פסק דין 1. התובע טוען כי ביום 18/9/08 בעת שהלך ברח' בית הדפוס בירושלים, חלפה מולו הנתבעת עם כלב. לפתע הכלב נשך את התובע ברגלו השמאלית ללא סיבה. בבית המשפט הגדיר התובע את הכלב ככלב שאינו גדול. התובע טוען כי היה בהלם מהנשיכה הפתאומית. דם נזל מרגלו ומכנסיו נקרעו. התובע פנה מיד לרופא. לאחר בדיקת הרופא קיבל התובע זריקת טטנוס וכן טיפול אנטיביוטי בכדורים. 2. התובע בירר עם הוטרינר המטפל בכלב ונמסר לו כי הכלב מחוסן. 3. התובע עובד כעו"ד וביום האירוע הפסיד יום עבודה. 4. התובע היה במשרד הבריאות, דיווח על המקרה, הכלב נלקח להסגר, כדי לבדוק אם הכלב חולה. 5. התובע טוען כי במשך ימי ההסגר היה בחרדה. 6. התובע טוען כי נגרם נזק למכנסיו. 7. התובע מפנה לכך כי הכלב היה ללא זמם וכן מפנה להוראות סעיף 338(6) לחוק העונשין. 8. על פי סעיף 41 א' לפקודת הנזיקין קמה חובה מוחלטת על בעל הכלב לפצות את הניזוק ואין נפקא מינא אם הייתה התרשלות מצד הבעלים או המחזיק בכלב. סעיף 41ב' לפקודה מונה מספר סייגים שאינם מתקיימים בעניננו. 9. בעת הדיון טענה הנתבעת כי הכלב רק שרט את התובע ולא נשכו. לא היה בפיה הסבר סביר מדוע טענה זו לא מופיעה בכתב ההגנה מטעמה, ומדוע התייחסה בכתב ההגנה לעובדה שלכלב לא היה זמם, אם הכלב לא נשך את התובע. 10. התובע המציא תעודה רפואית ממנה עולה כי מדובר בנשיכת כלב. 11. לאור כל זאת, דברי התובע מקובלים עלי, היינו כי ננשך על ידי הכלב שהיה ברשות הנתבעת וכי מכנסיו נקרעו. 12. הפיצוי לו זכאי התובע הוא בעיקרו פיצוי בעבור הסבל ועגמת הנפש שנגרמו לתובע, בזבוז הזמן, הפסד יום עבודה והמכנסיים שניזוקו. 13. לאחר ששקלתי נזקים אלה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,000 ₪, וכן הוצאות המשפט בסך 500 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כלבבעלי חייםנשיכת כלב / תקיפת כלברגליים