פסק דין 1. ביום 20.2.03 נפל שלט חוצות, שהותקן על ידי הנתבעת מס' 1, בצומת הרחובות חורי ושלח בשכונת ואדי ניסנס בחיפה, ופגע בתובע וברכבו. בעקבות אירוע זה נגרמו לתובע נזקי גוף וכן נגרם נזק לרכבו, בגינם הוגשה התביעה המונחת בפניי. 2. בתצהיר עדותו הראשית (ת/1) סיפר התובע כי ביום 20.2.03 יצא בשעות הבוקר לאתנחתה קלה מהחנות שבבעלותו, הנמצאת בסמוך לזירת האירוע, ועמד ליד רכבו, שחנה בקרבת מקום. לפתע, וללא כל סימנים מוקדמים, התנתק שלט פרסומת שהיה מוצב על עמוד בסמוך לרכב, ונפל תוך שהוא פוגע ברכב ובכף רגלו הימנית של התובע. כתוצאה מהפגיעה נגרם נזק לתא המטען האחורי של הרכב וכן לאנטנה החשמלית המותקנת בו. מספר ימים לאחר התאונה, ומשלא חלפו הכאבים ברגלו, פנה התובע ביום 25.2.03 לחדר מיון בבית החולים בני ציון לצורך קבלת טיפול רפואי. בבית החולים אובחנה אצלו נפיחות בכף הרגל והוא נדרש לטיפול בקומפרסים ומנוחה למשך שבוע ימים. ביום 6.3.03 פנה התובע לרופא קופת חולים שקבע, לאחר בדיקה, כי אין הוא מסוגל לעבוד מיום 21.2.03 ועד 6.3.03, היינו שבועיים ימים ממועד התאונה. 3. בעדותו בפניי חזר התובע על עיקרי גרסתו והציג תצלומים בהם נראו שברי השלט שבו מדובר. עדותו עשתה עלי רושם מהימן ואני מקבל את הגרסה שהעלה לגבי נסיבות אירוע התאונה. על אף שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, הרי שנמצא לה חיזוק הן בתצלומים שהוצגו והן בתיעוד הרפואי שהצביע על נפיחות ופגיעה ברגל ימין. לפיכך, אני קובע כי התאונה נשוא התביעה אירעה בנסיבות שנשמעו מפי התובע. 4. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי התאונה הנדונה אינה מקימה חבות וכי מדובר באירוע חריג מאחר והשלט נפל עקב רוח חזקה באופן מיוחד, שהינה בבחינת כוח עליון שלא ניתן היה לצפותו. טענה זו הינה טענת הגנה מובהקת אשר הנטל להוכחתה מוטל היה על הנתבעת. חרף זאת, לא הוצגה בפניי כל ראיה שיש בה כדי להעיד על כך שבאותו יום שרר מזג אוויר סוער באופן קיצוני או יוצא דופן. 5. עד הנתבעת מר אהוד לביא טען עוד כי הנתבעת נהגה לבדוק באופן תדיר ושגרתי, אחת לחודש, את שלטי החוצות המוצבים על ידה ברחבי העיר. איני מקבל גרסה זו ולו משום שמדובר בעד שהחל את עבודתו אצל הנתבעת לאחר מועד התאונה, ועדותו לעניין זה אינה מכלי ראשון אלא בבחינת עדות שמועה. יתר על כן, לדברי העד בעקבות אותה ביקורת שנהגה הנתבעת לקיים לגבי מתקניה, הוצאו דו"חות המתעדים את הבדיקה "ראיתי מספר דוחות . . . . אין ברשותי כרגע. ראיתי הרבה כאלה" (עמ' 15 שורות 24 ו- 28 לפרוטוקול). דא עקא שהנתבעת לא ראתה לנכון להציג בפניי כל דו"ח המתייחס לתקופה הסמוכה לאירוע נשוא ענייננו, על מנת שניתן יהא ללמוד אודות מועדי והיקף הבדיקות שנעשו למתקן שבנדון. 6. בנסיבות, אין לי אלא להסיק כי השלט שבו מדובר הותקן בצורה לקויה ורשלנית, שהביאה בסופו של דבר לנפילתו. בהקשר זה אעיר שלא ברורה לי טענת הנתבעת, לפיה יש לייחס לתובע אשם תורם. טענה זו הועלתה בעלמא מבלי שהנתבעת טורחת לפרט אילו פעולות יכול היה התובע לנקוט על מנת למנוע התרחשות התאונה או לצמצם את נזקיו. אשר על כן, אני קובע כי הנתבעת נושאת באחריות לאירוע התאונה נשוא הדיון. עד כאן שאלת החבות ומכאן להיקף הנזק. 7. יאמר מייד כי בכל הנוגע לנזקי הרכוש לא עלה בידי התובע לבסס תביעתו, ודינה של זו ככל שהיא מתייחסת לנזקים שנגרמו כביכול לרכב, להידחות. לבד מתצלום הרכב שהוצג בפניי, לא המציא התובע ולו בדל ראיה שיש בה כדי להוכיח בעלותו לגבי הרכב הנטען. יתר על כן, בחקירתו הנגדית הוא אישר כי הרכב אינו רשום על שמו במשרד הרישוי, כי אם על שם אשתו. נכון הוא שאותו רישום הנו בעל תוקף הצהרתי בלבד, אך בהעדר ראיה אחרת שתוכיח בעלותו לגבי הרכב, אין התובע זכאי לכל פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו, אם בכלל. 8. למעלה מן הצורך אוסיף כי לא הוצגה בפניי אף כל ראיה ממשית ומבוססת לגבי שיעורו של הנזק הנטען. הצעות המחיר שהמציא התובע אין בהן כדי ללמד על היקף הנזק. בהעדר חוות דעת מקצועית שתפרט את הנזקים ועלות תיקונם, או לחילופין ראיה אחרת המצביעה על ביצוע התיקון בפועל והעלות אשר היתה כרוכה בכך, אין לומר כי התובע הוכיח נזקיו. 9. אשר לנזקי הגוף - בחנתי את טענות התובע לגבי הפסדי ההכנסה הנטענים בגין התקופה שבה היה באי כושר למשך שבועיים, ולא מצאתי כי אלה הוכחו כלל ועיקר. עיון בדו"חות המע"מ שצירף אינו מצביע על ירידה משמעותית בהכנסות העסק שניהל בתקופה הרלוונטית. מעבר לכך, אין חולק כי מדובר בתאונה שארעה במהלך עבודתו של התובע. לא ברור על שום מה לא ראה להגיש בגינה תביעה למל"ל. יש להניח כי אילו עשה כן, היה התובע מקבל תגמולים בגין הפסדי השכר, ככל שאלה נגרמו לו. גם מטעם זה יש לדחות את התביעה, ככל שהיא מתייחסת לראש הנזק של הפסדי שכר בעבר. 10. הפיצוי היחיד המגיע לתובע הינו פיצוי בגין כאב וסבל, אשר בשים לב לנסיבות התאונה ותוצאותיה, ראוי שיעמוד על סך 6,000 ₪. מעבר לראש נזק זה, לא עלה בידו להוכיח נזק נוסף כלשהו שנגרם לו עקב התאונה. 11. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 6,000 ₪ וכן הוצאות משפט בגובה האגרות ששולמו על ידו, בשערוך להיום, ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪ בצירוף מע"מ. הסכומים דלעיל ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. רכברכב חונהשלטנפילהנזק לרכב