ' 20 לפר', שו' 6); אין לו, וגם לצד השני אין עותק חתום של החוזה לגבי וינקינג מחודש אפריל 1994 (בעמ' 10 לפר', שו' 9-11, 14; בעמ' 11 לפר', שו' 14-18). ואולם: בתצהירו המתלונן הצהיר, שהחוזה לגבי חברת וינקינג נחתם ביום 11.4.94 (ת/ 6, בסע' 9; ראה גם בתצהיר נ/ 1, בסע' 9 ו13-). זאת ועוד: בהסכם החדש לגבי פטרסון (ת/ 4א'), שעליו חתום גם המתלונן, צויין שההסכם ביחס לחברת וינקינג נחתם ביום 11.4.94 (בסע' 26 להסכם ת/ 4א' מיום 11.6.94). בנוסף: המתלונן טען שבעת שהם חתמו על ההסכם החדש לגבי פטרסון הם לא התייחסו כל כך לתאריך המדוייק אם זה היה 11.2 או 11.4 (בע' 11 לפר',ש' 16-18). טענת המתלונן איננה אמינה והיא גם לא מתקבלת על הדעת. בביהמ"ש אכן הוצג חוזה חתום מיום 11.4.94 - ת/ 15. טענות המתלונן בעדותו למראה ההסכם לגבי וינקינג, החתום גם בידו - שההסכם לא נראה לו, ושנראה לו שבתאריך נעשה שינוי ושזה כתוב בשני סוגים של עט (בעמ' 20 לפר', שו' 9-10), נשמעו כשליפות מן המותן. גם בלתי סביר שלמתלונן, כאיש עסקים, שהוא צד להסכם חתום, אין לו עותק מההסכם. נראה ונשמע היה, שהמתלונן בעדותו ניסה לעשות הכל לכאורה כדי לשלול קשר בין החוזה לגבי וינקינג, לבין הערבות. 4. במכתב נ/ 7, מיום 6 באוגוסט, 1996, שעליו חתום גם המתלונן, הוארכה לחברת דומר "אופציית היציאה". המכתב נ/ 7, הוא מכתב תשובה למכתב נ/ 4, לאחר שהמתלונן גם קיבל, בחודש יוני 1996, את ההודעה ת/ 19 על "מימוש אופציה למכירת מניות-דרישה מכוח ערבותך האישית" (ערבות המתלונן- ג'נ' -ראה בעדות המתלונן-בעמ' 22 לפר', שו' 21-22, 26-28, ובעמ' 23 לפר', שו' 3-4). במכתב ת/ 19, המופנה למתלונן, ושאותו קיבל המתלונן בחודש יוני 1996 כאמור, נאמר, בין השאר, כך: "הואיל ובכתב הערבות שנחתם על ידך...נכתב כי הוא בתוקף עד 11 ביוני 1996...". והנה: במכתב נ/ 7, לא זו בלבד שהמתלונן לא טען נגד אמירה זו כלפיו בענין הערבות, אלא הוא אף האריך את "אופציית היציאה" "מכל המשתמע מכך", למשך 90 יום נוספים, החל מיום 10.8.96.טענת הנאשם, שהמילים לעיל "מכל המשתמע מכך" מתייחסות גם לערבות, אינה בלתי מתקבלת על הדעת איפוא. כזכור,הערבות של המתלונן על סך של 100,000$ דולר, ניתנה בהקשר לאותו סעיף שהסדיר את "אופציית היציאה" של חברת דומר. ניתן איפוא לטעון, שגם מהמכתב נ/ 7 נלמדת "הכרת" המתלונן במחויבויותיו בכל הקשור לאופציית היציאה של חברת דומר מההסכם החדש, לרבות הערבות שעליה הוא חתום. יצויין: המתלונן אישר שהוא קיבל גם את המכתב ת/ 20, שבו הוא נדרש לשלם את סכום הערבות בסך של 100,000$, וזאת מתוקף ערבותו (בעמ' 22-23 לפר'; בעדות הנאשם-בעמ' 26-27 לפר'). גם לענין מכתב זה, המתלונן טען כי הוא לא כתב שהוא לא יודע על איזה ערבות מדובר כי הוא לא ראה את הערבות עצמה, והוא לא ביקש שיראו לו את הערבות, כי לטענתו הוא כבר קודם ידע שכנראה אין ערבות (בעמ' 23 לפר', שו' 8-12; בעמ' 15 לפר', שו' 13-15). ואולם: ניסיון החיים מלמד, כי כשאיש עסקים מקבל מכתבי דרישה לגבי ערבות בסכום של 100,000 דולר, והוא חושב שאין ערבות ברת תוקף כזו, ושהוא לא חייב לפי ערבות כזו, שהוא ישיב לפונה בכתב ויבקש לדעת במה המדובר, ויבקש את הערבות. המתלונן לא עשה כן. הוא יכול היה לעשות זאת כבר במכתב נ/ 7 - בתגובה למכתב ת/ 19 - אך הוא לא עשה כן. הסברי המתלונן לא אמינים ובלתי סבירים [ראה גם: י' קדמי, על הראיות, 1999, חלק 3, בעמ' 1007]. גם עה/ 2, אביו של הנאשם, עוזי נתנאל, העיד, שמעולם הוא לא שמע מהמתלונן שום הכחשה בענין הערבות [(אלא כשהתלונן על זיופה) (בעמ' 40, 41, 42 לפר')]. אין זאת אלא שהמתלונן ידע שהוא חתום על ערבות ברת תוקף על סך של 100,000 דולר ולכן הוא לא פנה בכתב כדי לברר את הענין. מה גם שכאמור, ממכתבו נ/ 2 של המתלונן, משנת 1996, מסתבר ובמפורש,שהמתלונן אכן ידע גם ידע שהוא חתום על ערבות ברת תוקף כזו. 5. בטיוטה של "מסמך לגיוס הון", של חברת סאני מוטו, מחודש אוקטובר 1996, אוזכרה "התחייבות אישית של מר שלמה שני בסך של 100,000 דולר במקרה וחברת שלדן אינה מכבדת את האופציה הנ"ל" (אופציה למכירת מניות הסוכנות-ג'נ') [נ/ 10, בסע' 2.2. ב(2)]. המתלונן טען שהוא לא ידע על המסמך, לא הכין אותו, והוא ראה אותו לראשונה רק כאשר הוגש כתב התביעה (בעמ' 20 לפר', שו' 17-21). הנאשם טען: המתלונן עודכן בכל המו"מ, והשתתף בפגישות (בעמ' 30 לפר'). עה/ 2, עוזי נתנאל, העיד שהמסמך נ/ 10, נעשה על דעת כל הנהלת החברה, שכללה גם את המתלונן (בעמ' 40 לפר', אמצע). עמדת הנאשם ואביו עדיפה על דעתי, על פני גירסת המתלונן. כאמור, המתלונן השתתף ברוב ישיבות מועצות המנהלים של חברת סאני מוטו - 22 ישיבות, והוא היה המנהל הפעיל בחברה (בעמ' 22 לפר', שו' 16-20). בלתי סביר איפוא, שהמתלונן אפילו לא ידע על מסמך זה. גם בלתי סביר,שהתחייבותו האישית האמורה של המתלונן תאוזכר במסמך גיוס הון של סאני מוטו, שלא על דעתו, בידיעתו ובאישורו. זאת ועוד: במסמך נ/ 10, באותו חלק שבו אוזכרה הערבות האמורה של המתלונן, יש התייחסות להסכם החדש (בהתייחס למועד פקיעת האופציה לפי לוח הזמנים של ההסכם החדש). גם מכך ניתן להסיק לגבי תחולתה לכאורה של הערבות, גם על ההסכם החדש לגבי פטרסון. 6. המתלונן טען לשלושה זיופים שנעשו בערבות: הוספת המילה "פטרסון"; מחיקת המילה "אפריל" ובמקומה כתיבת המילה "יוני" כמועד פקיעת הערבות; והוספת תאריך חתימת הערבות "22.11.94"(בע' 6 לפר',ש' 11-15, 18-20;בע' 9, שו' 18-23; ת/ 10, בע' 1). והנה, בבדיקה במעבדת המסמכים במז"פ אומנם נמצא שהמילה "פטרסון" נכתבה בדיו מסוג שונה מיתר הרישומים במסמך, ואולם: א. אין בכך בהכרח כדי ללמד על "זיוף" ב. הבדיקות לא העלו שוני בין הרישומים הנוספים המוקפים בעיגול - המילים "בס"ד", "יוני", הספרות "22.11.94", וחתימת המתלונן - לבין יתר הרישומים שבמסמך (הזכ"ד ת/ 2; בעדות העד המומחה-בעמ' 4-5 לפר'; התמונות ת/ 3). היינו, לפי חוו"ד של מומחה התביעה,הרי שלטענת המתלונן לזיוף הערבות גם ברישומים הנוספים כאמור,אין תמיכה. ג. לא זו אף זו, אלא שאם הנאשם זייף את הערבות, והוסיף בלא ידיעת המתלונן שלושה רכיבים כפי שטען המתלונן, סביר היה להניח שיהיה שוני בין כל שלושת הרכיבים שנטען שהוספו במסגרת זיוף הערבות, לשאר הרשום בו, לפחות בסוג הדיו. ולא היא. ד. גם במסמך הערבות ת/ 8, שצורף להמרצה ת/ 9, שגם בו שמה התביעה את יהבה לגבי הזיוף שבהוספת המילה "פטרסון" (בעמ' 34-35 לפר'), מופיעים גם מופיעים הרכיבים "יוני" ו - "22.11.94", שגם לגביהם נטען כי בזיוף עסקינן. ה. בהודעתו ת/ 13, הנאשם חזר ואמר, שהמילה "פטרסון" הוספה על ידו בנוכחות המתלונן ובאותה עת (באותו זמן ומעמד), ולא זכור לו אם היא נרשמה באותה עט (ת/ 13, בעמ' 2, שו' 11-26). אין לשלול איפוא את טענת הנאשם, שיכול להיות ובאותו מעמד, המילה "פטרסון" נרשמה בעט אחר (ת/ 13, בעמ' 2-3). לאור כל האמור לעיל, העובדה שהמילה "פטרסון" רשומה בדיו שונה, מאבדת ממשקלה להוכחת טענת הזיוף. ניתן איפוא לטעון, שגם המילה "פטרסון" היתה חלק מתיקונים שנעשו בערבות,בידיעתו ובהסכמתו של המתלונן, הוספתה איננה בבחינת זיוף, וברישומה בעט שונה, אין די להוכחת הזיוף הנטען ולסתירת טענת הנאשם שהשינויים בערבות נעשו בידיעתו של המתלונן, ובהסכמתו. 7. התביעה טענה: בערבות אין הפניה לסעיף הרלבנטי בהסכם החדש לגבי פטרסון אלא רק לסע' 22 שבחוזה לגבי וינקינג; בערבות נכתב "הסכם" בלשון יחיד; התאריך 22.11.94 שבערבות הוא זיוף גם משום שבאותה עת חברת וינקינג כבר לא היתה, וכבר לא היה קשר עיסקי עימה, וגם כי אין קשר בינו לבין התאריכים שבגוף הערבות. הנאשם טען: כתב הערבות היה מסמך "בסיס" שהוכן לגבי חברת וינקינג, נעשו בו שינויים על דעת המתלונן, והוא לא משפטן שמנסח כתבי ערבות (בעמ' 25, 33-34 לפר'; ת/ 11, בעמ' 2, שו' 17-20, ובעמ' 3, שו' 2-3). גירסת הנאשם, שנתמכה בגירסת אביו, היא אפשרית, ולאו דוקא גירסת התביעה היא הגירסה הנכונה. א. גם בנוסח הטיוטות ת/ 7, שכללו גם הן את המילה פטרסון, גם בהן היתה הפנייה רק לסע' 22 לחוזה לגבי וינקינג ולא גם להסכם החדש, וגם בהן נאמר בלשון יחיד-"הסכם". לכאורה,לו רצה הנאשם "לסגור" פינות מחשש שהערבות אינה תקפה, הוא יכול היה "לתקן" בנוסח ת/ 7 את כל ה"פגמים" הנטענים הללו. אך הוא לא עשה כך. ב. גם בהסכם החדש לגבי פטרסון היתה התייחסות מהותית לחברת וינקינג, לגבי ההשלכות של הפרת המחויבויות שבין הצדדים, וזאת בסע' 25 להסכם החדש (ת/ 4א). מסעיף 25 זה, עולה שלחוזה לגבי וינקינג יכול ותהיה נפקות עתידית בהתדיינות עם חברת וינקינג, וממילא גם לערבות המתייחסת גם לוינקינג יכול ותהיה נפקות כזו. זאת, על אף הצהרת הבטלות שבסע' 26 להסכם החדש, שאינו מאיין את סע' 25 האמור. יש בכך כדי לתמוך בטענת הנאשם לגבי חתימת הערבות בחודש נובמבר 1994,כשבאותה עת היתה עדיין נפקות לערבות גם בהקשר לוינקינג [ראה גם: המסמך נ/ 13 מחודש אוקטובר 1994, המעיד על קשר עיסקי עם חברת וינקינג גם לאחר חודש יוני 1994 (הוא מועד חתימת ההסכם החדש לגבי חברת פטרסון וביטול החוזה לגבי וינקינג)]. ג. עה/ 2 עוזי נתנאל הסביר, שמטרת הערבות היתה בגין עיסקת אופנועים, והיא צריכה איפוא לחול בין אם זו חברת וינקינג ובין אם זו חברת פטרסון (בעמ' 42 לפר', למטה). ההסבר הוא סביר והגיוני. הוא תואם לרוח העיסקה שבשני ההסכמים (לגבי וינקינג ופטרסון)-השקעה שמובטחת ב"אופציית יציאה", ובערבות (בעמ' 24, 38, 42 לפר'). הצדדים לעיסקה, הנושא העיסקי, ומבנה העיסקה,לא השתנו.שני ההסכמים דומים זה לזה. בנסיבות אלה, אפשר שהמילה פטרסון אכן הוספה בהסכמה כדי "לעדכן" את הערבות שהוכנה בשעתו לגבי חברת וינקינג,וזאת לאור ההסכם החדש לגבי חברת פטרסון (ת/ 11, בעמ' 2, שו' 17-20 ובעמ' 3, שו' 2-3, 10-11; בעמ' 33-34 לפר'). כאמור, גם בעת ההסכם החדש, אפשר שהיתה עדיין נפקות לחוזה לגבי וינקינג, לרבות בענין הערבות. ד. גם אין בהכרח קשר בין תאריך חתימת הערבות - 22.11.94,לבין התאריכים שבגוף הערבות. נסיון החיים מלמד, שלעיתים נחתם החוזה, כתב ערבות שתואם את החוזה כבר מוכן לרבות תאריכים בו, אך חתימת הערבות מתעכבת, והיא נחתמת לבסוף במועד שלאחר חתימת החוזה. אין לשלול איפוא את טענת הנאשם בהקשר זה (בעמ' 25-26, 33 לפר', אמצע), שגם חוזקה בעדות אביו, עה/ 2, עוזי נתנאל (בעמ' 39 לפר', למעלה). דוקא עובדת היות התאריך - 22.11.94 ללא קשר לתאריכים אחרים בנושא, תומכת בטענת הנאשם שהמתלונן לא חתם על הערבות, עד שלבסוף-ביום 22.11.94, הוא חתם. ה. הסבר הנאשם, לפיו הוא ביקש שהמתלונן יחתום על הטיוטות ת/ 7 כי היה זה כחודש - בחודש מאי 1996 - לפני פקיעת האופציה, ובכך הוא רצה להאריך את הערבות שהיתה ברשותו (בעמ' 34 לפר'), הוא הסבר שמתיישב עם מועד פקיעת האופציה - חודש יוני 1996. בנוסף: הטיוטות ת/ 7 נמסרו למתלונן בחודש מאי 1996 (בעמ' 8 לפר', שו' 5-6). בטיוטות גם נאמר, שהן מבטלות את הערבות שניתנה לדומר ביום 22.11.94 (ת/ 7, סיפא). המתלונן העיד, שהוא לא חתם על המסמכים הללו כי לא קיבל את הערבות המקורית שביקש (בעמ' 8 לפר', שו' 10-11). ניתן היה לצפות שהמתלונן יפנה בכתב לנאשם ויאמר לו, שאין כלל ערבות שהוא ערב לפיה. לא הוצגה ראייה שלפיה המתלונן כך עשה. 8. למתלונן היו טענות "זיוף" נוספות: המילים "26 חודשים" לא היו רשומות בערבות (בעמ' 6 לפר', שו' 14-15). הוא לא זוכר זאת בוודאות, זה לא בטוח, אבל "כנראה שגם זה זוייף". הוא לא התלונן על כך במשטרה כי הוא לא היה בטוח שהמילים "26 חודשים" שמופיעות בערבות, הן זיוף (בעמ' 9 לפר', שו' 27-29; המתלונן גם טען ש"יכול להיות" שתאריך ההסכם החדש לגבי פטרסון גם הוא מזוייף, ובמקום 11.6.94 הרשום בו (ת/ 4א'), צריך להיות רשום 1.6.94, ויש לו העתק של ההסכם הזה מיום 1.6.94. ההסבר של המתלונן מדוע הוא לא התלונן על כך במשטרה, היה דחוק (בעמ' 11 - 12 לפר'). מה גם, שבמכתב נ/ 7, החתום גם בידי המתלונן, ניתנה הארכה לאופציית היציאה מיום 10.8.96. מכך נלמדת לכאורה הכרת המתלונן בתאריך ההסכם החדש - 11.6.94, שהרי אם מונים מתאריך זה שנתיים + 60 יום, מגיעים לתאריך תחילת תקופת ההארכה שנתן המתלונן במכתב נ/ 7 - 10.8.96. בנוסף: כאמור, המתלונן גם טען שהחוזה לגבי וינקינג "לא נראה" לו, "נראה" לו שבתאריך "נעשה שינוי", והחוזה כתוב "בשני סוגים של עט" (בעמ' 20 לפר', שו' 9-10). ריבוי טענות "זיוף" מהסוג האמור, מצד המתלונן, מעורר תמיהה. 9. מגירסת הנאשם עולות מספר תמיהות: א. ההמרצה ת/ 9 הוגשה לבית המשפט ביום 20.10.97. להמרצה צורף העתק הערבות - ת/ 8 . במסמך הערבות ת/ 8 חסרה המילה "פטרסון". זאת, למרות שלכאורה, ההמרצה הוגשה לבית המשפט כ - 3 שנים לאחר מועד חתימת הערבות (שכוללת את המילה "פטרסון"), כאשר לפי טענת הנאשם, כבר אז, במעמד חתימת הערבות, הוספה המילה פטרסון. ההסבר של הנאשם (בעמ' 34-35 לפר'), כמו גם ההסבר של אביו, עה/ 2, עוזי נתנאל, בענין זה (בעמ' 39, 41 לפר') הם דחוקים, אך לפי ניסיון החיים וההתנהגות האנושית אינם בלתי אפשריים. ב. ההסבר של הנאשם, מדוע התעכבה מצידו מסירת הערבות המקורית למשטרה עד יום 8.10.97 [(ת/ 14) (בעמ' 35-36 לפר'; ת/ 12, בעמ' 1-2)], גם הוא נשמע דחוק, אך איננו בלתי אפשרי. ואולם, על אף התמיהות שעולות מגירסת הנאשם, הרי שכאמור, לאור פגמים באמינות ובסבירות חלקים מגירסת המתלונן, כשעדותו היא למעשה עדות יחידה לגבי עצם ההתרחשויות נושא כתב האישום, לאור האמור בחלק מהמסמכים, ולאור בחינה וניתוח של הראיות כמפורט לעיל בהכרעת הדין, לא אוכל לקבוע שאשמת הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר. מה גם, שלגירסת הנאשם כמפורט לעיל, יש אחיזה בראיות, והיא גירסה אפשרית שלא ניתן לשללה מיניה וביה. [משקלן של סתירות נטענות בין דברי הנאשם בעימות ובהודעותיו במשטרה, בינם לבין עצמם, ומול עדותו בבית המשפט, הוא מועט, וזאת כאשר השוטר, עת/ 3, רפ"ק אריה ויינטרוב, אישר למעשה, למרבה התמיהה, שבעימות לא נרשמה כל מילה, ושבהודעות הנאשם במשטרה, ההבהרות לא נרשמו (בעמ' 19 לפר', שו' 15-19)]. על כן, לפי הראיות, לאור האמור לעיל, ומחמת הספק, אני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. זיוף