החלטה א. בפניי בקשתה של המבקשת להורות על מעצרם של שלושת המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם. נגד המשיבים הוגש, ביום 17.1.01, כתב אישום בו נטען שהמשיב מס' 1, שלומי פדלון, יליד 1973 (להלן: "פדלון"), ניהל במשך מספר חדשים טרם מעצרו, מכון ליווי בו הועסקו בחורות בזנות. בסמוך לאמצע דצמבר 2000, קנה פדלון את ילנה נסטרובה (להלן: "ילנה") תמורת 4,000 דולר לשם העסקתה בזנות מאדם שזהותו איננה ידועה למבקשת. נטען שהקניה בוצעה בצוותא עם המשיב מס' 3, יניב אזרן, יליד 1980 (להלן: "אזרן"), ובתיווכו של המשיב מס' 2, בוריס אוסיפוב, יליד 1966 (להלן: "אוסיפוב"), אשר קיבל דמי תיווך. נטען בכתב האישום שפדלון היה "הבעלים" של ילנה. הוא העסיקה בזנות וקיבל את האתנן מעבודתה. אזרן היה מסיע את ילנה ללקוחות, ובחזרה, ומקבל ממנה את האתנן, אותו היה מוסר לפדלון. האתנן חולק בין ילנה לבין פדלון ואזרן. בתאריך 9.1.01 פנה פדלון לאוסיפוב וביקש ממנו לתווך עבורו במכירתה של ילנה. כאן נכנסות לתמונה דמויות חדשות והן אלכס אברבנל (להלן: "אלכס") אשר שימש כסוכן משטרתי ב"עיסקת המכר" נשוא כתב האישום, ויגאל זיידלסון (להלן: "יגאל") שהינו שוטר, שבפני הנאשמים - המשיבים הוצג בעיסקה זו כפקיד. ממשיך כתב האישום ומתאר שאוסיפוב פנה לאלכס ותיווך בינו (כלומר, בין אלכס) לבין פדלון ב"עיסקת המכירה". ביום 9.1.01 נסעו המשיבים, וכן ילנה, לאלכס, בחיפה, לצורך "מכירתה" של ילנה, אך סוכם כי "עיסקת המכירה" תתבצע למחרת. ביום 10.1.01 הגיעו המשיבים, וכן ילנה, אל אלכס בחיפה, כשבמקום נכח גם יגאל. לאחר משא ומתן סוכם כי ילנה "תימכר" לאלכס תמורת 4,000 דולר, כשסכום זה כולל בתוכו כ500- דולר דמי תיווך לאוסיפוב. יגאל (שהיה כביכול פקידו של אלכס) מסר את הכסף לפדלון . נטען בכתב האישום שבמעשים אלה "קנו" ו"מכרו" פדלון ואזרן אדם לשם העסקתו בזנות, וכי אוסיפוב תיווך בעיסקות ה"קניה" וה-"מכירה" האמורות, וכן נטען שפדלון ואזרן חיו על רווחי אדם העוסק בזנות וקבלו ביודעין את מה שניתן בעד מעשה זנות של אדם. מכאן האישום בעבירה של סחר בבני אדם, לפי סעיף 203 (א) + סעיף 29 לחוק העונשין (שתי עבירות), ובנוסף מייחס כתב האישום למשיבים פדלון ואזרן עבירה של סרסרות למעשי זנות לפי סעיף 199 של חוק העונשין. ב. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת להורות על מעצרם של שלושת המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם. בנימוקי הבקשה נטען שלמבקשת ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים, לרבות הודאותיהם של כל המשיבים בעבירת הסחר ("מכירה" או "תיווך") של ילנה, וכן נטען שעיסקת ה"מכירה" צולמה בוידאו. כמו כן קיימות עדויות הקושרות את המשיבים למעשי העבירות: עדות הסוכן (אלכס) ועדות השוטר (יגאל) שנכח בעיסקה. קיימות גם הודאות של פדלון ואזרן בעבירת הסרסרות והודאה ב"קניית" ילנה לשם זנות. המבקשת טוענת גם שמדובר בעבירות משפילות ואכזריות, וקיים חשש כי שחרורם של המשיבים ממעצרם יביא לפגיעה בשלום הציבור ובביטחונו. כמו כן נטען שלאוסיפוב הרשעות קודמות בעבירות אלימות ולאזרן הרשעה קודמת בעבירת אלימות בצבא, וכי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר. ג. בדיון שהתקיים בפניי ביום 17.1.01 הוריתי, לבקשת סניגוריהם של פדלון ואזרן, על הזמנת תסקירי מעצר לגבי משיבים אלה, והתסקירים אכן מונחים בפניי. בישיבת ביהמ"ש מיום 28.1.01 שמעתי את טיעוניהם המפורטים של הצדדים, ב"כ המבקשת מחד גיסא, וב"כ כל אחד משלושת המשיבים מאידך גיסא, ביחס לבקשה בדבר מעצרם של שלושת המשיבים עד תום ההליכים, כשבנוסף לטיעונים המפורטים בעל פה הוגש לעיוני תיק החקירה כולו, ולרבות פסיקה שכל אחד מב"כ הצדדים צירף לטיעוניו. אתחיל בטענה שהעלו הסניגורים באשר לדוחו"ת מידע המצויים בתיק החקירה. המדובר בתשע ידיעות מודיעיניות המתייחסות לתקופה : מרץ 99, יולי 99, אוק' 99, פברואר 2000, מרץ 2000, דצמבר 2000, וינואר 2001. ידיעות אלה תוייקו כשלושה דפים מצולמים בתיק החקירה כשחלקים מהם כוסו באמצעות "טוש" שחור. טענת ב"כ יוסיפוב (שאליה הצטרפו הסניגורים האחרים) היא שבהעדר תעודת חסיון על המבקשת להגיש לעיון את דוחו"ת המידע במקור, ולא את המסמכים המתוקנים. עמדת ב"כ המבקשת היא שאין המדובר בחומר חקירה אלא באסופת מידעים ישנים (למעט אחד מן התקופה האחרונה) שאינם רלוונטיים לנשוא הדיון, ויש בהם כדי לקשור את פדלון ואוסיפוב לעבירות סרסרות וסחר בבני אדם. למרות שמידע זה איננו כלול בחומר החקירה ראתה ב"כ המבקשת לנכון להעביר גם מידע מודיעיני זה לסניגורים, כשהחסיון הנטען מתייחס למוסר המידע, וכן לאנשים אחרים שאינם הנאשמים בתיק, ותעודת החסיון תוצא מיד לכשיתאפשר לשר לבטחון פנים לחתום על תעודת חסיון. לשאלת ב"כ יוסיפוב האם כנגד האנשים האחרים ששמותיהם נמחקו מדוחו"ת המידע הוגשו כתבי אישום השיבה ב"כ המבקשת שאין לה ידיעה על כך (עמ' 20 סיפא לפרוט'), וב"כ אזרן ציינה שלטענתה המבקשת נותנת לאנשים אלה גושפנקא הואיל ואין המבקשת מעמידה אותם לדין. עמדת ב"כ המבקשת בתגובה לכך היתה שאין המבקשת מעמידה לדין על יסוד מידע מודיעיני כי אם על בסיס ראיות (עמ' 26 לפרוט'). לפי בקשת הסניגורים, הוסכם על דעת ב"כ המבקשת שתשע הידיעות המודיעיניות יימסרו במעטפה במלואן לעיון ביהמ"ש, ואכן ידיעות אלה הובאו ללשכתי במעטפה ועיינתי בהן. סימנתי כל אחת מתשע ידיעות אלה באות "א", וכן בחתימתי, בתאריך ובציון מספר תיק ה-ב.ש., והן מוחזרות לב"כ המבקשת במעטפה שנמסרה לי, וזאת במעמד בו תושמע החלטה זו. לצורך ההכרעה בבקשה המונחת בפניי מסקנתי היא שאין במחיקת הקטעים שטושטשו כדי לפגוע בטענות ההגנה של המשיבים, בכל הנוגע לבקשה זו שבפניי. מובן שאין בעמדתי זו משום השלכה כלשהי ביחס לכל טענה אפשרית בנושא זה שעשויים הסניגורים או מי מהם להעלות בשלב הדיון בתיק העיקרי. ד. ב"כ המשיב מס' 1, פדלון, הודיעה בפתח הדיון (עמ' 9 לפרוט' ) שאין מחלוקת ביחס לקיומן של ראיות לכאורה באשר למרשה, זאת לצורך ההכרעה בבקשה למעצר עד תום ההליכים וכדבריה, שם: "לצורך הדיון אנחנו מסכימים שיש ראיות לכאורה והמשיב למעשה מודה במיוחס לו". ב"כ המשיב מס' 2, אוסיפוב, טען לעומת זאת, שאמנם אין מחלוקת לגבי נוכחות מרשו במקום, אך יש מחלוקת באשר לראיות האחרות נשוא כתב האישום, ואילו ב"כ המשיב מס' 3, אזרן, טענה שאין ראיות ביחס למרשה. ה. אדון איפוא בשאלה האם קיימות ראיות לכאורה ביחס לאוסיפוב. תחילה, ובשים לב לכך שסעיף 203 א' של חוק העונשין נכנס לתקפו רק ביום 21.7.00, ראוי להביא כאן את הסעיף במלואו: ס"ק א': "המוכר או הקונה אדם להעסקתו בזנות או המתווך למכירה או לקניה כאמור, דינו - מאסר שש עשרה שנים; לענין זה "מוכר או קונה" - תמורת כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת". עולה מן האמור לעיל שמעשה של תיווך, למכירה או לקניה, כלול בהגדרת סחר בבני אדם לעיסוק בזנות שבסעיף 203 א' של חוק העונשין. עמדת ב"כ המבקשת היא שאוסיפוב תועד בוידאו ונטל חלק פעיל בהליך המשא ומתן של המכירה, ובנוסף לכך פדלון ואזרן מפלילים אותו בעדותם לגבי עיסקת הקניה של ילנה. מציינת ב"כ המבקשת שאוסיפוב מספר בהודעתו שפדלון פנה אליו ושאל אותו אם הוא מכיר מישהו שיכול להחליף בחורה בבחורה, כדבריו. אוסיפוב החל בתהליך התיווך ופנה למטרה זו למקור המשטרתי, אלכס. לפי הראיות סוכם שאוסיפוב יקבל 500 דולר עבור עיסקת התיווך (מתוך ה 4,000- דולר ששילם אלכס, עבור ילנה לפדלון), כשלפי ההסכם היה על אוסיפוב לקבל 500 דולר מתוך סכום זה. העובדה שבגלל מעצר השלושה לא קיבל אוסיפוב את חלקו בגין עיסקת התיווך אין בה כדי לשנות עובדת קיומן של הראיות לכאורה, כך ב"כ המבקשת. ו. ב"כ אוסיפוב טען שללא הסוכן המשטרתי (אלכס) העבירה נשוא הדיון לא היתה מתקיימת הואיל ואוסיפוב אומר בהודעתו מיום 10.1.01, עמ' 2, שורה 13, שהעיסקה היתה בבקשתו של סשה (אלכס) שפנה לאוסיפוב לעזור לו בביצוע העיסקה, כשאותו אלכס הבטיח לאוסיפוב כי זה האחרון יוכל לפתוח מכון ולעבוד כמחצית השנה מבלי שהמשטרה תפריע לו , מכאן שהסוכן המשטרתי במקרה זה הוא משדל ומדיח. עוד מציין ב"כ אוסיפוב שבחיפוש על גופו של מרשו לא תפסו דולרים כלל, וכסף ישראלי שנתפס על גופו הוחזר לאשתו. מכאן, כך טוען הסניגור, נוכחותו של אוסיפוב היתה נוכחות גרידא ללא תמורה או טובת הנאה. כמו כן טוען הסניגור שילנה, לפי הודעותיה, הגיעה ארצה במטרה לעסוק בזנות עוד לפני שאוסיפוב חשב להגיע למקום בו בוצעה העבירה הנטענת. ז. אני סבור שקיימות בחמר החקירה ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת לאוסיפוב בכתב האישום , ויצויין שהעבירה המיוחסת לו היא לפי סעיף 203 א' של חוק העונשין, בעוד שלגבי פדלון ואזרן מיוחסות בנוסף, גם עבירה בגין סרסרות למעשי זנות לפי סעיף 199 של חוק העונשין. מעיון בהודעת יניב אזרן מיום 14.1.01 עולה כי יוסיפוב הצטרף לנסיעתם המשותפת של פדלון, אזרן וילנה לחיפה מיום 9.1.01 כלומר, יום אחד לפני המעצר, כשבסוף הנסיעה הם שבו לחדרה. מהודעתו זו של אזרן מסתבר שבהליך "קנייתה" של ילנה (ב- 17.12.00 ) נטלו חלק פדלון ויוספוב שיצאו מן הרכב (בו ישב והמתין אזרן), ושבו כעבור שעתיים עם ילנה. אוסיפוב עצמו מספר בהודעתו מיום 10.1.01 עמ' 1, שפדלון: "..... פנה אליי האם אני מכיר מישהו שמתעסק עם בחורות ורוצה להחליף בחורה בבחורה. אני נזכרתי בסשה שאותו אני מכיר כאחד שמתעסק בבחורות ובמכירה וקניה של בחורות והוא אמר לי שאם אני אשמע שמישהו מוכר או מחליף בחורה או שקונה אז שאני אפנה אליו. אתמול פנה אליי שלומי ושאל אותי האם אני יכול לעזור לו עם בן אדם שיפתור את השאלה הזו. אני נזכרתי בסשה מחיפה והתקשרתי אליו..... ". אין לקבל את טענת ב"כ פדלון לפיה בכל הקשור למרשו אלמלא הסוכן המשטרתי העבירה בכלל לא היתה מתקיימת, וכי מדובר בסוכן משדל ומדיח ( עמ' 21 לפרוט' ). מדבריו הנ"ל של אוסיפוב עולה שפדלון פנה לאוסיפוב על מנת שזה ימצא עבורו מישהו ש"רוצה להחליף בחורה בבחורה" מה שגרם לאוסיפוב להיזכר באותו "סשה", אך היוזמה לא היתה מצד הסוכן אלא היוזמה החלה, לטענת אוסיפוב, בפניית פדלון לאוסיפוב: "לעזור לו עם בן אדם שיפתור את השאלה הזו". מדברי אוסיפוב עצמו עולה שהסוכן לא היה היוזם. בהמשך הודעתו של אוסיפוב מספר הוא על נסיעתו לחיפה עם פדלון ואזרן (שכינויו "צ'רלי"), וילנה, לצורך הפגישה עם אלכס ביום המעצר (10.1.01) כשהקשר עם אלכס נוצר ע"י אוסיפוב . באותו מעמד שולמו לפדלון עבור הבחורה (ילנה ) 4,000 דולר. לטענת אוסיפוב הבטיח לו אלכס כי יוכל לפתוח מכון ולעבוד מחצית השנה מבלי שהמשטרה תגע בו (באוסיפוב). אין לקבל את טענת אויסיפוב לפיה העיסקה היתה לבקשת אלכס. כבר הצבעתי על כך שמדברי אוסיפוב עצמו, בהודעתו, עולה שהיוזמה היתה מצד פדלון ששאל את אוסיפוב האם הוא מכיר מישהו שמתעסק עם בחורות. השאלה האם ניתנה הבטחה זו או אחרת לאוסיפוב תצטרך להיבחן בתיק העיקרי. גם בהודעה נוספת מיום 14.1.01 (עמ' 2) מספר אוסיפוב שלפני כחודש התקשר אליו פדלון ושאל את אוסיפוב: "אם אני יכול למצוא לו מישהו שמחפש נערת ליווי להחלפה או למכירה או לקנייה. אמרתי לו שאם יהיה צורך לעזור לו אני אעזור לו, אבל לא סיכמנו על משהו ספציפית". בהמשך מציין אוסיפוב שביום 9.1.01 התקשר אליו פדלון ואמר שהוא מעוניין "להחליף בחורה", בהמשך לכך התקשר אוסיפוב לאלכס בחיפה ומכיוון שהטלפון שלו לא היה זמין נסעו הם לחיפה: אוסיפוב, פדלון, ילנה, והנהג צ'רלי (הכוונה לאזרן). גם מהודעה זו עולה שהיוזם לא היה הסוכן אלכס אלא פדלון שפנה לאוסיפוב שנרתם לעזרתו. משהודיע אוסיפוב לאלכס כי הוא מביא לו אדם שרוצה "למכור או להחליף בחורה" הציע אלכס להיפגש למחרת באותו מקום. לדברי אוסיפוב הוא ידוע כבעל קשרים בזכות מועדון לילה לחשפנות שהיה לו, ומי שיש לו בעיות בתחום זה פונה אליו. כשנשאל אוסיפוב האם זו פעם ראשונה שתיווך בעיסקה של "קניית בחורה" השיב אוסיפוב שזו הפעם השניה: "הפעם הראשונה הייתי עם סשה בחיפה כשהוא מכר בחורה לבן-אדם שאני נסעתי איתו". בהמשך ההודעה מיום 14.1.01 ממשיך אוסיפוב ומספר על הנסיעה לחיפה ביום המעצר, ועל שהתרחש במשרדו של אלכס, כשלדברי אוסיפוב, אלכס ושלומי סיכמו ביניהם את המחיר של 4,000 דולר ששולם לפדלון על ידי שוטר (הכוונה לשוטר יגאל שהיה במקום). הואיל וילנה טענה שמזה 20 יום היא לא קיבלה כסף שילם לה שלומי סך של 2,500 ש"ח. באותה הודעה מיום 14.1.01, עמ' 5, מכחיש אוסיפוב שקיבל 500 דולר בגין התיווך ובהמשך מספר הוא שפדלון ציין כי הוא מוכן "למכור" כנגד 3,500 דולר. בשיחתו עם אלכס שאל אוסיפוב את אלכס כמה הוא (אוסיפוב) יקבל ותשובת אלכס היתה: "אתה תקבל את שלך". הואיל ופדלון קיבל 4,000 דולר הרי את ההפרש של 500 דולר היה על אוסיפוב להסדיר עם פדלון. כאן יצויין, שפדלון בהודעתו מיום 10.1.01 שעה 21:25 עמ' 5 סיפא מציין שהוא היה אמור לשלם לאוסיפוב 250 דולר עבור התיווך. בהודעתו מיום 12.1.01, עמ' 2, מציין פדלון כי שמע שאוסיפוב מתעסק בתחום הזנות ולכן פנה אליו ביום 18.12.00 וביקש שיתווך בינו לבין "בן-אדם שמחזיק בחורות", בהמשך מתאר פדלון את תהליך ה"קנייה" של ילנה מיום 19.12.00 כאשר פדלון שילם 4,000 דולר, ושילם לאחר מכן בגין "תיווך" לאוסיפוב 500 דולר (עמ' 5 של הודעת פדלון מיום 12.1.01). מהודעת השוטר יגאל זיידלסון מיום 10.1.01 עמ' 2, עולה שאוסיפוב גם נטל חלק במשא ומתן בשלב ה"מכירה" של ילנה, ובין היתר נאמר, בעמ' 2, שם: "בוריס המשיך לשכנע את אלכס שהבחורה היא בחורה טובה וממושמעת, עושה מה שאומרים לה". גם מעיון בתמליל עולה שאוסיפוב נטל חלק באותו משא ומתן בתאריך 10.1.01, דהיינו, בשלב "המכירה". המסקנה היא שקיימות בחומר החקירה ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת לאוסיפוב לפי כתב האישום. ח. ביחס לאזרן, (שכינויו בחומר הראיות הוא "צ'רלי"): מהודעתו של אזרן מיום 10.1.01 עולה כי פדלון התקשר אליו על מנת שהוא יסיע אותו לבית בושת באיזור התעשייה של עכו, זה היה שלב ה"קנייה" של ילנה, ואזי אמר פדלון לאזרן שיקח את הציוד של ילנה לרכב ואזי הם נסעו בחזרה לחדרה ואח"כ למכמורת שם שכר פדלון חדר. בהמשך הציע פדלון לאזרן שהוא יישן עם ילנה בחדר שבו שהתה במכמורת. פדלון הציע לאזרן לעבוד כנהג לבחורות, תמורת 300 ש"ח ליום, אזרן, לטענתו, סירב מתוך שפחד. בהמשך התקשר אליו פדלון והציע לו "בוא תישן עם הבחורה במכמורת בלילה" ולדברי אזרן, רצה פדלון שאזרן ישמור על ילנה שלא תברח. לדברי אזרן, לא שילם לו פדלון עבור כך, אך: "מידי פעם היה זורק לי שטר פה ושטר שם או קונה לי אוכל". לטענת אזרן הוא הלך עם ילנה לאותו חדר במכמורת וגם קיים איתה יחסי מין ולדבריו הם התאהבו. בהמשך מציין אזרן שהוא היה לוקח את ילנה לפי בקשת פדלון לכל מיני כתובות לפי הוראת פדלון, ולאזרן לא היה נעים לסרב לפדלון, ולטענתו הוא גם רצה להיות עם ילנה. ואכן אזרן מילא את מבוקשו של פדלון 5-6 פעמים ביום וזאת ממכמורת למלון ולכל מיני דירות פרטיות. בכל פעם היה פדלון משלם לאזרן 200 או 300 ש"ח ליום ובכל יום היה אזרן ישן עם ילנה, והדבר נמשך שבועיים עד שבועיים ומחצה כשאזרן היה מסיע את ילנה ללקוחות, ילנה היתה מוסרת לאזרן את הכסף שקיבלה מן הלקוח עבור השירות המיני, ואזרן מסר את הכסף לפדלון, ומתוך זה היה פדלון משלם לאזרן לפעמים 200 ולפעמים 300 ש"ח. וכדברי אזרן: "הייתי נותן לו את הכסף והרכב שלו היה נשאר אצלי כל הזמן וככה הוא קנה אותי". בהמשך ציין אזרן שהוא קיבל מפדלון 3,000 ש"ח לתקופה של השבועיים ומחצה מאז שילנה התחילה לעבוד. לגבי שלב "מכירתה" של ילנה מספר אזרן בהודעתו מיום 10.1.01, עמ' 3, שהוא הסיע את פדלון, לאחר שאסף את ילנה ממכמורת, כשהציוד של ילנה הוכנס גם כן לרכב, ואזי הם נסעו לכיוון הצ'ק פוסט בחיפה וכדברי אזרן בשורה 53: "אמרתי לה שאני אבוא לבקר אותה כי הבנתי שהיא הולכת להימכר....". לאחר מכן ירדו אוסיפוב ופדלון מן הרכב, עברו לרכב אחר ואזרן נהג אחריהם. כל אותה דרך היה הדרכון של ילנה ברשות אזרן, לאחר שפדלון מסר לו את הדרכון. לאחר מכן כאשר הם הגיעו למקום בו בוצעה "המכירה", מסר אזרן את הדרכון לפי בקשת פדלון ובשלב יותר מאוחר הביא אזרן את הציוד של ילנה מן הרכב, דהיינו, בשלב לאחר ש"נמכרה". לטענת אזרן הוא לא ידע מראש על ה"מכירה" של ילנה באותו יום, אך לדבריו הרגיש זאת. לטענת אזרן בהודעתו מיום 14.1.01, עמ' 3, הוא מעולם לא ענה לפלאפון ששימש את הלקוחות שהתקשרו אל פדלון לצורך השירות המיני, והוא עומד בהודעתו זו על כך שהוא לא ענה לפלאפונים ולא קיבל הזמנות מלקוחות, אך לעומת זאת מציינת אילנה פדלון, רעייתו של משיב מס' 1, בהודעתה מיום 14.1.01, עמ' 2, כי היא שמעה את אזרן מקבל שיחת טלפון בבית: "ואומר משהו כמו "200 שקל לחצי שעה - ו 300- שקל, צעירה, יפה", כל מיני דברים כאלה". עולה מן האמור לעיל שקיימות בחומר החקירה ראיות לכאורה ביחס לאזרן המשיב מס' 3, בדבר היותו שותף ל"מכירת" ילנה, עבירה לפי סעיף 203 א' של חוק העונשין. עולה מדבריו של אזרן בהודעתו שהוא הסיע את פדלון ואת ילנה לחיפה, כשאזרן מציין שם שאמר לילנה שיבוא לבקר אותה שכן הוא הבין שהיא הולכת להימכר, ולאחר מכן לאחר מכן בהמשך גם מסר את הדרכון שלה לפדלון, לפי בקשתו, ובהמשך הביא את הציוד שלה מן הרכב. כן עולה מחומר הראיות שקיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה לפי סעיף 199 (א) של חוק העונשין בדבר סרסרות למעשי זנות. ט. מקובלת עליי עמדת ב"כ המבקשת שקיימת עילת מעצר ביחס לכל אחד משלושת המשיבים. לענין זה מפנה ב"כ המבקשת להחלטתו של כב' השופט מ. חשין, בש"פ 7542/00, חנוכוב נגד מדינת ישראל, שקבע: "המלחמה בסחר בבני אדם לעיסוק בזנות אף היא כמלחמת ישראל בעמלק: אף זו מלחמה היא שאין בה לא שביתת נשק ולא פשרה". עוד היפנתה ב"כ המבקשת להחלטת סגן הנשיא בבית משפט זה, כב' השופט ד"ר ד. ביין, ב"ש 4891/00, מדינת ישראל נגד רביאי, ומטטוב, שקבע שעילת המסוכנות בעבירה מסוג זה משמעותה החשש שהמשיבים ימשיכו בעיסוק הנדון וכן הוסיף וציין בעמ' 3 רישא של החלטתו: "הגישה לסחר בנשים צריכה להיות דומה לגישה של בתי המשפט לסחר בסמים. בשני המקרים, יש להפסיק באופן חד את השרשרת של העברת הסחורה ממקום למקום, בין אם מסוחר לסוחר ובין אם בהספקת הסחורה לצרכן". עררו של רביאי נדחה על ידי כב' השופט י. אנגלרד בש"פ 291/01, שציין, בין היתר, שהסכמת האדם "הנמכר", ככל שמדובר בסעיף 203 א', איננה רלוונטית ואינה משמשת הגנה כלשהי לנאשם כשתכלית הסעיף להילחם בתופעת מכירת בני אדם גם אם האובייקט אינו מתנגד למכירה. לגבי עילת המעצר ציין כב' השופט י. אנגלרד כי קיים יסוד לחשש של המשך עיסוק בסחר בבני אדם, וחשש להימלטות מאימת הדין, לכן גם סבר שאין מקום "למעצר בית". גם הערר של מטטוב נדחה על ידי כב' השופטת ד. דורנר, בש"פ 460/01, החלטה מיום 25.1.01, בציינה כי ניתן ללמוד מן הנסיבות על מסוכנות שמשמעותה חשש להמשך הפעילות הפלילית. נראה לי על יסוד כל האמור לעיל שאכן על יסוד חומר החקירה, כשהראיות לכאורה מצביעות על ביצוע העבירות המיוחסות לשלושת המשיבים בכתב האישום, ניתן לקבוע שעילת מעצר אכן קיימת. י. מכאן לענין חלופת המעצר: בקשת הסניגורים היא לשחרר את מרשיהם בערובה בחלופת מעצר כשלגבי פדלון צויין בתסקיר המעצר מיום 24.1.01, שרמת מסוכנות שלו תהא נמוכה אם ניתן להבטיח מעצר בית מלא רחוק מאיזור מגוריו, ללא גישה לטלפון, בסביבה של דמויות דומיננטיות, כשההצעה היא שהוא ישהה בבית אמו בחצור הגלילית שתוכל לפקח עליו 24 שעות ביממה כולל חסימת שיחות טלפון יוצאות ושמירת הטלפון הנייד שלה ברשותה בלבד. לגבי אוסיפוב מציע סניגורו כי ישהה בתנאי מעצר בית מלא בביתו בחדרה כשאשתו תערוב לתנאי שחרורו ותיאסר עליו יציאה מן הארץ וינותק הטלפון והפלאפון. מוסיף סניגורו של אוסיפוב שגם בעבירות חמורות ביותר ניאותו בתי המשפט לשחרר בתנאים מגבילים לחלופת מעצר. לגבי המשיב מס' 3, אזרן, שהוא חייל, צויין שטראומת המעצר היא בגדר גורם הרתעתי משמעותי לגביו, דבר שמפחית את הסיכון האפשרי להמשך ביצוע העבירות אך קיימות ספקות לגבי חלופת המעצר בבית ההורים, ולכן אין לגביו המלצה חד משמעית. יא. יצויין, שככל שהעבירה חמורה יותר על בית המשפט להקפיד יותר בתנאי חלופת המעצר כפי שצויין בבש"פ 335/89, מדינת ישראל נגד לבן, מ"ג (2) פד"י, עמ' 410, בעמ' 417 סיפא, דהיינו: "והדעת נותנת, שככל שחשש הסכנה לציבור ולשיבוש עשיית משפט גדול יותר, כך יגדל הצורך ביעילות האמצעי האלטרנטיבי למניעת סכנה זו, ובמיוחד כשמדובר באותן עבירות המפורטות בס"ק (א) (2) האמור, שמעצם מהותן וטיבן מתעורר החשש לשלום הציבור או לשיבוש הליכי המשפט". על בית המשפט לוודא ולהקפיד איפוא שיימנע הסיכון של הישנות מעשה העבירה ולשם כך על בית המשפט לוודא בין היתר שהפיקוח על נאשם ששוהה בתנאי "מעצר בית" אכן יהיה בהשגחה קפדנית, ובפיקוח סמכותי, למניעת אפשרות הישנות העבירה, וברור שככל שהעבירה חמורה יותר כך על בית המשפט להקפיד יותר בענין זה. ההצעות כפי שהועלו בענייננו של שהיית המשיב פדלון בבית אמו בחצור הגלילית, שהיית אוסיפוב בתנאי מעצר בית בחדרה בהשגחת רעייתו, ושל שהיית המשיב מס' 3, אזרן, בבית הוריו, אין בהן בשים לב למהות העבירות המיוחסות למשיבים, כדי להניח את הדעת כחלופות מעצר שניתן לקבל אותן לפיכך אני נעתר לבקשה ומורה על מעצרם של שלושת המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם בתיק ת.פ. 110/01 בבית המשפט המחוזי בחיפה. סחר בבני אדםמעצרמעצר עד תום ההליכים